Talmud Builders

    Sanhedrin 98b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 98b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as there is no palm tree that is in Babylonia to which a horse of the Persians will not be tethered when the Persians and Medes go to conquer other lands. And there is no coffin buried in Eretz Yisrael from which a Median horse will not eat straw. During wars, all the coffins will be removed from the ground and used as animal troughs. I do not want my coffin to be used for that purpose.

    2Rav says: The son of David will not come until the evil Roman kingdom will disperse throughout Eretz Yisrael for nine months, as it is stated: “Therefore will He give them up, until the time when she who is in labor has given birth; then the remnant of his brethren shall return with the children of Israel” (Micah 5:2). Once a period equivalent to a term of pregnancy passes, the redemption will come.

    3§ Ulla says: Let the Messiah come, but after my death, so that I will not see him, as I fear the suffering that will precede his coming. Likewise, Rabba says: Let the Messiah come, but after my death, so that I will not see him. Rav Yosef says: Let the Messiah come, and I will be privileged to sit in the shadow of his donkey’s excrement. I am willing to undergo all the pain and disgrace associated with his arrival.

    4Abaye said to Rabba: What is the reason that you are so concerned? If we say it is due to the pains preceding and accompanying the coming of the Messiah, but isn’t it taught in a baraita that Rabbi Elazar’s students asked Rabbi Elazar: What shall a person do to be spared from the pains preceding the coming of the Messiah? Rabbi Elazar said to them: They shall engage in Torah study and acts of kindness. Abaye continued: And as far as the Master is concerned, isn’t there the Torah and aren’t there the acts of kindness that you performed?

    5Rabba said to him: I am concerned lest sin cause me to suffer the pain despite the Torah study and the good deeds in which I engage, in accordance with the statement of Rabbi Ya’akov bar Idi. As Rabbi Ya’akov bar Idi raises a contradiction. It is written that God said to Jacob: “And I am with you, and will keep you wherever you go” (Genesis 28:15), and it is written: “And Jacob was greatly afraid and distressed” (Genesis 32:8). If God assured Jacob that He would keep him, why was he concerned?

    6Rabbi Ya’akov bar Idi explains: He was afraid lest sin on his part cause that assurance to be abrogated, as it is taught in a baraita with regard to the verse: “Until Your people pass over, Lord, until Your people, whom You have acquired, pass over” (Exodus 15:16). “Until Your people pass over, Lord”; this is a reference to the first entry into the land, led by Joshua. “Until Your people, whom You have acquired, pass over”; this is a reference to the second entry into the land, when they returned to Zion from Babylonia.

    7Rabbi Ya’akov bar Idi explains: Say from now, based on this statement, that the Jewish people were worthy for God to perform a miracle on their behalf in the second entry into the land that was like the miracles that were performed during the exodus from Egypt and the first entry into the land, but the sin caused the second entry to take place in an unremarkable manner, with the Jewish people being subject to the dominion of the gentiles.

    8And so too Rabbi Yoḥanan said: Let the Messiah come, but after my death, so that I will not see him. Reish Lakish said to him: What is the reason that you are concerned? If we say it is because it is written with regard to the day of God: “As when a man did flee from a lion and a bear met him, or went into the house and leaned his arm on the wall and a snake bit him” (Amos 5:19), that is not a reason. Come, and I will show you a counterpart in this world to the situation described in this verse, as even today one encounters those situations. At a time when a person goes out to the field and is accosted by a guard [ santar ] who demands payment, his situation is similar to that of one who is accosted by a lion. He then enters the city and is accosted by a royal tax collector. His situation is similar to that of one who is accosted by a bear. He then enters his house and finds his sons and daughters afflicted with famine. His situation is similar to that of one whom a snake bit.

    9Rabbi Yoḥanan said to him: Rather, the reason I am concerned is that it is written with regard to the day of God: “Ask now, and see whether a man gives birth. Why, then, do I see every man [ kol gever ] with his hands on his loins, as a woman in labor, and all faces turned green?” (Jeremiah 30:6).

    10The Gemara clarifies: What is the meaning of the phrase “I see kol gever ”? Rava bar Yitzḥak says that Rav says: It is a reference to He Whom all strength is His. It is as though even God will suffer like a woman in labor due to the troubles of the Jewish people. And what is the meaning of the phrase “And all faces turned green”? Rabbi Yoḥanan says: The reference is to the heavenly entourage above, i.e., angels, and the earthly entourage below, i.e., the Jewish people, who will all suffer at the time when the Holy One, Blessed be He, says: These, the Jewish people, are My handiwork, and those, the gentiles, are My handiwork. How shall I destroy those on account of these? It appears that the Holy One, Blessed be He, does not distinguish between the Jewish people and the gentiles. That is why Rabbi Yoḥanan was concerned with regard to the coming of the Messiah.

    11Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: An ox runs and falls, and its owner goes and casts a horse in its place. Although the horse is an inferior work animal relative to the ox, when there is no ox available, a horse must suffice. So too, after the Jewish people sin, it is as though the Holy One, Blessed be He, transfers their prominence to the gentiles.

    12§ Rav Giddel says that Rav says: The Jewish people are destined to eat from the bounty of, i.e., enjoy, the years of the Messiah. Rav Yosef says: Isn’t this obvious? And rather, who else will eat from them? Will Ḥillak and Billak, two shiftless characters, eat from them? The Gemara explains that Rav Giddel’s statement serves to exclude the statement of Rabbi Hillel, who says: There is no Messiah coming for the Jewish people, as they already ate from him, as all the prophecies relating to the Messiah were already fulfilled during the days of Hezekiah.

    13Rav says: The world was created only for the sake of David, by virtue of his merit. And Shmuel says: It was created by virtue of the merit of Moses. And Rabbi Yoḥanan says: It was created by virtue of the merit of the Messiah.

    14Apropos the Messiah, the Gemara asks: What is his name? The school of Rabbi Sheila says: Shiloh is his name, as it is stated: “Until when Shiloh shall come” (Genesis 49:10). The school of Rabbi Yannai says: Yinnon is his name, as it is stated: “May his name endure forever; may his name continue [ yinnon ] as long as the sun; and may men bless themselves by him” (Psalms 72:17). The school of Rabbi Ḥanina says: Ḥanina is his name, as it is stated: “For I will show you no favor [ ḥanina ]” (Jeremiah 16:13). And some say that Menaḥem ben Ḥizkiyya is his name, as it is stated: “Because the comforter [ menaḥem ] that should relieve my soul is far from me” (Lamentations 1:16). And the Rabbis say: The leper of the house of Rabbi Yehuda HaNasi is his name, as it is stated: “Indeed our illnesses he did bear and our pains he endured; yet we did esteem him injured, stricken by God, and afflicted” (Isaiah 53:4).

    15Rav Naḥman says: If the Messiah is among the living in this generation, he is a person such as me, who already has dominion over the Jewish people, as it is stated: “And their prince shall be of themselves, and their governor shall proceed from their midst” (Jeremiah 30:21), indicating that the redeemer is already in power. Rav says: If the Messiah is among the living in this generation, he is a person such as our saintly Rabbi Yehuda HaNasi, who was renowned for his sanctity, piety, and Torah knowledge. If the Messiah is among the dead he is a person such as Daniel, the beloved man.

    16Rav Yehuda says that Rav says: The Holy One, Blessed be He, is destined to establish another David for the Jewish people as the Messiah, as it is stated: “And they shall serve the Lord their God, and David their king, whom I will establish for them” (Jeremiah 30:9). It is not stated: I established, but “I will establish,” indicating that the name of the future king will be David. Rav Pappa said to Abaye: But isn’t it written: “And my servant David shall be their prince forever” (Ezekiel 37:25), indicating that King David himself will rule over the Jewish people? Abaye said: They will rule in tandem like an emperor and a viceroy; the Messiah will be king and David will be second-in-command.

    17§ Rabbi Simlai taught: What is the meaning of that which is written: “Woe to you who desire the day of the Lord. Why would you have this day of the Lord? It is darkness, and not light” (Amos 5:18)? It is comparable to a rooster and a bat who were looking forward to the light of day. The rooster said to the bat: I look forward to light, as light is an indication of my time to be active. But as for you, why do you need light? Nighttime for you is like daytime for me.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאין סוס מדי אוכל בו תבןשמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג:

    שאין כל דקל וכו'כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם ומשם באים לא"י ולוכדים אותה:

    עד שתפשוט מלכות על ישראל ט' חדשים שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה - היינו ט' חדשים כדמתרגמינן בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד וכתיב (מיכה ה׳:ג׳) ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון:

    על בני ישראלהיינו כל העולם שישראל מפוזרים בו:

    ייתימשיח ולא אחמיניה:

    בטולא דכופיתא דחמריהבצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:

    כופיתארעי כמו רמא כופת' וסכר ירדנא בבבא בתרא (ד' עג:):

    מאי טעמאאמר לא אחמיניה:

    חבלו של משיחגורלו ולקמן בעי מאי היא ל"א חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל העובדי כוכבים:

    לעשות להם נסלעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס:

    בביאה שניהבימי עזרא כביאה ראשונה בימי יהושע מדהקישן הכתוב:

    מאי טעמאאיזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה:

    סנטרמפרש בב"ב (דף סח.) בר מחוזנייתא שיודע מיצרי השדות וגבוליהן עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות ודומה כמי שפגע בו ארי:

    גבאיגובה מס המלך:

    מי שכל הגבורה שלוהקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל היאך אאביד אלו מפני אלו:

    פמליא של מעלה ושל מטהמלאכים וישראל:

    אפילו הגרים לא גרסינן:

    רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייהכשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור שהיה חביב עליו שורו ביותר וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל:

    אורייהכמו (מלכים א ה) ארוות סוסים:

    דאכלי שני משיחשובע שיהיה באותן הימים לישראל יהיה:

    אלא חילק ובילק אכלי להוכך היו רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יט.) לא חילק ידענא ולא בילק ידענא ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב) ואמרינן בחולין (שם) לא חילק דרבנן דמצריכין לחלק הסימן שמצריכין לחלק כל הטבעת ולשייר על פני כולו ולא בילק לרבי יוסי שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת ונראה למורי דאין לו משמעות לא הכא ולא התם ל"א חילק ובילק ב' דייני סדום שהיו שמותיהן כך:

    אין משיח לישראלשחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה':

    אלא לדודבזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות:

    למשהבשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה:

    מה שמושל משיח:

    ינון שמוכמו ינאי כל אחד היה דורש אחר שמו:

    לפני שמשעד שלא נברא היה שמו ינון והיינו אחד מז' דברים שעלו במחשבה ליבראות:

    ולא אתן להם חנינהעדיין לא יבא משיח:

    מנחםבן חזקיה:

    חיוורא דבי רבימצורע של בית רבי:

    אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדושאם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.) ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות:

    דוד אחרשעתיד למלוך עליהם:

    אקיםהקים לא נאמר אלא אקים:

    כגון קיסר ופלגי קיסרמלך ושני לו כן דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך:

    עטלףקלבא שורי"ץ בלע"ז ואין לה עינים:

    שאורה שלי הואשיש לי עינים לראות ונמצאתי נהנית בה כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור אבל העובדי כוכבים למה מקוים אותו הרי הוא להם חשך ולא אור:

    סנהדרין 98 עמוד ב

    1שאין כל דקל ודקל שבבבל, שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל, שאין סוס מדי אוכל בו תבן.

    2אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים, שנאמר: ״(מיכה ה״ ב) לכן יתנם ״עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל׃

    3אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה׃

    4אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה] מאי טעמא אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים׃

    5אמר [ליה] שמא יגרום החטא כדר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי רמי כתיב ״(בראשית כח״, טו) הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ״(בראשית לב״, ח) ויירא יעקב מאד וייצר לו׃

    6שהיה מתיירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה׃

    7אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא׃

    8וכן אמר ר' יוחנן ייתי ולא איחמיניה א"ל ריש לקיש מ"ט אילימא משום דכתיב ״(עמוס ה״, יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב [ובא הבית] וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש בא ואראך דוגמתו בעולם הזה בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש׃

    9אלא משום דכתיב ״(ירמיהו ל״, ו) שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון׃

    10מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק אמר רב מי שכל גבורה שלו ומאי ונהפכו כל פנים לירקון אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי היאך אאבד אלו מפני אלו׃

    11אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה׃

    12אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח אמר רב יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה׃

    13אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח׃

    14מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר ״(בראשית מט״, י) עד כי יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר ״(תהלים עב״, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו שנאמר ״(ירמיהו טז״, יג) אשר לא אתן לכם חנינה ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר ״(איכה א״, טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר ״(ישעיהו נג״, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה׃

    15אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר ״(ירמיהו ל״, כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות׃

    16אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר ״(ירמיהו ל״, ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב ״(יחזקאל לז״, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלגי קיסר׃

    17דרש רבי שמלאי מאי דכתיב ״(עמוס ה״, יח) הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה?

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים (מיכה ה, ב). נראה לי בס"ד לפרש בזה רמז הכתוב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה (ישעיה ט, ב) כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו הִרְבִּיתָ הַגּוֹי בהתפשטות מלכותו אך לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כי אם לנו שבראותנו נעשה כך נדע דבן דוד בא. והנה בתשעה חדשים יש ר"ע [30×9=270] יום וידוע גלות האחרון הוא בעבור עונות שאדם דש בעקביו. ובזה יובן (תהלים מט, ו) 'לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע' אותן תשעה חדשים בשביל ש'עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי'. ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) 'יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים' אותם ר"ע יום ואז 'תְּכוֹנֵן צַדִּיק' שיבא המשיח בן דוד. והנה תשעה חדשים אלו יש בהם ר"ע ימים ור"ע לילות כמנין 'שמר' [270×2=540] שהקדוש ברוך הוא שמר את ישראל בימים ולילות אלו שיש בהם שליטה לאדום בעולם. ובזה יובן בס"ד (תהלים לז, לז) 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר' כלומר שמ"ר ימים ולילות אלו כאשר תמו ונשלמו אז 'וּרְאֵה יָשָׁר' הוא מלך המשיח וקראו ישר שיש שררה מן הכתר שהוא זוכה ליחידה מן הכתר שהוא מדרגה יו"ד מתתא לעילא.

    מַאי "רָאִיתִי כָל גֶּבֶר" אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַבמִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ (ירמיה ל, ו). כתב הרמ"ה ז"ל אפילו גבורה שבגבורים של בני אדם נתונה לו יהיה באותה שעה ידיו על חלציו כיולדה כענין שנאמר וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא (עמוס ב, טז) והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עד כאן לשונו. ונראה דבא לשלול בזה הפירוש שכתוב ברש"י ז"ל דמפרש על הקדוש ברוך הוא וחש הרב לכבוד שמים לפרש זה על הקדוש ברוך הוא והאמת אתו בזה, אך אפשר לפרש זה על מלאך גבריאל שהוא בסוד הגבורה כנודע והואיל וכתוב בו בנבואת יחזקאל הנביא ע"ה וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו (יחזקאל ט, ב) לכך כתוב בו כאן וידיו על חלציו ודוק.

    הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. קשא כיון דאמר הכי מעיקרא איך סוף דבר דבר יאבד העכו"ם מפני ישראל? ונראה לי בס"ד דהן אמת האדם הוא מעשה ידיו יתברך אך אם יחטא ויקלקל מעשיו פוגם בכל אבריו ומשתנה צורתו בעיני החיות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנא:) אין החיה שולטת באדם אלא אחר שיחטא שנדמה לה כבהמה כי קודם שיחטא כתוב באדם וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ (בראשית ט, ב) וכן אמרו בזוהר הקדוש דהחטא מעביר צלם הקדוש מעליו ומשתנה ממש. ואם כן אחר שחטאו והרשיעו גרמו לשנות מעשה ידיו יתברך ואין נקראים עתה 'מַעֲשֵׂה יָדָיו' ורק ישראל שמועלת להם התשובה אף על פי שחוטאים ומשתנים הנה כשיעשו תשובה עובר השינוי מהם וחוזר הצלם הקדוש להם ואז הם חוזרים להיות מעשה ידיו יתברך ואם כן בדין הוא שיאבד העכו"ם מפני ישראל. ובזה יובן בס"ד הכתוב הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ (תהלים קב, כז) פירוש דוד המלך ע"ה אומר על העכו"ם ' הֵמָּה יֹאבֵדוּ ' מפני ישראל, משיבה לו רוח הקודש מה תרצה שֶׁ' אַתָּה תַּעֲמֹד ' כלומר אתה ראש אומת ישראל שהאומה כולה נכללת בך והעכו"ם ' כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ ' והלא 'הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ'? והשיב דוד המלך ע"ה כך שורת הדין נותנת ומחייבת דְּ' כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם ' יען כי הם מצד עצמם ' וְיַחֲלֹפוּ ' שנשתנו מכח רשעתם ואין נחשבים עתה מעשה ידיך ורק ישראל לבדם שמתקבלים בתשובה הם נחשבים מעשה ידיך.

    הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי רָהֵיט וְנָפַל תּוֹרָא וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵיהּ. עיין פירוש רש"י ז"ל והדבר תמוה הוא דבהאי אמרי אינשי ליכא משמעות לעיקר הדבר דמייתי עליה המשל הזה כי הוא מייתי זה על מה שאמר 'הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ' דקשה לאבד העכו"ם מפני ישראל ובמשל דאמרי אינשי לא נזכר מזה כלום ולא אתמר במשל אלא רק שהביא הסוסיא והניח באבוס השור שזה יורה על מה שנתן גדולת ישראל לאומות העולם שהניח אומות העולם במקום ישראל והיכא קאמר במשל על עת שחוזרין ישראל בתשובה שקשה לפניו יתברך להסיר אומות העולם ולהחזיר את ישראל למקומן. ונראה לי בס"ד כי במשל קאמר כשנפל השור דאי אפשר להעמידו באבוס שלו מביא סוסיא ומניחה באבוס השור, וקשא למה הביא הסוסיא וכי הסוסיא אין לה אבוס לעצמה והלא הסוסיא יקרה יותר מן השור ובודאי יש לה אבוס והוה ליה למימר שיביא החמור ויניחו באבוס השור, משום דהחמור מחמת גריעותו אין עושין לו אבוס אלא משליך התבן לפניו ונותן לו השעורים בכיס ותולהו בצוארו ואוכל, ועל כן אחר שנפל השור ואין ראוי להעמידו על האבוס שלו שנשאר אבוסו ריקן יביא החמור שאין לו אבוס ויעמידו באבוס השור ואמאי לא נקטי המשל דאמרי אינשי בהכי שבנפילת השור יביא החמור ויעמידו באבוס השור? אלא ודאי שמע מינה הא דאינו מביא החמור הגרוע שאין לו אבוס ומעמידו באבוס השור היינו מפני שחושב דאחר שיתרפא השור קשה לו להעביר החמור מן האבוס ולהניח השור על אבוסו אף על פי דהחמור גרוע לכך מביא הסוסיא שהיא בלאו הכי יש לה אבוס דאז כשיתרפא השור יעביר הסוסיא מן האבוס של השור ויחזיר השור לאבוסו מפני שהסוסיא יש לה אבוס לעצמה ועתה יחזירנה לאבוס שלה ולפי זה שפיר מביא הא דאמרי אינשי הנזכר על דבר זה שאמר איך אאבד אלו מפני אלו.

    וְאֶלָּא מַאן אָכִיל לְהוּ חִילֵּק וּבִילָּק אָכְלִי לְהוּפירוש בני אדם פחותים וגרועים מאד שהיו בזמנם ששמותם היו כך אחד שמו חִילֵּק ואחד שמו בִּילָּק וכן אומרים בלשון ערבי על בני אדם פחותים ג'יעיט ומע'יט וגם אלו הם שמות שני בני אדם שהיו בארצות הערב אלו בזמן קדמון ששמותם כך ולכן כל הפחותים מכנים אותם בשמם זה. מיהו נראה לי בס"ד כיונו בתלמודא בשמות אלו על אדום וישמעאל והיינו חִילֵּק אדום שקליפתם חזיר שיש לו סימן טהרה אחר שפרסותיו סדוקות וזהו חילק אך בִּילָּק הוא ישמעאל שקליפתו גמל שיש לו סימן אחד של טהרה שהוא מעלה גרה שיש בזה ענין פתיחת הפה ועיין בשרש ז"ל ערך בלק שפירש בִּילָּק לשון פתיחה הוא עיין שם והיינו מעלה גרה. ומה שאמר ' עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ ' נראה לי בס"ד שני אינו רצונו לומר שנה ושנות אלא לשון שנים כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף 'פְּשִׁיטָא' ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר 'אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל' משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו המלך ע"ה וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב. ומה שאמר רב יוסף ' שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי הִילֵּל ' מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק (זכריה ט, ט) 'הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא' דמסיים ביה 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחילה קודם משיח בן דוד ואם כן איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

    מַה שְּׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי "שִׁילֹה" שְׁמוֹ (בראשית מט, י)אין הכונה שכל אחד בא להחליט לו שם זה שאומר עליו אלא כל אחד כונתו ראוי שיהא נקראת בשם זה שמוציא לו אסמכתא מן הפסוק. ומה שאמרו רבנן ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שְׁמוֹ, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל 'כָּל רַב מִבָּבֶל וְכָל רַבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה בחוץ לארץ יש הארת 'רַב' [202] שהוא מספר ע"ב וק"ל [202] בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל 'עָב קַל' וּבָא מִצְרַיִם (ישעיה יט, א) ובארץ ישראל יש הארת ע"ב ק"ל הנזכר בתוספת עשרה לכן שם הוא 'רַבִּי' וכנזכר בדברי קדשו נמצא בארץ ישראל שם הארת 'רַבִּי' וידוע דהמשיח סובל חולאים ויסורין ומצטער בעבור ישראל ובעבור חרבן ציון וירושלים אשר משלו בם זרים וגלו ישראל מתוכם ולכן נקרא ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שהוא סובל חולאים ויסורין בעבור בית רבי היא ציון וירושלים וכל ערי ארץ ישראל שיבנו בב"א [במהרה בימינו אמן] וארמון על משפטו ישב.

    אָמַר רַב נַחְמָןאִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן אֲנָא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא" (ירמיה ל, כא). נראה לי בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור על דרך שאמרו רבותינו ז"ל על משה רבינו ע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור וכמו שכתוב בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] על פסוק וַיִּתְעַבֵּר הֳ' בִּי לְמַעַנְכֶם (דברים ג, כו) וכבר נודע מכתבי רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם 'וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין' על משיח בן יוסף שהוא נקרא 'כִּסֵּא דָוִד' וכנזכר בשער הכונות. והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד המלך ע"ה ולכך קורין אותו בשם 'כִּסֵּא דָוִד' ובא רב נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היא מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף ולכן אמר ' כְּגוֹן אֲנָא ' לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר 'אֲנָא הוּא' דאין כונתו להתגדל ולומר שבי נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד המלך ע"ה. ומביא קרא על זה ' וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ ' תיבת אַדִּירוֹ הוא 'אור יד' כי משיח הוא אור יד כי דוד [14] הוא מספר יד [14] רמז לדבר וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד (שמואל א' יט, ט) וזה יהיה 'מִמֶּנּוּ' רצונו לומר מזרע דוד שהוא יד גם 'מִמֶּנּוּ' ראשי תיבות ' מ תרין מ זלין נ וצר ו נקה' שיהיה נשפע משם 'וּמֹשְׁלוֹ' זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד 'מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא' רצונו לומר מקרבו של דוד המלך ע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד המלך ע"ה. ומה שאמר רב ' אִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ ' גם כן כונתו על ניצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד המלך ע"ה מנוקבייא וסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין וכמו שאמרו לעיל שעליו נאמר וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ (ישעיה נג, ה) ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד המלך ע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף. ואמר עוד ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי גם הוא היה מזרע דוד המלך ע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל (דניאל י, ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. ועוד אמר שם (פסוק יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ. ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר ודוק היטב.

    עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵרנראה לי דקאי על משיח בן דוד דגם הוא נקרא בשם דָּוִד דכתיב וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם (ירמיה ל, ט). ואומרו ' כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵּי קֵיסָר ' נראה לי בס"ד בהקדים מה שאמרתי בס"ד בפסוק 'עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים' (תהלים קיט, קכב) והוא כי אותיות שאחר אותיות דָּוִד הם אותיות הַזֶּה [17] שהם מספר טוֹב [17] ואם תצרפם עם מספר דָּוִד [14] יהיה מהם מספר שם אֵ־ל [31] שהוא חסד וזועם בכוחות הדינין כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק אֵ־ל זֹעֵם בְּכָל יוֹם (תהלים ז, יב) רצונו לומר זועם בכוחות הדינין שלא יתגברו ולא יעשו רעה בעולם. וזהו שנאמר עֲרֹב עַבְדְּךָ אני דוד תערב מספר שמי למספר טוֹב הבא אחר שמי שבזה יהיה לי הארה ושפע משם א־ל שהוא חסד ועל ידי כך אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים כי שם א־ל זועם בהם. וידוע ששם אֵ־ל במלואו עולה קפ"ה [אל״ף למ״ד=185] וידוע שהקדוש ברוך הוא קורא את הצדיק בשם כפול דרך חיבה משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל, ואם כן המשיח שנקרא גם כן בשם דוד כאמור ודאי כופל שמו דרך חיבה מכל שכן ולפי האמור ששם דוד עם מספר אותיות שאחריו עולים מספר אֵ־ל אשר במילואו עולה קפ"ה וב' פעמים קפ"ה עולה קֵיסָר [185×2=370] ולכן למלך המשיח מכנהו בשם 'קֵיסָר' אך דוד המלך ע"ה הראשון שהקדוש ברוך הוא דבר עמו ולא כפל שמו קורא אותו 'פְּלַג קֵיסָר' שהוא מספר קפ"ה בלבד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 98b

    Sanhedrin 98b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 589 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאין סוס מדי אוכל בו תבן שמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג:

    שאין כל דקל וכו' כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם ומשם באים לא"י ולוכדים אותה:

    עד שתפשוט מלכות על ישראל ט' חדשים שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה - היינו ט' חדשים כדמתרגמינן בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד וכתיב (מיכה ה׳:ג׳) ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון:

    על בני ישראל היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו:

    ייתי משיח ולא אחמיניה:

    בטולא דכופיתא דחמריה בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:

    כופיתא רעי כמו רמא כופת' וסכר ירדנא בבבא בתרא (ד' עג:):

    מאי טעמא אמר לא אחמיניה:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 98b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים (מיכה ה, ב). נראה לי בס"ד לפרש בזה רמז הכתוב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה (ישעיה ט, ב) כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו הִרְבִּיתָ הַגּוֹי בהתפשטות מלכותו אך לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כי אם לנו שבראותנו נעשה כך נדע דבן דוד בא. והנה בתשעה חדשים יש ר"ע [30×9=270] יום וידוע גלות האחרון הוא בעבור עונות שאדם דש בעקביו. ובזה יובן (תהלים מט, ו) 'לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע' אותן תשעה חדשים בשביל ש'עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי'. ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) 'יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים' אותם ר"ע יום ואז 'תְּכוֹנֵן צַדִּיק' שיבא המשיח בן דוד. והנה תשעה חדשים אלו יש בהם ר"ע ימים ור"ע לילות כמנין 'שמר' [270×2=540] שהקדוש ברוך הוא שמר את ישראל בימים ולילות אלו שיש בהם שליטה לאדום בעולם. ובזה יובן בס"ד (תהלים לז, לז) 'שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר' כלומר שמ"ר ימים ולילות אלו כאשר תמו ונשלמו אז 'וּרְאֵה יָשָׁר' הוא מלך המשיח וקראו ישר שיש שררה מן הכתר שהוא זוכה ליחידה מן הכתר שהוא מדרגה יו"ד מתתא לעילא.

    מַאי "רָאִיתִי כָל גֶּבֶר" אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב מִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ (ירמיה ל, ו). כתב הרמ"ה ז"ל אפילו גבורה שבגבורים של בני אדם נתונה לו יהיה באותה שעה ידיו על חלציו כיולדה כענין שנאמר וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא (עמוס ב, טז) והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עד כאן לשונו. ונראה דבא לשלול בזה הפירוש שכתוב ברש"י ז"ל דמפרש על הקדוש ברוך הוא וחש הרב לכבוד שמים לפרש זה על הקדוש ברוך הוא והאמת אתו בזה, אך אפשר לפרש זה על מלאך גבריאל שהוא בסוד הגבורה כנודע והואיל וכתוב בו בנבואת יחזקאל הנביא ע"ה וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו (יחזקאל ט, ב) לכך כתוב בו כאן וידיו על חלציו ודוק.

    הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי, הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. קשא כיון דאמר הכי מעיקרא איך סוף דבר דבר יאבד העכו"ם מפני ישראל? ונראה לי בס"ד דהן אמת האדם הוא מעשה ידיו יתברך אך אם יחטא ויקלקל מעשיו פוגם בכל אבריו ומשתנה צורתו בעיני החיות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנא:) אין החיה שולטת באדם אלא אחר שיחטא שנדמה לה כבהמה כי קודם שיחטא כתוב באדם וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ (בראשית ט, ב) וכן אמרו בזוהר הקדוש דהחטא מעביר צלם הקדוש מעליו ומשתנה ממש. ואם כן אחר שחטאו והרשיעו גרמו לשנות מעשה ידיו יתברך ואין נקראים עתה 'מַעֲשֵׂה יָדָיו' ורק ישראל שמועלת להם התשובה אף על פי שחוטאים ומשתנים הנה כשיעשו תשובה עובר השינוי מהם וחוזר הצלם הקדוש להם ואז הם חוזרים להיות מעשה ידיו יתברך ואם כן בדין הוא שיאבד העכו"ם מפני ישראל. ובזה יובן בס"ד הכתוב הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ (תהלים קב, כז) פירוש דוד המלך ע"ה אומר על העכו"ם ' הֵמָּה יֹאבֵדוּ ' מפני ישראל, משיבה לו רוח הקודש מה תרצה שֶׁ' אַתָּה תַּעֲמֹד ' כלומר אתה ראש אומת ישראל שהאומה כולה נכללת בך והעכו"ם ' כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ ' והלא 'הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ'? והשיב דוד המלך ע"ה כך שורת הדין נותנת ומחייבת דְּ' כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם ' יען כי הם מצד עצמם ' וְיַחֲלֹפוּ ' שנשתנו מכח רשעתם ואין נחשבים עתה מעשה ידיך ורק ישראל לבדם שמתקבלים בתשובה הם נחשבים מעשה ידיך.

    הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי רָהֵיט וְנָפַל תּוֹרָא וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵיהּ. עיין פירוש רש"י ז"ל והדבר תמוה הוא דבהאי אמרי אינשי ליכא משמעות לעיקר הדבר דמייתי עליה המשל הזה כי הוא מייתי זה על מה שאמר 'הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ' דקשה לאבד העכו"ם מפני ישראל ובמשל דאמרי אינשי לא נזכר מזה כלום ולא אתמר במשל אלא רק שהביא הסוסיא והניח באבוס השור שזה יורה על מה שנתן גדולת ישראל לאומות העולם שהניח אומות העולם במקום ישראל והיכא קאמר במשל על עת שחוזרין ישראל בתשובה שקשה לפניו יתברך להסיר אומות העולם ולהחזיר את ישראל למקומן. ונראה לי בס"ד כי במשל קאמר כשנפל השור דאי אפשר להעמידו באבוס שלו מביא סוסיא ומניחה באבוס השור, וקשא למה הביא הסוסיא וכי הסוסיא אין לה אבוס לעצמה והלא הסוסיא יקרה יותר מן השור ובודאי יש לה אבוס והוה ליה למימר שיביא החמור ויניחו באבוס השור, משום דהחמור מחמת גריעותו אין עושין לו אבוס אלא משליך התבן לפניו ונותן לו השעורים בכיס ותולהו בצוארו ואוכל, ועל כן אחר שנפל השור ואין ראוי להעמידו על האבוס שלו שנשאר אבוסו ריקן יביא החמור שאין לו אבוס ויעמידו באבוס השור ואמאי לא נקטי המשל דאמרי אינשי בהכי שבנפילת השור יביא החמור ויעמידו באבוס השור? אלא ודאי שמע מינה הא דאינו מביא החמור הגרוע שאין לו אבוס ומעמידו באבוס השור היינו מפני שחושב דאחר שיתרפא השור קשה לו להעביר החמור מן האבוס ולהניח השור על אבוסו אף על פי דהחמור גרוע לכך מביא הסוסיא שהיא בלאו הכי יש לה אבוס דאז כשיתרפא השור יעביר הסוסיא מן האבוס של השור ויחזיר השור לאבוסו מפני שהסוסיא יש לה אבוס לעצמה ועתה יחזירנה לאבוס שלה ולפי זה שפיר מביא הא דאמרי אינשי הנזכר על דבר זה שאמר איך אאבד אלו מפני אלו.

    וְאֶלָּא מַאן אָכִיל לְהוּ חִילֵּק וּבִילָּק אָכְלִי לְהוּ פירוש בני אדם פחותים וגרועים מאד שהיו בזמנם ששמותם היו כך אחד שמו חִילֵּק ואחד שמו בִּילָּק וכן אומרים בלשון ערבי על בני אדם פחותים ג'יעיט ומע'יט וגם אלו הם שמות שני בני אדם שהיו בארצות הערב אלו בזמן קדמון ששמותם כך ולכן כל הפחותים מכנים אותם בשמם זה. מיהו נראה לי בס"ד כיונו בתלמודא בשמות אלו על אדום וישמעאל והיינו חִילֵּק אדום שקליפתם חזיר שיש לו סימן טהרה אחר שפרסותיו סדוקות וזהו חילק אך בִּילָּק הוא ישמעאל שקליפתו גמל שיש לו סימן אחד של טהרה שהוא מעלה גרה שיש בזה ענין פתיחת הפה ועיין בשרש ז"ל ערך בלק שפירש בִּילָּק לשון פתיחה הוא עיין שם והיינו מעלה גרה. ומה שאמר ' עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ ' נראה לי בס"ד שני אינו רצונו לומר שנה ושנות אלא לשון שנים כלומר דאכלי שני משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שלא יהרג משיח בן יוסף ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו, ומקשי רב יוסף 'פְּשִׁיטָא' ומשני לאפוקי מרבי הלל דאמר 'אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל' משיח בסתם קאי על משיח בן יוסף וסבר רבי הלל שלא יהנו ישראל אלא ממשיח בן דוד אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו וזיוו והדרו בימי חזקיה שנתגלגל בחזקיהו המלך ע"ה וגם גוג ומגוג נתגלגלו בסנחריב. ומה שאמר רב יוסף ' שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לְרַבִּי הִילֵּל ' מפני שהבין דקאי רבי הלל אכלהו גם על משיח בן דוד או אפשר דגם רב יוסף הבין בכוונת רבי הלל כדברינו דקאי רק על משיח בן יוסף ומקשי ליה מפסוק (זכריה ט, ט) 'הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא' דמסיים ביה 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' שזה הכתוב מוכרח לפרש אותו על משיח בן יוסף שיבא תחילה קודם משיח בן דוד ואם כן איך יאמר דאכלוה למשיח בן יוסף בימי חזקיהו.

    מַה שְּׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי "שִׁילֹה" שְׁמוֹ (בראשית מט, י) אין הכונה שכל אחד בא להחליט לו שם זה שאומר עליו אלא כל אחד כונתו ראוי שיהא נקראת בשם זה שמוציא לו אסמכתא מן הפסוק. ומה שאמרו רבנן ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שְׁמוֹ, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל 'כָּל רַב מִבָּבֶל וְכָל רַבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה בחוץ לארץ יש הארת 'רַב' [202] שהוא מספר ע"ב וק"ל [202] בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל 'עָב קַל' וּבָא מִצְרַיִם (ישעיה יט, א) ובארץ ישראל יש הארת ע"ב ק"ל הנזכר בתוספת עשרה לכן שם הוא 'רַבִּי' וכנזכר בדברי קדשו נמצא בארץ ישראל שם הארת 'רַבִּי' וידוע דהמשיח סובל חולאים ויסורין ומצטער בעבור ישראל ובעבור חרבן ציון וירושלים אשר משלו בם זרים וגלו ישראל מתוכם ולכן נקרא ' חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי ' שהוא סובל חולאים ויסורין בעבור בית רבי היא ציון וירושלים וכל ערי ארץ ישראל שיבנו בב"א [במהרה בימינו אמן] וארמון על משפטו ישב.

    אָמַר רַב נַחְמָן אִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן אֲנָא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא" (ירמיה ל, כא). נראה לי בס"ד היה מקובל אצלם שבכל דור ודור יבא נצוץ מן משיח בן יוסף ויתגלגל באיזה צדיק שבדור על דרך שאמרו רבותינו ז"ל על משה רבינו ע"ה שבכל דור יבא נצוץ ממנו בצדיק שבדור וכמו שכתוב בספר הלקוטים לרבינו זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] על פסוק וַיִּתְעַבֵּר הֳ' בִּי לְמַעַנְכֶם (דברים ג, כו) וכבר נודע מכתבי רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל שרבינו האר"י זלה"ה היה בו נצוץ משיח בן יוסף וכבר הזהיר רבינו האר"י זלה"ה לתלמידיו לכוין בכל יום בתפלת העמידה באומרם 'וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין' על משיח בן יוסף שהוא נקרא 'כִּסֵּא דָוִד' וכנזכר בשער הכונות. והנה הם היתה קבלה בידם כי נצוץ משיח בן יוסף אשר יבא בכל דור בצדיק שבדור יבא בצדיק שהוא מזרע דוד המלך ע"ה ולכך קורין אותו בשם 'כִּסֵּא דָוִד' ובא רב נחמן לומר דאין הכונה שיהיה בזרע דוד ממש אלא אפילו כגון אנא שאיני מזרע דוד ורק אשתי בת ריש גלותא היא מזרע דוד אפשר שנחשב איש זה מזרע דוד משום בעל כאשתו ויתגלגל בו נצוץ משיח בן יוסף ולכן אמר ' כְּגוֹן אֲנָא ' לעשות דמיון בעצמו ולכן לא אמר 'אֲנָא הוּא' דאין כונתו להתגדל ולומר שבי נצוץ משיח בן יוסף אלא אמר שיבא אפילו באדם כמוני דרק אשתי היא מזרע דוד המלך ע"ה. ומביא קרא על זה ' וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ ' תיבת אַדִּירוֹ הוא 'אור יד' כי משיח הוא אור יד כי דוד [14] הוא מספר יד [14] רמז לדבר וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד (שמואל א' יט, ט) וזה יהיה 'מִמֶּנּוּ' רצונו לומר מזרע דוד שהוא יד גם 'מִמֶּנּוּ' ראשי תיבות ' מ תרין מ זלין נ וצר ו נקה' שיהיה נשפע משם 'וּמֹשְׁלוֹ' זה משיח בן יוסף שנקרא בסוג מושל לגבי משיח בן דוד 'מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא' רצונו לומר מקרבו של דוד המלך ע"ה יוצא כלומר מזרעו של דוד המלך ע"ה. ומה שאמר רב ' אִי מִן חַיָּיא הוּא כְּגוֹן רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ ' גם כן כונתו על ניצוץ משיח בן יוסף שיבא בכל דור ואמר כגון רבינו הקדוש שהיה מזרע דוד המלך ע"ה מנוקבייא וסבל יסורין רבים בעבור להגין על הדור מאיליו ומעצמו כאשר סובל משיח בן יוסף יסורין וכמו שאמרו לעיל שעליו נאמר וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ (ישעיה נג, ה) ולכן אם ימצא בדור צדיק מזרע דוד המלך ע"ה וסובל יסורין קשים זו הוכחה שיש בו ניצוץ משיח בן יוסף. ואמר עוד ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי גם הוא היה מזרע דוד המלך ע"ה כי היה משבט יהודה וסבל יסורין בשביל ישראל כדכתיב בדניאל (דניאל י, ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. ועוד אמר שם (פסוק יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹקֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ. ונראה שיש עוד טעם נכון לומר על המשיח ' אִי מִן מֵתַיָּא הוּא כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת ' כי דניאל ע"ה השיג עתיק יומין דעשיה שהוא הכתר ודוק היטב.

    עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר נראה לי דקאי על משיח בן דוד דגם הוא נקרא בשם דָּוִד דכתיב וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם (ירמיה ל, ט). ואומרו ' כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵּי קֵיסָר ' נראה לי בס"ד בהקדים מה שאמרתי בס"ד בפסוק 'עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים' (תהלים קיט, קכב) והוא כי אותיות שאחר אותיות דָּוִד הם אותיות הַזֶּה [17] שהם מספר טוֹב [17] ואם תצרפם עם מספר דָּוִד [14] יהיה מהם מספר שם אֵ־ל [31] שהוא חסד וזועם בכוחות הדינין כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק אֵ־ל זֹעֵם בְּכָל יוֹם (תהלים ז, יב) רצונו לומר זועם בכוחות הדינין שלא יתגברו ולא יעשו רעה בעולם. וזהו שנאמר עֲרֹב עַבְדְּךָ אני דוד תערב מספר שמי למספר טוֹב הבא אחר שמי שבזה יהיה לי הארה ושפע משם א־ל שהוא חסד ועל ידי כך אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים כי שם א־ל זועם בהם. וידוע ששם אֵ־ל במלואו עולה קפ"ה [אל״ף למ״ד=185] וידוע שהקדוש ברוך הוא קורא את הצדיק בשם כפול דרך חיבה משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל, ואם כן המשיח שנקרא גם כן בשם דוד כאמור ודאי כופל שמו דרך חיבה מכל שכן ולפי האמור ששם דוד עם מספר אותיות שאחריו עולים מספר אֵ־ל אשר במילואו עולה קפ"ה וב' פעמים קפ"ה עולה קֵיסָר [185×2=370] ולכן למלך המשיח מכנהו בשם 'קֵיסָר' אך דוד המלך ע"ה הראשון שהקדוש ברוך הוא דבר עמו ולא כפל שמו קורא אותו 'פְּלַג קֵיסָר' שהוא מספר קפ"ה בלבד.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 98b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 98, Amud Bet, about 589 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “שאין כל דקל ודקל שבבבל, שאין סוס…”

    2. Segment 229 words

      Opens “אמר רב: אין בן דוד בא עד…”

    3. Segment 320 words

      Opens “אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר…”

      Named: רב יוסף, עולא, רבה.

    4. Segment 435 words

      Opens “אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה] מאי טעמא…”

      Named: רבי אלעזר, אביי, רבא, רבה.

    5. Segment 534 words

      Opens “אמר [ליה] שמא יגרום החטא כדר' יעקב…”

    6. Segment 624 words

      Opens “שהיה מתיירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות…”

    7. Segment 715 words

      Opens “אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם…”

    8. Segment 869 words

      Opens “וכן אמר ר' יוחנן ייתי ולא איחמיניה…”

    9. Segment 924 words

      Opens “אלא משום דכתיב (ירמיהו ל, ו) שאלו…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר…”

      Named: רב מי, רבי יוחנן, רבא.

    11. Segment 1114 words

      Opens “אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט…”

      Named: רב פפא.

    12. Segment 1233 words

      Opens “אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל…”

      Named: רב גידל, רב עתידין, רב יוסף, רבי הילל.

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד…”

      Named: רב לא, רבי יוחנן, שמואל.

    14. Segment 1486 words

      Opens “מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה…”

      Named: רבי שילא, רבי ינאי, רבי חנינה, רבי שמו.

    15. Segment 1536 words

      Opens “אמר רב נחמן אי מן חייא הוא…”

      Named: רב נחמן, רב אי.

    16. Segment 1649 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש…”

      Named: רב יהודה, רב עתיד, רב פפא, אביי.

    17. Segment 1741 words

      Opens “דרש רבי שמלאי מאי דכתיב (עמוס ה,…”

      Named: רבי שמלאי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 98b · Segment 8 — “וכן אמר ר' יוחנן ייתי ולא איחמיניה א"ל ריש…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Sanhedrin 98b · Segment 14 — “…יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 98b · Segment 3 — “…ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 98b · Segment 4 — “אמר ליה אביי (לרבא) [לרבה] מאי טעמא אילימא משום…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 98b · Segment 3 — “אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 98b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026