Talmud Builders

    Sanhedrin 86a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 86a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall recited that baraita , where the tanna holds that one is liable for abducting another and selling him to the abductee’s father, before Rav Sheshet. Rav Sheshet said to him: I teach that Rabbi Shimon says: From the term “of his brethren” it is derived that there is no liability unless he removes the abductee from the domain of his brethren, and you say that one who sells the abductee to his father is liable? Emend the baraita and teach instead: He is exempt.

    2The Gemara asks: What is the difficulty raised by Rav Sheshet? Perhaps that statement that he cited is the opinion of Rabbi Shimon, while this baraita is the opinion of the Rabbis, who disagree with him.

    3The Gemara responds: That should not enter your mind, as the unattributed baraita that was cited is a passage from the halakhic midrash on the books of Numbers and Deuteronomy entitled Sifrei , and Rabbi Yoḥanan says: An unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir; an unattributed baraita in the Tosefta is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya; an unattributed baraita in the Sifra , the halakhic midrash on the book of Leviticus, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and an unattributed baraita in the Sifrei is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And all of these are in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as all the Sages mentioned were his disciples. Therefore, it is unlikely that an unattributed baraita from the Sifrei would run counter to the opinion of Rabbi Shimon.

    4§ The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the liability of one who abducts his son. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the Rabbis, who deem him exempt?

    5Abaye said: It is derived from the verse that states: “If a man shall be found abducting a person of his brethren” (Deuteronomy 24:7), to exclude one who is already found in the custody of the abductor before the abduction. Since the son is already in the custody of his father, the father is not liable for abducting him.

    6Rav Pappa said to Abaye: If that is so, then the verse: “If a man shall be found lying with a woman married to a husband, then they shall both of them die” (Deuteronomy 22:22), may also be interpreted: “If a man shall be found,” to exclude one who was already found. So too, would one say that adulterers are exempt from liability if they commit adultery in, for example, the house of so-and-so, where married women are commonly found and they have a preexisting reputation for licentiousness?

    7Abaye said to Rav Pappa: The Rabbis’ opinion is derived from the phrase: “Or if he is found in his possession, he shall be put to death” (Exodus 21:16), from which I am saying my inference, that it is derived: If he is found, to the exclusion of one who was already found.

    8Rava said: Therefore, with regard to those teachers of children [ dardekei ] and those who recite mishnayot to Torah scholars, the status of their students is as though they are found in their possession, and the teachers are exempt from liability for abducting them.

    9§ The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to liability if one abducted one who is half-slave half-freeman. We learned in a mishna there ( Bava Kamma 87a) that Rabbi Yehuda says: There is no indemnity for the humiliation of a slave, since he is not a full-fledged Jew.

    10The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? It is derived from the verse that states: “When men struggle together, a man and his brother, and the wife of the one drew near to deliver her husband from the hand of the one who smites him, and extended her hand, and grabbed his genitals” (Deuteronomy 25:11). This is the source for liability to pay restitution for humiliating another. From the term “his brother” it is derived that one who has brotherhood, i.e., who is halakhically related to his biological family, receives payment for humiliation. A slave is excluded, as he has no brotherhood, i.e., he is not halakhically related to his family.

    11And what is the reason for the opinion of the Rabbis? They hold that although the slave has no family ties, he is the brother of the assailant with regard to the fulfillment of mitzvot, as a Canaanite slave is obligated to fulfill the same mitzvot that a woman is obligated to fulfill.

    12The Gemara asks: And here, with regard to abduction, how does Rabbi Yehuda interpret the verses and arrive at the conclusion that one is liable for abducting one who is half-slave half-freeman? Shouldn’t the term “from his brethren” render exempt from liability one who abducts a slave?

    13The Gemara answers that Rabbi Yehuda holds that the term in the verse: “From his brethren” (Deuteronomy (24:7), serves to exclude from liability one who abducts slaves. Had the verse continued: The children of Israel, that phrase would have been interpreted to exclude from liability one who abducts one who is half-slave half-freeman. Since the verse states: “From the children of Israel,” the prefix letter mem , meaning from, indicates that there are some from the children of Israel for whose abduction one is liable and there are some for whose abduction one is exempt. That prefix also serves to exclude from liability one who abducts one who is half-slave half-freeman. Therefore, this is an example of a restriction following a restriction, and there is a hermeneutical principle that a restriction following a restriction serves only to amplify the halakha and to include in the category of those who are liable one who abducts one who is half-slave half-freeman.

    14And the Rabbis, who deem one who abducts one who is half-slave half-freeman exempt, how do they interpret the verse? They do not exclude slaves based on the term “from his brethren,” as the slave is the brother of the abductor with regard to the fulfillment of mitzvot. Concerning the expression “children of Israel” and the more expanded expression “from the children of Israel,” one serves to exclude from liability one who abducts slaves, as the slave is not a full-fledged Jew, and one serves to exclude from liability one who abducts one who is half-slave half-freeman.

    15§ The Gemara asks: From where is a prohibition against abducting a person derived? Rabbi Yoshiya says that it is derived from the verse: “You shall not steal” (Exodus 20:13). Rabbi Yoḥanan says that it is derived from the verse: “They shall not be sold as slaves” (Leviticus 25:42). The Gemara comments: And they do not disagree, as each requires both verses to derive the prohibition. One Sage, Rabbi Yoshiya, enumerates the prohibition against abduction, and one Sage, Rabbi Yoḥanan, enumerates the prohibition against selling the abductee into slavery.

    16The Sages taught in a baraita : “You shall not steal” (Exodus 20:13), and it is with regard to one who abducts people that the verse is speaking. Do you say that the verse is speaking with regard to one who abducts people, or perhaps the verse is speaking only with regard to one who steals property? You say: Go out and learn from one of the thirteen hermeneutical principles: A matter derived from its context. With regard to what context are the adjacent prohibitions “You shall not kill; you shall not commit adultery” in the verse speaking? They are speaking with regard to capital cases. So too here, the prohibition is speaking with regard to a capital case of abduction.

    17It is taught in another baraita : “You shall not steal” (Leviticus 19:11), and it is with regard to one who steals property that the verse is speaking. Do you say that the verse is speaking with regard to one who steals property, or perhaps the verse is speaking only with regard to one who abducts people? You say: Go out and learn from one of the thirteen hermeneutical principles: A matter derived from its context. With regard to what context is the subsequent verse: “You shall neither exploit your neighbor nor rob him” (Leviticus 19:13), speaking? It is speaking with regard to property. So too here, the verse is speaking with regard to property.

    18It was stated: If the witnesses to the abduction and the witnesses to the sale of a person were rendered conspiring witnesses, Ḥizkiyya says: The typical sentence of conspiring witnesses is not implemented and they are not executed. Rabbi Yoḥanan says: They are executed.

    19The Gemara elaborates: It is Ḥizkiyya who said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said one derives from the verse: “On the basis of two witnesses…shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), that the testimony of witnesses is valid only when they attest to an entire matter, but not to half a matter. Since each pair of witnesses provides testimony concerning only half the transgression for which the perpetrator would be liable, i.e., they each testify to only the abduction or the sale, the testimony of each pair is not valid. Therefore, when they are deemed conspiring witnesses, they are not executed. And Rabbi Yoḥanan says his statement in accordance with the opinion of the Rabbis, who said that one derives from the verse that the testimony is valid when they testify with regard to an entire matter, and even when they testify with regard to half a matter. Since the testimony of the two pairs of witnesses together constitutes a complete testimony, if they are rendered conspiring witnesses, they are executed.

    20The Gemara notes: And Ḥizkiyya concedes with regard to the final witnesses of a stubborn and rebellious son who were rendered conspiring witnesses that they are executed. A stubborn and rebellious son is executed only if witnesses testified that he engaged in gluttonous and drunken conduct and he was flogged, and then a second pair of witnesses testifies that he again engaged in gluttonous and drunken conduct. His death sentence is based solely on the testimony of the second pair, as the first witnesses could say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תני תנאלהך מתני' דקתני מכר לאביו חייב:

    סתם ספראתורת כהנים:

    סתם ספריספר וידבר ומשנה תורה והאי סתמא דכי ימצא איש במשנה תורה הוא:

    אליבא דרבי עקיבאממה שלמדו מר' עקיבא אמרום:

    של בית פלונילא רצה להזכיר שמם שחשובין היו ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים. והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן ולא שמתייחדין:

    ונמצאקרא יתירא הוא דאי ללמד שימצא בעדים מכי ימצא נפקא:

    כמצויין בידן דמוהתלמידים מצויין תמיד בבית הרב ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו אינו נהרג:

    אין לעבדים בושתהמבייש את העבד לא חייבתו תורה לתת דמי בשתו:

    וכי ינצו אנשים יחדיו והכה איש וגו'מהתם נפקא לן חיוב בשת דכתיב וקצותה את כפה ממון אתה אומר ממון או אינו אלא ממש נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן בעדים זוממין (דברים יט יג) לא תחוס עינך מה להלן ממון אף כאן ממון:

    עבד שאין לו אחוהואפי' עם אחיו בני אביו דכתיב (בראשית כב ה) עם החמור עם הדומה לחמור אינו אלא כבהמה:

    אחיו הוא במצותבכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן דגמר לה לה מאשה:

    והכאבמתני' בגונב נפש דכתיב מאחיו:

    היכי דרישרבי יהודה לחייב על מי שחציו עבד:

    מאחיו למעוטי עבדיםדהא לרבי יהודה אין לו אחוה:

    מבנייתירא דריש ליה דהוה ליה למכתב מאחיו בני ישראל:

    מלא תגנובהאמור בעשרת הדברות דבגונב נפשות מתוקם לקמן בשמעתין:

    דבר הלמד מעניינואם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר צא ולמד מפרשה שכתוב בה ולפי הפרשה הוא נכתב אצלה וכאן במה כל הענין מדבר בנפשות לא תרצח ולא תנאף כל אלה חייבי מיתות ב"ד אף לא תגנוב בגניבה שיש בה מיתת ב"ד:

    לא תגנובובפרשת קדושים תהיו:

    משלש עשרה מדותזו היא אחת מהן שיהא הדבר מעניינו למד:

    במה הכתוב מדברהענין של מטה ושל מעלה מזו:

    בממוןלא תעשוק את רעך (ויקרא יט):

    עידי גניבה ועידי מכירהשני כיתי עדים אחת העידה שגנב את הנפש ואחת העידה שמכר אין נהרגין כדמפרש טעמא ואזיל וכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטיל דהוי' לה עדות שאי אתה יכול להזימה ולא משכחת לה דמקטיל אלא בכת אחת שמעידין על הגניבה ועל המכירה:

    פלוגתא דר"ע ורבנןבבבא בתרא בחזקת הבתים על פי שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר והאי חצי דבר הוא אצל כל כת וכת דאי לאו עידי גניבה אינו נהרג משום עידי מכירה שיכול לומר עבדי מכרתי ואי לאו מכירה נמי לא מיחייב אגניבה:

    בעדים האחרונים של בן סורר ומורהדתנן לעיל (סנהדרין דף עא.) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה מתרין בו אביו ואמו בפני הדיינין וכשבאין עדים ראשונים ומעידין עליו שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין מגניבה מלקין אותו כדכתיב ויסרו אותו דהיינו מלקות חזר וקלקל נדון בכ"ג למיתה ומודה חזקיה בהנך אחרונים שהעידו שחזר וקלקל שהוזמו שנהרגין ולא אמרינן שחצי דבר הוא דאי לאו סהדותא דקמאי לא מקטיל בסהדותא דהני אלא אמרינן הואיל ויש עונש על פי ראשונים שזה לקה על ידה תו לא שייכא ההוא סהדותא קמייתא בהני בתרייתא והני בתראי כוליה דבר קא עבדי:

    סנהדרין 86 עמוד א

    1תני תנא קמיה דרב ששת. א"ל אני שונה רבי שמעון אומר ״מאחיו״ עד שיוציאנו מרשות אחיו, ואת אמרת חייב?! תני: פטור.

    2מאי קושיא? דילמא הא ר"ש הא רבנן.

    3לא ס"ד דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע:

    4הגונב בנו מאי טעמא דרבנן?

    5אמר אביי: דאמר קרא״, (דברים כד, ז) ״כי ימצא״ פרט למצוי.״

    6א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, (דברים כב, כב) ״כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל״, הכי נמי ״כי ימצא״ פרט למצוי? כגון של בית פלוני דשכיחן גבייהו, הכי נמי דפטירי?

    7א"ל ״אנא מונמצא בידו״ קאמינא.

    8אמר רבא: הלכך, הני מיקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידן דמו, ופטירי.

    9גנב מי שחציו וכו'. תנן התם, רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת.

    10מאי טעמא דר' יהודה? אמר קרא: ״(דברים כה״, יא) ״כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו״. מי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה.

    11ורבנן, אחיו הוא במצות.

    12והכא, היכי דריש ר' יהודה?

    13סבר: ״מאחיו״ לאפוקי עבדים, ״בני ישראל״ למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, ״מבני ישראל״ למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

    14ורבנן, ״מאחיו״ לאפוקי עבדים לא משמע להו, דהא אחיו הוא במצות. ״בני ישראל״ ״מבני ישראל״ חד למעוטי עבד, וחד למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין.

    15אזהרה לגונב נפש מנין? רבי יאשיה אמר: (שמות כ, יב) מלא תגנב״. רבי יוחנן אמר: (ויקרא כה, מב) מלא ימכרו ממכרת עבד״. ולא פליגי, מר קא חשיב לאו דגניבה, ומר קא חשיב לאו דמכירה.

    Baraita

    16ת"ר (שמות כ, יב) לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב נפשות, או אינו אלא בגונב ממון? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו. במה הכתוב מדבר? בנפשות. אף כאן בנפשות.

    Baraita

    17תניא אידך: (ויקרא יט, יא) לא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב ממון, או אינו אלא בגונב נפשות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר? בממון. אף כאן בממון.

    18איתמר: עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו, חזקיה אמר: אין נהרגין. רבי יוחנן אמר: נהרגין.

    19חזקיה, דאמר כר"ע דאמר: ״דבר״ ולא חצי דבר. ורבי יוחנן אמר: כרבנן, דאמרי: ״דבר״, ואפי' חצי דבר.

    20ומודה חזקיה בעדים האחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו, שנהרגין, מתוך שיכולים לומר הראשונים:

    Tosafot

    מונמצא בידו קא אמינאתימא דבסוטה פ' עגלה ערופה (סוטה דף מה:) דרשינן כי ימצא חלל פרט למצוי ופטרינן עיר שרובה עובדי כוכבים וי"ל דהתם כתיב באדמה והוי כמו בידו דהכא ואכתי קשה דדרשינן בפ' בתרא דערכין (דף ל:) גבי בתי ערי חומה ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב וי"ל כדפי' בקונטרס דהכא מריבויא דקרא:

    יצא עבד שאין לו אחוהפירש בקונטרס עבד אין לו אחוה ואפילו עם אחיו בני אביו דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור וקשה דאם כן גר ומשוחרר נמי ונראה לפרש שאין לו אחוה שאין יוצאי חלציו קרויין אחוה משא"כ בגר:

    בני ישראל למעוטי מי שחציו וכו'אבל כולו משוחרר וגר לא ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות כותים (נדה דף לד. ושם) בני ישראל מיטמאין בזיבה וכו' אבל גריס ומשוחררים לא ממעט וכן שלהי פ"ב דמנחות גבי סמיכה בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין ומשוחרר וגר לא ממעטינן וכן בפ"ק דערכין (דף ה:) בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין ולא ממעטין גרים ולא עבדים משוחררין ותימה דבפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא: ושם) גבי תנופה אמרינן בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין ואין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מניין תלמוד לומר המקריב וכן בפ' הערל (יבמות דף עד: ושם) ובשלהי פ"ק דכריתות (דף ז:) אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת"ל אשה ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן מיניה גרים ומשוחררין:

    דבר ואפי' חצי דברוא"ת הא אמרינן לקמן (סנהדרין דף צ.) קיים מקצת וביטל מקצת דשאר מצות דברי הכל פטור ופי' בקונטרס משום דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן נמי מודו דדרשינן ולא חצי דבר והא דפליגי אדרבי עקיבא היינו משום דחשבי ליה דבר שלם כדמוכח במרובה (ב"ק דף ע:) ובחזקת הבתים (ב"ב דף נו: ושם) וצריך לחלק בדברים דיש מקומות כה"ג בפ' ד' וה' (ב"ק דף מ. ושם) כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ובפרק יש בכור (בכורות דף מח:) חומש ולא חצי חומש ובמרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר ובפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט: ושם) פליגי ר' אליעזר ורבנן בשה ואפילו מקצת שה ולענין כיסוי בצבי ואפילו מקצת צבי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט: ושם) בבתולה מקצת בתולים ובכתובות פרק אלמנה (דף צז: ושם) במקצת כסף ככל כסף ושלהי כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) דם ואפילו מקצת דם ובריש בכורות (דף ג. ושם) בכור ואפילו מקצת בכור:

    מתוך שיכולים עדים הראשונים כו'אין הטעם תלוי באמירתם אלא במאי דעידי גניבה ראשונה לא צריכי לעידי גניבה שניה כדאמרינן במרובה (ב"ק דף ע: ושם) דמודה רבי עקיבא בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין [הואיל] והן לא צריכי לעידי ביאה כוליה דבר הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    מכרו לאביו או לאחד מקרוביו פטור שנאמר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו:

    החובל בעבד כנעני שלו פטור לגמרי ובעבד כנעני של חברו חייב ונותן לרבו כל חמשה דברים ואפילו בשת שאף העבדים ישנן בדין בשת כמו שהתבאר בקמא פרק החובל:

    גניבת נפש ומכירתה לאוין חלוקין הם שגניבתה מלא תגנוב האמור בעשרת הדברות דבר הלמד מענינו שכל הענין אינו אלא בנפשות ומכירתה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד ומ"מ אין לוקין על אחד מאלו שהרי לאזהרת מיתת בית דין הם באים:

    גונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עבר בלא תעשה ואזהרתו מלא תגנובו ולא תכחשו ואף לאו זה אין לוקין עליו שהרי ניתן הוא לתשלומין:

    עידי גניבה ועידי מכירה שהוזמו בנפש יש בפסק הענינים שבו בלבול אצל מפרשים מצד בלבול שיש להם בביאור הסוגיא ומתוך כך אני רואה להעירך מעט על ביאורה של סוגיא בקצור גדול כדי שתבין מתוכו מאיזה סיבה אנו פוסקין בה כן עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו ר"ל שבאו שתי כיתי עדים והעידה זו על הגניבה וזו על המכירה כל אחת בפני עצמה ואין מכחישות זו את זו חזקיה אמר אין נהרגין כר' עקיבא שסובר בעדות חזקה שאם העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית אינו כלום הואיל ואין שם כת שתעיד על כל הדבר אף זו אין גניבה בלא מכירה או מכירה בלא גניבה כלום ואין כאן עדות עד שתעיד כת אחת בגניבה ומכירה ומעתה אין זה נהרג על פיהם ולא הם נהרגין על ידי הזמה והוא הדין שהיה להם לחלוק על הגנב עצמו אם באו שני עדים שגנב ושני עדים אחרים שמכר והכל אחד שזה תלוי בזה שאם הוא נהרג הם נהרגין ואם הם אין נהרגין הוא אינו נהרג ולא תפש לשון מחלקתם בעדים אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף עידי גניבה נהרגין אע"פ שלא עשו כלום עד שבאו אחריהם עידי מכירה ולר' יוחנן נהרגים שהוא סובר כחכמים בדבר ואפילו חצי דבר ר"ל שכל שיש שנים בחצי דבר ושנים בחצי דבר עדותם עדות:

    ואמר אח"כ שמודה חזקיה בעדות אחרונה של בן סורר ומורה כשחזר וקלקל על הדרך שבארנו למעלה שנהרגין אע"פ שאין עדות זו הורגתו אלא בצירוף הראשונה שכבר הלקוהו עליה שמתוך שבאה עדות ראשונה להלקותו ולקה כבר נשלם אותו עדות ואינו נגרר אחר אחרון כלל והרי הוא כשנים אומרים גנב ושנים אומרים טבח ומכר הואיל ועדות גניבה מענשת בפני עצמה ואינה צריכה לעדות טביחה אע"פ שעדות טביחה צריכה לה וכן בשנים אומרים ראובן קדש ושנים אומרים שמעון בעל הואיל ונגמר עדות הקדושין לדונה באשת איש על הדרך שביארנו בב"ק והקשו א"כ לחזקיה אף בזו עידי מכירה כן שהרי נשלם לדעתו עדות הגניבה עד שמלקין עליו שהרי אמרו עידי גניבה שהוזמו בנפש ר"ל שבאו עידי גניבה לבד והוזמו קודם שיבאו עידי מכירה חזקיה ור' יוחנן חד אמר לוקין וחד אמר אין לוקין ואף בזו הוא הדין שהיו יכולין לחלוק בגנב עצמו אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף הם אין לוקין והיה לנו לדמותו לעדות בן גרושה וחלוצה שלוקין אע"פ שאין מלקין בא להשמיענו בזו שמאחר שלדעתו אינו לוקה שהרי אזהרתו מלאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין אף הם אין לוקין אבל לחזקיה לוקין מאחר שאינו נהרג בעדותם אא"כ העידו הם על הכל וא"כ כבר נשלם עדות הגניבה והיה לנו להרוג בעידי מכירה:

    והעלה את דבריו שבעידי מכירה הכל מודים שנהרג על פיהם והם נהרגים כשהוזמו אחר שכבר באו עידי הגניבה אם לר' יוחנן מטעם דבר ואף חצי דבר אם לחזקיה אף לדעת ר' עקיבא מטעם שכבר נשלם עדות הגניבה ואינו צריך לעדות המכירה והוה ליה כוליה דבר וכן הדין בגנב עצמו לדברי הכל שנהרג על פי עידי המכירה ולא נחלקו אלא בעידי גניבה שהוזמו אחר שנתקבלו עידי מכירה חזקיה אמר אין נהרגים אם מטעם דבר ולא חצי דבר או אפילו לרבנן שסוברין דבר ואף חצי דבר ונהרג הוא על פיהם בסיוע עידי מכירה מ"מ גניבה לחודה קיימא וכו' ר"ל שמכח שתי אזהרות הם באים ולאו של גניבה לא נקרא ניתן לאזהרה מיתת בית דין ולוקה הגנב על פיהם בשלא הוזמו ונמצא כל הדבר לעידי מכירה ועידי גניבה לא להצטרף עם עידי מכירה באו אלא להלקותו והרי היא עדות בעצמה שלא לכונת הריגה ור' יוחנן אמר נהרגין מאחר שדבר ואף חצי דבר גניבה אתחלתא דמכירה היא ותקרא לאו של אזהרת מיתת בית דין ואין הגנב לוקה בהם בשלא הוזמו ולא העדים בשהוזמו ואחר שכן לא באו להלקות וא"כ למה באו ודאי להצטרף עם עידי מכירה כל זמן שיבואו והרי עדותם תחלת מכירה והלכה כר' יוחנן:

    ואמר אח"כ שהכל מודים בעדות ראשונה של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין אף בסיוע עדות האחרונה שעל כל פנים הראשונים לעדות לעצמה באו להלקותו או הוא בשלא הוזמו או הם בשהוזמו וכן הכל מודים בעדות אחרונה שלו שנהרגין על הדרך שביארנו אבל אם נחלקה עדות אחרונה שבו והוא ששנים אומרים גנב ושנים אומרים אכל לחזקיה אין עידי גניבה נהרגין שאף הגניבה והאכילה חלוקות באזהרותיהן ולאו של גניבה אינו ניתן לאזהרת מיתה אלא לתשלומין ומשלם על פיהם בשלא הוזמו או הם משלמין כשהוזמו ועדות האכילה כוליה דבר היא ולר' יוחנן גניבה תחלת האכילה היא ונקראת אזהרתו לענין זה לאו הניתק לאזהרת מיתה ואין כאן תשלומין אלא נהרגין אם הוא על פיהם אם הם על פי הזמתו בסיוע עידי אכילה ושאר הסוגיא פשוטה היא והלכה כר' יוחנן:

    ונמצא שפסק הדברים כך הוא שנים שהעידו שגנב ומכר נהרג על פיהם ואם הוזמו הם נחנקים העידו שנים שגנב ושנים אחרים שמכר נהרג על פיהם וכלם נהרגים בהזמתו אפילו עידי גניבה ואע"פ שלא הוזמו שתי הכתות כל כת מהן שהוזמה בפני עצמה נהרגת שהגניבה נגררת אחר המכירה באו עידי גניבה לבד והוזמו הואיל ואין כאן עידי מכירה אין כאן כלום לא לו על פיהם ולא להם בהזמתו ויש חולקין לומר בזו שהעדים לוקין כעדות בן גרושה באו עידי מכירה אין זה כלום שהרי יכול לומר עבדי מכרתי ואפילו באו עדים של גנבה קודם שהוזמו עידי מכירה וראינום רומזים זה לזה עד שיראה מבין ריסי עיניהם שהיו אלו יודעין בעדותם של אלו אין אומרין כן אלא יכולין לומר לא היינו יודעין שגנבו ושיבואו עידי גניבה ואין לומר במכירה שהיא נמשכת אחר גניבה שעל כל פנים גניבה קודמת בבן סורר ומורה באו שנים והעידו עדות ראשונה אע"פ שבאה אח"כ עדות האחרונה והוזמו אין כת ראשונה נהרגת אלא שלוקין שהרי להלקותו באו וכת אחרונה נהרגת בין הוזמו שתיהן בין הוזמה היא לבדה נחלקת עדות אחרונה שנים אומרים גנב ושנים אומרים אכל והוזמו כלם נהרגים ואפילו לא הוזמו כל הכתות הרי כל כת המוזמת מיהא נהרגת כמו שבארנו ואם נחלקה עדות ראשונה יראה שכלם לוקין לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו כיון שהמלקות תחת מיתה עומדת וסופו ללקות הרי הגניבה תחלת אכילה וקצת דברים שיש לפקפק בענין דבר ולא חצי דבר או דבר ואף חצי דבר כבר בארנו בכדי הצורך בפרק מרובה:

    יש שואלין בקצת דברים שכתבנו בבן סורר ומורה בשנים שאמרו גנב ושנים אומרים אכל שפסקנו שהכל למיתה הם עומדים ואין כאן תשלומין ואפילו בכת אחת נתחייבה ממון ומיתה דכבר בא חיוב תשלומין קודם חיוב מיתה וכגון שאמרו בגונב כיס וא"ת שכן האיך נהרגין ואף הם יכולין לומר לחייבו ממון באנו ופרשו חכמי הדורות שמאחר שאמרו שהגנבה תחלת אכילה היא הרי היא כאלו חל מאותה שעה חיוב מיתה וכגון זרק חץ בשבת וקרע שיראין בהליכתו כמו שיתבאר במקומו:

    עדות גניבת נפש שבאה כת אחת בגניבה ומכירה וכת אחרת בתשמיש יראה שאף עדות השמוש התחלת עדות המכירה הוא שאף הם אין באין אלא למיתה ולא עוד אלא אף לדעת חזקיה כן לשיטתנו שמפרשים את דבריו מכח התראות חלוקות שהרי עדות זו אין בה אזהרה מיוחדת אלא שיש מפרשים בה שיטה אחרת ושלא מכח חלוק אזהרות עד שלשיטתם יגיע מדבריו של חזקיה לומר בזו שאין נהרגין ואנו מ"מ אין אנו צריכין לה לענין פסק הואיל והלכה כר' יוחנן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 86a

    Sanhedrin 86a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 376 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תני תנא להך מתני' דקתני מכר לאביו חייב:

    סתם ספרא תורת כהנים:

    סתם ספרי ספר וידבר ומשנה תורה והאי סתמא דכי ימצא איש במשנה תורה הוא:

    אליבא דרבי עקיבא ממה שלמדו מר' עקיבא אמרום:

    של בית פלוני לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים. והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן ולא שמתייחדין:

    ונמצא קרא יתירא הוא דאי ללמד שימצא בעדים מכי ימצא נפקא:

    כמצויין בידן דמו התלמידים מצויין תמיד בבית הרב ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו אינו נהרג:

    אין לעבדים בושת המבייש את העבד לא חייבתו תורה לתת דמי בשתו:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 86a · Sefaria

    Tosafot

    מונמצא בידו קא אמינא תימא דבסוטה פ' עגלה ערופה (סוטה דף מה:) דרשינן כי ימצא חלל פרט למצוי ופטרינן עיר שרובה עובדי כוכבים וי"ל דהתם כתיב באדמה והוי כמו בידו דהכא ואכתי קשה דדרשינן בפ' בתרא דערכין (דף ל:) גבי בתי ערי חומה ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב וי"ל כדפי' בקונטרס דהכא מריבויא דקרא:

    יצא עבד שאין לו אחוה פירש בקונטרס עבד אין לו אחוה ואפילו עם אחיו בני אביו דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור וקשה דאם כן גר ומשוחרר נמי ונראה לפרש שאין לו אחוה שאין יוצאי חלציו קרויין אחוה משא"כ בגר:

    בני ישראל למעוטי מי שחציו וכו' אבל כולו משוחרר וגר לא ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות כותים (נדה דף לד. ושם) בני ישראל מיטמאין בזיבה וכו' אבל גריס ומשוחררים לא ממעט וכן שלהי פ"ב דמנחות גבי סמיכה בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין ומשוחרר וגר לא ממעטינן וכן בפ"ק דערכין (דף ה:) בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין ולא ממעטין גרים ולא עבדים משוחררין ותימה דבפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא: ושם) גבי תנופה אמרינן בני ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים מניפין ואין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מניין תלמוד לומר המקריב וכן בפ' הערל (יבמות דף עד: ושם) ובשלהי פ"ק דכריתות (דף ז:) אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת"ל אשה ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן מיניה גרים ומשוחררין:

    דבר ואפי' חצי דבר וא"ת הא אמרינן לקמן (סנהדרין דף צ.) קיים מקצת וביטל מקצת דשאר מצות דברי הכל פטור ופי' בקונטרס משום דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן נמי מודו דדרשינן ולא חצי דבר והא דפליגי אדרבי עקיבא היינו משום דחשבי ליה דבר שלם כדמוכח במרובה (ב"ק דף ע:) ובחזקת הבתים (ב"ב דף נו: ושם) וצריך לחלק בדברים דיש מקומות כה"ג בפ' ד' וה' (ב"ק דף מ. ושם) כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר ובפרק יש בכור (בכורות דף מח:) חומש ולא חצי חומש ובמרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר ובפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט: ושם) פליגי ר' אליעזר ורבנן בשה ואפילו מקצת שה ולענין כיסוי בצבי ואפילו מקצת צבי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט: ושם) בבתולה מקצת בתולים ובכתובות פרק אלמנה (דף צז: ושם) במקצת כסף ככל כסף ושלהי כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) דם ואפילו מקצת דם ובריש בכורות (דף ג. ושם) בכור ואפילו מקצת בכור:

    מתוך שיכולים עדים הראשונים כו' אין הטעם תלוי באמירתם אלא במאי דעידי גניבה ראשונה לא צריכי לעידי גניבה שניה כדאמרינן במרובה (ב"ק דף ע: ושם) דמודה רבי עקיבא בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין [הואיל] והן לא צריכי לעידי ביאה כוליה דבר הוא:

    Tosafot on Sanhedrin 86a · Sefaria

    Meiri

    מכרו לאביו או לאחד מקרוביו פטור שנאמר מאחיו עד שיוציאנו מרשות אחיו:

    החובל בעבד כנעני שלו פטור לגמרי ובעבד כנעני של חברו חייב ונותן לרבו כל חמשה דברים ואפילו בשת שאף העבדים ישנן בדין בשת כמו שהתבאר בקמא פרק החובל:

    גניבת נפש ומכירתה לאוין חלוקין הם שגניבתה מלא תגנוב האמור בעשרת הדברות דבר הלמד מענינו שכל הענין אינו אלא בנפשות ומכירתה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד ומ"מ אין לוקין על אחד מאלו שהרי לאזהרת מיתת בית דין הם באים:

    גונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עבר בלא תעשה ואזהרתו מלא תגנובו ולא תכחשו ואף לאו זה אין לוקין עליו שהרי ניתן הוא לתשלומין:

    עידי גניבה ועידי מכירה שהוזמו בנפש יש בפסק הענינים שבו בלבול אצל מפרשים מצד בלבול שיש להם בביאור הסוגיא ומתוך כך אני רואה להעירך מעט על ביאורה של סוגיא בקצור גדול כדי שתבין מתוכו מאיזה סיבה אנו פוסקין בה כן עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו ר"ל שבאו שתי כיתי עדים והעידה זו על הגניבה וזו על המכירה כל אחת בפני עצמה ואין מכחישות זו את זו חזקיה אמר אין נהרגין כר' עקיבא שסובר בעדות חזקה שאם העידו שנים על הראשונה ושנים על השניה ושנים על השלישית אינו כלום הואיל ואין שם כת שתעיד על כל הדבר אף זו אין גניבה בלא מכירה או מכירה בלא גניבה כלום ואין כאן עדות עד שתעיד כת אחת בגניבה ומכירה ומעתה אין זה נהרג על פיהם ולא הם נהרגין על ידי הזמה והוא הדין שהיה להם לחלוק על הגנב עצמו אם באו שני עדים שגנב ושני עדים אחרים שמכר והכל אחד שזה תלוי בזה שאם הוא נהרג הם נהרגין ואם הם אין נהרגין הוא אינו נהרג ולא תפש לשון מחלקתם בעדים אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף עידי גניבה נהרגין אע"פ שלא עשו כלום עד שבאו אחריהם עידי מכירה ולר' יוחנן נהרגים שהוא סובר כחכמים בדבר ואפילו חצי דבר ר"ל שכל שיש שנים בחצי דבר ושנים בחצי דבר עדותם עדות:

    ואמר אח"כ שמודה חזקיה בעדות אחרונה של בן סורר ומורה כשחזר וקלקל על הדרך שבארנו למעלה שנהרגין אע"פ שאין עדות זו הורגתו אלא בצירוף הראשונה שכבר הלקוהו עליה שמתוך שבאה עדות ראשונה להלקותו ולקה כבר נשלם אותו עדות ואינו נגרר אחר אחרון כלל והרי הוא כשנים אומרים גנב ושנים אומרים טבח ומכר הואיל ועדות גניבה מענשת בפני עצמה ואינה צריכה לעדות טביחה אע"פ שעדות טביחה צריכה לה וכן בשנים אומרים ראובן קדש ושנים אומרים שמעון בעל הואיל ונגמר עדות הקדושין לדונה באשת איש על הדרך שביארנו בב"ק והקשו א"כ לחזקיה אף בזו עידי מכירה כן שהרי נשלם לדעתו עדות הגניבה עד שמלקין עליו שהרי אמרו עידי גניבה שהוזמו בנפש ר"ל שבאו עידי גניבה לבד והוזמו קודם שיבאו עידי מכירה חזקיה ור' יוחנן חד אמר לוקין וחד אמר אין לוקין ואף בזו הוא הדין שהיו יכולין לחלוק בגנב עצמו אלא להפליג בכחו של ר' יוחנן שאף הם אין לוקין והיה לנו לדמותו לעדות בן גרושה וחלוצה שלוקין אע"פ שאין מלקין בא להשמיענו בזו שמאחר שלדעתו אינו לוקה שהרי אזהרתו מלאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין אף הם אין לוקין אבל לחזקיה לוקין מאחר שאינו נהרג בעדותם אא"כ העידו הם על הכל וא"כ כבר נשלם עדות הגניבה והיה לנו להרוג בעידי מכירה:

    והעלה את דבריו שבעידי מכירה הכל מודים שנהרג על פיהם והם נהרגים כשהוזמו אחר שכבר באו עידי הגניבה אם לר' יוחנן מטעם דבר ואף חצי דבר אם לחזקיה אף לדעת ר' עקיבא מטעם שכבר נשלם עדות הגניבה ואינו צריך לעדות המכירה והוה ליה כוליה דבר וכן הדין בגנב עצמו לדברי הכל שנהרג על פי עידי המכירה ולא נחלקו אלא בעידי גניבה שהוזמו אחר שנתקבלו עידי מכירה חזקיה אמר אין נהרגים אם מטעם דבר ולא חצי דבר או אפילו לרבנן שסוברין דבר ואף חצי דבר ונהרג הוא על פיהם בסיוע עידי מכירה מ"מ גניבה לחודה קיימא וכו' ר"ל שמכח שתי אזהרות הם באים ולאו של גניבה לא נקרא ניתן לאזהרה מיתת בית דין ולוקה הגנב על פיהם בשלא הוזמו ונמצא כל הדבר לעידי מכירה ועידי גניבה לא להצטרף עם עידי מכירה באו אלא להלקותו והרי היא עדות בעצמה שלא לכונת הריגה ור' יוחנן אמר נהרגין מאחר שדבר ואף חצי דבר גניבה אתחלתא דמכירה היא ותקרא לאו של אזהרת מיתת בית דין ואין הגנב לוקה בהם בשלא הוזמו ולא העדים בשהוזמו ואחר שכן לא באו להלקות וא"כ למה באו ודאי להצטרף עם עידי מכירה כל זמן שיבואו והרי עדותם תחלת מכירה והלכה כר' יוחנן:

    ואמר אח"כ שהכל מודים בעדות ראשונה של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין אף בסיוע עדות האחרונה שעל כל פנים הראשונים לעדות לעצמה באו להלקותו או הוא בשלא הוזמו או הם בשהוזמו וכן הכל מודים בעדות אחרונה שלו שנהרגין על הדרך שביארנו אבל אם נחלקה עדות אחרונה שבו והוא ששנים אומרים גנב ושנים אומרים אכל לחזקיה אין עידי גניבה נהרגין שאף הגניבה והאכילה חלוקות באזהרותיהן ולאו של גניבה אינו ניתן לאזהרת מיתה אלא לתשלומין ומשלם על פיהם בשלא הוזמו או הם משלמין כשהוזמו ועדות האכילה כוליה דבר היא ולר' יוחנן גניבה תחלת האכילה היא ונקראת אזהרתו לענין זה לאו הניתק לאזהרת מיתה ואין כאן תשלומין אלא נהרגין אם הוא על פיהם אם הם על פי הזמתו בסיוע עידי אכילה ושאר הסוגיא פשוטה היא והלכה כר' יוחנן:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 86a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה עדי גניבה כו' וכיון דאינהו לא מקטלי איהו נמי כו' עכ"ל במהרש"ל ותימה אמאי לא נאמר דאיהו גופי' מפטר כו' משום דהוי חצי דבר וכ"ש כו' אלא שלפי האמת דמסיק דבעדים אחרונים ל"פ דנהרגים כו' תו לא ק"מ עכ"ל ואין זה מספיק אלא על התלמוד דלפי המסקנא דעדים אחרונים נהרגים לכ"ע ואיהו נמי נהרג ניחא דנקט התלמוד פלוגתייהו בעדים ולא בגנב עצמו אבל לפום סברא דהשתא דאיהו לא מקטל אכתי קשה לפירש"י ל"ל לפרושי טעמא דאיהו לא מקטל משום דאינהו לא מקטלי והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה דהא מטעמא דחצי דבר נמי איכא למפטריה ואפשר דהא ודאי לא קשיא ליה למהרש"ל דאדרבה ניחא ליה למנקט בפירושו האי טעמא גופיה דהוי חצי דבר גבי עדים איהו נמי פטור וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 86a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה מונמצא וכו' תימה דבסוטה עיין בריטב"א מכות דף ח' ע"א ד"ה התם מעניינא דקרא:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 86a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 86, Amud Aleph, about 376 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב ששת. א"ל אני…”

      Named: רב ששת, רבי שמעון.

    2. Segment 27 words

      Opens “מאי קושיא? דילמא הא ר"ש הא רבנן.…”

    3. Segment 323 words

      Opens “לא ס"ד דאמר ר' יוחנן: סתם מתני'…”

      Named: רבי יהודה.

    4. Segment 45 words

      Opens “הגונב בנו מאי טעמא דרבנן?…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אמר אביי: דאמר קרא, (דברים כד, ז)…”

      Named: אביי.

    6. Segment 632 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, (דברים…”

      Named: רב פפא, אביי.

    7. Segment 75 words

      Opens “א"ל ״אנא מונמצא בידו״ קאמינא.…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אמר רבא: הלכך, הני מיקרי דרדקי ומתנו…”

      Named: רבא.

    9. Segment 912 words

      Opens “גנב מי שחציו וכו'. תנן התם, רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1024 words

      Opens “מאי טעמא דר' יהודה? אמר קרא: (דברים…”

    11. Segment 114 words

      Opens “ורבנן, אחיו הוא במצות.…”

    12. Segment 125 words

      Opens “והכא, היכי דריש ר' יהודה?…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “סבר: ״מאחיו״ לאפוקי עבדים, ״בני ישראל״ למעוטי…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “ורבנן, ״מאחיו״ לאפוקי עבדים לא משמע להו,…”

    15. Segment 1534 words

      Opens “אזהרה לגונב נפש מנין? רבי יאשיה אמר:…”

      Named: רבי יאשיה, רבי יוחנן.

    16. Segment 1638 words

      Opens “ת"ר (שמות כ, יב) ״לא תגנוב בגונב…”

    17. Segment 1739 words

      Opens “תניא אידך: (ויקרא יט, יא) ״לא תגנובו…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “איתמר: עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו,…”

      Named: רבי יוחנן.

    19. Segment 1917 words

      Opens “חזקיה, דאמר כר"ע דאמר: ״דבר״ ולא חצי…”

      Named: רבי יוחנן.

    20. Segment 2014 words

      Opens “ומודה חזקיה בעדים האחרונים של בן סורר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 86a · Segment 3 — “לא ס"ד דאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר' מאיר,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 86a · Segment 5 — “אמר אביי: דאמר קרא, (דברים כד, ז) ״כי ימצא״…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 86a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026