Talmud Builders

    Sanhedrin 37b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 37b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Why would we want this trouble? Perhaps it would be better not to testify at all. But be aware, as is it not already stated: “And he being a witness, whether he has seen or known, if he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1)? It is a transgression not to testify when one can do so. And perhaps you will say: Why would we want to be responsible for the blood of this person? But be aware, as is it not already stated: “When the wicked perish, there is song” (Proverbs 11:10)?

    2GEMARA: The Sages taught in a baraita : How does the court describe testimony based on conjecture? The court says to the witnesses: Perhaps you saw this man about whom you are testifying pursuing another into a ruin, and you pursued him and found a sword in his hand, dripping with blood, and the one who was ultimately killed was convulsing. If you saw only this, it is as if you saw nothing, and you cannot testify to the murder.

    3It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Shataḥ said as an oath: I will not see the consolation of Israel if I did not once see one person pursue another into a ruin, and I pursued him and saw a sword in his hand, dripping with blood, and the one who was ultimately killed was convulsing. And I said to him: Wicked person, who has killed this man? Either you or I. But what can I do, since your blood is not given over to me, as the Torah states: “At the mouth of two witnesses, or three witnesses, shall he that is to die be put to death” (Deuteronomy 17:6), and I did not witness you killing him. The One Who knows one’s thoughts shall punish this man who killed another. The Sages said: They did not move from there before a snake came and bit the murderer, and he died.

    4The Gemara questions this account: But was this murderer fit to die by being bitten by a snake? But doesn’t Rav Yosef say, and so the school of Ḥizkiyya also taught: From the day that the Temple was destroyed, although the Sanhedrin ceased to be extant, the four types of court-imposed capital punishment have not ceased. The Gemara asks: Have they really not ceased? But they have ceased, as court-imposed capital punishment is no longer given. Rather, the intention is that the halakha of the four types of court-imposed capital punishment has not ceased to be applicable.

    5The Gemara explains: How so? For one who would be liable to be executed by stoning, either he falls from a roof or an animal mauls him and breaks his bones. This death is similar to death by stoning, in which the one liable to be executed is pushed from a platform and his bones break from the impact of the fall. For one who would be liable to be executed by burning, either he falls into a fire and is burned or a snake bites him, as a snakebite causes a burning sensation. For one who would be liable to be executed by slaying through decapitation by the sword, either he is turned over to the authorities and they execute him with a sword, or robbers come upon him and murder him. One who would be liable to be executed by strangling either drowns in a river and is choked by the water or dies of diphtheria [ bisronekhi ], which causes his breathing to become constricted. According to this, a murderer, whose verdict in court would be death by slaying, should not be bitten by a snake.

    6The Sages say in explanation: That murderer had another sin for which he deserved execution by burning, and as the Master says: One who is found liable by the court to receive two types of court-imposed capital punishment is sentenced to the harsher of the two, and burning is considered a harsher death than slaying (see 50a).

    7§ The mishna teaches that in cases of capital law the court warns the witnesses not to testify based on conjecture. The Gemara comments: One can infer that it is only in cases of capital law that we do not rule based on conjecture, but in cases of monetary law, we do rule based on conjecture. In accordance with whose opinion is the mishna taught? It is in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa. As it is taught in a baraita ( Tosefta , Bava Kamma 3:6) that Rabbi Aḥa says: If there was a rutting male camel that was rampaging among other camels, and then a camel was found killed at its side, it is evident that this rampaging camel killed it, and the owner must pay for the damage caused. The baraita indicates that Rabbi Aḥa rules that cases of monetary law are decided based on conjecture.

    8The Gemara asks: But according to your reasoning, with regard to that which the mishna teaches, that the court warns the witnesses not to provide testimony based on hearsay, should one infer that it is in cases of capital law that we do not say that testimony based on hearsay is allowed, but in cases of monetary law, we do say that testimony based on hearsay is allowed? But didn’t we learn in a mishna (29a): If the witness said: The defendant said to me: It is true that I owe the plaintiff, or if he says: So-and-so said to me that the defendant owes the plaintiff, the witness has said nothing, i.e., his testimony is disregarded. These two statements by witnesses are examples of testimony based on hearsay, yet they are not valid in cases of monetary law. A witness’s testimony is not valid testimony unless he says, for example: The defendant admitted in our presence to the plaintiff that he owes him two hundred dinars, as by admitting the debt in the presence of witnesses he rendered himself liable to pay the amount that he mentioned.

    9Evidently, although testimony based on hearsay is invalid in cases of monetary law, we tell the witnesses to be aware of this in capital law. Here, too, with regard to testimony based on conjecture, one can say that although testimony based on conjecture is invalid in cases of monetary law, we tell the witnesses to be aware of this in cases of capital law.

    10§ The mishna teaches that the court would say: You should know that cases of capital law are not like cases of monetary law, and would reference the murder of Abel by Cain. Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: By employing the plural term for blood, “The voice of your brother’s blood [ demei ] cries out to Me from the ground” (Genesis 4:10), the verse teaches that Cain caused multiple wounds and multiple injuries to his brother Abel. As Cain did not know from where the soul departs, he struck him multiple times. This continued until he came to his neck and struck him there, whereupon Abel died.

    11And Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: From the day the earth opened its mouth and received the blood of Abel, its mouth has not opened again, as it is stated: “From the corner of the earth have we heard songs: Glory to the righteous” (Isaiah 24:16): One can infer that the songs are heard “from the corner of the earth,” but not from the mouth of the earth, as the earth never again opened its mouth. Ḥizkiyya, Rav Yehuda’s brother, raised an objection to Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya: The verse states concerning Korah and his assembly: “And the earth opened her mouth and swallowed them up, and their households, and all the men that appertained unto Korah, and all their goods” (Numbers 16:32). Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, said to him: It opened again for a deleterious purpose; it did not open again for a constructive purpose.

    12And Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: Exile atones for half of a sin. As initially it is written in the verse concerning Cain that he said: “And I shall be a fugitive [ na ] and a wanderer [ vanad ] in the earth” (Genesis 4:14), and ultimately it is written: “And Cain went out from the presence of the Lord, and dwelt in the land of Nod” (Genesis 4:16). Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, equates “Nod” with “ nad ,” and understands that Cain was given only the punishment of being a wanderer. Exile atoned for half his sin, thereby negating the punishment of being a fugitive.

    13Rav Yehuda says: Exile atones for three matters, i.e., three types of death, as it is stated: “So says the Lord: Behold, I set before you the way of life and the way of death. He that abides in this city shall die by the sword, and by the famine, and by the pestilence; but he that goes out, and falls away to the Chaldeans that besiege you, he shall survive, and his life shall be for him for a prey” (Jeremiah 21:8–9), indicating that exile from Jerusalem will save one from those three deaths.

    14Rabbi Yoḥanan says: Exile atones for all transgressions and renders a sinner like a new person, as it is stated concerning the king Jeconiah, a descendant of King David: “So says the Lord: Write you this man childless, a man that shall not prosper in his days; for no man of his seed shall prosper, sitting upon the throne of David, and ruling anymore in Judah” (Jeremiah 22:30). And after Jeconiah was exiled it is written: “And the sons of Jeconiah, the same is Assir, Shealtiel his son” (I Chronicles 3:17). The verse employs the plural “sons of” although he had only one son, Shealtiel. “Assir,” literally, prisoner, teaches that his mother conceived him in prison. “Shealtiel,” literally, planted by God, teaches that God planted him in a way atypical of most plants [ hanishtalin ], i.e., people. It is learned as a tradition that a woman does not conceive when she is standing during sexual intercourse,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מה לנו ולצרה הזאתלהכניס ראשינו בדאגה הזאת אפי' על האמת:

    והלא כבר נאמר והוא עדעליכם מוטל חובה ונשיאות עון אם לא תגידו מה שראיתם:

    ושמא תאמרו מה לנו לחובלהיות מתחייבים מדמיו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

    והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנהאם רשע הוא אין כאן עונש:

    גמ' או אני או אתהשמעון בן שטח קא"ל הכי:

    דין ארבע מיתותפורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחוייב בה:

    נופל מן הגגדומיא דסקילה כדתנן לקמן (סנהדרין דף מה:) בית הסקילה היתה גבוהה שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש:

    נחש מכישודקלי ליה זיהרא ארס של נחש שורפו:

    ליסטין באין עליושדרכן להרגו בסייף וכן נמסר למלכות שמתיזין ראשו:

    חטא אחרינא הוה גביהשהיה מחוייב שריפה שהיא חמורה דאילו רוצח בסייף הוא ומיתת סייף קלה כדאמרינן בארבע מיתות (לקמן סנהדרין דף מט:):

    הא בדיני ממונות אמדינןעדות מאומד מדתנן ליה גבי איום עידי נפשות ולא תנן ליה גבי איום עידי ממונות בפרק דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף כט.) דאמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי:

    האוחרנושך שמעתי ולי נראה כשהגמל הזכר מזדווג עם הנקבה קרי לי' אוחר דאמר בבכורות (דף ח:) גמל אחור כנגד אחור:

    שזה הורגושדרך סוסים מזויינים להכות סוסים שבצידו והיינו מאומד:

    וליטעמיך עד מפי עדדתנן הכא ולא תנא לה אאיום בעידי ממון הכי נמי כו':

    הוא אמר לנוהמחוייב אמר לנו שאני חייב לו אבל לא בפני התובע אמר לנו כן לא הויא הודאה:

    איש פלוני אמר לנושזה חייב לזה שהוא ראה בהלואה היינו עד מפי עד:

    הודה לושניהם היו שם:

    אמרינן ליה בדיני נפשותלהרבות הדברים ולפרש לאיים ובדיני ממונות לא איכפת לן לאיים עליהם כל כך:

    פצעיםמכת חרב קרי פצעים:

    חבורות חבורותלכך נאמר דמי:

    בארץ נודולא כתיב נע שכיפרה לו גלותו דכתיב (בראשית ד) ויצא קין:

    שלשה דבריםחרב ורעב ודבר:

    לא יצלחשום הצלחה וביכניה מלך יהודה כתיב:

    סנהדרין 37 עמוד ב

    1מה לנו ולצרה הזאת? והלא כבר נאמר: (ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגו' ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:

    Gemara

    2ת"ר כיצד מאומד אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום׃

    Baraita

    3תניא א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יז, ו) על פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת׃

    4והאי בר נחש הוא והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו׃

    5מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי׃

    6אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה דאמר מר מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה:

    7מאומד וכו': בדיני נפשות הוא דלא אמדינן הא בדיני ממונות אמדינן כמאן כר' אחא דתניא ר' אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו׃

    8וליטעמיך עד מפי עד דקתני בדיני נפשות הוא דלא אמרינן הא בדיני ממונות אמרינן והתנן אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז׃

    9אלמא אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות הכא נמי אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות:

    10הוו יודעים כו': אמר רב יהודה בריה דר' חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו׃

    11וא"ר יהודה בריה דר' חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר ״(ישעיהו כד״, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו (במדבר טז, לב) ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה׃

    12וא"ר יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת עון מחצה מעיקרא כתיב ״(בראשית ד״, יד) והייתי נע ונד ולבסוף כתיב ״(בראשית ד״, טז) וישב בארץ נוד׃

    13אמר רב יהודה גלות מכפרת שלשה דברים שנאמר ״(כה אמר ה' וגו') היושב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא ונפל אל הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל״׃

    14ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר ״(ירמיהו כב״, ל) (כה אמר ה') כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב ״(דברי הימים א ג״, יז) ובני יכניה אסיר (בנו) שלתיאל בנו אסיר שעיברתו אמו בבית האסורין שלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי שאין האשה מתעברת מעומד,׃

    Tosafot

    שאין דמך מסור בידימדמייתי האי עובדא אמתני' דכיצד מאומד משמע דדריש מהאי קרא דמאומד לא מיקטל דמשמע ע"פ שנים עדים שראו את המעשה ואחריני הוו עם ר"ש בן שטח והאי דלא חשיב להו משום כבודו והאי דקאמר או אני או אתה לאו דוקא לשון יחיד אלא אנו:

    מיום שחרב בית המקדשתימה דהוה מצי למימר דאף בזמן שבית המקדש קיים כי עובדא דשמעון בן שטח א"נ שלא בעדים והתראה כדאמר במכות (דף י:) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע בב' בני אדם שהרגו אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד הקב"ה מזמינן לפונדק וי"ל דנקט משחרב בית המקדש משום דאז בטלי דיני נפשות לגמרי וא"ת והא אכתי הוו מצי למינקט מ' שנה קודם חורבן הבית כדאמר בפרק היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא.) שגלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ואמר שלא דנו דיני נפשות וי"ל מ"מ כשהיו רואים צורך שעה היו חוזרין ללשכת הגזית כי ההיא עובדא וכיוצא בו והא דפריך לקמן בפרק היו בודקין (שם) ור' יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי משום דמה שבדק בעוקצי תאנים בדין רוצח הוא והא דגלו משום דנפישי רוצחים הוו ומשום רציחה לא היו חוזרין וא"ת והא חזינא כמה כופרים בעיקר דמתים כדרכם וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעולם הזה כדכתיב (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו ועובדא דריש הפועלים (ב"מ דף פג:) דאפקוה לגברא וזקפוה דהוא ובנו בעלו נערה המאורסה התם נמי זכות תולה לו שלא נענש בסקילה ונידון בקלה א"נ הוא ובנו לאו דוקא אלא בנו תחלה ואחר כך הוא דמיתתו בחנק וי"מ דנקט משחרב בית המקדש משום דבזמן בית המקדש בגדי כהונה היו מכפרין מיהו ה"מ כשעשו תשובה:

    כמאן כר' אחאמשמע דרבי אחא לית ליה אומד בדיני נפשות ותימה דבפרק שבועת העדות (שבועות דף לד. ושם) משמע דאית לי' גבי שבועת העדות דאינו חייב אלא בתביעת ממון ודריש ר' יוסי הגלילי מדכתיב או ידע בעדות המתקיים בידיעה בלא ראייה אמר רב פפא לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא דאי אית ליה בדיני נפשות משכחת לה כר"ש בן שטח ויש לומר דלמסקנא דהכא דמשני מתני' אפילו כרבנן אין צריך לאוקמי דרב אחא בדיני ממונות דווקא מיהו בדוחק יש למצוא דלחייב רבי אחא בההיא דר' שמעון בן שטח דמנא ידעו עדים שהרגו בתוך כדי דיבור של התראה כיון שלא ראו אלא מאומד ואי איירי בחבר ניחא וכר' יוסי דאמר לא בעי התראה (לעיל סנהדרין ד' ח:):

    מיום שפתחה כו'כל דמים נבלעים בארץ אלא שרישומן ניכר ושל הבל אין רישומן ניכר כלל:

    מכנף הארץ זמירות שמענוכתוב בתשובת הגאונים שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיהו ו׳:ב׳) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו:

    לטובה לא פתחהוא"ת והא כתיב (שמות ט״ו:י״ב) תבלעמו ארץ טובת המצרים אינה קרויה טובה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אומר להן שמא ראיתם זה רץ אחר חבירו ורצתם אחריו ומצאתם חרב בידו ודם מטפטף ממנה והרוג מפרפר אם כך ראיתם אין בדבריכם כלום. תניא אמר ר"ש בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד רץ אחר חבירו כו' עד לא זז משם עד שבא נחש והכישו ומת. ואקשינן וכי ההורג בר נחש הוא. והתני ר' חייא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלה סנהדרין דין ד' מיתות לא בטלו אלא מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או נהרג ע"י לסטים. מי שנתחייב חנק או נטבע בנהר או מת בסרונכי. ופרקי' האי עבירה אחריתי נמי עבר. וקי"ל מי שנתחייב שתי מיתו' נידון בחמורה ואקשינן תוב וכי מאומד בדיני נפשות הוא דלא הא בדיני ממונות כשרין כמאן כר' אחא דתניא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו. ולטעמיך דדייקת הכי עד מפי עד פסול בד"נ מכלל דבדיני ממונות כשר והתנן הוא אמר לי. פי' הלווה אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום ופרקי' אלא אע"ג דפסיל נמי בדיני ממונו' אמרינן להו בד"נ:

    שמא לא הייתם יודעים שסופינו לבדוק אתכם:

    מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלה דמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וגו' מכנפה ולא מפיה ואע"ג דכתיב ותפתח הארץ את פיה וגו' לטובה לא פתחה. גלות מכפרת עון מחצה שנא' וישב בארץ נוד. ועוד אמר גלות מכפרת ג' דברים חרב ורעב ודבר שנאמר כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב. וגו'. ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר בנו שלתיאל בנו שלתיאל שנשתל שלא כדרך הנשתלין שנתעברה מעומד:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 37b

    Sanhedrin 37b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 512 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מה לנו ולצרה הזאת להכניס ראשינו בדאגה הזאת אפי' על האמת:

    והלא כבר נאמר והוא עד עליכם מוטל חובה ונשיאות עון אם לא תגידו מה שראיתם:

    ושמא תאמרו מה לנו לחוב להיות מתחייבים מדמיו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

    והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנה אם רשע הוא אין כאן עונש:

    גמ' או אני או אתה שמעון בן שטח קא"ל הכי:

    דין ארבע מיתות פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחוייב בה:

    נופל מן הגג דומיא דסקילה כדתנן לקמן (סנהדרין דף מה:) בית הסקילה היתה גבוהה שתי קומות וקומה שלו הרי כאן שלש:

    נחש מכישו דקלי ליה זיהרא ארס של נחש שורפו:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Tosafot

    שאין דמך מסור בידי מדמייתי האי עובדא אמתני' דכיצד מאומד משמע דדריש מהאי קרא דמאומד לא מיקטל דמשמע ע"פ שנים עדים שראו את המעשה ואחריני הוו עם ר"ש בן שטח והאי דלא חשיב להו משום כבודו והאי דקאמר או אני או אתה לאו דוקא לשון יחיד אלא אנו:

    מיום שחרב בית המקדש תימה דהוה מצי למימר דאף בזמן שבית המקדש קיים כי עובדא דשמעון בן שטח א"נ שלא בעדים והתראה כדאמר במכות (דף י:) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע בב' בני אדם שהרגו אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד הקב"ה מזמינן לפונדק וי"ל דנקט משחרב בית המקדש משום דאז בטלי דיני נפשות לגמרי וא"ת והא אכתי הוו מצי למינקט מ' שנה קודם חורבן הבית כדאמר בפרק היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא.) שגלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ואמר שלא דנו דיני נפשות וי"ל מ"מ כשהיו רואים צורך שעה היו חוזרין ללשכת הגזית כי ההיא עובדא וכיוצא בו והא דפריך לקמן בפרק היו בודקין (שם) ור' יוחנן בן זכאי מי הוה בסנהדרי משום דמה שבדק בעוקצי תאנים בדין רוצח הוא והא דגלו משום דנפישי רוצחים הוו ומשום רציחה לא היו חוזרין וא"ת והא חזינא כמה כופרים בעיקר דמתים כדרכם וי"ל דזכות מילה תולה ושכר מצות שעשו משתלמין בעולם הזה כדכתיב (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו ועובדא דריש הפועלים (ב"מ דף פג:) דאפקוה לגברא וזקפוה דהוא ובנו בעלו נערה המאורסה התם נמי זכות תולה לו שלא נענש בסקילה ונידון בקלה א"נ הוא ובנו לאו דוקא אלא בנו תחלה ואחר כך הוא דמיתתו בחנק וי"מ דנקט משחרב בית המקדש משום דבזמן בית המקדש בגדי כהונה היו מכפרין מיהו ה"מ כשעשו תשובה:

    כמאן כר' אחא משמע דרבי אחא לית ליה אומד בדיני נפשות ותימה דבפרק שבועת העדות (שבועות דף לד. ושם) משמע דאית לי' גבי שבועת העדות דאינו חייב אלא בתביעת ממון ודריש ר' יוסי הגלילי מדכתיב או ידע בעדות המתקיים בידיעה בלא ראייה אמר רב פפא לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא דאי אית ליה בדיני נפשות משכחת לה כר"ש בן שטח ויש לומר דלמסקנא דהכא דמשני מתני' אפילו כרבנן אין צריך לאוקמי דרב אחא בדיני ממונות דווקא מיהו בדוחק יש למצוא דלחייב רבי אחא בההיא דר' שמעון בן שטח דמנא ידעו עדים שהרגו בתוך כדי דיבור של התראה כיון שלא ראו אלא מאומד ואי איירי בחבר ניחא וכר' יוסי דאמר לא בעי התראה (לעיל סנהדרין ד' ח:):

    מיום שפתחה כו' כל דמים נבלעים בארץ אלא שרישומן ניכר ושל הבל אין רישומן ניכר כלל:

    מכנף הארץ זמירות שמענו כתוב בתשובת הגאונים שאין בני א"י אומרים קדושה אלא בשבת דכתיב (ישעיהו ו׳:ב׳) גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו:

    לטובה לא פתחה וא"ת והא כתיב (שמות ט״ו:י״ב) תבלעמו ארץ טובת המצרים אינה קרויה טובה:

    Tosafot on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אומר להן שמא ראיתם זה רץ אחר חבירו ורצתם אחריו ומצאתם חרב בידו ודם מטפטף ממנה והרוג מפרפר אם כך ראיתם אין בדבריכם כלום. תניא אמר ר"ש בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד רץ אחר חבירו כו' עד לא זז משם עד שבא נחש והכישו ומת. ואקשינן וכי ההורג בר נחש הוא. והתני ר' חייא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלה סנהדרין דין ד' מיתות לא בטלו אלא מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או נהרג ע"י לסטים. מי שנתחייב חנק או נטבע בנהר או מת בסרונכי. ופרקי' האי עבירה אחריתי נמי עבר. וקי"ל מי שנתחייב שתי מיתו' נידון בחמורה ואקשינן תוב וכי מאומד בדיני נפשות הוא דלא הא בדיני ממונות כשרין כמאן כר' אחא דתניא גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו. ולטעמיך דדייקת הכי עד מפי עד פסול בד"נ מכלל דבדיני ממונות כשר והתנן הוא אמר לי. פי' הלווה אמר לי שאני חייב לו איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום ופרקי' אלא אע"ג דפסיל נמי בדיני ממונו' אמרינן להו בד"נ:

    שמא לא הייתם יודעים שסופינו לבדוק אתכם:

    מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלה דמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וגו' מכנפה ולא מפיה ואע"ג דכתיב ותפתח הארץ את פיה וגו' לטובה לא פתחה. גלות מכפרת עון מחצה שנא' וישב בארץ נוד. ועוד אמר גלות מכפרת ג' דברים חרב ורעב ודבר שנאמר כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב. וגו'. ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר בנו שלתיאל בנו שלתיאל שנשתל שלא כדרך הנשתלין שנתעברה מעומד:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Meiri

    כשהיה בית המקדש קיים וסנהדרין במקומם בלשכה היו דנין דיני נפשות אף בחוצה לארץ בסנהדרי קטנה הסמוכים בארץ אבל כל שאין בית המקדש קיים או שאין הסנהדרין בלשכה אין דנין דיני נפשות וארבעים שנה קודם חורבן בית שני בטלו דיני נפשות מפני שגלו הסנהדרין לרוב הצרות ולא היו במקומן ומ"מ חכמי הדורות ברשות המלכים דנין דרך הוראת שעה אפילו מאומד הברור ואף בלא התראה ואף בדברים שאין בהם מיתה וכיוצא בדברים אלו כמו שיתבאר אלא שאין הדבר קרוי דיני נפשות:

    ואף במקום שאין שם מיתת בית דין לא יהרהר אדם לעשות עבירה בסמך זה שהדיין הגדול במקומו עומד ברוך כבודו ממקומו והוא שאמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות שכל דיניו בסייף ואין לו רשות באחרות כמו שיתבאר או לסטים באים עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת באסכרא מי שנתחייב שתים אף הוא דיני שמים ידינוהו בחמורה כדרך בית דין של מטה כללו של דבר אין הקב"ה מקפח שכר כל בריאה ואינו מוותר משלו כלום:

    זה שאמרנו במשנה שאין דנין מאומד לא סוף דבר בדיני נפשות אלא אף בדיני ממונות מעתה גמל האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו אין אומרים בידוע שזה הרגו אלא המוציא מחבירו עליו להביא ראיה גמורה כמו שבארנוה בקמא פרק הפרה ואע"פ שבמשנתינו אמרוה בדיני נפשות לבד שמשמען של דברים שבדיני ממונות אינו כן הרי יש לך כיוצא בה במשנה עד מפי עד שאף בדיני ממונות אינו כלום וכמו שאמרו איש פלוני אמר לי לא אמר כלום כמו שהתבאר:

    Meiri on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה שאין דמך כו' ואחריני הוו עם ר"ש בן שטח כו' עכ"ל דמדמייתי מהך עובדא אמאומד דמתנ' ע"כ דהוו אחריני בהדיה דר"ש בן שטח דאל"כ בעדות גמורה בראייה נמי לא היה נהרג על פיו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה שאין דמך מסור בידי וכו' דמשמע ע"פ שנים עדים שראו וכו' צריך ליתן טעם היאך משמע בקרא דוקא ראייה ולא אומדנא וצריך לומר דשם עדים לא מקרי אלא בראייה ויש עוד לדקדק מנא לה לגמרא דהא דקאמר ר"ש בן שטח אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים וגו' דר"ל מפני שלא ראה העדות בעיניו כי אם ע"פ אומדנא והוה אחרינא בהדיה דילמא ה"ק שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים ואני עד אחד דלא הוה אחרינא בהדי ויש לומר דאם לא כן למאי קתני הברייתא שהמעשה היה שרץ אחריו לחורבה וראה סייף בידו ודמו מטפטף ומאי אתא לאשמועינן אי לאשמועינן אתא שדין ד' מיתות לא בטלו ושנענש אותו האיש על פי דבריו של ר"ש הוי ליה למתני שראה שאחד רץ והרג את הנפש ורץ אחריו וראה שהרגו והיה יחידי ואמר ליה רשע מי הרגו לזה וכו' אלא ודאי לאשמועינן דשני עדים הוו ואפ"ה לא היה דמן מסור בידם מפני שהיה ע"פ אומד:

    ד"ה מיום שחרב בית המקדש וכו' ועובדא דריש הפועלים בעל נערה המאורסה ר"ל והא הבועל נערה המאורסה דינו בסקילה ולא בזקיפה התם נמי זכות תולה וכו' א"נ הוא ובנו לאו דוקא אלא בנו תחלה וכו' ר"ל ולא זקפו אלא לאב שהיה דינו בחנק ולא להבן שהיה דינו בסקילה:

    ד"ה כמאן כרב אחא וכו' בעדות המתקיימת בידיעה בלא ראייה פי' כגון בפנינו הודה שחייב לו מנה:

    בא"ד וי"ל דלמסקנא דהכא וכו' ר"ל דהכא מתחלה דלא ידע לאוקמא מתניתין אלא כרב אחא ע"כ היה צ"ל דדוקא בד"מ אית ליה לרב אחא אומד אבל בד"נ לא דאל"כ מתניתין דלא כמאן אבל לפי המסקנא דנוכל לאוקמי מתניתין כרבנן אז אצ"ל עוד דרב אחא לית ליה אומד בד"נ אלא גם בד"נ אית ליה אומד וההיא דשבועות אתיא לפי מסקנא דהכא:

    ד"ה מיום שפתחה וכו' כל דמים נבלעים בארץ וכו' נראה שכתבו זה מפני שהוקשה לחם והא דטבע הוא כך שכל מה ששופכים עליה הוא נבלע בתוכה וגם עדיין הוא טבעה כך א"כ לפי ס"ד דמקשה מה היה צריך למפרך מופתחה הארץ את פיה הל"ל על מה שאמר שוב לא פתחה והא עוד היום הוא טבע הארץ שהדמים נבלעים בתוכה לכך כתבו שכל הדמים רשומן ניכר וכו' וק"ל:

    ד"ה לטובה לא פתחה וא"ת והא כתיב תבלעמו ארץ ר"ל והיא טובה שנתנה לקבורה:

    Maharam on Sanhedrin 37b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רָשָׁע, מִי הָרַג לְזֶה, אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה? (דברים יז, ו) כתבו התוספות מוכרח לומר דאחריני הוו בהדי דשמעון בן שטח ולא חשיב להו משום כבודו דשמעון בן שטח ונדחקו לפרש 'אֲנִי' לאו דוקא. ונראה לי בס"ד 'אֲנִי' כפשוטו אך אותם שהיו עמו לא רצו אחריו אלא לבדו רץ ואם כן הוא נכנס לחורבה קודם שנכנסו ובעת שנכנסו היה שם שמעון בן שטח לבדו.

    אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח בַּעֲלֵי מַחֲשָׁבוֹת אַתֶּם, יָבוֹא בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת וְיִפָּרַע מִכֶּם (דברים יז, ו). צריך להבין למה כינה להקדוש ברוך הוא בתואר זה שיודע מחשבות? וכך הוה מרגלא דפומיה דשמעון בן שטח וכמו שאמרו בריש מכלתין 'יבא בעל מחשבות ויפרע מכם'. ונראה לי בס"ד דאיתא בירושלמי חגיגה (ירושלמי חגיגה ב, ב) שהראו מן השמים בחלום לאותו חסיד שמוכן לשמעון בן שטח עונש בגיהנם בשביל שנדר להמית נשים המכשפות ולא קיים דברו וכשסיפר זה לשמעון בן שטח אמר: אני לא אמרתי דברים אלו בפי אלא כך עלה בלבי אך אף על פי שבלבבי חשבתי כן אעשה היום הזה לקיים נדרי עיין שם. על כן נראה כי מאותה מעשה היה מכנה להקדוש ברוך הוא בתואר זה של יודע מחשבות מפני שראה שנידון מן השמים בעבור המחשבה שחשב לעשות ולא עשה ורצה שיהיה לו דבר זה לזכרון בין עיניו שלא ישכחנו שיהיה משתדל לקיים גם מה שיעלה במחשבתו ולכך למד לשונו לתאר בתואר זה של ידיעת המחשבות.

    אִיתִיבֵיהּ חִזְקִיָּה אָחִיו "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ". אָמַר לֵיהּ: לְרָעָה פָּתְחָה, לְטוֹבָה לֹא פָּתְחָה (במדבר טז, לב). הקשו התוספות למה לא הביא פסוק תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ (שמות טו, יב) דקדים? ונראה לי בס"ד התם אין הכונה נבלעו בגוף הקרקע אלא טביעתם במים קרי לה בלשון בליעה הואיל ואינם נראין אבל באמת הם עודם על פני הארץ בקרקע הים. אי נמי התם יש לפרש בכנפיה נבלעו דהא כתיב מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיה כד, טז) אך כאן כתיב 'פֶּה' וכאן כתיב 'פֶּה'.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 37b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 37, Amud Bet, about 512 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “מה לנו ולצרה הזאת? והלא כבר נאמר:…”

    2. Segment 228 words

      Opens “גמ׳ ת"ר כיצד מאומד אומר להן שמא…”

      Named: רבה.

    3. Segment 370 words

      Opens “תניא א"ר שמעון בן שטח אראה בנחמה…”

      Named: רבה.

    4. Segment 434 words

      Opens “והאי בר נחש הוא והאמר רב יוסף…”

      Named: רב יוסף, רב בית.

    5. Segment 538 words

      Opens “מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה דאמר…”

    7. Segment 729 words

      Opens “מאומד וכו': בדיני נפשות הוא דלא אמדינן…”

    8. Segment 843 words

      Opens “וליטעמיך עד מפי עד דקתני בדיני נפשות…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אלמא אף על גב דפסילי בדיני ממונות…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “הוו יודעים כו': אמר רב יהודה בריה…”

      Named: רב יהודה.

    11. Segment 1148 words

      Opens “וא"ר יהודה בריה דר' חייא מיום שפתחה…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “וא"ר יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת…”

      Named: רבי חייא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “אמר רב יהודה גלות מכפרת שלשה דברים…”

      Named: רב יהודה, רב ברעב.

    14. Segment 1465 words

      Opens “ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 37b · Segment 14 — “ר' יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר (ירמיהו…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 37b · Segment 4 — “…נחש הוא והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 37b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026