Talmud Builders

    Sanhedrin 23a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 23a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: Cases of monetary law are adjudicated by three. They are chosen in the following manner: This litigant chooses one for himself and that litigant chooses one for himself, and the two of them choose one more for themselves; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more judge for themselves.

    2This litigant can disqualify the judge chosen by that litigant and that litigant can disqualify the judge chosen by this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one of the litigants disqualify the judges? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from serving as judges for another reason. But if they are fit to serve as judges or are experts ordained by the court, he cannot disqualify them.

    3This litigant can disqualify the witnesses of that litigant and that litigant can disqualify the witnesses of this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one litigant disqualify the other’s witnesses? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from bearing witness for another reason. But if they are fit to serve as witnesses, he cannot disqualify them.

    4GEMARA: The Gemara assumes that the statement: This litigant chooses one and that litigant chooses one and the two of them choose one more, means that each litigant chooses a court of three judges and the two courts together choose one more court, for a total of nine judges. The Gemara asks: For what purpose does this litigant choose one court for himself and that litigant choose one court for himself; isn’t it sufficient to judge the case with three judges?

    5The Gemara answers: This is what the mishna is saying: In a case where this litigant chooses one court for himself, i.e., he requests to be judged before three specific judges, and that litigant chooses one other court of three judges for himself, as he does not wish to be judged before the court that the first litigant requested, in this case, both of them choose one more court for themselves, i.e., they must reach a compromise and decide about the composition of the court that will judge them.

    6The Gemara asks: And can even a debtor restrict the choice of the court? But doesn’t Rabbi Elazar say: The Sages taught that only a creditor can refuse a court chosen by the debtor, due to his desire to be judged by a prominent court, but that as for a debtor, they compel him to appear in the court that presides in his own city.

    7The Gemara answers: It is as Rabbi Yoḥanan says concerning a different matter, that the Sages taught that other matter with regard to the laymen’s courts [ be’arkaot ] in Syria. Here too, the Sages taught the halakha in the mishna with regard to the laymen’s courts in Syria, which allow even the debtor to refuse to be judged before the court chosen by the creditor, claiming that they are not worthy judges. But if the creditor chooses a court of experts, the debtor does not have the right to refuse to be judged before them.

    8Rav Pappa said: You may even say that the mishna is referring to courts of experts in the same city, such as the courts of Rav Huna and of Rav Ḥisda. As in that case, each litigant can say to the other: Am I burdening you by requesting that you be judged by a different court?

    9We learned in the mishna: And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more for themselves. And if it enters your mind to interpret the mishna as we said before, that each litigant chose a court of three judges, this statement is difficult; after each court was disqualified by one of the litigants, shall the members of both courts go and choose another court for themselves?

    10And furthermore, for what reason would the mishna state that the standard procedure for choosing judges is that this litigant chooses one court for himself and that litigant chooses one court for himself, each disqualifying the court that the other chose?

    11Rather, this is what the mishna is saying: When this litigant chooses one judge for himself before whom he requests to be judged, and that litigant chooses one other judge for himself before whom he requests to be judged, the two litigants then choose one more judge for themselves, and the case is adjudicated by these three judges.

    12The Gemara asks: What is different about this procedure; i.e., that the selection of the judges is performed specifically in this manner? The Sages in the West, Eretz Yisrael, say in the name of Rabbi Zeira: As a result of the fact that this litigant chooses one judge for himself, and that litigant chooses one judge for himself, and the two litigants choose one more judge for themselves, the true judgment will emerge. Each litigant assumes that the judges he chose do not bear a grudge against him, and he will accept their ruling.

    13§ The mishna teaches: And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more judge. The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to what Rav Yehuda says that Rav says.

    14As Rav Yehuda says that Rav says: Witnesses do not sign a document unless they know who is signing with them. One does not sign a document unless he recognizes that those signing with him are fit to bear witness. According to the Gemara’s suggestion, Rabbi Meir does not accept that which Rav Yehuda says that Rav says. Therefore, the litigants can choose the third judge, as the first two judges will be amenable to signing the court order without knowing the third judge. And the Rabbis accept that which Rav Yehuda says that Rav says; and the judges would not sign the court order without themselves knowing the third judge.

    15The Gemara rejects this suggestion: No, everyone accepts that which Rav Yehuda says that Rav says; and everyone agrees with the premise that we need the consent of the first two judges for the appointment of the third. Rather, when they disagree, it is about whether the consent of the litigants is necessary. Rabbi Meir holds that we need the consent of the litigants as well, and the Rabbis hold that although we need the consent of the other two judges, we do not need the consent of the litigants.

    16Returning to the matter itself, Rav Yehuda says that Rav says: Witnesses do not sign a document unless they know who is signing with them. That is also taught in a baraita : This is what the scrupulous people of Jerusalem would do: They would not sign a document unless they knew who was signing with them, and they would not sit in judgment unless they knew who was sitting with them, and they would not join a meal unless they knew who was reclining, i.e., eating, with them.

    17§ The mishna teaches: This litigant can disqualify the judge chosen by that litigant and that litigant can disqualify the judge chosen by this litigant. The Gemara asks: Is it in his power to disqualify judges?

    18Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught this matter with regard to the laymen’s courts in Syria. In those courts, each litigant can refuse to be judged by the judge the other litigant chose. But this halakha is not stated with regard to a court of expert judges.

    19The Gemara challenges: From the fact that the mishna teaches in the latter clause: And the Rabbis say: When can one of the litigants disqualify the judges? When he brings evidence that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from serving as judges for another reason; but if they are fit to serve as judges, or are experts ordained by the court, he cannot disqualify them. By inference, Rabbi Meir is also speaking of a court of experts when he says that one can refuse to be judged.

    20The Gemara answers: This is what the mishna is saying: But if they are fit to serve as judges they are treated like experts ordained by the court, and he cannot disqualify them.

    21The Gemara suggests: Come and hear a baraita that contradicts this interpretation: The Rabbis said to Rabbi Meir: It is not within a litigant’s power to disqualify a judge who is accepted as an expert for the public. Apparently, Rabbi Meir disagrees with the Rabbis with regard to an expert judge.

    22The Gemara answers: Say that the baraita should be emended as follows: It is not within a litigant’s power to disqualify a judge whom the public accepted upon themselves as an expert judge for their matters, just as the halakha is concerning the laymen’s courts in Syria.

    23That interpretation is also taught in a baraita , which teaches: A litigant can continuously disqualify the judges chosen by the other litigant forever, until the latter accepts to be judged by a court that is accepted as an expert court for the public; this is the statement of Rabbi Meir. Clearly, Rabbi Meir concedes that one cannot refuse to have the case judged by an expert court.

    24The Gemara asks: But aren’t witnesses like experts, in that their standing is independent of their being accepted by the litigants? And yet Rabbi Meir says: This litigant can disqualify the witnesses of that litigant and that litigant can disqualify the witnesses of this litigant.

    25The Gemara answers: It was stated with regard to that statement of Rabbi Meir that Reish Lakish says: Would a holy mouth, i.e., that of Rabbi Meir, say this strange statement, that a litigant can prevent a witness from testifying against him? Rather, emend the text of the mishna and teach: His witness, in the singular, meaning that a litigant can disqualify only a witness who testifies alone.

    26The Gemara asks: For what purpose does his single witness testify? If we say it is to testify about monetary matters, the Merciful One already disqualifies him, as by Torah law the testimony of only one witness is not accepted. If it is to render the defendant liable to take an oath that he does not owe the money being claimed, in this regard the testimony of one witness is deemed credible like two witnesses; the Torah states that if one witness supports the claim of the claimant, the defendant is required to take an oath that he does not owe the money.

    27The Gemara answers: Actually, the purpose of the testimony is to testify about monetary matters; and no, one should not raise that challenge, as this ruling is necessary only in a case where the litigant initially accepted upon himself the single witness as equivalent to two witnesses. Afterward, he retracted his agreement to accept the single witness’s testimony as if it were that of two witnesses. Rabbi Meir rules that his retraction is valid, and the testimony is not accepted.

    28The Gemara asks: What is this teaching us, that one can retract this kind of agreement? We learn this in the following mishna (24a): If one of the litigants says to the other: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, or: Three cattle herders, who are not proficient in halakha , are trusted to adjudicate for me, all of whom are legally disqualified from serving as judges, Rabbi Meir says that the one who made the offer can retract it; and the Rabbis say that he cannot retract it, and must accept their verdict.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני'זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:

    גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד - וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

    שניהן בוררין להם אחדכלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:

    ואפי' לוה מצי מעכבבתמיה:

    והאמר ר"אלקמן בסוף פירקין (סנהדרין דף לא:):

    לא שנואחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:

    [אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד]דעבד לוה לאיש מלוה:

    כדאמר ר' יוחנןלקמן בשמעתין:

    בערכאות שבסוריאשלא היו בקיאין בדין תורה הלכך אפי' לוה מצי מעכב:

    בי דינא דרב הונא ורב חסדאדתרווייהו בחד מקום:

    ועוד מאי זה בוררדמשמע דהכי דינא:

    יצא דין אמת לאמיתודצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין בעצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהן מפני ששניהם ביררום:

    אא"כ יודעין מי חותם עמהןשמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים:

    ורבנן אית להו דרב יהודההלכך דעת הדיינין בעינן שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון:

    ואין נכנסין לסעודה כו'שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה:

    זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זהיכול לומר לו לא אדון לפניו. (ע"כ):

    הכי קאמר אבל אם היו כשריןשאינם קרובין ולא פסולין אף ע"פ שהן יושבי קרנות נעשו כמומחין:

    עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחהאלמא במומחין מודה ר"מ:

    והא עדים כמומחין דמואם אינם קרובים או פסולים:

    דקבלו עליו בתריבתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים:

    נאמן עלי וכו'בדיינין קמיירי מדקתני ג' רועי בקר:

    סנהדרין 23 עמוד א

    Mishna

    1דיני ממונות בשלשה. זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד, דברי ר"מ וחכמים אומרים: שני דיינין בוררין להן עוד אחד.

    2זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אימתי? בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין. אבל אם היו כשרין או מומחין מפי בית דין אינו יכול לפוסלן.

    3זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אימתי? בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרין אינו יכול לפוסלן.

    Gemara

    4מאי ״זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד״? בתלתא סגי!

    5הכי קאמר: כשזה בורר לו ב"ד אחד, וזה בורר לו ב"ד אחד, שניהן בוררין להן עוד אחד.

    6ואפילו לוה מצי מעכב? והאמר ר' אלעזר: לא שנו אלא מלוה, אבל לוה כופין אותו ודן בעירו.

    7כדאמר רבי יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו. הכא נמי, בערכאות שבסוריא שנו. אבל מומחין לא.

    8רב פפא אמר: אפילו תימא מומחין, כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא, דקאמר ליה: מי קא מטרחנא לך?

    9תנן: וחכ"א שני דיינין בוררין להן עוד אחד. ואי ס"ד כדקאמרינן ב"ד בית דין בתר דפסלי להו, אזלו ובררו להו בי דינא אחריני?

    10ועוד, מאי ״זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד״?

    11אלא ה"ק כשזה בורר לו דיין אחד, וזה בורר לו דיין אחד, שניהן בוררין להן עוד אחד.

    12מאי שנא דעבדי הכי? אמרי במערבא משמיה דר' זירא: מתוך שזה בורר לו דיין אחד, וזה בורר לו דיין אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד יצא הדין לאמיתו.

    13וחכמים אומרים כו'. נימא בדרב יהודה אמר רב קמיפלגי?

    14דאמר רב יהודה אמר רב: אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן. רבי מאיר לית ליה דרב יהודה אמר רב, ורבנן אית להו דרב יהודה אמר רב.

    15לא, דכולי עלמא אית להו דרב יהודה אמר רב, ודעת הדיינין כ"ע לא פליגי דבעינן. כי פליגי דעת בעלי דינין: ר"מ סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן, ורבנן סברי דעת הדיינין בעינן, דעת בעלי דינין לא בעינן.

    16גופא, אמר רב יהודה אמר רב: אין העדים חותמין על השטר כו'. תניא נמי הכי: כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמין על השטר אלא א"כ יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן.

    17זה פוסל דיינו כו'. כל כמיניה דפסיל דייני?

    18א"ר יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו, אבל מומחים לא.

    19הא מדקתני סיפא: וחכ"א אימתי? בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין. אבל אם היו כשרין, או מומחין מפי ב"ד אינו יכול לפוסלן, מכלל דר' מאיר מומחין נמי קאמר!

    20ה"ק אבל אם היו כשרין, נעשו כמומחין מפי ב"ד ואינו יכול לפוסלן.

    21ת"ש אמרו לו לר"מ לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים.

    22אימא: לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם.

    Baraita

    23תניא נמי הכי: לעולם פוסל והולך, עד שיקבל עליו ב"ד שמומחה לרבים. דברי ר"מ׃

    24והא עדים כמומחין דמי? ואמר ר"מ זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה.

    25הא איתמר עלה, אמר ריש לקיש: פה קדוש יאמר דבר זה? תני: ״עדו״.

    26עדו למאי? אילימא לממון, רחמנא פסליה! אי לשבועה, הימוני מהימן כבי תרי!

    27לעולם לממון. לא צריכא, דקבליה עליה כבי תרי.

    28מאי קמ"ל דמצי הדר ביה? תנינא: אמר לו ״נאמן עלי אבא״, ״נאמן עלי אביך״, ״נאמנין עלי ג' רועי בקר״ ר"מ אומר: יכול לחזור בו, וחכ"א אינו יכול לחזור בו.

    Tosafot

    מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחדפ"ה דמשמע דלהוו ט' כיצד זה בורר לו ב"ד אחד הרי ג' וזה בורר לו ב"ד אחד הרי ששה ושניהם בוררים להם ב"ד אחר הרי ט' ולהכי מתמה בתלתא סגי ולא נהירא שהרי משמעות הלשון אינו כן דא"כ ה"ל להקשות בהדיא הא גופא קשיא רישא אסיפא אמרת דיני ממונות בשלשה אלמא בג' סגי והדר קאמר דצריך ט' ונ"ל דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש אח"כ שזה פוסל ב"ד של חבירו וזה פוסל ב"ד של חבירו ולא ישבו כ"א ג' אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר ב"ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתני' מיירי אם אירע כך:

    כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי קמטרחנא לך וכו'. פירש הקונטרס שהיו במקום אחד ולא נהירא דהא אמרי' (עירובין סב:) דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפי' ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכים זה לזה חוץ לג' פרסאות:

    כדי שיצא הדין לאמיתופירש הריב"ן שאפילו החייב יפרע ברצון ויאמר קושטא דייני שאני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך לפום ריהטא משמע כך הפירוש שמתוך שבירר זה שלו וזה שלו השלישי יצא הדין לאמיתו בלא עוות שיהא הענין שקול ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין לזכות ולא להפך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    דיני ממונות בשלשהזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו'. אסיק' מתוך שזה בורר דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להם [עוד] אחד יוצא הדין לאמיתו והני מילי בב"ד אחד אבל בשתי בתי דינין לוה לא מצי מעכב כר' אלעזר דאמר לא שנו אלא מלוה אבל אם אמר לוה לב"ד הגדול אזילנא כופין אותו ודן בעירו. א"ר יוחנן ובערכאות שבסוריא אין כופין וחכ"א שני הדיינין בוררין להן עוד אחד. אסיקנ' דעת הדיינין להתרצות מי ישב עמהן כולי עלמא לא פליגי דבעינן כדתניא נקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמין בשטר עד שידעו מי חותם עמהן. ואין יושבין בדין עד שידעו מי ישב עמהן. ואין נכנסין בסעודה עד שידעו מי נכנס עמהן כי פליגי בדעת בעלי דינין [ר"מ סבר דעת בע"ד] בעינן ורבנן סברי לא בעינן דעת בעלי הדין:

    זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה ואקשינן כל כמיניה למפסל דייני ואוקמה ר' יוחנן למתניתין בערכאות שבסוריא אבל מומחין לא והא מדקתני סיפא וחכ"א אימתי יכול לפוסלן בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין [או] מומחין אין יכול לפוסלן מכלל דר' מאיר אפילו במומחין פליגי וקתני יכול לפוסלן ושנינן הכי קתני אם היו כשרין נעשו כמומחין ואין יכול לפוסלן. נמצאת חלוקתן בכשרין ולא במומחין אבל במומחין אפילו ר' מאיר מודה שאין יכול לפוסלן. תניא נמי הכי לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה לרבים דברי ר' מאיר ש"מ דבמומחה מודה ר' מאיר:

    זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי ר' מאיר אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו וכגון דקבליה עליה כבי תרי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 23a

    Sanhedrin 23a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 550 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:

    גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד - וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

    שניהן בוררין להם אחד כלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:

    ואפי' לוה מצי מעכב בתמיה:

    והאמר ר"א לקמן בסוף פירקין (סנהדרין דף לא:):

    לא שנו אחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:

    [אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד] דעבד לוה לאיש מלוה:

    כדאמר ר' יוחנן לקמן בשמעתין:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Tosafot

    מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד פ"ה דמשמע דלהוו ט' כיצד זה בורר לו ב"ד אחד הרי ג' וזה בורר לו ב"ד אחד הרי ששה ושניהם בוררים להם ב"ד אחר הרי ט' ולהכי מתמה בתלתא סגי ולא נהירא שהרי משמעות הלשון אינו כן דא"כ ה"ל להקשות בהדיא הא גופא קשיא רישא אסיפא אמרת דיני ממונות בשלשה אלמא בג' סגי והדר קאמר דצריך ט' ונ"ל דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש אח"כ שזה פוסל ב"ד של חבירו וזה פוסל ב"ד של חבירו ולא ישבו כ"א ג' אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר ב"ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתני' מיירי אם אירע כך:

    כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי קמטרחנא לך וכו'. פירש הקונטרס שהיו במקום אחד ולא נהירא דהא אמרי' (עירובין סב:) דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפי' ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכים זה לזה חוץ לג' פרסאות:

    כדי שיצא הדין לאמיתו פירש הריב"ן שאפילו החייב יפרע ברצון ויאמר קושטא דייני שאני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך לפום ריהטא משמע כך הפירוש שמתוך שבירר זה שלו וזה שלו השלישי יצא הדין לאמיתו בלא עוות שיהא הענין שקול ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין לזכות ולא להפך:

    Tosafot on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו'. אסיק' מתוך שזה בורר דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להם [עוד] אחד יוצא הדין לאמיתו והני מילי בב"ד אחד אבל בשתי בתי דינין לוה לא מצי מעכב כר' אלעזר דאמר לא שנו אלא מלוה אבל אם אמר לוה לב"ד הגדול אזילנא כופין אותו ודן בעירו. א"ר יוחנן ובערכאות שבסוריא אין כופין וחכ"א שני הדיינין בוררין להן עוד אחד. אסיקנ' דעת הדיינין להתרצות מי ישב עמהן כולי עלמא לא פליגי דבעינן כדתניא נקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמין בשטר עד שידעו מי חותם עמהן. ואין יושבין בדין עד שידעו מי ישב עמהן. ואין נכנסין בסעודה עד שידעו מי נכנס עמהן כי פליגי בדעת בעלי דינין [ר"מ סבר דעת בע"ד] בעינן ורבנן סברי לא בעינן דעת בעלי הדין:

    זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה ואקשינן כל כמיניה למפסל דייני ואוקמה ר' יוחנן למתניתין בערכאות שבסוריא אבל מומחין לא והא מדקתני סיפא וחכ"א אימתי יכול לפוסלן בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין [או] מומחין אין יכול לפוסלן מכלל דר' מאיר אפילו במומחין פליגי וקתני יכול לפוסלן ושנינן הכי קתני אם היו כשרין נעשו כמומחין ואין יכול לפוסלן. נמצאת חלוקתן בכשרין ולא במומחין אבל במומחין אפילו ר' מאיר מודה שאין יכול לפוסלן. תניא נמי הכי לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה לרבים דברי ר' מאיר ש"מ דבמומחה מודה ר' מאיר:

    זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי ר' מאיר אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו וכגון דקבליה עליה כבי תרי.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Meiri

    דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' זה הפרק הכוונה בו לבאר החלק השלישי על הדרך שכתבנו בפתיחת המסכתא לבאר ענין ברירת הבית דין ועניני העדים ובדיקתם בדיני ממונות וענין הגמר דין בדיני ממונות האיך הוא ועל זה הצד יחלקו עניני הם רק לחמשה חלקים הראשון לבאר על איזה צד הם בוררים את הבית דין ואם קבלו עליהם את שאינו ראוי על איזה צד דינו דין ועל איזה צד הן יכולין לחזור השני בפסולי עדות מחמת עבירה השלישי בדין פסולי עדות מחמת קורבה ואם אהבה ושנאה בכלל פסולי עדות אם לאו הרביעי בבדיקת העדים ועל איזה צד גומרין את הדין על פי עדותם החמישי אחר שגמרו את הדין על איזה צד יכול הנדון לסתור את הדין זהו שרש הפרק על דרך כלל אלא שיבאו בה דברים בעניני הודאה על איזה צד תועיל ועל איזה צד אין דנין על פיה וכן בשאר דינין ושארי דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' תחלת הדברים צריך שתזכור מה שכבר בארנו שזה שאמרה תורה למנות שופטים בכל עיר ועיר אינו אלא בארץ ישראל שנאמר בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך וכן שתזכור שכל עיר שהיתה ממאה ועשרים איש ולמטה היו מעמידין בה הסנהדרין שלשה דיינין ושכל שהיו הסנהדרין מעמידין אותן אין מעמידין אלא מומחין וסמוך מפי סמוך ומעתה תדע שכל שיש בה בית דין כזה ואין שם עוד בית דין אין כח ביד הבעלי דין לברור אלא הולכין לפניהם ודנין אותן אלא שהמלוה יכול לומר אף בזה לדעת קצת נלך לבית הועד כמו שיתבאר אבל אם העמידו סנהדרין בית דין של שלשה בחוצה לארץ אין כח בהם לכוף בעלי דין לידון על פיהם אא"כ מתרצים בכך אבל המלך או ראש גולה שהעמידם דנין אף בחוצה לארץ על כרח בעלי דין ומ"מ ראש גולה או סנהדרין שהעמידו את שאינו הגון או שאינו יודע אין רשותו כלום מעתה משנה זו אתה מפרשה במקום שלא הועמד שם בית דין אלא שיש שם מומחין ראויין לכך או שהמחוהו רבים עליהם או שהועמד שם בית דין שאינו הגון או מצד רבים או מצד מי שירצה או שהעמידוהו סנהדרין והוא חוצה לארץ או שהן מומחין ומורשין מפי בית דין אלא שיש שם בתי דינין אחרים גם כן או שנתרצו שניהם שלא לידון על פי בית דין המיוחד לשם ושיהא אותו הבית דין אצלם כמי שאינו ובגמ' העמידוה באחד משנים שבדרכים אלו או שהיו שם הרבה בתי דינין מומחין או שאינם מומחין אלא שרבים קבלום עליהם במומחין ואלו קבלום כל בני המדינה דרך כלל אומר אני שאין כאן טענה אלא שלא קבלתם כלל המדינה אלא רבים מאותן בני אדם שבה:

    וממה שהעמידה בהלואות כמו שהקשו בה ואפילו לוה וכו' וכבר ביררנו שההלואות אין צריכות מומחין אתה צריך לפרש שאינן מומחין בכאן שאינם יודעין או שאינם הגונים והוא שכוונו לדעתי גדולי הרבנים בגמרא בערכאות שבסוריא שלא היו בקיאין בדין תורה אלא שדנין לאומד הדעת ובחקים ונימוסים ואמר שבכל אחד משני דרכים אלו יכולין שניהם ר"ל המלוה והלוה לומר שלא ידונו ברשותם ואע"פ שאלו היה שם בית דין מומחה ואחד לבד לא היה לו רשות לומר נלך לבית הועד ר"ל לבית דין הגדול אלא למלוה אבל לא ללוה בזו אף הלוה יכול לעכב אם אינם הגונים מצד פחיתותם ואם הם מומחין ויש שם הרבה בתי דינין שהרי אין כאן הטרחה:

    ואמר על זה שאם אין אחד מהם רוצה לדון שם זה בורר לו אחד והיינו סבורים עכשיו לפרש בית דין אחד וזה בית דין אחד ושניהם בית דין אחד ונמצאו תשעה ושאלו עליה מאי קאמר והרי דיני ממונות בשלשה והיה סבור לפרש בה שזה בורר לו בית דין אחד והלה פוסלו ר"ל שאינו רוצה לדון לפניו וכן הלה בורר וחבירו פוסלו ומתוך כך נשארו אותם השני בתי דינין נפסלים לדינם של אלו ובוררים להם שניהם אחד ואף הלוה מעכב על הראשונים על הדרכים שבארנו עד שהקשו לו ממה שאמר וחכ"א שני הדיינין בוררים להם והאיך הם משתדלים לברור להם והם פסלום לעצמם וכן שלשון זה בורר משמע שכך הדין לכתחלה ולטעם זה היה לו לומר בירר לו זה אחד וזה אחד שניהם בוררין להם עוד אחד עד שפרשוה כהוגן והוא שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושני הדיינין בוררין להם דיין שלישי כדעת חכמים ואין הבעלי דין יודעים בברירת השלישי כלל שהברירה ניתנה לדיינים מפני שאין ראוי לדיין לישב לדון אא"כ יודע מי מצטרף עמו שמא יצטרף עמהם אדם שאינו הגון ויש להם זילותא בכך וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין אין חותמין בשטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם ואין יושבין בדין אא"כ יודעין מי ישב עמהם ואין נכנסין לסעודה אא"כ יודעין מי מיסב עמהם:

    ואמר אח"כ שאחר שבירר כל אחד לעצמו יכול כל אחד לפסול דיינו של חבירו ולומר שלא יבא לפניו דברי ר' מאיר ופרשוה בגמ' בשאינו מומחה אלא שהוא מאותם שהמחוהו רבים דרך הנהגה מדינית כמו שבארנו בערכאות שבסוריא וחכ"א שאין יכולין לפסול זה דיינו של זה אחר שהמחוהו רבים לדונם ואפילו היו שם מומחים שמאחר שכל אחד בורר לעצמו דין הוא שיברור מי שירצה אפילו במקום מומחין אחר שיש לו קצת המחאה והוא הדין אף כשאין לו שום המחאה במקום שאין שם מומחין אע"פ שיש גדולים ממנו אא"כ בורר לו עם הארץ במקום תלמידי חכמים או שהוא פוסלו בראיית קורבה או פסול עבירה אבל כל שהוא כשר או מומחה מפי בית דין ופי' בגמ' שהמחוהו רבים עליהם כאלו הוא מומחה מפי בית דין אינו יכול לפסלו אלא שהמלוה יכול לומר מ"מ נלך לבית הועד כמו שיתבאר:

    זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה פי' בגמ' עדו וכגון שקבלו עליהם לקבל עד אחד כשנים ואמר ר' מאיר שיכול לחזור וחכ"א שמאחר שקבל עליו כך אינו יכול לחזור אם הוא כשר לעדות אא"כ פוסלו בקורבא או בעבירה ומ"מ דווקא שקנו מידו או שנגמר הדין על פי קבלתם וכן הדין אלו פרשו לקבל אחד מן הפסולים כשנים שאף בפסול אינו יכול לחזור אם קנו מידו או שנגמר הדין וכן פרשוה בצד אחר שהיו שני עדים ובא הוא ואחר לפסלו מצד משפחתו ר"ל שבא מן העבדים ולא נשתחררו ואין ראוי לעדות והיה ר' מאיר סובר שיכול הוא לפסלו ואין נקרא נוגע לעדות שהרי לא עליו הוא מעיד אלא על משפחתו ופסולו מאיליו הוא בא ולדעת חכמים אינו יכול להצטרף הוא בפסולו שמ"מ נוגע בדבר הוא:

    זה ביאור המשנה ובכלה הלכה כחכמים על הצדדים שבארנו בדבריהם ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא כדאמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא שנו ה"נ כו' ואין להקשות למאי דמוקי פלוגתייהו ברישא בערכאות שבסוריא פלוגתייהו דסיפא ל"ל די"ל דאשמועי' בסיפא לר"מ דאפילו בדין אחד שבירר חבירו מערכאות שבסוריא יכול לפסול חבירו השני ולא יכול לומר לו ברר לך ג"כ דיין שלך כפי רצונך דלשון זה פוסל דיינו כו' משמע דיין אחד כדלקמן וק"ל:

    שם אלא ה"ק זה בורר לו דיין אחד כו' כצ"ל מספר ישן כתוב בקלף וק"ל:

    תוס' בד"ה מאי זה בורר כו' ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני כו' ומשני כשזה בורר כו' עכ"ל ודפריך שוב ועוד מאי זה בורר כו' לאו אלישנא דמתני' פריך אלא דמ"מ לא ה"ל למתני בכה"ג דאירע כך שזה בורר לו ב"ד אחד וזה כו' דלא הוי דינא הכי אלא דינא דשניהן בוררין ה"ל למתני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ל"צ דקבלי' עלי' כבי הרי לפ"ז מדקתני זה פוסל וזה פוסל היינו בין שהתובע קיבל עליו חד כבי תרי בין שהנתבע קיבל עליו כן. א"כ מוכח דבין באתן ובין במחול פליגי לפ"ז מאי פרכינן מאי קמ"ל דמצי הדר ביה תנינא הא מהתם ה"א דפליגי רק במחול כדס"ל שמואל שם או רק באתן כדס"ל לרבא שם. לזה איצטריך מתני' דהכא דקתני זה פוסל וזה פוסל דמוכח דבתרווייהו פליגי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין נראה לי בס"ד קראם נְקִיֵּי הַדַּעַת כי שלשה אלו נרמזו באותיות 'דַּעַת' דהיינו ד' הוא דין ועי"ן הוא עדות ואות ת' הוא מספר 'מדור הסעודה' [400] ונראה דנקיט לשלשה הנזכר כסדר זה דנקיט דבר המצוי ורגיל יותר בתחילה כי עדות מצויה יותר מישיבת בית דין המזמנים אותם לפרקים כי בכל מקום יש בית דין קבועין ולפעמים רחוקים לא ידונו לפני בית דין הקבועין אלא זה בורר אחד וזה בורר אחד וכניסתם לסעודה אינה מצויה אצל חכמים כי בסעודת הרשות אין נכנסין כלל ואפילו בסעודת מצוה דרכן להתרחק מאד.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 23a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 23, Amud Aleph, about 550 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “מתני׳ דיני ממונות בשלשה. זה בורר לו…”

    2. Segment 236 words

      Opens “זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל…”

    3. Segment 331 words

      Opens “זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל…”

      Named: רבי מאיר.

    4. Segment 412 words

      Opens “גמ׳ מאי ״זה בורר לו אחד וזה…”

    5. Segment 517 words

      Opens “הכי קאמר: כשזה בורר לו ב"ד אחד,…”

    6. Segment 617 words

      Opens “ואפילו לוה מצי מעכב? והאמר ר' אלעזר:…”

    7. Segment 714 words

      Opens “כדאמר רבי יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו. הכא…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 819 words

      Opens “רב פפא אמר: אפילו תימא מומחין, כגון…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב חסדא.

    9. Segment 923 words

      Opens “תנן: וחכ"א שני דיינין בוררין להן עוד…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “ועוד, מאי ״זה בורר לו אחד וזה…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “אלא ה"ק כשזה בורר לו דיין אחד,…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “מאי שנא דעבדי הכי? אמרי במערבא משמיה…”

      Named: רבא.

    13. Segment 139 words

      Opens “וחכמים אומרים כו'. נימא בדרב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה, רב קמיפלגי.

    14. Segment 1431 words

      Opens “דאמר רב יהודה אמר רב: אין העדים…”

      Named: רב יהודה, רבי מאיר.

    15. Segment 1537 words

      Opens “לא, דכולי עלמא אית להו דרב יהודה…”

      Named: רב יהודה.

    16. Segment 1653 words

      Opens “גופא, אמר רב יהודה אמר רב: אין…”

      Named: רב יהודה.

    17. Segment 178 words

      Opens “זה פוסל דיינו כו'. כל כמיניה דפסיל…”

    18. Segment 188 words

      Opens “א"ר יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו, אבל מומחים…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “הא מדקתני סיפא: וחכ"א אימתי? בזמן שמביא…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “ה"ק אבל אם היו כשרין, נעשו כמומחין…”

    21. Segment 2111 words

      Opens “ת"ש אמרו לו לר"מ לא כל הימנו…”

    22. Segment 229 words

      Opens “אימא: לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו…”

    23. Segment 2314 words

      Opens “תניא נמי הכי: לעולם פוסל והולך, עד…”

    24. Segment 2416 words

      Opens “והא עדים כמומחין דמי? ואמר ר"מ זה…”

    25. Segment 2513 words

      Opens “הא איתמר עלה, אמר ריש לקיש: פה…”

    26. Segment 2612 words

      Opens “עדו למאי? אילימא לממון, רחמנא פסליה! אי…”

    27. Segment 278 words

      Opens “לעולם לממון. לא צריכא, דקבליה עליה כבי…”

    28. Segment 2829 words

      Opens “מאי קמ"ל דמצי הדר ביה? תנינא: אמר…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 23a · Segment 18 — “א"ר יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו, אבל מומחים לא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 23a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026