Talmud Builders

    Sanhedrin 59b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 59b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But isn’t there the mitzva of circumcision, which was stated with regard to descendants of Noah, i.e., Abraham and his descendants, who had the status of descendants of Noah at that time? As it is written that God said to Abraham with regard to the mitzva of circumcision: “And as for you, you shall keep My covenant, you and your offspring after you, throughout their generations” (Genesis 17:9). And it was repeated at Sinai for the Jewish people: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), and nevertheless it was stated for the Jewish people alone and not for the descendants of Noah.

    2The Gemara answers: That verse stated at Sinai is not necessary for the mitzva itself, but rather it comes to permit circumcision on Shabbat. It is derived from the phrase “on the eighth day” that circumcision must always be performed on the eight day, and this is the halakha even if it falls on Shabbat. Therefore the mitzva is not considered to have been repeated at Mount Sinai.

    3The Gemara asks: But isn’t there the mitzva of procreation, which was stated with regard to the descendants of Noah? As it is written: “And you, be fruitful and multiply, swarm in the land and multiply in it” (Genesis 9:7). And it was repeated at Sinai, in the verse: “Go say to them: Return to your tents” (Deuteronomy 5:27), when the Jewish men were commanded to resume conjugal relations with their wives after having been commanded to separate from them in preparation for the giving of the Torah. Nevertheless, the mitzva of procreation was stated for the Jewish people and not for the descendants of Noah.

    4The Gemara answers: That verse stated at Sinai is not necessary for the mitzva itself, but rather it comes to teach another halakha : That any matter that was prohibited by an official vote of the Sanhedrin requires another vote to permit it. Even if a rabbinic prohibition is no longer relevant, it is not automatically canceled, but rather a special ruling is required to cancel it. This is derived from the fact that it was necessary for God to issue a declaration (Deuteronomy 5:26) specifically canceling the prohibition that had been issued before the giving of the Torah.

    5The Gemara asks: If so, let us say with regard to each and every one of the seven Noahide mitzvot that it was repeated because of an additional matter the Torah teaches, and the descendants of Noah are exempt from them all.

    6The Gemara answers that this is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, is saying: After stating a prohibition with regard to the descendants of Noah, why do I need the Torah to then repeat the prohibition itself for the Jewish people? If the only purpose is to teach an additional halakha , it is unnecessary to repeat it in the form of a prohibition, e.g., “You shall not murder…you shall not commit adultery” (Exodus 20:13). Therefore, it is derived from the fact that the entire prohibition is repeated, and not just the new details, that it applies both to Jews and to descendants of Noah.

    7It is stated in the baraita : And we have only the prohibition against eating the sciatic nerve to which this classification applies, and this is according to the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara asks: But these aforementioned mitzvot also, procreation and circumcision, were not repeated at Sinai in order to teach that they apply to the descendants of Noah as well as to the Jewish people, but rather were mentioned for other purposes, and therefore, they apply only to the Jewish people, similar to the prohibition against eating the sciatic nerve.

    8The Gemara answers: These mitzvot were repeated for the sake of teaching some other matter. By contrast, this prohibition of eating the sciatic nerve was not repeated at all; it is mentioned only in Genesis. Therefore, circumcision and procreation are not included in the category of mitzvot that were given to the descendants of Noah and were not repeated at Sinai.

    9If you wish, say that there is another explanation for the fact that the mitzva of circumcision does not apply to the descendants of Noah despite the fact that it was repeated for the Jewish people: From the outset, it was Abraham, and not all the descendants of Noah, that the Merciful One commanded to perform this mitzva; as He said to him: “And as for you, you shall keep My covenant, you and your offspring after you, throughout their generations” (Genesis 17:9). The Gemara infers: “You and your offspring,” yes; another person, no.

    10The Gemara challenges: If that is so, the descendants of Ishmael should also be obligated to observe circumcision, as they are also the offspring of Abraham. The Gemara explains: The verse states: “For through Isaac, offspring shall be called yours” (Genesis 21:12), which means that Ishmael’s descendants are not called the offspring of Abraham.

    11The Gemara challenges: Granted, Ishmael’s descendants are not considered the offspring of Abraham, but at least the descendants of Esau, Isaac’s son, should be obligated to observe circumcision. The Gemara explains: Since the term: “Through Isaac [ beYitzḥak ],” also means: Of Isaac, it is derived that the mitzva applies to only some of Isaac’s offspring, but not all the descendants of Isaac. This serves to exclude the descendants of Esau.

    12Rav Oshaya objects to this: If that is so, the descendants of Keturah, Abraham’s second wife, should not be obligated to observe circumcision. The Gemara answers: Rabbi Yosei bar Avin says, and some say that it is Rabbi Yosei bar Ḥanina who says that the verse: “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he has broken My covenant” (Genesis 17:14) is stated to include the descendants of Keturah in the obligation to observe circumcision.

    13§ Rav Yehuda says that Rav says: Meat was not permitted to Adam, the first man, for consumption, as it is written: “And God said: Behold, I have given you every herb that brings forth seed, which is upon the face of all the earth, and every tree, in which is the fruit of a tree that gives forth seed; for you it shall be for food, and for every animal of the earth, and for every fowl of the air, and for everything that creeps upon the earth, in which there is a living soul, every green herb for food. And it was so” (Genesis 1:29–30). It is derived God told Adam: Eating vegetation is permitted to people and animals, but eating the animals of the earth is not permitted to you.

    14But when the children of Noah came, God permitted them to eat meat; as it is stated: “Every moving thing that lives shall be for food for you; as the green herb I have given you all” (Genesis 9:3). One might have thought that accordingly, even the prohibition against eating a limb from a living animal does not apply to the descendants of Noah; therefore the verse states: “Only flesh with its life, which is its blood, you shall not eat” (Genesis 9:4). One might have thought that the prohibition against eating a limb from a living animal applies even to creeping animals; therefore the verse states “only,” a term used for exclusion, indicating that creeping animals are not included.

    15The Gemara asks: And what is the derivation? What is the proof that it is creeping animals that are excluded from this prohibition and not another type of animal? Rav Huna says: The term “its blood” indicates that the prohibition pertains to animals whose blood is halakhically considered separate from their flesh. This excludes creeping animals, whose blood is not considered separate from their flesh.

    16The Gemara raises an objection to the assertion that eating meat was prohibited to Adam, from the verse: “And have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creeps upon the land” (Genesis 1:28). What, is it not stated with regard to consumption, i.e., doesn’t this verse mean that people may eat the meat of animals? The Gemara answers: No, the verse is referring to using animals for labor.

    17The Gemara asks: But are fish capable of performing labor? The Gemara answers: Yes, they are capable, in accordance with the statement of Raḥava; as Raḥava asked the following question: If one drove a wagon to which a goat and a shibbuta fish were harnessed together, what is the halakha ? Has he violated the prohibition of diverse kinds, in the same way that one does when plowing with an ox and a donkey together? In any event, Raḥava’s question indicates that there is a way, albeit far-fetched, for a fish to perform labor.

    18Come and hear a proof that it was permitted for Adam to eat meat, from the phrase in the aforementioned verse: “And have dominion… and over the fowl of the air.” What, is it not stated with regard to consumption? The Gemara answers: No, it is referring to labor.

    19The Gemara asks: But are birds capable of performing labor? The Gemara answers: Yes, they are capable, as Rabba bar Rav Huna raises a dilemma: If one threshed with geese and chickens, what is the halakha according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, derives from the verse: “You shall not muzzle an ox when it treads” (Deuteronomy 25:4), that a laborer in a field is entitled to eat from the produce during his work only if his work involves both his hands and his feet, like an ox, which treads with its forelegs as well as its hind legs. Rabba bar Rav Huna raises a dilemma as to whether the prohibition against muzzling an animal while it is being used for labor in the field applies to geese and chickens, which have only two feet. In any event, it is indicated in that dilemma that birds can perform labor.

    20Come and hear a proof from the phrase: “And have dominion… and over every living thing that creeps upon the land.” Creeping animals certainly cannot be used for labor. Apparently, the verse is referring to eating them. The Gemara answers: That phrase comes to include the snake, which was capable of performing labor when it was created.

    21As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: Woe over a great attendant that has been lost to the world; as had the snake not been cursed that it should go on its belly, there would have been two fine snakes at the disposal of each and every one of the Jewish people. One he would send to the north, and the other one he would send to the south, to bring him precious sandalbonim , a type of precious stone, and other precious stones and pearls. Moreover, he would attach a strap under his snake’s tail like a harness to an animal, and use it to take dirt out to his garden and to rebuild his ruin, as he does with other animals. This demonstrates that the snake was capable of performing labor.

    22The Gemara raises an objection from a baraita to the assertion that eating meat was prohibited to Adam: Rabbi Yehuda ben Teima would say: Adam, the first man, would dine in the Garden of Eden, and the ministering angels would roast meat for him and strain wine for him. The snake glanced at him and saw his glory, and was jealous of him, and for that reason the snake incited him to sin and caused his banishment from the Garden. According to this, evidently Adam would eat meat. The Gemara answers: There the reference is to meat that descended from heaven, which was created by a miracle and was not the meat of animals at all.

    23The Gemara asks: Is there such a thing as meat that descends from heaven? The Gemara answers: Yes, it is like this incident: As Rabbi Shimon ben Ḥalafta was walking along the way, he encountered those lions that were roaring at him, intending to eat him. He said: “The young lions roar after their prey, and seek their food from God” (Psalms 104:21), and they deserve to receive food. Two thighs of an animal descended from heaven for him. The lions ate one of these thighs, and they left the other one. He took it and entered the study hall, and inquired about it: Is this thigh a kosher item or a non-kosher item? The Sages said to him: Certainly it is kosher, as a non-kosher item does not descend from heaven.

    24In connection to that story, it is related that Rabbi Zeira asked Rabbi Abbahu: If the likeness of a donkey had descended for him, what would the halakha have been? Would it have been permitted? Rabbi Abbahu said to him: Foolish bird [ yarud nala ]. The Sages already said to him that a non-kosher item does not descend from heaven; therefore, it must be kosher.

    25§ In the baraita that lists the Noahide mitzvot (56a), it is stated that Rabbi Shimon says that the descendants of Noah were also commanded concerning the prohibition against engaging in sorcery. The Gemara asks: What is the reasoning behind the opinion of Rabbi Shimon? The Gemara answers: As it is written:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והרי מילהלישראל נאמרה ולא לבני נח דלא חשבה גבי שבע מצות:

    לכל דבר שבמניןלא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש שלשה ימים קודם מתן תורה ולאחר שלשה ימים הוצרך להתיר להם ואע"ג דממילא משתמע התירא דהא שלשה ימים הוא דאסר והרי עברו אשמעינן קרא לכל דבר הנאסר במנין ב"ד אע"פ שקבעו זמן לדבר צריך למנות פעם אחרת להתירו כשעבר הזמן:

    אי הכיכל שבע מצות שחזרו ונשנו בסיני נימא נמי כל אחת ואחת הוצרכה לשנות על דבר כגון עבודת כוכבים לפרש מיתה ועבודות האסורין בה וכן גלוי עריות לפרש עונשין ונימא דכולהו לא נשנו ולישראל נאסרו ולא לבני נח:

    אזהרה מהדר ומתנא בה למה לי'למהדר ומיכתב אזהרה דידהו אלא ש"מ להזהירה לבני נח ולישראל אתא:

    הני נמימילה ופריה ורביה הא לא איתנו דהא אמרת למילתא הוא דאיתנו:

    האדגיד הנשה לא איתנו כלל ומשום הכי לא חשיב להו בהדיה ומיהו הנך נמי מן האמורות לבני נח ולא נשנו בסיני הם ולישראל נאמרו ולא לבני נח מסיני ולהלן:

    ואיבעית אימא מילהודאי מסיני נאמרה לעיקר מצותיה ודקשיא לך הא אמר ר' יוסי כל שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה הא דלא חשיב ליה לגבי מצות בני נח משום דמילה לאו לבני נח נאמרה אפי' מקודם סיני אלא לזרע אברהם לחודיה והשתא נמי זרע אברהם דהיינו ישראל הוא דנהיגי בה:

    בני ישמעאל ליחייבוהשתא:

    בני קטורהאותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא לחייבו ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו:

    לרבות בני קטורהאותם ששה לבדם ולא זרעם אבל אברהם נצטוה לכל הנולדים לו:

    לא הותר בשר באכילה דכתיב הנה נתתי לכם את כל עשב וגו'לכם ולחיות נתתי העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה אבל לא חית הארץ נתונה לכם:

    כירק עשבשהפקרתי לאדם לאכול נתתי לכם מעכשיו את כל אפי' בהמות וחיות:

    יכול אפילו לשרציםיהא אבר מן החי אסור להם:

    ת"ל אךמיעוט וכל אכין ורקין מעוטין:

    מאי תלמודאהיכי משמע דשרצים ממעטי מיניה דילמא בהמה וחיה ממעטינן מיניה ולא שרצים:

    אמר רב הונא דמוהאי דמו יתירה הוא דהוה לי' למכתב בשר בנפשו לא תאכלו דהיינו בעוד שהנפש בו אל תאכלו את בשרו האי בנפשו דמו למה לי וכי לא ידענא דנפש זהו הדם אלא לומר לך מי שדמו חלוק מבשרו שהדם קרוי נפש והבשר בשר יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן שאין דמם קרוי דם שכשהוזהרו ישראל על הדם לא הוזהרו על דם שרצים משום דם אלא משום שרצים כבשר והכי אמרינן בכריתות בפ' דם שחיטה (כריתות דף כא:) דם שרצים התרו בו משום שרץ לוקה משום דם אינו לוקה:

    בדגת היםלאדם הראשון נאמר:

    הנהיג בעיזא ושיבוטאקשר קרון לדג שבים ולעז ביבשה על שפת הים ושניהם מנהיגין אותו:

    מהולוקה משום מנהיג בכלאים או לא חורש בשור ובחמור לאו דוקא דכל תרי מיני נמי אסירי בב"ק בשור שנגח את הפרה:

    דש באווזין ותרנגולין לרבי יוסי בר' יהודה מהובהשוכר את הפועלים תנן היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו הרי זה יאכל כדכתיב כי תבא בכרם רעך וגו' בביאת פועל הכתוב מדבר ר' יוסי בר יהודה אומר אינו אוכל עד שיעשה בידיו וברגליו וקמבעיא ליה לרבה דש באווזין ותרנגולין שאין להם אלא רגלים מהו מי עבר עלייהו משום לא תחסום שור או לא ידיו ורגליו בעינן כשור וליכא או דילמא כל כחו כשור בעינן והא איכא אלמא בני מלאכה נינהו:

    ובכל חיה הרומשתואי לאו לאכילה חיות בני מלאכה נינהו:

    ומשני ההוא לאתויי נחש ולמלאכה דנחש בר מלאכה ניהו קודם שנתקלל לילך על גחון:

    חבלהפסד לשון אהה כל חבל לשון צער וקבל הוא כלומר הפסד בא לעולם ויש לקבול על שמש וכו':

    סנדלבוניןשם אבן טוב:

    צולין לו בשראלמא הותר לו לאכול בהמות וחיות:

    נהמו לאפיהלאכלו:

    ירדה דמות חמור מהומי אמר הא ודאי דבר טמא הוא ואסור:

    ירוד נאלאתנין שוטה עוף ששמו תנין והוא שוטה ובוכה ומספיד תמיד וכל תנין דבמקרא מתרגמינן ירודין:

    הא אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן השמיםודבר שאינו הוא ואם ישנו טהור הוא:

    סנהדרין 59 עמוד ב

    1והרי מילה, שנאמר״ה לבני נח״, דכתיב: ״(בראשית יז״, ט) ״ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני: (ויקרא יב, ג) ״וביום השמיני ימול לישראל נאמרה ולא לבני נח.

    2ההוא למישרי שבת הוא דאתא, ״ביום״ ואפילו בשבת.

    3והרי פריה ורביה, שנאמר״ה לבני נח״, דכתיב: ״(בראשית ט״, ז) ״ואתם פרו ורבו״, ונשנית בסיני: (דברים ה, כו) ״לך אמור להם שובו לכם לאהליכם״ לישראל נאמרה ולא לבני נח!

    4ההוא, לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא.

    5אי הכי, כל חדא וחדא נמי נימא משום מילתא איתני?

    6הכי קאמר: אזהרה מיהדר ומיתנא בה, למה לי?

    7ואין לנו אלא גיד הנשה בלבד, ואליבא דר' יהודה. הני נמי לא איתני.

    8הני איתני לשום מילתא בעלמא, הא לא איתני כלל.

    9אי בעית אימא: מילה מעיקר' לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא, ״ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם ״אתה וזרעך אין, איניש אחרינא לא.

    10אלא מעתה, בני ישמעאל לחייבו? (בראשית כא, יב) ״כי ביצחק יקרא לך זרע״.

    11בני עשו לחייבו. ״ביצחק״ ולא כל יצחק.

    12מתקיף לה רב אושעיא: אלא מעתה, בני קטורה לא לחייבו? האמר ר' יוסי בר אבין, ואיתימא ר' יוסי בר חנינא: (בראשית יז, יד) ״את בריתי הפר״ לרבות בני קטורה.

    13אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב: ״(בראשית א״, כט) ״לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ״, ולא חית הארץ לכם.

    14וכשבאו בני נח, התיר להם, שנאמר: ״(בראשית ט״, ג) ״כירק עשב נתתי לכם את כל״. יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו? ת"ל (בראשית ט, ד) ״אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו״. יכול אף לשרצים? ת"ל ״אך״.

    15ומאי תלמודא? א"ר הונא: ״דמו״ מי שדמו חלוק מבשרו, יצאו שרצים שאין דמם חלוק מבשרם.

    16מיתיבי: (בראשית א, כו) ״ורדו בדגת הים״, מאי לאו, לאכילה? לא, למלאכה.

    17ודגים בני מלאכה נינהו? אין, כדרחבה. דבעי רחבה: הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי?

    18ת"ש (בראשית א, כו) ״ובעוף השמים״, מאי לאו, לאכילה? לא, למלאכה.

    19ועופות בני מלאכה נינהו? אין, כדבעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולין לר' יוסי ברבי יהודה מאי?

    20תא שמע: (בראשית א, כח) ״ובכל חיה הרומשת על הארץ״. ההוא לאתויי נחש הוא דאתא.

    21דתניא, ר"ש בן מנסיא אומר: חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא (לא) נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום, להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות. ולא עוד, אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו.

    22מיתיבי, היה ר' יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו. התם בבשר היורד מן השמים.

    23מי איכא בשר היורד מן השמים? אין, כי הא דר"ש בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה. אמר: (תהלים קד, כא) ״הכפירים שואגים לטרף״. נחיתו ליה תרתי אטמתא. חדא אכלוה וחדא שבקוה. אייתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים.

    24בעי מיניה ר' זירא מר' אבהו: ירדה לו דמות חמור, מהו? א"ל יארוד נאלא! הא אמרי ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים.

    25ר"ש אומר: אף על הכישוף. מ"ט דר"ש דכתיב:

    Tosafot

    s.v"And behold, Fructification and Muliplication": It is astonishing -- why do you think it was not said to gentiles? And if it is because it was not counted in the Seven Noahide Laws -- behold v.s. [Sanhedrin 58b] "rise-and-do laws are not counted." And possibly this is also an abide-and-refrain, because He who commanded Fructification and Multiplication also commanded not to waste semen.

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    בני נח לא נאסרו אלא במצות שכתבנו ואפילו בקצת מצות שנאמרו בתורה קודם מתן תורה כגון גיד הנשה ומילה ופריה ורביה שכל שלא נשנית בסיני אף לשעתה לא נתנה אלא לזרע אברהם ואע"פ שהמילה נשנית בפרשת יולדת לא נשנית אלא להתירה בשבת וכן אע"פ שפריה ורביה נשנית בפסוק שובו לכם לאהליכם לא נשנית אלא להשמיענו שכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירה כמו שביארנו במסכת יום טוב:

    בני ישמעאל לא נתחייבו במילה כלל שהרי נאמר לאברהם בריתי תשמור אתה וזרעך ונאמר כי ביצחק יקרא לך זרע וכן בני עשו שהרי נאמר ביצחק ולא כל יצחק ועוד שהרי ליעקב נאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אבל בני קטורה שנולדו אחרי יצחק וישמעאל חייבים והוא שאמרו את בריתי הפר לרבות בני קטורה ומכאן כתבו גדולי המחברים שבזמן הזה מאחר שנתערבו בישמעאל כולם חייבין במילת שמיני ומ"מ רוב מפרשים פירשו לרבות בני קטורה הם עצמם ולא זרעם:

    במקום אחר התבאר שבן נח ששגג במעשה פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה ואף זה פטור מהריגת בית דין אלא שגואל הדם רשאי להרגו ואין לו עיר מקלט ואם לא שגג במעשה אלא שהיה סבור שמותר לעשות כן נהרג שהיה לו ללמוד ואם נאנס בכך אינו נהרג ואפילו על ע"ז שאינו מצווה על קדוש השם:

    וכן התבאר בפרק שאחר זה שאם נתחייב הריגה ונתגייר פטור אא"כ נתחייב על ידי ישראל כגון שהרג ישראל או בא על אשת ישראל ונתגייר וכל שהוא כן נהרג במיתה הראויה לישראל:

    במסכת כתובות י"א א' התבאר שגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין וכשיגדיל יכול למחות ואם הגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות מעתה כל שנתגייר כראוי בגדלו ורצה לחזור אין שומעין לו:

    השרצים אין דמן חלוק מבשרן ואין אדם חייב בדמן משום דם כלל אלא שהוא מצטרף עם הבשר לשיעורו והרי דמו כבשרו לכל דבר:

    כבר ביארנו בחמישי של קמא על מי שהנהיג על שפת הים ובדג אחד ר"ל שהיה הדג בתוך הים והבהמה על שפתו וחברם בחבל אחד עד שמשך בשניהם שהוא ספק ואסור לכתחלה ואם עשה פטור:

    כבר ביארנו בשביעי של מציעא שאם היה הפועל עושה בידיו אבל לא ברגליו כגון קוצר ובוצר או ברגליו ולא בידיו כגון הדש והדורך אוכל מן התורה וכן הדין בבהמה ומעתה אין צריך לומר בדש באווזים ותרנגולים שאוכלין שהרי יש שם כל כחם כמו שביארנו שם:

    הרבה פעמים מהלכים באויר מתוך עפוש האידים ולסיבות אחרות שרצים ושאר בריות שפילות שבמיני הרחישות והשריצות ויורדות בארץ ודברים אלו אין פקפוק באיסורן כלל ולא אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים אלא בדברים שאינם מדרך טבע ותולדות אלא מדרך מופת והוא שנלקחו הדברים במיני הבהמות טהורות וטמאות שהן דברים שאי אפשר בהם אלא מדרך שנוי הטבעים וחדוש הבריאה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 59b

    Sanhedrin 59b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 508 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והרי מילה לישראל נאמרה ולא לבני נח דלא חשבה גבי שבע מצות:

    לכל דבר שבמנין לא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש שלשה ימים קודם מתן תורה ולאחר שלשה ימים הוצרך להתיר להם ואע"ג דממילא משתמע התירא דהא שלשה ימים הוא דאסר והרי עברו אשמעינן קרא לכל דבר הנאסר במנין ב"ד אע"פ שקבעו זמן לדבר צריך למנות פעם אחרת להתירו כשעבר הזמן:

    אי הכי כל שבע מצות שחזרו ונשנו בסיני נימא נמי כל אחת ואחת הוצרכה לשנות על דבר כגון עבודת כוכבים לפרש מיתה ועבודות האסורין בה וכן גלוי עריות לפרש עונשין ונימא דכולהו לא נשנו ולישראל נאסרו ולא לבני נח:

    אזהרה מהדר ומתנא בה למה לי' למהדר ומיכתב אזהרה דידהו אלא ש"מ להזהירה לבני נח ולישראל אתא:

    הני נמי מילה ופריה ורביה הא לא איתנו דהא אמרת למילתא הוא דאיתנו:

    הא דגיד הנשה לא איתנו כלל ומשום הכי לא חשיב להו בהדיה ומיהו הנך נמי מן האמורות לבני נח ולא נשנו בסיני הם ולישראל נאמרו ולא לבני נח מסיני ולהלן:

    ואיבעית אימא מילה ודאי מסיני נאמרה לעיקר מצותיה ודקשיא לך הא אמר ר' יוסי כל שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה הא דלא חשיב ליה לגבי מצות בני נח משום דמילה לאו לבני נח נאמרה אפי' מקודם סיני אלא לזרע אברהם לחודיה והשתא נמי זרע אברהם דהיינו ישראל הוא דנהיגי בה:

    בני ישמעאל ליחייבו השתא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 59b · Sefaria

    Tosafot

    s.v "And behold, Fructification and Muliplication": It is astonishing -- why do you think it was not said to gentiles? And if it is because it was not counted in the Seven Noahide Laws -- behold v.s. [Sanhedrin 58b] "rise-and-do laws are not counted." And possibly this is also an abide-and-refrain, because He who commanded Fructification and Multiplication also commanded not to waste semen.

    Tosafot on Sanhedrin 59b · Sefaria · CC0

    Meiri

    בני נח לא נאסרו אלא במצות שכתבנו ואפילו בקצת מצות שנאמרו בתורה קודם מתן תורה כגון גיד הנשה ומילה ופריה ורביה שכל שלא נשנית בסיני אף לשעתה לא נתנה אלא לזרע אברהם ואע"פ שהמילה נשנית בפרשת יולדת לא נשנית אלא להתירה בשבת וכן אע"פ שפריה ורביה נשנית בפסוק שובו לכם לאהליכם לא נשנית אלא להשמיענו שכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירה כמו שביארנו במסכת יום טוב:

    בני ישמעאל לא נתחייבו במילה כלל שהרי נאמר לאברהם בריתי תשמור אתה וזרעך ונאמר כי ביצחק יקרא לך זרע וכן בני עשו שהרי נאמר ביצחק ולא כל יצחק ועוד שהרי ליעקב נאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אבל בני קטורה שנולדו אחרי יצחק וישמעאל חייבים והוא שאמרו את בריתי הפר לרבות בני קטורה ומכאן כתבו גדולי המחברים שבזמן הזה מאחר שנתערבו בישמעאל כולם חייבין במילת שמיני ומ"מ רוב מפרשים פירשו לרבות בני קטורה הם עצמם ולא זרעם:

    במקום אחר התבאר שבן נח ששגג במעשה פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה ואף זה פטור מהריגת בית דין אלא שגואל הדם רשאי להרגו ואין לו עיר מקלט ואם לא שגג במעשה אלא שהיה סבור שמותר לעשות כן נהרג שהיה לו ללמוד ואם נאנס בכך אינו נהרג ואפילו על ע"ז שאינו מצווה על קדוש השם:

    וכן התבאר בפרק שאחר זה שאם נתחייב הריגה ונתגייר פטור אא"כ נתחייב על ידי ישראל כגון שהרג ישראל או בא על אשת ישראל ונתגייר וכל שהוא כן נהרג במיתה הראויה לישראל:

    במסכת כתובות י"א א' התבאר שגר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין וכשיגדיל יכול למחות ואם הגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות מעתה כל שנתגייר כראוי בגדלו ורצה לחזור אין שומעין לו:

    השרצים אין דמן חלוק מבשרן ואין אדם חייב בדמן משום דם כלל אלא שהוא מצטרף עם הבשר לשיעורו והרי דמו כבשרו לכל דבר:

    כבר ביארנו בחמישי של קמא על מי שהנהיג על שפת הים ובדג אחד ר"ל שהיה הדג בתוך הים והבהמה על שפתו וחברם בחבל אחד עד שמשך בשניהם שהוא ספק ואסור לכתחלה ואם עשה פטור:

    כבר ביארנו בשביעי של מציעא שאם היה הפועל עושה בידיו אבל לא ברגליו כגון קוצר ובוצר או ברגליו ולא בידיו כגון הדש והדורך אוכל מן התורה וכן הדין בבהמה ומעתה אין צריך לומר בדש באווזים ותרנגולים שאוכלין שהרי יש שם כל כחם כמו שביארנו שם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 59b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא והרי פריה ורביה כו' דכתיב ואתם פרו ורבו ונשנית כו' מדפריך מהאי קרא דכתיב גבי נח ולא פריך מקרא דגבי אדם דכתיב ויברך גו' ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומקרא דגבי נח דלעיל מיניה דהאי קרא דמייתי דכתיב ויברך אלהים את נח גו' ויאמר להם פרו גו' משמע דסבירא ליה לתלמודא דהנהו קראי אינן אלא לברכה בעלמא ולא למצוה מדכתיב גבייהו ויברך וכדאמרי' פרק קמא דכתובות דתני בר קפרא הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם והכי נמי בפרק קמא דמסכת ע"ז דאר"ל בואו ונחזיק טובה כו' ופריך מהאי קרא דנח למימרא דאי לא חטאו לא היו מולידין והכתיב ואתם פרו גו' ולא פריך אהנהו קראי דאינן אלא לברכה שיכולה להיות שתקוים בעובדת עבודת כוכבים שהיו מולידות ויש לדקדק מפ"ו דיבמות דתנן האיש מצווה על פ"ו ולא האשה ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם גו' ומפרש בגמרא מאי טעמא דכתיב וכבשה איש דרכו לכבוש כו' משמע דסבירא ליה דהנהו קראי דגבי אדם נמי לא נאמרו לברכה אלא למצוה וכתב הרא"ם דההיא מתני' פליגא אברייתא דבר קפרא ואסוגיא דהכא דסבירא ליה דהנהו קראי לא נאמרו אלא לברכה כך תוכן דבריו והוא דחוק דסתמא דתלמודא הכא ובפ' קמא דמסכת ע"ז אזלא לברייתא דבר קפרא דפליגא אסתמא דמתני' דיבמות דלכ"ע סבירא ליה למצוה נאמרו ועוד קשה כיון שנצטווה אדם על פריה ורביה למה הוצרך לצוות עוד נח ע"ז ובנח גופיה כיון דכבר כתיב ביה ויברך גו' ויאמר אלהים פרו גו' דהיינו למצוה אליבא דמתניתין דיבמות אם כן למה ליה תו למימר בתר הכי ואתם פרו ורבו ומה שכתב הרא"ם בזה שהיה נח דואג לעסוק בפרו ורבו עד שהבטיחו הקב"ה כו' עכ"ל עיין שם אין זה נכון דדי היה לו בהבטחה ע"ז ולמה הוצרך לצוות לו פעם שנית גם בלשון כפול והנראה דההיא דיבמות לא פליגא וסבירא ליה נמי דמצות פ"ו מקרא דנח ואתם פרו ורבו והכי קאמר כיון דכתיב גבי אדם וכבשה ואיש דרכו לכבוש וכו' ע"כ לשון רבים דפרו ורבו דכתיב גבי אדם לא על שניהם נאמר אלא מאנשים דעלמא ואם כן הכי נמי ואתם פרו ורבו דנח דלמצוה נאמר לא דייקא לאיש ולאשה אלא מאנשים דעלמא ורבי יוחנן ב"ב דאמר על שניהם ויברך גו' ויאמר להם פרו ורבו סמך אקרא דנח ואתם פרו ורבו (ולא) [אלא] הביא קרא דאדם דמשתמע שפיר פרו ורבו על שניהם וע"כ וכבשה לא דייקא ודברי הרמב"ן בזה קרובים לדברינו אך קשה בההיא סוגיא דבי מנשה דילפי סירוס לבני נח מדכתיב שרצו בארץ ורבו בה ופריך ואידך ומשני ההוא לברכה בעלמא ולשיטתנו למה ליה תו לברכה דכבר כתוב ביה בנח ויברך גו' ויאמר אלהים פרו ורבו ויש לומר דלא סגי ליה למימר ההוא לברכה אלא דקאמר ההוא לברכה בעלמא רצה לומר לברכה יתירא כדקאמר ושרצו בארץ דהיינו כשרצים הללו וכה"ג כתב הרמב"ן פרשת בראשית גבי פרו ורבו ומלאו את הארץ ע"ש אך קשה בהך דיבמות דקאמר רב יוסף מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו וכתבו התוספות אע"ג דלאדם קאמר פרו ורבו ההוא לברכה ולא למצוה עכ"ל דאכתי תקשי לך דהא לנח נאמר פרו ורבו וההיא ודאי נמצוה נאמר כדמוכח בשמעתין ויש ליישב ודו"ק:

    שם ביצחק ולא כל יצחק מספר פענח רזי הקשה הרא"ם מהא דאמרינן כו' בפ' מצות חליצה לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל שנאמר ויקרא שמו בישראל דמשמע ליה כולו מישראל ע"כ:

    בפירש"י בד"ה אי הכי כל ז' כו' דכולהו לא נשנו ולישראל נאסרו ולא לבני נח עכ"ל אין ר"ל דקושטא דמילתא ליהוי בכולהו לישראל נאסרו ולא לבני נח דהא מהיכא תיתי לן דלישראל נאסרו ולא לבני נח כיון דהשתא לא תקשי לך מדאתני ע"ז בסיני אית לן למימר לזה ולזה נאמרה ומגיד הנשה נמי ליכא למילף מידי כדפירש רש"י לעיל ועוד היאך מצינו למימר בכולהו שבע מצות לישראל נאסרו ולא לבני נח דהא בע"ז וג"ע כיון דמיענשו עובדי כוכבים עלייהו נאסרו אלא דר"ל כיון דכל שבע מצות למלתייהו נשנו נימא דכולהו לא נשנו ולישראל נאסרו ולא לבני נח אלא דע"כ מדנענשו לזה ולזה נאסרו אע"ג דלא נשנו ואם כן השתא דלא תקשי לן מדאתני בע"ז דהא לא אתני ביה אלא למלתייהו אם כן הדרא קושיין לדוכתן דלמה ליה למשני בסיני באבר מן החי דאי נמי לא נשנה בסיני מהיכא תיתי לן דלישראל נאסר ולא לבני נח כיון דלא תקשי לן מדאתני בע"ז ועוד תקשי לך במילה ובפריה ורביה מנלן דנאמרו לישראל ולא לבני נח דאף על גב דלא נאמרו רק לבני נח ולא נשנו אלא משום מלתייהו מכל מקום נימא דלזה ולזה נאמרו כמו ע"ז וג"ע דלא נשנו גם כן רק למלתייהו כן נראה ליישב פירש"י ומיהו קשה לי בעיקר הקושיא דמעיקרא דלמה ליה למתני באבר מן החי מאי משני הכא ה"ק אזהרה ומיהדר מיתני ל"ל דאכתי תקשי לא נכתב לא וי"ו ולא ה"א דלא נכתב אזהרה בסיני באבר מן החי ולא בכולהו שבע מצות דהשתא כיון דלא תקשי לן מדאתני בסיני בע"ז אית לן למימר דלזה ולזה נאמרו דמגיד הנשה ליכא למילף מידי כפירוש רש"י לעיל ויש לומר דאי לא הוה כתיב אזהרה באבר מן החי בסיני ולא בכולהו שבע מצות הוה אמינא דמילה ופריה ורביה נמי לזה ולזה נאמרו אבל השתא מדאתני אזהרה בכולהו שבע מצות ע"כ במילה ופריה ורביה דלא אתני בהו רק למלתייהו ע"כ דלישראל נאמרו ולא לבני נח ולהכי לעיל דמקשינן אדרבה מדנשנית בסיני לישראל נאמרו ולא לבני נח לא הוה מצי לומר דמילה ופריה ורביה תוכיח דלא נשנית בסיני רק למלתייהו ואפילו הכי לישראל נאמרו ולא לבני נח דהא מילה ופריה ורביה גופיהו נימא לזה ולזה נאמרה אי לאו מדאתני בע"ז באזהרה וק"ל:

    בד"ה בני קטורה אותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא לחייבו ונימא השתא דלא מל כו' עכ"ל פירושו דחוק כיון דלא ליחייב למה לא נימא דלא מל אותן אבל (מדברי) הרמב"ם הלכות מלכים פרק עשירי נשמר מזה ופי' אלא מעתה בני קטורה כו' לרבות בני קטורה כו' על זרעם של בני קטורה והשתא אתי שפיר דהוי קושיא דבני קטורה דומיא דבני ישמעאל ליחייבו אדהשתא קאי על זרעם ופריך הכי בפשיטות דלא ליחייבו לפי מה שאנו רואים דהרבה אומות מבני קטורה שקבלו עליהם מצות מילה דמוכח דנתחייבו וכן נראה לפרש בערוך בערך גבנוני ועי' בדברי הרא"ם בפרשה בא בפסוק תושב ושכיר גו' שהוא מפרש לה כפירוש הרמב"ם וק"ל:

    תוס' בד"ה והא פריה כו' מנלן דלא נאמרה לבני נח כו' קום עשה לא קחשיב כו' עכ"ל הא דלא קשיא להו הכי לעיל גבי והרי מילה כו' עי' במהרש"ל ועוד נראה לומר דמשום הכי לא קשיא להו גבי מילה הכי משום דבמילה הכי פריך דאי נצטוו בני נח על המילה אם כן כשידינו היתה תקיפה עליהם אמאי לא היו כופין אותן למול את עצמן וגר תושב שהוזכר בתורה דהיינו שקבל עליו שבע מצות היאך אפשר למצוא אותו דהא חייב הבית דין לכוף אותו גם למול וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 59b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' לאתויי נחש עי' פסחים דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה צירעה. ונדה דכ"ג ע"א תוס' ד"ה לתני:

    שם מיתיבי היה ר"י בן תימא אומר עי' לעיל דף נו ע"ב תוס' ד"ה אכל:

    רש"י ד"ה ירוד נאלא תנין שוטה עי' תשובת חות יאיר סימן קנ"ב דבר נחמד בזה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 59b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הֻתַּר לוֹ בָּשָׂר לַאֲכִילָה הענין הזה מפורש היטב בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער המצות פרשת עקב) כי קודם החטא קרא שמות לבהמה ולחיה ולעוף השמים ובקריאת השמות בלבד עשה בירור ותיקון להם שנבררו ונתקנו כראוי ולכן נאסר לו לאכול מהם כי מאחר שנבררו אין צריכין בירור עוד על ידי אכילה ורק בהמות בהררי אלף לא נבררו על ידי אדם הראשון ונשאר בירור שלהם עד לעתיד לבוא שהם מזומנים למאכל הצדיקים ובאכילתם יתבררו, וכל זה הבירור שעשה אדם הראשון בקריאת השמות הוא רק לבהמות וחיות ועופות אבל לצמחים ואילנות ולחלקי הדומם לא קרא שמות ולכן נשאר בירור שלהם על ידי אכילה שיאכל מהם. ולזה הותר לו לאכול מן העשבים ומן האילנות ולכן אמר לו הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה (בראשית א, כט) כי כונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל. והנה אחר שחטא אדם הראשון חזרו כל הבחינות להתקלקל וכל אותם בעלי חיים בהמות וחיות ועופות נתקלקלו וצריכים בירור כי נעשה בהם תערובת טוב ברע כבתחילה קודם שהובררו, אמנם עם כל זה לא הותר לאכלם כי לא היה בבני אדם כח בעת ההיא לבררם באכילה ולכך כל בשר של בעלי חיים נשאר באיסורו שלא לאכלו מאחר שאין בהם כח לבררו עד שבא נח ובניו. אחר המבול ראה השם יתברך שיש להם כח לברר ואז התיר להם אכילת בשר בעלי חיים וכמו שנאמר כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל (בראשית ט, ג) אמנם גם עתה אין יכולים לעשות באכילתם בירור שלם כראוי ועוד אין יכולים לעשות בירור באכילתם אלא רק מן בשר בעלי חיים הטהורים שאין בהם סיגים רעים וחזקים ביותר שהקדושה שבהם רבה על חלק הקליפה אבל מן בהמות וחיות הטמאים אי אפשר לברר שהרע חזק ביותר ומרובה על חלק הטוב כמה וכמה, והאוכלם מלבד שלא יברר כלום באכילתו אלא אדרבה תתאחז בו קליפה הטמאה שבהם ותדבק בו ותסתלק הקדושה ממנו בר מינן עד כאן דבריו זלה"ה עיין שם. ואנא עבדא חקרתי אם כן ניצוצות המעורבים באלו בהמות הטמאים איך נבררים? ואמרתי כי בהמות וחיות ועופות הטמאים אחר שימותו יהיו עפר ואז יהיו בכלל ברור הדומם שהוא עפר הארץ שנברר על ידי המטר שמוציא עשבים מן הארץ כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל גם עוד יתברר על ידי איזה תערובת שיערב מעט מן העפר שלהם באיזה פרי ואוכלו האדם עם הפרי גם אפשר שיתברר כמו כן על ידי עסק התורה שיעסקו שם במקום אותו עפר וכמו שאמרו המקובלים ז"ל על מאמר 'הוו שקלי ואזלי' והיינו רצונו לומר שקלי ניצוצי קדושה ממקום הלוכם שמדברים שם בדברי תורה.

    חֲבָל עַל שַׁמָּשׁ גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם (בראשית א, כח) פירש רש"י חבל הפסד כל חבל לשון קיבול וצער הוא כלומר הפסד בא לעולם. ונראה לי הא דנקיט לשון 'חֲבָל' הוא כי כל דבר חשוב נקרא חֵלֶב וכמו שנאמר וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ (בראשית מה, יח) ולכן להפך בהפסד אותו דבר החשוב הנקרא חֵלֶב קורא עליו חֲבָל כי חֵלֶב בהפוך אתוון חֲבָל.

    כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְזַמְּנִים לוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים (בראשית א, כח). הא דבעי שנים ולא סגי בחד, נראה לי בס"ד דידוע מה שכתב בספר הברית (חלק א' מאמר ט' פרק ה') על ציר הצפוני וציר הדרומי בכדור הארץ בהרחק הרבה מפה ומפה יש קור מאד אך בצד הדרום יש קור יותר מצד צפון עיין שם. וידוע ששם בהרחק נמצאים אבנים טובות וזהב לרוב. וידוע שנחש זכר הוא חם יותר מן נחש נקבה ולכן אמרו רבותינו ז"ל (שבת קנ.) על נבוכדנצר שרכב על ארי וקשר תנין זכר בצוארו במקום רצועה נקטי תנין זכר לרבותא כי הוא חם מאד ולכן ארס שלו קשה ושורף יותר. ולכן אצל אדם הראשון היה מזמין לו שני נחשים אחד זכר ואחד נקבה והזכר היה שולחו לצד דרום שיש בו קור יותר ומצד שטבעו הוא יותר מן הנקבה לכן שולחו לצד דרום בהרחק ואת הנקבה היה שולחה לצד צפון. ומה שאמר ' מַּפְשִׁילִין לוֹ רְצוּעָה בִּזְנָבוֹ ' היינו שהוא בעצמו יקבץ ויאסף הזבל ויטיל אותו ממקום למקום לזבל בו הגינה והכל נעשה על ידו כי מפשיל לו קופה שיש בה רצועה שהיא אוזן לקופה ותולה הרצועה שהיא אוזן לקופה תחת זנבו והזבל מביאו בקופה. ובתלמוד כתיבת יד הגרסא היא 'שֶׁמַּפְשִׁילִין לוֹ קֻפָּה' והכל ענין אחד כאשר כתבתי. ונראה לי בס"ד לרמוז רְצוּעָה [371] עולה ש"ע עם הכולל ושני רצועות של שני נחשים הם שעשע [740] ולזה רמז הכתוב וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן (ישעיה יא, ח).

    וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר, וּמְצַנְּנִין לוֹ יַיִן נראה לי בס"ד רמז לתורה שנקראת בָּשָׂר כמו שאמרו בגמרא על פסוק וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר (קהלת יב, יב) אמר רבא כל הלוהג בהם טועם טעם בשר. וּצְלִיָּה רמז להסברת הדברים ותיקונם בטוב טעם ודעת וְיַיִן רמז לתורה שבעל פה שהיא בסוד הגבורה וְצִנּוּן רמז למיתוק הגבורות שהם בסוד יין. ותלמודא מקשי כפי פשט הדברים דמשמע בשר ממש ומשני 'בְּבָשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם'.

    הָתָם, בְּבָשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם הכונה כמו ענין המן אשר עיקרו הוא רוחני גמור וכשירד לאויר עולם הזה יתגשם ויהיה מן הראוי לאכילה גשמית וכן הענין בבשר כאן וכן הענין במה שאמרו 'נפל פתקא משמייא' שלא היתה פתקא בשמים אלא שם היא דבר רוחני וכשבאה לאויר עולם הזה נתגשמה ונעשית פתקא. וכן הענין ברגל כסא זהב שירדה לרבי חנינא בן דוסא בגמרא דתענית (תענית כה.). ושאל תלמודא מִי אִיכָּא בָּשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם? כלומר לא מצינו דבר רוחני שיורד לאויר העולם ומתגשם אלא רק במן ולא מצינו בבשר. ומשני 'אִין' גם בבשר הוה כהאי גונא.

    כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, הֲוָה קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא, פַּגְעֵי בֵּיהּ הַנָךְ אַרְיְוָתָא, וַהֲווּ קָא נַהֲמֵי בְּאַפֵּיהּ (תהלים קד, כא). פירש לאכלו והכונה כאלו רוצים לאכלו אבל לא היה דעתם לאכלו ח"ו כי אין חיה מזקת לאדם אלא אם כן נדמה לפניה כבהמה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (שבת קנא:) והוא היה צדיק ורק נהמו לבקש ממנו מאכל.

    אָמַר "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף" (תהלים קד, כא). נראה לי לא אמר בלשון תפלה אלא רק קורא פסוק של תהלים כי היה עומד בצרה ולא רצה שירגישו המקטרגים שהוא מתפלל על צרתו לכך אמר לשון הכתוב לעשות הברחה לתפלה זו. גם כיון ראש וסוף הַכְּפִירִים 'מה' וראש וסוף שֹׁאֲגִים 'שם' והיינו כיון בזה לשם מ"ה שהוא הוי־ה דאלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] שעולה מספר גְּאוּלָּה [45] שיהיה לו גאולה מאותה צרה על ידו. והנה במדרש רות איתא שאמר רבי שמעון בן חלפתא בערב פסח אלך ואבקש פרנסה מהקדוש ברוך הוא ועמד במערה והתפלל וראה כמין יד מושטת לו מרגלית אחת וקבלה ואחר כך אשתו לא היתה רצונה בכך וחזר והתפלל והחזירה ונזכר שם מעשה זו ברוחב עיין שם. ונראה דמעשה זו של אריות היתה בתחילה וכיון שנתלמד וראה בעיניו שנענה תכף לכך באותה מעשה של מרגלית היה לבו בטוח שיעשה לו הקדוש ברוך הוא בקשתו בלי שום ספק.

    נְחִיתוּ תַּרְתֵּי אַטְמָאתָא, חֲדָא אֲכָלוּהָ וַחֲדָא שַׁבְקוּהָ (תהלים קד, כא) פירוש שתי ירכים של בשר כי אַטְמָא רצונו לומר ירך כמו 'אטמותא דשורא' בפרק כיצד מעבירין (עירובין נז:) שהוא רצונו לומר יריכות של חומה. וצריך להבין למה ירדו לו ירכים ולא אברים אחרים? ונראה לי בס"ד לרמוז לו זכות דברי תורה שנמשלו לירך עמדה לו דאמרו רבותינו ז"ל (סוכה מט:) על פסוק חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ (שיר השירים ז, ב) מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. וירדו שתים כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ומה שהיה חֲדָא אֲכָלוּהָ וַחֲדָא שַׁבְקוּהָ גם זה בנס כדי שתשאר האחת וישאל עליה בית המדרש ויתפרסם הענין יותר ויהיה קדוש השם. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ דירדו שתים אחת לצורך ואחת שלא לצורך כדי להודיע שלא ניכו לו מזכיותיו בשביל זה הנס דאם מנכין למה ליה בזו היתירה עד כאן דבריו. והא דלא הוריד לאליהו זכור לטוב בשר מן השמים כדיהיב לרבי שמעון בן חלפתא אלא צוה את העורבים להביא לו מבי טבחי דאחאב (מלכים א' יז, ו), נראה שלא רצה שיתפרנס במעשה נסים. אי נמי התם כמה ימים הוה הכי וכאן רק פעם אחת. אי נמי רצה הקדוש ברוך הוא שיאכל בשר בהמה ממש כדי שיעשה בירור באכילתו ובשר היורד מן השמים אין בו בירור.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 59b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 59, Amud Bet, about 508 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “והרי מילה, שנאמרה לבני נח, דכתיב: (בראשית…”

    2. Segment 28 words

      Opens “ההוא למישרי שבת הוא דאתא, ״ביום״ ואפילו…”

    3. Segment 329 words

      Opens “והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח, דכתיב:…”

    4. Segment 410 words

      Opens “ההוא, לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר…”

    5. Segment 510 words

      Opens “אי הכי, כל חדא וחדא נמי נימא…”

    6. Segment 68 words

      Opens “הכי קאמר: אזהרה מיהדר ומיתנא בה, למה…”

    7. Segment 713 words

      Opens “ואין לנו אלא גיד הנשה בלבד, ואליבא…”

    8. Segment 89 words

      Opens “הני איתני לשום מילתא בעלמא, הא לא…”

    9. Segment 925 words

      Opens “אי בעית אימא: מילה מעיקר' לאברהם הוא…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “אלא מעתה, בני ישמעאל לחייבו? (בראשית כא,…”

    11. Segment 117 words

      Opens “בני עשו לחייבו. ״ביצחק״ ולא כל יצחק.…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “מתקיף לה רב אושעיא: אלא מעתה, בני…”

      Named: רב אושעיא.

    13. Segment 1326 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון…”

      Named: רב יהודה.

    14. Segment 1438 words

      Opens “וכשבאו בני נח, התיר להם, שנאמר: (בראשית…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ומאי תלמודא? א"ר הונא: ״דמו״ מי שדמו…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “מיתיבי: (בראשית א, כו) ״ורדו בדגת הים״,…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “ודגים בני מלאכה נינהו? אין, כדרחבה. דבעי…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “ת"ש (בראשית א, כו) ״ובעוף השמים״, מאי…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “ועופות בני מלאכה נינהו? אין, כדבעי רבה…”

      Named: רב הונא, רבי יהודה, רבה.

    20. Segment 2015 words

      Opens “תא שמע: (בראשית א, כח) ״ובכל חיה…”

    21. Segment 2151 words

      Opens “דתניא, ר"ש בן מנסיא אומר: חבל על…”

    22. Segment 2234 words

      Opens “מיתיבי, היה ר' יהודה בן תימא אומר:…”

    23. Segment 2358 words

      Opens “מי איכא בשר היורד מן השמים? אין,…”

    24. Segment 2423 words

      Opens “בעי מיניה ר' זירא מר' אבהו: ירדה…”

    25. Segment 258 words

      Opens “ר"ש אומר: אף על הכישוף. מ"ט דר"ש…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Sanhedrin 59b · Segment 12 — “מתקיף לה רב אושעיא: אלא מעתה, בני קטורה לא…

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Sanhedrin 59b · Segment 15 — “ומאי תלמודא?

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 59b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026