Talmud Builders

    Sanhedrin 104a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 104a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from Ammon and Moab. Although they were relatives of the Jewish people, as they descend from Lot, Abraham’s nephew, it is prohibited for a Jewish woman to marry a convert from either of those nations, because they failed to provide bread and water to the Jewish people in the wilderness.

    2And the fact that it draws near the distant is derived from Yitro, as Rabbi Yoḥanan says: In reward for Yitro telling his daughters: “Call him, that he may eat bread” (Exodus 2:20), inviting Moses to join them for a meal, Yitro’s descendants were privileged and sat as scribes in session with the Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone. As it is stated: “And the families of the scribes who dwelt in Jabez; the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These were the Kenites who came of Hammath, father of the house of Rechab” (I Chronicles 2:55). And it is written there with regard to the identity of the Kenites: “And the children of the Kenite, Moses’ father-in-law, went up from the city of the palm trees with the children of Judah into the wilderness of Judah, which is in the south of Arad; and they went and dwelt with the people” (Judges 1:16).

    3And the fact that it averts eyes from the wicked is derived from Micah, who was not punished, because he provided bread to passersby.

    4And the fact that it causes the Divine Presence to rest on the prophets of the Baal is derived from the colleague of Iddo the prophet, the elderly prophet who convinced Iddo to eat with him contrary to the directive of God, when Iddo went to Bethel to prophesy to Jeroboam, as it is written: “And it happened as they sat at the table, that the word of the Lord came to the prophet that brought him back” (I Kings 13:20). Although the elderly prophet was a false prophet, he was rewarded with true prophecy as a reward for hosting Iddo.

    5And the fact that an unwitting transgression with regard to it is at times considered an intentional transgression is derived as Rav Yehuda says that Rav says: Had Jonathan lent David two loaves of bread when he was fleeing Saul, David would not have sought sustenance from the priests in Nov. The residents of Nov, city of the priests, would not have been killed, and Doeg the Edomite would not have been banished from the World-to-Come, and Saul and his three sons would not have been killed as punishment for that massacre.

    6§ The Gemara asks: And for what reason did the tanna’im not enumerate Ahaz among the kings with no share in the World-to-Come? His wickedness is extensively recounted in the Bible. Rabbi Yirmeya bar Abba says: He is not enumerated because he is cast between two righteous people, between his father, Jotham, and his son, Hezekiah. Rav Yosef says: He is not enumerated because he had a sense of embarrassment from Isaiah the prophet, as it is stated: “And the Lord said to Isaiah: Go out now to meet Ahaz, you, and Shear-Jashub your son, at the end of the aqueduct of the upper pool in the highway of the launderer’s [ koves ] field” (Isaiah 7:3). What is the meaning of the term koves ? There are those who say: It means concealed [ kavash ], as Ahaz concealed [ dekhavshinhu ] his face and passed by the prophet because he was embarrassed to be seen. And there are those who say: He placed a launderer’s vessel over his head and passed by the prophet so that Isaiah would be unable to identify him.

    7The Gemara continues and asks: For what reason did the tanna’im not enumerate the wicked Amon among the kings with no share in the World-to-Come? The Gemara answers: He is not enumerated due to the honor of Josiah, his righteous son. The Gemara challenges: Let us also not enumerate Manasseh due to the honor of Hezekiah, his righteous father. The Gemara explains: The son confers merit upon the father, as it is to the father’s credit that he raised a righteous son; but the father does not confer merit upon the son, as it is written: “None delivers from My hand” (Deuteronomy 32:39). Abraham does not deliver his son Ishmael from the judgment of Heaven; Isaac does not deliver his son Esau from judgment. The Gemara comments: Now that you have arrived at this understanding, Ahaz too was not enumerated in the mishna due to the honor of his son Hezekiah.

    8The Gemara asks: And for what reason did the tanna’im not enumerate Jehoiakim among the kings with no share in the World-to-Come? His extreme wickedness is described extensively in the Bible. The Gemara explains: It is due to that which was stated by Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Avuya, as Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Avuya, says: It was written on the skull of Jehoiakim: This and yet another, indicating that he will receive a double punishment. The Gemara relates that Rabbi Perida’s grandfather, apparently Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Avuya, found a skull that was cast near the gates of Jerusalem, and on it was written: This and yet another. He buried it, but it did not stay buried. He buried it again, and again it did not stay buried. Each time he buried the skull it emerged from the grave.

    9He said: This is no doubt the skull of Jehoiakim, as it is written in his regard: “He shall be buried with the burial of a donkey, drawn and cast forth beyond the gates of Jerusalem” (Jeremiah 22:19). The fulfillment of this verse is exemplified in the inability to bury him. Rabbi Perida’s grandfather said: He is a king, and it is inappropriate to display contempt for it. He wrapped the skull in silk and placed it in a box. His wife saw the box and thought: This was the skull of his first wife, as he is not forgetting her. She ignited the oven and incinerated the skull. When she informed her husband what she had done, he said: That is the meaning of that which is written on the skull: This and yet another. Not only was his corpse discarded in a demeaning manner and not buried, but his skull was incinerated. That ordeal atoned for some of his transgressions, and he received a share in the World-to-Come.

    10§ It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: Because of Hezekiah’s boastful statement: “And I have done what is good in Your eyes” (II Kings 20:3), he also asked the prophet inappropriately: “What shall be the sign that the Lord shall heal me” (II Kings 20:8). Because of his question: “What shall be the sign,” gentiles ate at his table. The sign was that the sun reversed its path and appeared lower, rather than higher, on the sundial of Ahaz, leading the king of Babylonia to dispatch messengers to Hezekiah. Because gentiles ate at his table, it ultimately caused the exile of his descendants. The Gemara comments: This supports the statement of Ḥizkiyya, as Ḥizkiyya said: Anyone who invites an idol worshipper into his house and serves him causes the exile of his descendants, as it is stated: “And of your sons who shall issue from you, whom you shall beget, shall they take away; and they shall be eunuchs in the palace of the king of Babylonia” (II Kings 20:18).

    11With regard to the verse: “And Hezekiah was glad of them, and showed them his treasury [ beit nekhoto ], the silver and the gold, and the spices and the precious ointment” (Isaiah 39:2), Rav says: What is the meaning of beit nekhoto ? It means that his wife, who typically did not appear before strangers for reasons of modesty, poured drinks for them. And Shmuel says: It means that he showed them his actual treasury. Rabbi Yoḥanan says: It means that he showed them a weapon so powerful that it breaks another weapon.

    12§ Apropos the exile of the descendants of the kings of Judea to Babylonia, the Gemara cites an aggadic statement about the destruction of the Temple and the sins of the Jewish people that caused it. With regard to the verse: “How [ eikha ] does the city sit solitary” (Lamentations 1:1), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: For what reason were the Jewish people stricken and their plight bemoaned with the term eikha ? It is due to the fact that they violated thirty-six prohibitions punishable with karet that are enumerated in the Torah, corresponding to the numerological value of eikha , spelled alef , yod , kaf , heh .

    13Rabbi Yoḥanan says: For what reason were the Jewish people stricken, and their plight bemoaned with an acrostic based on the alef beit , as the book of Lamentations contains multiple alphabetical acrostics? It is due to the fact that they violated the Torah, which was given in the language of the alef beit .

    14With regard to the phrase “Does the city sit solitary,” Rava says that Rabbi Yoḥanan says that the Holy One, Blessed be He, said: I said: “And Israel dwells in safety, the fountain of Jacob in solitude, to a land of grain and wine; also His heavens shall drop down dew” (Deuteronomy 33:28), indicating that their solitude shall be one of wealth and prominence. Now that they have rejected my directive and cleaved to and learned from the gentiles, their dwelling shall be solitary in sorrow. With regard to the phrase: “The city that was full of people” (Lamentations 1:1), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: They would marry a younger female to an older male and an older female to a younger male so that they would have many children.

    15With regard to the phrase describing Jerusalem: “She became like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda says that Rav says: Like a widow, but not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas, and yet he intends to return to her. With regard to the phrase: “Great among the nations, and princess among the provinces” (Lamentations 1:1), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: Every place they go, when exiled among the nations, the Jewish people become princes to their masters due to their wisdom.

    16The Sages taught in a baraita : There was an incident involving two Jewish people who were taken captive on Mount Carmel, and their captor was walking behind them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עמון ומואבקרובין לישראל שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקן המקום שלא יבאו בקהל ל"א קרובין ממש ליכא למימר דהא מדין מבני קטורה היו בני אברהם וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב שהם בני אברהם אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו לארץ ישראל ומדין רחוקים להם היו:

    וישבו בלשכת הגזיתממשפחות סופרים והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה לחובב:

    המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכבוקינים אלו בניו של יתרו דכתיב ובני קיני חותן משה ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (ירמיהו לה) ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' [וגו'] יען אשר שמעתם [על] מצות [יהונדב] אביכם [וגו'] לא יכרת איש ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל הימים ואמרינן בסיפרי אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל והרי כל ישראל לא נכנסו להיכל אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ"ר:

    ממיכהדאמרינן לעיל הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים:

    ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחברו של עדו הנביאדעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים דכתיב (במלכים א י״ג:א׳) והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' ויאמר מזבח מזבח ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא ובא נביא השקר והטעהו לעדו והשיבו לבית אל והעבירו על מצות הקב"ה שאמר לו לא תשוב לבית אל והאכילו ובזכות שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו להאכילו אצלו:

    ושגגתה עולה זדוןשהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות ונענש דאמר רב יהודה וכו':

    לווהולשון לויה:

    לא נהרגה נובשלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב ולא היה דואג מלשין עליהם:

    ולא היה שאול נהרגעל אותו עון:

    שמוטלדאביו יותם ובנו חזקיה:

    ושאר מישראל ששבו להיות בניך ותלמידיך וכל מי שישוב לביתך דהיינו תלמידיו כדמתרגמינן ושאר' דלא חטאו ודתבו חטיאי תלמידוהי:

    מאי כובס דכבשינהו לאפיהשכבש את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה:

    כובסכמו כובש:

    אוכלא דקצרי סחף ארישיהכלי מנוקב של כובסין שמזלפין בו מים על הבגדים ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה שהיה מתבייש [ממנו]:

    יאשיהובן אמון:

    חזקיהואבי מנשה:

    [ברא מזכה אבא וכו']יאשיה מזכה אמון אביו ולא חזקיה מנשה בנו דכתיב אין מידי מציל ודרשינן ליה בהגדה אין אברהם מציל וכו':

    השתא דאתית להכידברא מזכה לאבא:

    אחז נמילא תימא דכבשינהו [לאפיה] אלא מפני כבודו של חזקיה לא מנאוהו:

    מפני מה לא מנו את יהויקיםבאותן שאין להם חלק. [לעוה"ב]:

    משום דר' חייא בר אבויהשנתכפר על שלא ניתן לקבורה וכל הני מפני מה לא מנו לא בעי אלא מהנך דהוו רשעים גמורים כדחשיבנא להו לעיל אחז חתם את התורה וכו':

    [זאת ועוד כו'נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה]:

    פרידאכך שמו:

    סיפתאארגז:

    בשביל הטוב מה אותבשביל חזקיה [ששיבח את] עצמו דאמר הטוב בעיניך עשיתי גרם לו שאמר מה אות כי אעלה בית ה' ששאל אות מהקב"ה שעבירה גוררת עבירה:

    אכלו נכרים על שולחנואותם ששלח לו מרודך בלאדן ספרים ומנחה על ידם:

    ומשמש עליוכגון חזקיה דאמרינן לקמן אשתו השקתה עליהם:

    גורם גלותדכתיב וישמח עליהם חזקיהו ויראם את (כל) בית נכתה וכתיב בתריה ומבניך אשר יצאו ממך יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל:

    אשתו השקתה עליהםהיא עצמה מוזגת להם והיינו בית נכתה לשון מנכה על שם צלע שנפחתה מן האדם וממנה נברא אשה:

    בית גנזיווהכי מתרגמינן בית גניזוהי ומנחם פתר במחברתו לשון סממנים כמו (בראשית לא) נכאת וצרי ולוט:

    זין אוכל זיןכגון פרזלא דשליט בפרזלא:

    איכהל"ו בגימטריא:

    ל"ו כריתותבכריתות (דף ב.) חשיב להו:

    לקו בא"בשכל מגילת איכה סדורא באלפא ביתא:

    בטח בדדשיושבין יחידים ואינן מתיראין לא מן הנכרים ולא מן חיות רעות:

    רבתי עםעם שמתרבה והולך יותר משאר עם:

    קטנה לגדולש"ז של קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר כשל גדול וכן רחם של קטנה אינה קולטת מהר כשל גדולה לפיכך משיאין גדולה לקטן כדי לכשתהא זרעו [מבושל] קולט מהר וקטנה לגדול כדי שיהא שכבת זרעו קולט מהר ולא קטנה לקטן ששוהין להוליד ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד ומיהו אין זרע שלהם מבושל כל כך:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 104 עמוד א

    1מעמון ומואב.

    2ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן: בשכר (שמות ב, כ) ״קראן לו ויאכל לחם״, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר: ״(דברי הימים א ב״, נה) וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב״, וכתיב התם: (שופטים א, טז) ״ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם.

    3ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה.

    4ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא, דכתיב: ״(מלכים א יג״, כ) ״ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו״.

    5ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר רב: אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם, לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדמי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו.

    6ומפני מה לא מנו את אחז? אמר ר' ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים, בין יותם לחזקיהו. רב יוסף אמר: מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו, שנאמר: ״(ישעיהו ז״, ג) ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס מאי כובס איכא דאמרי דכבשינהו לאפיה וחלף ואיכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף׃

    7מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא דכתיב ״(דברים לב״, לט) ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו׃

    8ומפני מה לא מנו את יהויקים משום דר' חייא בר' אבויה דאמר ר' חייא בר' אבויה כתיב ״על גולגלתו [של] יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח גולגלתא דהוה קא שדיא בשערי ירושלים וכתיב בה זאת ועוד אחרת קברה ולא איקברא קברה ולא איקברא״׃

    9אמר גולגלתו של יהויקים היא דכתיב ״ביה (ירמיהו כב״, יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך וגו' אמר מלכא הוא ולא איכשר לזלזולי ביה כרכה בשיראי ואותבה בסיפתא חזיתא דביתהו סברא הא דאיתתא קמייתא הוה דהא לא קא מנשי לה שגרא תנורא וקלתה היינו דכתיב ״זאת ועוד אחרת״׃

    Baraita

    10תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר בשביל (מלכים ב כ, ג) הטוב בעיניך עשיתי מה אות בשביל (מלכים ב כ, ח) מה אות נכרים אכלו על שולחנו בשביל שנכרים אכלו על שולחנו גרם גלות לבניו מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו שנאמר ״(מלכים ב כ״, יח) ובניך אשר יצאו ממך [אשר תוליד] יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל׃

    11(ישעיהו לט, ב) וישמח עליהם חזקיה ויראם את (כל) בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב וגו' אמר רב מאי בית נכתה אשתו השקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ור' יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להן׃

    12איכה ישבה בדד אמר רבא אמר רבי יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שבתורה׃

    13אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת׃

    14ישבה בדד אמר רבא אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה אני אמרתי (דברים לג, כח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל עכשיו יהיה בדד מושבם (איכה א, א) העיר רבתי עם אמר רבא אמר רבי יוחנן שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהו להם בנים הרבה׃

    15(איכה א, א) היתה כאלמנה אמר רב יהודה אמר רב כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה רבתי בגוים שרתי במדינות אמר רבא אמר רבי יוחנן כל מקום שהן הולכין, נעשין שרים לאדוניהן.

    Baraita

    16ת"ר מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל, והיה שבאי מהלך אחריהם.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    גמ' אין אברהם מצילעי' יומא לח ע"ב בתוס' ישנים ד"ה מעשה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 104a

    Sanhedrin 104a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 590 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עמון ומואב קרובין לישראל שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקן המקום שלא יבאו בקהל ל"א קרובין ממש ליכא למימר דהא מדין מבני קטורה היו בני אברהם וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב שהם בני אברהם אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו לארץ ישראל ומדין רחוקים להם היו:

    וישבו בלשכת הגזית ממשפחות סופרים והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה לחובב:

    המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וקינים אלו בניו של יתרו דכתיב ובני קיני חותן משה ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (ירמיהו לה) ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' [וגו'] יען אשר שמעתם [על] מצות [יהונדב] אביכם [וגו'] לא יכרת איש ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל הימים ואמרינן בסיפרי אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל והרי כל ישראל לא נכנסו להיכל אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ"ר:

    ממיכה דאמרינן לעיל הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים:

    ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחברו של עדו הנביא דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים דכתיב (במלכים א י״ג:א׳) והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' ויאמר מזבח מזבח ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא ובא נביא השקר והטעהו לעדו והשיבו לבית אל והעבירו על מצות הקב"ה שאמר לו לא תשוב לבית אל והאכילו ובזכות שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו להאכילו אצלו:

    ושגגתה עולה זדון שהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות ונענש דאמר רב יהודה וכו':

    לווהו לשון לויה:

    לא נהרגה נוב שלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב ולא היה דואג מלשין עליהם:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Gilyon HaShas

    גמ' אין אברהם מציל עי' יומא לח ע"ב בתוס' ישנים ד"ה מעשה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 104a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אוּכְלָא דְּקַצְרֵי סְחַף אַרֵישֵׁיהּ וַחֲלַף נראה לי בס"ד נזדמן כך מן השמים לרמוז שיתוקן על ידי גלגולים הרבה שהנקבים הם עגולים כמו גלגל שהוא עגול וגלגול הוא לשון גלגל וגם עוד בנקבים שהם מזלפים מים יש בזה רמז על הגלגולים שהם מזדלפים מן מימי החסד כדי לקבל את המגולגל בתשובה. ולכן אמר לו אותה שעה 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא' (ישעיהו ז, ד) שבשרו לפי דרכו אל ירא פן יכתב מאותם שאין להם חלק לעולם הבא כי יש בידך שתי מיני זכויות אחד מצד אביך ואחד מצד בנך ולכן אמר לו השם יתברך לישעיה הנביא ע"ה 'צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז' (ישעיהו ז, ג) כי לפני אותיות אָחָז יש אותיות בֶּטַח על דרך מה שאמר הכתוב בפרשת בחקותי וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו, ה) ורמז לו שיתן לו הבטחה על העתיד כאמור.

    דִּילְמָא הַאי גּוּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים (ירמיה כב, יט) נראה נגזר בזיון זה על הגלגולת על אשר העיז לבזות בדבריו באור החמה שאמר 'יִטּוֹל אוֹרוֹ דְּאֵין אָנוּ צְרִיכִין לוֹ' ומאחר דהחמה עשויה גלגל לכך נתבזה בזיון זה בגלגולת שלו וסוף נשרפה בחום האש. והא דנגזר עליו שלא יקבר כי הוא אמר הארץ וכסף וזהב שבה שלו הם ואין צריך להחזיק טובה על זאת, לכן עתה אפילו עפר הארץ ניטל ממנו שלא זכה להקבר בעפר הארץ.

    בִּשְׁבִיל "הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי" "מָה אוֹת" נראה לי בס"ד הא דתלה זה בזה מפני שאם לא היה משבח עצמו בכך היה זוכה דהנבואה שהגיד לו ישעיה הנביא ע"ה בדבר רפואתו היתה נגלית אליו עצמו וממילא לא היה צריך לשאול אות מן ישעיה כיון דהוא עצמו נתנבא בכך, נמצא בשביל שאמר 'הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי' (מלכים ב כ, ג) לא נתנבא הוא עצמו בכך ועל ידי כך שאל 'מָה אוֹת' (ישעיה לח, כב) וכיון דשאל 'מָה אוֹת' ונעשה לו האות נסתבב 'נָכְרִים אָכְלוּ עַל שׁוּלְחָנוֹ' כי על ידי האות שנעשה בנס פלאי במהלך השמש נתפלא מלך בבל ועל ידי כך שלח לו אנשים לדרוש בשלומו ואז אכלו על שלחנו ואם לא היה האות איך היו שרי מלך בבל באים אצלו ואוכלים על שלחנו.

    בִּשְׁבִיל שֶׁנָּכְרִים אָכְלוּ עַל שׁוּלְחָנוֹ גָּרַם גָּלוּת לְבָנָיו (מלכים ב כ, ח) נראה דהוה מדה כנגד מדה דכתיב בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהלים קכח, ג) ועתה שהיו נכרים סביב לשלחנו במקום בניו, גלו בניו אצל נכרים.

    מַאי "בֵּית־נְכֹאתָהּ"? אִשְׁתּוֹ, הִשְׁקְתָה עֲלֵיהֶם (מלכים ב כ, ח) (ישעיהו לט, ב) נראה דריש נכאתה את כנה כמו וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ (תהלים פ, טז) דהאשה נחשבת כנה אצל בעלה. ברם קשא מאי סלקא דעתיה דחזקיהו לעשות דבר זה? ונראה כונתו לטובה שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות לבבל ונשיהם יהיו שבויות שם לשמש האויבים כשפחות ויבוזו את ממונם וחשב לעשות דבר זה שאשתו שהיא מלכתא ושקולה כנגד כל נשים של ישראל תשמש לאלו השרים שבאו מבבל אולי בזה יספיק לבטל הגזרה מעל נשי ישראל בגלות, וגם הראם אוצרות של ממון אולי זה יספיק לבטל גזרה של בזוז ממונם. אך השם יתברך לא היה לו רצון וכמו שנאמר וְאַתְּ שַׂמְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ (ירמיה יג, כא) שעשה לסטרא אחרא תגבורת בדבר זה יותר.

    זַיִן אוֹכֵל זַיִן הֶרְאָה לָהֶן (ישעיהו לט, ב) (מלכים ב כ, ח) פירוש ברזל דשליט בברזל. ונראה לי בס"ד דידוע אומות העולם נמשלו לברזל החותך וממית שהם קשים לישראל כברזל אך כל ישראל יצאו מן רחל ולאה ובלהה וזלפה אשר הם ראשי תיבות בַּרְזֶל שהוא בִּלְהָה רָחֵל זִלְפָּה לֵאָה כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל. ובזה מובן טעמו של חזקיהו המלך ע"ה שהראה להם ברזל השולט בברזל לרמוז להם כי ישראל שיצאו מן הברזל ישלטו באומות הקשים כברזל אך הקליפה חשבה הרמז להפך.

    אֲנִי אָמַרְתִּי "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד" (דברים לג, כח) נראה לי בס"ד דָד רמז לתורה שיש בה ח' דרגין שהם ארבע וארבע: כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי. ולכן כתיב בה דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת (משלי ה, יט) וזהו שנאמר אֲנִי אָמַרְתִּי 'וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל' בקבע ותמידות 'בָּדָד' הבי"ת שמוש שיהיו תמידין וקבועים בתורה שהיא דָד ועכשיו שפרשו מן התורה יהיו בָּדָד מוֹשָׁבָם. או יובן בס"ד אֲנִי אָמַרְתִּי 'וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד' כלומר אשפיע להם טובה בלי יגיעה שאין צריך להם יגיעה באפיה ובישול שתוציא הארץ גלוסקאות ואדם מביא ענבה אחת ונוקב אותה לעשות לה פה להוציא מתוכה יין ומסתפק ממנה כפטס הגדול וזהו כדמיון הדד שאין צריך לעשות לו תיקון ובישול ואין ביניקה שלו שום יגיעה וזהו 'וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח' בלי יגיעה בטובה שהיא כאלו מונחת 'בָּדָד' ועכשיו שחטאו יהיה 'מוֹשָׁבָם בָּדָד'. אי נמי אֲנִי אָמַרְתִּי 'יִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד' בשני דלתין של שם שד־י ושם אדנ־י וגם יתוקן מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה (ישעיה ט, ו) שתהיה שני דלתין שבזה יהיה להם השפעה שלימה.

    שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין קְטַנָּה לְגָדוֹל וּגְדוֹלָה לְקָטָן קשא היכא רמוז בכתוב התחברות זו של קטן עם גדולה או להיפך, כי בקרא מפורש שהעיר היתה רבתי במספר אנשיה, והיכא רמיז התחברות קטנה עם גדול או להפך? ונראה לי בס"ד דריש עִיר (איכה א, א) לשון עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת (זכריה ט, ט) שהיא ילד קטן משיאין ומחברין אותו עם אשה רבתי שבעם וממילא נלמד שהיו עושין להפך גם כן דחד טעמא להו.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 104a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 104, Amud Aleph, about 590 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “מעמון ומואב.…”

    2. Segment 265 words

      Opens “ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן:…”

    3. Segment 35 words

      Opens “ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה.…”

    4. Segment 426 words

      Opens “ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו של…”

    5. Segment 529 words

      Opens “ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה.

    6. Segment 667 words

      Opens “ומפני מה לא מנו את אחז? אמר…”

      Named: רב יוסף, אבא.

    7. Segment 753 words

      Opens “מפני מה לא מנו את אמון מפני…”

      Named: אבא.

    8. Segment 845 words

      Opens “ומפני מה לא מנו את יהויקים משום…”

      Named: רבי פרידא.

    9. Segment 947 words

      Opens “אמר גולגלתו של יהויקים היא דכתיב ביה…”

    10. Segment 1068 words

      Opens “תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר בשביל…”

      Named: רבי שמעון.

    11. Segment 1143 words

      Opens “(ישעיהו לט, ב) וישמח עליהם חזקיה ויראם…”

      Named: רב מאי, שמואל.

    12. Segment 1220 words

      Opens “איכה ישבה בדד אמר רבא אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבא.

    13. Segment 1315 words

      Opens “אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1454 words

      Opens “ישבה בדד אמר רבא אמר רבי יוחנן…”

      Named: רבי יוחנן, רבא, רבה.

    15. Segment 1539 words

      Opens “(איכה א, א) היתה כאלמנה אמר רב…”

      Named: רב יהודה, רב כאלמנה, רבי יוחנן, רבא.

    16. Segment 1612 words

      Opens “ת"ר מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 104a · Segment 2 — “…הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן: בשכר (שמות ב, כ)…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 104a · Segment 6 — “…בין יותם לחזקיהו. רב יוסף אמר: מפני שהיה לו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 104a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026