Talmud Builders

    Sanhedrin 103a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 103a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“on account of Manasseh” means because he did not repent, and the people followed in his footsteps.

    2Rabbi Yoḥanan says: Anyone who says that Manasseh has no share in the World-to-Come discourages penitents, as Manasseh repented and according to them is nevertheless excluded from the World-to-Come. As the tanna taught a baraita before Rabbi Yoḥanan: Manasseh repented for thirty-three years, as it is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he did that which was evil…And he made an ashera , as did Ahab king of Israel” (II Kings 21:1–3). How many years did Ahab reign? He reigned twenty-two years. How many years did Manasseh reign? He reigned fifty-five years. Deduct from them the twenty-two years during which he performed evil like Ahab, and thirty-three years remain for him to have repented.

    3Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “And he prayed to Him; and He made an opening for him” (II Chronicles 33:13)? Instead: And He received his entreaty, should have been written. Rather, this teaches that the Holy One, Blessed be He, crafted for him a type of opening in Heaven in order to accept him in repentance. It was necessary for Manasseh to enter the World-to-Come in a clandestine manner, due to the attribute of justice that sought to prevent his entry by claiming that his sentence was irreversible.

    4§ And Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “In the beginning of the reign of Jehoiakim, son of Josiah” (Jeremiah 26:1), and it is written: “In the beginning of the reign of Zedekiah” (Jeremiah 28:1). But is it so that until now there were no kings? Why did the prophet use the term “in the beginning” exclusively with regard to these two kings, as opposed to: During the first year of his reign, or a similar formulation?

    5Rather, the reason for the unusual formulation is that the Holy One, Blessed be He, sought to restore the entire world to chaos and void, as it was in the beginning before Creation, on account of Jehoiakim the wicked; but He observed Jehoiakim’s generation, which included the righteous who had not yet been exiled to Babylonia, and His mind was set at ease. The term “in the beginning” is used to signify that it is as though the world had been created anew.

    6Likewise, the Holy One, Blessed be He, sought to restore the entire world to chaos and void, as it was in the beginning before Creation, on account of the generation of Zedekiah, as only the wicked remained after the exile of the righteous; but He observed Zedekiah and His mind was set at ease. The Gemara asks: With regard to Zedekiah it is also written: “And he did evil in the eyes of the Lord” (II Kings 24:19); why was God’s mind set at ease? The Gemara answers: Zedekiah was not wicked; rather, he had it in his power to rebuke the people of his generation and he did not rebuke them. Therefore, their sins are attributed to him.

    7And Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “If a wise man contends with a foolish man, whether he is angry or laughs, there is no rest” (Proverbs 29:9)? The Holy One, Blessed be He, said: I was angry with Ahaz and I delivered him into the hand of the kings of Damascus. He then sacrificed offerings and burned incense to their gods, as it is stated: “He sacrificed to the gods of Damascus that smote him; and he said: Because the gods of the kings of Aram help them, I will sacrifice to them, and they will help me. But they were the ruin of him, and of all Israel” (II Chronicles 28:23). When the Holy One, Blessed be He, was angry with Israel and caused them to lose a war to prompt them to repent of their sins, their response was to worship idols.

    8I smiled upon Amaziah and I delivered the kings of Edom into his hand. In response, he brought their gods and bowed to them, as it is stated: “And it came to pass after Amaziah came from striking the Edomites, that he brought the gods of the children of Seir and set them up to be his gods and prostrated himself before them, and burned incense to them” (II Chronicles 25:14). The response to victory in war was the same, idol worship. They are incorrigible. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: I cried for the master and he did not know, I smiled for the master and he did not know; woe unto the master who does not know the distinction between good and bad. The Jewish people also resorted to idol worship both when God rewarded them and when He afflicted them.

    9With regard to the verse: “And all the princes of the king of Babylonia came in and sat in the middle gate [ sha’ar hattavekh ]” (Jeremiah 39:3), Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Sha’ar hattavekh was the place in which they would decide [ meḥattekhin ] halakhot . Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: In the place that the master of the house hangs his weapons, there the despicable shepherd hangs his jug. In the place where the Sanhedrin convened, Nebuchadnezzar the wicked and his princes now assemble.

    10§ The Gemara cites a mnemonic for the following statements that Rav Ḥisda said that Rabbi Yirmeya bar Abba said: By the field, houses, shall not befall.

    11Rav Ḥisda says that Rabbi Yirmeya bar Abba says: What is the meaning of that which is written: “I passed by the field of an indolent man, and by the vineyard of a man void of understanding; and behold, it was overgrown with thistles, and its surface was covered with nettles, and its stone wall was broken” (Proverbs 24:30–31)? The verse describes the spiritual and political decline of the kings of Judea. “I passed by the field of an indolent man”; this is a reference to Ahaz. “And by the vineyard of a man void of understanding”; this is a reference to Manasseh. “And behold, it was overgrown with thistles”; this is a reference to Amon. “And its surface was covered with nettles”; this is a reference to Jehoiakim. “And its stone wall was broken”; this is a reference to Zedekiah, in whose days the Temple was destroyed.

    12Apropos the previous statement, the Gemara cites an additional statement. And Rav Ḥisda says that Rabbi Yirmeya bar Abba says that four groups do not receive the Divine Presence: This pertains to the group of cynics, the group of liars, the group of flatterers, and the group of slanderers. This pertains to the group of cynics, as it is written: “He withdrew His hand with cynics” (Hosea 7:5), indicating that God distanced Himself from them. This pertains to the group of liars, as it is written: “He that speaks falsehoods shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). This pertains to the group of flatterers, as it is written: “That a flatterer shall not come before Him” (Job 13:16). This pertains to the group of slanderers, as it is stated: “For You are not a God who desires wickedness; evil shall not dwell with You” (Psalms 5:5), which means: You are righteous, and there will be no form of evil in Your dwelling.

    13And Rav Ḥisda says that Rabbi Yirmeya bar Abba says: What is the meaning of that which is written: “No evil shall befall you, nor shall any plague come near your tent” (Psalms 91:10)? “No evil shall befall you” means that the evil inclination shall not dominate them. “Nor shall any plague come near your tent” means that you will never find your wife in a state of uncertainty whether she has the halakhic status of a menstruating woman when you return from a journey. After a period of separation, when a husband desires his wife, her uncertain status may prove more frustrating than a situation where the prohibition is clear-cut.

    14Alternatively, the phrase “no evil shall befall you” means that you will be frightened neither by bad dreams nor by evil thoughts. “Nor shall any plague come near your tent” means that you will not have a child or student who overcooks his food in public, i.e., sins in public and causes others to sin, such as in the well-known case of Jesus the Nazarene.

    15Until this point in the psalm, Solomon’s father, David, blessed him, as these are blessings appropriate for a father to bless his son. From this point forward, his mother blessed him, as these are blessings appropriate for a mother to bless her son. “For he shall order His angels to preserve you in all your ways. They shall bear you on their hands, lest they dash your foot against a stone. You shall tread upon the lion and the adder; the young lion and the crocodile shall you trample under foot” (Psalms 91:11–13).

    16Until this point in the psalm, his mother blessed him. From this point forward, God in Heaven blessed him, as the psalm proceeds to refer to God in the first person, as though speaking in His name:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בגלל מנשה דלא עשה תשובהוהמשיכן כולן אחריו:

    כאשר עשה אחאבדמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב:

    פשו להו ל"גשעשה תשובה:

    וישמע אליו ויחתר לוומבחוץ כתיב ויעתר לו כך שמעתי:

    מדת הדיןהיתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין:

    מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים ובראשית ממלכת צדקיהמ"ט כתיב בהני בראשית יותר מאחריני:

    וכי עד האידנא לא הוה מלכיואי משום תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית:

    כיון שנתסכל בדורושל יהויקים שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש והמסגר:

    דורו של צדקיהוהיו רשעים שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין:

    איש חכם נשפטזה הקב"ה שנקרא ה' איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳) איש אויל אלו מלכים שבסמוך אחז ואמציה ורגז ושחק ואין נחת בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

    בכי ליה למר כו'לאו דוקא נקט מר אלא משום דהכי מילי דאינשי כשהוא חכם כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב:

    מקום שהיו מחתכין בוודורשין הלכות נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל:

    בשער התוךלשון חותך והיינו בהר הבית ובעזרה ששם היו יושבים סנהדרין וכדאמר בעלמא (לעיל סנהדרין דף פו:) ג' בתי דינין היו שם אחד בלשכת הגזית ואחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית:

    קולתיה תלאכלומר במקום שהיו חותכין הלכות בו דנין שרי בבל דינים שלהם:

    באתרא דמריה תלא זייניהמקום. שהאדון תולה כליו:

    קולבא רעיאנבל רועה:

    קולתיה תלאכדו תלה לשם כמו (בראשית כד) כדה דמתרגמינן קולתא. ל"א קודתיה מקדתו כמו (סוטה דף ט.) מקדה של חרס:

    והנה עלה כולו קמשונים זה אמוןשהעלה שממית ע"ג המזבח לקמן:

    כסו פניו חרולים זה יהויקיםשכסה פניו מאורו של הקב"ה כדאמר לקמן כלום אנו צריכים אלא לאורו יטול אורו:

    על שדה איש עצל עברתי זה אחזולהכי קרי ליה עצל שחתם את התורה ובטל את העבודה לקמן:

    ועל כרם אדם חסר לב זה מנשהשקדר אזכרות והרס את המזבח (ל"א) חרולים אורטיג"ש:

    זה צדקיהשהיה צדיק ונהרס בית המקדש בימיו:

    משך ידו את לוצציםמשך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם:

    לא יגורך רעהיינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה תאבד דוברי כזב איש דמים וגו' ועוד דכתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו':

    שלא תמצא אשתך ספק נדה וכו'והיינו באהלך באשתך כדאמרי' אין אהלו אלא אשה ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע:

    עד כאן ברכו אביודוד אביו לשלמה בנו מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין לפיכך קא דריש לפי הענין שאלו ברכות ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך מ"ר ועוד משום דכתיב כי מלאכיו משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה ומכי מלאכיו עד כי בי חשק סליק חד ענין הלכך מוקים דמי לדמי דע"כ ברכו אביו וכו'. מ"ר:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 103 עמוד א

    1בגלל מנשה, דלא עבד תשובה.

    2א"ר יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהן של בעלי תשובה. דתני תנא קמיה דר' יוחנן: מנשה עשה תשובה (ל) שלשים ושלש שנים, דכתיב: ״(מלכים ב כא״, א) ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש (הרע) [אשרה] כאשר עשה אחאב מלך ישראל״. כמה מלך אחאב? עשרין ותרתין שנין. מנשה כמה מלך? חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין, פשו להו תלתין ותלת.

    3א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתי' (דברי הימים ב לג, יג) ״וישמע אליו ויחתר לו״? ״ויעתר לו״ מיבעי ליה! מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין.

    4וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ״(ירמיהו כו״, א) ״בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו״, וכתיב ״(ירמיהו כח״, א) ״בראשית ממלכת צדקיה״? וכי עד האידנא לא הוו מלכי?

    5אלא, בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים. נסתכל בדורו, ונתקררה דעתו.

    6בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה. נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. בצדקיה נמי כתיב: ״(מלכים ב כד״, ט) ״ויעש הרע בעיני ה'״. שהיה בידו למחות ולא מיחה.

    7וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ״(משלי כט״, ט) ״איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת״? אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק, זיבח וקיטר [לאלהיהם], שנאמר: ״(דברי הימים ב כח״, כג) ״ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר [כי] אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו [לו] להכשילו ולכל ישראל״.

    8שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו. הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: ״(דברי הימים ב כה״, יד) ״ויהי אחרי (כן) בא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם [לו] לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר״. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי, בכיי ליה למר דלא ידע חייכי למר דלא ידע ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש׃

    9(ירמיהו לט, ג) ויבאו כל [שרי] מלך בבל (ויבאו) [וישבו] בשער התוך א"ר יוחנן משום רשב"י מקום שמחתכין בו הלכות אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמריה תלא ליה זייניה תמן קולבא רעיא קולתיה תלא׃

    10(סימן על שדה בתים לא תאונה)׃

    11אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב ״(משלי כד״, ל) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה על שדה איש עצל עברתי זה אחז ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה והנה עלה כולו קמשונים זה אמון כסו פניו חרולים זה יהויקים וגדר אבניו נהרסה זה צדקיהו שנחרב בית המקדש בימיו׃

    12ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת לצים כת שקרנים כת חניפים כת מספרי לשון הרע כת לצים דכתיב ״(הושע ז״, ה) משך ידו את לוצצים כת שקרנים דכתיב ״(תהלים קא״, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת חניפים דכתיב ״(איוב יג״, טז) כי לא לפניו חנף יבוא כת מספרי לשון הרע דכתיב ״(תהלים ה״, ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע׃

    13ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מאי דכתיב ״(תהלים צא״, י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך לא תאונה אליך רעה שלא ישלוט) בהן יצר הרע ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך׃

    14דבר אחר לא תאונה אליך רעה שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים [כגון ישו הנוצרי]׃

    15עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו אמו (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו'׃

    16עד כאן ברכתו אמו מכאן ואילך ברכתו שמים.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ben Yehoyada

    מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה (דברי הימים ב לג, יג). נראה הכונה כי באותם ל"ג שנים ששב בתשובה הסתיר נפשו מן החיצונים שלא יתאחזו בה וגם ממדת הדין שלא תקטרג יען כי כל נפשות בני אדם עולות למעלה בכל לילה ובאותם ל"ג שנים לא היתה עולה נפשו בגלוי אלא בהסתר ובהצנע שהיתה מלבשת במלבוש נסתר ועולה בשביל נעלם ונסתר ומשמעות 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' הוא לשון מושאל דקאי על שביל נעלם ונסתר מעיני החיצונים ומקטרגים וכל זמן ל"ג שנה שהיה עסוק בתשובתו ולא גמרה היה בסכנה מאלו המקטרגים אך אחר שהשלים בל"ג שנה ונפטר שוב אין צריך להסתירו והיה יושב בגלוי בראש כל בעלי תשובה וכאשר העיד עליו רבי יהושע בן לוי. ועוד נראה לי בס"ד ענין 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' על פי מה שאמרו בגמרא דחגיגה (חגיגה יב:) רקיע שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ועשה לו טענה להצילו ממדת הדין מכח הכוכבים ומזלות שיש ברקיע לומר מה שהרשיע ביותר הוא מחמת הכוכב והמזל שנולד בו שהיה מורה להרע שיש כוכב ומזל שמורה על הנולד בו להיות נואף או שופך דמים כמאדים וכיוצא בו וכן למנשה עשה לו הצלה שתלה הסיבה בכוכב ומזל כדי להצילו לפי שעה מקטרוג המקטרגים שרוצים לאבדו מן העולם ולא יוכל לעשות תשובה ולזאת המליצה והטענה של הצלתו קרי לה 'מַחְתֶּרֶת'. ונראה עוד לפרש בס"ד מה שאמר 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' דידוע הרקיע הוא היחוד שנקרא רקיע ולכן אמרו בזוהר הקדוש הפוך רקיע ותשכח ליה עיקר כי היסוד הוא עיקר האצילות מפני שבו משתלשלת השפע מעילא לתתא ובו עולין המ"ן [מיין נוקבין] שהם ניצוצי קדושה מתתא לעילא. וידוע כי חיבור הוי־ה ואדנ־י הוא ביסוד והיינו שאם תכה מספר אותיות שם אדנ־י במספר אותיות הוי־ה שתאמר יו"ד פעמים א', חמשה פעמים ד', ששה פעמים נו"ן, חמשה פעמים יו"ד עולה סך הכל ש"ף [380] כמנין שָׁלוֹם [376] עם ד' אותיות והוא מספר רָקִיעַ [380]. והנה נרמזו שם הוי־ה ושם אדנ־י עוד מלבד הנזכר דאותיות ק"י [110] שבתוך רָקִיעַ הם מספר נֵס [110] שהוא מספר הוי־ה דאלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45] ושם אדנ־י [45+65 =110] כנודע והם מספר ימין [110] ולזה אומרים יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שהקדוש ברוך הוא עושה נס לבעל תשובה בחסדו הגדול שהוא סוד הימין ומקבלו בתשובה ושומרו ממדת הדין. וזה המספר של 'נס' ושל 'ימין' רמוז בתוך אותיות 'רָקִיעַ' ועל זה המספר רמז כאן באומרו 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' רצונו לומר בתוך אותיות 'רָקִיעַ'.

    נִסְתַּכֵּל בְּצִדְקִיָּה וְנִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ (מלכים ב כד, ט)אף על גב דאכתי עדיין 'דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים' שהם החרש והמסגר קיימי בבבל וכיון דאהנו מעיקרא בזמן יהויקים לקיום העולם אמאי לא אהנו השתא? נראה לי אהנו מעיקרא משום דהוו קיימי בארץ ומקיימים מצות התלויות בארץ מה שאין כן עתה שגלו לחוץ לארץ דחסיר מנייהו טובא וגם עוד כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) לכך מדת הדין מקטרגת דלא להני זכותייהו. ברם עדיין קשא והא הוה קאים ירמיה הנביא ע"ה בארץ ישראל, וכי צדקיהו עדיף מן ירמיה הנביא ע"ה? ונראה לי דודאי ירמיה הנביא ע"ה עדיף מצדקיהו שהיה נביא ה' וצדיק גמור וחסיד גדול אך יש לו דין יחיד מה שאין כן צדקיהו היה מלך דחשיב כרבים והוא כנגד כולם דכתיב במלך לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (מלכים א' ח, נט) ולכן לענין זה של הגנה על העולם מהני זכות צדקיהו יותר כיון דדין רבים יש לו.

    כָּעַסְתִּי עַל אָחָזהקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אמציה קדים לאחז טובא והוה ליה למנקט 'שְׂחוֹק אֲמַצְיָה' קודם שיאמר 'וְשָׂחַק וְרָגַז'? ונראה לי בס"ד דאי הוי נקיט 'וְשָׂחַק וְרָגַז' הוה אמינא דאיירי באדם אחד דכן הדרך הנמצא בכמה וכמה בני אדם שתחילה ישחק עמהם שיביא להם טובה והם בועטים מחמת רוב טובה ואחר כך ירגז עליהם אבל באדם אחד לא ימצא שיחטא בתחילה וירגז עליו בחטאו וישחק עמו להטיב לו ולכן הפך הסדר ונקיט 'וְרָגַז וְשָׂחַק' (משלי כט, ט) דאי אפשר לומר דאיירי באדם אחד כדאמרן ובעל כרחו לפרש דאיירי בשני בני אדם כאשר מפרש רגזתי על אחז ושחקתי באמציה.

    "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי" זֶה אָחָז (משלי כד, ל)נראה לי בס"ד הא דדריש 'עָצֵל' על אחז מפני כי אחז סגר דלתות בית המדרש וחתם התורה שלא יהיו רשאין ללמוד בה וידוע כי התורה רמוזה בלמ"ד שהוא לשון לימוד ולכך הלמ"ד גבוה מכל האותיות כי תלמוד תורה הוא עליון על כל המצות והנה עץ הוא לשון סתימה כמו עֹצֵם עֵינָיו (ישעיה לג, טו) ולכן נקרא אחז 'אִישׁ עָצֵל' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'עץ למ"ד' רצונו לומר סגר וסתם הלימוד של התורה הרמוז באות למ"ד. גם 'עָצֵל' אותיות 'צֶלַע' דאמר לקמן אחז התיר את הערוה וידוע דאשת איש נקראת 'צֶלַע' והוא התיר את הערוה שהיא אשת איש.

    "וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב" זֶה מְנַשֶּׁה (משלי כד, ל)נראה לי בס"ד קרא אותו חסר לב על שהיה קודר אזכרות וכנזכר לקמן, והאזכרות הנכתבים בתורה הם הוי־ה אהי־ה אדנ־י י־ה א־ל אלהי־ם שד־י צבאו־ת שהם כ"ט אותיות ועם שם שבת שנקרא בו הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר הקדוש (זהר חלק ב' פח:) שבת שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, הרי כאן 'לֵב' אותיות ולכן קראו 'חֲסַר לֵב' שהיה קודר ומחסר האזכרות שהם ל"ב אותיות מן ספר תורה. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' רמז לתורה שמתחילת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד שהם אותיות 'לֵב' והוא בתחילתו היה מלא תורה וכשחטא נעשה 'חֲסַר לֵב'. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' דאמרינן לקמן מנשה סתר המזבח וידוע כי המזבח היה ל"ב אמה על ל"ב אמה לכך קראו 'חֲסַר לֵב' שסתר את המזבח וחסרו מן בית המקדש.

    "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים" זֶה אָמוֹן (משלי כד, לא)דאיתא לקמן אמון שרף את התורה, נמצא עשה התורה כמו קמשונים דקיימי לשריפה. גם אמר לקמן אמון בא על אמו ואמרה לו כלום יש לך הנאה ממקום שבאתה ממנו? ואמר לו שהוא מתכוין להכעיס, נמצא עשה עון חמור שאין לו הנאה ממנו כמו קמשונים שאין מהם הנאה אלא הם קוץ מכאיב. ואמר 'כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים' זֶה יְהוֹיָקִים דאמר לקמן שהתריס לדבר דברי רוח שאמר יטול אורו שאין אנו צריכין לו, וזהו חֲרוּלִים אותיות 'מלי רוח' שאמר מילין של רוח שאין בהם ממשות ולכך נענש דקבורת חמור יקבר שנדמית קבורתו לחמור והיינו 'חֲרוּלִים' בהפוך אתוון 'לְחֲמוֹרִי'. 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' זֶה צִדְקִיָּהוּ שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו והיינו דידוע מה שאמרו המקובלים ז"ל דחרבן בית המקדש היה על ידי חלון הנקרא 'יד' כמו שאיתא בספר הכונות בביאור תפלת מוסף שאומרים 'מפני היד שנשתלחה במקדשך' ונרמז זה בשם צִדְקִיָּהוּ שהוא אותיות 'קוץ היד' וידוע דהאותיות נקראים אבנים כמו שאמרו בספר יצירה שלשה אבנים בונות תשעה בתים ארבע אבנים בונות כ"ד בתים, וזהו שנאמר 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' אֲבָנָיו רצונו לומר אותיות שמו שבהם רמוז ההריסה של בית המקדש שהוא סוד ה"א אחרונה וזהו נֶהֱרָסָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נהרס ה"א' הוא בית המקדש שהוא בסוד ה"א.

    כַּת לֵצִים דִּכְתִיב "מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים" (הושע ז, ה)נראה לי בס"ד דריש יָדוֹ רצונו לומר מקום כמו מַצִּיב לוֹ יָד (שמואל א' טו, יב) וכן יַד אַבְשָׁלֹם (שמואל ב' יח, יח) וכאן 'מָשַׁךְ יָדוֹ' רצונו לומר מקומו המיוחד למחנה שכינה.

    "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּהֶן יֵצֶר הָרַע (תהלים צא, י)נראה לפרש על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים מן נוקבא דקליפה נמשך הפתויים של עבירות ומן זכר דקליפה נמשך רציחה ומיתה ונזקין, ולכן דריש 'רָעָה' שהיא לשון נקבה דקאי על נוקבא דקליפה שלא ישלוט יצר הרע שהוא נמשך מן נוקבא דקליפה הנקראת 'רָעָה' אבל השטן נמשך מן דוכרא דקליפה הנקרא 'רַע'.

    "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁתָּבֹא מִן הַדֶּרֶךְ (תהלים צא, י). הנה דריש 'נֶגַע' על נדה דאסורה אפילו בנגיעה וְנֶגַע לשון נגיעה. ומה שאמר 'סָפֵק נִדָּה' דהיינו כתם שהוא אינו מדם נדה ועל הרוב אתא מעלמא ועם כל זה צריך שתטמא אשתו מספק ואחר ראיית הכתם בחמשה ימים תמנה ז' נקיים וקודם טבילה יגיע הוסת שלה וצריכה להמתין ששה ימים ואחריהם תספר ז' נקיים ותטהר ראה כמה נתרחקה בכדי. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא יְהֵא לְךָ בֵּן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ בָּרַבִּים' נראה לי בס"ד כי לימוד התורה הוא עונג לנפש דכתיב פִּקּוּדֵי הֳ' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (תהלים יט, ט) ולזה אמר וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם (תהלים לז, יא) היא התורה דכתיב בה וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז) וזהו שנאמר אָז תִּתְעַנַּג עַל הֳ' (ישעיה נח, יד) אז רמז לתורה שיש בה ח' דרגין כמנין אָז [8] תִּתְעַנַּג עַל הֳ' לשם שמים. אך אין עונג לנפש אלא אם כן לומד לשם שמים דאם שלא לשמה יתהפכו אותיות 'עֹנֶג' לאותיות 'נֶגַע' והמקדיח תבשילו ברבים זה עושה מצות ולומד תורה שלא לשמה, שאם לומד לשמה התורה שומרתו ולא יבא לידי כך. וכן אֱלִישָׁע־אַחֵר הקדיח תבשילו בשביל שלמד שלא לשמה וכמו שאמרו במדרש קהלת על פסוק טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ (קהלת ז, ח) וזה הטעם גבי גחזי ודואג ואחתופל וכיוצא וזהו שאמרו 'נֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ' שלא ילמדו בניך תורה שלא לשמה ואז ממילא לא יקדיח תבשילו ברבים.

    Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 103a

    Sanhedrin 103a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 594 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בגלל מנשה דלא עשה תשובה והמשיכן כולן אחריו:

    כאשר עשה אחאב דמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב:

    פשו להו ל"ג שעשה תשובה:

    וישמע אליו ויחתר לו ומבחוץ כתיב ויעתר לו כך שמעתי:

    מדת הדין היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין:

    מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה מ"ט כתיב בהני בראשית יותר מאחריני:

    וכי עד האידנא לא הוה מלכי ואי משום תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית:

    כיון שנתסכל בדורו של יהויקים שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש והמסגר:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 103a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Ben Yehoyada

    מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה (דברי הימים ב לג, יג). נראה הכונה כי באותם ל"ג שנים ששב בתשובה הסתיר נפשו מן החיצונים שלא יתאחזו בה וגם ממדת הדין שלא תקטרג יען כי כל נפשות בני אדם עולות למעלה בכל לילה ובאותם ל"ג שנים לא היתה עולה נפשו בגלוי אלא בהסתר ובהצנע שהיתה מלבשת במלבוש נסתר ועולה בשביל נעלם ונסתר ומשמעות 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' הוא לשון מושאל דקאי על שביל נעלם ונסתר מעיני החיצונים ומקטרגים וכל זמן ל"ג שנה שהיה עסוק בתשובתו ולא גמרה היה בסכנה מאלו המקטרגים אך אחר שהשלים בל"ג שנה ונפטר שוב אין צריך להסתירו והיה יושב בגלוי בראש כל בעלי תשובה וכאשר העיד עליו רבי יהושע בן לוי. ועוד נראה לי בס"ד ענין 'הַמַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' על פי מה שאמרו בגמרא דחגיגה (חגיגה יב:) רקיע שבו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות ועשה לו טענה להצילו ממדת הדין מכח הכוכבים ומזלות שיש ברקיע לומר מה שהרשיע ביותר הוא מחמת הכוכב והמזל שנולד בו שהיה מורה להרע שיש כוכב ומזל שמורה על הנולד בו להיות נואף או שופך דמים כמאדים וכיוצא בו וכן למנשה עשה לו הצלה שתלה הסיבה בכוכב ומזל כדי להצילו לפי שעה מקטרוג המקטרגים שרוצים לאבדו מן העולם ולא יוכל לעשות תשובה ולזאת המליצה והטענה של הצלתו קרי לה 'מַחְתֶּרֶת'. ונראה עוד לפרש בס"ד מה שאמר 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' דידוע הרקיע הוא היחוד שנקרא רקיע ולכן אמרו בזוהר הקדוש הפוך רקיע ותשכח ליה עיקר כי היסוד הוא עיקר האצילות מפני שבו משתלשלת השפע מעילא לתתא ובו עולין המ"ן [מיין נוקבין] שהם ניצוצי קדושה מתתא לעילא. וידוע כי חיבור הוי־ה ואדנ־י הוא ביסוד והיינו שאם תכה מספר אותיות שם אדנ־י במספר אותיות הוי־ה שתאמר יו"ד פעמים א', חמשה פעמים ד', ששה פעמים נו"ן, חמשה פעמים יו"ד עולה סך הכל ש"ף [380] כמנין שָׁלוֹם [376] עם ד' אותיות והוא מספר רָקִיעַ [380]. והנה נרמזו שם הוי־ה ושם אדנ־י עוד מלבד הנזכר דאותיות ק"י [110] שבתוך רָקִיעַ הם מספר נֵס [110] שהוא מספר הוי־ה דאלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א=45] ושם אדנ־י [45+65 =110] כנודע והם מספר ימין [110] ולזה אומרים יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שהקדוש ברוך הוא עושה נס לבעל תשובה בחסדו הגדול שהוא סוד הימין ומקבלו בתשובה ושומרו ממדת הדין. וזה המספר של 'נס' ושל 'ימין' רמוז בתוך אותיות 'רָקִיעַ' ועל זה המספר רמז כאן באומרו 'עָשָׂה לוֹ מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ' רצונו לומר בתוך אותיות 'רָקִיעַ'.

    נִסְתַּכֵּל בְּצִדְקִיָּה וְנִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ (מלכים ב כד, ט) אף על גב דאכתי עדיין 'דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים' שהם החרש והמסגר קיימי בבבל וכיון דאהנו מעיקרא בזמן יהויקים לקיום העולם אמאי לא אהנו השתא? נראה לי אהנו מעיקרא משום דהוו קיימי בארץ ומקיימים מצות התלויות בארץ מה שאין כן עתה שגלו לחוץ לארץ דחסיר מנייהו טובא וגם עוד כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה (כתובות קי:) לכך מדת הדין מקטרגת דלא להני זכותייהו. ברם עדיין קשא והא הוה קאים ירמיה הנביא ע"ה בארץ ישראל, וכי צדקיהו עדיף מן ירמיה הנביא ע"ה? ונראה לי דודאי ירמיה הנביא ע"ה עדיף מצדקיהו שהיה נביא ה' וצדיק גמור וחסיד גדול אך יש לו דין יחיד מה שאין כן צדקיהו היה מלך דחשיב כרבים והוא כנגד כולם דכתיב במלך לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (מלכים א' ח, נט) ולכן לענין זה של הגנה על העולם מהני זכות צדקיהו יותר כיון דדין רבים יש לו.

    כָּעַסְתִּי עַל אָחָז הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אמציה קדים לאחז טובא והוה ליה למנקט 'שְׂחוֹק אֲמַצְיָה' קודם שיאמר 'וְשָׂחַק וְרָגַז'? ונראה לי בס"ד דאי הוי נקיט 'וְשָׂחַק וְרָגַז' הוה אמינא דאיירי באדם אחד דכן הדרך הנמצא בכמה וכמה בני אדם שתחילה ישחק עמהם שיביא להם טובה והם בועטים מחמת רוב טובה ואחר כך ירגז עליהם אבל באדם אחד לא ימצא שיחטא בתחילה וירגז עליו בחטאו וישחק עמו להטיב לו ולכן הפך הסדר ונקיט 'וְרָגַז וְשָׂחַק' (משלי כט, ט) דאי אפשר לומר דאיירי באדם אחד כדאמרן ובעל כרחו לפרש דאיירי בשני בני אדם כאשר מפרש רגזתי על אחז ושחקתי באמציה.

    "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי" זֶה אָחָז (משלי כד, ל) נראה לי בס"ד הא דדריש 'עָצֵל' על אחז מפני כי אחז סגר דלתות בית המדרש וחתם התורה שלא יהיו רשאין ללמוד בה וידוע כי התורה רמוזה בלמ"ד שהוא לשון לימוד ולכך הלמ"ד גבוה מכל האותיות כי תלמוד תורה הוא עליון על כל המצות והנה עץ הוא לשון סתימה כמו עֹצֵם עֵינָיו (ישעיה לג, טו) ולכן נקרא אחז 'אִישׁ עָצֵל' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'עץ למ"ד' רצונו לומר סגר וסתם הלימוד של התורה הרמוז באות למ"ד. גם 'עָצֵל' אותיות 'צֶלַע' דאמר לקמן אחז התיר את הערוה וידוע דאשת איש נקראת 'צֶלַע' והוא התיר את הערוה שהיא אשת איש.

    "וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב" זֶה מְנַשֶּׁה (משלי כד, ל) נראה לי בס"ד קרא אותו חסר לב על שהיה קודר אזכרות וכנזכר לקמן, והאזכרות הנכתבים בתורה הם הוי־ה אהי־ה אדנ־י י־ה א־ל אלהי־ם שד־י צבאו־ת שהם כ"ט אותיות ועם שם שבת שנקרא בו הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בזוהר הקדוש (זהר חלק ב' פח:) שבת שמא דקודשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, הרי כאן 'לֵב' אותיות ולכן קראו 'חֲסַר לֵב' שהיה קודר ומחסר האזכרות שהם ל"ב אותיות מן ספר תורה. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' רמז לתורה שמתחילת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד שהם אותיות 'לֵב' והוא בתחילתו היה מלא תורה וכשחטא נעשה 'חֲסַר לֵב'. אי נמי קראו 'חֲסַר לֵב' דאמרינן לקמן מנשה סתר המזבח וידוע כי המזבח היה ל"ב אמה על ל"ב אמה לכך קראו 'חֲסַר לֵב' שסתר את המזבח וחסרו מן בית המקדש.

    "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים" זֶה אָמוֹן (משלי כד, לא) דאיתא לקמן אמון שרף את התורה, נמצא עשה התורה כמו קמשונים דקיימי לשריפה. גם אמר לקמן אמון בא על אמו ואמרה לו כלום יש לך הנאה ממקום שבאתה ממנו? ואמר לו שהוא מתכוין להכעיס, נמצא עשה עון חמור שאין לו הנאה ממנו כמו קמשונים שאין מהם הנאה אלא הם קוץ מכאיב. ואמר 'כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים' זֶה יְהוֹיָקִים דאמר לקמן שהתריס לדבר דברי רוח שאמר יטול אורו שאין אנו צריכין לו, וזהו חֲרוּלִים אותיות 'מלי רוח' שאמר מילין של רוח שאין בהם ממשות ולכך נענש דקבורת חמור יקבר שנדמית קבורתו לחמור והיינו 'חֲרוּלִים' בהפוך אתוון 'לְחֲמוֹרִי'. 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' זֶה צִדְקִיָּהוּ שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו והיינו דידוע מה שאמרו המקובלים ז"ל דחרבן בית המקדש היה על ידי חלון הנקרא 'יד' כמו שאיתא בספר הכונות בביאור תפלת מוסף שאומרים 'מפני היד שנשתלחה במקדשך' ונרמז זה בשם צִדְקִיָּהוּ שהוא אותיות 'קוץ היד' וידוע דהאותיות נקראים אבנים כמו שאמרו בספר יצירה שלשה אבנים בונות תשעה בתים ארבע אבנים בונות כ"ד בתים, וזהו שנאמר 'וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה' אֲבָנָיו רצונו לומר אותיות שמו שבהם רמוז ההריסה של בית המקדש שהוא סוד ה"א אחרונה וזהו נֶהֱרָסָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נהרס ה"א' הוא בית המקדש שהוא בסוד ה"א.

    כַּת לֵצִים דִּכְתִיב "מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים" (הושע ז, ה) נראה לי בס"ד דריש יָדוֹ רצונו לומר מקום כמו מַצִּיב לוֹ יָד (שמואל א' טו, יב) וכן יַד אַבְשָׁלֹם (שמואל ב' יח, יח) וכאן 'מָשַׁךְ יָדוֹ' רצונו לומר מקומו המיוחד למחנה שכינה.

    "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" שֶׁלֹּא יִשְׁלוֹט בָּהֶן יֵצֶר הָרַע (תהלים צא, י) נראה לפרש על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים מן נוקבא דקליפה נמשך הפתויים של עבירות ומן זכר דקליפה נמשך רציחה ומיתה ונזקין, ולכן דריש 'רָעָה' שהיא לשון נקבה דקאי על נוקבא דקליפה שלא ישלוט יצר הרע שהוא נמשך מן נוקבא דקליפה הנקראת 'רָעָה' אבל השטן נמשך מן דוכרא דקליפה הנקרא 'רַע'.

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 103a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 103, Amud Aleph, about 594 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “בגלל מנשה, דלא עבד תשובה.…”

    2. Segment 269 words

      Opens “א"ר יוחנן: כל האומר מנשה אין לו…”

    3. Segment 332 words

      Opens “א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתי' (דברי…”

    4. Segment 427 words

      Opens “וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב (ירמיהו…”

    5. Segment 515 words

      Opens “אלא, בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו…”

    6. Segment 632 words

      Opens “בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו…”

    7. Segment 759 words

      Opens “וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב (משלי…”

    8. Segment 860 words

      Opens “שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו.…”

      Named: רב פפא.

    9. Segment 936 words

      Opens “(ירמיהו לט, ג) ויבאו כל [שרי] מלך…”

      Named: רב פפא.

    10. Segment 106 words

      Opens “(סימן ״על שדה בתים לא תאונה)…”

    11. Segment 1167 words

      Opens “אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר…”

      Named: רב חסדא, רבי ירמיה בר אבא, רב בית, אבא.

    12. Segment 1280 words

      Opens “ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר…”

      Named: רב חסדא, רבי ירמיה בר אבא, אבא.

    13. Segment 1343 words

      Opens “ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר…”

      Named: רב חסדא, רבי ירמיה בר אבא, רב באהלך, אבא.

    14. Segment 1428 words

      Opens “דבר אחר לא תאונה אליך רעה שלא…”

      Named: רב באהלך.

    15. Segment 1527 words

      Opens “עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו…”

    16. Segment 168 words

      Opens “עד כאן ברכתו אמו מכאן ואילך ברכתו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 103a · Segment 2 — “א"ר יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 103a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026