Talmud Builders

    Sanhedrin 87b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 87b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for example, the halakha of the prohibition against engaging in intercourse with one’s daughter born from the victim of his rape.

    2As Rava says: Rav Yitzḥak bar Avudimi said to me: This prohibition is derived by means of a verbal analogy between the word henna , in the verse: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness you shall not uncover; for theirs [ henna ] is your own nakedness” (Leviticus 18:10), and the word henna in a different verse: “You shall not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you shall not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness: They [ henna ] are near kinswomen; it is lewdness” (Leviticus 18:17). This verbal analogy indicates that just as intercourse with one’s granddaughter and with one’s wife’s daughter or granddaughter is forbidden, so too, intercourse with one’s daughter is prohibited.

    3Furthermore, it is derived from a verbal analogy between the word “lewdness” (Leviticus 18:17) and the word “lewdness” in the verse: “And if a man take with his wife also her mother, it is lewdness; they shall be burned with fire, both he and they, so that there be no lewdness among you” (Leviticus 20:14), that one who engages in sexual intercourse with his daughter or granddaughter is liable to be executed by burning.

    4“Between blood and blood”; this is the ability to discern between the disparate halakhot relevant to the blood of menstruation, the blood of childbirth, and the blood of a gonorrhea-like discharge [ ziva ]. In each of these cases, there is a dispute between the Sages with regard to a matter for whose intentional violation one is liable to receive karet . In the case of the blood of menstruation, it is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Akavya ben Mahalalel and the Rabbis, as we learned in a mishna ( Nidda 19a): With regard to blood that is green that is discharged by a woman, Akavya ben Mahalalel deems it blood of menstruation and impure, and the Rabbis deem it pure. According to Akavya ben Mahalalel, one who engages in intercourse with a woman who discharged green blood is liable to receive karet , while according to the Rabbis, he is exempt.

    5In the case of the blood of childbirth, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rav and Levi. This is as it was stated that Rav says: Blood that a woman discharges after childbirth is all from one source; the Torah deemed ritually impure the blood discharged for one week after the birth of a male and two weeks after the birth of a female, and the Torah deemed ritually pure the blood that is discharged for the subsequent thirty-three days for a male and sixty-six days for a female. Even if the blood flows continuously, the status of the blood changes after the conclusion of the period of impurity.

    6And Levi says: It is from two sources; the impure source is sealed after one week for a male and two weeks for a female, and then the pure source is opened, and at the conclusion of the period of the discharge of pure blood, the pure source is sealed and the impure source is opened. Only if the flow of impure blood ceases is a subsequent discharge deemed pure. Therefore, if one engaged in intercourse with a woman who experienced a continuous flow of blood beyond the time of the conclusion of the period of the flow of pure blood, according to Levi, he is liable to receive karet , and according to Rav, he is exempt.

    7In the case of the blood of ziva , the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna ( Nidda 36b): In a case where a woman experienced labor pain accompanied by an emission of blood lasting three consecutive days within the eleven days between the periods when her emissions render her a menstruating woman, during which the emission of blood renders the woman a zava , if she ceased experiencing labor for a twenty-four-hour period, indicating that the blood was not the result of imminent birth, and then she gave birth, that woman gives birth as a zava and is liable to bring the purification offerings of both a woman after childbirth and a zava ; this is the statement of Rabbi Eliezer.

    8The mishna continues: And Rabbi Yehoshua says: That is her status only if she ceased experiencing labor for a twenty-four-hour period that is a night and the day that follows, like Shabbat evening and the day that follows it. When the mishna says that she ceased, it is referring to a case where she ceased from having labor pains and not from having the flow of blood. The dispute is whether the woman who gave birth has the status of a zava , who is required to count seven clean days before immersing in flowing water, or whether she has the status of a woman after childbirth. If the two weeks of the blood of impurity after childbirth elapsed and she did not immerse in flowing water, according to Rabbi Eliezer, she remains a zava , and one who engages in intercourse with her is liable to receive karet . According to Rabbi Yehoshua, at that point the blood becomes the blood of purity, and one who engages in intercourse with her is not liable to receive karet .

    9“Between plea and plea”; this is the ability to discern between cases of capital law, cases of monetary law, and cases of laws involving lashes. The Gemara elaborates: In cases of monetary law, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Shmuel and Rabbi Abbahu, as Shmuel says: With regard to two judges who sat in judgment and issued a ruling in cases of monetary law, their ruling is a valid ruling, but they are characterized as an impudent court. And Rabbi Abbahu says: Everyone agrees that their ruling is not a valid ruling. If a tribunal of two judges rules that one of the litigants must pay the other money, and that litigant uses the money to betroth a woman, according to Shmuel she is betrothed, and one who intentionally engages in intercourse with her is liable to receive karet . According to Rabbi Abbahu she is not betrothed, and one who engages in intercourse with her is not liable.

    10In cases of capital law, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says with regard to that which is written: “If men struggle and they hurt a pregnant woman…and if there shall be a tragedy you shall give a life for a life” (Exodus 21:22–23), the reference is to a monetary payment for the life that he took. The tragedy referenced is the unintentional killing of the mother.

    11The tanna deliberates: Do you say that the reference is to a monetary payment, or perhaps the reference is only to giving his actual life? Based on the language employed in the verse, it can be determined that the reference is to monetary payment. In these verses, giving is stated above: “And you shall give a life for a life,” and giving is stated below: “He shall be punished, as the husband of the woman shall impose upon him, and he shall give as the judges determine” (Exodus 21:23). Just as there, in the phrase “Give as the judges determine,” the reference is to monetary payment, so too here, in the phrase “Give a life for a life,” the reference is to monetary payment. The Rabbis hold that the reference is to giving his actual life. If an heir of the victim betrothed a woman with money seized from the assailant, according to Rabbi Yehuda HaNasi the woman is betrothed, while according to the Rabbis she is not betrothed.

    12In cases of laws involving lashes, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yishmael and the Rabbis, as we learned in a mishna (2a): Cases concerning the violation of prohibitions that render one liable to receive lashes are adjudicated by three judges. The Sages stated in the name of Rabbi Yishmael: Cases concerning lashes are adjudicated by twenty-three judges. According to Rabbi Yishmael, if a tribunal of three sentences an individual to lashes, that individual can claim damages for any injury caused as a result of the lashes, and if he betroths a woman with that money the betrothal is valid. According to the Rabbis, he cannot claim damages, as the court is authorized to sentence him to receive lashes.

    13“Between mark and mark”; this is the ability to discern between the disparate halakhot relevant to leprous marks of a person, leprous marks on houses, and leprous marks on garments.

    14In the case of leprous marks of a person, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yehoshua and the Rabbis, as we learned in a mishna ( Nega’im 4:11): If the snow-white leprous mark [ baheret ] preceded the white hair, the individual is impure with leprosy, as that is the order of events that appears in the Torah, and if the white hair preceded the baheret , the individual is pure. If there is uncertainty concerning which appeared first, the Rabbis say: He is impure, and Rabbi Yehoshua says: It has darkened. The Gemara asks: What is the meaning of: It has darkened? Rava says: Its status is like that of a baheret that darkened, with regard to which the Torah says that he is pure. If one with a baheret and a white hair entered the Temple, and there is uncertainty concerning which appeared first, according to the Rabbis he is liable to receive karet , and according to Rabbi Yehoshua he is not liable.

    15In the case of leprous marks of houses, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and the Rabbis, as we learned in a mishna ( Nega’im 12:3): Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house is never deemed impure with leprosy unless the leprous mark will be seen to be the size of two Cilician beans, on two stones, on two walls, in a corner between two walls. The length of the mark is that of two Cilician beans and its width is that of one Cilician bean.

    16The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The Gemara answers: The word wall is written in the verse and the word walls is written in the same verse: And he shall see the leprous mark…in the walls of the house with hollow streaks, greenish or reddish, and their appearance is lower than the wall” (Leviticus 14:37). Which is one wall that is like multiple walls? You must say: This is a corner between two walls. The Rabbis hold that it is a leprous house even if the mark appears on one wall. Therefore, one who entered a house with a leprous mark on one wall and then entered the Temple is liable to receive karet according to the Rabbis; according to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, he is not liable.

    17In the case of leprous marks on garments, the dispute concerning such a prohibition is with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yonatan ben Avtolemos and the Rabbis, as it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: From where is it derived

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דרב יצחק בר אבודימיבאלו הן הנשרפין פרישית לה גבי בתו מאנוסתו דמהאי דינא ילפינן והוא דבר שזדונו כרת:

    הירוק עקביא בן מהללאל מטמאדם הירוק הוי דם הנדה ואם אמר זקן ממרא כעקביא בן מהללאל מייתי לה לחיוב כרת שפעמים שרואה דם הירוק בתחלת נדותה ולבסוף ב' ימים רואה דם אדום ופוסקת והיא מתחלת למנות שבעה ימים מראיית דם ירוק וטובלת ומשמשת עם בעלה ב' ימים בנדותה לפי שדם הירוק טהור הוא והיה לה להתחיל למנות מראיית דם אדום:

    מעין אחד הואדם הבא בשבועיים של נקיבה שהוא טמא ודם הבא לאחר שבועיים שהוא טהור ממעין אחד הוא:

    התורה טימאתוכל שבועיים:

    והתורה טיהרתולאחר שבועיים וחזרה וטימאתו לאחר שכלין ימי טוהר:

    ולוי אמר ב' מעיינות הןנסתם הטמא לאחר שבועיים ונפתח הטהור וכשנסתם הטהור בסוף ימי טוהר נפתח הטמא ואמרי' במס' נדה מאי בינייהו בשופעת מתוך שבועיים לאחר שבועיים או מתוך שמונים לאחר שמונים לרב אע"פ שלא פסק מעיינה בתוך שבועיים ויוצא דם לאחר שבועיים ממנה טהור וללוי טמא עד שתפסוק שעה דנימא נסתם הטמא והשופעת מתוך שמונים לאחר שמונים לרב טמאה ואע"פ שזהו מעין עצמו של ימי טוהר וללוי טהורה עד שיפסוק מעין הטהור ויפתח מעין הטמא ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן בהא קאתי לידי כרת אי רבנן כרב והוא כלוי איכא כרת לאחר ימי טוהר ואי רבנן כלוי והוא כרב איכא כרת בתחלת ימי טוהר דרב לקולא ולוי לחומרא:

    קישתה ג' ימים בתוך אחד עשר יום כו'כתיב בפרשת זבה באחד עשר יום שבין נדה לנדה שהם הימים המביאין לידי זיבה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ותניא בפרק בנות כותים (נדה לו:) דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד מגיד שדם הקישוי שיצא קודם הולד מחמת צער הקישוי אינו מביאה לידי זיבה וכ"ש דם שלאחר הולד אבל אם ראתה ג' ימים רצופין בהן מתוך קושי ושפתה קודם יציאת הולד יום אחד מעת לעת ששקטה ונחה מצערה ואח"כ ילדה בין מתוך קושי בין מתוך שופי הרי זו יולדת בזוב לפי שכיון שלאחר ג' שפתה איגלאי מילתא דלאו מחמת ולד אתא ונעשית בהן זבה למנות ז' נקיים כדין זבה וכל זמן שלא תספור ז' נקיים לא יהא דם שלה דם טוהר ואפילו לאחר שבועיים ואחר מלאת שמונים שלה צריכה שני קרבנות אחד ללידתה ואחד לזיבתה:

    לילה ויוםאבל מעת לעת לא חשיב שופי אם שפתה משש שעות של שלישי עד שש שעות של ד' הואיל וה"ל מקצת קושי ביום השופי לא הויא יולדת בזוב ור"א לחומרא ורבי יהושע לקולא והיינו דבר שזדונו כרת:

    ששפתה מן הצערואין אנו חוששין אם לא שפתה מן הדם:

    בפלוגתא דשמואל ור' אבהווכיון דאפיקי הני בי תרי ממונא מהאי ויהבו להאי בדינא דידהו והלך זה וקידש אשה באותו ממון לשמואל מקודשת לרבי אבהו אינה מקודשת דה"ל קידשה בגזל וקי"ל בפ"ב דקידושין (דף נב.) גבי מעשה דה' נשים שנתקדשו בכלכלה קידשה בגזל אינה מקודשת דהשתא אתי לידי כרת אי רבנן כשמואל וזקן ממרא כרבי אבהו וא"נ רבנן כרבי אבהו וזקן ממרא כשמואל אתי לידי כרת דקא משוי להו קידושין ואי אתי אינש אחרינא לבתר הכי וקדשה מפיק לה מבתרא בלא גט וה"ל דבר שזדונו כרת בלא עדים ובלא התראה דאי איכא עדים והתראה הוי מיתת ב"ד ואי ליכא לא זה ולא זה הוי כרת:

    ונתתה נפש תחת נפשבמתכוין להרוג את זה והרג את זה ומיחייב ליה רבי ממון ורבנן פטרי וכפלוגתא באלו הן הנשרפין ואי תפסו יורשין דהרוג ממונא דהורג ופטר ליה זקן ממרא וקידשו בו את האשה לרבי מקודשת לרבנן אינה מקודשת ואי אתי איניש אחרינא וקידשה מקודשת לשני הרי חיוב כרת בדבר:

    נתינה למעלהגבי נוגף אשה הרה ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב) דמי ולדות:

    בכ"גואם הלקוהו ג' לר' ישמעאל חייבין לו ממון כשאר חובל בחבירו ומקדש בו את האשה ולרבנן בדין הלקוהו ואם תפס ממונו וקידש בו אינה מקודשת:

    ספקאם זה קדם אם זה קדם:

    כההכאילו כהה הנגע דהוי מסימני טהרה כשמשתנה הלובן לאחר הסגר ולרבנן אם נכנס למקדש חייב כרת ולר' יהושע פטור:

    עד שיראה כשני גריסיןשיעור הנגע כגריס על גריס וכתיב את האבנים אשר בהן הנגע שיהא הנגע על שתי אבנים על כל אחד ואחד שיעור נגע על ב' כתלים ובקרן זוית כגון מקצוע דרומית מזרחית אורכו כשני גריסין ורחבו כגריס שיהא בקיר הדרומי גריס וכן בקיר המזרחי והנגע כולו מחובר כאחד:

    מאי טעמא דר' אליעזרדבעי קרן זוית:

    כתיבומראיהן שפל מן הקיר (ויקרא ינ) וכתיב והנה הנגע בקירות הבית:

    זה קרן זויתורבנן לא בעו קרן זוית והיכא דליתיה בקרן. זוית ונכנס בה אדם ואח"כ נכנס למקדש לרבנן חייב כרת לר' אלעזר בר"ש פטור:

    סנהדרין 87 עמוד ב

    1דין בתו מאנוסתו.

    2דאמר רבא: א"ל רב יצחק בר אבודימי, אתיא ״הנה״ ״הנה״,׃

    3אתיא זימה זימה׃

    4״בין דם לדם״ בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה. דם נדה בפלוגתא עקביא בן מהללאל ורבנן, דתנן: דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין.

    5דם לידה בפלוגתא דרב ולוי, דאתמר, רב אמר: מעין אחד הוא, התורה טימאתו והתורה טיהרתו.

    6ולוי אמר: שני מעיינות הן, נסתם הטמא נפתח הטהור, נסתם הטהור נפתח הטמא.

    7דם זיבה בפלוגתא דר"א ורבי יהושע. דתנן: קישתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום, אם שפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב, דברי ר"א׃

    8ור' יהושע אומר: לילה ויום, כלילי שבת ויומו, ששפתה מן הצער ולא מן הדם.

    9״בין דין לדין״ בין דיני ממונות, דיני נפשות, דיני מכות. דיני ממונות בפלוגתא דשמואל ורבי אבהו, דאמר שמואל: שנים שדנו דיניהם דין, אלא שנקראין בית דין חצוף. ורבי אבהו אמר: לדברי הכל אין דיניהן דין.

    10דיני נפשות בפלוגתא דרבי ורבנן. דתניא: רבי אומר, (שמות כא, כג) ונתת נפש תחת נפש ממון.

    11אתה אומר ממון, או אינו אלא נפש ממש? נאמר ״נתינה״ למעלה, ונאמר ״נתינה״ למטה. מה להלן ממון, אף כאן ממון.

    12דיני מכות בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, דתנן: מכות בג' משום רבי ישמעאל אמרו: בכ"ג׃

    13״בין נגע לנגע״ בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים.

    14נגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן. דתנן: אם בהרת קדם לשער הלבן טמא, אם שער לבן קדם לבהרת טהור, ספק טמא. רבי יהושע אומר: כהה. מאי כהה? אמר רבא: כהה טהור.

    15נגעי בתים, בפלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן. דתנן: רבי אליעזר ברבי שמעון אומר, לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים, בשתי כתלים בקרן זוית. ארכו כשני גריסין, ורחבו כגריס.

    16מאי טעמא דר' אלעזר בר"ש כתיב ״קיר״ וכתיב ״קירות איזהו קיר שהוא כקירות״? הוי אומר: זה קרן זוית.

    17נגעי בגדים בפלוגתא דר' (יונתן) בן אבטולמוס ורבנן. דתניא: ר' (יונתן) בן אבטולמוס אומר, מנין׃

    Tosafot

    דין בתו מאנוסתובכולהו משכח פלוגתא בר מהאי ורוצה לומר דאין זקן ממרא מודה בגזירה שוה זו:

    עקביא בן מהללאל מטמאואף על גב דעקביא מחמיר זמנין דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתו לדם ירוק:

    כלילי שבת ויומולאפוקי יום תחלה ואח"כ לילה אלא א"כ שפתה לילה שלם ואחר כך יום שלם כלילי שבת ויום שהיום הולך אחר הלילה:

    בפלוגתא דרבי יהושע ורבנןפי' בקונטרס לרבנן אם נכנס למקדש חייב ולרבי יהושע פטור ולא יתכן דאכי האי גוונא לא מחייב זקן ממרא כיון שהוא בעולה ויורד דהא ילפינן לעיל דבר דבר מונעלם דבר דתנן בפ' [הור'] כהן משוח (הוריות דף ט.) מביאין עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו ויש לפרש כדפרישית לעיל בככר של תרומה:

    רבי יהושע אומר כיההפירש בקונטרס כאילו כיהה הנגע דהוא מסימני טהרה כשמשתנה בו לובן שלו לאחר הסגר וקשה היכי פריך בשילהי נזיר (דף סה:) ודילמא כיהה וטמא הא לפירושו כל כיהה טהור ועוד אי כיהה וטמא היינו ת"ק ונראה כגירסת ר"ח קהה בקו"ף ול"ג אומר כלומר ר' יהושע הקשה ודקדק בדבר כמו הקהה את שיניו וכן מקהו אקהייתא בשוקא (יבמות דף קי:) מאספים אסופות של בני אדם כלומר עמדו למניין ולא ידע הש"ס אם להביא ראיה לת"ק או לסתור ולהכי בעי מאי קיהה וקאמר קיהה וטיהר ומיהו בירושלמי דריש שבועות משמע דיש כיהה טמא דאמר התם והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא וכהה מן הכהה טהור:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    וכן אם חלקו בדבר היוצא מן הדין ר"ל שלש עשרה מדות כגון בתו מאנוסתו כמו שהתבאר בהנה הנה ומה זמה חייב עליו גם כן:

    דם הירוק אינו מטמא כלל ואפילו בזמן הזה היה זקן ממרא מטמאו יש כאן ספק נדה שמא תראה ראשון ירוק ושני לו אדום והיא מונה הראשון:

    דם לידה כבר ידעת שכל שבעה לזכר וכל שבועים לנקבה הוא טמא ומכאן ואילך טהור עד תשלום ארבעים יום לזכר ושמנים ימים לנקבה לא סוף דבר בשפסקה בין שבעה לאחר שבעה שזו של אחר שבעה מיהא ראיה אחרת היא אלא אפילו שפעה בשביעי ולא פסקה ולאחר שביעי שופעת עדיין כל שמאחר שבעה ואילך דם טהור הוא וטובלת עם שפעה וטהורה מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו וכן אם שפעה מסוף ארבעים לאחר ארבעים כל שמארבעים ואילך ניטמא ולענין זקן ממרא הרי זה כחברותיה ובזמן הזה יש מקילין בדם טוהר ויש מחמירין ובמקומו יתבאר בע"ה:

    המקשה לילד וראתה דם מחמת קשויה אם בימי נדה היא הרי היא נדה ואם בימי זיבה טהורה לגמרי כך אמרו חכמים זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ודוקא בולד חי שאלו הפילה כבר אמרו אין קושי לנפלים וכמה זמן קרוב ללידתה היא בדין זה ארבעה עשר יום אפילו ראתה כל ארבעה עשר אבל קודם ארבעה עשר אינו נקרא קשוי וכן לא נאמרו הדברים אלא בשלא פסקו החבלים עד שילדה אבל אם ראתה שלשה ימים או יותר מחמת קושי בתוך ימי זיבה ר"ל בתוך אחד עשר יום ושקטה לה מן החבלים מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ואין נכנסת לדמי טהרה עד שתספור שבעה נקיים וכן אחר מלאת צריכה שני קרבנות אחת ללידה ואחת לזיבה שאלו היה מחמת הקשוי לא היו החבלים פוסקים כ"ד שעות ואפילו לא פסק הדם הואיל ופסקו החבלים ולענין זקן ממרא שחלק בזו הרי היא כחברותיה:

    שנים שדנו כבר ביארנו לדעת רוב פוסקים שאין דיניהם דין הרי שחלק זקן ממרא בדבר זה אם חייב על פיהם נמצא גזל בידו ואם קדש נמצא הענין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם אמר שאינו דין ובא אחר וקדשה אחריו עשה קדושיו של שני קדושין:

    המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור אף מן הממון כמו שהתבאר אם חייב שלא כדין וקדש בו את האשה או שפטר שלא כדין והפקיע את קדושיו הרי זה בא לכלל דברים שזדונן כרת ושגגתן חטאת:

    המלקות כבר ביארנו שהוא בשלשה היה הוא אומר בעשרים ושלשה הרי הוא מחייב שלשה שהלקוהו בדין חובל בחבירו ואם קדש בממון זה או שאמר בהפך ותפש ממונו של זה הוא מפקיע קדושיו ונמצא הענין כחבריו:

    אין שער לבן שבצרעת נעשה סימן טומאה אא"כ קדמה הבהרת לשער לבן אבל אם קדם שער לבן לבהרת הרי היא כבהרת בלא סימן טומאה ספק זה קדם ספק זה קדם הרי זה טמא מספק חלק הזקן לומר שהוא טהור הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם הוא בהפך שהוא מטמא וחבריו מטהרין אם נכנס בשוגג מחייבו קרבן שלא כדין:

    כבר ביארנו שאין הבית טמא בדין נגעי בתים עד שיראו שם כשני גריסין בארך זה בצד זה ברוחב גריס על שתי אבנים ומ"מ כל שיש שם שני גריסין ארך ברחב גריס מטמא אף בכותל אחת ואין אנו צריכים לשני כותלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן חלק הזקן בזו אם להקל מכניס הנוגע בהן למקדש ואם להחמיר מחייב הנכנס שם בשוגג קרבן כשם שבנגעי אדם אמרו פרחה בכלו טהור על הצדדים ידועים כך בנגעי בגדים אם פרחה בכלו טהור על צדדים ידועים יתבארו במקומן בע"ה חלק הזקן בזו אם להקל אם להחמיר הרי היא כחברותיה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 87b

    Sanhedrin 87b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 302 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דרב יצחק בר אבודימי באלו הן הנשרפין פרישית לה גבי בתו מאנוסתו דמהאי דינא ילפינן והוא דבר שזדונו כרת:

    הירוק עקביא בן מהללאל מטמא דם הירוק הוי דם הנדה ואם אמר זקן ממרא כעקביא בן מהללאל מייתי לה לחיוב כרת שפעמים שרואה דם הירוק בתחלת נדותה ולבסוף ב' ימים רואה דם אדום ופוסקת והיא מתחלת למנות שבעה ימים מראיית דם ירוק וטובלת ומשמשת עם בעלה ב' ימים בנדותה לפי שדם הירוק טהור הוא והיה לה להתחיל למנות מראיית דם אדום:

    מעין אחד הוא דם הבא בשבועיים של נקיבה שהוא טמא ודם הבא לאחר שבועיים שהוא טהור ממעין אחד הוא:

    התורה טימאתו כל שבועיים:

    והתורה טיהרתו לאחר שבועיים וחזרה וטימאתו לאחר שכלין ימי טוהר:

    ולוי אמר ב' מעיינות הן נסתם הטמא לאחר שבועיים ונפתח הטהור וכשנסתם הטהור בסוף ימי טוהר נפתח הטמא ואמרי' במס' נדה מאי בינייהו בשופעת מתוך שבועיים לאחר שבועיים או מתוך שמונים לאחר שמונים לרב אע"פ שלא פסק מעיינה בתוך שבועיים ויוצא דם לאחר שבועיים ממנה טהור וללוי טמא עד שתפסוק שעה דנימא נסתם הטמא והשופעת מתוך שמונים לאחר שמונים לרב טמאה ואע"פ שזהו מעין עצמו של ימי טוהר וללוי טהורה עד שיפסוק מעין הטהור ויפתח מעין הטמא ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן בהא קאתי לידי כרת אי רבנן כרב והוא כלוי איכא כרת לאחר ימי טוהר ואי רבנן כלוי והוא כרב איכא כרת בתחלת ימי טוהר דרב לקולא ולוי לחומרא:

    קישתה ג' ימים בתוך אחד עשר יום כו' כתיב בפרשת זבה באחד עשר יום שבין נדה לנדה שהם הימים המביאין לידי זיבה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ותניא בפרק בנות כותים (נדה לו:) דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד מגיד שדם הקישוי שיצא קודם הולד מחמת צער הקישוי אינו מביאה לידי זיבה וכ"ש דם שלאחר הולד אבל אם ראתה ג' ימים רצופין בהן מתוך קושי ושפתה קודם יציאת הולד יום אחד מעת לעת ששקטה ונחה מצערה ואח"כ ילדה בין מתוך קושי בין מתוך שופי הרי זו יולדת בזוב לפי שכיון שלאחר ג' שפתה איגלאי מילתא דלאו מחמת ולד אתא ונעשית בהן זבה למנות ז' נקיים כדין זבה וכל זמן שלא תספור ז' נקיים לא יהא דם שלה דם טוהר ואפילו לאחר שבועיים ואחר מלאת שמונים שלה צריכה שני קרבנות אחד ללידתה ואחד לזיבתה:

    לילה ויום אבל מעת לעת לא חשיב שופי אם שפתה משש שעות של שלישי עד שש שעות של ד' הואיל וה"ל מקצת קושי ביום השופי לא הויא יולדת בזוב ור"א לחומרא ורבי יהושע לקולא והיינו דבר שזדונו כרת:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 87b · Sefaria

    Tosafot

    דין בתו מאנוסתו בכולהו משכח פלוגתא בר מהאי ורוצה לומר דאין זקן ממרא מודה בגזירה שוה זו:

    עקביא בן מהללאל מטמא ואף על גב דעקביא מחמיר זמנין דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתו לדם ירוק:

    כלילי שבת ויומו לאפוקי יום תחלה ואח"כ לילה אלא א"כ שפתה לילה שלם ואחר כך יום שלם כלילי שבת ויום שהיום הולך אחר הלילה:

    בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן פי' בקונטרס לרבנן אם נכנס למקדש חייב ולרבי יהושע פטור ולא יתכן דאכי האי גוונא לא מחייב זקן ממרא כיון שהוא בעולה ויורד דהא ילפינן לעיל דבר דבר מונעלם דבר דתנן בפ' [הור'] כהן משוח (הוריות דף ט.) מביאין עולה ויורד על טומאת מקדש וקדשיו ויש לפרש כדפרישית לעיל בככר של תרומה:

    רבי יהושע אומר כיהה פירש בקונטרס כאילו כיהה הנגע דהוא מסימני טהרה כשמשתנה בו לובן שלו לאחר הסגר וקשה היכי פריך בשילהי נזיר (דף סה:) ודילמא כיהה וטמא הא לפירושו כל כיהה טהור ועוד אי כיהה וטמא היינו ת"ק ונראה כגירסת ר"ח קהה בקו"ף ול"ג אומר כלומר ר' יהושע הקשה ודקדק בדבר כמו הקהה את שיניו וכן מקהו אקהייתא בשוקא (יבמות דף קי:) מאספים אסופות של בני אדם כלומר עמדו למניין ולא ידע הש"ס אם להביא ראיה לת"ק או לסתור ולהכי בעי מאי קיהה וקאמר קיהה וטיהר ומיהו בירושלמי דריש שבועות משמע דיש כיהה טמא דאמר התם והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא וכהה מן הכהה טהור:

    Tosafot on Sanhedrin 87b · Sefaria

    Meiri

    וכן אם חלקו בדבר היוצא מן הדין ר"ל שלש עשרה מדות כגון בתו מאנוסתו כמו שהתבאר בהנה הנה ומה זמה חייב עליו גם כן:

    דם הירוק אינו מטמא כלל ואפילו בזמן הזה היה זקן ממרא מטמאו יש כאן ספק נדה שמא תראה ראשון ירוק ושני לו אדום והיא מונה הראשון:

    דם לידה כבר ידעת שכל שבעה לזכר וכל שבועים לנקבה הוא טמא ומכאן ואילך טהור עד תשלום ארבעים יום לזכר ושמנים ימים לנקבה לא סוף דבר בשפסקה בין שבעה לאחר שבעה שזו של אחר שבעה מיהא ראיה אחרת היא אלא אפילו שפעה בשביעי ולא פסקה ולאחר שביעי שופעת עדיין כל שמאחר שבעה ואילך דם טהור הוא וטובלת עם שפעה וטהורה מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו וכן אם שפעה מסוף ארבעים לאחר ארבעים כל שמארבעים ואילך ניטמא ולענין זקן ממרא הרי זה כחברותיה ובזמן הזה יש מקילין בדם טוהר ויש מחמירין ובמקומו יתבאר בע"ה:

    המקשה לילד וראתה דם מחמת קשויה אם בימי נדה היא הרי היא נדה ואם בימי זיבה טהורה לגמרי כך אמרו חכמים זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ודוקא בולד חי שאלו הפילה כבר אמרו אין קושי לנפלים וכמה זמן קרוב ללידתה היא בדין זה ארבעה עשר יום אפילו ראתה כל ארבעה עשר אבל קודם ארבעה עשר אינו נקרא קשוי וכן לא נאמרו הדברים אלא בשלא פסקו החבלים עד שילדה אבל אם ראתה שלשה ימים או יותר מחמת קושי בתוך ימי זיבה ר"ל בתוך אחד עשר יום ושקטה לה מן החבלים מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ואין נכנסת לדמי טהרה עד שתספור שבעה נקיים וכן אחר מלאת צריכה שני קרבנות אחת ללידה ואחת לזיבה שאלו היה מחמת הקשוי לא היו החבלים פוסקים כ"ד שעות ואפילו לא פסק הדם הואיל ופסקו החבלים ולענין זקן ממרא שחלק בזו הרי היא כחברותיה:

    שנים שדנו כבר ביארנו לדעת רוב פוסקים שאין דיניהם דין הרי שחלק זקן ממרא בדבר זה אם חייב על פיהם נמצא גזל בידו ואם קדש נמצא הענין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם אמר שאינו דין ובא אחר וקדשה אחריו עשה קדושיו של שני קדושין:

    המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור אף מן הממון כמו שהתבאר אם חייב שלא כדין וקדש בו את האשה או שפטר שלא כדין והפקיע את קדושיו הרי זה בא לכלל דברים שזדונן כרת ושגגתן חטאת:

    המלקות כבר ביארנו שהוא בשלשה היה הוא אומר בעשרים ושלשה הרי הוא מחייב שלשה שהלקוהו בדין חובל בחבירו ואם קדש בממון זה או שאמר בהפך ותפש ממונו של זה הוא מפקיע קדושיו ונמצא הענין כחבריו:

    אין שער לבן שבצרעת נעשה סימן טומאה אא"כ קדמה הבהרת לשער לבן אבל אם קדם שער לבן לבהרת הרי היא כבהרת בלא סימן טומאה ספק זה קדם ספק זה קדם הרי זה טמא מספק חלק הזקן לומר שהוא טהור הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם הוא בהפך שהוא מטמא וחבריו מטהרין אם נכנס בשוגג מחייבו קרבן שלא כדין:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 87b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה עקביא כו' ואע"ג דעקביא מחמיר זימנין דהויא קולא כו' עכ"ל נראה אע"ג דה"מ לפרושי הכי נמי הכא בככר של תרומה ניחא להו לפרש הכי בפשיטות לענין דם ירוק גופיה אך יש לדקדק בדבריהם מאי קשיא להו אהך דעקביא דמחמיר טפי הא שפיר איכא קולא בפשיטות דאם עביד הזקן ממרא לאידך גיסא כרבנן ובכל הנך פלוגתות דלקמן בנכנס למקדש לא הוי קולא רק בחד גיסא לחד תנא והתוספות שדחו פירושו מהך דפ' הורה כהן משוח ופירשו דאיירי בככר של תרומה לא הוי קולא רק מחד גיסא ואף שיש לדחוק ולפרש לאידך גיסא כפירש"י באתא אחרינא וקדשה בתר הכי לא הוה להו להשמט מלפרש כן וכן בפלוגתא דר"א ור"י בשופי ליכא רק חד צד לקולא לר"י כמו שפרש"י והתוספות ג"כ הניחו שם פירש"י ולא דקדקו לפרש שם דמיירי נמי בככר של תרומה וע"כ נראה דודאי בכל הנך פלוגתות דתנאי כיון דמצינן לאשכוחי קולא מחד גיסא דהיינו לחד תנא סגי דעביד זקן ממרא כהך קולא דההוא תנא אבל בפלוגתא דאמוראי ליכא למימר הכי דא"כ ההוא אמורא דס"ל לקולא היאך מפרש לברייתא זו אליבא דר"מ דע"כ רבי מאיר ס"ל לחומרא דיש בו כרת ותקשי ליה לההוא אמורא דאית ליה לקולא מדר"מ דס"ל ע"כ דיש בו כרת ומש"ה הוצרכו התוספות לפרש לעיל מאי כרת איכא וכן בפלוגתא דרב ולוי ובפלוגתא דרב ושמואל הוצרך רש"י לפרש קולא וחומרא מב' צדדין דלא תקשי להו מהך ברייתא אליבא דר"מ לחד מינייהו אבל בפלוגתא דתנאי לא דקדק רש"י לפרש קולא וחומרא משני צדדין לב' תנאי דאפשר דר"א ס"ל כמאן דמחמיר מינייהו ואי עביד הזקן ממרא כאידך תנא יש בו כרת אלא דהכא בפלוגתא דעקביא ליכא למימר הכי דאיכא קולא באידך גיסא לרבנן ואי עביד זקן ממרא כרבנן יש בו כרת דא"כ מאי קאמר לקמן תדע שהרי לא הרגו את עקביא כו' הא כיון דמחמיר בדם ירוק דהוה מד' דברים דפליג במסכת עדיות מאי כרת אית ביה לכך הוצרכו התוספות לפרש דזימנין דאיכא קולא כגון כו' ובזה כולה שמעתתא אתיא כהוגן דבפלוגתא דתנאי לא דקדק רש"י לפרש אלא באיזה צד שאפשר לאשכוחי יש בו כרת אי מתרי צדדים או מצד אחד ודו"ק:

    בד"ה בפלוגתא כו' בפרק הורה כהן משוח כו' וקדשיו מביאין עולה ויורד ויש כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה רבי יהושע כו' מיהו בירושלמי דרש כו' דיש כיהה טמא כו' עכ"ל מלת ומיהו מגומגם במקום הזה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 87b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה בפלוגתא וכו' ואי תפסו יורשין עי' טורי אבן חגיגה באבני שהם דף י ע"א ד"ה נפש:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 87b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 87, Amud Bet, about 302 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “דין בתו מאנוסתו.…”

    2. Segment 210 words

      Opens “דאמר רבא: א"ל רב יצחק בר אבודימי,…”

      Named: רב יצחק בר אבודימי, רבא.

    3. Segment 33 words

      Opens “אתיא זימה זימה…”

    4. Segment 426 words

      Opens “״בין דם לדם״ בין דם נדה, דם…”

    5. Segment 515 words

      Opens “דם לידה בפלוגתא דרב ולוי, דאתמר, רב…”

      Named: רב ולוי, רב אמר.

    6. Segment 613 words

      Opens “ולוי אמר: שני מעיינות הן, נסתם הטמא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “דם זיבה בפלוגתא דר"א ורבי יהושע. דתנן:…”

      Named: רבי יהושע.

    8. Segment 814 words

      Opens “ור' יהושע אומר: לילה ויום, כלילי שבת…”

    9. Segment 935 words

      Opens “״בין דין לדין״ בין דיני ממונות, דיני…”

      Named: רבי אבהו, שמואל.

    10. Segment 1016 words

      Opens “דיני נפשות בפלוגתא דרבי ורבנן. דתניא: רבי…”

      Named: רבי ורבנן, רבי אומר.

    11. Segment 1120 words

      Opens “אתה אומר ממון, או אינו אלא נפש…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “דיני מכות בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, דתנן:…”

      Named: רבי ישמעאל.

    13. Segment 1310 words

      Opens “״בין נגע לנגע״ בין נגעי אדם, נגעי…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “נגעי אדם בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן. דתנן:…”

      Named: רבי יהושע, רבא.

    15. Segment 1534 words

      Opens “נגעי בתים, בפלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון, רבי אליעזר ברבי שמעון.

    16. Segment 1618 words

      Opens “מאי טעמא דר' אלעזר בר"ש כתיב ״קיר״…”

    17. Segment 1715 words

      Opens “נגעי בגדים בפלוגתא דר' (יונתן) בן אבטולמוס…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Sanhedrin 87b · Segment 12 — “…מכות בג' משום רבי ישמעאל אמרו: בכ"ג

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 87b · Segment 9 — “…ורבי אבהו, דאמר שמואל: שנים שדנו דיניהם דין, אלא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 87b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026