Talmud Builders

    Sanhedrin 94a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 94a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Apropos Daniel, Haggai, Zechariah, and Malachi, the Gemara notes: In certain respects, the latter three were greater than Daniel, and in certain respects, Daniel was greater than the latter three. They were greater than he, as they were prophets and he was not a prophet. Haggai, Zechariah, and Malachi were designated to transmit their visions of God to the Jewish people, but Daniel was not designated to share his visions with others. And he was greater than they, as he saw this vision, and they did not see this vision.

    2The Gemara asks: And since they did not see the vision, what is the reason that they were frightened? The Gemara answers: Although they did not see the vision, their guardian angels saw it, and they were overcome with fear and fled. Ravina said: Conclude from it that in the case of this person who becomes frightened with no apparent cause, although he does not see what causes his fear, his guardian angel sees it.

    3What is his remedy? Let him leap four cubits from his current location to distance himself from the perceived danger. Alternatively, let him recite Shema , which will afford him protection. And if he is standing in a place of filth, where it is prohibited to recite verses from the Torah, let him say this formula: The goat of the slaughterhouse is fatter than I, and let the demon harm the goat instead.

    4§ Apropos Hezekiah, the Gemara cites that which is stated: “That the government may be increased [ lemarbe ] and of peace there be no end, upon the throne of David, and upon his kingdom, to establish it and uphold it through justice and through righteousness, from now and forever; the zeal of the Lord of hosts does perform this” (Isaiah 9:6). Rabbi Tanḥum says that bar Kappara taught in Tzippori: Due to what reason is it that every letter mem in the middle of a word is open and this mem , of the word lemarbe , is closed? In the Masoretic text, the letter mem in the word “ lemarbe ” is written in the form of a mem that appears at the end of a word, closed on all four sides. This is because the Holy One, Blessed be He, sought to designate King Hezekiah as the Messiah and to designate Sennacherib and Assyria, respectively, as Gog and Magog, all from the prophecy of Ezekiel with regard to the end of days (Ezekiel, chapter 38), and the confrontation between them would culminate in the final redemption.

    5The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, and if with regard to David, king of Israel, who recited several songs and praises before You, You did not designate him as the Messiah, then with regard to Hezekiah, for whom You performed all these miracles, delivering him from Sennacherib and healing his illness, and he did not recite praise before You, will You designate him as the Messiah? It is for that reason that the mem was closed, because there was an opportunity for redemption that was thwarted.

    6Immediately, the earth began and stated before Him: Master of the Universe, I will recite song before You in place of that righteous person, i.e., Hezekiah, and designate him as the Messiah. The earth began and recited a song before Him, as it is stated: “From the uttermost part of the earth have we heard songs: Glory to the righteous. But I said, my secret is mine, my secret is mine, woe unto me. The treacherous deal treacherously; the treacherous deal very treacherously” (Isaiah 24:16).

    7The angel appointed to oversee the world said before Him: Master of the Universe, perform the will of this righteous person. A Divine Voice emerged and said: “My secret is Mine, My secret is Mine”; this matter will remain secret, as I am not yet bringing the redemption. The prophet said: “Woe unto me,” woe unto me; until when will the exile continue? A Divine Voice emerged and said: “The treacherous deal treacherously; the treacherous deal very treacherously” (Isaiah 24:16). And Rava, and some say Rabbi Yitzḥak, says: Until looters and looters of looters come, the Messiah will not come.

    8On a similar note, Isaiah said: “The burden of Dumah. One calls to me out of Seir: Watchman, what of the night? Watchman, what of the night? The Watchman said: The morning comes and also the night; if you will inquire, inquire; return, come” (Isaiah 21:11–12). Rabbi Yoḥanan says: That angel, who is appointed over the spirits [ seirim ], his name is Dumah. All the spirits assembled near Dumah and said to him: “Watchman, what of the night? Watchman, what of the night? Does God, Guardian of Israel, say that the time for redemption has arrived?” The angel answered: “The Watchman said: The morning comes and also the night; if you will inquire, inquire; return, come.” The Holy One, Blessed be He, said that the morning of redemption has come as well as the night of the exile. If you inquire and seek repentance, inquire and repent, and return to God and redemption will come.

    9It was taught in the name of Rabbi Pappeyas: It is a disgrace for Hezekiah and his associates that they did not recite a song themselves and that a song was not recited until the earth began and recited a song, as it is stated: “From the uttermost part of the earth have we heard songs: Glory to the righteous” (Isaiah 24:16). On a similar note, you say: “And Jethro said: Blessed be the Lord, Who has delivered you out of the hand of Egypt and out of the hand of Pharaoh” (Exodus 18:10). It was taught in the name of Rabbi Pappeyas: It is a disgrace for Moses and the six hundred thousand adult men of the children of Israel whom he led out of Egypt that they did not say: Blessed, until Yitro came and said: “Blessed be the Lord.”

    10It is written in the previous verse: “ Vayyiḥad Yitro for all the goodness that the Lord had done to Israel, whom He had delivered out of the hand of Egypt” (Exodus 18:9). Rav and Shmuel disagreed with regard to the meaning of vayyiḥad . Rav says: He passed a sharp [ ḥad ] sword over his flesh, i.e., he circumcised himself and converted. And Shmuel says: He felt as though cuts [ ḥiddudim ] were made over his flesh, i.e., he had an unpleasant feeling due to the downfall of Egypt. Rav says with regard to this statement of Shmuel that this is in accordance with the adage that people say: With regard to a convert, for ten generations after his conversion one should not disparage a gentile before him and his descendants, as they continue to identify somewhat with gentiles and remain sensitive to their pain.

    11§ The verse states: “Therefore shall the Master, the Lord of hosts, send among his fat ones [ mishmanav ] leanness” (Isaiah 10:16). What is the meaning of the phrase “send among his fat ones leanness”? The meaning is that the Holy One, Blessed be He, said: Let Hezekiah, who has eight [ shemona ] names, come, and exact retribution from Sennacherib, who has eight names. The Gemara elaborates: The eight names of Hezekiah are as it is written: “For to us a child is born, to us a son is given; and the government is upon his shoulder; and his name is called Pele Joez El Gibbor Abi Ad Sar Shalom” (Isaiah 9:5). The Gemara asks: But isn’t there an additional name, Hezekiah? The Gemara explains: That was not a given name; rather, it is an appellation based on the fact that God strengthened him [ ḥizzeko ]. Alternatively, he was called Hezekiah due to the fact that he strengthened the devotion of the Jewish people to their Father in Heaven.

    12The eight names of Sennacherib are as it is written in his regard among the kings of Assyria: “Tiglath-Pileser” (II Kings 15:29), “ Tiglath- Pilneser” (II Chronicles 28:20), “Shalmaneser” (II Kings 17:3), “Pul” (II Kings 15:19), “Sargon” (Isaiah 20:1), and “the great and noble Asenappar” (Ezra 4:10). And the Gemara asks: But isn’t there an additional name, Sennacherib [ Sanḥeriv ]? The Gemara explains: That was not a given name; rather, it is an appellation based on the fact that his speech is contentious [ siḥato riv ], leading to quarrel and shame. Alternatively, he was called Sanḥeriv due to the fact that he spoke [ saḥ ] and snorted out [ niḥer ] contemptuous statements vis-à-vis the Transcendent.

    13Rabbi Yoḥanan says: For what reason was that wicked person privileged to be named “the great and noble Asenappar”? It was due to the fact that he did not speak [ sipper ] in disparagement of Eretz Yisrael, as it is stated: “Until I come and take you to a land like your own” (II Kings 18:32), and he did not say that he was taking them to a superior land.

    14Rav and Shmuel disagreed with regard to that statement of Sennacherib: One says he was a clever king and one says he was a foolish king. According to the one who says he was a clever king, he said that he is taking them to a land like their own, as he thought: If I say to them: I am taking you to a land that is superior to your land, they will say: You are lying. And as for the one who says he was a foolish king, he explains: If so, if he said that he is not taking them to a superior land, what is his greatness and how would they be convinced to go into exile?

    15The Gemara asks: To where did Sennacherib exile the ten tribes? Mar Zutra says: He exiled them to Afrikei, and Rabbi Ḥanina says: To the Selug Mountains. The Gemara adds: But those exiled from the kingdom of Israel spoke in disparagement of Eretz Yisrael and extolled the land of their exile. When they arrived at one place, they called it Shosh, as they said: It is equal [ shaveh ] to our land. When they arrived at another place, they called it Almin, as they said: It is like our world [ almin ], as Eretz Yisrael is also called beit olamim . When they arrived at a third place they called it Shosh the second [ terei ], as they said: For one measure of good in Eretz Yisrael, there are two [ terein ] here.

    16The Gemara cites additional verses written with regard to Sennacherib. “And beneath his glory shall be kindled a blaze like the blaze of a fire” (Isaiah 10:16). Rabbi Yoḥanan says: A blaze was kindled beneath his glory, but it was not actually kindled on his glory. The blaze consumed the bodies of the troops of Sennacherib beneath their garments, which were referred to as glory, as in that practice of Rabbi Yoḥanan, who would call his garments: My glory. Rabbi Elazar says: It means beneath his actual glory, i.e., the blaze consumed their souls, and their flesh was not consumed, like the burning of the sons of Aaron. Just as there, the death of the sons of Aaron entailed the burning of the soul, and the body remained intact, so too here, the death of the troops of Sennacherib entailed the burning of the soul, and the body remained intact.

    17It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: With regard to Pharaoh, who himself blasphemed God, the Holy One, Blessed be He, Himself exacted retribution from him. With regard to Sennacherib, who blasphemed God

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינהו עדיפי מיניה וכו'איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה:

    מ"ט איבעותדכתיב אבל חרדה גדולה נפלה עליהם:

    לנשוףלדלוג:

    במקום הטנופתדלא מצי קרי:

    לימא הכילחש כלומר לך אצל העזים והניחני:

    מ"ם שבתיבת למרבה המשרה סתום לכך נסתם לומר נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה ל"א שביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל שבקש לעשותו משיח ומורי רבי פירש לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה:

    כל הנסים הללושניצל מסנחריב ונתרפא מחליו:

    שר העולםמלאך שכל העולם מסור בידו:

    רזי לי רזי לינסתרות שלי הן ואני יודע על מה מעכב:

    אמר נביא אוי לי עד מתייבא משיח:

    עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזיעד שנתבזזו שונאי ישראל כמה פעמים:

    שר הרוחותשהנשמות נפקדות אצלו והיינו משא דומה כך אמר דומה אלי קורין הרוחות על עסקי שעיר עשו ואומר לי שומר מה מלילה הקב"ה שהוא שומר מה אומר מן הגלות שהוא כלילה:

    שומר מה מלילמה דבר מתי קץ הגאולה מליל זה:

    אתא בקרבתמיה ואית ספרים דלא כתיב בהו ונכון אמר להם השר כך אמר שומר הקב"ה אתא בקר גאולה תבא וגם לילה אבל מתחלה תהיה גלות הרבה ל"א שיגאלו ויבנה מקדש שני ויחזרו ויגלו גלות זה ל"א וגם לילה לרשעים וכן תרגומו מוכיח אית אגר לצדיקיא ואית פורענות לרשיעיא:

    אם תבעיוןאם תבקשו להגאל:

    בעיובקשו רחמים:

    שובובתשובה ואתיו לגאולה:

    גנאי הואדבר מגונה עשו:

    חרב חדהשמל את עצמו ונתגייר:

    חדודין חדודיןקמטין קמטין שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים:

    גיורא עד עשרה דריהכי הוא משל בני אדם ומיהו יתרו לאו עשירי הוה:

    פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום:

    שחיזק ישראלהעוסקין בתורה כדלקמן:

    תגלת פלאסרשם אחד הוא דכתיב בימי פקח בן רמליה בא תגלת פלאסר מלך אשור:

    אסנפר חד רבא חד ויקירא חד:

    כלפי מעלהכדלקמן שחירף ע"י מלאך:

    אל ארץ כארצכםולא אמר מוטבת מארצכם:

    קא משקרתשהרי אין ארץ מעולה הימנה ולכן לא אמר מוטבת מארצכם:

    להיכא אגלינהוסנחריב לעשרת השבטים דכתיב (מלכים ב י״ח:י״א) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי הי נינהו אותן מקומות:

    אבל ישראלכי אגלינהו סנחריב ספרו בגנותה של א"י דכי מטו לאותו מקום ששמו שוש אמרו שויא לארעין זאת הארץ שויא לארצנו וכשבאו למקום ששמו עלמין אמרו כי עלמין זה המקום שוה לירושלים שנקראת בית עולמים:

    כשבאו למקום ששמו שוש תרי אמרו על חד תריןכלומר זה יפה פי שנים כמקומנו ועל שם כך נקראו כל אותן מקומות כך:

    ה"ג תחת כבודו ולא כבודו ממשדכבודו ממש משמע בשרו וגופו תחת כבודו משמע תחת הגוף והבשר כלומר נשמה שבתוך הגוף והשתא אמר תחת כבודו ולא כבודו ממש נשמה שבתוך הגוף אלא האי כבודו היינו בגדיו דתחת בגדיהם נשרפו וכי הא דרבי יוחנן וכו' דכל הגוף נשרף תחת הבגדים ולא גרסי' תחת כבודו ולא תחת כבודו ממש דמשמע דמקרא נפקא לזה דהאי תחת כבודו לא תחת כבודו ממש ומהיכא תיפוק ליה האי אבל השתא דדרשא בעלמא דריש ליה:

    תחת כבודו ממשתחת גופו ממש שהגוף קיים ונשמה נשרפת:

    בעצמוהוא עצמו ולא ע"י שליח לא היה ביזוי כל כך ולכך הקב"ה כמו כן נפרע ממנו בעצמו ולא נתבייש כל כך דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין 94 עמוד א

    1אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מנייהו. אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. ואיהו עדיף מנייהו דאיהו חזא, ואינהו לא חזו.

    2וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות? אע"ג דאינהו לא חזו מידי, מזלייהו חזי. אמר רבינא: ש"מ האי מאן דמבעית, אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי.

    3מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי. אי נמי, ליקרי קרית שמע. ואי קאי במקום הטנופת, לימא הכי: ״עיזא דבי טבחא שמינא מינאי״.

    4(ישעיהו ט, ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'. א"ר תנחום: דרש בר קפרא בציפורי, מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג.

    5אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם.

    6מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר: ״(ישעיהו כד״, טז) ״מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'״.

    7אמר שר העולם לפניו: רבש"ע צביונו עשה לצדיק זה! יצאה בת קול ואמרה: רזי לי, רזי לי. אמר נביא: אוי לי, אוי לי, עד מתי? יצאה בת קול ואמרה: (ישעיהו כד, טז) בוגדים בגדו. ובגד בוגדים בגדו ואמר רבא, ואיתימא ר' יצחק: עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי.

    8(ישעיהו כא, יא) ״משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל וגו'״. א"ר יוחנן: אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו. נתקבצו כל הרוחות אצל דומה, אמרו לו: שומר מה מלילה? שומר מה מליל״ ״אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו.

    9תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנא' ״מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו'״. כיוצא בדבר אתה אומר: (שמות, יח, י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'׃

    10ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודים חדודים כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי קמיה׃

    11(ישעיהו י, טז) לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון מאי במשמניו רזון אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות חזקיה דכתיב ״(ישעיהו ט״, ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיה שחזקו יה דבר אחר חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים׃

    12סנחריב דכתיב ״ביה (מלכים ב טו״, כט) תגלת פלאסר (דברי הימים ב כח, כ) פלנאסר (מלכים ב יז, ג) שלמנאסר (מלכים ב טו, יט) פול (ישעיהו כ, א) סרגון (סרגין) (עזרא ד, י) אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב דבר אחר שסח וניחר דברים כלפי מעלה׃

    13א"ר יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל שנאמר ״(מלכים ב יח״, לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם׃

    14רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר מלך טיפש היה למאן דאמר מלך פקח היה אי אמינא להו עדיפא מארעייכו אמרו קא משקרת ומאן דאמר מלך טיפש היה אם כן מאי רבותיה׃

    15להיכא אגלי להו מר זוטרא אמר לאפריקי ורבי חנינא אמר להרי סלוג אבל ישראל ספרו בגנותה של ארץ ישראל כי מטו שוש אמרי שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרי אמרי על חד תרין׃

    16(ישעיהו י, טז) ותחת כבודו [יקד] יקוד כיקוד אש א"ר יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאני מכבדותי רבי אלעזר אמר תחת כבודו ממש כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים׃

    17תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב"ה ממנו בעצמו סנחריב שחירף׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה גיורא וכו' לאו עשירי הוהובבחיי פרשת יתרו דעשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 94a

    Sanhedrin 94a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 623 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינהו עדיפי מיניה וכו' איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה:

    מ"ט איבעות דכתיב אבל חרדה גדולה נפלה עליהם:

    לנשוף לדלוג:

    במקום הטנופת דלא מצי קרי:

    לימא הכי לחש כלומר לך אצל העזים והניחני:

    מ"ם שבתיבת למרבה המשרה סתום לכך נסתם לומר נסתמו הדברים שעלו במחשבה ולא נעשה ל"א שביקש הקב"ה לסתום צרותיהן של ישראל שבקש לעשותו משיח ומורי רבי פירש לפי שנסתם פיו של חזקיה ולא אמר שירה:

    כל הנסים הללו שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו:

    שר העולם מלאך שכל העולם מסור בידו:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 94a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה גיורא וכו' לאו עשירי הוה ובבחיי פרשת יתרו דעשרה דורות ממצרים בן חם עד יתרו:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 94a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אין הכונה שיהיה הוא מלך המשיח ממש ותהיה הגאולה השלימה שעתידה להיות בימיו, אלא הכונה שיתן לו הקדוש ברוך הוא מעלות דוגמת מעלות המשיח ויעשה לו נוראות ונפלאות מעין נוראות ונפלאות שיהיו למלך המשיח. ומה שאמר 'סַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג' הכונה שתהיה מפלת סנחריב במקום מפלת גוג שבמפלת סנחריב תמחה ותתבטל קליפת גוג ומגוג ואז יאבדו באותו זמן גוג ומגוג במקום שהם יושבים ותתבטל מלחמת גוג ומגוג ולא תהיה לעתיד כי יאבדו הם וקליפתם לגמרי ומדת הדין קטרגה כיון שלא אמר חזקיהו המלך ע"ה שירה על הנסים שעשית לו הן ברפואתו ומעמד השמש והן במפלת סנחריב אין ראוי שיזכה ליקח מן המעלות הראויים למלך המשיח כלום. והא דמדת הדין תלתה הדבר הזה בשירה מפני דידוע שבשירה יהיה מיתוק הגבורות וכל צדיק שהוא מבחינת הגבורות יש לו כח למתק הגבורות בשירה טפי משאר צדיקים ולכן תמצא אברהם אבינו ע"ה כשחפר הבארות לא נתקיימה חפירתם כי באו הפלשתים וסתמום שמלאום עפר (בראשית כו, טו) אבל יצחק אבינו ע"ה כיון שהוא עצמו מבחינת הגבורות כי הוא עטרא דגבורה אז כשחזר וחפר הבארות ההם נתקיימו מעשיו, ולכך אמר כִּי עַתָּה הִרְחִיב הֳ' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו, כב) ופרשתי בס"ד מה שאמר 'בָאָרֶץ' רמז בזה קיום הארץ הוא על ידי הגבורות. ולכן אם תמלא אותיות הָאָרֶץ כזה ה"א אל"ף ר"ש צד"י יעלה המלוי תל"ה שהם ה' פעמים אלקים [86×5=430] עם חמשה אותיות השורש שלהם. ובזה פרשתי בס"ד (מקים ארץ) [וְנִבְנְתָה עִיר] עַל תִּלָּהּ (ירמיה ל, יח) כלומר תלה הגבורות הנזכר כי בניינה וקיומה הוא על ידי הגבורות ששרשן תל"ה. ובזה פרשתי בס"ד לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הֳ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ (תהלים מו, ט) והם שמות אלקים הנזכר שרמוזים במלוי אותיות וכאמור. ומה שאמר 'פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם' הכונה הוא על המלאך הממונה על הארץ כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה עיין שם, וכן כאן השר הממונה על הארץ אמר אני אומר שירה במקום אותו צדיק ועשהו משיח. ומה שנתעורר על זה שר הארץ יותר מפני כי הארץ עומדת על התורה כמו שנאמר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה) ולכן יראה ארץ קודם מתן תורה שמא לא יקבלו ישראל את התורה וכיון שקבלו שקטה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) על פסוק מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה (תהלים עו, ט) בתחילה יראה ואחר כך שקטה וחזקיה המלך ע"ה הרביץ תורה בישראל יותר מכל דורות אחרים וחזק וקיים עמוד התורה שבו נעשה קיום ועמידת הארץ אחר אשר אחז אביו אחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וגזר שלא יעסקו בתורה והיה העולם מתמוטט ובא חזקיה המלך ע"ה וחזקו וקיימו ואמצו לכן שר הארץ השתדל בזכותו של חזקיהו המלך ע"ה עתה ואמר אני אומר שירה ועשהו משיח. ומה שאמר, אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ לְצַדִּיק זֶה! היינו שר העולם הוא מלאך מט"ט כנודע ובקש שיעשהו משיח ממש ובימיו תהיה הגאולה ממש וְיָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה 'רָזִי לִי רָזִי לִי' כלומר עתה אין זמן זה ראוי וכשר לגאולה העקרית השלימה מפני שעדיין ניצוצי הקדושה לא נשלם בירורם וכפלה הלשון אחד כנגד ניצוצי קדושה השייכים לתפארת אשר כנגדם אנו אומרים בכל יום פרשת הקטורת שהיא תורה שבכתב בחינת תפארת ואחת כנגד ניצוצי קדושה השייכים למלכות שהוא סוד תורה שבעל פה אשר כנגדם אנו אומרים בכל יום ברייתא של הקטורת דתנו רבנן שהיא תורה שבעל פה בחינת המלכות. וכששמע הנביא העכוב הוה בעבור ניצוצי קדושה אמר 'אוֹי לִי' שני פעמים כי הנצוץ שהוא טוב כאשר הוא מעורב בקליפה מספר ה'טוב' [17] שלו נהפך למספר אוֹי [17] כי החשבון שוה גם הבת קול נקטה לשון 'רָזִי לִי רָזִי לִי' כי רָזִי בהפוך אתוון זִיר שהוא כתר ונרמזה דעתה תפארת ומלכות לא הגיעו למדרגת 'שני מלכים בכתר אחד' אלא הם שני כתרים וזהו זִיר כפול. והנה בספר ועד לחכמים כתב הגאון חיד"א ז"ל דבר אחד השייך למאמר זה דמכלתין והוא דכתב שקבל מרבני זקני עה"ק ירושלים תוב"ב דידוע הוא שחזקיהו המלך ע"ה מפני סנחריב סתם מי גיחון ועד היום ביום השישי בחצות שסוגרים פתחי שערי ירושלים כי כל הישמעלים הולכים בעונותינו הרבים לבית המקדש נשארה העיר כמעט ריקנית ומשום הכי סוגרים השערים, וההולך שם אצל שער אחד אשר הוא סמוך למגדל שומע קול מים רבים שהולכים מתחת לארץ. ובזמן שהרב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל היה בעה"ק ירושלים תוב"ב בא שר אחד תקיף הנקרא אבו סיפ'ין וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו ואמרו לו הגוים יש חכם שהוא אלקי ושמו רב חיים ויטאל, ודאי שהוא יכול לפתחו ושלח אחריו ביום השישי ואמר לו גוזרני עליך שבעוד שאני הולך לבית המקדש פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם והוא נצרך הרבה לעיר ועליך מוטל לפתחו, ואם אין דמך בראשך! ומורנו הרב רבי חיים ויטאל עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק ובא אליו רבינו האר"י ז"ל בחלום ואמר לו הסכלת עשה כי זה השר היה גלגול סנחריב ולכן נקרא אבו סיפ'ין שבערבי פירושו 'אבי החרבות' ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך ע"ה והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה המלך ע"ה שהוא מדברים שלא הודו לו חכמים (פסחים נו.) ובזה היתה אתחילתא דגאולה. והשיבו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל לא רציתי להשתמש בשמות הקודש ואמר לו רבינו האר"י ז"ל אלו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי אבל מאחר שנשתמשת לזה היית יכול להשתמש לפתחו והיה קדוש השם ותיקון גדול! אמר לו מורנו הרב רבי חיים ויטאל אם כן אחזור לירושלים לפתחו. אמר לו חליף שעתא ולאו זמניה הוא עד כאן דבריו עיין שם. ומדבריו של רבינו האר"י זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] האחרונים שאמר למורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל 'חליף שעתא ולאו זמניה הוא' נתפרש לנו טעם למה אחר שסתמו חזקיהו המלך ע"ה לא פתחו ישעיה הנביא ע"ה ושאר גדולי ישראל שבכל דור ודור אחר שלא הודו לו בסתימתו חכמי דורו? וגם למה בדורות התנאים ואמוראים דהוה בהו בודאי בעלי קבלה מעשית שיכולים בודאי לפתחו כאשר היה יכול רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל! ובזה מובן שהיה טעם נסתר לחזקיהו המלך ע"ה בסתימת מי גיחון ומה שלא הודו לו חכמים היינו בטעם הנגלה שלו שאמר שסתמו בשביל מלך אשור וגם אנחנו מבינים הא דלא פתחו אותו אחרי זה עד דור התנאים ואמוראים כי כיון דהוה טעם נסתר בסתימתו לא הוה זמן ראוי לפתחו ברצון הקדוש ברוך הוא אלא עד שהגיע אותו היום שבקש אותו השר מן רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל לפתחו דהא אפילו למורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל עצמו כשאמר לרבינו האר"י ז"ל עתה אחזור לירושלים לפתחו לא נתן לו רשות ואמר לו חלף שעתא ולאו זמניה הוא. ודע כי אותו השר הנקרא אבו סיפ'ין בא אחר כך לפה עירינו בג'דאד ונקבר פה בג'דאד בתוך חצר גדול בנוי בסוף מבואות היהודים ואומרים הזקנים של עירינו שהיה על קברו קליפה והיו מאמינים בו הגויים ומכבדים אותו הרבה וגם מן היהודים היו הולכים על קברו לבקש וכו' אך הרב המקובל הישיש מורינו הרב רבי ששון מרדכי ז"ל הוא הרב המחבר קול ששון ודבר בעתו ומזמור לאסף, לקח בית סמוך לקברו והיה עוסק שם בקבלה ויחודים כמה ימים עד שביטל הקליפה שלו והנה בעתה נעשה קברו והחצר והבנין כולו חורבה ואשפה וגם בעיני הגויים אינו חשוב כלום אלא ככלב מת כי בטל לגמרי! יהי רצון האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אמן כן יהי רצון, ומי יודע בסוד ה' מה שהיה בהרב מורינו הרב רבי ששון מרדכי ז"ל הנזכר איזה גלגול השייך לזה אשר נתבטלה קליפתו של זה על ידו.

    עַד דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי, וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי (ישעיה כא, יא) נראה לי בס"ד דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות אדום על העולם כולו תשעה חדשים עיין שם. וזהו שאמר דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי הם האומות וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי הם אדום שהם עתידים להיות בזוזי לאותם בזוזי שתתפשט מלכותו על כל העולם כולו.

    "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל" (ישעיה כא, יא). יובן בס"ד דידוע חצי ראשון של לַּיְלָה נקרא לֵּיל וחצי השני נקרא לַּיְלָה וידוע דחצי השני הנקרא לילה הוא רחמים לגבי חצי הראשון הנקרא ליל ולכן זכר כאן לילה וליל, רמוז שגלות בבל הוא רחמים לגבי גלות האחרון של עתה לכן לגלות בבל קראו לילה ולגלות אחרון קראו ליל והקדים לילה לליל. ואמר 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' תיבת 'אֵתָיוּ' לשון אותיות כלומר אותיות של השם יתברך שהם ה"ו של השם ואות א' של כסא ואמר 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' כלומר תשיבו אותיות שלו למקומם להשלים השם והכסא. או יובן 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' אות יו"ד של ירושלים שהיא חסרה עתה יו"ד דכתיב ירושלם וכאשר פירש הרב הגדול מהר"ם סוזין ז"ל והביא דבריו הרב זכות הרבים מדרש פליאה מהו ירושלים א"ל אה"ו ופירש הרב ששאל מהו ירושלים דכתיבה ירושלם חסר יו"ד? והשיב זה תלוי בשלימות אה"ו שהם א' דכסא ואותיות ו"ה של השם וכאשר יושלמו אלו תושלם ירושלים באות יו"ד. ולזה אמר כאן 'שֻׁבוּ אֵתָיוּ' תשיבו אות יו"ד של ירושלים על ידי התשובה ומעשים טובים. או יובן שובו את י"ו הם אותיות יו"ד וא"ו שבשם שהם משפיעים לשתי ההי"ן שבשם בסוד ארבע ככרות שבת קדש ובגלות נתמעטה השפעה זו דאותיות יו"ד וא"ו ועל ידי תשובה ומעשים טובים תחזור ליושנה.

    כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ הֳ' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם" (שמות יח, י). נקיט לשון זה כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר לומר דאין דבר זה דומה ממש להך דחזקיהו דהתם לא אמר שירה כלל אך כאן אמרו שירה גדולה ויקרה ומשובחת ורק 'בָּרוּךְ' לא אמרו. מיהו צריך להבין על מה כל החרדה לחשוב דבר זה לגנאי על אשר לא אמרו 'בָּרוּךְ' כיון דאמרו 'שִׁירָה', ולמה לא תחשב טפי מן 'בָּרוּךְ' ויתרו אמר 'בָּרוּךְ' ולא אמר 'שִׁירָה'? ונראה לי בס"ד כי הַשִּׁירָה נאמרה על נס התחתון שניצולו ישראל ואויביהם טבעו בים סוף אך אמירת בָּרוּךְ הֳ' קאי על נס העליון שעשה הקדוש ברוך הוא למעלה בעולמות העליונים והוא שעשה אורות דגדלות לבחינת אות וא"ו דשמא קדישא בלתי הדרגות ועל ידי כך יצאו ישראל ממצרים. ולכן אנחנו אומרים הלל בערבית של ליל חג הפסח וזה נרמז בברוך כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דהגדלות היא בסוד ג' פעמים 'עד' וזה נרמז בפסוק וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים (יחזקאל טז, ז) עֲדִי אחד, עֲדָיִים שתיים. וג' פעמים 'עד' עולה רכ"ב [74×3=222]. ובזה פירשתי מה שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ (בראשית כב, יז) כלומר אשפיע לך ברכה מאורות דגדלות שהם בָרֵךְ [222] ונרמז זה באותיות בָּרוּךְ שהוא רכ"ב וא"ו כי אורות דגדלות הנזכר שהם ג' פעמים ע"ד שעולים רכ"ב המה לבחינת הוא"ו ולכך גנאי זה להם שלא אמרו בָּרוּךְ הֳ' בעד נס העליון של עולמות העליונים הרמוז באותיות ברוך.

    הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי גִּיּוֹרָא, עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי, לָא תִּבְזִּי אַרְמָאָה קַמֵּיהּ (שמות יח, י). נראה לי בס"ד נקטי עֲשָׂרָה דָּרֵי כי זה לעומת זה עשה האלקים וכמו שיש יו"ד ספירות קדושה כן יש עשר כוחות טומאה ולכן עד עשרה דרי לא ישאר שום לחלוחית מרוחות הטומאה שהיה נדבק באותו הגר בגיותו שבכל דור ימחה חלק אחת מהם לגמרי ועד עשרה דרי לא ישאר כלל ואז תוכל לבזות ארמאה באפיה כיון דנבדל לגמרי מהם ולא יגיע לו צער בבזיונם. אך מקשים רב פליג על שמואל דמפרש הוא 'וַיִּחַדְּ' שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה עַל בְּשָׂרוֹ, ואיך מייתי סייעתא לדרשה של שמואל שדרש נַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין? ונראה לי בס"ד אדרבא בזה בא להקשות על פירושו של שמואל כיון דאמרי אינשי עד עשרה דרי לא תבזי, אם כן מאי קא משמע לן קרא דבר זה ביתרו דנעשה בשרו חדודין והלא הוא הוה ראשון! ואפילו בעשרה דורות הבאים אחריו אם היה מזדמן שתאמר בזיון על אמוראה קמיה היה נעשה בשרו חדודין. על כן אי אפשר לפרש שבא הכתוב ללמדינו דבר זה אלא הכונה הוא 'שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה'.

    יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת, וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת (ישעיה י, טז). נראה לי בס"ד הטעם שזכה לשמנה שמות כי הרביץ תורה שבעל פה בישראל עד מאד ותורה שבעל פה יש בה שמונה דרגין 'כשר ופסול טמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר' והנה בשמנה שמות אלו שהם פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ‏‏־ל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם (ישעיה ט, ה) יש כ"ד אותיות כנגד כ"ד צרופי שם אדנ־י שהוא העושה דין ברשעים בסוד דינא דמלכותא 'דינא' אותיות 'אדנ־י' ולכן אמר יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת שהם כ"ד אותיות כנגד כ"ד צרופים של שם אדנ־י וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב על ידי כ"ד צרופים של שם אדנ־י שהוא הפועל דין ברשעים. ונראה על חזקיהו התפלל דוד המלך ע"ה אַל יָשֹׁב 'דַּךְ' נִכְלָם (תהלים עד, כא) זה חזקיהו המלך ע"ה שיש לו שמונה שמות שהם כ"ד אותיות ואם תצרף עמהם 'יחזקיהו' יהיו ל"א אותיות בענין שם אֵ‏‏־ל. ובזה יובן בס"ד מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵ‏‏־ל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב, ג) הַגִּבּוֹר זה סנחריב חֶסֶד אֵ‏‏־ל שיעשה הקדוש ברוך הוא חסד א‏־ל לחזקיהו שיש לו שמות ל"א אותיות ואמר כָּל הַיּוֹם הוא על דרך מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד (ישעיה י, לב).

    וְהָאִיכָּא 'חִזְקִיָּהוּ'? שֶׁחִזְּקוֹ יָ־הּ (ישעיה י, טז) קשא אכתי למה יגרע שם זה ולא ימנה בכלל שמותיו, ובפרט שהוא העיקר שנקרא בו? ונראה לי בס"ד דאיתא בדברי רבינו בשער הפסוקים כי חזקיה המלך ע"ה ויחזקאל הנביא ע"ה שניהם משורש קין והיו מן הטיפות הראשונות של אדם הראשון שהיו ברפיון ולפי שנשמותיהם היו תלוים ברפיון לכך נזכרו בלשון חוזק בשמותם להורות על תיקונם שנתקנו תיקון גמור ונתקנו לגמרי מרפיונם עיין שם. ובזה מובן דברי התלמוד דדריש 'חִזְקִיָּהוּ' שֶׁחִזְּקוֹ יָ־הּ מן הרפיון ולכך לא חשיב ליה עם שמנה שמות כי כל אלו השמנה שמות זכה להם מצד עצמו אחר שגדל בתורה ומצות ומעשים טובים ואם כן הם שלו ממש כי מכחו באו לו ומשלו נתנו לו. אך שם חִזְקִיָּה זה נקרא בו מעת לידתו כי הוא מורה על החסד שעשה הקדוש ברוך הוא עמו שחזקו מרפיונו וזה זכה בו תכף ומיד בלידתו בעולם הזה שחזקו י־ה מרפיון ועל ידי כך זכה להיות גדל בתורה ומצות. ולדרשה של דבר אחר דדריש שֶׁחִזֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם דשם זה בא לו על פי היתרון שהיה לו בתורה אשר על ידי כך זכה לנס שנעשה בסנחריב ואז ממילא ישראל שראו בעיניהם הנס נתחזקו לאבינו שבשמים הנה לזה המאן דאמר של דבר אחר אית ליה תשעה שמות יש לו וחזקיה בכללם.

    וְהָאִיכָּא, 'סַנְחֵרִיב'? שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב (מלכים ב טו, יט) קשא מה תירץ בזה הא אכתי שם שלו הוא ולמה אינו נמנה עם שאר שמותיו? ונראה לי אין הכי נמי שם הוא לו אבל אינו שם של מעלה כדי שיצטרך כנגדו שם אצל חזקיהו המלך ע"ה לבטל כחו יען כי שם זה בעצמו הוא קטיגור שלו שמגיד על רשעתו הן למאן דאמר 'שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב' הן למאן דאמר 'שֶׁסָּח וְנָחַר' ורק לאותם שמנה שמות שהם של מעלה ובא לו מצדם כח צריך להיות כנגדן בקדושה אצל חזקיהו שמנה שמות כדי לבטל כחם. ומה שאמר 'שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב' נראה לי בס"ד דידוע הקליפה המבטלת לימוד תורה מן האדם ומושכת אותה ממנו שמה 'רִיב' וכמו שכתב רבינו שמשון מאצטרפולי זיע"א על מאמר הגמרא (שבת קמז:) דרבי אלעזר בן ערך נמשך אחר מקום דשן ושמן ויין טוב ושכח תלמודו וכשבא לקרות בספר תורה בציבור בפרשת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב, ב) אמר 'החרש היה לבם' שהניח אותיות 'רִיב' במקום אותיות 'דזך' מפני ששלטה עליו הקליפה שנקראת רִיב ולכן תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד נקרא 'רבי' ששולט על קליפת 'רִיב'. וידוע דסנחריב שלח דברים עם רבשקה לומר לישראל אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם וכו' (ישעיה לו, טז) וקשא וכי הוא צריך לצוותם על אכילה ושתיה! ודאי הם עושים כן ומה בא לחדש להם בדברים אלו? אך הכונה כי חזקיהו אומר לכם שתאכלו בלחמה של תורה ושתו ביינה של תורה ואתם אל תשמעו לו אלא אכלו איש גפנו ואיש תאנתו שתתענגו רק באכילה הגשמית בלבד ושתו איש מי בורו ולא תאכלו מלחמה של תורה ולא תשתו ממים ויין של תורה נמצא רצה להפרישם מעסק התורה ולהתענג בתענוג הגשמי של לחם ומים כדי להשליט עליהם קליפה של ריב ולזה נקרא סנחריב סיחתו 'רִיב' כלומר בסיחתו רצה להשליט בעולם קליפה של 'רִיב' בר מינן.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 94a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 94, Amud Aleph, about 623 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מנייהו. אינהו…”

    2. Segment 228 words

      Opens “וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות?…”

    3. Segment 322 words

      Opens “מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבעה גרמידי. אי…”

    4. Segment 432 words

      Opens “(ישעיהו ט, ו) למרבה המשרה ולשלום אין…”

      Named: רבה.

    5. Segment 532 words

      Opens “אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה…”

    6. Segment 630 words

      Opens “מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע אני…”

    7. Segment 747 words

      Opens “אמר שר העולם לפניו: רבש"ע צביונו עשה…”

      Named: רבא.

    8. Segment 848 words

      Opens “(ישעיהו כא, יא) ״משא דומה אלי קורא…”

    9. Segment 956 words

      Opens “תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה…”

      Named: רבי פפייס.

    10. Segment 1031 words

      Opens “ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר…”

      Named: רב ושמואל, רב אמר, רב חדה, רב היינו, שמואל.

    11. Segment 1165 words

      Opens “(ישעיהו י, טז) לכן ישלח האדון ה'…”

    12. Segment 1247 words

      Opens “סנחריב דכתיב ביה (מלכים ב טו, כט)…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “א"ר יוחנן מפני מה זכה אותו רשע…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1434 words

      Opens “רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    15. Segment 1539 words

      Opens “להיכא אגלי להו מר זוטרא אמר לאפריקי…”

      Named: רבי חנינא.

    16. Segment 1645 words

      Opens “(ישעיהו י, טז) ותחת כבודו [יקד] יקוד…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אלעזר.

    17. Segment 1715 words

      Opens “תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה…”

      Named: רבי יהושע.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Sanhedrin 94a · Segment 8 — “(ישעיהו כא, יא) ״משא דומה אלי קורא משעיר שומר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 94a · Segment 2 — “…מזלייהו חזי. אמר רבינא: ש"מ האי מאן דמבעית, אף…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 94a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026