Talmud Builders

    Sanhedrin 8a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 8a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I am disqualified to judge for you, because I may be partial to you due to what you’ve done for me. Rav said to Rav Kahana: Go out and judge the case. Rav Kahana saw that Rav’s host was acting haughtily due to his relationship with Rav, as he presumed that Rav Kahana was predisposed to favor him. Rav Kahana said to the host: If you are prepared to listen, then listen to me and follow my instructions. And if not, I will take Rav out of your ears. I will treat you harshly, and you will understand that your relationship with Rav will not help you at all.

    2§ The Gemara continues to interpret clauses from the verse cited above. “You shall hear the small and the great alike” (Deuteronomy 1:17). Reish Lakish says: This teaches that the judgment of one peruta should be as dear, i.e., important, to you as the judgment of one hundred maneh , i.e., ten thousand dinars. The Gemara asks: With regard to what halakha is this said? If we say it is with regard to the need to study it carefully and to decide the case justly, it is obvious that even cases relating to small sums must be judged thoroughly. Rather, Reish Lakish was speaking with regard to giving it precedence: The small claims case may not be deferred in favor of the larger claim merely because the disputed sum is smaller.

    3The Gemara continues the interpretation of the verse: “You shall not be afraid before any man.” Rabbi Ḥanan says: Do not suppress your statement of opinion due to any person. The verse continues: “For the judgment is God’s.” Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The Holy One, Blessed be He, says: It is not enough for the wicked judges, that they take money from this person and they give it to that person unlawfully, but they even trouble Me to return the money to its rightful owners. As proper justice is ultimately in the hands of God, He takes responsibility to bring about the rectification of the errors of unfit judges.

    4The verse continues: “And the cause that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it.” Rabbi Ḥanina, and some say Rabbi Yoshiya, says: On account of this matter, which displayed a degree of presumptuousness, Moses was punished, as it is stated: “And Moses brought their cause before the Lord” (Numbers 27:5). In this instance, when Zelophehad’s daughters presented their case to Moses, he did not know the answer himself and was compelled to ask God. Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this critique of Moses: Is it written: “And I will tell you,” which would indicate that Moses assumed the authority for himself? No, it is written: “And I will hear it,” meaning: If I have learned the halakha , I have learned it. And if not, I will go and learn it. Consequently, there was no presumptuousness in Moses’ statement.

    5Rather, the unusual manner in which the halakha of women’s inheritance (see Numbers, chapter 27) was revealed may be understood as it is taught in a baraita : It would have been fitting for the Torah portion about inheritances to have been written by attributing it to Moses, our teacher, i.e., to introduce the halakha with the standard formulation: And the Lord spoke to Moses, saying. But the daughters of Zelophehad achieved merit as a result of their initiative in pursuing a portion in Eretz Yisrael, and therefore the halakha was written by attributing it to them. Similarly, it would have been fitting for the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer (see Numbers 15:32–36) to have been written by attributing it to Moses, our teacher. But the wood gatherer was found guilty, and the halakha was written by attributing it to him. This serves to teach you that guilt is engendered by means of the guilty and merit by means of the innocent.

    6The Gemara continues to interpret verses pertaining to judges and judgment. It is written: “And I charged your judges at that time” (Deuteronomy 1:16), and it is written soon thereafter: “And I commanded you at that time all the things that you should do” (Deuteronomy 1:18). There is an apparent contradiction between these verses, as one indicates God commanded the judges and the other indicates He commanded the people. Rabbi Elazar says that Rabbi Simlai says: Moses issued a warning to the community that the awe of the judge must be upon them, and Moses issued a warning to the judge that he must bear the burden of the community. Up to what degree must the judge bear this burden? Rabbi Ḥanan, and some say Rabbi Shabbtai, says: It is as Moses said, that he carried Israel “as a nursing father carries the sucking child” (Numbers 11:12).

    7Similarly, a distinction is drawn between two verses where Moses commanded Joshua concerning his impending leadership: It is written: “For you shall go with these people into the land” (Deuteronomy 31:7), and it is written: “For you shall bring the children of Israel into the land” (Deuteronomy 31:23). Rabbi Yoḥanan reconciled the difference between these two charges and said: Moses said to Joshua, in the first verse: You and the elders of the generation will enter into Eretz Yisrael together with the people, i.e., the elders will assist you in the leadership. Subsequently, in the second verse, the Holy One, Blessed be He, said to Joshua: You yourself must bring the people: Take a rod and strike the people upon their skulls. There must be one clear and authoritative leader for the generation, and there may not be two or more leaders for the generation.

    8§ The Gemara returns to the discussion of halakhic matters related to the mishna. The Sages taught in a baraita : A zimmun is to be issued with three people. The Gemara analyzes: What is meant by the term zimmun in the baraita ? If we say it is referring to the invitation to recite Grace after Meals jointly, which is called the zimmun blessing, that is difficult. But isn’t it taught in a baraita : Zimmun and the zimmun blessing are to be issued with three people? As the baraita lists these halakhot separately, it indicates that the term zimmun is referring to a different matter. And if you would say that the baraita explains itself, by clarifying: What is meant by the term zimmun ? It is the zimmun blessing, another source indicates even more clearly that these terms are referring to two different procedures. But isn’t it taught in a baraita : Zimmun is performed with three people, and the zimmun blessing is performed with three people? Evidently, therefore, zimmun is not referring to the zimmun blessing.

    9Rather, what is zimmun ? It is a summons to appear in court for judgment. The Gemara notes that this is similar to that which Rava said: With regard to this court of three judges who are sitting and waiting to adjudicate a case, and the agent of the court went and said to one of the litigants that he is summoned in the name of only one of the judges, the summons is insufficient. It is as if the agent did not say anything, unless he said it in the name of all of them. That is what is meant when it is taught that zimmun is issued by three. The Gemara clarifies: That statement applies only when it is not the day set for judgment. But on the day set for judgment, when it is understood that a summons in the name of only one judge actually indicates a summons from an assembled court, we have no problem with it. Someone who ignores such a summons is subject to the full censure of the court.

    10§ The mishna teaches: Cases involving payment of double the principal must be adjudicated by a court of three judges. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda sent an inquiry to Rav Naḥman bar Ya’akov: Let our teacher instruct us: With regard to cases involving laws of fines, by how many judges must such cases be adjudicated? The Gemara asks: What is the dilemma he is raising? Didn’t we learn in the mishna that such cases are judged by three judges? Rather, Rav Naḥman bar Rav Ḥisda is raising a dilemma with regard to a single expert judge: May he adjudicate cases involving laws of fines by himself or not?

    11Rav Naḥman bar Ya’akov said to him: You already learned this in the mishna: Cases involving payment of double the principal and payment of four or five times the principal must be adjudicated by three judges. What is meant by three? If we say it means three non-ordained lay judges, didn’t your father’s father say in the name of Rav: Even if there are ten judges, if they are lay judges they are unfit for adjudicating cases involving laws of fines? Rather, the mishna is discussing expert judges, and it says that three are necessary. Therefore, a single expert judge may not adjudicate such cases.

    12§ The mishna records a dispute concerning the number of judges required to judge the case of a defamer (see Deuteronomy 22:13–19), which generally involves a man defaming his wife by falsely accusing her of having committed adultery while she was betrothed. Rabbi Meir says the case must be tried by three judges, and the Rabbis say: An accused defamer is judged by a court of twenty-three judges. It is obvious that in a case in which the husband’s accusation has the potential to result in the woman’s execution, Rabbi Meir agrees that as this is a case of capital law, it must be tried by twenty-three judges. Therefore, the dispute in the mishna must involve a lesser claim, such as a case where there are no witnesses to the alleged adultery, but the husband claims she was not a virgin when they married and is suing for monetary compensation.

    13The Gemara asks: But although the halakha of a defamer contains the potential to qualify as a case of capital law, what of it? As long as this particular case has no such potential, why do the Rabbis require twenty-three judges?

    14Ulla said: Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to the question of whether one needs to be concerned with the possibility of rumors, meaning that if the husband raises the claim that his wife committed adultery, although he has no witnesses and there is no potential for a capital conviction, should the court be concerned with the possibility that the publicity generated by the proceedings may lead to the emergence of witnesses, which would make it a capital case? Rabbi Meir holds that one need not be concerned with the possibility of rumors. And the Rabbis hold that one does need to be concerned with the possibility of rumors.

    15Rava says: Everyone agrees that one need not be concerned with the possibility of rumors. And here they disagree about whether one need be concerned for the honor of the first judges. And with what are we dealing here? We are dealing, for example, with a case where a court of twenty-three judges was convened to judge a case of capital law, because the husband accused his wife of committing adultery. As there were no witnesses to the alleged adultery, the court of twenty-three judges was disbanded, and then the husband said to them: At least adjudicate for me the aspect of monetary law, to reduce the sum in her marriage contract to the amount for a non-virgin. At that point, it became strictly a case of monetary law, which would normally be tried by three judges. Nevertheless, the Rabbis hold that the court of twenty-three judges must be reconvened, out of concern for their honor, since they had already begun to hear the case. Rabbi Meir disagrees, as he does not view this as an affront to the honor of the judges.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    פסילנא לךשהזכרתני טובתך:

    חזייהרב כהנא לההוא גברא:

    דהוה גאיס ביהברב סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות:

    מפיקנא לך רב מאונךאודיעך שאין רב יכול לסייעך דמשמתינא לך:

    אילימא לעיוני ביה ומיפסקיהלאמיתו:

    לאקדומיהאם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך:

    כי המשפט לאלהים הואכאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו:

    על דבר זהשנטל שררה לעצמו לומר תקריבון אלי (דברים א׳:י״ז) שהיה לו לומר תקריבון לפני השכינה:

    נענש משהשלא זכה שלא נאמר לו פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו ולא ידע מה להשיב:

    כתיב ואצוה את שופטיכםמשמע את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם:

    וכתיב ואצוה אתכםדציבור עצמם הזהיר ומה הוצרך להזהירן:

    כי אתה תבוא את העםמשמע גם אתה כאחד מהן:

    כי אתה תביאמשמע (לשון) שררה נוהג עליהן:

    משה אמר לו זקנים שבדור עמהםעל פיהם עשה מעשה ולא תשתרר עליהם דההוא קרא דכי אתה תבוא משה אמרו כדכתי' ביה אל הארץ אשר נשבע ה' וגו' ובמקרא דכי אתה תביא כתיב אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם וגו' אלמא דהקב"ה בעצמו אמרו:

    דבר אחדמנהיג אחד:

    אזמוני לדינאב"ד ששולחין שלוחם לבעל דין שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם צריך השליח להזמינו בשם שלשתן:

    ואמר משמיה דחדפלוני דיין מזמינך לא אמר כלום ואי לא אזיל לא משמתינן ליה:

    יומא דדינאשני וחמישי תקנת עזרא היא בב"ק (דף פב:):

    דיני קנסותזה שמשלם יותר מדינו:

    המוציא שם רעלא מצאתי לבתך בתולים ובא להפסידה כתובתה ולא להרגה שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה:

    וחכמים אומרים כו' מפני שיש בו דיני נפשותקס"ד דהכי קאמרי משום דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני נפשות וכגון שמביא עדים ובגמרא פרכינן וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא דליכא עדים:

    ור"מ סבר אין חוששין ללעזאין חוששין שמא כשיבואו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותבעי כ"ג דשמא יבא לידי דיני נפשות ורבנן סברי חוששין:

    דכ"ע לא חיישינן ללעזואם תחילת תביעתו של בעל לא בא לידון על פי עדים אלא על ידי עצמו ולהפסידה כתובתה מודו רבנן דבשלשה:

    והכא כגון דאיכניף עשרים ושלשהשאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא:

    ואיבדורהדיינין והלכו להם:

    ואמרהואיל ואין לי עדים דנו לי מיהת בשלשה דיני ממונות להפסידה כתובתה ע"י עצמו דקיי"ל (כתובוח דף י.) חכמים תיקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו להפסידה על פיו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה רבי מאיר סבר בשלשה דאין חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה ורבנן סברי חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    סנהדרין ח עמוד א

    1פסילנא לך לדינא. אמר ליה רב לרב כהנא: פוק דייניה. חזייה דהוה קא גאיס [ביה]. א"ל אי צייתא צייתא ואי לא מפיקנא לך רב מאונך׃

    2(דברים א, יז) כקטן כגדול תשמעון אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה׃

    3(דברים א, יז) לא תגורו מפני איש (א"ר חנן אל תכניס דבריך מפני איש) (דברים א, יז) כי המשפט לאלהים הוא א"ר חמא ברבי חנינא אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו׃

    4(דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם א"ר חנינא ואיתימא רבי יאשיה על דבר זה נענש משה שנאמר ״(במדבר כז״, ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה' מתקיף לה רב נחמן בר יצחק מי כתיב ״ואשמיעכם (דברים א״, יז) ושמעתיו כתיב ״אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא״׃

    5אלא כדתניא ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על ידי זכאי׃

    6כתיב ״(דברים א״, טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא וכתיב ״(דברים א״, יח) ואצוה אתכם בעת ההיא אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור עד כמה אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי (במדבר יא, יב) כאשר ישא האומן את היונק׃

    7כתיב ״(דברים לא״, ז) כי אתה תבוא וכתיב ״(דברים לא״, כג) כי אתה תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם אמר לו הקב"ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור׃

    8תנא זימון בשלשה מאי זימון אילימא ברכת זימון והתניא זימון וברכת זימון בשלשה וכי תימא פרושי קמפרש מאי זימון ברכת זימון והתניא זימון בשלשה ברכת זימון בשלשה׃

    9אלא מאי זימון אזמוני לדין כי הא דאמר רבא הני בי תלתא דייני דיתבי ואזיל שליחא דבי דינא ואמר מפומא דחד לא אמר כלום עד דאמר משמיה דכולהו הני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה:

    10תשלומי כפל כו': שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו דיני קנסות בכמה מאי קמיבעיא ליה הא אנן תנן בשלשה אלא יחיד מומחה קמיבעיא ליה דאין דיני קנסות או לא׃

    11אמר ליה תניתוה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה מאי שלשה אילימא שלשה הדיוטות האמר אבוה דאבוך משמיה דרב אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות אלא מומחין וקאמר שלשה:

    12וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה:

    13וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי׃

    14אמר עולא בחוששין ללעז קמיפלגי רבי מאיר סבר אין חוששין ללעז ורבנן סברי חוששין ללעז׃

    15רבא אמר כולי עלמא ללעז לא חיישינן והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי והב"ע כגון דאיכניף בי עשרין ותלתא למידן דיני נפשות ואיבדור ואמר להו דיינו לי מיהא דיני ממונות.

    Tosafot

    פסילנא לךמרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסיל וכן ההוא דשני דייני גזירות (כתובות קה:) דאייתי ליה צנא דפירי:

    מפיקנא לך רב מאונךדמשמתינא לך והא דקאמר במו"ק (דף יז.) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב הני מילי כשמנדה אותו לכבוד עצמו אבל לשם שמים לא:

    מוציא שם רעפי' בקונטרס שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה וקשה לר"ת חדא דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא שמזכיר מוציא שם רע הוי לענין ק' סלעים ועוד דג' דמתניתין מומחין הן ובכמה דוכתי אשכחן שדנין דיני כתובה בבבל וכן נוהגין עכשיו ועוד מה שמפרש נמי חוששין ללעז מתוך שיטעון פתח פתוח מצאתי חיישינן שמא ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה אין לשון לעז נופל על זה אלא על דבר שהוא שקר כמו (גיטין דף ה:) נמצאת אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ועוד דקאמר דונו לי מיהא דיני ממונות מי דוחקו כל זמן שאין האשה תובעת אותו כתובתה ועוד דקאמר תבעו ממון בשלשה תבעה מיבעיא ליה ועוד מה שייך תביעה שאינו בא אלא לפטור את עצמו מכתובתה ועוד ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההיא ממון איירי ועוד שמעתי מהר"ף דלר' מאיר דאית ליה כתובה דאורייתא בפרק אף על פי (כתובות דף נו:) אינו נאמן להפסידה כתובתה דדוקא למ"ד כתובה דרבנן נאמן כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף י.) דאמר רב נחמן חכמים תיקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו כו' ומפר"ת דכולה שמעתי' איירי לענין ק' סלעים שהאב תובע לבעל וחוששים ללעז היינו לעז הדיינים כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמיחייב הבעל השתא ק' סלעים דרבנן סברי בעי כ"ג דאי בג' חיישינן שמא אח"כ יבואו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד כ"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר שלפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהן ודוקא הוכחשו אבל הוזמו תו לא חיישינן לסהדי אחריני דמוכחא מילתא דאסהדי שקרי מהדר הבעל אבל בהוכחשו או לא כוונו עדותן אכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי ואיכא למיחש טפי דילמא אתו אחריני ור' מאיר לא חייש ללעז הדיינין ואין לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן (סנהדרין דף כט.) דלא חיישינן ללעז הדיינין:

    רבה אמר דכ"ע כו' כגון דאיכניף כ"ג למידן דיני נפשותשהביא האב עדים להזימום עדי הבעל ולא הספיקו לקבלם עד דאיבדור מחמת אונס או מחמת פחד או להקביל פני המלך או למדידת עגלה ערופה ונשארו רק שלשה ואין לומר שקיבלו ואח"כ איבדור דלא א"ש דונו לי מיהת:

    Edition: Vilna Edition · License: CC-BY-SA

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנא זימון בשלשה אוקימנא אזמוני לדינא והני מילי בלא יומא דדינא צריך למימר השליח כי שלשה שלחו אותי אליך אבל ביומא דדינא לא צריך למימרא שליחא דתלתא [שלחוהו] שזה דבר ידוע הוא דביומא דדינא תלתא יתבי:

    תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בג' [מומחין]אוקמה רב נחמן בר יעקב בדיני קנסות ולפיכך צריך ג' מומחין כי ההדיוטות אפילו עשרה פסולין לדון דיני קנסות. האונס והמפתה בג' שהן דיני קנסות:

    ירושלמי ר' (מינא) [מנא] אמר בנערה מאורסה פליגי ונדחו דבריו אבל חלקו במוציא שם רע. רבי מאיר סבר לייסרו ולעונשו בג' ואם נמצאו דבריו אמת בכ"ג. וחכ"א הכל בכ"ג ואמר עולא בחוששין ללעז פליגי כלומר אם ישבו שלשה לדין על הבעל לעונשו ולייסרו ודקדקו ונמצאו דבריו אמת כיון שהן דיני נפשות צריכין להוסיף עליהן עשרים אחרים אתי למימר לא אוסיפו עליהן הני עשרים אלא משום דקדמאי לא הוו ידעי למידן האי דינא ומפקי לעז עליהן ורבי מאיר לא חייש ללעז וחכמים חיישי הלכך הוי המלקות והעונש מבתחילה בכ"ג. ואם נמצאו הדברים אמת הם הן הדיינין עליה דיני נפשות. רבה אמר מתניתין כגון דיתבי כ"ג לעיוני בהאי דינא ונפקי (תרי) [כ'] מינייהו ואמר להו דיינו לי מיהת על העונש ועל המלקות ר' מאיר סבר דייני להו דממון הוא ולא חיישינן לכבוד הני (תרי) [כ'] דנפק וחכמים חיישי לכבודן

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 8a

    Sanhedrin 8a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 465 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    פסילנא לך שהזכרתני טובתך:

    חזייה רב כהנא לההוא גברא:

    דהוה גאיס ביה ברב סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות:

    מפיקנא לך רב מאונך אודיעך שאין רב יכול לסייעך דמשמתינא לך:

    אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה לאמיתו:

    לאקדומיה אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך:

    כי המשפט לאלהים הוא כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו:

    על דבר זה שנטל שררה לעצמו לומר תקריבון אלי (דברים א׳:י״ז) שהיה לו לומר תקריבון לפני השכינה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    פסילנא לך מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסיל וכן ההוא דשני דייני גזירות (כתובות קה:) דאייתי ליה צנא דפירי:

    מפיקנא לך רב מאונך דמשמתינא לך והא דקאמר במו"ק (דף יז.) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב הני מילי כשמנדה אותו לכבוד עצמו אבל לשם שמים לא:

    מוציא שם רע פי' בקונטרס שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה וקשה לר"ת חדא דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא שמזכיר מוציא שם רע הוי לענין ק' סלעים ועוד דג' דמתניתין מומחין הן ובכמה דוכתי אשכחן שדנין דיני כתובה בבבל וכן נוהגין עכשיו ועוד מה שמפרש נמי חוששין ללעז מתוך שיטעון פתח פתוח מצאתי חיישינן שמא ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה אין לשון לעז נופל על זה אלא על דבר שהוא שקר כמו (גיטין דף ה:) נמצאת אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ועוד דקאמר דונו לי מיהא דיני ממונות מי דוחקו כל זמן שאין האשה תובעת אותו כתובתה ועוד דקאמר תבעו ממון בשלשה תבעה מיבעיא ליה ועוד מה שייך תביעה שאינו בא אלא לפטור את עצמו מכתובתה ועוד ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההיא ממון איירי ועוד שמעתי מהר"ף דלר' מאיר דאית ליה כתובה דאורייתא בפרק אף על פי (כתובות דף נו:) אינו נאמן להפסידה כתובתה דדוקא למ"ד כתובה דרבנן נאמן כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף י.) דאמר רב נחמן חכמים תיקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו כו' ומפר"ת דכולה שמעתי' איירי לענין ק' סלעים שהאב תובע לבעל וחוששים ללעז היינו לעז הדיינים כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמיחייב הבעל השתא ק' סלעים דרבנן סברי בעי כ"ג דאי בג' חיישינן שמא אח"כ יבואו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד כ"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר שלפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהן ודוקא הוכחשו אבל הוזמו תו לא חיישינן לסהדי אחריני דמוכחא מילתא דאסהדי שקרי מהדר הבעל אבל בהוכחשו או לא כוונו עדותן אכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי ואיכא למיחש טפי דילמא אתו אחריני ור' מאיר לא חייש ללעז הדיינין ואין לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן (סנהדרין דף כט.) דלא חיישינן ללעז הדיינין:

    רבה אמר דכ"ע כו' כגון דאיכניף כ"ג למידן דיני נפשות שהביא האב עדים להזימום עדי הבעל ולא הספיקו לקבלם עד דאיבדור מחמת אונס או מחמת פחד או להקביל פני המלך או למדידת עגלה ערופה ונשארו רק שלשה ואין לומר שקיבלו ואח"כ איבדור דלא א"ש דונו לי מיהת:

    Tosafot on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Rabbeinu Chananel

    תנא זימון בשלשה אוקימנא אזמוני לדינא והני מילי בלא יומא דדינא צריך למימר השליח כי שלשה שלחו אותי אליך אבל ביומא דדינא לא צריך למימרא שליחא דתלתא [שלחוהו] שזה דבר ידוע הוא דביומא דדינא תלתא יתבי:

    תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בג' [מומחין] אוקמה רב נחמן בר יעקב בדיני קנסות ולפיכך צריך ג' מומחין כי ההדיוטות אפילו עשרה פסולין לדון דיני קנסות. האונס והמפתה בג' שהן דיני קנסות:

    ירושלמי ר' (מינא) [מנא] אמר בנערה מאורסה פליגי ונדחו דבריו אבל חלקו במוציא שם רע. רבי מאיר סבר לייסרו ולעונשו בג' ואם נמצאו דבריו אמת בכ"ג. וחכ"א הכל בכ"ג ואמר עולא בחוששין ללעז פליגי כלומר אם ישבו שלשה לדין על הבעל לעונשו ולייסרו ודקדקו ונמצאו דבריו אמת כיון שהן דיני נפשות צריכין להוסיף עליהן עשרים אחרים אתי למימר לא אוסיפו עליהן הני עשרים אלא משום דקדמאי לא הוו ידעי למידן האי דינא ומפקי לעז עליהן ורבי מאיר לא חייש ללעז וחכמים חיישי הלכך הוי המלקות והעונש מבתחילה בכ"ג. ואם נמצאו הדברים אמת הם הן הדיינין עליה דיני נפשות. רבה אמר מתניתין כגון דיתבי כ"ג לעיוני בהאי דינא ונפקי (תרי) [כ'] מינייהו ואמר להו דיינו לי מיהת על העונש ועל המלקות ר' מאיר סבר דייני להו דממון הוא ולא חיישינן לכבוד הני (תרי) [כ'] דנפק וחכמים חיישי לכבודן

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    כקטון כגדול תשמעון זו אזהרה להיות הדיין זהיר בדין של פרוטה כדין מאה מנה ולא סוף דבר לדונו כראוי בלא הטיה אלא אף להזקק לו תחילה אם קדם לבוא לפניו:

    כתוב אחד אומר ואצוה את שופטיכם וכתוב אחד אומר ואצוה אתכם הרי אלו שתי אזהרות אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיהא סובל טרחם ומשאם כאשר ישא האומן את היונק ולעולם יהא אחד ממונה על כלם שיהיו כלם נשמעים לו כדי שלא ירבו מחלוקות בהתמדה והוא שאמרו כי אתה תביא וכתוב כי אתה תבא אמר לו משה ליהושע זקנים שבדור עמהם כלומר שיהיו עמך במדרגה אחת אמר לו הקב"ה ליהושע טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור וכן בדוד הוא אומר שמעוני אחי ועמי אם אתם שומעים לי הרי אתם אחי ואם אי ואם שומעין לי הרי אתם עמי ואני רודה אתכם במקל:

    ברכת זמון שהיא בשלשה בברכת המזון כבר התבאר ענינו במקומו הראוי לו וזמון האמור כאן שהוא בשלשה הוא נאמר לענין הזמנת בית דין והוא ששלשה שיושבין לדון והלך שלוחם להזמין אחד מבעלי דין אין כותבין כנגדו כלום אם לא בא בהזמנתו אא"כ הזמינו בשם שלשתם ומ"מ דווקא שאינו ביום הקבוע [...] כגון שני וחמישי הדבר ידוע שהם מקובצים ודיים בהזמנה על שם אחד מהם:

    דיני קנסות כבר בארנו שאין דנין אותם אלא בארץ ישראל ועל ידי שלשה מומחין אפילו עשרה הדיוטות פסולין לדיני קנסות וכבר בארנו ענין זה במשנה:

    Meiri on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מוציא שם כו' ועוד ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההוא ממון כו' עכ"ל ר"ל הא דקאמר לקמן ובמקום נפשות בכ"ג משמע דבההוא ממון דקאמר לעיל מיניה בא לגבות ממון מבעל קאמר דבמקום נפשות הוא בשלשה ועשרים ולפירוש רש"י אינו כן דבא לגבות ממון מבעל ע"כ היינו ק' כסף ובמקום נפשות שלשה ועשרים היינו כתובה כפי' רש"י לקמן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    גמ' לא תגורו מפני איש א"ד חנן אל תכניס דבריך וכו' ור"ל ואיירי קרא בתלמיד שיושב בפני רבו ורואה זכות לעני וכו' כדלעיל בדף ו' ע"ב:

    בתוס' ד"ה מוציא שם רע וכו' ומפרש ד"ת דכולה שמעתתא איירי לענין ק' סלעים וכו' וכגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו פירוש בבדיקות או בחקירות שזה האחד אמר בזה היום נעשה וזה אומר ביום אחר דהשתא ליכא דין מיתה לא באשה ולא בעדים ותבע האב ק' סלעים דהוא תביעת ממון ואפ"ה ס"ל לרבנן דבעי כ"ג כדמפרש ואזיל וצ"ל דס"ל להתוס' דאין הבעל מתחייב ק' סלעים ע"י תביעת עצמו אא"כ תבעה בעדים שהביא עדים שזינתה והוכחשו או הוזמו לכך נקטי לה התוס' בכהאי גוונא וכ"כ רש"י לקמן בדף ט' על מימרא דרב יוסף עדי הבעל נהרגים ואין משלמין ממון:

    בא"ד ואין לדמות יוסיפו דלקמן וכו' מתניתין היא לקמן בדף כ"ט ואיידי לענין היכא דאחד מן הדיינים אומר איני יודע יוסיפו הדיינים וקאי דברי התוס' אדלעיל מיניה מדברי רבנן דחיישי ללעז והא דלא חיישינן ללעז לקמן כשאומר א' איני יודע אין הענין דהכא דומה להתם דמאי אית לן למיעבד כיון שאומר הא' איני יודע ולא שייך לומר דיצטרך מתחלה יותר מג' משום דשמא יאמר איני יודע א"כ אין לדבר סוף כשיהיו מתחלה חמשה נמי יש לחוש שיאמר א' מהם איני יודע ויצטרכו להוסיף גם אין מצוי כ"כ שיהיו הדיינים מחולקים יאמר אחד אינו יודע וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵימָא לְעִיּוּנֵי בֵּיהּ וּמִיפְסְקֵיהּ, פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְאַקְדוּמֵיהּ. קשה כיון דפשיטא לן דין פרוטה כדין מאה מנה איך סלקא דעתיה לאקדומי כדי שהוצרך להזהיר על זה בפירוש? ונראה לי בס"ד דאיכא סברה למימר אם יש על ראובן דין על מאה מנה זילי נכסי לפי שעה דשמא יתחייב ואז אין לו לשלם ולכן אם מוכר קרקע קודם שנתברר דינו מוכרח שימכרנה בזול הרבה כי הלוקחים יאמרו זה מוכרח למכור ואם כן הוה סלקא דעתיה לאקדומי דאם יצא זכאי לא זילי נכסי. אי נמי סלקא דעתיה דאם יש לראובן תביעה של מאה מנה יטעון התובע להקדים דין זה על תביעה אחרת מועטת דשמא הנתבע יברח או יעשה הברחה לממונו ולכך ירצה להקדים דין זה לברר חובו.

    אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹטְלִים מִזֶּה מָמוֹן וְנוֹתְנִים לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו (דברים א, יז). קשא והלא נאמר בהקדוש ברוך הוא לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיה מ, כח) ואיך אומר שמטריחין אותי? ועוד והלא חזרת ממון לבעליו אפשר להיות בנקל אם ראובן לקח מנה שלא כדין משמעון יפיל ראובן מנה זה מחיקו וימצאנה שמעון ויקחנה, ולמה קרי לחזרת ממון לבעליו בלשון טרחא? ונראה לי לעולם אין טרחה ויגיעה למעלה ורק כל דבר שינוי והתהפכות קרי ליה טרחא מפני שקשה לפני הקדוש ברוך הוא דבר מהופך ומשונה מסדרו של עולם. כיצד? מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה על מנת שאין לבעלה רשות בו ובא הבעל ותבע לפני הדיין דממון זה נכסי מלוג הוא ופירותיו שלו ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכול פירות והדיין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל שלא כדין, והאשה מרוב צערה חלתה ומתה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? המית את הבעל אחר שמתה האשה והביאו בגלגול אשה בעולם הזה, ואת האשה הביאה בגלגול איש. וזה האיש שהוא גלגול אותה אשה נשא את זאת האשה שהיא גלגול איש הבעל, נמצא עתה נעשה עולם הפוך הבעל נעשה אשה והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה. ואחר נשואין של אלו המגולגלים מתה האשה תכף אחר נשואין וירש אותה בעלה שהוא גלגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשונה ממון שלא כדין ועתה חזר הממון לבעליו כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה היא היתה גלגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין. ראה ענין זה נעשה על ידי שתי מיתות ושני גלגולים וגם דהגלגולים היו בשינוי והפוך סדרו של עולם כי לסוף האשה נעשית בעל והאיש נעשה אשה של זה הבעל. וכל גלגול כזה שהוא בהיפוך הסדר קשה לפני הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בסבא קדישא (דפרשת משפטים דף כ:) מָאנָא דַּהֲוַת לְתַתָּא הֵיךְ יִתְעֲבִיד לְעֵילָּא בַּעְלָהּ דְּהֲוָה לְעֵילָּא הֵיךְ יִתְהַפֵּךְ וַהֲוָה לְתַתָּא, בַּת זוּגֵיהּ אִתְעָבִידַת אִמֵּיהּ. תָּוָוהָא עַל תָּוָוהָא, אָחוּהָ אָבוּהָ, אִי אָבוּהָ דְּקַדְמֵיתָא יִפְרוֹק לֵיהּ יֵאוֹת אֲבָל אָחוּהָ דְּלֶיהֱוֵי אָבוּהָ וְכִי לָא תָּוָוהָא אִיהוּ דָּא עָלְמָא בְּהִפּוּכָא אִיהוּ וַדַּאי עִלָּאִין לְתַתָּא וְתַתָּאִין לְעֵילָּא. עיין שם. וכן אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סוטה ב:) בזווג איש ואשתו דקשה לזווגם כקריעת ים סוף ופירש רבינו האר"י ז"ל דאיירי בגלגול שני עיין שם. ולכן אמר כאן שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו פירוש ענין כזה שהדיין לוקח ממון שלא כדין ונותן לזה יזדמן בו אופן חזרה שנקראת טרחא והיינו כמו אם נזדמן מעשה כהאי גונא שהנגזל מת מחמת צערו דהשתא אי אפשר לעשות חזרת הממון אליו בדרך אבידה ומציאה אלא צריך להיות בזה מיתות וגלגולים ודברים הפכיים מסדרו של עולם וכדהוה באותה מעשה הנזכר דכל זה הקושי נחשב ונקרא בשם טורח וכמו שנאמר הָיוּ עָלַי לָטֹרַח (ישעיהו א, יד).

    "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא, יב) נראה לי בס"ד לרמוז בזה מה שאמר משה רבינו ע"ה אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א, יב) והיינו אֵיכָה ראשי תיבות כאשר ישא אומן היונק.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָם (דברים לא, כג). פירוש על הראשים שלהם שתמשול גם בראשים. ועוד נראה לי בס"ד אומרו קָדְקָדָם שבו המוח וידוע השכל הוא במוח ולכל אחד שיש לו מוח בקדקדו יתנהג עמו כפי שיעור שכלו שבקדקדו. והא דאמר טֹל מַקֵּל ולא אמר מַטֶּה מפני כי מקל הוא סופי תיבות שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק וישראל ואומרו טֹל מַקֵּל רמז בו על יחוס אבותם שתטול בידך טענה מצד אבותם ותוכיח אותם בטענה זה שתאמר להם ראו כי בני אברהם יצחק וישראל אתם המה הקדושים אשר בארץ וצריך שתלכו בנימוסם ובדרכם ונתיבתם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 8a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 8, Amud Aleph, about 465 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “פסילנא לך לדינא. אמר ליה רב לרב…”

      Named: רב לרב, רב מאונך.

    2. Segment 228 words

      Opens “(דברים א, יז) כקטן כגדול תשמעון אמר…”

    3. Segment 343 words

      Opens “(דברים א, יז) לא תגורו מפני איש…”

      Named: רבי חנינא.

    4. Segment 448 words

      Opens “(דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם…”

      Named: רבי יאשיה, רב משה, רב נחמן בר יצחק.

    5. Segment 540 words

      Opens “אלא כדתניא ראויה פרשת נחלות שתיכתב על…”

    6. Segment 650 words

      Opens “כתיב (דברים א, טז) ואצוה את שופטיכם…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמלאי, רבי חנן, רבי שבתאי.

    7. Segment 740 words

      Opens “כתיב (דברים לא, ז) כי אתה תבוא…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 827 words

      Opens “תנא זימון בשלשה מאי זימון אילימא ברכת…”

    9. Segment 939 words

      Opens “אלא מאי זימון אזמוני לדין כי הא…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1036 words

      Opens “תשלומי כפל כו': שלח ליה רב נחמן…”

      Named: רב נחמן בר רב, רב נחמן בר יעקב.

    11. Segment 1130 words

      Opens “אמר ליה תניתוה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה…”

      Named: רב אפילו.

    12. Segment 127 words

      Opens “וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה:…”

    13. Segment 137 words

      Opens “וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אמר עולא בחוששין ללעז קמיפלגי רבי מאיר…”

      Named: רבי מאיר, עולא.

    15. Segment 1530 words

      Opens “רבא אמר כולי עלמא ללעז לא חיישינן…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 8a · Segment 14 — “אמר עולא בחוששין ללעז קמיפלגי רבי מאיר סבר אין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 8a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026