Talmud Builders

    Sanhedrin 38a

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 38a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and the mother of Shealtiel conceived while standing. Alternatively, “Shealtiel” is interpreted as meaning that God [ El ] requested [ nishal ] dissolution of His oath, as it were, and allowed Jeconiah to father a child. In the continuation of that passage in Chronicles, where the verse refers to the grandson of Jeconiah, Zerubbabel [ Zerubavel ], the Gemara interprets that his name teaches that he was sown [ nizra ], i.e., conceived, in Babylonia [ Bavel ]. And what was his true name? Nehemiah, son of Hachaliah, was his true name.

    2Having mentioned the sons of Rabbi Ḥiyya, the Gemara relates: Yehuda and Ḥizkiyya, sons of Rabbi Ḥiyya, were sitting at a meal before Rabbi Yehuda HaNasi, and they were not saying anything. Rabbi Yehuda HaNasi said to his servants: Add more wine for the young men, so that they will say something. Once they were inebriated, they loosened their tongues and said: The son of David, i.e., the Messiah, will not come until two fathers’ houses are destroyed from Israel, as those two families are preventing the redemption. And they are the head of the exile who is in Babylonia, i.e., the family of the Exilarch, and the Nasi who is in Eretz Yisrael, i.e., the family of Rabbi Yehuda HaNasi (see 5a), as it is stated in reference to the Messiah: “And he shall be for a sanctuary; but for a stone of stumbling and for a rock of offense to both the houses of Israel” (Isaiah 8:14).

    3Rabbi Yehuda HaNasi said to them: My children, do you throw thorns in my eyes? How can you say this in the presence of the Nasi himself? Rabbi Ḥiyya said to him: My teacher, do not view their behavior in a negative light. Wine [ yayin ] is given in letters of seventy, i.e., the numerical value of the letters in the word yayin is seventy, and secret [ sod ] is given in letters of seventy, i.e., the numerical value of the letters in the word sod is seventy. When wine enters, secrets emerge.

    4Apropos the discussion of exile, Rav Ḥisda says that Mar Ukva says, and some say that Rav Ḥisda says that Mari bar Mar taught: What is the meaning of that which is written: “And so the Lord has hastened the evil, and brought it upon us; for the Lord our God is righteous in all His works He has done” (Daniel 9:14)? Is it because “the Lord our God is righteous” that “the Lord has hastened the evil, and brought it upon us”? He explains: Yes, because it was a righteous act that the Holy One, Blessed be He, performed for the Jewish people by hastening the exile of Zedekiah while the Jews who had been exiled in the exile of Jeconiah, which preceded it, were still alive, as the wise people among those exiled with Jeconiah were able to instruct those exiled with Zedekiah.

    5This is as it is written concerning the exile of Jeconiah: “And all the men of might, seven thousand, and the craftsmen [ heḥarash ] and the smiths [ vehammasger ] one thousand” (II Kings 24:16). The Gemara interprets: The term “ ḥarash ,” which can be read as ḥeresh , deaf-mute, is referring to Torah scholars, as when they open their mouths to teach Torah, all the others become as though they were deaf-mutes, as they would listen quietly to the one teaching Torah. The term “ masger ,” which is related to saggur , meaning closed, teaches that when they close, i.e., finish, teaching the halakha , they do not reopen the discussion, as all has been clarified. And how many were these Torah scholars? One thousand.

    6Ulla says: The righteous act that the Lord performed, referred to in the verse in Daniel, was that He hastened the exile by two years of venoshantem . Moses taught: “When you shall have children, and children’s children, and you shall have remained long [ venoshantem ] in the land, and shall deal corruptly, and make a carved idol, the likeness of anything, and shall do evil in the sight of the Lord your God, to provoke him to anger, I call heaven and earth to witness against you this day, that you shall soon utterly perish from off the land into which you go over the Jorden to possess it; you shall not prolong your days upon it, but shall utterly be destroyed” (Deuteronomy 4:25–26). The numerical value of the letters of the word “ venoshantem ” is 852, and the Jewish people were exiled in the 850th year after entering Eretz Yisrael. Since they were exiled early, not all of the curses enumerated in the verse would be fulfilled.

    7Rav Aḥa bar Ya’akov says: Learn from it that for the Master of the World, the term soon is referring to 852 years, as the verse states: “You shall soon utterly perish,” and the intended time until the exile was 852 years.

    8§ The mishna teaches: Therefore, Adam the first man was created alone. The Sages taught in a baraita : Adam was created alone, and for what reason? So that the heretics will not say: There are many authorities in Heaven, and each created a different person. Alternatively, Adam was created alone due to the righteous and due to the wicked. It was so that the righteous will not say: We are the children of the righteous, and righteousness is natural for us, so there is no need for us to exert ourselves to be righteous, and so that the wicked will not say: We are the children of the wicked and cannot change our ways.

    9The baraita continues: Alternatively, he was created alone due to the families, so that the families will not quarrel with each other, each one boasting of the heritage of their progenitor. And if now that Adam was created alone, families still quarrel and each family claims superiority, if there were two people created initially, all the more so would they do this. Alternatively, he was created alone due to the robbers and due to those who take by force that which is not theirs, as the feeling of fraternity among all people, having descended from the same forefather, will limit crime. And if now that Adam was created alone, criminals still rob and take by force that which is not theirs, if there were two people created initially, all the more so would this be the case.

    10The mishna teaches: And this serves to tell of the greatness of the Holy One, Blessed be He, as when a person stamps several coins with one seal, they are all similar to each other. But the supreme King of kings, the Holy One, Blessed be He, stamped all people with the seal of Adam the first man, as all are his offspring, and not one of them is similar to another. The Sages taught in a baraita ( Tosefta 8:5): The fact that Adam the first man was created alone serves to declare the greatness of the supreme King of kings, the Holy One, Blessed be He, as a person stamps several coins with one seal, and they are all similar to each other. But the Holy One, Blessed be He, stamps all people with the seal of Adam the first man, and not one of them is similar to another. As it is stated: “It is changed like clay under the seal and they stand as a garment” (Job 38:14). The verse describes people as being created “under the seal,” but their external appearance is different, just as garments can differ in appearance.

    11The baraita asks: And for what reason are their faces not similar to one another? The baraita answers: It is so that a man will not see a beautiful home or a beautiful woman and say: She is mine. If all people looked the same, no one could contradict him. As it is stated in the following verse: “And from the wicked their light is withheld and the high arm shall be broken” (Job 38:15), indicating that the reason people look different from one another is to prevent the wicked from succeeding in their plans.

    12It is taught in a baraita : Rabbi Meir would say: One person is different from another in three ways: In voice, in appearance, and in thought. The differences in voice and appearance are due to a woman forbidden to him, so that people will not exchange spouses one with another. And the differences in thought are due to the robbers and those who take by force that which is not theirs, as, if everyone thought in a similar way, criminals could take advantage of others because they would understand where they keep their valuables.

    13The Sages taught in a baraita ( Tosefta 8:7): Adam the first man was created on Shabbat eve at the close of the six days of Creation. And for what reason was this so? So that the heretics will not be able to say that the Holy One, Blessed be He, had a partner, i.e., Adam, in the acts of Creation. Alternatively, he was created on Shabbat eve so that if a person becomes haughty, God can say to him: The mosquito preceded you in the acts of Creation, as you were created last. Alternatively, he was created on Shabbat eve in order that he enter into the mitzva of observing Shabbat immediately.

    14Alternatively, he was created on Shabbat eve, after all of the other creations, in order that he enter into a feast immediately, as the whole world was prepared for him. This is comparable to a king of flesh and blood, who first built palaces [ palterin ] and improved them, and prepared a feast and afterward brought in his guests. As it is stated: “Wisdom has built her house, and she has hewn out her seven pillars. She has killed her beasts; she has mingled her wine; she has also furnished her table. She has sent forth her maidens; she calls upon the top of the highest places of the city” (Proverbs 9:1–3).

    15The baraita explains: “Wisdom has built her house”; this is referring to the attribute of the Holy One, Blessed be He, Who created the entire world with wisdom. “She has hewn out her seven pillars”; these pillars are referring to the seven days of Creation, in which the world was established. “She has killed her beasts; she has mingled her wine; she has also furnished her table”; these are referring to the seas and rivers and all the necessities of the world that were created. “She has sent forth her maidens; she calls”; this is referring to Adam and Eve, who were created at the end of Creation.

    16The verses continue: “Upon the top of the highest places of the city.” Rabba bar bar Ḥana raises a contradiction: It is written: “Upon the top of the highest places,” and it is written afterward: “For she sits at the door of her house, on a seat in the high places of the city” (Proverbs 9:14). Is she at the top or on a seat? He explains: Initially, Adam was alone upon the top of a high place, and ultimately, Adam was on a seat that is set for a bridegroom, when Eve was paired with him.

    17The verse states in that passage: “Whoever is thoughtless, let him turn in here; as for him that lacks understanding, she tells him” (Proverbs 9:4). The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: Who lured this man to sin? The woman told him to sin. An allusion to the interpretation that one who is lured to sin by a woman is called one “that lacks understanding” is as it is written: “He who commits adultery with a woman lacks understanding” (Proverbs 6:32).

    18It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: The dust that served to form Adam the first man was gathered from the entire world, as it is stated: “When I was made in secret and wrought in the lowest places of the earth, Your eyes did see my unshaped flesh” (Psalms 139:15–16), and it is written: “For the eyes of the Lord run to and fro throughout the whole earth” (II Chronicles 16:9), indicating that this figure was formed from the whole earth, the place within the view of the Lord’s eyes. Rav Oshaya says in the name of Rav: With regard to Adam the first man,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והיא נתעברה מעומדשהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב ושילשלו שם אשה ובאגדה דויקרא רבה אמרה לה:

    על אלתולהתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן והתירו לו פמליא ש"מ ושבועה כתיבה בההיא פרשה דכתבו את האיש הזה בס' ירמיה (כב):

    והיהמושיען של ישראל למקדש של ישראל:

    ולאבן נגףממהר הגלות שמנגפת את הרגלים:

    ולצור מכשולסלע מכשלה יהיה לשני בתי ישראל:

    בשבעים אותיותבגימטריא:

    וישקדוימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי (ירמיהו א׳:י״א):

    שהקדיםומיהר גלות צדקיהו שהיא באחרונה בעוד שגלות יכניה קיימת שעדיין לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה שהיו חכמים בתורה ולמדו' לבני גולה האחרונה:

    פותחיןבתורה:

    כחרשיםקרי ביה החרש:

    כיון דסוגריןדבר הלכה הנעלמת מהן אין לה פותחין אחרים:

    עולא אמרצדקה של שקידה היינו הקדים חורבן שתי שנים לגימטריא דונושנתם דהיינו תמני מאה וחמשים ותרתין והם גלו לסוף שמנה מאות וחמשים שנכנסו לארץ דכתיב (מלכים א ו א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וגו' וימי בית הראשון ד' מאות ועשר הרי ח' מאות ותשעים צא מהם מ' שנה שנשתהו במדבר הרי שמנה מאות וחמשים ואילמלי היה ממתין עד ונושנתם היה מתקיים בהם כי אבד תאבדון מהר והשמד תשמדון דכתיב בההיא פרשתא (דברים ד׳:כ״ו):

    מהרה דמרי עלמא כו'דהוא גימטריא דונושנתם וקרי ליה אבד תאבדון מהר והקדמה דשתי שנים צדקה היתה:

    אנו בני צדיקאבינו צדיק נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כי לא נכשל בה:

    אנו בני רשעואין אנו זקוקין בתשובה ולהצטדק כי לא יועיל:

    אם נבראו שניםיאמרו זה לזה אבא גדול מאביך:

    הגזלנים והחמסניםשיאמרו קרקע זה לבני אבינו הראשון היתה ולא לבני אביכם:

    תתהפך כחומר חותםלאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים ומדקרי ליה חותם שמע מינה בחותם הן טבועין:

    ויאמר שלי היאואין אדם מכחישו הואיל ואין היכר ביניהן:

    וימנע מרשעים אורםקלסתר פניו ומתוך כך שלא יהא קלסתר פנים דומה לשל חביריהם וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר שלי היא:

    משום ערוהשלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול:

    ובדעת מפני הגזלניםאם יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו:

    שלא יאמרו הצדוקים שותף היהאדם במעשה בראשית לפיכך קדמו לו כולם:

    למצוהשבת:

    שיכנס לסעודה מידשימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ:

    גפימקום גבוה:

    ולבסוףכשסרח נטרד:

    מי פתי יסור הנהבתריה דהאי קרא כתיב מי פתאו לזה שיסור הנה לאכול מן העץ:

    חסר לב אמרה לוהאשה שהיא חסר לב אמרה לו:

    גלמי ראו עיניךמכל מראה עיניך נגלמתי והיינו כל העולם כדכתיב בזכריה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ:

    סנהדרין 38 עמוד א

    1והיא נתעברה מעומד. דבר אחר: שלתיאל שנשאל על אלתו אל. זרובבל שנזרע בבבל. ומה שמו? נחמיה בן חכליה שמו.

    2יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הוו קא אמרי ולא מידי. אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: ״(ישעיהו ח״, יד) ״והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל״.

    3אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי? א"ל רבי חייא רבי אל ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד׃

    4א"ר חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה א"ר חסדא דרש מרי בר מר מאי דכתיב ״(דניאל ט״, יד) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו משום דצדיק ה' וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו אין צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים גלות צדקיהו ועוד גלות יכניה קיימת׃

    5דכתיב ״ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד״, טז) החרש והמסגר אלף חרש כיון שפותחין הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין בהלכה שוב אין פותחין וכמה היו אלף׃

    6עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם׃

    7א"ר אחא בר יעקב שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתין הוו:

    8לפיכך כו': תנו רבנן אדם יחידי נברא ומפני מה שלא יהו המינים אומרין הרבה רשויות בשמים דבר אחר מפני הצדיקים ומפני הרשעים שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ורשעים אומרים אנו בני רשע׃

    9דבר אחר מפני המשפחות שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו ומה עכשיו שנברא יחיד מתגרות נבראו שנים על אחת כמה וכמה דבר אחר מפני הגזלנין ומפני החמסנין ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין נבראו שנים על אחת כמה וכמה:

    10ולהגיד גדולתו כו': תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו שנא' (איוב לח, יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש׃

    11ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא שנאמר ״(איוב לח״, טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר׃

    Baraita

    12תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו בקול במראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנין והחמסנין׃

    Baraita

    13ת"ר אדם נברא בערב שבת ומפני מה שלא יהו המינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית דבר אחר שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית דבר אחר כדי שיכנס למצוה מיד׃

    14דבר אחר כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין שנא' (משלי ט, א) חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט, ב) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה (משלי ט, ג) שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת׃

    15חכמת בנתה ביתה זו מידתו של הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה אלו ימים ונהרות וכל צורכי עולם שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה׃

    16על גפי מרומי קרת רבה בר בר חנה רמי כתיב ״על גפי וכתיב על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על כסא״׃

    17(משלי ט, ד) מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו אמר הקדוש ברוך הוא מי פתאו לזה אשה אמרה לו דכתיב ״(משלי ו״, לב) נואף אשה חסר לב׃

    Baraita

    18תניא היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו שנאמר ״(תהלים קלט״, טז) גלמי ראו עיניך (וכתיב ״(דברי הימים ב טז״, ט) כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ) אמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון׃

    Tosafot

    נכנס יין יצא סודהיינו דאמר בפ' הדר (עירובין דף סה.) המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת שבעים זקנים שהסוד מתגבר על היין ואין כח ביין להוציא:

    חצבה עמודיה שבעהדבשבעה ימים נברא העולם שאע"פ שבששה ימים נברא העולם מ"מ היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה והיינו דכתיב (בראשית ב׳:ב׳) ויכל אלהים ביום השביעי:

    בתחלה על גפיפ"ה מקום גבוה ולבסוף כשסרח נטרד על כסא וקשה דבספ"ק דמס' ע"ז (דף יט.) משמע דכסא עדיף מגפי דדריש גבי תלמיד שבתחילה על גפי גולה ממקום למקום ולבסוף כשנעשה ראש ישיבה על כסא וכאן נמי יש לדרוש כן קודם שנזדווגה לו חוה על גפי כמו (שמות כ״א:ג׳) אם בגפו יבא ולבסוף על כסא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    בני ר' חייא איבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו ראשי גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמכשול. אמר להן בניי קוצים אתם משימין לי בין עיני אמר לו אביהם רבי אל ירע בעיניך יין ע' סוד ע' נכנס יין יצא סוד. כתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה והחרש והמסגר אלף. חרש כיון שפותחין נעשו הכל כחרשין. והמסגר כיון שסוגרין אין מי יפתח. עולא אמר צדקה עשה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם ש"מ מהרה דהקב"ה תתנ"ב שנה הוי וזו השמועה עוד בסוף גיטין:

    לפיכך נברא אדם יחידי ללמד שכל המאבד נפש כאלו מאבד עולם מלאוכן המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא כו'. ת"ר לא נברא אדם יחידי שלא יהיו המינים אומרים רשויות הרבה כו'. ת"ר בע"ש נברא אדם שלא יהיו המינים אומרים שותף היה להקב"ה במעשה בראשית ואם תזוח דעתו עליו יאמרו לו יתוש קדמך כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 38a

    Sanhedrin 38a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 587 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והיא נתעברה מעומד שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב ושילשלו שם אשה ובאגדה דויקרא רבה אמרה לה:

    על אלתו להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן והתירו לו פמליא ש"מ ושבועה כתיבה בההיא פרשה דכתבו את האיש הזה בס' ירמיה (כב):

    והיה מושיען של ישראל למקדש של ישראל:

    ולאבן נגף ממהר הגלות שמנגפת את הרגלים:

    ולצור מכשול סלע מכשלה יהיה לשני בתי ישראל:

    בשבעים אותיות בגימטריא:

    וישקד וימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי (ירמיהו א׳:י״א):

    שהקדים ומיהר גלות צדקיהו שהיא באחרונה בעוד שגלות יכניה קיימת שעדיין לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה שהיו חכמים בתורה ולמדו' לבני גולה האחרונה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 38a · Sefaria

    Tosafot

    נכנס יין יצא סוד היינו דאמר בפ' הדר (עירובין דף סה.) המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת שבעים זקנים שהסוד מתגבר על היין ואין כח ביין להוציא:

    חצבה עמודיה שבעה דבשבעה ימים נברא העולם שאע"פ שבששה ימים נברא העולם מ"מ היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה והיינו דכתיב (בראשית ב׳:ב׳) ויכל אלהים ביום השביעי:

    בתחלה על גפי פ"ה מקום גבוה ולבסוף כשסרח נטרד על כסא וקשה דבספ"ק דמס' ע"ז (דף יט.) משמע דכסא עדיף מגפי דדריש גבי תלמיד שבתחילה על גפי גולה ממקום למקום ולבסוף כשנעשה ראש ישיבה על כסא וכאן נמי יש לדרוש כן קודם שנזדווגה לו חוה על גפי כמו (שמות כ״א:ג׳) אם בגפו יבא ולבסוף על כסא:

    Tosafot on Sanhedrin 38a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    בני ר' חייא איבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו ראשי גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמכשול. אמר להן בניי קוצים אתם משימין לי בין עיני אמר לו אביהם רבי אל ירע בעיניך יין ע' סוד ע' נכנס יין יצא סוד. כתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה והחרש והמסגר אלף. חרש כיון שפותחין נעשו הכל כחרשין. והמסגר כיון שסוגרין אין מי יפתח. עולא אמר צדקה עשה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם ש"מ מהרה דהקב"ה תתנ"ב שנה הוי וזו השמועה עוד בסוף גיטין:

    לפיכך נברא אדם יחידי ללמד שכל המאבד נפש כאלו מאבד עולם מלא וכן המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא כו'. ת"ר לא נברא אדם יחידי שלא יהיו המינים אומרים רשויות הרבה כו'. ת"ר בע"ש נברא אדם שלא יהיו המינים אומרים שותף היה להקב"ה במעשה בראשית ואם תזוח דעתו עליו יאמרו לו יתוש קדמך כו':

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 38a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    'שְׁאַלְתִּיאֵל', שֶׁנִּשְׁאַל עַל אָלָתוֹ אֵ־ל (דברי הימים א' ג, יז) פירש הרמ"ה ז"ל שביטל השבועה כאלו נשאל עליה עיין שם. מיהו במדרש רבה סוף פרשת טהרות אמרו להדיה שאל הקדוש ברוך הוא לבית דין של מעלה והתירו לו נדרו, ובודאי הגמור לשון מליצה הוא זה לפי הפשט! אמנם נראה לי בס"ד לפרש דבריהם על פי הסוד דהשבועה יצאה מן מדת התפארת ואז הבינה שנקראת בית דין הגדול היתירה השבועה וקרו לבינה בשם בית דין הגדול משום דהיא גבורות מתערין מינה וענין ההתרה הוא שהיה מן ענין גילוי והמשכת אור שנמשך ממנה אל מדת התפארת ודוק היטב.

    אַגְבְּרוּ חַמְרָא אַדַּרְדְּקֵי, כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ מִלְּתָא נראה לי בס"ד הכונה תתנו להם יין ישן שהוא גדול מהם בשנים כדי שיתבסמו יותר ויוציאו סוד וקראם דַּרְדְּקֵי [318] שהוא מספר שִׂיחַ [318] שרצונו היה לשמוע שיח שלהם. והא דאמר להם ' קוֹצִים אַתֶּם מַטִּילִים לִי בְּעֵינַי ' לא נתכוון על עיניו ממש דרבינו הקדוש אשר דבריו כגחלי אש ופועל בדבורו אינו מוציא מפיו דבר המזיק לומר קוצים בעיניו ח"ו, אלא כונתו על היין ששתו ונתבסמו בו כי יין [70] מספר ע' ותיבת עֵינַי בהפוך יַיִן ע ' כלומר קוצים אתם מטילים ביין שהוא מספר עין אשר שתיתם ורבי חייא חש פן יזיקו דברים אלו בעיניו לכך תכף ברכו 'אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ' שלא יגרום דבר זה רע בעיניך ונתכוון רבי חייא בדברים לברכה. ברם יש לדקדק מה שאמר להם ' קוֹצִים ' לשון רבים והוה ליה למימר קוֹץ אַתֶּם מַטִּילִים? ונראה לי בס"ד דהם הטילו בדבריהם שני קוצים אחד שדרשו על סילוקו מן העולם ואחד שהקדימו את ראש שבבבל קודם ממנו והשיב לו רבי חייא 'אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד' והוא כי אתה כבר גלית סוד לפנינו שאמרת אם יעלה רב הונא ראש גולה מבבל לארץ ישראל אושיב אותו למעלה ממני יען שהוא מן הזכרים ואני מן הנקבות וכנזכר בגמרא ומאחר שאתה גלית זה שתושיב את ראש גולה אשר בבבל למעלה לכן גם הם כוונו לדבריך ונקט את ראש גולה למעלה ממך ואף על גב דרבי היה עניו סגי לאו משום גדולה הקפיד אלא משום כבוד ארץ ישראל.

    אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, 'יַיִן' נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ'סוֹד' נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. נראה לי בס"ד הכונה לומר לו אל תחשוב ממני שמעו דרשה זו שהיא נוגעת בכבודך אלא יין ניתן בשבעים וכו' והם חדשו זה מלבם. ועוד נראה לי שרמז לו בזה הדבר שאמר התורה נקראת סוד [70] שהוא מספר שבעים והטעם כי שבעים פנים יש לתורה ודרשה זו היא אחת מן השבעים ואין אתה צריך לחוש לה כי ודאי יש עוד ס"ט פנים דרבו עלה ולהכי לא תקום ולא תהיה שתתבטל בס"ט דרשות אחרים. ועדיין צריך להבין אומרו 'יַיִן' נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת דאם יַיִן [70] מספרו שבעים מה זה אומרו ' אוֹתִיּוֹת ' דמשמע המספר של שבעים היא על אותיות ממש? ונראה לי בס"ד אם תמלא אותיות אלפא ביתא כזה אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת ה"י וי"ו זיי"ן חי"ת טי"ת יו"ד תמצא בהם שלושים אותיות נמצא אות יו"ד משלמת מספר שלושים ולכן נחשבת בשלושים ושני יודי"ן יש ביין הרי כאן ששים ועוד תמלא אחר יו"ד עד נו"ן כזה כ"ף למ"ד מ"ם נו"ן הרי כאן עשרה אותיות דאות נו"ן משלים העשרה ולכן נמצא באותיות 'יַיִן' יש רמז לשבעים אותיות ממש.

    שֶׁלֹּא יְהוּ צַדִּיקִים אוֹמְרִים אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק. נראה לי בס"ד שאם אומרים כן אז יהיו בטוחים שיתערבו ויתחברו עם הרשעים ולא יהיו נזוקין מהם ובאמת התנא הזהירנו הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע (משנה אבות א, ז) והרשעים היו אומרים שהם בני רשע ואין עליהם עונש בשביל רשעתם כיון דאביהם רשע מוכרח שיהיו רשעים. ברם הא קשיא מהיכן יודעים שאביהם שנברא בששת ימי בראשית היה רשע? ונראה לי בס"ד שהאומרים כן הם אותם שנולדו מן הנברא ראשון ולכן מוכרחים לומר שהוא היה רשע כי זה כלל גדול בתורה שבכל דבר ודבר יש בו קליפה ופרי ומוכרח שתהיה הקליפה קודמת לפרי על כן מוכרח שזה הנברא ראשון הוא קליפה שהוא רשע והשני שנברא אחריו הוא הפרי שהוא צדיק. ומה שאמר ' שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בְּזוֹ ' כלומר זאת אומרת יחוסה יותר טוב ונקי ואידך להפך וזו אומרת יחוסה הוא הטוב והאחרת להפך.

    דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים. פירש רש"י ז"ל שיאמרו קרקע זו לבני אבינו הראשון. קשא גם עתה שנברא אחד ימצא כך דראובן ושמעון הם אחים שירשו קרקעות מאביהם וחלקו אותם ואחרי זה יבואו בני ראובן ויגזלו קרקע של בני שמעון באומרם של ראובן היתה וזאת אשר נפלה לאביהם בירושה? ונראה לי בס"ד דהכונה באומרו מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים שאם יהיו נבראים שנים יאמרו לאחד נתן לו כל הקרקעות ולאחד נתן לו כל המטלטלין ועל כן עתה יבא זה ויגזול הקרקע מיד בני האחד באומרו שאביך לא קנה הקרקעות אלא לאבינו נתנו כל הקרקעות ואביך ירד לקרקע זו בתורת שכירות ועתה אין לנו חפץ להשכיר תחזיר לנו הקרקע.

    וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הוּא (איוב לח, טו). מקשים כיון דהצורות שוים ואין הפרש בין זה לזה אם כן לא יש אשה נאה ואשה אינה נאה? ונראה לי בס"ד דבאמת אפילו אם יהיו הצורות שוין אי אפשר שלא יהיה הפרש קצת מעט מן המעט אך זה ההפרש הדק אינו נרגש אלא להרגילים זה בזה ויושבים זה אצל זה תמיד אבל להרואין זה את זה באקראי אינם יכולים להבחין ולהבדיל בין זה לזה. ולכן אם קדש אשה בפני עדים וראה אחרת נאה ממנה יאמר זו היא שקדשתי ואין העדים מרגישים בהפרש הדק שיש בין זו שקידש לבין האחרת ואפשר שיעידו לו לומר כן היא כדבריו. אי נמי נאה דנקיט כאן הוא על חכמתה ושכלה או על מעשיה ולעולם הצורה והיופי שוה. אי נמי נאה בגובה קומתה ועוביה ושומנה אבל הצורה והמראה שוים.

    וּבְדַעַת, מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וְהַחַמְסָנִים פירש רש"י שכל אחד ידע היכן מונח ממון חבירו ויבא ויגנוב. וקשא גם עתה הכל יודעין שהממון הוא בחנות או באוצר שבבית ועם כל זה נשמר על ידי הסגר במנעול ועל ידי שומרים ואין מעלה ומוריד השוואת הדעת בזה? ונראה לי בס"ד הכונה עתה האדם שומר ממונו על ידי תחבולה כמו מעשה דתלמידי רבי עקיבה שמצאום לסטים בדרך ושאלו מהם להיכן אתם הולכים? אמרו להם לפונדק פלוני אמרו הלסטים לכשיגיעו לאותו פונדק נקפחם כי לא היו צריכים לטרוח הרבה להסיע הממון כי בתיהם של אותם לסטים קרובים לאותו פונדק והם כשהגיעו לפונדק שהוא קודם אותו הפונדק שסיימו להם נכנסו בתוכו אז הבינו הלסטים שבתחבולה השיבו להם להציל ממונם מידם. וכן איתא במדרש מעשה באחד שהיה הולך במדבר ונשא כלי שיש בו אבנים טובות פגעו בו לסטים אמרו לו מה יש אצלך אמר להם אבני זכוכיות, אמרו לו הראם לנו, והראה להם. אמרו לו זו בכמה? אמר להם בעשרים פרוטות, זו בכמה? בשלשים פרוטות, וכן על זה הדרך אחר כך נכנס לעיר התחיל למכור זו במאתים זהובים וזו בשלש מאות זהובים נמצא שמר ממונו וגופו על ידי תחבולה ואם היו שוים בדעות היו מכירים בכל התחבולות כולם ואין מציל. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב וְיֹשֵׁב קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹקִים (תהלים נה, כ) והיינו קֶדֶם ראשי תיבות 'קוֹל דַּעַת מַרְאֶה' וְיֹשֵׁב לשון 'שכוב' כלומר עשאם מושכבין שאין שוין זה לזה בשביל כדי שלא יהיה חֲלִיפוֹת לָמוֹ שלא תתחלף אשה זו באשה אחרת ביום מפני שינוי המראה ובלילה מפני שינוי הקול ושינוי הדעת שלא יהיה שוה בכולם מפני הגזלנין שֶׁלֹּא יָרְאוּ אֱלֹקִים ואין אלקים אלא דיינין שנאמר וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹקִים (שמות כב, ז) וכנזכר בגמרא והכונה מפני אותם הגזלנין שלא יראו אלקים הדיינין והיו טוענין שקר לגזול זה את זה.

    שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א, כז). קשא אמאי נקיט יתוש ולא נקיט נמלה או פרעוש? ונראה לי יתוש הוא ממין הפורחים. ועוד נראה לי בס"ד נקיט יתוש כדי לעשות לאדם תוכחת מוסר בו מצד אחר גם כן דאיתא בגמרא דגיטין (גיטין נו:) יתוש בריה קלה, ואמאי קרי ליה בריה קלה? משום דמעליינא אית ליה מפקנא לית ליה. פירש רש"י ז"ל יש לה פה להכניס המאכל ומוצא דרך בית הרעי לית לה עיין שם. ואם כן תוכחת מוסר לאדם מן היתוש דהיא עדיף מיניה שהאדם מאכל הטוב שיכנס לפיו מוציא אותו ממנו סרוח והיתוש אוכל ואינו מוציא סרחון לכך מוכיחין לאדם בגאוה מצד קדימת היתוש עליו כי עוד יש מן היתוש תוכחת מוסר לאדם בענין הגאוה מצד היותו בריה קלה שאוכל ואינו מוציא סרחון.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 38a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 38, Amud Aleph, about 587 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “והיא נתעברה מעומד. דבר אחר: שלתיאל שנשאל…”

    2. Segment 260 words

      Opens “יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי…”

      Named: רבי חייא.

    3. Segment 327 words

      Opens “אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי…”

      Named: רבי חייא, רבי אל.

    4. Segment 450 words

      Opens “א"ר חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה…”

    5. Segment 527 words

      Opens “דכתיב ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד,…”

    6. Segment 66 words

      Opens “עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם…”

      Named: עולא.

    7. Segment 714 words

      Opens “א"ר אחא בר יעקב שמע מינה מהרה…”

    8. Segment 834 words

      Opens “לפיכך כו': תנו רבנן אדם יחידי נברא…”

      Named: רבה.

    9. Segment 939 words

      Opens “דבר אחר מפני המשפחות שלא יהו משפחות…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “ולהגיד גדולתו כו': תנו רבנן להגיד גדולתו…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים…”

      Named: רבי מאיר.

    13. Segment 1337 words

      Opens “ת"ר אדם נברא בערב שבת ומפני מה…”

      Named: רב שבת.

    14. Segment 1449 words

      Opens “דבר אחר כדי שיכנס לסעודה מיד משל…”

    15. Segment 1539 words

      Opens “חכמת בנתה ביתה זו מידתו של הקב"ה…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “על גפי מרומי קרת רבה בר בר…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1729 words

      Opens “(משלי ט, ד) מי פתי יסור הנה…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “תניא היה ר' מאיר אומר אדם הראשון…”

      Named: רב אושעיא, רב אדם.

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Sanhedrin 38a · Segment 18 — “…בכל הארץ) אמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 38a · Segment 6 — “עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 38a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026