דף ביאור

מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־499 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' פוסל על ידו דהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ור' שמעון אומר לא פוסל כדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל (נדה דף מה.) ביאתו ביאה ונהרגת עליו:

פסלה לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה:

ור"ש אומר לא פוסל דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:

גמ' ביאת שני אינה ביאה דקי"ל (לעיל יבמות דף נ.) אין ביאה אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא שריא:

מתני' דלא כבן עזאי מתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא כבן עזאי:

יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת דתרוייהו מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש בפ' רבן גמליאל (לעיל יבמות דף נ:) הילכך לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד תקינו מאמר בה:

ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השנייה. ואית דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה וכן שמעתי:

ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

נשא אשה ומת הרי זו פטורה ואע"ג דלא תקינו רבנן נשואין לקטן מ"מ אר"י דליכא איסור' דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמר בהנשרפין (סנהדרין דף עו: ושם) דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו':

קרעו סלקא דעתך קרעו משמע בכוונה:

אגורה באהלך עולמים כשנשמתו בישיבה של מעלה שפתותיו נעות בקבר כאילו מדברות נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים:

Tosafot on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

ריטב"א

רש"א לא פוסל פי' לא פסל הראשונה עליו ממה נפשך אבל צרתה פוסל דדילמא ביאתו קונה בראשון וקם לה צרתה באשר לא יבנה כדפרש"י ז"ל:

בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומת חולצות ולא מתייבמת פי' דאיכ' עלה זיקת ב' יבמים מדרבנן דביאה בן ט' שנים כמאמר שויוה רבנן:

נשא אשה ומת פטורה פי' פטורה מן החליצה ומן היבום ואפילו מדרבנן שאינו בן קניין ואפי' מדרבנן אלא דביבמה קונה ביאתו במאמר מדרבנן משום דאגידא ביה וכדפרש"י ז"ל וכו' אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינה ביאה פי' וכשבא הב' עליה בשוגגת שאם היתה מזידה הרי נאסרה על הראשון בזנות כיון דאמרת דביאת ראשון ביאה כדפרש"י ז"ל:

מתני' דלא כבן עזאי פי' בן ט' שנים לרבנן כמאמר ואשכחן להו במתני' שיש ביאה אחר ביאה ביבם א' ושני יבמות ובב' יבמין ויבמה א' וא"כ הוי דלא כבן עזאי והא דבן עזאי כבר פירשנוה בפר"ג:

לא תימא היכא דאיכא למגזר משום צרה פי שיהיו שתיהן מתיבמות ויבאו לו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וכההיא דפ"ד אחים. דהא הכא דליכא צרה פי' דרישא דמתני' לא מיירי בשיש לבן ט' שנים זה אשה אחרת ואפי' יש לו כדקתני סיפא והא לא חשיבא אלא כמפותה בעלמא וכדקתני שפטורה מן החליצה ומן היבום וא"ה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דכל היכא דאיכא זיקת ב' יבמין אסרו רבנן ואסמכוה אקרא דכתיב אשת המת ולא אשת ב' מתים או משום דס"ל דאשת ב' מתים דאוריתא וגזרי' אמטולתא זיקת ב' יבמי' דרבנן או משום גזירה להיכא דאיכא צרה דכולה חדא גזירה היא:

ושמואל אמר עשו ועשו פי' כפל לשון לאחזוקי א"נ כשם שעשו ביאתו כמאמ' לפסול על האחים כן עשו אותו כמאמר לאסור צרת'. וכן א"ר יוחנן עשו ועשו ופרכי' ויעשו כלומר א"כ למה שנינו השניי' חולצת או מתיבמת ופרקי' תנאי היא והכי קאמר לך דלמאן דאסר צרה משום מאמר ה"נ אסר לה משום ביאת בן ט' שנים ויום א':

הך תנא דפ"ד אחין גזר משום צרה והאי תנא דהכא לא גזר משום צרה פי' בתוס' בשם רי"בם ז"ל דפלוגתא דהני תנאי אליבא דר' יוחנן באשת ב' מתים דאוריית' דתנא דד' אחים סבר אשת ב' מתים לאו דאורייתא דלא משכחת לה הילכך כשאסרו חכמים זיקת ב' יבמי' דרבנן לא גזרו אלא משום צרה והיכא דאיכ' צרה שלא יבואו ליבמן שתיהן ויאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתיבמות אבל תנא דהכ' סבר דאשת שני מתים דאוריית' ואמטול הכי גזרו בזיקת ב' יבמין אפי' היכא דליכ' צרה והיינו דמחלפן סוגיין בתלמודא דזמנין דאמרי' אשת ב' מתים דאוריית' וזמנין דאמרי' לאו דאוריית' דפלוגת' דתנאי היא. ואחרי' מרבותי' פי' אשת ב' יבמין דאוריית' אלא דמפלגי תנאי איכא דסבר דאמטולת' גזרו ואע"ג דליכ' צרה והיינו תנא דהכ' ותנא דפ"ד אחי' סבר דאשת מתים לא שכיח ולא גזרו בשבילה בלבד אלא משום דאיכא חששא בצרה ומשום הכי לא גזרו היכא דליכ' צרה וזה יותר נכון והיא שיטת רבותי ז"ל ובתוס' האריכו בזה הרבה בכאן ובמ' גיטי':

בית הכנסת של טרסיים יש שפי' אומה ידועה כדאמרי' היו מדברים לשון טרסי ויש שפי' שהם צורפי נחושת ותרוייהו איתנהו אמרי' בפרק יוצא דופן דבן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל ביאתו כמאמר בגדול ואם בא לגרשה משיגדיל צריך גט וחליצה אבל בעל משהגדיל נותן גט לבד ומיהו לכל שאר הדברים קנ' דעדיפ' ודאי מקטנה דקי"ל שהיא אשתו לכל דבר ואפי' מאן דפליג התם מודה בהא מר' הר"ם ז"ל. מאי דכתיב אגורה באהליך עולמים וכו' אמר דוד רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. ובהכי סליק לן פרקא ברחמי שמיא וארקא:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

מאירי

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע גם כן ובא עליה פסל על ידו שהרי ביאת כל אחד מהם כמאמר ויש מאמר אחר מאמר ר' שמעון אומר לא פסל מפני שהוא דן אם ביאת ראשון ביאה של שני אינה כלום ואם ביאת ראשון אינה כלום אף של שני אינה כלום וכשרה לראשון ממה נפשך והיא היא המחלקת בבן תשע שבא על יבמתו ואחר כך בא הוא בעצמו על צרתה שפסל על ידי עצמו אף בראשונה מפני שאין הקנין גמור ולר' שמעון לא פסל ממה נפשך שאם ראשונה ביאה אחרונה אינה כלום ואם ראשונה אינה ביאה אף אחרונה אינה כלום והלכה כחכמים שכבר העמדנו דבריו של ר' שמעון בשיטה בפרק רבן גמליאל נ"א ב' כמו שהתבאר ולפי דרכך למדת שאין הלכה כבן עזאי שהיה אומר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ר"ל אם עשה מאמר זה אחר חברו משום דאלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חבירו הואיל ואין האחד ביד חברו אבל לא בשתי יבמות ויבם אחד שעשה יבם זה מאמר לזו ואחר כך לזו הואיל ושתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר אלא אף בזו יש מאמר אחר מאמר כמו שביארנו:

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת ונשאר שם אח שלישי חולצת ולא מתיבמת שהרי יבמה זו עדין לא נסתלקה זיקת הראשון מעליה לגמרי הואיל וביאת בן תשע אינה קונה לגמרי והרי נתחדשה עליה זיקה אחרת של קטן זה הואיל וביאתו קונה במקצת ונמצאו עליה זיקת שני יבמין ופירשו בגמרא שלא סוף דבר במקום שיש צרה כגון שהיה היבם גדול ועשה מאמר ומת ויש לו אשה שאם תאמר שהיבמה מתיבמת לשלישי ראויה להתיבם יותר ויבאו לומר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות אלא אף במקום שאין צרה שהרי משנתנו בקטן שביאתו ביבמה כמאמר ולאשה שלו אין לחוש שאין נשואי קטן כלום ואעפ"כ זיקת שני יבמין מפקעת שלא ליבמה וחולצת ולא מתיבמת שאשת שני מתים אינה מתיבמת לא היא ולא צרתה שאף צרתה תקנו בה שלא להתיבם מגזירת בעלת המאמר כמו שנבאר למטה:

נשא קטן זה אשה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום שכך אמרו שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אפילו מדברי סופרים וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה השניה או חולצת או מתיבמת הראשונה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה וחולץ לשניה אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות אמר הר"ם פי' היות הראשונה חולצת ולא מתיבמת לפי שביאת בן ט' כמאמר בגדול וכבר קדם לך כי כאשר נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ובן כ' שנה שלא הביא שתי שערות אם נראו בו סימני סריס הנה הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הנה הוא במדרגת הקטן לכל המצות ודינו בענין המשגל דין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לשלשים וחמש שנים ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה אע"פ שלא יראו בו סימני סריס וסימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי שער ראשו חלוש דק מאד ואין רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר בקושי ושכבת זרעו (דוחץ) [דוהה] ר"ל עפרת המראה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כמו שאר האנשים הבריאים וקולו דק עד שלא יובדל בין קולו לקול האשה הנה כאשר נראו בו אחד מאלו האותות והשלימו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו שתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה לא שיצמחו באי זה מקום שיזדמן מן הגוף אבל בתנאי שיצמחו בשפל הגוף במקומות הידועים בצמיחת השער ודע זה:

אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה חולצת או מתיבמת ואע"פ שהגדול שעשה מאמר ומת אף אשתו הגמורה חולצת ולא מתיבמת מגזירת בעלת המאמר לא גזרו כן בביאת קטן שלא עשו בענין זה ביאת בן תשע כמאמר בגדול לדחות את הצרה מיבום ואלו ידעה משהגדיל קנאה לגמרי וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:

ור' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה שאינו סובר באיסור זיקת שני יבמין כלום ואין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אף השניה חולצת ולא מתיבמת שהלכה כר' יוחנן שאמר בגמרא שעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שדוחה את הצרה מיבום כמו שהתבאר בפרק ארבעה אחין ל"א ב' וכבר התבאר שם הטעם במחלקתם של ר' שמעון ורבנן שהוא תלוי במאמר אם קונה בודאי במקצת או אם ספק קונה ספק אינו קונה אלא שמאחר שאין הלכה כדבריהם אין צורך בהשיב מה שכבר התבאר ולפי דרכך למדת שבן תשע שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל צריכה גט לביאתו שהיא כמאמר וחליצה לזיקתו הא לכל שאר הדברים קנה שהרי בנשואי קטנה אמרו הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה וזו ודאי עדיפא מינה:

אחד בן תשע ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות שניהם שוים לידון כקטן ופירשוה בגמרא כגון שלא נולדו לו סימני סירוס שכל שהוא בן עשרים והביא סימני סירוס גדול הוא אבל כל שלא הביא שתי שערות ולא הביא סימני סירוס הרי הוא קטן עד רוב שנותיו ר"ל ל"ה שנה ויום אחד ומשם ואילך הוא גדול לכל דבריו אלא שאינו חולץ ולא מיבם וכל שבא לידי בן עשרים ולא הביא שתי שערות וכן לא הביא סימני סירוס אם היה כחוש משמינין אותו ואם היה שמן מכחישין אותו שסימנין אלו פעמים נושרין מחמת כחש פעמים מחמת שומן:

ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ור"ש אומר לא פסל כו' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד כו' ונהרגת עליו עכ"ל ובפ' ר"ג פרש"י דאיירי אפילו במזיד שאין נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה והתוספות כתבו שם שהוא ט"ס ולא פירשו רש"י מעולם ופירשו שם כפרש"י דהכא (ב) דמיירי בשוגג ויראה הא דקאמר דבמזיד נהרגת לאו דוקא דהא א"נ דקני ביאת קטן לגמרי כמאמר אינו אלא מדרבנן כפרש"י לקמן בשמעתין גבי וחולץ לשנייה וייבומי תרוייהו לא הואיל וצרתה במקצת כמאמר דרבנן כו' אלא דה"ק כיון דאשה אחרת אסורה במזיד דנהרגת עליו בהך נשואין דרבנן אי הוה איירי במזיד נמי הוו חשו לאוסרה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועיין בתוספות בפרק ר"ג בד"ה אם ביאה ראשונה ביאה כו':

גמ' הך תנא דד' אחין גזר משום צרה כו' והאי תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזור משום צרה כו' פירושא דהך מלתא תמצא מבואר באורך בתוספות בפרק ד' אחין בד"ה מדרבנן וגזירה כו' ע"ש:

Chidushei Halachot on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' שמע ר' יוחנן איקפד עי' ירושלמי רפ"ב דברכות:

Gilyon HaShas on Yevamot 96b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד — פּוֹסַל עַל יָדוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ — פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל.

קטע 2

גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים: אִם בִּיאָה רִאשׁוֹנָה בִּיאָה — בִּיאָה שְׁנִיָּיה אֵינָהּ בִּיאָה. וְאִם בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ בִּיאָה — בִּיאָה שְׁנִיָּיה נָמֵי אֵינָהּ בִּיאָה.

קטע 3

מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי. דְּתַנְיָא, בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: יֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁנֵי יְבָמִין וִיבָמָה אַחַת.

קטע 4

וְאֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד.

קטע 5

מַתְנִי׳ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וּמֵת — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. נָשָׂא אִשָּׁה וָמֵת — הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל — הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת, וְהַשְּׁנִיָּיה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 6

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַיבֵּם לְאֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּיה. אֶחָד שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

קטע 7

גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: הָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן זִיקַּת שְׁנֵי יְבָמִין, מִיחְלָץ חָלְצָה יַבּוֹמֵי לָא מִיַּבְּמָה, לָא תֵּימָא הֵיכָא דְּאִיכָּא צָרָה, דְּאִיכָּא לְמִגְזַר מִשּׁוּם צָרָה.

קטע 8

דְּהָא הָכָא לֵיכָּא צָרָה, מִיחְלָץ חָלְצָה, יַבּוֹמֵי לָא מִיַּבְּמָה.

קטע 9

נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת כּוּ׳. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּשְׂאוּ וּמֵתוּ — נְשׁוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם.

קטע 10

בֶּן תֵּשַׁע וְכוּ׳ מִשֶּׁהִגְדִּיל וְכוּ׳. וְיַעֲשׂוּ בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע כְּמַאֲמָר בַּגָּדוֹל, וְתִדָּחֶה צָרָה מִיִּבּוּם! אָמַר רַב: לֹא עָשׂוּ בִּיאַת בֶּן תֵּשַׁע כְּמַאֲמָר בַּגָּדוֹל. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עָשׂוּ וְעָשׂוּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָשׂוּ וְעָשׂוּ.

קטע 11

וְיַעֲשׂוּ? תַּנָּאֵי הִיא. הָךְ תַּנָּא דְּאַרְבָּעָה אַחִין גָּזַר מִשּׁוּם צָרָה.

קטע 12

וְאַשְׁמְעִינַן בְּגָדוֹל, וְהוּא הַדִּין בְּקָטָן. וְהַאי דְּאָמַר גָּדוֹל — מִשּׁוּם דִּבְגָדוֹל קָאֵי.

קטע 13

וְהַאי תַּנָּא דְּהָכָא סְבִירָא לֵיהּ עָשׂוּ, וְלָא גָּזַר מִשּׁוּם צָרָה. וְאַשְׁמְעִינַן בְּקָטָן, וְהוּא הַדִּין בְּגָדוֹל. וְהַאי דְּקָאָמַר בְּקָטָן — דִּבְקָטָן קָאֵי.

קטע 14

אֲזַל רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לִשְׁמַעְתָּא בֵּי מִדְרְשָׁא, וְלָא אַמְרַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. שְׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן אִיקְּפַד. עוּל לְגַבֵּיהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי. אֲמַרוּ לֵיהּ: לֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טְבֶרְיָא בְּנֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא,

קטע 15

שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי, עַד שֶׁקָּרְעוּ סֵפֶר תּוֹרָה בַּחֲמָתָן. קָרְעוּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא שֶׁנִּקְרַע סֵפֶר תּוֹרָה בַּחֲמָתָן. וְהָיָה שָׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אָמַר: תָּמֵיהַּ אֲנִי אִם לֹא יִהְיֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הֲוָה.

קטע 16

הֲדַר אִיקְּפַד טְפֵי, אֲמַר: חַבְרוּתָא נָמֵי?!

קטע 17

עוּל לְגַבֵּיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אֲמַר לֵיהּ: ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכׇּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״, וְכִי עַל כׇּל דָּבָר שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לִי מֹשֶׁה? אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הִיא. אַף רַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידְךָ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִין כִּי שֶׁלְּךָ הִיא.

קטע 18

אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם יוֹדְעִין לְפַיֵּיס כְּבֶן אִידִי חֲבֵרֵינוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא קָפֵיד כּוּלֵּי הַאי? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: ״אָגוּרָה בְּאׇהׇלְךָ עוֹלָמִים״, וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לָגוּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים? אֶלָּא אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן

מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

מסכת יבמות דף צ״ו עמוד ב׳

רש"י

תוספות

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור