מסכת יבמות דף צ״ה עמוד ב׳פרק 10 האישה רבה

אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֵשֶׁת אִישׁ. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵשֶׁת אִישׁ. וּמַאי קָרֵי לַהּ ״אִיסּוּר קַל״ — שֶׁאֵין הָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵשֶׁת אִישׁ.

וּמָה בִּמְקוֹם הַבָּא עַל אִיסּוּר קַל, שֶׁאֵין הָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו — נֶאֱסָר הָאוֹסֵר, הַבָּא עַל אִיסּוּר חָמוּר, שֶׁהָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו — אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱסָר הָאוֹסְרָהּ?

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״, אוֹתָהּ — שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁפּוֹסֵל וְכוּ׳. מַאי קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי? אִילֵּימָא דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא, דְּאָזֵיל אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם — אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא, וְאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא,

וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: כִּי הֵיכִי דְּאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא — אֵשֶׁת גִּיסוֹ נָמֵי שַׁרְיָא. אִי הָכִי, כׇּל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — אֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, כֹּל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ — אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, מִיבַּעְיָא לֵיהּ!

וְאֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא — אִשְׁתּוֹ נָמֵי אֲסִירָא. הָתִינַח ״כֹּל שֶׁפּוֹסֵל״, — ״כֹּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל״ מַאי עֲבִידְתֵּיהּ?

אָמַר רַבִּי אַמֵּי אַרֵישָׁא: נִיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין — תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקׇּרְבָּן. עַל פִּי עֵדִים — תֵּצֵא, וְחַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן. יִפָּה כֹּחוֹ שֶׁל בֵּית דִּין, שֶׁפֹּטְרָהּ מִן הַקׇּרְבָּן.

וְקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: לָא שְׁנָא עַל פִּי עֵדִים, דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ שַׁרְיָא. וְלָא שְׁנָא עַל פִּי בֵּית דִּין, דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא.

וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: עַל פִּי בֵּית דִּין, דְּפוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. עַל פִּי עֵדִים, דְּאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: לְעוֹלָם אַסֵּיפָא (הָא — דִּנְסֵיב אֵשֶׁת גִּיסוֹ, וְהָא — דִּנְסֵיב אֲרוּסַת גִּיסוֹ). הָא — דְּאָזְלִי אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ, הָא — דְּאָזְלִי אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ, וְקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: לָא שְׁנָא אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ, וְלָא שְׁנָא אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ — אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא, וְאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא,

וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין, דְּאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחֵר — אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ, דְּאִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִידּוּשִׁין, וּפוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים — אַף פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאִתְּמַר: יְבָמָה, רַב אָמַר: הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אִישׁ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינָהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ. וְאָמַר רַב הוּנָא: כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה, וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו, וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.

דְּרַב אָמַר: הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אִישׁ — וַאֲסוּרָה לַיָּבָם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵינָהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְשַׁרְיָא לֵיהּ!

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִמַּאי דְּכִי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי — אַדְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא קָאָמַר? דִּלְמָא אַדְּרַבִּי אַמֵּי קָאָמַר! וְאִי נָמֵי אַדְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, מִמַּאי דְּאַ״פּוֹסֵל״,