מסכת יבמות דף צ״ה עמוד ב׳

אלא אמר רבא אשת איש והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה:

ה"ג כל שאין פוסל ע"י עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה:

אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן:

כל שאין פוסל מאי עבידתיה אינו פוסל מאן איירי בה לעיל:

א"ר אמי האי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא:

וקא"ל רבי יוסי בעל פי ב"ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך:

לעולם אסיפא כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים:

וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליה להאי באשתו ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו - וה"ג אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו - ואין אדם יכול להעמידה:

אלא אמר רבא אשת איש לא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק"ק לר"י דאכתי תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב:

כל שאין פוסל מאי עבידתיה ולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע"י אחרים כמו שאחות אשתו פנויה דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על ידם:

וקאמר ת"ק לא שנא אשתו וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא - וא"ת ומנא ליה דלת"ק אשת גיסו אסורה דלמא לת"ק אפי' בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו שריא ואר"י דמדאיירי ת"ק בשריותא דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש"מ דאשת גיסו אסורה אגיסו אע"ג דלא בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין קנסי רבנן אבל ר' יוסי ודאי לא קניס לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין ושמואל דאמר בסמוך דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס:

ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט. ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד. ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון. ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים פירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

ואסורה ליבם פירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי. ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא. והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).

אלא אמר רבא אשת איש וכו' וא"ת סוף סוף לתרצה בסוטה וקרי ליה איסור קל מפני שאינו אוסרה כל ימיה וי"ל דניחא ליה טפי למימר דאפי' באשת איש שזינתה ודאי קרי ליה איסור קל אבל רש"י ז"ל פי' בסוטה וא"ת ונפרוך מה לאשת איש שכן נטמא הגוף ואיסור ברובה ויש בו מיתת ב"ד תירץ הרא"ש ז"ל דלענין זה האי קולא עדיפ' ליה מהנהו חומרי כי אעפ"י שאינה אוסרה כל ימיו והיא איסור שיש בו קצב' יש כח בנאסר מחמתו לאוסרה עליו:

וא"ל ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר' אשת גיסו לא אסיר' פי' דע"כ כיון דאשתו מותרת לחזור לו לא נתן גט לאשת גיסו שאלו נתן לה גט א"כ אשתו אסורה משום דדמי לאחו' גרושתו וכיון דלא יהיב גט לאשת גיסו אינה אסורה על גיסו דקס"ד דאשה שהלך בעלה למ"ה דקנסי' ליה באיסור לבעלה ושצריכה גט מן השני הא בהא תליא וכל שאין השני נותן לה גט אינה אסורה על הראשון והכא ליכא גט כדאמרי משום דליכא למימר גירש זה ונשא זה:

גירסת הספרים והיא גרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל על יד עצמו אינו פוסל ע"י אחרי' מבעי ליה ויש נסחאו' שגורסי' כל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו כל שאינו פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים מיבעי ליה ומשמע דקשי' לרש"י ז"ל על גרסא זו דמשמ' דקשי' לן סיפא כל שאינו פוסל ע"י אחרי' דהא תקשי לן נמי רישא בכל הפוסל ע"י אחרי' וכו' מאי פוסל איכא הכא לר' יוסי להכי לא נקטי' בידן כלום מלישנא דמתני' אלא דפרכי' דלא ה"ל למתני כלום מההוא לישנ' אלא דליתני הכי כל שאינו פוסל ע"י עצמו וכו' ומיהו יש לפרש לאידך נסחי דלרבות' נקטי סיפא דר' יוסי דאפי' סיפא דמיירי בהתיר' כעין אוקמת' דידן תקשי לן לישנ' דמשתבש הוא שעושה מן העקר טפל וכו':

אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה פי' דקנסי' לאשת גיסו בגט כדין אשה דעלמ' שאמרו לה מת בעלה ואע"ג דהכ' לא שייך טעמ' דגרש זה ונשא את זה א"ה קנסי' לי' בגט כדי שלא תחלוק בין אשה לאשה שאין הכונ' בגט אלא משום קנס ועוד דגזרי' בזו שבאו אשתו וגיסו אטו היכ' שבא גיסו לבד דבעי' למקנס בגט כאשה דעלמ' שאין אשתו בכאן די"ל שמת' אשתו וגרש גיסו אחות' ונשא' הוא ועוד דדחקי' נפשי' לומר גירש זה ונשא את זה דתנאה הוא לזה כאשתו ולא נתקיים ואינה אשתו וגירש זה לאחות' ונשא' לזה דלאו אחות אשתו היא ואע"ג דה"מ רחוקים עבדי' הכי כדי לקנוס אשה שהלך בעלה וכו' ונשאה על פי עד א' לעשות גדר לתקנת חכמים שהקלו בתחלתה בדבר שבערוה החמור וכו':

א"ר אמי ארישא פרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל דקתני ר' יוסי אריש' קאי אבל מה דקתני כל שפוסל אסיפא כדפרי' דבדידי' ל"ק לן מידי ואינו מחוור דבהא אוקמתא דעביד ר' אמי איכ' פירוש' אבל מאי דקתני ר' יוסי כל שפוסל וכיון דכן אמאי פלגי' מימר' דקאי לצדדין לכ"נ דה"פ אלא אמר רבי אמי ארישא ודכוות' בתלמוד:

גרש"י ז"ל דקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא פי' ואתי' כרבנן דאמרי דנשאת ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אתי כר"ש דסבר ע"פ עדים מותרת לחזור לו דאמרי' מאי הוה ליה למעבד אבל ברוב נסחאות גרסי' וקא' ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה ולפי זה אתא אף הוא דת"ק אליב' דר"ש ואינו מחוור ויש שפי' דלכלהי נסחי איכא לפרושי דת"ק ור' יוסי כרבנן באשה דעלמא שנשאת ע"פ עדים. ומיהו אף ר"י מוד' דאיסו' דיד' אינו מן הדין דמאי היה לה למעבד אלא שהפריזו בתקנתם בעדים משום נשאת ע"פ ב"ד א"נ כדי שתדקדק כל אשה הרבה בעצמה בלא לינש' אלא אחר התר ברור שאין בו בית מיחוש וכעין גזירה דרבנן היא אבל הכא באשתו וגיסו מילת' דלא שכיח שיעידו על שניהם שמתו וישא הוא אשת גיסו מילת' דלא שכיח' אוקמוה אדינ' למי' מאי ה"ל למעבד ושריא ליה וכ"ש לר' יוסי דמקל בה כי היכי דלא תקנוס אחותה מפני גיטא ונכון הוא והא דאמרי' דאף על גב דאשת גיסו אסורה אשתו שרי' היינו משום דאסרי' אשת גיסו על גיסו ולא תהיה צריכה גט ממנו רצה לומר מזה שנשאה דאלו צריכה גט ממנו אי אפשר שתהא אשתו מותרת לו כדמוכח בהדי סוגיין דלעיל דאמרינן דמתני' דלא כר"ע משום דלר"ע צריכה גט ולא אשכחן שום התר שתה' אחות אשתו צריכ' ממנו גט ותהא אשתו מותרת לו וזו ראיה גמורה דלעול' אין אשתו מותר' לחזו' לו אלא כשאין אשת גיסו צריכ' גט ממנו וזה ברו' ופלוגתא דת"ק ור' יוסי לפום האי אוקמת' היינו דת"ק סבר דאשת גיסו בלא גט נמי אסרי' לה אגיסו דלא תלינן אסורה אגט כיון דלא אפשר ור' יוסי סבר דאסורה וגט כי הדדי נינהו וכל היכ' דאינה צריכה גט אין אוסרים אותה על גיסו וע"פ עדים אינו פוסל ע"י אחרים ונפטור אשת גיסו בלא גט ותה' מותרת על גיסו ותהא אשתו מותרת לחזור לו אבל נשאת ע"פ ב"ד שהקלו בתחלתה לא סגיא אלא לאסור על גיסו וכיון דכן צריכה גט וכיון שהיא צריכה גט ע"כ אשתו אסורה לחזור משום דדמיא לאחות גרושתו וכ"פ ר"ח ז"ל והגאון ז"ל:

רבי יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא פי' לעולם אסיפא כשנשאת ע"פ עד א' והא דאזיל אשתו וגיסו וכו' וקאמ' ת"ק ל"ש אשתו וגיסו ול"ש ארוסתו וגיסו. אשת גיסו אסורה ואשתו שריא פי' דקסבר דלעולם לא קנסי' אשת גיסו בגט כיון דליכא למימ' גרש זה ונשא זה ועוד שרואי' אשתו קיימת וכ"ת דנגזור אטו היכא דבא גיסו לבדו לא גזרי' דהא מילת' דלא שכיח היא ולא עבדי' ליה גזירות ואי משום דדמו אינשי תנאה בנשואי אשתו ויאמרו שגירש גיסו לאחו' אשתו ונשאה הוא קסבר דלעולם לא תלו אינשי בתנאה ואפי' בקדושי וכ"ש בנשואין הלכך אין כאן גט לאשת גיסו לעולם ותאסר לגיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת לו ור' יוסי סבר דאשתו וגיסו אין אשת גיסו צריכה גט ממנו כיון דאשתו בנשואי' נשאה לא תלו בהו אינשי תנאה וליכא למימר גרש זה ונשא זה אבל בארוסתו וגיסו תלו תנאה בקדושי ארוסתו ויאמרו גרש זה ונשא זה וצריכ' גט ממנו וכיון שכן שהוא פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמי לאחות גרושה (בנשואי' שאינו פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמיא לאחות גרושה) ובנשואין שאינו פוסל אשת גיסו לר' יוסי היינו שאינו פוסלה בגט כדאמרן אבל מ"מ אסורה היא על גיסו בלא גיטו של זה משום מה שהקלתה בתחלת' שאין האיסור תלו בגט כל היכא דלא אפשר בגט אבל מדברי רש"י ז"ל נר' שאינו פוסלה כלל לר' יוסי והוא מותרת לגיסו ואינו מחוור:

ומי אמ' שמואל הכי פי' דקס"ד שפסק כר' יוסי אליבא דר' יצחק נפחא אמר דבארוסתן שרו אינשי תנאה בקדושי' שלו והיינו דפרכי' ליה דבאידך אמר שמואל שאינה כאשת איש ואוקמא רב הונ' ע"י קדושי' וקסבר דאפי' בקדושי' לא שרו אינשי תנאה וכדמפרש ואזיל והיינו דאוקמה רב הונא כשקדש אחיו את האשה דאלו כשנשאה אפי' רב מודה דלא שדו בה אינשי תנאה כי חזקה שאין אדם עושה בעולתו בעולת זנות:

מי ששמע על אחיו שמת ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו מותרת לחזור לו ואין שכיבת אחיו אוסרתה אחר שהיא שוגגת ואין זו כדין שאר אשה שהלך בעלה למדינת הים שהרי אין כאן לחוש לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה שהכל יודעין שגרושת אחיו אסורה ותולין את הענין בטעות אבל אם קדש אחיו אשה ושמע זה שמת ויבם את ארוסתו ואחר כך בא אסורה לחזור לו שמא יאמרו תנאי היה לו לאחיו בקדושין ולא נתקיים וזה כדין נשא ומתוך כך צריכה גט והויא לה גרושת אחיו ומכל מקום אם מת השני קודם שיגרש מותרת לו שאפילו יאמרו תנאה הוה וכו' הרי עליו ליבמה ולענין יבמה שלא חלצה אם תופסין בה קדושין אם לאו כבר ביארנוה בפרק זה למעלה צ"ב ב':

גמרא וקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ואשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסירא כו' וצ"ע לעיל בתוס' בד"ה ואע"ג דאשת גיסו כו' שכתבו שם לחד פירושא דהא דאשת גיסו אסורה היינו בדאיכא נמי ב' עדים על גיסו וכמ"ד לעיל דרבנן פליגי אר"ש כו' עכ"ל דהא לרבי אמי הכא ע"כ לא מתפרש הא דאשת גיסו אסורה אלא בניסת בעד א' וצ"ל דהתוס' פירשו כך לעיל אליבא דרבי יצחק נפחא דאיכא לאוקמי איסורא דאשת גיסו בב' עדים וקצת דחוק הוא שהם בעצמם כתבו לעיל דאותה הסוגיא אליבא דרבי אמי אזלא:

בפרש"י בד"ה לעולם אסיפא כו' הלכך הוא פוסל ע"י אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו עכ"ל פי' דכיון דבעיא גיטא מיניה דלא לימא א"א יוצאה בלא גט כו' פוסל נמי ע"י עצמו ואיתסרא ליה אתתיה עליה דהוי ליה אחות גרושתו ע"כ מדברי הרי"ף והרא"ש ורש"י קיצר בפירושו דע"כ אית לן למימר הכי דכיון דאיתסרא אשת גיסו לגיסו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וה"ל מחזיר גרושתו משניסת מהאי טעמא נמי תבעי גט משני דשמא יאמרו גירש זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט וק"ל:

גמ' כאשת איש ושריא ליה וכו' עיין לעיל צג ע"ב תד"ה עד אחד ולקמן קז ע"א תד"ה ב"ש ודף קיז ע"א תד"ה חוץ מחמותה:

גמרא דלמא אדר' אמי קאמר תימא הא מ"מ לשנויא דר"א מוכח דלא בעי גיטא מדשרי באשתו, מ"מ אסורה, ומוכח דאף בלא טעמא דמחזיר גרושתו אסורה, דהו"ל למידק על גיסו, וע"כ הוי כזינתה במזיד, א"כ מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"י פליג על יסוד זה דהוי כזינתה והא בזה לא מצינו דפליג ר"י אלא דמוסיף דע"פ ב"ד דאסורה לגיסו גם אשתו אסורה לו אי מטעם כיון דביאתו עשאה פעולה לפסול לאחרים, אי מטעם דנקט רש"י בההיא דמשנינן דלמא אדר"א דטעמא דר"י דצריכה גט אלו בא גיסו לבד וא"כ הוא מוסיף דאפילו גט צריכה מחשש שיאמרו מתה אשתו וקידש אחותם וממילא אשתו אסורה, אבל בזה היסוד דאף בלא גט אסורה לראשון מחמת זונה בזה לא מצינו דפליג ר"י ואיך מתיר שמואל ליבם. ואף לרב תקשה דמודה בנשואה לראשון הא אסורה מטעמא דהוי לה למידק והוי כזינתה, וד' יחנני וילמדני: