כל קלא דבתר נשואין — כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא עליה קול גרושה או זונה:
כיון דאתאי לב"ד ושרינן לה — הואיל והוצרכה לבא לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי קמ"ל:
הורו בית דין ששקעה חמה — בשבת והתירו לעשות מלאכה:
אין זו הוראה — לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם או אם עשו צבור על פיהם אין מביאין פר כשאר העלם דבר אלא כל אחד כשבה או שעירה שאין זה העלם דבר אלא טעות כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא דהא לכ"ע גליא השתא דטעות הואי. והכא נמי דמתני' טעות היא כסבורים שמת והנה בא בעלה והכל רואים אלא אעד סמוך:
תדע דהוראה היא — ע"י הוראת ב"ד היא ניסת ועלייהו תליא ולא אעד דהא בכל התורה עד אחד לא מהימן והכא מהימן דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו:
מאי טעמא לאו משום דהוראה היא — וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו. והכא נמי אדעתייהו הוא דסמוך דאמרי כל אשה דייקא ומינסבא ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא:
חזו טעמא — טעם מובהק:
וכי הדר אמרי להיתירא — בטעם שאינו מובהק מי משגיחין בהו:
אתו תרי ואסרוה — הרי טעם ברור:
כי הדר אתא עד — אחד ואמר עכשיו מת שרינן לה:
מ"ט לאו משום — דאמרינן עד קמא אטעיין והאי בתראה מהימן דאי קמייתא הוראה היא דאדעתין סמכי מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא:
יקוב הדין את ההר — בניסת ע"פ ב"ד לא אמרינן ע"פ ב"ד הוא ומפטרא אלא הולכין אחר עומק הדברים ואמרינן טעותא הוא דאעד סמוך ותביא חטאת שמינה:
א"כ מאי יקוב כו' — מדתני הכי משמע דאי לא מעיינין בה שפיר לפום ריהטא הוה פטר לה:
כל שכן אלמנה לכהן — דלהכי לא שריוה:
על כל ביאה וביאה — קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות וטעמא במס' כריתות (דף טו.):
קרבן אחד על הכל — הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד:
מתני' ואחר כך מת בנך — ולא הוזקקה לייבום ונשאת לשוק:
ראשון ואחרון — מפרש בגמ':
ממזר — וכר"ע מיתוקמא דאמר (לעיל יבמות דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין:
קיים היה — כשניסת:
הולד הראשון — שהיה לה בעודנו חי:
גמ' אין ממזר מיבמה — שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתה עליה אלא בלאו:
האי תנא — וחכ"א אין ממזר מיבמה אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן תנא דבי ר"ע היא דאיכא תנא בפר' החולץ (לעיל יבמות מט.) אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין דשאר דמחמת קורבה כגון אנוסת אביו לר' יהודה דאמר קאי עלה בלאו בפ' נושאין (לקמן יבמות צז.) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה בלא יבנה (דברים כה) ולאו דקורבא הוא הוי ממזר:
מחייבי לאוין גרידי — כגון יבמה לשוק ודומה לה:
