מסכת יבמות דף מ״ב עמוד א׳

הוי - כלומר הוי לומד מכאן שלשה חדשים שאמרו כו':

ומ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה - ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה"נ נמני משעת חליצה:

לאיסור כרת - ליבם התרת לאחר ג' חדשים מיד:

לאיסור לאו - לשוק לא כ"ש דמותרת לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה:

ולזרעך אחריך - שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא לן בנדרים (דף כ:) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא:

גר וגיורת - גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה והכא מאי להבחין איכא הרי אין כאן ראשון ושני:

רבא אמר שמא ישא אחותו מאביו - אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט' לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב:

ומייבם אשת אחיו מאמו - שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת:

ויוציא את אמו לשוק - אם לא תלד אמו לשני וימות וכסבורים שזה בנו ותנשא אמו לשוק בלא חליצה:

ויפטור את יבמתו לשוק - אם יש לו אח מאביו הראשון ולא היו לו בנים ומת ואין שם אח אלא הוא והוא סבור שהוא בן האחרון ונמצאת אשת בנו של ראשון הזקוקה לו נשאת לשוק בלא חליצה. וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה וכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו של זה ונמצא נושא אשת אחיו מאמו:

בכולן אני קורא בהן - כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבאו לידי ערוה:

וכאן - בהמתנה של ג' חדשים שאסרו חכמים לשאר נשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הולד להבחין בן מי הוא:

ואם איתא - דחשו חכמים לשמא ישא אחותו מן אביו הא נמי תקנת ערוה היא:

דלא לפגע - ולד בערוה. אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנתא היא ובעל עצמו דלא לפגעו בערוה:

הא בר ז' לבתרא הוא - דאי מקמא איעברא כשמת אישתכח דבר תמניא הוא ובר תמניא לא חיי:

א"נ לתמניא ילדה כו' - תירוצא הוא:

אישתהי - לאחר שנשאה. וה"ה נמי דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא מעיקרא חדש אחד איעברא קודם מיתתו אלא הואיל ותירץ למילתיה בחדא ואוקי דאכתי איכא ספק סגי ליה בהכי:

אפילו למ"ד - במסכת נדה בפרק בנות כותים:

ויהי לתקופות הימים - הרי ששה חדשים וב' ימים:

ותמתין משהו - שבוע או שבועים:

וכי מלו ג' חדשים - ליום מיתת בעלה שדרך עובר להיות ניכר ליבדקה בדדיה כדרך נשים ואי מיעברא ודאי בר קמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הוה מינכר דלא מלו שלשה חדשים לנישואיה דחסר ליה ההוא משהו שהמתינה ואי לא מינכר ולבתר הכי מינכר ודאי בר בתרא הוא:

בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה. כך מצאתי בתשובת הגאונים:

מחפה עצמה - שלא תראה מעוברת כדי שלא יבינו שבן הראשון הוא ויירש בנכסי בעלה שני:

היכא דקים לן כו' - הואיל וטעם המתנה משום ולד הוא שלא יהא ספק כשאנו יודעים ודאי שהיא מעוברת מראשון תנשא. ומשני גזרה שמא תעשה כו':

דידיה נמי - לא ישמש עם אשתו מעוברת שמא תחזור ותתעבר וידחוק אחיו וימעך צורת פניו כסנדל הזה שאין לו צורה:

אי למ"ד במוך במוך - פלוגתא היא בפ"ק (לעיל יבמות דף יב:):

דחסה - שממעכו בשעת תשמיש. דחסה לשון לחץ שלוחצו כדאמר לקמן (יבמות דף קג.) גבי חליצה צריך למידחסיה לכרעיה:

ה"נ חייס עילויה - שאין אדם מתכוין להרוג הנפש:

למניקה קיימא - כשתלד מניקתו: