דף ביאור

מסכת יבמות דף מ״ב עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף מ״ב עמוד א׳

מסכת יבמות דף מ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־393 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הוי כלומר הוי לומד מכאן שלשה חדשים שאמרו כו':

ומ"ש מגט דרב אמר משעת נתינה ואף על גב דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דאם כן הוה ליה גט ישן ואפילו הכי משעת נתינה מנינן ה"נ נמני משעת חליצה:

לאיסור כרת ליבם התרת לאחר ג' חדשים מיד:

לאיסור לאו לשוק לא כ"ש דמותרת לאחר חליצה מיד הואיל ועברו שלשה חדשים מיום מיתה:

ולזרעך אחריך שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו והכי נמי קיימא לן בנדרים (דף כ:) וברותי מכם המורדים והפושעים בי אלו בני ערבוביא:

גר וגיורת גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה והכא מאי להבחין איכא הרי אין כאן ראשון ושני:

רבא אמר שמא ישא אחותו מאביו אם נשאת תוך שלשה וילדה והוא בן ט' לראשון ונולד בביתו של שני וסבור שהוא בנו וישא את בת בעלה הראשון שיש לו מאשה אחרת והיא אחותו מן האב:

ומייבם אשת אחיו מאמו שאם תלד לאחרון בן אחר וישא אשה וימות בלא בנים וייבמנה זה כסבור שהוא אחיו מאביו ונמצא מייבם אשת אחיו מאמו שלא מאביו וחייב כרת:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 42a · Sefaria

תוספות

לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין אמר ר"ת דוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה כדאמר בממאנת דמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם לאחר ג' צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר יבמה קרובה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה אע"ג דאמר לקמן בפ' ב"ש (יבמות דף קיב.) ובפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף עב:) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה היינו לענין לאוקמי אנפשיה עד שלשים אבל לענין גזרה שמא ישא אחותו כו' איכא למימר יבמתו קרובה לביאה טפי:

מאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה אע"ג דודאי לא בא עליה מקמי כתיבה דאם כן לא היה פוטרה בגט זה דהוה ליה גט ישן וטעמא מפרש בפרק שני דגיטין (דף יח. ושם) שלא יאמרו ב' נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת שהעולם סוברים שכתיבת שניהם היתה סמוך לנתינה ויבא להתיר תוך שלשה והכא גבי חליצה נמי יסברו ששתיהן סמוך למיתה חלצו ויבא להתיר תוך שלשה ומשני לאיסור כרת התרת דאם היה רוצה לייבם אחר שלשה היה מייבם לאיסור לאו לא כ"ש דהיאך אפשר לאסרה להנשא לשוק אחר חליצה שזה דומה לחוכא ואיטלולא ולא ישמעו לנו העולם על כך:

לזרעך אחריך לקמן בפ' נושאין (יבמות דף ק:) דריש מהאי קרא דאזהר ליה רחמנא לאברהם לא תינסיב עובדת כוכבים ושפחה דלא יתייחס זרעך בתרה:

גר וגיורת מכאן משמע דגר מותר בגיורת ודלא כאוסרים כשנשאה מקודם דלא יחזרו לסורם:

בכולן אני קורא כו' איבמה לחוד קאי ונקט לשון כולן משום דאיירי בכל יבמות בין ארוסות בין נשואות בין להתייבם או להנשא לשוק אם חלצה תוך ג' כולן צריכות להמתין שלשה חדשים:

ותמתין משהו ותנשא לאו דוקא משהו שצריכה להמתין שלשה ימים של קליטת הזרע:

סתם מעוברת למניקה קיימא רבינו שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרי' בפ' אע"פ (כתובות נט: ושם) נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דיחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא משעבדא וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה:

Tosafot on Yevamot 42a · Sefaria

רשב"א

אי נמי לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא וכתב רש"י ז"ל (בד"ה אישתהי) דהוא הדין דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה איכא למימר בר תשעה לקמא הוא ומעיקרא חדש אחד איעבר קודם מיתתו, אלא הואיל ותירץ מלתא בחדא אוקמה בהכי משום דאכתי איכא ספיקא [סגי (עפ"י רש"י)] ליה בהאי. ויש מתרצים (רמב"ן וחסר שם אי נמי או ועוד יש לומר) משום דמתניתין מלתא פסיקתא קתני ואפילו לא עמדה אצל הראשון אלא חד יומא דליכא למיחש להכי אפילו הכי לא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים, דאי נמי לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא ואשתהויי אשתהי ואיעבר. והוא הדין דהוי מצי למימר האי בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חדש, ונפקא מינה היכי דבא עליה בתרא ופירש מיד וילדה לשמונה, אלא משום דפלוגתא הוא לקמן (יבמות פ, ב) ולא ניחא ליה לאוקמה בפלוגתא כנ"ל.

ותמתין ב' חדשים ומחצה ותנשא דאי לשבעה ילדה בר בתרא הוא פירוש דקא סלקא דעתך דאין הולד משתהי אחר תשעה כלל.

אלא סתם מעוברת למניקה קיימא והא דלא פירש לעיל טעמא דשלשה חדשים מהאי טעמא דדילמא נמצאת מעוברת וסתם מעוברת למניקה קיימא איכא למימר משום דכולה האי לא גזרינן בספק מעוברת.

Rashba on Yevamot 42a · Sefaria

ריטב"א

רבא אמר גזרה שמא ישאו אחותו מאביו פי' כי אולי הוא בן ז' לב' ואמרינן שהוא בן ט' לראשון ומסבא ליה בתו של ב' שיש לו מאשה אחרת שהיא אחותו מאביו א"נ איפכא שהיא בן ט' לראשון ודיינינן ליה שהוא בן שבעה לשני ומסבא ליה בתו של ראשון מאשה אחרת שהיא אחותו מאביו:

וייבם אשת אחיו מאמו פירוש כי היא בן ט' לראשון דיינינן ליה בבנו של ב' וכשימות בן אחר שיש לב' בלא בנים יאמרו לזה שייבם את אשתו ונמצא מיבם אשת אחיו מאמו. א"נ איפכא שהוא בנו של ב' ודיינינן ליה בבנו של ראשון וייבם אשת בנו של ראשון שהיה לו מאמו של זה נמצא מייבם אשת אחיו מאמו:

ויוציא את אמו לשוק פי כשימות הב' בלא בנים אחרים חוץ מזה הספק יאמרו שהוא מותרת לשוק משום דדינינן ליה להאי ספק בנו של ב' ואולי הוא בנו של ראשון:

ויפטור את יבמתו לשוק פי' כגון שיש לו בן אחר לראשון ומת בלא בנים ויאמרו כי זה הספק בנו של ב' הוא ואין לו לאותו המת אחין מן האב ואשתו פטורה לשוק ואולי כי זה הספק בנו של ראשון ואשת המת זקוקה לו. א"נ איפכא שימות בנו של ב' בלא בנים ואין לב' בן אחר ואולי הספק הזה בנו ואשת המת זקוקה לו ויאמרו שהוא בנו של ראשון וכי אשתו של מת פטורה לשוק לפי שאין לו אחין וגבי גר וגיורת משכחת לה שישא אחות מאביו שהוא בן ט' שנזרע בגירות ושרו ליה בבת אביו הגר שנולדה ונזרעה לו בגיירות מאשה אחרת ואולי הוא בן ז' שנזרע בגיירות והיא אחותו מאחיו:

וכן אולי ייבם אשת אחיו מאמו פי' אביו שנולד לו בן בגיירות גמורי' וימות בלא בנים ויאמרו שזה אחיו מאביו כי בן ז' לגיירות הוא ואולי הוא בן ט' לעכו"מז ונשא אשת אחיו מאמו שלא במקום מצוה ואולי שהוא אחיו כי הוא בן ז' ויאמרו שהוא בן ט' ויפטרו אשת המת לשוק בלא חליצה אבל לא משכחת לה שיוציא את אמו לשוק דלא משכחת לאמו שתהא נופלת לפניהם:

ואי לז' ילדה בר ז' לבתרא הוא פי' דאילו הוי בן ראשון הוי ליה נולד לח' שהוא נפל:

א"נ לתמניא ילדה איכא למימר דבר ז' לבתרא הוא ואשתהויי אשתהי חדש א' ואיעברא פי' שלא נתעברה מן הב' אכא לסוף חדש וא"ת ונימא ליה דאפילו לז' ילדה דילמא בר ט' לקמא הוא וכבר היתה מעוברת מן הראשון חדש אחד קודם מיתתו דמילתא פסיקתא קתני ואפילו לא עמדה עם הראשון אלא יום א' בלבד דליכא למיחש להכי. וא"ת בבתרא נמי מצי למימר שאפילו לא נבעלה לו אלא פעם א' פי' דילמא בר ז' לבתרא הוא ונשתהה העובר עד חדש ח' דהא איכא מאן דסבר להכי לק' במכילתי' וי"ל דההיא פלוגתא היא ולא בעי לאוקמה בפלוגתא:

ותמתין ב' חדשים ומחצה ותנשא דאי לז' ילדה בר ז' לבתרא הוא פי' דאלו הוי בר קמא ה"ל נולד לט' חדשים ומחצה. והשתא קס"ד שאי' הולד משתהה אחר ט' אלא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא וא"ת ואמאי לא פריש מה"ט צריכה להמתין ג' חדשים שמה מעוברת וקיימא למניקה וי"ל דדיינו לאיסור מטעם הנקה דלבסוף מעוברת גמורה ולא בספק מעוברת ואפילו בגדולה ונשואה כ"ש דנגזור בבתולה וארוסה כדאיתא במתני':

Ritva on Yevamot 42a · Sefaria

מאירי

הגיורת אין צריך לומר שאם נשאת לישראל מיד שהיא צריכה להמתין שלשה חדשים משנתגיירה אלא אף אם נתגייר בעלה עמה צריכה להמתין שלא ליזקק עמו שלשה חדשים כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה ויש מפרשים בה כדי לידע אם יאסר בממזרת אם לאו הא מכל מקום מי שהחזיר גרושתו אינה צריכה להמתין כלל וכן כתבוה גאוני ספרד:

זה שכתבנו בנתאלמנה או נתגרשה שהצרכנוה להמתין כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני וזהו הנקרא תקנת ולד יש בה עוד טעם אחר שהוא תקנת ערוה והוא שמא ישא אחותו מאביו או שמא ייבם אשת אחיו מאמו או שמא יוציא את אמו לשוק או שמא יפטור את יבמתו לשוק כיצד הרי שמת בעלה ונשאת בתוך שלשה איפשר שהיא מעוברת מן הראשון ותלד לשבעה ויאמרו בנו של אחרון הוא שנולד לשבעה ונושא בתו של ראשון שהיתה לו מאשה אחרת בחזקת נכרית והרי היא אחותו מאביו וכן שמא נולד לזה האחרון בן אחר אחריו וכשמת זה הספק מיבם זה את אשתו בחזקת שהיא אשת אחיו מאביו ואינו אלא אחיו מאמו וכן כשימות הבעל האחרון ואין לו בן אלא ספק זה הם סבורים שהוא בנו והרי זה הספק מוציא את אמו לשוק בלא חליצה וכן שמא יש לבעל ראשון בן וכשמת בלא בנים הם סבורים שאין לו אח שהרי חושבים על ספק זה שבנו של אחרון הוא והרי ספק זה מוציא את יבמתו בלא חליצה ואף בגר וגיורת יש לחוש בקצת דברים אלו והם בהוצאת יבמתו לשוק או ביבום אשת אחיו מאמו כל שנולד לה אחריו בן שהורתו בקדושה שאם מת האחרון בלא בנים איפשר שהראשון גם כן הורתו בקדושה וסבורים עליו שאינה בקדושה והרי הוא פוטר יבמתו בלא חליצה או שמא הורתו שלא בקדושה והאחרון אחיו מאמו ולא מאביו וסבורים שהורתו בקדושה ומיבם אשת אח מאם שאין אבות לגוי:

ולענין ביאור גירסא המדויקת כלן אני קורא בהן משום תקנת ערוה כלומר כל הנשים שאסרו להנשא או להתיבם כגון עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת וכן בהרבה ספיקות כלן משום חשש ערוה אבל כאן ר"ל בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד ולטעם שהזכרנו אף זו משום תקנת ערוה ותירץ תקנת ולד שלא להיות פוגע בערוה והכי קאמר כלן אני קורא בהן משום תקנת ערוה לדידהו גופייהו ובזו משום תקנת ערוה לגבי ולד ויש מהפכין את הגירסא ללא צורך אלא שהכל עולה לענין אחד לרוב הפירושין:

זה שהצרכנו להמתין שלשה חדשים לאלמנה או גרושה שמא תאמר והלא דיה בהמתנת חדש שאם לשבעה יולדת דבתרא הוא ואם לשמונה יולדת דקמא הוא שהרי בן שמנה לא חיי אין זה כלום שאם לשבעה יולדת איפשר שהוא לראשון ונתעברה חדש אחד קודם מיתה ואי נמי לתמניא איפשר דלבתרא הוא ולא נתעברה תכף לנשואיה אלא לסוף חדש ובר שבעה הוא ואם תאמר תמתין שני חדשים ומחצה שאם יולדת לשבעה דבתרא הוא דאי דקמא רובא דנשי טפי מתשעה לא שהיין ואי לשיתא ופלגא ילדה ודאי דקמא הוא דבר שיתא ופלגא לא חיי אין זה כלום שאפילו יולדת לשיתא ופלגא איפשר דלבתרא הוא וחיי שהיולדת לשבעה יולדת היא אף למקוטעים ושמא תאמר דיה בשהייה מועטת ולסוף שלש נבדקה אם בדדיה אם בבטנה ואם הוכר עוברה ודאי דקמא הוא דאי מבתרא הרי תוך שלשה אין העובר ניכר אין בודקין לנשואות שמא יתגנו על בעליהן ואע"פ שאם עברו ונישאו בתוך שלשה בודקין בהא הואיל ושלא ברשות נשאת תתגנה ותתגנה מכל מקום תקנו להן שלא לבא לידי כך ואם תאמר שאיפשר לבדוק בהלוכה שהמעוברת הלוכה כבד יותר מן האחרות אף היא מדקדקת בפסיעותיה ומחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה:

מי שהיתה מעוברת חברו אע"פ שנודע שהיא מעוברת לראשון אין האחר יכול לנשאה שמא תפסד צורת הולד ואע"פ שהמעוברת מותרת לשמש ומן השמים ירחמו מכל מקום סתם מעוברת להנקה קיימא וכשתניק שמא תתעבר ויעכר חלבה וכן הדין מטעם זה שלא לישא מיניקת חברו ואע"פ שהמינקת גם כן מותרת לשמש עם בעלה ומן השמים ירחמו כל שהולד שלו אין היא בושה הימנו ומסמסא ליה לולד בביצים וחלב כלומר מאכילתו מהם הרבה אבל כשהולד אינו של בעל זה בושה ממנו ואינה תובעת לו ואם תאמר שתתבעם ליורשים של בעל ראשון שהוא אביו של ולד זה אף היא בושה לבא לבית דין ומתוך כך תקנו שלא לישא מעוברת חברו ומינקת חברו ומכל מקום מקצת רבני צרפת כתבו דדוקא באלמנה אבל גרושה יכולה לינשא אע"פ שהיא מעוברת ומיניקה שהרי הבעל חי ואינה בושה לתבוע ממנו ומכל מקום אין נראה כן דהא מעוברת חברו ומינקת חברו סתם קאמר ועוד כתבו בה אחרוני הרבנים דהא בגרושה גופה אי אפשר לתובעו אלא על ידי שליח כמו שביארנו בשני של כתובות כ"ח א' ואף היא בושה בכך וכן היא כתובה בשאלתות:

Meiri on Yevamot 42a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה ויפטור את יבמתו כו' וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש לשמא ייבם אשת אחיו מאמו כו' דכיון שזה נזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא איכא למימר שמא אינו בנו כו' עכ"ל פירושו תמוה דמי הכריחו לפרש משום דסתם עובדת כוכבים זונה היא כו' דהא א"נ הוא ודאי בנו כיון שלא נזרע בקדושה ליכא ביה יבום שהוא מצד אב וחייב משום אשת אחיו מאמו כדאיתא בהדיא בפרק נושאין ב' אחים תאומים שנזרעו שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין וחייבים משום אשת אח מאם ועוד קשה דאם נימא לתירוצא דרבא דניחוש שמא זינתה ואין זה בנו של גר אישה א"כ מאי קפריך רבא לתירוצא דשמואל דהא שפיר איכא הבחנה בין ב' זרעים של ב' בני אדם דשמא זינתה בעודה עובדת כוכבים ונתעברה או שמא נתעברה בקדושה מן הגר דהא ודאי משום דהראשון עובד כוכבים והב' גר לא עדיף מאם היו שניהם ישראלים דרבא לא בעי למימר דליכא הבחנה אלא בזרע של אדם אחד של גר זה ומשום דסתם עובדת כוכבים זונה היא שכתב רש"י איכא למימר דאין לחוש הכא דכיון דבעי לאיגיורי אם היא מזנה מתהפכת לבד מזרע אישה שאינה מתהפכת ממנו כמ"ש התוס' בס"פ ד' אחין לדעת ר"י דאתיא ברייתא כוותיה ואולי דאיזה תלמיד טועה כתב כך בפרש"י ודו"ק:

Chidushei Halachot on Yevamot 42a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

לְאַחַר שְׁלֹשָׁה — אֵין צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

קטע 2

הֱוֵי (הַ)שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁאָמְרוּ, מִשְּׁעַת מִיתַת הַבַּעַל, וְלֹא מִשְּׁעַת חֲלִיצַת הַיָּבָם.

קטע 3

מַאי שְׁנָא מִגֵּט, דְּרַב אָמַר: מִשְּׁעַת נְתִינָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשְּׁעַת כְּתִיבָה!

קטע 4

אָמַר רָבָא, קַל וָחוֹמֶר: אִיסּוּר כָּרֵת הִתַּרְתָּ, אִיסּוּר לָאו — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

קטע 5

וְכֵן שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים. בִּשְׁלָמָא יְבָמָה, כְּדַאֲמַרַן. אֶלָּא שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים אַמַּאי?

קטע 6

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם דְּאָמַר קְרָא: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, לְהַבְחִין בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁנִי.

קטע 7

מֵתִיב רָבָא: לְפִיכָךְ גֵּר וְגִיּוֹרֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, הָכָא מַאי לְהַבְחִין אִיכָּא?

קטע 8

הָכָא נָמֵי, אִיכָּא לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדוּשָּׁה לְזֶרַע שֶׁלֹּא נִזְרַע בִּקְדוּשָּׁה.

קטע 9

רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וִייַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ.

קטע 10

וְיוֹצִיא אֶת אִמּוֹ לַשּׁוּק. וְיִפְטוֹר אֶת יְבִמְתּוֹ לַשּׁוּק.

קטע 11

מֵתִיב רַב חֲנַנְיָה: בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה, וְכָאן מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד. וְאִם אִיתָא, כּוּלְּהוּ מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה!

קטע 12

הַאי מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד, דְּלָא לִפְגַע בְּהוּ עֶרְוָה.

קטע 13

בִּשְׁלָמָא תַּמְתִּין שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְתִנָּשֵׂא — לָא, דְּהַיְינוּ סְפֵיקָא: אִי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא, אִי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא.

קטע 14

אֶלָּא תַּמְתִּין חֹדֶשׁ אֶחָד וְתִנָּשֵׂא, וְאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה — הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא. וְאִי לִתְמָנְיָא יָלְדָה — הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא!

קטע 15

אִי נָמֵי לִתְמָנְיָא יָלְדָה, אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא. דִּלְמָא אִישְׁתַּהוֹיֵי אִישְׁתַּהַי חֹדֶשׁ אֶחָד וְאִיעַבַּר.

קטע 16

וְתַמְתִּין שְׁנֵי חֳדָשִׁים וּמֶחֱצָה וְתִנָּשֵׂא, דְּאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה — הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא, וְאִי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה — הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא. דְּאִי בַּר בָּתְרָא הוּא — בַּר שִׁיתָּא וּפַלְגָא לָא חָיֵי!

קטע 17

אִי נָמֵי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה, אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא, דְּאָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, יָלְדָה לְשִׁבְעָה — יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין.

קטע 18

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים״, מִעוּט ״תְּקוּפוֹת״ — שְׁתַּיִם, מִעוּט ״יָמִים״ — שְׁנַיִם.

קטע 19

וְתַמְתִּין מַשֶּׁהוּ וְתִנָּשֵׂא, וְכִי מָלוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים — לִבְדְּקַהּ!

קטע 20

אָמַר רַב סָפְרָא: אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת, שֶׁלֹּא יִתְגַּנּוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן. וְנִבְדְּקַהּ בְּהִלּוּכַהּ!

קטע 21

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: אִשָּׁה מְחַפָּה עַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּירַשׁ בְּנָהּ בְּנִכְסֵי בַעֲלָהּ.

קטע 22

הֵיכָא דְּקִים לַן דִּמְעוּבֶּרֶת הִיא, תִּנָּשֵׂא! אַלְּמָה תַּנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ. וְאִם נָשָׂא — יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית!

קטע 23

גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עוּבָּרָהּ סַנְדָּל. אִי הָכִי, דִּידֵיהּ נָמֵי!

קטע 24

אִי לְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ — בְּמוֹךְ, וְאִי לְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ — מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ.

קטע 25

הָכָא נָמֵי: אִי לְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ — בְּמוֹךְ, אִי לְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ — מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ!

קטע 26

אֶלָּא, מִשּׁוּם דַּחְסָה. אִי הָכִי, דִּידֵיהּ נָמֵי! דִּידֵיהּ — חָיֵיס עִילָּוֵיהּ. הָכָא נָמֵי: חָיֵיס עִילָּוֵיהּ!

קטע 27

אֶלָּא: סְתָם מְעוּבֶּרֶת לְמֵנִיקָה קַיְימָא,