דף ביאור

מסכת יבמות דף כ״ו עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף כ״ו עמוד א׳

מסכת יבמות דף כ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־331 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ברננה מפני רינון ולעז בני אדם לא אמרינן ליה הוצא ולא דמי לנטען על אשת איש דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה מכוער הדבר:

מתני' וכולם החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהן לא יכנוס:

שהיו להם נשים בשעת מעשה ומתו לאחר זמן מותרות אלו לינשא להם דהשתא ליכא חשד שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה חכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין:

וכולן הנשים הללו:

שנישאו לאחרים כשאסרה חכם או כשהעיד עד במיתת בעלה ומתו הבעלים השניים:

מותרות לינשא לחכם ולעד ולמביא גט:

וכולן הנשים האלו מותרות לבניהם או לאחיהם של אלו המתירים אותן ואין אסורות אלא להן לבדן:

גמ' נתגרשו לא דע"י שנתן את עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 26a · Sefaria

תוספות

אגירושין אגב מיתה נקט גירושין דאפי' נתגרשה כמה פעמים שריא לינשא:

אי הכי אביו נמי לא מצי לשנויי דנקט בנו לרבותא אע"ג דאסור באנוסת אביו לר' יהודה דהתינח בניהן אבל אחיהן אמאי נקט אי לאו לדקדק אבל לאביו לא:

מתני' חולצות ולא מתייבמות פירשתי לעיל (יבמות דף יח. ד"ה דלמא וכו') ועוד נפרש בגמ' גבי פלוגתא דרב ור' יוחנן:

אי הכי תלתא נמי אי אמרת בשלמא יש זיקה ניחא דנקט ארבעה לאשמועינן דאפי' בתרי יש זיקה אלא אי אין זיקה וטעמא משום ביטול מצות יבמין לישמעינן תלתא דהוי רבותא טפי דאסור לבטל אע"ג דחדא מינייהו לא חזיא לייבומי וכל שכן בד' דשתיהן ראויות להתייבם זה אחת וזה אחת דאסור ועוד אר"י דמצי לפרש דס"ד השתא דחיישינן למיתה דתרי כמו למיתה דחד ולהכי פריך א"ה תלתא נמי כיון דלא אתא לאשמועינן חידוש של חשש מיתה מדלא נקט חמשה דהוי רבותא טפי אלא לאשמעינן דאסור לבטל זה יכול להשמיענו אפילו בתלתא:

Tosafot on Yevamot 26a · Sefaria

רשב"א

הא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה אוקימנא בריש פרק נושאין על האנוסה (להלן יבמות צז, א) דוקא מחיים דנטענת, אבל לאחר מיתה שריין. והא דקתני אמה ובתה ואחותה לאו דוקא, אלא הן ותולדותיהן קאמר, אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ובאחותה, שבכל אלו יש לחוש שמא תבא אצלן ושמא יבא עליה ותנן (שם) המפתה והאונס על הנשואה חייב. וכן כתב הרב בעל הלכות (גדולות הלכות עריות) והרמב"ם ז"ל.

ירושלמי (פ"ב ה"י) קדש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס כנס אין מוציאין מידו. מכאן נראה שכל כנס שאמרו בשמועתנו היינו כנס ממש. ולא דמי למה שאמרו בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (כג, א) לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון. דהתם כיון דברשות בית דין קדש אין מוציאין אותה מהתירה, אבל כאן שלא ברצון חכמים קדש, וכיון שלא נשא ממש לא ישא. וגרסינן עוד בירושלמי (שם) גרש מהו שיחזיר. פירוש, כגון שעבר וכנס וגרש מהו שיחזיר, אם אומר את כן לא נמצא לוזה על בניה. ונראה דוקא שהיו לה בנים מכניסה ראשונה לפי הירושלמי הזה הרמב"ן נר"ו. ואני מצאתי גירסא אחרת בספרים אחרים בהירושלמי ברישא וכך מצאתיה, קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו ע"כ (וכן הוא לפנינו). ולפי גירסא זו הרי זו ממש כאותה שבכתובות, ואם אמרו שלא לכנוס וכנס מוציאין מידו, דכיון שכנס אחר התראה קונסין אותו ומוציאין מידו. סליק פירקא בס"ד

אי הכי תלתא נמי פירוש, ולמה שנה סדר המשנה בזה שכולה בשלשה אחין, ואי נמי למה ריבה באחין בכדי, ופירש רש"י ז"ל אי הכי תלתא נמי, אי אמרת בשלמא יש זיקה אשמועינן רבותא דאפילו בתרי נמי שי זיקה. פירוש לפירושו דמשום דאיכא מאן דאמר דבחד יש זיקא ובתרי לא, אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרי יש זיקה. אבל למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין לא אצטריך, משום דקא סלקא דעתך למאן דחייש לבטול מצות יבמין, אפילו לספקא חייש וכדאמרינן בריש פרק כיצד (יח, א) מאן דחייש אפילו לספיקי חייש, ומאן דלא חייש אפילו לודאי לא חייש. ופרקינן דלמאן דאמר נמי אסור לבטל איכא רבותא טפי בהא ורבותינו בעלי התוס' פירשו דקא סלקא דעתך דלמאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין איכא חדוש טפי בתלתא, דלא תימא בארבעה ששתיהן ראויות להתייבם זו לחד וזו לחד, בהנהו איכא למיחש לבטל מצות יבמין, אבל בתלתא דעל כרחין חדא לא חזיא משעת נפילה ליבום בכי הא לא ניחוש, ותתבטל אפילו לכתחלה קא משמע לן. ופרש"י נ"ל עיקר, דלפי פירוש זה לא הוה ליה למימר תלתא נמי דאדרבה הוה ליה למימר אי הכי ליתני תלתא ופרקינן דבארבעה איכא רבותא טפי.

Rashba on Yevamot 26a · Sefaria

ריטב"א

מיתה אגרושין וגרושין אמיתה פי' שלא הוחזקה במיתת בעלה שני פעמים וכל האי שקלא וטריא משום מיתה דאלו בגירושין אע"פ שנתגרשה כמה פעמים מותרת לינשא לאחרים דבמיתה הוא שחש דילמא מזל גורם או מעין גורם וכדאיתה לקמן במכילתין ובגרושין ליתנהו להני טעמא דאיהו הוא דמגרש לה בעל כרחה שאין האיש מוציא אלא ברצון וא"כ אפילו מזל גורם לא שייך בה וכ"ש דלא שייך מעין גורם והא פשיטא ואיידי דנקטינן מיתה אגרושין וגרושין אמיתה דלא נימא דמיתה אמיתה נמי ורש"י ז"ל לא פירש כן:

והא דתניא הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ואחות' פי' ואע"ג דמשום זנותא לא מיתסרין עליה קרובותי' כדאית' לקמן פ' נושאי' על האנוסה מ"מ לאחר שנשא קרובותי' קיים נטענת עליו באיסור כרת או מיתה משום נשואי קרובותיה ומפני כן חשו לדבר שמא הנטען יזנה עם הנטענת שלו ע"י שהיא רגילה בביתו ולא אסרו עליו אלא בחיי הנטענת בלחוד מטעמא דאמרן ודעת הרמב"ם ז"ל דלא דוקא איסור דאמה ובתה ואחותה אלא ה"ה תולדותי' אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בנה ובת בתה. ותניא בתוספתא דבכל אלו אם כנס לא יוציא כיון שאין כאן חשש איסור שבגופן אלא חשש הנטענת שתזנה עמו בסבתן:

נשים דלא אסרי שכיבתם אהדדי פי' שאין האשה נאסרת על בעלה מפני שיזנה עם קרובותיה לא קפדי אהדדי וא"ת והא קי"ל דבעל אשתו משמרתו בפ' אין מעמידין וכי תימא דההיא בעכו"מז דוקא הא בעלמא כשיודע' שהי' נבעלת לבעלה כי הכי אמרינן דאשה מתקנאה בירך חבריתה וי"ל דהכא חיישינן שמא כן הסכימו והתנו בניהם שלא וקפידי והיא הודת לו בדבר וכיון דלא אסרה שכיבתו אהדדי:

ופרכינן א"ה אביו נמי פי' דקס"ד דדוקא נקט מותרת לבניהם ולאחיהם אבל לא לאביהן ובשלמ' לפירוקא קמא לא קשיא דאיכ' למימר אבא לגבי ברא לא שכיח דאזיל אבל ברא לגבי אבא שכיח דאזיל ולפיכך אסורות לאביו ומתרות לבנו. אבל לאידך טעמ' דקפיד' השת' קשיא ופרקינן דה"ה דלאביהן דמתרות ולרבות' נקט בניהם ואחיהם דלא בזיז מינייהו כולי האי כדבזיז מאביו שמוראו עליו כמורא שמים ובהכי סליק פרק' בס"ד:

ארבעה אחין

ארבעה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות וכו' בגמ' מפרש כלה מתניתן:

גמרא ש"מ יש זיק' וכו' פי' אילימא זיקא דרבנן לאסור קרובותיה עליה באיסורם מדאוריית' ומשום הכי לא מתייבמות דהא דמייבם פגע באחות זקוקתו דאסיר' ליה מדרבנן שעשאוה כאחות אשתו ובדין הוא שיהא זה חולץ וזה מייבם אלא דגזרינן לה דילמא אתי לאחלופי ואתו למיכנס מעיקרא קודם חליצה דאי אין זיקה הני מתרי בתי אתיין וכו' לעולם אין זיקה ומשום דאסור לבטל מצות יבמין ואסרו שיהא מייבם ואח"כ חולץ משום האי חשש' ואמטולת' גזרו בזה חולץ וזה מייבם אח"כ:

א"ה תלתא נמי פי' ולמה לו לרבות באחין כל כך ועוד דבכולי פרקין לא קתני ד' אחין אלא הכא ופרש"י ז"ל דבשלמא לדידי דאמינא דטעמא דמתני' משום דיש זיקה נקט ארבעה אחים לאשמועינן דיש זיקה אפי' בתרי דהא איכא מ"ד יש זיקה בחד ואין זיקה בתרי וק"ל ולמ"ד דטעמא משום מצות יבמין הכי נמי איכא רבותא בד' דאלו בתלתא שמתו שנים מהם ונשאר הא' כי מייבם לחדא ודאי מצות יבמין ולהכי נקט ד' לאשמועינן רבות' דחיישי' לספק ביטול:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Ritva on Yevamot 26a · Sefaria

מאירי

כבר ביארנו במשנתנו שכלם שהיו להם נשים ומתו מותרות ויש לדקדק בה הא נתגרשו אסורות מפני שיש לחוש שבאותה שעה נתנו עיניהם בגירושין ובבריתא אמרו אפילו נתגרשו כלומר שאין חוששין לכך והענין הוא שהכל לפי מה שעיני הדיין רואות שכל שהדבר מוכיח שבאותה שעה נתן עיניו בכך אסור והוא שתירצוה בשני פנים הראשונה הא דהואי קטטה הא דלא הואי קטטה ואנו מפרשים כל זמן שמתחדשת קטטה עכשו ביניהם לסיבה ידועה עד שמתוך אותה קטטה גירושין ממשמשין ובאין אין כאן חשש שבאותה שעה נתנו עיניהם בכך שהרי הקטטה נתחדשה אחר כן וסיבתה מבוררת לפנינו אבל כל שראינוהו מגרש בלא קטטה והוא הדין אם הוא מחדש קטטה שלא בסיבה מבוררת ודאי יש לחוש והיינו דקאמר בתר הכי אי נמי הא והא דאיכא קטטה דודאי גירושין בלא קטטה לא שכיחי אלא דארגיל הוא כלומר שהוא מסבבה הא דארגילה היא דכל דמרגיל איהו איכא למיחש וכן כל כיוצא בזה לפי מה שיראו הדיינים:

זה שביארנו במשנה שאם נישאו לאחרים בנתים ומתו או נתגרשו מותרות לינשא לאלו שמא אתה סובר מיתה אמיתה וגירושין אגירושין ר"ל שהמביא גט כו' נשאת על פיו ונתגרשה והמעיד שמת בעלה נשאת על פיו ומת ואתה אומר שזו מותרת והלא קטלנית היא דהא בתרי זמני הויא חזקה אלא אינו כן ופירושו מיתה אגירושין וגירושין אמיתה ר"ל במביא גט שנשאת על פיו ומת ובמת בעלה ומעיד שנשאת על פיו ונתגרשה:

אע"פ שהבועל את האשה דרך זנות לא נאסרו קרובותיה עליו שלא נאמר פסול קורבא אלא בביאה שדרך אישות וכדקיימא לן לקמן צ"ז א' נושאין על האנוסה ועל המפותה מכל מקום חכמים גזרו שכל הנואף אשה אפילו פנויה שלא לישא אחת מקרובותיה ר"ל מן הקרובות שהן לו ערוה מצד אשתו בחייה של זו מפני שזו באה לבקר את קרובתה ומתוך שלבו גס בה מתיחד עמה ובא לידי עבירה ואע"פ שאמרו קדושין פ' ב' אשתו משמרתו בזו החמירו שמא עצה עמוקה היתה כדי שתהא רגילה לשם ולא עוד אלא שאף בנטען עליה כן אבל היא מותרת בקרוביו בין בשזינתה ודאי בין בנטענת ואין חוששין שמא יבא האיש לבקר את קרובו דנשי לגבי נשי אזלן גברי לגבי גברי לא אזלן אי נמי נשי דלא אסרן שכיבתן אהדדי ר"ל שאם בא על קרובות אשתו אין שכיבתן אוסרת אשתו עליו לא קפדן אהדדי ולא מירתת מאשתו אבל גברי דאסרי שהבא על אשת איש אסרה על בעלה לעולם קפדי ואין היחוד מצוי ומתוך כך כל אשה המזנה מותרת בקרוביו של נואף אפילו באביו או בבנו וכמו שאמרו לקמן צ"ז א' נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו או אנוסת אביו ומפותת אביו ואין צריך לומר בנטענת והוא שאמרו במשנתנו וכלן מותרות לבניהן ולאחיהן וכל שכן שמותרת לאביה דהא בזיז מיניה טפי ר"ל מתבייש ומתיירא הימנו ונזהר ביחודה:

נשלם פרק כיצד תהלה לאל:

יבא אחריו פרק ארבעה אחין בע"ה ובישועתו:

הפרק השלישי:

ארבעה אחין וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו גם כן מעט מענין איסורי ביאה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים החלק הראשון בענין זיקות מעורבבות כגון הרבה אחים שקצתם נשואים לאחיות על אי זה צד תפקע זיקתן החלק השני בענין ספק קדושין וספק גירושין אי זה דבר נידון אצלם בספק עד שמחמת הספק תהא היבמה או הצרה חולצת ולא מתיבמת החלק השלישי בענין יבמה שלא נסתלקה זיקתה מן הראשון מכל וכל ונתחדשה עליה זיקה אחרת מן השני היאך תידון אצל השלישי החלק הרביעי בענין איסורי ביאה באשה שנצטרפו בה הרבה דינין שבעריות שחייבין עליה בשוגג מנין חטאות כמנין האיסורין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ארבעה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות מתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות אם קדמו וכנסו יוציאו ר' אלעזר אומר בית שמאי אומרין יקיימו ובית הלל אומרין יוציאו אמר הר"מ מהעקרים גם כן אשר ילכו עליהם רוב הלכות זאת המסכתא כי כאשר נפלו שתי עריות ליבום לפני אחין הראויין להן הרי אלו חולצות ולא מתיבמות לפי שזיקת כל אח ואח נפלה על שתיהן וכאלו הן צרות ולזה אינן מתיבמות לפי שכל אחת מהן ראויה לכל אחד מהאחין ואמרו הנה יקיימו לדברי בית שמאי אמנם אין זה דעת בית הלל והעקר אצלנו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ר"ל כי כאשר תמצא בית שמאי מקילין וב"ה מחמירין וזה הפך המפורסם מדעתם הנה תדע שהמשנה משובשת ושהמאמר המיוחס לבית שמאי אמנם הוא לבית הלל לבד שמקומות המנויים שהם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולזה נפסקה ההלכה הנה יקיימו:

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Yevamot 26a · Sefaria

גליון הש"ס

רש"י ד"ה דבזיז מיניה בוש הוא כו' עי' נדה טו ע"ב תוד"ה אפילו ילדה:

Gilyon HaShas on Yevamot 26a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בִּרְנָנָה — לָא מַפְּקִינַן, הָכָא נָמֵי — בִּרְנָנָה לָא מַפְּקִינַן.

קטע 2

מַתְנִי׳ וְכוּלָּם שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים וּמֵתוּ — מוּתָּרוֹת לִינָּשֵׂא לָהֶם.

קטע 3

וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ לַאֲחֵרִים, וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ — מוּתָּרוֹת לִינָּשֵׂא לָהֶם. וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶם.

קטע 4

גְּמָ׳ מֵתוּ — אִין, נִתְגָּרְשׁוּ — לָא.

קטע 5

אֲמַר לֵיהּ רַב הִלֵּל לְרַב אָשֵׁי, וְהָתַנְיָא: אֲפִילּוּ נִתְגָּרְשׁוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא דַּהֲוַאי קְטָטָה, הָא דְּלָא הֲוַאי קְטָטָה.

קטע 6

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא הֲוַאי קְטָטָה, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאַרְגֵּיל הוּא, הָא דְּאַרְגִּילָה הִיא.

קטע 7

וְכוּלָּן שֶׁנִּישְּׂאוּ וְכוּ׳. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין מִיתָה אַמִּיתָה, וְגֵירוּשִׁין אַגֵּירוּשִׁין.

קטע 8

נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּאִי כְּרַבִּי, הָאָמַר: בִּתְרֵי זִימְנֵי הָוְיָא חֲזָקָה!

קטע 9

לָא: מִיתָה אַגֵּירוּשִׁין, וְגֵירוּשִׁין אַמִּיתָה.

קטע 10

וְכוּלָּן מוּתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶם. מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: הַנִּטְעָן מִן הָאִשָּׁה, אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְבִתָּהּ וּבַאֲחוֹתָהּ.

קטע 11

נְשֵׁי לְגַבֵּי נְשֵׁי שְׁכִיחָן דְּאָזְלָן. גַּבְרֵי לְגַבֵּי גַבְרֵי לָא שְׁכִיחָן.

קטע 12

אִי נָמֵי: נְשֵׁי דְּלָא אָסְרָן שְׁכִיבָתָן אַהֲדָדֵי, לָא קָפְדִי אַהֲדָדֵי. גַּבְרֵי דְּאָסְרָן שְׁכִיבָתָן אַהֲדָדֵי, קָפְדִי אַהֲדָדֵי.

קטע 13

אִי הָכִי, אָבִיו נָמֵי? לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא אָבִיו, דִּבְזִיז בְּנֵיהּ מִינֵּיהּ, אֲבָל בְּנוֹ, דְּלָא בְּזִיז אָבִיו מִינֵּיהּ — אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 14

הֲדַרַן עֲלָךְ כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו

קטע 15

אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ — יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיֵּים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹצִיאוּ.

קטע 16

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִיסּוּר עֶרְוָה — אָסוּר בָּהּ, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. וְהַשֵּׁנִי — אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן.

קטע 17

אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 18

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִיסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִיסּוּר עֶרְוָה — הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה.

קטע 19

וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 20

גְּמָ׳ שְׁמַע מִינַּהּ: יֵשׁ זִיקָה. דְּאִי אֵין זִיקָה, מִכְּדִי הָנֵי מִתְּרֵי בָתֵּי קָאָתְיָין — הַאי לְיַיבֵּם חֲדָא וְהַאי לְיַיבֵּם חֲדָא?

קטע 21

לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ אֵין זִיקָה, וּמִשּׁוּם דְּקָסָבַר אָסוּר לְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין. דִּלְמָא אַדִּמְיַיבֵּם חַד — מָיֵית אִידַּךְ, וְקָמְבַטֵּל מִצְוַת יְבָמִין.

קטע 22

אִי הָכִי, תְּלָתָא נָמֵי?

קטע 23

לָא מִיבַּעְיָא קָאָמְרִינַן: לָא מִיבַּעְיָא תְּלָתָא, דְּוַדַּאי בָּטְלָה מִצְוַת יְבָמִין. אֲבָל אַרְבְּעָה, לְמִיתָה לָא חָיְישִׁינַן — קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 24

אִי הָכִי —

מסכת יבמות דף כ״ו עמוד א׳

מסכת יבמות דף כ״ו עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור