מסכת יבמות דף י״ז עמוד א׳

זו חדייב נהר גוזן וכו' מושכי חידקי ודומקיא:

לפסול רובן ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרים:

כי אמריתה קמיה דשמואל עד השתא מילתיה דרב יהודה (משמיה דרב אסי קאמר ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל) וקאמר כי הדר אמריתה להא דרב אסי קמיה דשמואל דחוששין לקדושין:

אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה - דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז׳:ד׳) ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם:

והאיכא בנות שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם:

ואמר רבינא לקמן בפ"ב (יבמות דף כג.) בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב כי תסיר ש"מ דאבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי וקא קרי ליה בנך וליחוש לקידושין:

דההוא דרא דעשרת השבטים:

איצטרויי איצטרו נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות:

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה פירש בקונטרס דמדכתב כי יסיר ולא כתב כי תסיר משמע דלא קאי אבתו לא תקח לבנך דאי יולדת בן לעבודת כוכבים לאו בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך אלא אבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד בן ויסירנו האב מאחרי שאותו קרוי בנך וקשה לר"ת לפירושו דפי' בנך קרוי בנך היינו בנך הבא מן הישראלית שאביו עובד כוכבים דעליה קאי כי יסיר וא"כ אמאי מייתי ואמר רבינא בן בתך כו' הרי הן ממש דברי שמואל ורבינא נמי מאי קאמר ש"מ מדר' יוחנן מה שייך לומר ש"מ דהן ממש דברי רבי יוחנן ואומר ר"ת דכי יסיר אבתו לא תקח לבנך קאי והכי קאמר כי יסיר החותן את בנך מאחרי והיינו הסרה שאין הזרע מתייחס אחר בנך אלא אחר העובדת כוכבים דאין קרוי בנך אלא בנה ושמואל ורבי יוחנן לא פירשו כלום בעובד כוכבים הבא על בת ישראל אלא רבינא מדקדק דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתב כי יסיר את בתך ש"מ דלית בה הסרה משום דמתייחס אחריה ואין נראה לר"י דכי יסיר משמע כמו הסרה מאת הקב"ה כדמתרגמי' ארי יטעי יתה ודרשי' נמי מכי יסיר לרבות כל המסירים ועוד פירש ר"ת בע"א דשמואל ורבי יוחנן דייקי מכי יסיר את בנך דמשמע דוקא על הסרתו הקפיד הכתוב שלא יטעהו ולא על הסרת בן בנו דכיון דבא מן העובדת כוכבים אין קרוי בנך אלא בנה מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר בנך וזרעו מאחרי ורבינא דייק ש"מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דדוקא בבנך כי יסיר את בנך למעוטי זרעו אבל בבתך אפי' בזרעו יש לחוש להסרה:

פסולי דמישן משום פסולי דתרמוד והא דאמר בפרק שני דקדושין (דף מט:) עשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן ואחת כל העולם פי' לפי שהן ממזרים הא דלא נקט תרמוד שפסולין יותר שמא אשתרבוב למישן עד שגדלו יותר מתרמוד ושמא בתרמוד היו רוב עובדי כוכבים ובמישן רוב ישראל:

משאול לתרמוד שאול קורא בבל לפי שתחילה גלו כולם לבבל כשרים ופסולים ומבבל הלכו כל הפסולים לתרמוד כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין סט:) דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ומונה כסדר שהלכו הפסולים מזו לזו כמו שהקב הולך ומתגלגל מכאן לכאן:

כיצד עשה בה מאמר. דסיפא (דף יח:) לא אצטריך דמרישא שמעי' לה אלא איידי דמתני ליה ברישא תנא להו נמי בסיפא:

מאן דתני ראשונה לא משתבש הכא לא בעי מאן דתני ראשונה אמאי לא תני שניה כדדייק בריש מס' ע"ז (דף ב. ושם) מאן דתני אידיהן מ"ט לא תני עידיהן דהתם בעי משום דה"ל למיתני לשון עדות כדכתיב יתנו עדיהן ויצדקו ובתר דמשני דתברא עדיף הדר פריך מאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן:

שני אחין מת אחד מהן ונולד להן אח ואח"כ יבם לאו לפרושי כולא דינא דאשת אחיו שלא היה בעולמו דבפרק קמא קא אתי (ב, ב), דצרת צרה לא משכחת לה בשני אחין, אלא לפרושי אשת אח שלא היה בעולמו דאסר רחמנא מאן ניהו קא אתי.

גמ' אמר רב נחמן מאן דמתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש. איכא מאן דפריש (עיין רמב"ן בד"ה אמר) דאיכא מאן דמתני במתניתין ראשונה יוצאה משום דאשת אח שלא היה בעולמו, ואיכא דתני במתניתין שניה יוצא משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומאן דתני הכי לא משתבש ומאן דתני הכי לא משתבש. ויש שהקשו דאם כן הוה ליה לרב נחמן למימר איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש, כדאמרינן (ברכות נג, ב) איכא דתני אוממות ואיכא דתני עוממות מאן דתני אוממות לא משתבש כו'. איכא דתני אידיהן ואיכא דתני עידיהן כו' (ע"ז ב, א). איכא דתני שאובה ואיכא דתני חשובה (סוכה נ, ב). ופירשו האם מאן דתני במתניתין ראשונה לא משתבש ומאן דתני בפרק ד' אחין שניה לא משתבש דתנן התם (ל, א) שלשה אחין שנים מהן נשואין שני אחיות וא' נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה.

כיצד אשת אחיו

פי' כיצד דין ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו לפטור צרת' אבל לא פריש לן כיצד פוטרת צרת צרה דההיא לא סגיא בפחות מג' אחים שהיו בעלמא וכיון דפריש דין בפ' דרך כלל על כל העריות חזר ולא חש לפרש כן דין ערוה וצרתה כיצד לפרש דין נולד ואח"כ ייבם או ייב' ואחר כך נולד ופלוגתא דר' שמעון ורבנן וכולה מתני' פשוטה:

גמ' אמר רב נחמן מאן דתני ראשונה לא נשתבש קשה להו לרבינו ז"ל אמאי לא תני רב נחמן איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש כדאמר דוכתי בדכוותיה ויש שפי' שאין זה מוכח ורב נחמן רצה לקצר לשונו ונכון הוא ויש שפי' שאין כאן שתי גרסאות אלא שפירש רב נחמן דמאן דבעי למיתני הכי לא משתבש ומאן דבעי למתני הכי לא משתבש דשפיר שייך למקרי שניה או ראשונה וכן נראה קצת מפרשים ז"ל מאן דקארי לה לא משתבש ואין זה מחוור כיון שהמשנה פשוטה בגרסא זו לפנינו שקורא אותה ראשונה היה צורך להשמיענו שנוכל לקרותה שניה שהרי אין לנו לשנות ל' המשנה בכאן שחייב אדם לומר בלשון רבו ואחרים פי' דהא אשכחן תנא בפ"ד אחים דקארי להך ראשונה דמתני' שניה וקורא שניה דהכא ראשונה דתנן התם ג' אחים ב' מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי האחיות נשא נשוי נכרית את אשתו ומת השני' יוצאה משו' אחות אשה והראשון משום צרתה וכפי' רב נחמן דליכא שבושא בחדא מהני (והתם) הוה ליה לרב נחמן לפרושי התם בתר דתנינן להו תרוייהו י"ל דכיון שהיו המשניות שגורות בפי כל התלמידים רצה לפרשה מיד בכאן על משנה ראשונה ולפי שטה זו הא דאמר בסמוך מי לא עסיקי' דייבם לבסוף כנס ה"פ דאע"ג דתנינן בהדיא שכנס ואח"כ ייבם מ"מ לא נקט בדוקא ואין לשנות מפני כן ולקרא שניה:

בעזרת הצור ובישועתו אמן:

כיצד אשת אחיו וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו מענין הרביעי באיסורי ביאה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון להשלים מה שהוחל לבארו בפרק הראשון בענין ערוה על אי זה צד פוטרת צרתה ומצד שאשת אח שלא היה בעולמו לא היה ממין שאר העריות המנויות באותן חמש עשרה רצה לבאר ענינה בפני עצמה השני לבאר קצת חלוקות בענין זיקת יבום להודיע שיש מהן חולצות או מתיבמות ומהן שחולצות ולא מתיבמות ומהן שלא חולצות ולא מתיבמות ויתגלגל בענין זה לבאר קצת איסורי ביאה הן מדברי סופרים והן השניות הן משאר עריות השלישי לבאר אי זו אחוה זוקקת ליבום ואי זו אחוה אינה זוקקת וכן אי זה זרע של אותו המת מפקיע את הזיקה ואי זה אינו מפקיעה הרביעי בקצת ספיקות שלסיבת הספק הנולד בהן הוא צריך לחלוץ ליתר מאחת שלא מן הדין אלא מתורת ספק החמישי בענין אי זהו הראוי מכל האחים ליבם או לחלוץ הששי בענין הרביעי באיסורי ביאה שמחמת זנות או חשד זנות ויתגלגל בתוכו כל ענין שיהא קרוב לחשוב על בעל המאמר שיאמרהו מצד שנתן עין באותה אשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והוא שאמר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת אחד מהן ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם למדנו אשת אחיו שלא היה בעולמו ומאמר הוא הקידושין ודין הקידושין באלו המקומות הוא בדמיון נשואין בלתי שלמים ודנין בו לחומרא ואני אבאר לך זה הענין דרך משל להקיש עליו שאר הדינין אשר ימצא בו זה הענין ונאמר שראובן דרך משל היה לו אשה והיא לאה אחר זה מת שמעון אחיו והניח אשה והיא רחל ואחר מות שמעון נולד לוי לאחר לידתו קדש ראובן רחל אשר היא יבמתו ומת הנה דין לוי שהוא יחלוץ ללאה ולא ייבם אותה וזה שאם לא קדש ראובן רחל היה ראוי לו שייבם אותה אם ירצה או יחלוץ ואם היה ראובן גם כן כבר כנס רחל היתה לאה פטורה מן החליצה או מן היבום להיות צרת ערוה כי רחל ערוה על לוי ובעבור שנתן קדושין והיה שם קצת נשואין דנו בלאה שלא תתיבם ולא תצא גם כן בלא חליצה וזה חומרא משני פנים יחד שאלו היו הנשואין שלמים לא תהיה זאת הצרה צריכה חליצה ונחשבה כאלו לא היתה ואם אילו הקידושין לא עשו נשואין הרי חלץ לאה וכן תבין תמיד בכל מה שתראה בזאת המסכתא חולצת ולא מתיבמת בבעלת מאמר או בצרתה ולא נצטרך להשיב אליך זה הדבור תמיד:

אמר המאירי כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פי' אשת אח שלא היה בעולמו הרמוז בתורה אי אתה צריך לפרש בו שני אחים אלא בראובן שמת ואחר כך נולד שמעון שאין לו עליה כלום הואיל ולא היה בעולמו בשעת מיתה אלא שמתוך שעיקר אותן המנויות במשנת חמש עשרה נשים משום פטור צרה אתינן עלה שאל בכאן כיצד היא אשת אח שלא היה בעולמו השנויה בפרק ראשון לפטור את הצרה ואע"פ שאותה שבפרק ראשון אתה צריך לפרש בה צרה וצרת צרה ואי אתה מוצא צרת צרה בשני אחים אלא בשלשה מכל מקום הוא מפרש ענינה בשני אחים שיש בו כדי לפטור צרה וממנה אתה למד כשתבא לפרשה בצרת צרה שתפרשה בשלשה אחים וכן כמה לפי חשבון האחים על הדרך שביארנו שם:

משנה שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה אמר הר"ם מאמר הוא על שתי ההלכות יחד שדעתו כי כאשר יבם ואחר כך נולד להן אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהוא כבר מצאה אשת אחיו השני וכאלו נשואי האח הראשון לא היו ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי אמר בענין זה שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ונולד להם אח קודם שיבם זה את יבמתו שנמצא כשנולד מצאה זקוקה ואסורה לזה הנולד מדין אשת אח שלא נאמר דין יבום אלא לאותו שהיה שם בשעת מיתת האח דכתיב אחים יחדו והשני שהיה בעולמו של מת יבם את אשתו של מת ויש לו אשה אחרת ומת הראשונה ר"ל אשת האח שמת ראשון והוא קוראה ראשונה אע"פ שאיפשר שהיא שניה לזה המיבם בנישואיה אחר שהיא ראשונה לזיקתו של זה ר"ל שנזדקקה קודם לזו ואמר עליה שהיא יוצאה בלא יבום ובלא חליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו והשניה שהיה זה ראוי ליבמה שהרי היה בעולמו של שני בשעת מיתתו יוצאה משום צרתה אף בלא חליצה ואם לא יבם השני את יבמתו אלא שעשה בה מאמר ומת ולו אשה אחרת והרי שאלמלא המאמר היה זה הנולד מיבם את אשתו לפי מה שאנו סבורים עכשו שהרי היה בעולמו בשעת מיתתו הרי השניה חולצת ואינה נפטרת לגמרי משום צרת ערוה שאין המאמר חשוב כל כך שיהא עושה את זו צרת ערוה אבל לא מתיבמת שהמאמר קונה מקצת ונעשית צרת ערוה במקצת:

ואחר כך בא ולימד שלא סוף דבר בנולד זה ואחר כך יבם זה שמצאה הנולד בזיקה אלא אפילו יבם זה תחלה ואחר כך נולד זה שלא מצאה בזיקה הדין כן והוא שאמר שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ויבם זה את אשת אחיו ויש לו אשה אחרת ואחר כך נולד לו אח ומת השני שכבר יבם ונשותיו מזדקקות לזה הנולד אף זו ראשונה יוצאה בלא יבום וחליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו אע"פ שכשנולד בהיתר מצאה ובלא שום זיקת ראשון שכל זמנו של זה היתה זו אצלו אשת אח שהיה בעולמו מכל מקום הא כתוב ויבמה שם יבום עליה ר"ל שעל שם נישואין הראשונים היא נקראת ולעולם לא נפקע ממנה דין אשת אח שלא היה בעולמו ומעתה אף השניה יוצאה משום צרתה ואם לא יבמה השני אלא שעשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת על הדרך שפירשנו בחברתה ור' שמעון חולק בזו שמאחר שמצאה בלא זיקה מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה שהרי זה לא מצאה בדין אשת אח שלא היה בעולמו שהרי נשאת לאחר קודם לידתו של זה ונפקעה זיקת ראשון ממנה ואין שמו עליה ואינה בדין אשת אח שלא היה בעולמו כלל ומכל מקום מודה ר' שמעון בראשונה ואף בשניה מודה הוא בעשה בה מאמר שחולצת ולא מתיבמת שאף הוא מסופק במאמר אם קונה לגמרי והויא לה בת חליצה ויבום לשיטתו אם אינו קונה כלל ועדין זקוקת הראשון היא והרי היא אשת אח שלא היה בעולמו ומתוך ספיקו אף הוא אומר בה חולצת ולא מתיבמת ולרבנן מיהא אין המאמר בספק אלא קונה מדברי סופרים ולפיכך הוא גורם לעשות הצרה צרת ערוה ואינו קונה מן התורה ולפיכך אינה עושתה צרת ערוה מכל וכל ליפטר בלא חליצה אלא חולצת ולא מתיבמת והלכה כחכמים אלא שבגמרא יתבאר שאף בלא עשה בה מאמר שניה אינה מתיבמת מפני שמכל מקום צרה היא לערוה מצד הזיקה עד שתפקע זיקתה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תוס' ד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל וכו' נראה דהוקשה לתוס' דלפי פרש"י לישנא דגמ' דאמר קבא רבא וקבא זוטא מגנדר ואזיל לשאול ומשאול לתרמוד ואם כן לא מתיישב שפיר וק"ל: