ושל עיר הנדחת — נמי לשריפה קיימא:
ושל זקן העשוי לכבודו — לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:
דבי דינא נמי — סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:
לנגעים — כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:
אפי' גמר דין נמי לא — ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):
כתחלת דין דמיא — דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:
במוק — אע"פ שאינו של עור:
כמה רב גובריה — בלשון גנאי אמרה:
אי מוק סתמא תניא — בברייתא דלעיל (יבמות דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים:
לילה סתמא תנינא — במתניתין חליצתה כשרה:
ביחידי יחידאה תני לה — במתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:
רגל רגל ממצורע — דכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא י״ד:י״ד):
ונאמר להלן אזן — במצורע:
אזן אזן מופנה — משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ"ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כ״א:ו׳) ונתת באזנו ובדלת (דברים ט״ו:י״ז):
לא מופני — משני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין:
וכי לא מופני מאי פירכא איכא — מופנה מצד אחד למדין ומשיבין והכא מאי פירכא איכא. ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.):
מתני' חליצתה כשרה — דקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב דכי כתיב ככה דמשמע עיכובא אמעשה כתיב וקרייה דבורא בעלמא הוא:
