דף ביאור
מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳
מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־336 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ושל עיר הנדחת נמי לשריפה קיימא:
ושל זקן העשוי לכבודו לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:
דבי דינא נמי סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:
לנגעים כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:
אפי' גמר דין נמי לא ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין ד' לב.):
כתחלת דין דמיא דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) דתחלת דין ביום:
במוק אע"פ שאינו של עור:
כמה רב גובריה בלשון גנאי אמרה:
ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yevamot 104a · Sefaria
תוספות
מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:
אי מוק סתמא תניא הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:
אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע - כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:
Tosafot on Yevamot 104a · Sefaria
רשב"א
הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעים כלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.
מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא משמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.
מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין. ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.
Rashba on Yevamot 104a · Sefaria
ריטב"א
דכ"ע לא מקשי' ריבי' לנגעי' פי' אליבא דהני תנאי דהא איכא ר"מ דמקיש ריבי' לנגעי' כדאי' בסנהדרין דאין מקישי'
גמר דין נמי לא וא"ת ומאי קאמר דאה"נ דיכולי' למי' דגמר דין נמי לא כדק' ר"מ התם י"ל דלא ניחא לן לאוקמי דלא כהלכ' דק"ל דיני ממונו' מתחילי' ביום וגומרי' בלילה מדכתיב ושפטו את העם בכל עת:
אי מוק' סתמא תניא אי לילה סתמא תניא וא"ת נהי דתניא דכשרה בדיעבד לכתחילה לא מכשירים יש לומר דלגבי מותר ודאי בין לר"מ בלא עור בין לדידן במחופה עור אפי' לכתחלה שריא כדאית' לעיל ולילה נמי כיון דגמר אפי' לכתחלה כדתניא דנין ביום וגומרי' בלילה מ"ט ילפי' רגל מרגל ממצורע וכן הלכתא ודיקא ברגל בעי' ימין אבל חליצה אפי' בשמאל היא ואפי' לכתחלה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפילו גדמת חולצת בשנים כדאיתא לקמן גבי יבם:
מ"ט לאו משום דלאו בני קריאה נינהו ק"ל מ"ל למתלי בהא ולא תליא משום דלאו בני דעה וכן לרבא ולרבי ינאי דאמרי' לקמן טעמא משום דליתנהו בואמר ואמר' נימא משום דלאו בני דעה ובעינן כונה בחליצה וליכא וי"מ דכיון דב"ד עומדין שם ומזכירי' ומזרזים אותו להתכוון כוונה איכא וכדאמרי' גבי גט שכתבו חרש שוטה וקטן דכשר בישראל עומד על גביו והנכון כמו שמפרש בירושלמי דמ' תרומה גבי הא דאמרינן כל חרש ששנו חכמים במשנה אינו שומע ואינו מדבר ליתיה האי כללא לר' דהא תנן חרש שנחלץ וחרשת שנחלצה פי' דמשמע להו דמתני' בחרש וחרשת דאורייתא שמדברים ואינם שומעים מדלא קתני נמי שוטה והיינו דקאמר לאו משום דלא בני קריא נינהו דמאי מהני קריאה כיון שאינם שומעי' זה לזה דאי לא הא ק"ל חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחים לכל דבריהם ומהדרי' משום דלאו בני דעה נינהו פי' דלגבי הא מילתא דחליצה דעתא צילתא בעא דאפילו פקחים טעו בה כדאמרי' לקמן חלוץ לה ובכך אתה כונסה:
Ritva on Yevamot 104a · Sefaria
מאירי
חלצה בסנדל של זקן העשוי לכבודו ר"ל שנעשה למת שיקבר בו חליצתו פסולה מפני שאינו עומד להלוך אבל מנעל של בית דין הואיל ואם היה שליח בית דין הולך בה אין קפדין עליו עשויה להלוך קרינא בה:
בית המוסגר מטמא מתוכו במגע אם נגע בכותלים שבה דרך פנים כגון שעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונגע בכותל או שלא נכנס דרך ביאה כגון שנכנס דרך אחוריו אע"פ שנכנס גופו לבית שאע"פ שאין כאן טומאת ביאה הואיל ולא נכנס רובו מכל מקום טמא במגע ואם נגע בכותל מאחוריו ר"ל מצד שבחוץ טהור והמוחלט מטמא אף מאחוריו במגע וזה וזה מטמאין בביאה ר"ל שאם נכנס שם רובו דרך ביאה טמא בלא מגע:
מטלית המנוגע שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות שהוא ראוי לעניים אע"פ שאין בה כזית שהוא דק הרבה כיון שנכנס רובו לבית טהור טמאתהו שהמצורע ובגד המנוגע ואבן המנוגעת כלם מטמאין בביאת רובן וניטמאו כל כלי הבית היו בה כמה זיתים ואין בה שלש על שלש כגון שהיה בגד גס כיון שנכנס ממנו כזית בבית טהור טמאתהו שטומאתו כמת:
כבר ביארנו בחליצת לילה שפסולה ופוסלת ולא מהיקש ריבים לנגעים ומה נגעים ביום כמו שיתבאר במקומו אף דינין ביום שאם כן אף גמר דין לא יהא אלא ביום וקיימא לן דנין ביום וגומרין בלילה אלא משום דחליצה כתחלת דין היא:
חלצה במוק חליצתה פסולה כמו שביארנו וכן אם חלצה בינו לבינה או אפילו בפני שנים או אפילו בפני שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתו פסולה כמו שיתבאר למטה ואם כן מה שעשה ר' ישמעאל מעשה במוק וביחידי ובלילה אין הלכה כמותו באחת מהן:
כבר ביארנו שחליצה בשמאל פסולה ומפני שלמדנו רגל רגל ממצורע ואין משיבין עליה לומר מה למצורע שכן טעון ארז ואזוב ושני תולעת שמופנית היא וגזירה שוה מופנית אין משיבין עליה ואע"פ שאינה מופנית אלא מצד אחד והוא במצורע שכתוב בו שתי פעמים רגל אבל בחליצה לא נכתב אלא אחד וכל שאינו מופנה אלא מצד אחד למדין ומשיבין אין פירכא זו חשובה אצלם דארז ואזוב ושני תולעת אין להם מקום בחליצה ולענין רציעה אף היא באזן ימנית ולמדנוה גם כן אזן אזן ממצורע וזו מיהא מופנית משני צדדין שבשניהם נאמר אזן שני פעמים:
המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר חלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר פסולה ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש. ביאר הר"ם ההלכה כר' עקיבא:
אמר המאירי חלצה ורקקה ולא קראת ר"ל שלא קראה הפסוקים המוטלין עליה לקרותם וכן שלא קרא הוא חליצתה כשרה בדיעבד שהרי עשת שני מעשים שבדין חליצה ר"ל חליצה ורקיקה ואין הקריאה מעכבת קראת ורקקה ולא חלצה הרי זו כחליצה פסולה ופוסלת הואיל ויש כאן מיהא מעשה אחד שהוא הרקיקה חלצה וקראת אבל לא רקקה ר' אליעזר פוסל הואיל ומכל מקום אין כאן אלא מעשה אחד דכתי' ככה יעשה וככה עכובא ומדסמכיה ליעשה אלמא כל שהוא מעכב ור' עקיבא אומר אף זו חליצתה כשרה דהא סמכיה ליעשה לאיש כלומר דבר שהוא מעשה באיש ר"ל בגוף האיש כגון חליצה מעכב אבל המעשה האחר ר"ל הרקיקה שאינו מעשה בגופו של איש אלא לפניו אינו מעכב אלא שפוסלת וכן הלכה ומעתה אף חלצה לבד בלא קריאה ובלא רקיקה חליצתה כשרה ורקיקה לבד בלא חליצה ובלא קריאה חליצתה פסולה אבל הקריאה לבד בלא חליצה ובלא רקיקה אינה כלום וכן התבאר בגמרא ולמדת שכל יבמה יכולה לפסול עצמה ליבמים כל שתרוק בפני אחד מהם ומכל מקום דבר זה לא נאמר אלא כשרקקה לפניו בבית דין כמו שכתבנו למעלה וכן פירשוה גדולי הרבנים שאם לא כן מה שאמרו יבמה שגדלה בין האחין כשרה להתיבם ואין חוששין לה שמא חלצה לאחד הא חזינא חיישינן והיאך לא אמרו שמא רקקה בפני אחד מהם שהרי הרקיקה דבר מצוי עד שכמעט אי איפשר שלא רקקה לפניו והיה לנו לחוש ולפסלה אלא שבענין זה אין הרקיקה שוה לחליצה שאין דרכה של יבמה לחלוץ לאחין וכל שראינוה חולצת חוששין שמא לחליצה כיונה ונפסלה לאחין אף שלא בפני בית דין אבל רקיקה שדרכה כל היום בכך אפילו ראינוה רוקקת אין חוששין לה אלא אם כן בבית דין המזומנים לכך והן הן הדברים וכל שאמרו שהקריאה אינה מעכבת דוקא בשהם ראויים לקריאה אבל אלם ואלמת חליצתן פסולה שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שהתבאר בגמרא:
Meiri on Yevamot 104a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמרא אי מוק סתמא תניא כו' אף על גב דהך סתמא כיחידאה אתיא כרבי מאיר דלא דייק ליה תחש כדמוקי לה רבא לעיל מכל מקום כיון דסתמא תניא בברייתא לא ה"ל לשמואל למימר דעביד כיחידאה ולהך אוקמתא דעביד כיחידאה ביחידי ניחא דמאן דמכשיר אפילו בדיעבד אינו אלא יחידאה דהיינו רבי עקיבא ולאוקמתא דכולהו נמי כיחידאה כו' נמי אף על גב דמאן דמכשיר בדיעבד סתמא הוא במוק ובלילה מכל מקום מה שהוא עשה כן לכתחלה היינו כיחידאה כדמסיק כרבי ישמעאל בן אלישע כמו שכתבו התוס' ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yevamot 104a · Sefaria
מהר"ם
תוד"ה סנדל של ע"ז עד ותימה דאמרינן בסוף כיסוי הדם וכו' וי"ל דהתם באשרה של ישראל. פירוש דהתם איתא נמי לולב של אשרה לא יטול ומפרש אם נטל לא יצא לכך נקטו התוס' דהתם באשרה של ישראל:
בא"ד ומשני התם באשרה של משה כלומר אותן האשרות שמצאו ישראל בא"י דהוו ע"ז של ישראל דלית להו בטול כדכתיב ואשריהם תשרפו באש וכתותי מכתת שיעוריה כן פירש הר"ן שם והשתא אתי שפיר שכתבו התוס' הכא דכי האי גוונא משני בפ' לולב הגזול וכו' אבל רש"י פי' שם קצת בע"א:
Maharam on Yevamot 104a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה אזן אזן וכו' דמצורע עני מיותר עיין לעיל דף ע ע"ב ברש"י ד"ה ושמעינן ליה לר' אליעזר וש"נ:
רש"י ד"ה וכי לא מופנה וכו' למדין ומשיבין שבת קלא ע"א ולעיל ע ע"ב:
Gilyon HaShas on Yevamot 104a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־336 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, וְשֶׁל זָקֵן הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדוֹ…״
- קטע 221 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא…״
- קטע 312 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ מְסַגֵּי בֵּיהּ שְׁלוּחָא דְּבֵי…״
- קטע 416 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ חָלְצָה בַּלַּיְלָה — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי…״
- קטע 515 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר מַקְּשִׁינַן…״
- קטע 631 מילים
נפתחת ב״לָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים,…״
- קטע 716 מילים
נפתחת ב״רַבָּה בַּר חִיָּיא קְטוֹסְפָאָה עֲבַד עוֹבָדָא בְּמוּק,…״
- קטע 812 מילים
נפתחת ב״מַאי קַשְׁיָא? אִי מוּק — סְתָמָא תַּנְיָא.…״
- קטע 944 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא יְחִידִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: הֵיכִי עָבֵיד…״
- קטע 1036 מילים
נפתחת ב״וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי [אָמַר רַב…״
- קטע 1118 מילים
נפתחת ב״בִּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר…״
- קטע 1228 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא יָלֵיף ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ מִמְּצוֹרָע?…״
- קטע 1310 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי…״
- קטע 1412 מילים
נפתחת ב״רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, ״אֹזֶן״ ״אֹזֶן״…״
- קטע 1517 מילים
נפתחת ב״וְכִי לָא מוּפְנֵי, מַאי פִּירְכָא אִיכָּא? אִיכָּא…״
- קטע 1633 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה —…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 10 — “…לְהוּ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רָאִיתִי…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “…וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר.”
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 10 — “וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי [אָמַר רַב נַחְמָן]: אֵין…”
- רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא זָקֵן הֶעָשׂוּי…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 7 — “…וּבִיחִידִי, וּבַלַּיְלָה. אָמַר שְׁמוּאֵל: כַּמָּה רַב גּוּבְרֵיהּ דְּעָבֵיד כִּיחִידָאָה.”
- עולא · אמוראים · דור שני לאמוראים
נקרא עולא רבה, תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של רבה בר בר חנה.
מקור: מסכת יבמות דף ק״ד עמוד א׳ · קטע 11 — “…טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר עוּלָּא: יָלְפִינַן ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ מִמְּצוֹרָע. מָה…”
לשון המקור
וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, וְשֶׁל זָקֵן הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדוֹ — לֹא תַּחְלוֹץ, וְאִם חָלְצָה — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא זָקֵן הֶעָשׂוּי לִכְבוֹדוֹ — דְּלָאו לְהִילּוּכָא עֲבִיד, דְּבֵי דִּינָא נָמֵי — לָאו לְהִילּוּכָא עֲבִיד!
אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ מְסַגֵּי בֵּיהּ שְׁלוּחָא דְּבֵי דִּינָא, מִי קָפֵיד עֲלֵיהּ דַּיָּינָא?
מַתְנִי׳ חָלְצָה בַּלַּיְלָה — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹסֵל. בִּשְׂמֹאל — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר.
גְּמָ׳ לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים, וּמָר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים?
לָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַקְּשִׁינַן רִיבִים לִנְגָעִים, דְּאִי מַקְּשִׁינַן — אֲפִילּוּ גְּמַר דִּין בַּלַּיְלָה נָמֵי לָא, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: חֲלִיצָה כִּתְחִלַּת דִּין דָּמְיָא, וּמָר סָבַר: חֲלִיצָה כִּגְמַר דִּין דָּמְיָא.
רַבָּה בַּר חִיָּיא קְטוֹסְפָאָה עֲבַד עוֹבָדָא בְּמוּק, וּבִיחִידִי, וּבַלַּיְלָה. אָמַר שְׁמוּאֵל: כַּמָּה רַב גּוּבְרֵיהּ דְּעָבֵיד כִּיחִידָאָה.
מַאי קַשְׁיָא? אִי מוּק — סְתָמָא תַּנְיָא. אִי לַיְלָה — סְתָמָא תַּנְיָא.
אֶלָּא יְחִידִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: הֵיכִי עָבֵיד בִּיחִידִי, דִּיחִידָאָה קָתָנֵי לַהּ. דִּתְנַן: חָלְצָה בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר מַכְשִׁירִים. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁחָלַץ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְהִכְשִׁיר.
וְאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי [אָמַר רַב נַחְמָן]: אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתוֹ הַזּוּג. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כּוּלְּהוּ נָמֵי יְחִידָאָה קָתָנֵי לְהוּ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שֶׁחָלַץ בְּמוּק, בִּיחִידִי, וּבַלַּיְלָה.
בִּשְׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אָמַר עוּלָּא: יָלְפִינַן ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ מִמְּצוֹרָע. מָה לְהַלָּן דְּיָמִין, אַף כָּאן דְּיָמִין.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר לָא יָלֵיף ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ מִמְּצוֹרָע? וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לִרְצִיעָה שֶׁהִיא בְּאֹזֶן הַיְמָנִית? נֶאֱמַר כָּאן ״אֹזֶן״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״אֹזֶן״. מָה לְהַלָּן יָמִין, אַף כָּאן יָמִין!
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה.
רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, ״אֹזֶן״ ״אֹזֶן״ מוּפְנֵי, ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ לָא מוּפְנֵי.
וְכִי לָא מוּפְנֵי, מַאי פִּירְכָא אִיכָּא? אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִמְצוֹרָע, שֶׁכֵּן טָעוּן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת.
מַתְנִי׳ חָלְצָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא קָרְאָה — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. קָרְאָה וְרָקְקָה, אֲבָל לֹא חָלְצָה — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָלְצָה וְקָרְאָה, אֲבָל לֹא רָקְקָה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.