דף ביאור

מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־534 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

היו לו אחין מן הראשון ומן האחרון שלא מאותה האם הוא או חולץ או מייבם - לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן לאשת בן האחרון:

והן אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחברו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה:

אין סופג דלמא לאו כהן הוא:

הוא אונן עליהם לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו וכן הן אוננים עליו וביום מותו אסורים שניהם בקדשים. ופריך בגמרא ה"ד דשניהם חיין א"ת בגרושה אמאי הוא אין מטמא לראשון אם בנו הוא הרי טוב ואם אינו בנו הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא:

הוא אינו יורש אותן דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב על ידן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:

ועולה במשמרו כו' לעבוד ואין בני משמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:

גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומי היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם דקתני מתני' והן אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ חד והדר יבומי חבריה אבל יבומי ברישא לא דלמא פגע ביבמה לשוק שמא יבמתו של חברו היא ולא שלו:

הולד שתוקי וכשר הוא דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 100b · Sefaria

תוספות

היו לו אחין מן הראשון ומן השני כו' פי' ומתו כולן ולא נשאר כי אם הוא לבדו חולץ או מייבם אבל אם היה לו אח אחר לא דהויא לה יבמה לשוק:

ואי זו זו שקידושיה קדושי טעות אסמכתא בעלמא היא דפשיטא דלאו קידושי נינהו:

Tosafot on Yevamot 100b · Sefaria

רשב"א

וממאנת מי ילדה כו' איכא למידק והא אסיקנא בפרק קמא דמכלתין (יב, ב) שמא תתעבר ושמא תמות. ואפילו תמצא לומר דבנים הרי הן כסימנין משעת העבור, משכחת לה כגון שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ומאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה, באנו בספק עליה שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום, שמא מן האחרון ומיאוניה מיאונין עד שעת עיבורה. ואפשר דלההוא לישנא אחרינא אתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש. מיהו לא דחינן מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא הרמב"ן נר"ו.

Rashba on Yevamot 100b · Sefaria

ריטב"א

הא דאמר שמואל עשרה כהני' וכו' ופירש א' מהם ובעל פירשתיה בפ"ק דכתובות בס"ד:

אלא מעתה גבי אברהם דכתיב ביה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר ליה רחמנא פי' דגבי דידיה ליכא למימר טעמא דלעיל דההוא לא שייך אלא גבי כהנים ולענין עבודה דאלו בישראל ואפי' בכהני' כשר הוא ליוחסי' ופרקי' א"ל רחמנא לא תנסוב בת עכומ"ז וק"ל אמאי לא פרקי' דלא לינסוב אתת' בתוך ג' חדשים לבעלה כדי להבחין הזרע וכדדרשי לה בפ' החולץ וי"ל דלא מוקים הכי משום דהתם הא אתמר בה טעמא אחרינא רבא דלא צריכי להאי דרשא:

וכי גזור רבנן בזנות פי' מפני תקנת בנות ישראל צנועות משכחת בנישואין:

ולקוט עצמות פי' משכחת לה אפי' בנשואי' וכגון שלקט עצמות אביו לקוברו במקום אחר אחר שמת אבל אונן עליו כל היום כדאית' במס' מנחות:

אלא לאו בזנות פי' דבזנות לא הוי חלל דלית הלכתא כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה:

משכחת לה בממאנת פי' ואע"ג דעיקרתינהו לנשואי קמאי כיון דבדרך נשואי' הוה לא גזרו בה רבנן:

וממאנת מי ילדה והא תני וכו' פי' בפ"ק ושמעי' מהכא דאפי' יתר על בת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות אינה יולדות דאי לא שפיר משכח' לה דילדה שהרי הי' ממאנת לאח"כ עד שתבי' ב' שערו' ותהא מולדו' בנתי' וקושיין הכא למ"ד שמא תתעבר ותמו' ושפיר משכח' לה למתני' דאע"ג דאמרי' דבנים כסימני' משעת עיבור מ"מ זו שמיאנה וילדה תוך ט' חדשים לבעלה הראשון אין אנו יודעים אם נתעברה מן הראשון ואין מיאונה מיאון דבנים כסמנים משעת עבור או אם נתעברה מן השני ומיאונה מיאון אלא ודאי כדאמ' ואורח' דתלמוד' הוא למפרך סתם אליב' דחד:

ממאנת והולכת לה פירש ממאנת לאו דוקא ומשכחת לה ממאנת דוקא כגון שקדשה על תנאי על דעת אם לא תתרצה בדבר שתאמר אינה רוצה בו כיון שהטעני והנה היא צריכ' מיאון כלומר שתאמר אינו רוצה בקדושי':

Ritva on Yevamot 100b · Sefaria

מאירי

היה אחד כהן ואחד ישראל ר"ל שהיה בעלה האחד כהן והאחד ישראל ונמצא ולד זה ספק כהן ספק ישראל נושא אשה הראויה לכהן כו' וכן כל הדרכים השנויים בו על הדרך שפירשנום במשנה שלפניה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ושחררו זה את זה שנמצא גם כן ספק ישראל ספק כהן על הדרך שביארנו:

היו שני הבעלים כהנים ונמצא ספק זה שודאי כהן הוא ממה נפשך אלא שאין ידוע אם הוא בנו של זה או בנו של זה הוא אונן עליהם ר"ל שיש עליו דין אונן ליאסר בקדשים ביום מיתה של כל אחד מהם שהרי כל אחד ספק אביו וכן כל אחד מהם אונן עליו מספק בנו אבל הוא אינו מיטמא לאחד מהם ולא אחד מהם עליו שספק איסור לחומרא ושאלו בגמרא במה שאמרו הן לא אוננין עליו שמשמעו ששניהם קיימים והיכי משכחת לה והרי מת לו הראשון שאם תאמר בגירשה היאך אומר הוא אינו מיטמא להם בשלמא לשני לא שמא בנו של ראשון הוא וכשר אלא לראשון ליטמא ממה נפשך שאם בנו הוא מוטב ואם בנו של שני הוא חלל הוא וכן היאך אתה מפרש הוא אונן עליהם שמשמעו ששניהם קיימין והוא אונן עליהם דקאמר איפשר לפרושה בנשואין דבתרא ולקוט עצמות דקמא אבל הם אוננין עליו היכי משכחת לה ואם תפרשה בזנות היאך הוא אומר עולה במשמרו כו' והרי כל שבעבודה לכהן מיוחס אתה צריך ומדברי סופרים כמו שיתבאר ר"ל שיתייחס אחר אב ידוע ופירשוה בקדושי טעות כגון שנשאה ראשון ונמצאו קדושיו טעות כגון על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו בה נדרים והלכה לה ונשאה שני בתוך שלשה חדשים ולדעת ר' ישמעאל שאמר כל שקדושיה בטעות אפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת ואע"פ שאין הלכה כמותו כמו שביארנו בפרק המדיר מכל מקום אף אנו מפרשין דמתניתין לצדדין קתני וזו של אנינות בגרושה וזו של טומאה באלמנה וכיוצא בה אמרו בפרק כל הנשבעין אותה בגרושה ויורשים באלמנה:

הוא לא יורש אותם אפילו לא היו להם בנים אחרים שמכל מקום יש להם קרובים שהם ודאי יורשים והוו להו ספק וודאי ואפילו תפס מוציאין ממנו שלא ירד לדין ירושה כלל אבל הם יורשים אותו שהרי על כל פנים אחד מהם יורש וחולקין:

ופטור על הכאתו ועל קללתו של זה פי' אפילו הכה או קלל את שניהם הואיל ובזה אחר זה הוא וזו אינה אלא לדעת ר' יהודה שסובר התראת ספק לא שמה התראה אבל לענין פסק חייב כל שהכה או קלל את שניהם אפילו בזה אחר זה והתרוהו על כל אחת מהן וכל שכן אם הכם או קללם בבת אחת הא בהכאת אחד מהם אינו חייב:

ועולה לעבוד עבודה במשמרו של זה ושל זה ר"ל באי זה שירצה דמצוה היא ולא דחו ליה ולא עוד אלא שפירשו בגמרא שכופין אותו בכך משום פגם משפחה שלא יאמרו להם יש בכם כהן שאינו ראוי לעבוד ואע"פ שאינו מתיחס אחר אב ידוע כל שיש בה שם נשואין לא גזרו אבל אינו נוטל חלק עמהם שבני המשמר אומרין לו אינך מבני ביתו של זה שבמשמר זה ומכל מקום אם היו שניהם במשמר אחד ופירשו בגמרא בבית אב אחד של יום אחד נוטל חלק אחד ממה נפשך אבל אם היו משני בתי אבות אע"פ שהם במשמר אחד לא שכל אחד יכול לדחותו על הדרך שביארנו בשתי משמרות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל אע"פ שהולד ודאי כהן הוא הואיל ואין ידוע מי הולידו הולד שתוקי ואין צריך לומר שאינו יורש שכל אחד מהם ושאפילו תפש מוציאין ממנו אלא שמשתקין אותו מדין כהונה שלא לעבוד ודבר זה מדברי סופרים ואע"פ שהביאוה מן המקרא דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו שזרעו מתיחס אחריו אסמכתא בעלמא הוא ואינה אלא מדברי סופרים ולא גזרו אלא בזנות גמור אבל כל שבא עליה בחזקת נשואין אלא שלא נודע מי הולידו כגון ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני כשר כמו שביארנו במשנתנו והוא שאמרו בפרק החולץ ל"ז א' שהכונס את יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה לשבעה שאותו ולד ראשון כשר וראוי להיות כהן גדול כמו שביארנו שם:

לפי דרכך למדת מסוגיא זו שלקוט עצמות עושתהו אונן ליאסר בקדשים ואם כן אבילות של לקוט עצמות דאוריתא הוא והדברים זרים שהרי אין כהן מיטמא בלקוט עצמות של אביו אלא שאיפשר לפרשה שלא נאמרה אלא לרוחא דמילתא כלומר אף כשתבא לומר כן תינח הוא אונן כו' הם אוננין מאי איכא למימר:

ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Yevamot 100b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה אלא לאו בזנות ששניהם באו עליה בזנות כו' עכ"ל לאו דוקא דא"נ השני נשאה אחר שבא עליה הראשון בזנות נמי ניחא דבין כך ובין כך כהן כשר הוא דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה ושפיר נשאה כהן השני דאל"כ מה מועיל אם בא עליה השני בזנות:

Chidushei Halachot on Yevamot 100b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִים מִן הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם — הוּא חוֹלֵץ וּמְיַיבֵּם, וְהֵם — אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם.

קטע 2

הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן — נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לְכֹהֵן, וְאֵין מִטַּמֵּא לְמֵתִים. וְאִם נִטְמָא — אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְאִם אָכַל — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ.

קטע 3

וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹּהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

קטע 4

הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים — הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מְטַמְּאִים לוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ.

קטע 5

וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה. עוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד — נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד.

קטע 6

גְּמָ׳ דַּוְקָא מִיחְלָץ וַהֲדַר יַבּוֹמֵי, אֲבָל יַבּוֹמֵי בְּרֵישָׁא — לָא, דְּקָא פָגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק.

קטע 7

אָמַר שְׁמוּאֵל: עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים עוֹמְדִים, וּפֵירַשׁ אֶחָד מֵהֶם, וּבָעַל — הַוָּלָד שְׁתוּקִי. מַאי ״שְׁתוּקִי״? אִילֵימָא שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִנִּכְסֵי אָבִיו — פְּשִׁיטָא! מִי יָדְעִינַן אֲבוּהּ מַנּוּ? אֶלָּא שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהוּנָּה.

קטע 8

מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו״, בָּעֵינַן זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו, וְלֵיכָּא.

קטע 9

מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״, הָתָם מַאי קָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא תִּנְסַב גּוֹיָה וְשִׁפְחָה, דְּלָא לֵיזִיל זַרְעָךְ בָּתְרַהּ.

קטע 10

מֵיתִיבִי: רִאשׁוֹן רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. וְהָא בָּעֵינַן זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו, וְלֵיכָּא! זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו — דְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וְכִי גְּזוּר רַבָּנַן — בִּזְנוּת, בְּנִשּׂוּאִין לָא גְּזוּר רַבָּנַן.

קטע 11

וּבִזְנוּת מִי גְּזוּר רַבָּנַן? וְהָתְנַן: מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה.

קטע 12

מַאי ״אַחַר בַּעְלָהּ״? אִילֵימָא אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, אֵימָא סֵיפָא: הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. בִּשְׁלָמָא הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּנִשּׂוּאִין דְּשֵׁנִי וְלִיקּוּט עֲצָמוֹת דְּקַמָּא. אֶלָּא: הֵם אוֹנְנִים עָלָיו, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? קַמָּא הָא מִית לֵיהּ!

קטע 13

וְאֶלָּא בִּגְרוּשָׁה, וּמַאי ״אַחַר בַּעְלָהּ״ — אַחַר גֵּט בַּעְלָהּ. אֵימָא סֵיפָא: הוּא אֵין מִטַּמֵּא לָהֶם וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ. בִּשְׁלָמָא הֵן אֵין מִטַּמְּאִין לוֹ — לְחוּמְרָא, דְּכֹל חַד וְחַד דִּלְמָא לָאו בְּרֵיהּ הוּא. אֶלָּא הוּא אֵין מִטַּמֵּא לָהֶם, אַמַּאי?

קטע 14

בִּשְׁלָמָא לְשֵׁנִי לָא לִיטַּמֵּי לֵיהּ, אֶלָּא לְרִאשׁוֹן לִיטַּמֵּי לֵיהּ מִמָּה נַפְשָׁךְ? אִי בְּרֵיהּ הוּא — שַׁפִּיר קָא מִטַּמֵּא לֵיהּ, וְאִי בַּר בָּתְרָא הוּא — שַׁפִּיר קָא מִטַּמֵּא לֵיהּ, דְּחָלָל הוּא.

קטע 15

אֶלָּא לָאו, בִּזְנוּת. וּמַאי ״אַחַר בַּעְלָהּ״ — אַחַר בּוֹעֲלָהּ. וְקָתָנֵי סֵיפָא: עוֹלֶה בְּמִשְׁמָר שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה. וּתְיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל!

קטע 16

אָמַר רַב שְׁמַעְיָא: בִּמְמָאֶנֶת.

קטע 17

מְמָאֶנֶת מִי קָא יָלְדָה? וְהָתָנֵי רַב בִּיבִי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה, מְעוּבֶּרֶת, וּמְנִיקָה. קְטַנָּה — שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת, מְעוּבֶּרֶת — שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עוּבָּרָהּ סַנְדָּל, מְנִיקָה — שֶׁמָּא תִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ וְיָמוּת. וְאֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה — מִבַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד עַד בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. פָּחוֹת מִיכֵּן אוֹ יָתֵר עַל כֵּן — מְשַׁמֶּשֶׁת כְּדַרְכָּהּ וְהוֹלֶכֶת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

קטע 18

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּדַרְכָּהּ וְהוֹלֶכֶת, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹמֵר פְּתָאִים ה׳״!

קטע 19

מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּקִידּוּשֵׁי טָעוּת, וְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה״ — אֲסוּרָה, הָא נִתְפָּשָׂה — מוּתֶּרֶת.

קטע 20

וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה, מוּתֶּרֶת. וְאֵי זוֹ — זוֹ שֶׁקִּדּוּשֶׁיהָ קִידּוּשֵׁי טָעוּת, שֶׁאֲפִילּוּ בְּנָהּ מוּרְכָּב לָהּ עַל כְּתֵפָהּ — מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ.

מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור