Talmud Builders

    Sanhedrin 30b

    Back to index

    English translation — Sanhedrin 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and everyone, both the first tanna and Rabbi Natan, holds in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yehoshua ben Korḥa, and derive from this verse that it is necessary that the witnesses see the incident together, i.e., they were both present and observed the incident at the same time. And here, with regard to whether or not the witnesses must testify in court together, they disagree with regard to whether or not the statement of the witnesses, i.e., their testimony in court, is compared to their observation of the incident. One Sage, the first tanna , holds that we compare their statement to their observation. Therefore, just as they must see the incident together, so too, they must testify together in court. And one Sage, Rabbi Natan, holds that we do not compare their statement to their observation.

    2The Gemara relates: Rabbi Shimon ben Elyakim was striving to ordain Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and was not successful in his attempts. One day, Rabbi Shimon ben Elyakim was sitting before Rabbi Yoḥanan among Rabbi Yoḥanan’s other students.

    3Rabbi Yoḥanan said to his students: Is there anyone who knows whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, or not? Rabbi Shimon ben Elyakim said to him: This one, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, knows. Rabbi Yoḥanan said to him: If so, let him say. Rabbi Shimon ben Elyakim said to him: Let the Master ordain him first; since we are all in need of his wisdom, he is fit for ordination. Rabbi Yoḥanan then ordained Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.

    4Rabbi Yoḥanan said to him: My son, tell me what you heard. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said to him: This is what I heard: That Rabbi Yehoshua ben Korḥa concedes to the opinion of Rabbi Natan that it is unnecessary for the witnesses to testify together.

    5Rabbi Yoḥanan was disappointed, and said: For this I needed to ordain him? Now that with regard to the main element of testimony, i.e., observing the incident, Rabbi Yehoshua ben Korḥa says we do not need both witnesses to see it together, with regard to their statement in court, is it necessary to explicate that there is no requirement that they testify together?

    6Although the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was unnecessary, Rabbi Yoḥanan said to him: Since you ascended, i.e., you were ordained, you will not descend, even though it was in error. Rabbi Zeira said: Conclude from it that with regard to a great man, once he is ordained, even if it was due to mistaken judgment, he is ordained. The ordination is not canceled.

    7As for the halakha in this matter, Rabbi Ḥiyya bar Avin says that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa that it is unnecessary for the two witnesses to observe the incident together, both with regard to cases of land and with regard to cases of movable property.

    8Ulla says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa with regard to land, which is unmovable, and therefore both testimonies are certainly about the same piece of land; but not with regard to movable property, as there is a concern that they are not testifying about the same item.

    9Abaye said to Ulla: If you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa with regard to land, by inference you hold that they disagree with regard to this matter. But doesn’t Rabbi Abba say that Rav Huna says that Rav says: The Rabbis concede to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa with regard to testimony concerning land?

    10And Rav Idi bar Avin teaches in the halakhot of damages that were taught at the school of the Sage Karna: The Rabbis concede to the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa that the witnesses do not need to see the incident together with regard to testimony concerning a blemish in a male firstborn kosher animal, which renders it permitted to derive benefit from it, and with regard to testimony concerning ownership of land, and with regard to testimony concerning presumptive ownership of land. Since it is clear that they are testifying about the same land, it is unnecessary for them to see it together. And so they concede with regard to testimony over the two pubic hairs of a boy or of a girl, which are a sign of adulthood.

    11The Gemara rejects Abaye’s question: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? One Sage, Ulla, holds that the Rabbis disagree with Rabbi Yehoshua ben Korḥa even with regard to land, and one Sage, i.e., Rav and Rav Idi, holds that they do not disagree.

    12The Gemara asks tangentially about the statement: And so they concede with regard to testimony over the two pubic hairs of a boy or of a girl: What is this referring to? If we say it is referring to testimony that a girl has reached majority, in which one witness says that he saw one hair on the her lower back and one witness says that he saw one hair on her lower abdomen, that is difficult. A girl is considered to have reached maturity when she has two pubic hairs. In this case, two witnesses separately testify that they have each seen one hair. In this case each testimony is obviously invalid, as it is half a matter and also half a testimony. Not only does each testimony refer to one hair, which is half a matter, it is submitted by one witness, which is half a testimony. Consequently, it is obvious that the girl is not considered to have reached majority in this case.

    13Rather, it must be referring to a case where one says that he saw two hairs on her lower back, and the other one says he saw two hairs on her lower abdomen. Since they each testify that she has reached adulthood, it is unnecessary for them to see the same hairs.

    14Rav Yosef said: I say in the name of Ulla that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa both with regard to land and with regard to movable property. But the Sages who came from Meḥoza say that Rabbi Zeira says in the name of Rav: With regard to land the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, but not with regard to movable property.

    15The Gemara comments: Rav conforms to his standard line of reasoning, as Rav says: Testimonies of an admission following an admission are combined into one; if one witness testifies that the respondent admitted in his presence that he owes the claimant, and the other witness testifies that the respondent admitted in his presence that he owes the claimant in a separate incident, their testimonies are combined. Likewise, testimonies of an admission following a loan are combined into one; where one witness testifies that the respondent admitted in his presence that he owes the claimant, and the other one testifies that on a previous date the respondent borrowed money from the claimant in his presence, their testimonies are combined.

    16Rav continues: But testimonies of a loan following a loan are not combined. If one testifies that the claimant lent the respondent one hundred dinars in his presence, and the other testifies that he lent him one hundred dinars in a separate incident in his presence, their testimonies are not combined, as they are clearly testifying about two separate loans. Similarly, testimonies of a loan following an admission are not combined. If one testifies that the claimant lent money to the respondent, and the other one testifies that on an earlier date the respondent admitted to owing the claimant, their testimonies are not combined.

    17Rav Naḥman bar Yitzḥak encountered Rav Huna, son of Rav Yehoshua. He said to him: What is different about a loan following a loan, in which case the testimonies are not combined, as the one hundred dinars that this witness saw, that witness did not see? In the case of an admission following an admission as well, perhaps the one hundred dinars about which the respondent admitted in the presence of this witness, he did not admit in the presence of that witness. Perhaps his admissions were in reference to two separate loans, and therefore the testimonies should not be combined.

    18Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered him: The reference is to a case where the respondent said to this last witness: With regard to the one hundred dinars that I admitted to owing in your presence, I admitted to owing them in the presence of so-and-so, the first witness, as well.

    19Rav Naḥman bar Yitzḥak asked: Still, the last witness knows that he is testifying about the same loan as the first witness, but the first witness does not know this. Since only one witness testifies that it is the same loan, the testimonies still cannot be combined.

    20Rav Huna, son of Rav Yehoshua, answered: It is a case where, after his admission to the second witness, the respondent went back and said to the first witness: With regard to those one hundred dinars that I admitted to owing in your presence, I admitted owing them in the presence of so-and-so as well. Therefore, both witnesses know that they are testifying about the same loan. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: May your mind be settled, as you have settled my mind and put it at ease by answering this question that was troubling me.

    21Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to him: What is settling about this explanation? As Rava, and some say Rav Sheshet, threw an ax at my answer, i.e., he rejected my explanation, as follows: According to this interpretation of the case of an admission following an admission, isn’t this the same as an admission following a loan? The case of an admission following an admission is now rendered superfluous, as it adds no new insight on the matter.

    22Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: This is what I heard about you Sages of Meḥoza, that you knock down palm trees and erect them, i.e., you build and then destroy what you built. After you came up with such an excellent explanation, you ruined it yourselves.

    23The Sages of Neharde’a say: Whether it is a case of an admission following an admission, or an admission following a loan, or a loan following a loan, or a loan following an admission, in all these cases the testimonies are combined. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, who teaches that since both witnesses testify about a debt of one hundred dinars, it is considered like one testimony.

    24§ Rav Yehuda says: Testimony of two witnesses who contradict the testimony of each other in response to the judges’ examination of the details of the story is valid in cases of monetary law, although a contradiction of this type disqualifies testimony in cases of capital law.

    25Rava says: The statement of Rav Yehuda is reasonable in a case where one witness says: The money was in a black purse [ be’arnaki ], and the other one says: It was in a white purse. Since this is a secondary detail, they may not remember it accurately. But if one says: He lent him a black coin, i.e., the coin was dark, and the other one says: He lent him a white coin, the testimonies are not combined. Since they contradict each other with regard to a characteristic of the money itself, one is probably lying.

    26The Gemara challenges Rabbi Yehuda’s ruling: And if witnesses contradict each other with regard to secondary details such as a black purse in cases of capital law, is it the case that their testimony is not accepted? But doesn’t Rav Ḥisda say: In a case where one of the witnesses says: The murderer killed the victim with a sword, and one of the witnesses says: The murderer killed the victim with an ariran , another type of weapon, this is not congruent testimony, as this is a clear contradiction. But if one of the witnesses says: The murderer’s garments were black, and one of the witnesses says: The murderer’s garments were white, this is congruent testimony, as this is not a meaningful discrepancy.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ודכולי עלמאתנא קמא ור' נתן:

    כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחהסבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳) או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

    משתקידמצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

    דין ידעזה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

    שמודה ר' יהושע לר' נתןדכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

    בין בקרקעותזה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

    בין במטלטליןזה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

    הלכה כמותו בקרקעותשמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

    אבל לא במטלטליןדאין עדות שלימה לא על זה ולא על זה:

    מכלל דפליגיעליה רבנן בקרקעות:

    בעדות בכורתנן בבכורות (דף לה.) כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן הזה כדי להתירן בשחיטה ואם הביא בכור להראותו לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו נפל בו מום זה אם הביא עד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר בבכור זה מצטרפין ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן דתנן (שם דף לו.) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר:

    ובעדות חזקהזה אומר בפני אכלה שלש שנים ראשונות של שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא:

    וכןלענין שתי שערות שבבן ושבבת וכי פליגי בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד מנה קמסהדי:

    גברא אגברארבי אבא ור' אידי אדעולא:

    בגבהבין קישרי אצבעותיה:

    חצי דבר וחצי עדותעד א' הוא חצי עדות שיער אחת הוא חצי דבר:

    אלא אחד אומר שתים בגבהדתרווייהו מסהדי דגדולה היא:

    בקרקעות אבל לא במטלטליןהלכה כמותו דלא בעינן דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה והוא עד ואע"ג דבשעתא דחזי לא ידע [חד] בחבריה אבל לא במטלטלין דכי מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי:

    רבדאמר אבל לא במטלטלין משום דלאו בחד מנה מסהדי:

    לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאהזה אומר בפני הודה לו על מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת:

    הודאה אחר הלואהזה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו מנה בשני בשבת:

    מצטרפידאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן:

    הלואה אחר הודאהמנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה:

    הודאה אחר הודאה נמידילמא מנה דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי:

    ואכתי בתרא ידעדאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע תרווייהו כחד:

    לאו היינו הודאה אחר הלואהכיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי לרב למימר:

    היינו דשמיע ליעל בני עירך:

    דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליהשאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם:

    מצטרפיןדמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה:

    בבדיקותשאינה משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן:

    מנה שחורסלע ישנה:

    אין מצטרפיןהואיל ובעיקר גוף העדות מתכחשי:

    וארנקי שחורהדלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה:

    בארירןיושרמ"א בלע"ז:

    אין זה נכוןאין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר (דברים י״ג:ט״ו) דמהאי קרא נפקא לן בדיקות (לקמן סנהדרין מ:):

    סנהדרין 30 עמוד ב

    1ודכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה, והכא באקושי הגדה לראיה קא מיפלגי. מר סבר: מקשינן הגדה לראיה, ומר סבר: לא מקשינן.

    2רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דר' יוסי ברבי חנינא למסמכיה, ולא קא מיסתייע מילתא. יומא חד הוה יתיב קמיה דר' יוחנן,׃

    3אמר להו: מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה, או לא? א"ל רבי שמעון בן אליקים: דין ידע. אמר ליה: לימא איזו. אמר ליה: ליסמכיה מר ברישא. סמכיה.

    4אמר ליה: בני, אמור לי כיצד שמעת? א"ל כך שמעתי, שמודה ר' יהושע בן קרחה לרבי נתן.

    5אמר: לזה הוצרכתי?! השתא, ומה עיקר ראיה בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה ״לא בעינן״, הגדה מיבעיא?

    6א"ל הואיל ועלית, לא תרד. אמר ר' זירא: שמע מינה, גברא רבה, כיון דסמיך סמיך׃

    7א"ר חייא בר אבין אמר רב: הלכה כר' יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין.

    8עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה בקרקעות, אבל לא במטלטלין.

    9א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר ר' אבא א"ר הונא אמר רב: מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות קרקע!

    10ותני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי קרנא: מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור, ובעדות קרקע, ובעדות חזקה, וכן שבבן ושבבת.

    11גברא אגברא קא רמית? מר סבר פליגי, ומר סבר לא פליגי.

    12מאי ״וכן שבבן ושבבת״? אילימא: אחד אומר אחת בגבה, ואחד אומר אחת בכריסה? האי חצי דבר וחצי עדות הוא!

    13אלא, אחד אומר: שתים בגבה, ואחד אומר: שתים בכריסה.

    14אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא: הלכה כרבי יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין. ורבנן דאתו ממחוזא אמרי: אמר ר' זירא משמיה דרב: בקרקעות אין, אבל לא במטלטלין.

    15רב לטעמיה, דאמר רב: הודאה אחר הודאה, הודאה אחר הלואה מצטרפי.

    16הלואה אחר הלואה, הלואה אחר הודאה לא מצטרפי.

    17אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע. א"ל מאי שנא הלואה אחר הלואה דלא? דמנה דקא חזי האי, לא קא חזי האי. הודאה אחר הודאה נמי אמנה דקא מודה קמי האי, לא מודי קמי האי?

    18דא"ל להאי בתרא: בהאי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני.

    19אכתי, בתרא ידע, קמא לא ידע.

    20דהדר אזיל, א"ל לקמא: האי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני. א"ל תנוח דעתך שהתנחת את דעתי.

    21א"ל מאי ניחותא? דרבא, ואיתימא רב ששת, שדא בה נרגא לאו היינו הודאה אחר הלואה?

    22אמר ליה: היינו דשמיע לי עלייכו, דרמיתו דיקלי וזקפיתו להו.

    23נהרדעי אמרי: בין הודאה אחר הודאה, בין הודאה אחר הלואה, בין הלואה אחר הלואה, בין הלואה אחר הודאה מצטרפות. כמאן? כר' יהושע בן קרחה.

    24אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את זו בבדיקות, כשרה בדיני ממונות.

    25אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר ״בארנקי שחורה״, ואחד אומר ״בארנקי לבנה״. אבל אחד אומר ״מנה שחור״, ואחד אומר ״מנה לבן״ אין מצטרפין.

    26וארנקי שחורה בדיני נפשות לא? והאמר רב חסדא: אחד אומר ״בסייף הרגו״ ואחד אומר ״בארירן הרגו״ אין זה ״נכון״; אחד אומר ״כליו שחורים״ ואחד אומר ״כליו לבנים״ הרי זה ״נכון״.

    Tosafot

    בעדות בכורפי' ששמעו מאביו זה אחר זה איש פלוני בן בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש לענין מום הראוי לבא בידי אדם שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לו.) ובפרק חבית (שבת דף קמה:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    עד כיון דאינון תרי ואסקינהו רחמנא בלשון יחיד ש"מ דחזו תרווייהו ביחדור' יהושע בן קרחה סבר מדכתיב או ראה או ידע לרבות אפילו ראו זה אחר זה ותנא קמא ור' נתן במאי פליגי. איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא. ת"ק סבר כי אתא עד אחד לשבועה אתא ולא לממון הלכך בעינן עד שיעידו שניהן כאחד. ור' נתן סבר וכי אתו ביחד בחד פומא מסהדי אלא זה אחר זה ומצטרפי הלכך הכא נמי לא שנא. קרא כולי עלמא זהו תנא קמא ור' נתן תרווייהו אית להו דבעינן עד שיראו שניהם כאחד. וכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד. תנא קמא סבר מקשינן הגדה לראיה מה לראיה כחד אף להגדה כחד. ור' נתן סבר לא מקשינן הגדה לראיה. נמצא ר' יהושע בן קרחה חולק על התנא קמא בראייה ור' נתן על ההגדה. א"ר יוחנן איכא דשמע הלכתא כר' יהושע בן קרחה אי לא. א"ל ר' יוסי ב"ר חנינא שמעתי שמודה ר' יהושע לר' נתן דאפילו בזה אחר זה. א"ר יוחנן לזו הוצרכנו השתא ומה עיקר ראייה שיתכן שיראו העדות שניהן בבת אחת מכשיר ר' יהושע בזה אחר זה הגדה דליכא בבת אחת לעולם דלאו בחד פומא מסהדי מיבעיא דמכשיר ר' יהושע אפילו בזה אחר זה. ואסיק' משמיה דרב הלכ' כר' יהושע בן קרחה בקרקעות ובמטלטלין דאפי' זה אחר זה בין בהגדה בין בראייה עדותן כשרה ר' יוחנן דאמר לזו הוצרכנו:

    פי' נזיקין דבי קרנא מסכתא נזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזלות. תני בנזיקין דבי קרנא מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדי בכור ובעדי חזקה ובעדי הבן והבת שמעידין בהן שהביאו סימנים שאפילו זה בלא זה כשרין ואוקימנא בזמן ששנים מעידין אחד אומר שיש בה שתי שערות בגבה ואחד אומר שתים בכריסה. נהרדעאי אמרי בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה. ובין הלואה אחר הלואה ובין הודאה אחר הודאה מצטרפין כר' יהושע בן קרחה וקי"ל בהא כנהרדעאי. פי' כגון דמסהיד חד דיזיף פלוני מפלוני בחד בניסן מנה ואחד מסהיד דבתרי בניסן חזא דפלוני יזיף מפלוני מנה אע"ג דאיכא למימר אמנה דמסהיד האי דבחד בניסן לאו בההוא מנה מסהיד ההיא דבתרי בניסן דאי אמרת ההיא מנה הוא מיהו אהדריה לוה למלוה והדר יזפיה ליה קמי האי כיון דאהדריה כבר בטלה עדות ראשונה מיהו כל האי לא חייש ר' יהושע בן קרחה. אלא אמר לך כיון דתרווייהו מסהדי דהאי נושה מנה בהאי עדות מעליא היא:

    אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרין הן בדיני ממונות. ואע"פ שמכחישין זה לזה עדותן. פי' זולתי שבע חקירות השנויות במשנתנו נקראות בדיקות. ובא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה במכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שא' אומר בארנקי שחורה הלווהו מנה וא' אומר לא כי אלא בארנקי לבנה הלווהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמו זה אומר מנה לבן וזה אומר מנה שחור כלומר ישן אין מצטרפין. ומקשינן עליה דרבא הכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני ממונות מצטרפין מכלל דבדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר

    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 30b

    Sanhedrin 30b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 476 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ודכולי עלמא תנא קמא ור' נתן:

    כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳) או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

    משתקיד מצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

    דין ידע זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

    שמודה ר' יהושע לר' נתן דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

    בין בקרקעות זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

    בין במטלטלין זה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

    הלכה כמותו בקרקעות שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 30b · Sefaria

    Tosafot

    בעדות בכור פי' ששמעו מאביו זה אחר זה איש פלוני בן בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש לענין מום הראוי לבא בידי אדם שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לו.) ובפרק חבית (שבת דף קמה:):

    Tosafot on Sanhedrin 30b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    עד כיון דאינון תרי ואסקינהו רחמנא בלשון יחיד ש"מ דחזו תרווייהו ביחד ור' יהושע בן קרחה סבר מדכתיב או ראה או ידע לרבות אפילו ראו זה אחר זה ותנא קמא ור' נתן במאי פליגי. איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא. ת"ק סבר כי אתא עד אחד לשבועה אתא ולא לממון הלכך בעינן עד שיעידו שניהן כאחד. ור' נתן סבר וכי אתו ביחד בחד פומא מסהדי אלא זה אחר זה ומצטרפי הלכך הכא נמי לא שנא. קרא כולי עלמא זהו תנא קמא ור' נתן תרווייהו אית להו דבעינן עד שיראו שניהם כאחד. וכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד. תנא קמא סבר מקשינן הגדה לראיה מה לראיה כחד אף להגדה כחד. ור' נתן סבר לא מקשינן הגדה לראיה. נמצא ר' יהושע בן קרחה חולק על התנא קמא בראייה ור' נתן על ההגדה. א"ר יוחנן איכא דשמע הלכתא כר' יהושע בן קרחה אי לא. א"ל ר' יוסי ב"ר חנינא שמעתי שמודה ר' יהושע לר' נתן דאפילו בזה אחר זה. א"ר יוחנן לזו הוצרכנו השתא ומה עיקר ראייה שיתכן שיראו העדות שניהן בבת אחת מכשיר ר' יהושע בזה אחר זה הגדה דליכא בבת אחת לעולם דלאו בחד פומא מסהדי מיבעיא דמכשיר ר' יהושע אפילו בזה אחר זה. ואסיק' משמיה דרב הלכ' כר' יהושע בן קרחה בקרקעות ובמטלטלין דאפי' זה אחר זה בין בהגדה בין בראייה עדותן כשרה ר' יוחנן דאמר לזו הוצרכנו:

    פי' נזיקין דבי קרנא מסכתא נזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזלות. תני בנזיקין דבי קרנא מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדי בכור ובעדי חזקה ובעדי הבן והבת שמעידין בהן שהביאו סימנים שאפילו זה בלא זה כשרין ואוקימנא בזמן ששנים מעידין אחד אומר שיש בה שתי שערות בגבה ואחד אומר שתים בכריסה. נהרדעאי אמרי בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה. ובין הלואה אחר הלואה ובין הודאה אחר הודאה מצטרפין כר' יהושע בן קרחה וקי"ל בהא כנהרדעאי. פי' כגון דמסהיד חד דיזיף פלוני מפלוני בחד בניסן מנה ואחד מסהיד דבתרי בניסן חזא דפלוני יזיף מפלוני מנה אע"ג דאיכא למימר אמנה דמסהיד האי דבחד בניסן לאו בההוא מנה מסהיד ההיא דבתרי בניסן דאי אמרת ההיא מנה הוא מיהו אהדריה לוה למלוה והדר יזפיה ליה קמי האי כיון דאהדריה כבר בטלה עדות ראשונה מיהו כל האי לא חייש ר' יהושע בן קרחה. אלא אמר לך כיון דתרווייהו מסהדי דהאי נושה מנה בהאי עדות מעליא היא:

    אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרין הן בדיני ממונות. ואע"פ שמכחישין זה לזה עדותן. פי' זולתי שבע חקירות השנויות במשנתנו נקראות בדיקות. ובא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה במכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שא' אומר בארנקי שחורה הלווהו מנה וא' אומר לא כי אלא בארנקי לבנה הלווהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמו זה אומר מנה לבן וזה אומר מנה שחור כלומר ישן אין מצטרפין. ומקשינן עליה דרבא הכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני ממונות מצטרפין מכלל דבדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 30b · Sefaria

    Meiri

    מאחר שביארנו בהלואה שאין צריך שתהא ראייתם כאחד כל שכן בקרקע אם יעיד אחד בהודאה שביום ר"ל שביום פלוני הודה לפניו שקרקע זה של פלוני והאחר העיד שביום אחר הודה לו כן מצטרפין וכן הדין בעידי חזקה כגון שזה אומר שאכלה אב"ג לשמטה וזה העיד שאכלה דה"ו ואע"פ שבזה אומר שאכלה אג"ה וזה אומר שאכלה בד"ו אינו כלום טעם הדבר שאין כאן עדות שלש שנים רצופות וכן אם אחד מעיד על שנה ואחד על שנים אינו כלום שהרי זה חצי עדות וחצי דבר הוא אבל שנים מעידים על ראשונה ושנים על שניה ושנים על שלישית הואיל ועדותם מועיל לחייב המחזיק בפירות אם לא העידו בין כולם על שני חזקה כשהעידו מיהא על כלן זכה בחזקתו כמו שהתבאר במקומו וי"מ בעדות חזקה שהעיד אחד שראהו מסייע עמו ביום א' וזה העיד עליו כן ביום ב' שהסיוע הודאה היא כמו שבארנו במקומו בפרק חזקת ל"ה ב' בשמועת ואי דלי ליה צנא דפירי:

    וכן הדין בעדות בכור שעדותם מצטרפת בו אף בזה אחר זה ודבר זה אתה מפרשו בבכור אדם שאין אחד מן האחים נאמן לומר בכור אני ואטול פי שנים עד שיביא עדים ואם הביא עד אחד שביום א' שמע מאביו שהוא בכור ואחר ששמע כן ביום שני מצטרפין ונוטל חלק בכורה על פיהם ושמא תאמר והרי אין זה אלא עד מפי עד שכל שמעיד שמאביו שמע עד מפי עד הוא אין זה כלום שעיקר העדות בבכור כך הוא והרי זה כעדים שהעידו שהודה ראובן בפניהם מנה לשמעון שאף זה הוא מודה שראוי זה ליטול בנכסיו פי שנים ואי אתה יכול לפרשה בבכור בהמה ומצד שאין הכהן נאמן עליו לומר שמאליו נפל בו מום מפני שנחשדו להטיל מום בבכורות ואם הטיל קנסו אותו שלא ישחט לעולם שהרי מ"מ עד אחד נאמן בכך לומר שלא נפל בו מום זה בידי אדם ומתירין אותו ליאכל במומו על פיו ואפילו עד מפי עד כמו שיתבאר במסכת שבת פרק חבית שעד אחד נאמן בו ואפילו כהן אחר אין אנו צריכין לצירוף:

    אף לענין בן ובת אם באו שני עדים והעיד אחד מהם שראה שתי שערות בצד אחד והשני העיד שראה שתי שערות בצד השני הואיל ושני המקומות מתחומן של שערות מצטרפים שהרי שניהם העידו עליהם שגדולים הם ודבר זה גדולי המחברים כתבוהו על ששניהם מעידים בגבה או בכריסה אלא שעדותם חלוקה בשמאל וימין ונראין הדברים אפילו העידו אחד על שנים שבגבה ואחד על שנים שבכריסה אבל אם העיד אחד על שערה אחת שבצד ימין והשני על שערה אחת שבצד שמאל שזהו חצי עדות וחצי דבר או אם העידו שניהם בשערה שבגבה ושנים אחרים בשערה שבכריסה אע"פ שיש כאן עדות שלמה מ"מ חצי דבר לזה וחצי דבר לזה הוא שכל אחת לא העידה אלא על חצי דבר ואינה דומה לעדות חזקה שיש עיקר בעדותם לאיזה דבר כמו שבארנו למעלה הא כל ששנים אומרים אחד בגבה מצד שמאל ושנים אומרים אחד בגבה מצד ימין יראה שמצטרפים הואיל ושניהם מעידים בגבה ואע"פ שמלשון גדולי המחברים נראה שאף אלו אין מצטרפין אנו כתבנוה בשטת גדולי רבותיהם שפירשוה כן להדיא בשלישי של בתרא ומה שפירשנו בענין זה שאינו דומה לעדות החזקה מפני שיש לעדות החזקה עיקר לאיזה דבר כך פירשוה גדולי הפוסקים אלא שלא נתישבה דעתינו בדבריהם כמו שיתבאר במקומו ולא הארכנו בה בכאן מפני שאין זה מקומה וכבר הארכנו בה בכדי הצורך בקמא פרק מרובה בסוגית המשנה השלישית:

    עד אחד בכתב ועד אחד על פה הרי אלו מצטרפין אלא שדבר זה יש בו תנאים וכבר הארכנו בענין זה בבתרא פרק אחרון אבל עד ודיין אין מצטרפין על הדרכים שביארנו בשני של כתובות:

    אע"פ שדיני ממונות אינן בדרישה וחקירה ואין אנו צריכין לידע איזה יום וכו' אם אמרוה מאליהם ונמצאו מוכחשין בהן עדותם בטלה אבל אם הוכחשו בבדיקות שאין הזמה תלויה בהם עדותן קיימת ומ"מ אף בחקירות דוקא בהכחשה גמורה כגון שאמר אחד ביום א' והאחר אומר לא כי שביום א' עמי היה וביום ב' לוה או שאמר האחד בירושלים והשני אומר לא כי אלא בלוד ואי אפשר לירושלים ולוד ביום אחד וכן אמר האחד חבית של יין ביום פלוני והאחר אומר כל אותו היום עמי היה וחבית של שמן היתה אע"פ שאין כאן הזמה הואיל ומוכחשים במה שהוא עיקר העדות אבל אם אמר אחד מנה לבן ר"ל של מטבע חדש והלה אומר מנה שחור ר"ל של מטבע ישן אפילו העיד שכל אותו היום עמו היה ולא הלוה לו אלא ישן מצטרפין וכל שכן בין ארנקי שחורה ללבנה שאין דרכן של בני אדם לדקדק באלו ומ"מ בדיני נפשות כל שהוכחשו אף בבדיקות כגון זה אומר בסיף וזה אומר ברומח זה אומר כליו שחורים וזה אומר לבנים עדותן בטלה ובדיני ממונות שבארנו שאם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה דווקא שהוכחשו אבל אם אמרו שניהם אין אנו יודעין או שאמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת מה שאין כן בדיני נפשות שבדיני נפשות אנו צריכים לעדות שאפשר להזימה אבל דיני ממונות הואיל ואינם בדרישה וחקירה אין אנו צריכים לכך:

    Meiri on Sanhedrin 30b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא לאו היינו הודאה אחר הלוואה כו' כתב מהרש"ל ויש לתמוה איך תלה קושיא זו בשינויי' דרב הונא וי"ל שבלא כו' שכוונתו של רב לפרש כל ענייני צרופים כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק דהשתא לרב הונא נמי י"ל כן שבא רב לפרש כל ענייני כו' ונ"ל דאי לאו דרב הונא איכא למימר דבהודאה אחר הודאה דמצטרפי היינו משום דאיכא למימר דבפני כ"א הודה על הלוואה גופה שהיתה כבר בפני ב' מה שאין כן בהודאה אחר הלוואה שהרי זה שהעיד על הלוואה אומר שלא היה שם אלא הוא אבל לרב הונא כיון דכ"א ידע בסהדותא דחבריה בין בזה ובין בזה ה"ל כאלו היתה הלוואה בפני שנים ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה גברא אגברא ר' אבא ורב אידי אדעולא עכ"ל מדברי ר' חייא בר אבין אמר רב דאמר הלכה כריב"ק בין במטלטלים בין בקרקעות נמי משמע דפליגי רבנן בקרקעות אלא דניחא ליה לפרש הא דאמר ליה אביי הלכה מכלל כו' דאדסמיך ליה קאי אדעולא ומיהו לרב גופיה נמי איכא למירמי דמדברי ר' חייא בר אבין ואמר רב מוכח דפליגי נמי בקרקעות ור' אבא אמר רב הונא אמר רב דמודים חכמים כו' וצ"ל דתרי אמוראי נינהו אליבא דרב ואיכא נמי מ"ד לקמן דפליגי אתרווייהו וס"ל אליבא דרב דהלכה כריב"ק בקרקעות ולא במטלטלין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 30b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לֵימָא אִיזִי יש להקשות למה לא אמר לו רבי יוחנן עתה כמו שאמר לו אחר כך 'אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ'? ונראה לי בס"ד דבתחילה כשאמר לו רבי שמעון בן אליקים לרבי יוחנן דין ידע לא אמר לו אני יודע בבירור דדין ידע אלא אמר לו לפי הנראה לי מהשערת השכל שזה ידע ולכן לא אמר לו רבי יוחנן לרבי שמעון בן אליקים 'אֱמֹר כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ' אלא אמר לו ' לֵימָא אִיזִי ' אם יודע או לאו ורבי יוסי ברבי חנינא שתק וכיון ששתק ולא אמר 'לא' משמע שהיה יודע ומשום ענוה שתק ולא אמר 'אני יודע' שאם אינו יודע הוה לו להשיב תכף ולומר 'איני יודע' וכיון שמחמת שתיקה שלו מובן שהוא יודע אז מצא רבי שמעון בן אליקים פתחון פה לומר לרבי יוחנן לסמכו עתה קודם שיגיד ידיעתו כדי שתהיה עדות אמורה בבית המדרש מאדם מוסמך ותהיה חזקה אצל התלמידים יותר. לכן סמכו רבי יוחנן לרבי יוסי ברבי חנינא באותה שעה קודם שיאמר עדות שלו ואחר שסמכו אמר לו ' בְּנִי אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ ' פירוש תאמר בלשון ששמעת ממש בדקדוק וכיון דהוא סמכו בשביל כדי שיאמרו התלמידים שמועה זו מאדם מוסמך ועכשיו אחר שהגיד מה שיודע לא נמצא אצלו דבר חדש הוה סלקא דעתיה דהשומע לחשוב שגם הסמיכה בטלה לכך הוצרך רבי יוחנן לומר בפירוש כיון שעלית לא תרד ואין לאדם להרהר על הסמיכה שלך כלל ובזה ההצעה שפרשתי בס"ד יתיישבו כמה דקדוקים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 30b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 30, Amud Bet, about 476 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “ודכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע…”

      Named: רבי יהושע.

    2. Segment 223 words

      Opens “רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה…”

      Named: רבי שמעון, רבי חנינא.

    3. Segment 329 words

      Opens “אמר להו: מי איכא דידע הלכה כרבי…”

      Named: רבי יהושע, רבי שמעון.

    4. Segment 417 words

      Opens “אמר ליה: בני, אמור לי כיצד שמעת?…”

      Named: רבי נתן.

    5. Segment 518 words

      Opens “אמר: לזה הוצרכתי?! השתא, ומה עיקר ראיה…”

    6. Segment 615 words

      Opens “א"ל הואיל ועלית, לא תרד. אמר ר'…”

      Named: רבה.

    7. Segment 715 words

      Opens “א"ר חייא בר אבין אמר רב: הלכה…”

    8. Segment 811 words

      Opens “עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה…”

      Named: רבי יהושע, עולא.

    9. Segment 920 words

      Opens “א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר ר'…”

      Named: רבי יהושע, אביי, אבא.

    10. Segment 1023 words

      Opens “ותני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי…”

      Named: רב אידי בר אבין, רבי יהושע.

    11. Segment 1111 words

      Opens “גברא אגברא קא רמית? מר סבר פליגי,…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מאי ״וכן שבבן ושבבת״? אילימא: אחד אומר…”

    13. Segment 139 words

      Opens “אלא, אחד אומר: שתים בגבה, ואחד אומר:…”

    14. Segment 1430 words

      Opens “אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא:…”

      Named: רב יוסף, רבי יהושע, עולא.

    15. Segment 1511 words

      Opens “רב לטעמיה, דאמר רב: הודאה אחר הודאה,…”

      Named: רב לטעמיה.

    16. Segment 168 words

      Opens “הלואה אחר הלואה, הלואה אחר הודאה לא…”

    17. Segment 1738 words

      Opens “אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב הונא, רב יהושע.

    18. Segment 1813 words

      Opens “דא"ל להאי בתרא: בהאי מנה דאודיי ליה…”

    19. Segment 196 words

      Opens “אכתי, בתרא ידע, קמא לא ידע.…”

    20. Segment 2020 words

      Opens “דהדר אזיל, א"ל לקמא: האי מנה דאודיי…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “א"ל מאי ניחותא? דרבא, ואיתימא רב ששת,…”

      Named: רב ששת, רבא.

    22. Segment 2210 words

      Opens “אמר ליה: היינו דשמיע לי עלייכו, דרמיתו…”

    23. Segment 2324 words

      Opens “נהרדעי אמרי: בין הודאה אחר הודאה, בין…”

    24. Segment 2412 words

      Opens “אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את…”

      Named: רב יהודה.

    25. Segment 2525 words

      Opens “אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד…”

      Named: רב יהודה, רבא.

    26. Segment 2630 words

      Opens “וארנקי שחורה בדיני נפשות לא? והאמר רב…”

      Named: רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Sanhedrin 30b · Segment 9 — “א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי?

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 30b · Segment 14 — “אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא: הלכה כרבי…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Sanhedrin 30b · Segment 9 — “…מכלל דפליגי? והאמר ר' אבא א"ר הונא אמר רב:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 30b · Segment 9 — “א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר ר' אבא א"ר…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 30b · Segment 8 — “עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה בקרקעות, אבל…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Sanhedrin 30b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026