Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 23a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 23a

    Sanhedrin 23a. The full printed text of this folio side — 28 numbered segments, about 588 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:

    גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד - וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

    שניהן בוררין להם אחד כלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:

    ואפי' לוה מצי מעכב בתמיה:

    והאמר ר"א לקמן בסוף פירקין (סנהדרין דף לא:):

    לא שנו אחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:

    [אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד] דעבד לוה לאיש מלוה:

    כדאמר ר' יוחנן לקמן בשמעתין:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Tosafot

    מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד פ"ה דמשמע דלהוו ט' כיצד זה בורר לו ב"ד אחד הרי ג' וזה בורר לו ב"ד אחד הרי ששה ושניהם בוררים להם ב"ד אחר הרי ט' ולהכי מתמה בתלתא סגי ולא נהירא שהרי משמעות הלשון אינו כן דא"כ ה"ל להקשות בהדיא הא גופא קשיא רישא אסיפא אמרת דיני ממונות בשלשה אלמא בג' סגי והדר קאמר דצריך ט' ונ"ל דאף בתחילה היה יודע כמו שמפרש אח"כ שזה פוסל ב"ד של חבירו וזה פוסל ב"ד של חבירו ולא ישבו כ"א ג' אחרונים כדקאמר המתרץ ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני זה בורר ב"ד וחבירו כן ולהכי פריך מאי זה בורר לו אחד כלומר לא סגי בלאו הכי ומשני כשזה בורר כלומר אין חובה ודאי לעשות כן אלא מתני' מיירי אם אירע כך:

    כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דאמר ליה מאי קמטרחנא לך וכו'. פירש הקונטרס שהיו במקום אחד ולא נהירא דהא אמרי' (עירובין סב:) דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפי' ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכים זה לזה חוץ לג' פרסאות:

    כדי שיצא הדין לאמיתו פירש הריב"ן שאפילו החייב יפרע ברצון ויאמר קושטא דייני שאני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך לפום ריהטא משמע כך הפירוש שמתוך שבירר זה שלו וזה שלו השלישי יצא הדין לאמיתו בלא עוות שיהא הענין שקול ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין לזכות ולא להפך:

    Tosafot on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו'. אסיק' מתוך שזה בורר דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררין להם [עוד] אחד יוצא הדין לאמיתו והני מילי בב"ד אחד אבל בשתי בתי דינין לוה לא מצי מעכב כר' אלעזר דאמר לא שנו אלא מלוה אבל אם אמר לוה לב"ד הגדול אזילנא כופין אותו ודן בעירו. א"ר יוחנן ובערכאות שבסוריא אין כופין וחכ"א שני הדיינין בוררין להן עוד אחד. אסיקנ' דעת הדיינין להתרצות מי ישב עמהן כולי עלמא לא פליגי דבעינן כדתניא נקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמין בשטר עד שידעו מי חותם עמהן. ואין יושבין בדין עד שידעו מי ישב עמהן. ואין נכנסין בסעודה עד שידעו מי נכנס עמהן כי פליגי בדעת בעלי דינין [ר"מ סבר דעת בע"ד] בעינן ורבנן סברי לא בעינן דעת בעלי הדין:

    זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה ואקשינן כל כמיניה למפסל דייני ואוקמה ר' יוחנן למתניתין בערכאות שבסוריא אבל מומחין לא והא מדקתני סיפא וחכ"א אימתי יכול לפוסלן בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרין [או] מומחין אין יכול לפוסלן מכלל דר' מאיר אפילו במומחין פליגי וקתני יכול לפוסלן ושנינן הכי קתני אם היו כשרין נעשו כמומחין ואין יכול לפוסלן. נמצאת חלוקתן בכשרין ולא במומחין אבל במומחין אפילו ר' מאיר מודה שאין יכול לפוסלן. תניא נמי הכי לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה לרבים דברי ר' מאיר ש"מ דבמומחה מודה ר' מאיר:

    זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה דברי ר' מאיר אמר ריש לקיש פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו וכגון דקבליה עליה כבי תרי.

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Meiri

    דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' זה הפרק הכוונה בו לבאר החלק השלישי על הדרך שכתבנו בפתיחת המסכתא לבאר ענין ברירת הבית דין ועניני העדים ובדיקתם בדיני ממונות וענין הגמר דין בדיני ממונות האיך הוא ועל זה הצד יחלקו עניני הם רק לחמשה חלקים הראשון לבאר על איזה צד הם בוררים את הבית דין ואם קבלו עליהם את שאינו ראוי על איזה צד דינו דין ועל איזה צד הן יכולין לחזור השני בפסולי עדות מחמת עבירה השלישי בדין פסולי עדות מחמת קורבה ואם אהבה ושנאה בכלל פסולי עדות אם לאו הרביעי בבדיקת העדים ועל איזה צד גומרין את הדין על פי עדותם החמישי אחר שגמרו את הדין על איזה צד יכול הנדון לסתור את הדין זהו שרש הפרק על דרך כלל אלא שיבאו בה דברים בעניני הודאה על איזה צד תועיל ועל איזה צד אין דנין על פיה וכן בשאר דינין ושארי דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' תחלת הדברים צריך שתזכור מה שכבר בארנו שזה שאמרה תורה למנות שופטים בכל עיר ועיר אינו אלא בארץ ישראל שנאמר בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך וכן שתזכור שכל עיר שהיתה ממאה ועשרים איש ולמטה היו מעמידין בה הסנהדרין שלשה דיינין ושכל שהיו הסנהדרין מעמידין אותן אין מעמידין אלא מומחין וסמוך מפי סמוך ומעתה תדע שכל שיש בה בית דין כזה ואין שם עוד בית דין אין כח ביד הבעלי דין לברור אלא הולכין לפניהם ודנין אותן אלא שהמלוה יכול לומר אף בזה לדעת קצת נלך לבית הועד כמו שיתבאר אבל אם העמידו סנהדרין בית דין של שלשה בחוצה לארץ אין כח בהם לכוף בעלי דין לידון על פיהם אא"כ מתרצים בכך אבל המלך או ראש גולה שהעמידם דנין אף בחוצה לארץ על כרח בעלי דין ומ"מ ראש גולה או סנהדרין שהעמידו את שאינו הגון או שאינו יודע אין רשותו כלום מעתה משנה זו אתה מפרשה במקום שלא הועמד שם בית דין אלא שיש שם מומחין ראויין לכך או שהמחוהו רבים עליהם או שהועמד שם בית דין שאינו הגון או מצד רבים או מצד מי שירצה או שהעמידוהו סנהדרין והוא חוצה לארץ או שהן מומחין ומורשין מפי בית דין אלא שיש שם בתי דינין אחרים גם כן או שנתרצו שניהם שלא לידון על פי בית דין המיוחד לשם ושיהא אותו הבית דין אצלם כמי שאינו ובגמ' העמידוה באחד משנים שבדרכים אלו או שהיו שם הרבה בתי דינין מומחין או שאינם מומחין אלא שרבים קבלום עליהם במומחין ואלו קבלום כל בני המדינה דרך כלל אומר אני שאין כאן טענה אלא שלא קבלתם כלל המדינה אלא רבים מאותן בני אדם שבה:

    וממה שהעמידה בהלואות כמו שהקשו בה ואפילו לוה וכו' וכבר ביררנו שההלואות אין צריכות מומחין אתה צריך לפרש שאינן מומחין בכאן שאינם יודעין או שאינם הגונים והוא שכוונו לדעתי גדולי הרבנים בגמרא בערכאות שבסוריא שלא היו בקיאין בדין תורה אלא שדנין לאומד הדעת ובחקים ונימוסים ואמר שבכל אחד משני דרכים אלו יכולין שניהם ר"ל המלוה והלוה לומר שלא ידונו ברשותם ואע"פ שאלו היה שם בית דין מומחה ואחד לבד לא היה לו רשות לומר נלך לבית הועד ר"ל לבית דין הגדול אלא למלוה אבל לא ללוה בזו אף הלוה יכול לעכב אם אינם הגונים מצד פחיתותם ואם הם מומחין ויש שם הרבה בתי דינין שהרי אין כאן הטרחה:

    ואמר על זה שאם אין אחד מהם רוצה לדון שם זה בורר לו אחד והיינו סבורים עכשיו לפרש בית דין אחד וזה בית דין אחד ושניהם בית דין אחד ונמצאו תשעה ושאלו עליה מאי קאמר והרי דיני ממונות בשלשה והיה סבור לפרש בה שזה בורר לו בית דין אחד והלה פוסלו ר"ל שאינו רוצה לדון לפניו וכן הלה בורר וחבירו פוסלו ומתוך כך נשארו אותם השני בתי דינין נפסלים לדינם של אלו ובוררים להם שניהם אחד ואף הלוה מעכב על הראשונים על הדרכים שבארנו עד שהקשו לו ממה שאמר וחכ"א שני הדיינין בוררים להם והאיך הם משתדלים לברור להם והם פסלום לעצמם וכן שלשון זה בורר משמע שכך הדין לכתחלה ולטעם זה היה לו לומר בירר לו זה אחד וזה אחד שניהם בוררין להם עוד אחד עד שפרשוה כהוגן והוא שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושני הדיינין בוררין להם דיין שלישי כדעת חכמים ואין הבעלי דין יודעים בברירת השלישי כלל שהברירה ניתנה לדיינים מפני שאין ראוי לדיין לישב לדון אא"כ יודע מי מצטרף עמו שמא יצטרף עמהם אדם שאינו הגון ויש להם זילותא בכך וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין אין חותמין בשטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם ואין יושבין בדין אא"כ יודעין מי ישב עמהם ואין נכנסין לסעודה אא"כ יודעין מי מיסב עמהם:

    ואמר אח"כ שאחר שבירר כל אחד לעצמו יכול כל אחד לפסול דיינו של חבירו ולומר שלא יבא לפניו דברי ר' מאיר ופרשוה בגמ' בשאינו מומחה אלא שהוא מאותם שהמחוהו רבים דרך הנהגה מדינית כמו שבארנו בערכאות שבסוריא וחכ"א שאין יכולין לפסול זה דיינו של זה אחר שהמחוהו רבים לדונם ואפילו היו שם מומחים שמאחר שכל אחד בורר לעצמו דין הוא שיברור מי שירצה אפילו במקום מומחין אחר שיש לו קצת המחאה והוא הדין אף כשאין לו שום המחאה במקום שאין שם מומחין אע"פ שיש גדולים ממנו אא"כ בורר לו עם הארץ במקום תלמידי חכמים או שהוא פוסלו בראיית קורבה או פסול עבירה אבל כל שהוא כשר או מומחה מפי בית דין ופי' בגמ' שהמחוהו רבים עליהם כאלו הוא מומחה מפי בית דין אינו יכול לפסלו אלא שהמלוה יכול לומר מ"מ נלך לבית הועד כמו שיתבאר:

    זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה פי' בגמ' עדו וכגון שקבלו עליהם לקבל עד אחד כשנים ואמר ר' מאיר שיכול לחזור וחכ"א שמאחר שקבל עליו כך אינו יכול לחזור אם הוא כשר לעדות אא"כ פוסלו בקורבא או בעבירה ומ"מ דווקא שקנו מידו או שנגמר הדין על פי קבלתם וכן הדין אלו פרשו לקבל אחד מן הפסולים כשנים שאף בפסול אינו יכול לחזור אם קנו מידו או שנגמר הדין וכן פרשוה בצד אחר שהיו שני עדים ובא הוא ואחר לפסלו מצד משפחתו ר"ל שבא מן העבדים ולא נשתחררו ואין ראוי לעדות והיה ר' מאיר סובר שיכול הוא לפסלו ואין נקרא נוגע לעדות שהרי לא עליו הוא מעיד אלא על משפחתו ופסולו מאיליו הוא בא ולדעת חכמים אינו יכול להצטרף הוא בפסולו שמ"מ נוגע בדבר הוא:

    זה ביאור המשנה ובכלה הלכה כחכמים על הצדדים שבארנו בדבריהם ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא כדאמר ר' יוחנן בערכאות שבסוריא שנו ה"נ כו' ואין להקשות למאי דמוקי פלוגתייהו ברישא בערכאות שבסוריא פלוגתייהו דסיפא ל"ל די"ל דאשמועי' בסיפא לר"מ דאפילו בדין אחד שבירר חבירו מערכאות שבסוריא יכול לפסול חבירו השני ולא יכול לומר לו ברר לך ג"כ דיין שלך כפי רצונך דלשון זה פוסל דיינו כו' משמע דיין אחד כדלקמן וק"ל:

    שם אלא ה"ק זה בורר לו דיין אחד כו' כצ"ל מספר ישן כתוב בקלף וק"ל:

    תוס' בד"ה מאי זה בורר כו' ולא פריך אלא מלישנא דמתני' דקתני כו' ומשני כשזה בורר כו' עכ"ל ודפריך שוב ועוד מאי זה בורר כו' לאו אלישנא דמתני' פריך אלא דמ"מ לא ה"ל למתני בכה"ג דאירע כך שזה בורר לו ב"ד אחד וזה כו' דלא הוי דינא הכי אלא דינא דשניהן בוררין ה"ל למתני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ל"צ דקבלי' עלי' כבי הרי לפ"ז מדקתני זה פוסל וזה פוסל היינו בין שהתובע קיבל עליו חד כבי תרי בין שהנתבע קיבל עליו כן. א"כ מוכח דבין באתן ובין במחול פליגי לפ"ז מאי פרכינן מאי קמ"ל דמצי הדר ביה תנינא הא מהתם ה"א דפליגי רק במחול כדס"ל שמואל שם או רק באתן כדס"ל לרבא שם. לזה איצטריך מתני' דהכא דקתני זה פוסל וזה פוסל דמוכח דבתרווייהו פליגי:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 23a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין נראה לי בס"ד קראם נְקִיֵּי הַדַּעַת כי שלשה אלו נרמזו באותיות 'דַּעַת' דהיינו ד' הוא דין ועי"ן הוא עדות ואות ת' הוא מספר 'מדור הסעודה' [400] ונראה דנקיט לשלשה הנזכר כסדר זה דנקיט דבר המצוי ורגיל יותר בתחילה כי עדות מצויה יותר מישיבת בית דין המזמנים אותם לפרקים כי בכל מקום יש בית דין קבועין ולפעמים רחוקים לא ידונו לפני בית דין הקבועין אלא זה בורר אחד וזה בורר אחד וכניסתם לסעודה אינה מצויה אצל חכמים כי בסעודת הרשות אין נכנסין כלל ואפילו בסעודת מצוה דרכן להתרחק מאד.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 23a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 23, Amud Aleph, about 588 words in 28 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 28 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מַתְנִי׳ דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ…”

    2. Segment 238 words

      Opens “זֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל…”

    3. Segment 332 words

      Opens “זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל…”

    4. Segment 412 words

      Opens “גְּמָ׳ מַאי ״זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה…”

    5. Segment 519 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: כְּשֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ בֵּית דִּין…”

    6. Segment 617 words

      Opens “וַאֲפִילּוּ לֹוֶה מָצֵי מְעַכֵּב? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:…”

    7. Segment 715 words

      Opens “כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא שָׁנוּ. הָכָא…”

    8. Segment 819 words

      Opens “רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מוּמְחִין, כְּגוֹן…”

    9. Segment 927 words

      Opens “תְּנַן: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּינִין בּוֹרְרִין לָהֶן…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “וְעוֹד, מַאי ״זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כְּשֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ דַּיָּין…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “מַאי שְׁנָא דְּעָבְדִי הָכִי? אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ…”

    13. Segment 139 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כּוּ׳. נֵימָא בִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין הָעֵדִים…”

    15. Segment 1541 words

      Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב יְהוּדָה…”

    16. Segment 1656 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין…”

    17. Segment 178 words

      Opens “זֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ כּוּ׳. כֹּל כְּמִינֵּיהּ דְּפָסֵיל…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא שָׁנוּ, אֲבָל…”

    19. Segment 1932 words

      Opens “הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי? בִּזְמַן…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “הָכִי קָאָמַר: אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִין, נַעֲשׂוּ…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, לֹא…”

    22. Segment 229 words

      Opens “אֵימָא: לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁפּוֹסֵל דַּיָּין שֶׁהִמְחוּהוּ…”

    23. Segment 2316 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: לְעוֹלָם פּוֹסֵל וְהוֹלֵךְ, עַד…”

    24. Segment 2417 words

      Opens “וְהָא עֵדִים כְּמוּמְחִין דָּמֵי? וְאָמַר רַבִּי מֵאִיר:…”

    25. Segment 2513 words

      Opens “הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה…”

    26. Segment 2612 words

      Opens “עֵדוֹ לְמַאי? אִילֵימָא לְמָמוֹן, רַחֲמָנָא פַּסְלֵיהּ! אִי…”

    27. Segment 278 words

      Opens “לְעוֹלָם לְמָמוֹן. לָא צְרִיכָא, דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ כְּבֵי…”

    28. Segment 2834 words

      Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן: דְּמָצֵי הָדַר בֵּיהּ?…”

    Original text

    מַתְנִי׳ דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁנֵי דַיָּינִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.

    MISHNA: Cases of monetary law are adjudicated by three. They are chosen in the following manner: This litigant chooses one for himself and that litigant chooses one for himself, and the two of them choose one more for themselves; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more judge for themselves.

    זֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ שֶׁל זֶה – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִין אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵּית דִּין – אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

    This litigant can disqualify the judge chosen by that litigant and that litigant can disqualify the judge chosen by this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one of the litigants disqualify the judges? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from serving as judges for another reason. But if they are fit to serve as judges or are experts ordained by the court, he cannot disqualify them.

    זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִין – אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

    This litigant can disqualify the witnesses of that litigant and that litigant can disqualify the witnesses of this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one litigant disqualify the other’s witnesses? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from bearing witness for another reason. But if they are fit to serve as witnesses, he cannot disqualify them.

    גְּמָ׳ מַאי ״זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד״? בִּתְלָתָא סַגִּי!

    GEMARA: The Gemara assumes that the statement: This litigant chooses one and that litigant chooses one and the two of them choose one more, means that each litigant chooses a court of three judges and the two courts together choose one more court, for a total of nine judges. The Gemara asks: For what purpose does this litigant choose one court for himself and that litigant choose one court for himself; isn’t it sufficient to judge the case with three judges?

    הָכִי קָאָמַר: כְּשֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ בֵּית דִּין אֶחָד, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ בֵּית דִּין אֶחָד, שְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.

    The Gemara answers: This is what the mishna is saying: In a case where this litigant chooses one court for himself, i.e., he requests to be judged before three specific judges, and that litigant chooses one other court of three judges for himself, as he does not wish to be judged before the court that the first litigant requested, in this case, both of them choose one more court for themselves, i.e., they must reach a compromise and decide about the composition of the court that will judge them.

    וַאֲפִילּוּ לֹוֶה מָצֵי מְעַכֵּב? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַלְוֶה, אֲבָל לֹוֶה כּוֹפִין אוֹתוֹ וְדָן בְּעִירוֹ.

    The Gemara asks: And can even a debtor restrict the choice of the court? But doesn’t Rabbi Elazar say: The Sages taught that only a creditor can refuse a court chosen by the debtor, due to his desire to be judged by a prominent court, but that as for a debtor, they compel him to appear in the court that presides in his own city.

    כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא שָׁנוּ. הָכָא נָמֵי, בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא שָׁנוּ. אֲבָל מוּמְחִין – לָא.

    The Gemara answers: It is as Rabbi Yoḥanan says concerning a different matter, that the Sages taught that other matter with regard to the laymen’s courts [ be’arkaot ] in Syria. Here too, the Sages taught the halakha in the mishna with regard to the laymen’s courts in Syria, which allow even the debtor to refuse to be judged before the court chosen by the creditor, claiming that they are not worthy judges. But if the creditor chooses a court of experts, the debtor does not have the right to refuse to be judged before them.

    רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מוּמְחִין, כְּגוֹן בֵּי דִינָא דְּרַב הוּנָא וּדְרַב חִסְדָּא, דְּקָאָמַר לֵיהּ: מִי קָא מַטְרַחְנָא לָךְ?

    Rav Pappa said: You may even say that the mishna is referring to courts of experts in the same city, such as the courts of Rav Huna and of Rav Ḥisda. As in that case, each litigant can say to the other: Am I burdening you by requesting that you be judged by a different court?

    תְּנַן: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּינִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמְרִינַן בֵּית דִּין – בֵּית דִּין בָּתַר דְּפָסְלִי לְהוּ, אָזְלוּ וּבָרְרוּ לְהוּ בֵּי דִינָא אַחֲרִינֵי?

    We learned in the mishna: And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more for themselves. And if it enters your mind to interpret the mishna as we said before, that each litigant chose a court of three judges, this statement is difficult; after each court was disqualified by one of the litigants, shall the members of both courts go and choose another court for themselves?

    וְעוֹד, מַאי ״זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד״?

    And furthermore, for what reason would the mishna state that the standard procedure for choosing judges is that this litigant chooses one court for himself and that litigant chooses one court for himself, each disqualifying the court that the other chose?

    אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כְּשֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ דַּיָּין אֶחָד, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ דַּיָּין אֶחָד, שְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.

    Rather, this is what the mishna is saying: When this litigant chooses one judge for himself before whom he requests to be judged, and that litigant chooses one other judge for himself before whom he requests to be judged, the two litigants then choose one more judge for themselves, and the case is adjudicated by these three judges.

    מַאי שְׁנָא דְּעָבְדִי הָכִי? אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: מִתּוֹךְ שֶׁזֶּה בּוֹרֵר לוֹ דַּיָּין אֶחָד, וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ דַּיָּין אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד – יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִיתּוֹ.

    The Gemara asks: What is different about this procedure; i.e., that the selection of the judges is performed specifically in this manner? The Sages in the West, Eretz Yisrael, say in the name of Rabbi Zeira: As a result of the fact that this litigant chooses one judge for himself, and that litigant chooses one judge for himself, and the two litigants choose one more judge for themselves, the true judgment will emerge. Each litigant assumes that the judges he chose do not bear a grudge against him, and he will accept their ruling.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כּוּ׳. נֵימָא בִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב קָמִיפַּלְגִי?

    § The mishna teaches: And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more judge. The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to what Rav Yehuda says that Rav says.

    דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין מִי חוֹתֵם עִמָּהֶן. רַבִּי מֵאִיר לֵית לֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְרַבָּנַן אִית לְהוּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב.

    As Rav Yehuda says that Rav says: Witnesses do not sign a document unless they know who is signing with them. One does not sign a document unless he recognizes that those signing with him are fit to bear witness. According to the Gemara’s suggestion, Rabbi Meir does not accept that which Rav Yehuda says that Rav says. Therefore, the litigants can choose the third judge, as the first two judges will be amenable to signing the court order without knowing the third judge. And the Rabbis accept that which Rav Yehuda says that Rav says; and the judges would not sign the court order without themselves knowing the third judge.

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וְדַעַת הַדַּיָּינִין – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן. כִּי פְּלִיגִי – דַּעַת בַּעֲלֵי דִינִין: רַבִּי מֵאִיר סָבַר דַּעַת בַּעֲלֵי דִינִין נָמֵי בָּעֵינַן, וְרַבָּנַן סָבְרִי דַּעַת הַדַּיָּינִין בָּעֵינַן, דַּעַת בַּעֲלֵי דִינִין לָא בָּעֵינַן.

    The Gemara rejects this suggestion: No, everyone accepts that which Rav Yehuda says that Rav says; and everyone agrees with the premise that we need the consent of the first two judges for the appointment of the third. Rather, when they disagree, it is about whether the consent of the litigants is necessary. Rabbi Meir holds that we need the consent of the litigants as well, and the Rabbis hold that although we need the consent of the other two judges, we do not need the consent of the litigants.

    גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר כּוּ׳. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין – לֹא הָיוּ חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין מִי חוֹתֵם עִמָּהֶן, וְלֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּדִין אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין מִי יוֹשֵׁב עִמָּהֶן, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין בִּסְעוּדָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין מִי מֵסֵב עִמָּהֶן.

    Returning to the matter itself, Rav Yehuda says that Rav says: Witnesses do not sign a document unless they know who is signing with them. That is also taught in a baraita : This is what the scrupulous people of Jerusalem would do: They would not sign a document unless they knew who was signing with them, and they would not sit in judgment unless they knew who was sitting with them, and they would not join a meal unless they knew who was reclining, i.e., eating, with them.

    זֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ כּוּ׳. כֹּל כְּמִינֵּיהּ דְּפָסֵיל דַּיָּינֵי?

    § The mishna teaches: This litigant can disqualify the judge chosen by that litigant and that litigant can disqualify the judge chosen by this litigant. The Gemara asks: Is it in his power to disqualify judges?

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁבְּסוּרְיָא שָׁנוּ, אֲבָל מוּמְחִים – לֹא.

    Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught this matter with regard to the laymen’s courts in Syria. In those courts, each litigant can refuse to be judged by the judge the other litigant chose. But this halakha is not stated with regard to a court of expert judges.

    הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִין, אוֹ מוּמְחִין מִפִּי בֵּית דִּין – אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן, מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר מוּמְחִין נָמֵי קָאָמַר!

    The Gemara challenges: From the fact that the mishna teaches in the latter clause: And the Rabbis say: When can one of the litigants disqualify the judges? When he brings evidence that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from serving as judges for another reason; but if they are fit to serve as judges, or are experts ordained by the court, he cannot disqualify them. By inference, Rabbi Meir is also speaking of a court of experts when he says that one can refuse to be judged.

    הָכִי קָאָמַר: אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִין, נַעֲשׂוּ כְּמוּמְחִין מִפִּי בֵּית דִּין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

    The Gemara answers: This is what the mishna is saying: But if they are fit to serve as judges they are treated like experts ordained by the court, and he cannot disqualify them.

    תָּא שְׁמַע: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁפּוֹסֵל דַּיָּין שֶׁמּוּמְחֶה לְרַבִּים.

    The Gemara suggests: Come and hear a baraita that contradicts this interpretation: The Rabbis said to Rabbi Meir: It is not within a litigant’s power to disqualify a judge who is accepted as an expert for the public. Apparently, Rabbi Meir disagrees with the Rabbis with regard to an expert judge.

    אֵימָא: לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁפּוֹסֵל דַּיָּין שֶׁהִמְחוּהוּ רַבִּים עֲלֵיהֶם.

    The Gemara answers: Say that the baraita should be emended as follows: It is not within a litigant’s power to disqualify a judge whom the public accepted upon themselves as an expert judge for their matters, just as the halakha is concerning the laymen’s courts in Syria.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: לְעוֹלָם פּוֹסֵל וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בֵּית דִּין שֶׁמּוּמְחֶה לְרַבִּים. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

    That interpretation is also taught in a baraita , which teaches: A litigant can continuously disqualify the judges chosen by the other litigant forever, until the latter accepts to be judged by a court that is accepted as an expert court for the public; this is the statement of Rabbi Meir. Clearly, Rabbi Meir concedes that one cannot refuse to have the case judged by an expert court.

    וְהָא עֵדִים כְּמוּמְחִין דָּמֵי? וְאָמַר רַבִּי מֵאִיר: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה.

    The Gemara asks: But aren’t witnesses like experts, in that their standing is independent of their being accepted by the litigants? And yet Rabbi Meir says: This litigant can disqualify the witnesses of that litigant and that litigant can disqualify the witnesses of this litigant.

    הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה? תְּנִי: ״עֵדוֹ״.

    The Gemara answers: It was stated with regard to that statement of Rabbi Meir that Reish Lakish says: Would a holy mouth, i.e., that of Rabbi Meir, say this strange statement, that a litigant can prevent a witness from testifying against him? Rather, emend the text of the mishna and teach: His witness, in the singular, meaning that a litigant can disqualify only a witness who testifies alone.

    עֵדוֹ לְמַאי? אִילֵימָא לְמָמוֹן, רַחֲמָנָא פַּסְלֵיהּ! אִי לִשְׁבוּעָה, הֵימוֹנֵי מְהֵימַן כְּבֵי תְּרֵי!

    The Gemara asks: For what purpose does his single witness testify? If we say it is to testify about monetary matters, the Merciful One already disqualifies him, as by Torah law the testimony of only one witness is not accepted. If it is to render the defendant liable to take an oath that he does not owe the money being claimed, in this regard the testimony of one witness is deemed credible like two witnesses; the Torah states that if one witness supports the claim of the claimant, the defendant is required to take an oath that he does not owe the money.

    לְעוֹלָם לְמָמוֹן. לָא צְרִיכָא, דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ כְּבֵי תְרֵי.

    The Gemara answers: Actually, the purpose of the testimony is to testify about monetary matters; and no, one should not raise that challenge, as this ruling is necessary only in a case where the litigant initially accepted upon himself the single witness as equivalent to two witnesses. Afterward, he retracted his agreement to accept the single witness’s testimony as if it were that of two witnesses. Rabbi Meir rules that his retraction is valid, and the testimony is not accepted.

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן: דְּמָצֵי הָדַר בֵּיהּ? תְּנֵינָא: אָמַר לוֹ ״נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא״, ״נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ״, ״נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

    The Gemara asks: What is this teaching us, that one can retract this kind of agreement? We learn this in the following mishna (24a): If one of the litigants says to the other: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, or: Three cattle herders, who are not proficient in halakha , are trusted to adjudicate for me, all of whom are legally disqualified from serving as judges, Rabbi Meir says that the one who made the offer can retract it; and the Rabbis say that he cannot retract it, and must accept their verdict.