Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 107b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 107b

    Sanhedrin 107b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 760 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:

    ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:

    כ"ד רננות בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד:

    וילך אלישע דמשק להיכא אזל:

    שואבת מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:

    רבנן דחה מקמיה התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:

    צר ממנו מכלל דעד האידנא לא הוה צר:

    הואל וקח השבע שאלישע שלחך:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ומ"מ כל שתלה לו זכות ועשה תשובה נתכפר לו שאין לך מחיצה ופרגוד בפני התשובה כלל ומ"מ בעולם הזה יש צדדין שאין התשובה מבטלת ענשו מכל וכל כמו שבארנו בחבור התשובה:

    המשנה השלישית דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ר"ל להשארת נפשם ואין עומדין בדין לתחיית המתים וכבר ידעת לפי הדרכים הדתיים שהעולם הבא הוא אחר המות להשארת הנפש או להכרתה ותחיית המתים הוא הזמן האחרון כמו שייחסוהו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שבת וסדרו זמנים אלו העוה"ז וימות המשיח ותחיית המתים ודעתם במשנה זו שתחיית המתים אף לרשעים כדי לידון גופם עם נפשם על דרך משל חגר וסומא ואמר על אלו שנפשם נדונים לעולם ואין הם בתחייה לעמוד בדין:

    אנשי סדום אין להם חלק ונפשם נדונית ועומדים בדין והוא שאמרו עליהם בעדת צדיקים אין עומדין אבל עומדין הם בעדת רשעים דור הפלגה אין להם חלק וכו' ואין גורסין בה שאין עומדין בדין דור המדבר אין להם חלק וכו' ואין עומדין בדין שנאמר שם יתמו:

    Meiri on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Ben Yehoyada

    דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה (תהלים כד, ז) הנה במדרש רבא (פרשת וארא פרק ח') איתא מה עשה שלמה הביא ארונו של דוד המלך ע"ה לבית המקדש ואמר (דברי הימים ב ו, מב) הֳ' אֱלֹקִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חיה דוד המלך ע"ה שכן אמר דוד הֳ' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר (תהלים ל, ד) עיין שם. ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע (חלק א' על שבת דף למ"ד) כתבתי טעם נכון על נס זה שהיה לדוד המלך ע"ה שחיה באותה שעה עיין שם. ונמצא שנפתחו הדלתות בשעה שחיה וזה נרמז בשמו הטוב כי ב' פעמים ד' שבשמו הטוב הם ב' דלתות והוא"ו בנתים רומז לחיים כמו שכתב רבינו חיד"א ז"ל בשם הזוהר על פסוק וַיָּשֶׂם הֳ' לְקַיִן אוֹת (בראשית ד, טו) דעשה לו אות וא"ו במצחו כי הוא"ו רומז לחיים ונרמז בשמו הטוב כי הדלתות נפתחו בעת שחיה.

    אֶבֶן הַשׁוֹאֶבֶת תָּלָה לְחַטַּאת יָרָבְעָם, וְהֶעֱמִידָהּ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ כתב הרמ"ה ז"ל וזה לשונו מה עבד אבן שואבת את הברזל שנקראת בלשון ערב מגנ"טיס תלה לעגלון של ירבעם והעמידו באויר ויתעו אחריו, כיצד? תלה לה כיפה את העגל ברזל מכאן וברזל מכאן והעמיד שני אבנים שואבות בשתי כתלים שמכאן ומכאן והעמיד את העגל באמצע. ואיכא דאמרי 'שֵׁם חָקַק לָהּ בְּפִיהָ' והיתה מכרזת במעשה נס ואומרת שני פסוקים הללו 'אָנֹכִי הֳ' אֱלֹקֶיךָ לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי' (שמות כ, ב) והיו העם חושבין שכנגד עצמה היא אומרת והשם המפורש לא גרם לומר אלא כנגד המקום ברוך הוא עד כאן לשונו עיין שם. ונראה לי אותה אבן השואבת שהביא גחזי היתה גדולה הרבה לכן טבעה היה חזק מאד להעמיד העגלון של ירבעם שהיה מחופה בברזל אף על פי שהיה כבד ואבן השנית שכנגדה בכותל השני גם כן היתה גדולה וטבעה חזק כמו זאת במשקל אחד ולכן בכוחם העמידו את העגל באמצע באויר שלא יפול לארץ ונשאר ממוצע שלא נטה ונמשך לצד אחד יותר מצד שכנגדו ושתי אבנים גדולות אלו של מגנט"ס לא נמצאו ביד אדם אלא השטן הזמינם לו להתעות בהם את ההמון שלא ידעו טבעם ועניינם. ומה שאמר בענין השם המפורש הכונה הוא כי הוא כתב שם המפורש בדבר אחד עור או חתיכת נחושת והניחו בפיו של עגל ובעת שהניחו השביעו שיאמר פסוקים של 'אָנֹכִי' לכבוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואז כיון שהשביעו בשם המפורש מוכרח שיעשה פעולתו אבל המון העם כשהיו שומעים דברים אלו יוצאים מפיו של העגל היו חושבין שהעגל על עצמו הוא אומר כן. ונראה לרמוז אם נקרא שם גֵּיחֲזִי ביו"ד למפרע הוא 'יזח י"ג' שהוא מספר אחד [13] רצונו לומר יזח יחוד של אחד מישראל בהטעותו אותם במעשיו.

    לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בזה הפסוק אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ (שיר השירים ח, ח) כי שָׁדַיִם ראשי תיבות שְׂמֹאל דּוֹחָה יָמִין מְקָרֶבֶת, ונראה לרמוז ראשי תיבות (אשה) אשה תנוק יצר 'אתי' שהוא תרגום של הובאה וביאה שהוא ענין קירוב, אך סופי תיבות תנוק יצר אשה הוא 'קרה' לשון קירוי וכל קירוי ענינו דחיה כי הקרוי דוחה השמש והרוחות והמטר מלבא לתוך הבית המקורה. גם יש לרמוז באותיות 'אָחוֹת' אשה תינוק ויצר חוטא.

    וְלֹא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדָּחָה לְתַלְמִידוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מלכים ב ה, כג). כך הוא לשון הגמרא (סוטה מז.) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כְּדַהֲוָה קָטֵיל יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח הֶחְבִּיאַתּוּ אֲחוֹתוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אֲזַל וְעֲרַק לְאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם כִּי הֲוָה שְׁלָמָא שָׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ לָךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם: אֲחוֹתִי! בַּעְלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה. אָמַר שְׁמַע מִינָּהּ הֲוָה לֵיהּ שְׁלָמָא כִּי אֲתָא אִקְלַע לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא קָם קַמַּיְיהוּ בִּיקָרָא שַׁפִּיר, עָבְדִי לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא יָתֵיב וְקָא מִשְׁתַּבַּח כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אָמַר לֵיהּ תַּלְמִידוֹ [יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי] רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת אָמַר לֵיהּ רָשָׁע, בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק וּמִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ! אַפֵּיק אַרְבַּע מֵאָה שִׁפּוּרֵי וְשַׁמְתֵּיהּ כָּל יוֹמָא אֲתָא לְקַמֵיהּ וְלָא קַבְּלֵיהּ יוֹמָא חַד הֲוָה קָרֵי קְרִיַּת שְׁמַע, אֲתָא לְקַמֵּיהּ הֲוָה בְּדַעְתֵּיהּ לְקַבּוּלֵיהּ אַחֲוֵי לֵיהּ בִּידֵיהּ סָבַר מִדְחָא דָּחֵי לֵיהּ אֲזַל זָקַף לְבֵינְתָא פְּלָחָא לְסוֹף אָמַר לֵיהּ חֲזוֹר בְּךָ! אָמַר לֵיהּ כָּךְ מְקוּבְּלַנִּי מִמְּךָ, כָּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עיין שם.

    אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן נראה לי בס"ד כפל הלשון רצונו לומר יהיה הצחוק בכפלים האחת על כי הוא שב בידים רקניות לעירו שלא הועיל בהליכתו. והשניה יאמרו כמה שוטה שהאמין שטבילתו בירדן תרפאהו וירד וטבל.

    כִּי אֲתָא חַזְיֵיהּ אֱלִישָׁע לַצָּרַעַת דְּקָא פֹּרַחַת פָּרְחָה עִלָּוֵיהּ רֵישֵׁיהּ אָמַר לֵיהּ רָשָׁע. מכאן נראה דשלחו מן השמים אליו את הצרעת קודם שיקללנו אלישע ורק לא שרתה עליו ממש אלא עד שקללו ונמצא מן השמים הראו לו שיקלל בכך ונראה דפיו הכשילו לרמוז דבר זה על עצמו דניבא ולא ידע מה ניבא כי אמר חַי הֳ' אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מִיָּדוֹ מְאוּמָה (מלכים ב' ה, כ) ואותיות מְאוּמָה הם אותיות 'מום ה"א' כי חמשה הם מיני מיתה הא' מיתה ממש הב' עני הג' מצורע הד' סומא הה' מי שאין לו בנים וזהו מום אחד מן ה"א מומין וזהו מִיָּדוֹ ממקומו ולכן אמר לו וצרעת נעמן תדבק בו כאשר לקחתי מידו (מלכים ב' ה, כז).

    אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בְּתִינוֹקוֹת יש להקשות והלא אתמר בגמרא (סוטה מו:) ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה לא בהם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות וגם ראה שהיו רשעים גמורים ואמאי נענש? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב כלי יקר בשם רבינו האר"י ז"ל דאותם מ"ב קרבנות שהקריב בלק גרמו שעשתה הסטרא אחרא מ"ב נשמות קדושות ולא תחזיר אותם הקליפה עד שתמצא מקום מוכן לפרענות והוא ביאה אסורה שאז נותנת שם אותם הנשמות העשוקות ולכן אותם מ"ב נשמות היו במ"ב ביאות אסורות שנבעלו ביום הכפורים ועתה כשהענישם אלישע הנביא ע"ה וקללם בשם ה' הוא שם מ"ב כנגד מ"ב ילדים כי שם בן מ"ב מסוגל מאד להעלות התפילות וכן הניצוצות של הקדושה העשוקות לא יתעלו אלא בשם מ"ב ולזה אמר לגמור תיקונם של אלו המ"ב נערים קטנים שהיו עשוקים מכח מ"ב קרבנות קללם עתה בשם בן מ"ב והיינו שקלל את הגופים ההם שהיו יסוד רעוע אשר נבנה ביום הכפורים וחזרו המ"ב נשמות הקדושות שבהם לשורש הקדושה ונתקנו עד כאן לשונו. ולפי זה אלישע הנביא ע"ה עשה מצוה גדולה שהציל עשוק מיד עושקו ויש לו שכר גדול על זאת, אך לא חלה בתורת עונש ח"ו אלא חלה להשביע עיניו של שטן ועיני הסטרא אחרא שחטף מהם מרגליות אלו וביטל יניקתם מהם ומחמת כן מתקנאים ורוצים להתגרות בו מקנאתם ששלל מהם שלל רב ולהשביע עיניהם חלה. ודוגמא לזה אמרו רבותינו ז"ל טעם בשעיר שנותנים לעזאזל ביום הכיפורים שזה המוליכו להמיתו מוכרח שימות באותה שנה כי אחר יום הכיפורים ירגישו השטן והקליפה ההפסד שנעשה להם על ידו ויתגרו בו להמיתו. אך כאן אצל אלישע ודאי אין יכולת לעשות לו רעה ממש, עם כל זה היו רודפים אחריו וכאשר ראו שחלה על ידם אז אויביו ישלימו אתו שתשבע עיניהם ששמחים בצער שהיה לו בחליו על ידם ואדרבה הוא יגבר עליהם בכך! והיינו דכתיב אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ (קהלת ח, ט) ופירש רבינו האר"י ז"ל אשר שלט האדם בליעל באדם התחתון לרע לו לאדם בליעל עצמו, וכן כאן השביע הקדוש ברוך הוא את עיני שטן וסטרא אחרא להביא חולי על אלישע הנביא ע"ה כי כל חולאים באים על ידם ושמחו בזה. אך היה דבר זה לרע להם יען כי עד אלישע לא הוה גברא דחלה ואתפח ובזאת הפעם שחלה אלישע הנביא ע"ה בעבור שגירה הדובים בעי רחמי ואתפח ועל ידי כך פתח אלישע הנביא ע"ה שערי תפלה לרפאות את החולה וניטלה אותה שליטה שהיה לסטרא אחרא מקודם שכל חולי שתביא על אדם אין לו תקנה ורפואה ועתה בטלה שליטה זו מהם. ועתה פוק חזי כמה הפסידה הסטרא אחרא מהחולי שבא לאלישע הנביא ע"ה בתפילתו על דבר חדש הזה שיתרפא החולי אחר שהיה כלל חזק שאין רפואה לכל חולי שיחלה האדם ונמצא אף על פי ששמחה הסטרא אחרא בחליו של אלישע הנביא ע"ה לא לה יאות השמחה אלא השמחה היא ראויה לסטרא דקדושה.

    וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם (מלכים ב יג, יד) קשא והלא חזה צרעת פרחה עלויה רישיה אם כן מן השמים רמזו לו שיקללו בצרעת? ויש לומר שקלל בצרעת גם את בניו ובזה נמצא דחפו בשתי ידים דאם לא היו בניו מצורעים אפשר שלא היו מניחים אותו לפקור. ואם תאמר באמת כיון דחזה הסימן עליו דוקא למה קלל את בניו גם כן בצרעת? ויש לומר כיון דחזה פרחה על ראשו דן שבניו גם כן בכלל כי זרע הבן נמשך מן המוח שבראש אם כן יתייחס לראש אביו ולכך קלל גם את בניו. מיהו כיון דדבר זה לא נתפרש להדיה בסימן לכך נענש. אי נמי נענש משום דהיה לו להחזירו אחר איזה ימים מועטים והוא לא הלך להחזירו אלא אחר ימים מרובים דדש בפקרות שפקר.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 107b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 107, Amud Bet, about 760 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “״בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַים מָלַךְ שְׁלֹשִׁים…”

    2. Segment 235 words

      Opens “אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי…”

    3. Segment 355 words

      Opens “בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיקֵּשׁ…”

    4. Segment 433 words

      Opens “כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ״ה׳ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי…”

    5. Segment 534 words

      Opens “גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק״. לְהֵיכָא אֲזַל?…”

    6. Segment 625 words

      Opens “מַאי עֲבַד? אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת תָּלָה…”

    7. Segment 727 words

      Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבָּנַן דְּחָה מִקַּמֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ…”

    8. Segment 823 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין…”

    9. Segment 955 words

      Opens “גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל וְקַח כִּכָּרָיִם…”

    10. Segment 1078 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אֱלִישָׁע…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “כִּי אֲתָא, חַזְיַיהּ אֱלִישָׁע לְצָרַעַת דַּהֲוָה פָּרְחָה…”

    12. Segment 1240 words

      Opens “יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כִּדְקַטְלִינְהוּ יַנַּאי…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “קָם, אֲתָא, וְאִתְרְמִי לֵיהּ הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא. עֲבַדוּ…”

    14. Segment 1463 words

      Opens “אֲתָא לְקַמֵּיהּ כַּמָּה זִימְנִין, אֲמַר לֵיהּ: קַבְּלָן!…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, יֵצֶר,…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה אֱלִישָׁע –…”

    17. Segment 1763 words

      Opens “עַד אַבְרָהָם לֹא הָיָה זִקְנָה. כֹּל דְּחָזֵי…”

    18. Segment 1877 words

      Opens “מַתְנִי׳ דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין…”

    Original text

    ״בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַים מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״, וּכְתִיב: ״בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְגוֹ׳״, וְהָנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לָא קָחָשֵׁיב. שְׁמַע מִינַּהּ נִצְטָרַע.

    in Hebron he reigned seven years, and in Jerusalem he reigned thirty-three years” (I Kings 2:11). And it is written: “In Hebron he reigned over Judah seven years and six months and in Jerusalem he reigned for thirty-three years over all Israel and Judah” (II Samuel 5:5). And those six months, the prophet did not tally them as part of the forty years of King David’s reign. Conclude from it that there were six months that he was not considered king because he was afflicted with leprosy.

    אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן! מָחוּל לָךְ. ״עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה׳ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי״. אֲמַר לֵיהּ: בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ, אֲבָל אֲנִי מוֹדִיעַ בְּחַיֵּי שְׁלֹמֹה בִּנְךָ.

    David said before Him after this: Master of the Universe, pardon me for this sin. God said to him: It is forgiven for you. David requested: “Perform on my behalf a sign for good, that they that hate me may see it and be put to shame” (Psalms 86:17); show me a sign in my lifetime so that everyone will know that You have forgiven me. God said to him: In your lifetime I will not make it known that you were forgiven, but I will make it known in the lifetime of your son, Solomon.

    בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיקֵּשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. אָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה. אָמַר: ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה״. וְנֶאֱמַר: ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְגוֹ׳״, וְלֹא נַעֲנָה.

    The Gemara explains: When Solomon built the Temple and sought to bring the Ark into the Holy of Holies, the gates clung together and could not be opened. Solomon uttered twenty-four songs of praise, and his prayer was not answered. He said: “Lift up your heads, you gates, and be you lifted up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. Who is the King of glory? The Lord strong and mighty, the Lord mighty in battle” (Psalms 24:7-8). And it is stated: “Lift up your heads, you gates, yea, lift them up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. Who then is the King of glory? The Lord of hosts; He is the King of glory. Selah” (Psalms 24:9-10), and he was not answered.

    כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ״ה׳ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ״, מִיָּד נַעֲנָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶהְפְּכוּ פְּנֵי שׂוֹנְאֵי דָּוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵירָה, וְיָדְעוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ הֶעָוֹן.

    Once he said: “O Lord God, turn not away the face of Your anointed; remember the good deeds of David Your servant” (II Chronicles 6:42), he was immediately answered, and the gates opened (II Chronicles 7:1). At that moment, the faces of all of David’s enemies turned dark like the charred bottom of a pot. And all of the Jewish people knew that the Holy One, Blessed be He, had forgiven him for that sin, as it was only by David’s merit that Solomon’s prayer was answered.

    גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק״. לְהֵיכָא אֲזַל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָלַךְ לְהַחֲזִיר גֵּחֲזִי בִּתְשׁוּבָה, וְלֹא חָזַר. אָמַר לוֹ: חֲזוֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ: הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

    § The mishna states that Gehazi, the attendant of Elisha, has no share in the World-to-Come. The Gemara explains that this is as it is written: And Elisha went to Damascus (see II Kings 8:7). Where did he go, and for what purpose? Rabbi Yoḥanan says: He went to cause Gehazi to repent, but he did not repent. Elisha said to him: Repent. Gehazi said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent.

    מַאי עֲבַד? אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת תָּלָה לְחַטַּאת יָרׇבְעָם, וְהֶעֱמִידָהּ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: שֵׁם חָקַק בְּפִיהָ, וְהָיְתָה מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״.

    What did he do that caused the masses to sin? There are those who say that he hung a magnetic rock on Jeroboam’s sin, i.e., on the golden calf that Jeroboam established as an idol, so that he suspended it between heaven and earth, i.e., he caused it to hover above the ground. This seemingly miraculous occurrence caused the people to worship it even more devoutly than before. And there are those who say: He engraved the sacred name of God on its mouth, and it would declare and say: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and: “You shall not have other gods” (Exodus 20:3). The idol would quote the two prohibitions from the Ten Commandments that prohibit idol worship, causing the people to worship it even more devoutly than before.

    וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבָּנַן דְּחָה מִקַּמֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה [נָא] הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ״, מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא לָא הֲווֹ פָּיְישִׁי.

    And there are those who say: Gehazi pushed the Sages away from coming before him, i.e., he prevented them from learning from Elisha, as it is stated: “And the sons of the prophets said to Elisha, behold this place where we are staying before you is too cramped for us” (II Kings 6:1). It may be derived by inference that until now they were not numerous and the place was not cramped for them, as Gehazi would turn people away.

    תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְלֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

    The Sages taught: Always have the left hand drive sinners away and the right draw them near, so that the sinner will not totally despair of atonement. This is unlike Elisha, who pushed away Gehazi with his two hands and caused him to lose his share in the World-to-Come, and unlike Yehoshua ben Peraḥya, who pushed away Jesus the Nazarene with his two hands.

    גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל וְקַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרׇץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף וְגוֹ׳״. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאַיִן גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת״. וּמִי שְׁקַל כּוּלֵּי הַאי? כֶּסֶף וּבְגָדִים הוּא דִּשְׁקַל!

    Elisha drove Gehazi away, as it is written: “And Naaman said: Be content, take two talents. And he urged him, and bound two talents of silver in two bags, with two changes of garments” (II Kings 5:23). Naaman offered Gehazi payment for the help Elisha had given him. The verse states: “And Elisha said to him: Where from, Gehazi? And he said: Your servant went nowhere at all. And he said to him: Went not my heart with you, when the man turned back from his chariot to meet you? Is it the time to receive silver and to receive garments, and olive groves, and vineyards, and sheep and cattle, and menservants and maidservants?” (II Kings 5:25-26). The Gemara asks: And did Gehazi take all that? It is merely silver and garments that he took.

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אֱלִישָׁע יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים. נַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה מְצוֹרָע. אֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא רָבִיתָא דְּאִישְׁתְּבַאי מֵאַרְעָא יִשְׂרָאֵל: אִי אָזְלַתְּ לְגַבַּי אֱלִישָׁע מַסֵּי לָךְ. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל טְבוֹל בְּיַרְדֵּן. אֲמַר לֵיהּ: אַחוֹכֵי קָא מְחַיְּיכַתְּ בִּי? אָמְרִי לֵיהּ הָנְהוּ דַּהֲווֹ בַּהֲדֵיהּ: מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ? זִיל נַסִּי. אֲזַל וּטְבַל בְּיַרְדְּנָא וְאִיתַּסִּי. אֲתָא אַיְיתִי לֵיהּ כֹּל הָנֵי דְּנָקֵיט. לָא צְבָא לְקַבּוֹלֵי מִינֵּיהּ. גֵּחֲזִי אִיפְּטַר מִקַּמֵּיהּ אֱלִישָׁע, אֲזַל שְׁקַל מַאי דִּשְׁקַל וְאַפְקֵיד.

    Rabbi Yitzḥak says: This was the incident involving Gehazi: At that moment, Elisha was sitting and teaching the halakhot of the eight impure creeping animals. Now Naaman, the general of the army of Aram, was a leper. A certain young Jewish woman who had been taken captive from Eretz Yisrael said to him: If you go to Elisha, he will heal you. When Naaman came to him, Elisha said to him: Go immerse in the Jordan. Naaman said to him: Are you mocking me by suggesting that this will cure me? Those companions who were with Naaman said to him: What is the difference to you? Go, try it. Naaman went and immersed in the Jordan and was healed. Naaman came and brought to Elisha all those items that he had taken with him from Aram, and Elisha did not agree to receive them from him. Gehazi took leave from before Elisha and went and took from Naaman what he took, and he deposited them.

    כִּי אֲתָא, חַזְיַיהּ אֱלִישָׁע לְצָרַעַת דַּהֲוָה פָּרְחָה עִלָּוֵיה רֵישֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע! הִגִּיעַ עֵת לִיטּוֹל שְׂכַר שְׁמֹנָה שְׁרָצִים. ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג״. ״וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גֵּחֲזִי וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו.

    When Gehazi came, Elisha saw the leprosy that had grown on Gehazi’s head. Elisha said to him: Wicked one! The time has arrived to take your reward for studying the matter of the eight creeping animals. Since the silver Gehazi received was his reward for studying the matter of the eight creeping animals, Elisha enumerated eight items that Gehazi sought to purchase with the silver that he took. Then Elisha said to Gehazi: “The leprosy of Naaman shall cleave to you and to your seed forever. And he went out of his presence a leper as white as snow” (II Kings 5:27). With regard to the verse: “And there were four men afflicted with leprosy at the entrance of the gate” (II Kings 7:3), Rabbi Yoḥanan says: These were Gehazi and his three sons, as he and his descendants were cursed.

    יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כִּדְקַטְלִינְהוּ יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן, אֲזַל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְיֵשׁוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. כִּי הֲוָה שְׁלָמָא, שְׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: מִינִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לִיכִי אָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, אֲחוֹתִי: בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה.

    § What is the incident involving Yehoshua ben Peraḥya? The Gemara relates: When King Yannai was killing the Sages, Yehoshua ben Peraḥya and Jesus, his student, went to Alexandria of Egypt. When there was peace between King Yannai and the Sages, Shimon ben Shataḥ sent a message to Yehoshua ben Peraḥya: From me, Jerusalem, the holy city, to you, Alexandria of Egypt: My sister, my husband is located among you and I sit desolate. The head of the Sages of Israel is out of the country and Jerusalem requires his return.

    קָם, אֲתָא, וְאִתְרְמִי לֵיהּ הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא. עֲבַדוּ לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא. אֲמַר: כַּמָּה יָפָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת. אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע! בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק? אַפֵּיק אַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי וְשַׁמְּתֵיהּ.

    Yehoshua ben Peraḥya understood the message, arose, came, and happened to arrive at a certain inn on the way to Jerusalem. They treated him with great honor. Yehoshua ben Peraḥya said: How beautiful is this inn. Jesus, his student, said to him: But my teacher, the eyes of the innkeeper’s wife are narrow [ terutot ]. Yehoshua ben Peraḥya said to him: Wicked one! Do you involve yourself with regard to that matter, the appearance of a married woman? He produced four hundred shofarot and ostracized him.

    אֲתָא לְקַמֵּיהּ כַּמָּה זִימְנִין, אֲמַר לֵיהּ: קַבְּלָן! לָא הָוֵי קָא מַשְׁגַּח בֵּיהּ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא קָרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, אֲתָא לְקַמֵּיהּ. סָבַר לְקַבּוֹלֵי, אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ. הוּא סָבַר: מִידְחָא דָּחֵי לִי. אֲזַל זְקַף לְבֵינְתָּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. אֲמַר לֵיהּ: הֲדַר בָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ: כָּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְאָמַר מָר: יֵשׁוּ כִּישֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל.

    Jesus came before Yehoshua ben Peraḥya several times and said to him: Accept our, i.e., my, repentance. Yehoshua ben Peraḥya took no notice of him. One day Yehoshua ben Peraḥya was reciting Shema and Jesus came before him with the same request. Yehoshua ben Peraḥya intended to accept his request, and signaled him with his hand to wait until he completed his prayer. Jesus did not understand the signal and thought: He is driving me away. He went and stood a brick upright to serve as an idol and he bowed to it. Yehoshua ben Peraḥya then said to Jesus: Repent. Jesus said to him: This is the tradition that I received from you: Whoever sins and causes the masses to sin is not given the opportunity to repent. And the Master says: Jesus performed sorcery, incited Jews to engage in idolatry, and led Israel astray. Had Yehoshua ben Peraḥya not caused him to despair of atonement, he would not have taken the path of evil.

    תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, יֵצֶר, תִּינוֹק, וְאִשָּׁה – תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת.

    It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to the evil inclination, to a child, and to a woman, have the left hand drive them away and the right draw them near. Total rejection of the evil inclination will lead to inaction, unlike channeling its power in a positive direction. One should not draw them too near, lest they lead him to sin, but one should not drive his wife or his child away completely, lest he cause them to abandon the path of righteousness.

    תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה אֱלִישָׁע – אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֶחָד שֶׁמֵּת בּוֹ, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ וְגוֹ״].

    The Sages taught: Elisha fell ill with three illnesses: One illness was due to the fact that he incited bears to attack and eat children (see II Kings 2:24-25); and one was due to the fact that he pushed Gehazi away with two hands and caused him to despair of atonement; and one was the illness from which he died, as it is stated: “And Elisha was fallen ill of his illness from which he was to die” (II Kings 13:14), indicating that he had previously suffered other illnesses.

    עַד אַבְרָהָם לֹא הָיָה זִקְנָה. כֹּל דְּחָזֵי לְאַבְרָהָם אֲמַר: הַאי יִצְחָק. כֹּל דְּחָזֵי לְיִצְחָק אָמַר: הַאי אַבְרָהָם. בְּעָא אַבְרָהָם רַחֲמֵי דְּלֶיהְוֵי לֵיהּ זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״. עַד יַעֲקֹב לָא הֲוָה חוּלְשָׁא, בְּעָא רַחֲמֵי וַהֲוָה חוּלְשָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה״. עַד אֱלִישָׁע לָא הֲוָה אִינִישׁ חָלֵישׁ דְּמִיתְּפַח, וַאֲתָא אֱלִישָׁע וּבְעָא רַחֲמֵי וְאִיתְּפַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ״.

    Apropos the death of Elisha, the Gemara says: Until the time of Abraham there was no aging, and the old and the young looked the same. Anyone who saw Abraham said: That is Isaac, and anyone who saw Isaac said: That is Abraham. Abraham prayed for mercy, that he would undergo aging, as it is stated: “And Abraham was old, well stricken in age” (Genesis 24:1). There is no mention of aging before that verse. Until the time of Jacob there was no weakness, i.e., illness. Jacob prayed for mercy and there was weakness, as it is stated: “And one said to Joseph: Behold, your father is ill” (Genesis 48:1). Until the time of Elisha, there was no ill person who recovered, and Elisha came and prayed for mercy and recovered, as it is stated: “And Elisha was fallen ill of his illness from which he was to die” (II Kings 13:14). That is the first mention of a person who was ill and who did not die from that illness.

    מַתְנִי׳ דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם״ – לֹא דִּין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפְּלַגָּה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ״, וּכְתִיב: ״וּמִשָּׁם הֱפִיצָם״. ״וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה׳״ – לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״ – רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחַטָּאִים לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.

    MISHNA: The members of the generation of the flood have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment at the end of days, as it is stated: “My soul shall not abide [ yadon ] in man forever” (Genesis 6:3); neither will they stand in judgment [ din ] nor shall their souls be restored to them. The members of the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8), and it is written: “And from there did the Lord scatter them upon the face of all the earth” (Genesis 11:9). “And the Lord scattered them” indicates in this world; “and from there did the Lord scatter them” indicates for the World-to-Come. The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” (Genesis 13:13). “Wicked” indicates in this world; “and sinners” indicates for the World-to-Come. But they will stand in judgment and they will be sentenced to eternal contempt.

    רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ

    Rabbi Neḥemya says: Both these, the people of Sodom, and those, the members of the generation of the flood, will not stand in judgment, as it is stated: “Therefore the wicked shall not stand