Talmud Builders

    Yevamot 89b

    Back to index

    English translation — Yevamot 89b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in what way is this case different from that which we learned in a mishna ( Demai 5:10): If one separates teruma from that which grew in a perforated pot for that which is from a non-perforated pot, his teruma is teruma , but it may not be eaten until he removes on behalf of that portion itself teruma and tithe from another place? In other words, the portion he separated as teruma is not entirely consecrated, as it too is considered untithed produce in the sense that teruma must be separated for it. In contrast, one who sets aside impure teruma does not have to separate teruma from that portion itself.

    2The Gemara answers: Here, with regard to ritually impure teruma , it is different, as by Torah law it is in fact full-fledged teruma , but the Sages penalized him by making him separate teruma again. This is in accordance with the opinion of Rabbi Elai, as Rabbi Elai said: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor- quality produce for superior -quality produce that his teruma is teruma ? As it is written with regard to teruma : “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it its best” (Numbers 18:32). This verse states that if one separated teruma from inferior-quality produce he has committed a sin, which shows that his action is effective, as Rabbi Elai proceeds to explain.

    3Rabbi Elai elaborates: And if this inferior portion is not sanctified as teruma at all, why is there a bearing of sin? If the produce does not have the status of teruma he has not done anything, which means that his action cannot be considered a transgression. From here we learn with regard to one who separated from the bad for the good that his teruma is teruma after the fact. Similarly, the teruma of one who separates ritually impure food for pure food is valid teruma by Torah law.

    4After clarifying the opinions themselves, the Gemara analyzes the case in greater detail. Rabba said to Rav Ḥisda: According to your opinion, that you said he has done nothing at all, meaning that even that se’a he set aside returns to its former untithed state, what is the reason for this? It is a rabbinic decree, as perhaps he will be negligent and will not separate teruma a second time. However, is there anything that by Torah law is teruma , as stated by Rabbi Elai, and yet due to the concern: Perhaps he will be negligent, the Sages removed its status as sacred and gave to it the status of non-sacred food? And can the court stipulate and enact a decree to uproot something that applies by Torah law?

    5Rav Ḥisda said to Rabba: And you, do you not hold that the Sages have the power to do so? But didn’t we learn in the mishna that the child is a mamzer from this one and from that one? Granted, the child from the second man is a mamzer , as he was born to a married woman from a man who was not her husband. However, with regard to the child from the first husband, why is he a mamzer ? After all, she is his wife, and by Torah law their son is a full-fledged Jew. And the Sages’ declaration that he is a mamzer cannot be seen as a mere stringency, as they thereby permit him to a mamzeret . This shows that a rabbinical decree can uproot a Torah prohibition.

    6Rabba said to Rav Ḥisda that Shmuel said as follows: It is forbidden for the child of the first husband to marry a mamzeret . And similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said that the child is forbidden to a mamzeret . And if so, why does the mishna call him a mamzer ? This is to teach us that the Sages are stringent and render it prohibited for him to marry a regular Jewish woman. With regard to the issue at hand, as he may not marry a mamzeret , the Sages did not in fact uproot a mitzva that applies by Torah law.

    7Rav Ḥisda sent a proof to Rabba, in the hand of Rav Aḥa bar Rav Huna: And can the court not stipulate to uproot something prohibited by Torah law? But isn’t it taught in a baraita : From when does a man inherit from his minor wife, who was married off by her mother or brother, as enacted by the Sages, a marriage that is not valid by Torah law? Beit Shammai say: From when she stands at her fully developed height, i.e., when she grows up and reaches the age of maturity. And Beit Hillel say: From when she enters the wedding canopy. Rabbi Eliezer says: From when she has sexual relations. As soon as she is considered his wife, all the halakhot of a wife apply to her. And he inherits from her and becomes impure for her if she dies, even if he is a priest, and she eats teruma on his account if he is a priest.

    8The Gemara first clarifies various details of this baraita . Beit Shammai say: From when she stands at her height. The Gemara expresses surprise at this statement: Is this the case even though she has not yet entered the wedding canopy? Betrothal alone, without the marriage canopy, is not enough to enable a man to inherit from an adult woman, let alone a minor. The Gemara answers: You must say that Beit Shammai meant from when she stands at her fully developed height and enters the wedding canopy. And Beit Shammai said to Beit Hillel as follows: That which you said, that he inherits her from when she enters the wedding canopy, is not enough. Rather, if she stands at her fully developed height, the wedding canopy is effective for bringing about her marriage, and if not, the wedding canopy is not effective for bringing about her marriage.

    9The Gemara continues its analysis of the baraita . Rabbi Eliezer says: From when she has sexual relations. The Gemara again expresses surprise: But didn’t Rabbi Eliezer say that the actions of a minor girl are nothing, which indicates that marriage and intercourse with her are not considered an act of acquisition. Rather, we must say that he meant from when she matures and has sexual relations.

    10The Gemara returns to the issue at hand, whether the court can stipulate to uproot something prohibited by Torah law. In any event the baraita is teaching that he inherits from her. But here is a case where by Torah law her father, i.e., his relatives, as he is dead, inherits from her, as a minor orphan cannot marry by Torah law, and yet by rabbinic law the husband inherits from her. This shows that the Sages can uproot a Torah mitzva. The Gemara answers: This is no proof, as in monetary matters property declared ownerless by the court is ownerless, and therefore the court can allocate her inheritance as they see fit.

    11As Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that property declared ownerless by the court is ownerless? As it is stated: “And whoever does not come within three days, according to the council of the princes and the Elders, all his property should be forfeited, and himself separated from the congregation of the captivity” (Ezra 10:8). This verse indicates that the court can confiscate anyone’s possessions.

    12Rabbi Elazar says that the proof that the court can declare property ownerless is from here: “These are the inheritances that Elazar the priest, and Joshua, son of Nun, and the heads of the fathers’ houses of the tribes of the children of Israel distributed for inheritance” (Joshua 19:51). What do heads have to do with fathers? The expression “the heads of the fathers’ houses of the tribes” is unusual and vague. Rather, this comes to tell you: Just as fathers bequeath to their sons anything they want to, so too, the heads, i.e., the leaders and judges of the people, bequeath to the people anything they want to. This shows that the leaders can take property from one individual and give it to another.

    13It was stated that the husband of a minor becomes impure for her, even if he is a priest. The Gemara asks: But here is a case where by Torah law her father, not the man she married, is obligated to become impure for her, as the latter is not his wife by Torah law, and yet by rabbinic law her husband defiles himself for her. The Gemara answers: This is because she is considered like a corpse with no one to bury it [ met mitzva ], for which even a priest must become impure. Once she is married, her relatives from her father’s family no longer care for her welfare, which means her husband is the only one who is entrusted with her burial.

    14The Gemara asks: And is she in fact a met mitzva ? But isn’t it taught in a baraita : Which corpse is a met mitzva ? Any corpse that does not have anyone to bury it. If it was in a place where if one calls and others would answer him, this is not a met mitzva . In contrast, this girl does have relatives who can bury her, if necessary. The Gemara answers: Here too, since the members of her father’s family do not inherit from her, she would call and they would not answer her, as they have no desire to go to any trouble for her. Since her husband inherits from her, it is his duty to tend to her burial, and he must therefore become impure for her, as she has the status of a met mitzva .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי שנא מהא דתנןלא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כו.)]:

    שאני הכאבטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא. אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה. ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו':

    ולא תשאוהא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה:

    לאוסרו בבת ישראלוקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא:

    את אשתו קטנהאם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן:

    משתעמוד בקומתהכשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער:

    ואע"ג דלא נכנסה לחופהוהא קי"ל (לעיל יבמות דף כט:) אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה:

    והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלוםבפרק ב"ש (לקמן יבמות קח.):

    מדאורייתא אבוה ירית להכלומר קרובי האב ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר בחרש שנשא פקחת (לקמן יבמות קיב:) אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה:

    הפקר ב"ד היה הפקרוכל מידי דממונא לאו עקירה היא:

    כל אשר לא יבא וגו'בספר עזרא:

    וראשי האבות למטותהוי ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 89 עמוד ב

    1מאי שנא מהא דתנן: מן הנקוב על שאין נקוב תרומתו תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר.

    2שאני הכא, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא, כדרבי אלעאי. דא"ר אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב: ״(במדבר יח״, לב) ״ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו״.

    3ואם אין קדוש נשיאות חטא למה? מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.

    4א"ל רבה לרב חסדא: לדידך דאמרת לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפי' ההוא גריוא הדר לטיבליה, מ"ט גזירה דלמא פשע ולא מפריש, מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה, ומשום דלמא פשע אפקוה רבנן לחולין? וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה?

    5א"ל ואת לא תסברא? והתנן: הולד ממזר מזה ומזה. בשלמא משני ממזר אלא מראשון אמאי? אשתו היא, וישראל מעליא הוא, וקא שרינן ליה בממזרת!

    6א"ל הכי אמר שמואל: אסור בממזרת. וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן: אסור בממזרת. ואמאי קרי ליה ״ממזר״ לאוסרו בבת ישראל.

    7שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא: ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה? והתניא: מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה? ב"ש אומרים: משתעמוד בקומתה, וב"ה אומרים: משתכנס לחופה, רבי אליעזר אומר: משתבעל. ויורשה, ומיטמא לה, ואוכלת בגינו תרומה.

    8ב"ש אומרים: משתעמוד בקומתה. אע"ג דלא נכנסה לחופה? אימא: משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה. והכי קאמרו ליה ב"ש לב"ה דקאמריתו משתכנס לחופה, אי עמדה בקומתה מהניא לה חופה, ואי לא לא מהניא לה חופה.

    9ר' אליעזר אומר: משתבעל. והאמר ר' אליעזר: אין מעשה קטנה כלום! אימא: משתגדיל ותבעל.

    10קתני מיהת יורשה והא הכא, דמדאורייתא אבוה ירית לה, ומדרבנן ירית לה בעל?! הפקר ב"ד היה הפקר.

    11דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר שנא' (עזרא י, ח) ״כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה״.

    12ר' אלעזר אמר, מהכא: (יהושע יט, נא) ״אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל״, וכי מה ענין ראשים אצל אבות? אלא לומר לך: מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.

    13ומיטמא לה. והא הכא, דמדאורייתא אביה מיטמא לה, ומדרבנן מיטמא לה בעל! משום דהויא לה מת מצוה.

    14ומי הוי מת מצוה? והתניא: אי זהו מת מצוה כל שאין לו קוברין. קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה! הכא נמי, כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה.

    Tosafot

    ולא תאכל כו'פירש ריב"ן דלא הוי תרומה אלא לענין שיתנה לכהן ולא לדבר אחר שאינה אסורה לזרים ואין נראה לר"י דכיון דפוטרת שאין נקוב דחייב בתרומה מדרבנן הכי נמי תרומה מדרבנן כמו במן שאין נקוב על שאינו נקוב:

    מקום אחראמר ר"י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי למיכל השירים לזרים כיון שיקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בתורת תרומה וכולה גריוא מדרבנן תרומה דהא מיתקין ביה דשאין נקוב:

    בקומתהפי' בקונטרס שתגיע לפירקה בשנים ובהבאת שערות ואין הלשון משמע כן דאם כן ה"ל למימר משתגדיל אלא אר"י משתעמוד בקומתה היינו שנראית גדולה קצת אע"פ שעדיין לא הגיעה לפירקה לפי שנראית כאשתו אבל כל זמן שנראית קטנה היו נראים דברי חכמים כמו חוכא ואיטלולא אם היה יורשה:

    דלא נכנסה לחופהדקס"ד דכי היכי דב"ה לא בעו עמידת קומה דב"ש הכי נמי לא בעו בית שמאי שתכנס לחופה דבית הלל:

    משתעמוד בקומתה ותכנס לחופהוהוא הדין אם נכנסה לחופה ואח"כ עמדה בקומתה דמהניא חופה שבקטנות דמ"ש מקידושין דמהנו כשהיו בקטנות ואחר כך עמדה בקומתה:

    משתגדיל ותבעלוא"ת אכתי כיון דאין מעשה קטן כלום היכי מהניא חופה שהיתה בקטנות וי"ל דכיון שהיא בביתו של בעל הויא כמסירה לחופה וכשבועל בגדלות לשם קידושין ואפילו את"ל דביאה אירוסין עושה חשובה מיד כנשואה מידי דהוה אהיה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אי נמי כיון שהקידושין בגדלות וארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה מהניא הכא חופה שהיתה בקטנות דליכא למיחש לסימפון ולא לדעולא כיון שהיא בבית בעלה וטעמא דיורשה משום דהוי הפקר ב"ד דהיה הפקר:

    שהפקר ב"ד היה הפקראבל מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקוה מרשותיה בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו:

    כיון דלא ירתי לה קרי ולא ענו להמשמע דכל היכא דירית לה מטמא לה דהוי מטמא למת מצוה ולפי זה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר (לקמן יבמות דף צ:) ואין מטמא לאשתו פסולה דאי הוה ירית לה הוה מטמא לה כמו למת מצוה ומיהו על כרחך לאו הא בהא תליא דהא נשאת על פי ב"ד ואח"כ בא בעלה אמרי' דאין מטמא אע"ג דבעלה הראשון יורשה דלדידיה לא קנסו ואע"ג דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה היינו משום קנס דידה אבל ירושה אמאי ליפסיד בעל ועוד דא"כ כהן גדול ונזיר יטמאו לקרוביהם ולכל מורישיהם כשאין יורש אלא הם וכן לנשיהם ועוד למ"ד (כתובות דף פג.) ירושה דבעל דאורייתא אמאי איצטריך קרא שהבעל מטמא לאשתו פשיטא דמת מצוה היא ונראה לר"י דמשום דירית לה לא הויא מת מצוה אלא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה כדפירשתי לעיל דכיון דלא ירתי לה דומה למת מצוה ומיהו אינה מת מצוה גמור וכן נראה דאי משום דהויא מת מצוה גמור מטמא לה אם כן היאך יטמא לה במקום שיש ישראל דהא במת מצוה אם יש ישראל וכהן אמרינן בנזיר (דף מז.) יטמא ישראל ואל יטמא כהן ובנישואי קטנה דהוו דרבנן משמע דמטמא כשאר בעל שמיטמא לאשתו דאורייתא אם יש שם כמה ישראל ומדאמר לקמן (יבמות דף צ:) נמי ולא זה וזה מיפר נדריה משום דתתגנה ותתגנה אין להוכיח דאין מיפר לאשתו פסולה כגון אלמנה לכהן גדול דהתם רבנן הוא דקנסוה דלא יפר אבל אלמנה לכהן גדול כי היכי דלא קנסוה בכתובתה דהא יש לה כתובה כדאמר לעיל (יבמות דף פה.) ה"נ לא קנסוה בהפרת נדריה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכא נמי כיון דלא ירתי לא קריא ולא ענו להמהכא משמע שפיר כל שקורא ואחרים עונין אותו דאמרינן גבי מת מצוה כל שהחולה עצמו קורא לחברו [בכת"י: לקברו, נ"א לחברו] ואין יורשים שעונים אותו קאמר. ולפיכך כל שאין לו קרובים ראוין ליורשו כהן מטמא לו ומשום כך הוא קובר אשתו קטנה. ובירושלמי מס' נזיר (פ"ז ה"א) לא משמע הכין אלא כל שהכהן קורא לאחרים לקבור את המת ואין עונין אותו, הא יש מי שמטפל בו אסור ליטמא בו. והכי נמי מסתברא שאין הכהן מטמא למת מצוה אלא משום כבוד הבריות, וכיון שאפשר על ידי אחרים למה יטמא לו. ויש לומר דהכי קאמר אם אתה אומר שלא יטמא לה בעלה, היא עצמה קוראה לקוברה ואין עונה אותה, שהבעל אינו קורא ולא קובר, קרובים אינן עונין אותה ולא משגיחין עליה שיירש אחר והם קוברים. ואף אם הבעל קורא אין עונין אותו הקרובים דיאמרו הוא יורש ואנן קוברין. וכל שכן אחרים שאין נזקקין לה כיון שיש לה קרובים ויורשים, לפיכך עשאוה כמת מצוה והטילוה על הבעל, וכיון שהיא מוטלת עליו גנאי הדבר לקוברה על ידי אחרים, וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה זה. ואי גרסינן קרי ולא ענו ליה ניחא דמצינן לפרושי קרי בעל וליכא דמשגח ביה לומר שאין אחרים נזקקין לה, וכיון שכן הטילו חכמים עליו ואפילו כשהוא מוצא אחרים כדי שתהא קבורתה מזומנת לה. ולפיכך התירה תורה טומאת הקרובים הרמב"ן נר"ו. ואינו מחוור בעיני כל הצורך, שא"כ למה אסרה תורה אחותו בעולה. וכבר כתבתי אני למעלה דלא אמרי כן אלא באשתו קטנה לפי שאינו יורשה דבר תורה ומשום הכי קרי ולא ענו לה ואף הוא קרי ולא ענו ליה לקברה, וכיון שאינו צריך לקבור אלא משום דליכא דמיטפל בה הרי זו כמת מצוה שטומאה דחויה ומותרת אצלו ואינו זקוק לשכור אחרים לקבור, אלא הרי הוא ככהן אצל מת מצוה כשאין אחרים רוצין לקבור אלא בשכר, שאין אתה מחייב את הכהן לשכור ושלא יטמא, אלא מטמא הוא ואין צריך לשכור, מה שאין כן באחותו בעולה או באשתו פסולה שהן מוטלין עליהן לקבור בממונן וכיון שכן שוכר וקובר ואינו מטמא כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 89b

    Yevamot 89b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי שנא מהא דתנן לא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כו.)]:

    שאני הכא בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא. אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה. ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו':

    ולא תשאו הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה:

    לאוסרו בבת ישראל וקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא:

    את אשתו קטנה אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן:

    משתעמוד בקומתה כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער:

    ואע"ג דלא נכנסה לחופה והא קי"ל (לעיל יבמות דף כט:) אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה:

    והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום בפרק ב"ש (לקמן יבמות קח.):

    4 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ולא תאכל כו' פירש ריב"ן דלא הוי תרומה אלא לענין שיתנה לכהן ולא לדבר אחר שאינה אסורה לזרים ואין נראה לר"י דכיון דפוטרת שאין נקוב דחייב בתרומה מדרבנן הכי נמי תרומה מדרבנן כמו במן שאין נקוב על שאינו נקוב:

    מקום אחר אמר ר"י דמיניה וביה לא משום דלא ליתי למיכל השירים לזרים כיון שיקרא עליו שם מעשר לא יזהרו עליו לשומרו בתורת תרומה וכולה גריוא מדרבנן תרומה דהא מיתקין ביה דשאין נקוב:

    בקומתה פי' בקונטרס שתגיע לפירקה בשנים ובהבאת שערות ואין הלשון משמע כן דאם כן ה"ל למימר משתגדיל אלא אר"י משתעמוד בקומתה היינו שנראית גדולה קצת אע"פ שעדיין לא הגיעה לפירקה לפי שנראית כאשתו אבל כל זמן שנראית קטנה היו נראים דברי חכמים כמו חוכא ואיטלולא אם היה יורשה:

    דלא נכנסה לחופה דקס"ד דכי היכי דב"ה לא בעו עמידת קומה דב"ש הכי נמי לא בעו בית שמאי שתכנס לחופה דבית הלל:

    משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה והוא הדין אם נכנסה לחופה ואח"כ עמדה בקומתה דמהניא חופה שבקטנות דמ"ש מקידושין דמהנו כשהיו בקטנות ואחר כך עמדה בקומתה:

    משתגדיל ותבעל וא"ת אכתי כיון דאין מעשה קטן כלום היכי מהניא חופה שהיתה בקטנות וי"ל דכיון שהיא בביתו של בעל הויא כמסירה לחופה וכשבועל בגדלות לשם קידושין ואפילו את"ל דביאה אירוסין עושה חשובה מיד כנשואה מידי דהוה אהיה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אי נמי כיון שהקידושין בגדלות וארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה מהניא הכא חופה שהיתה בקטנות דליכא למיחש לסימפון ולא לדעולא כיון שהיא בבית בעלה וטעמא דיורשה משום דהוי הפקר ב"ד דהיה הפקר:

    שהפקר ב"ד היה הפקר אבל מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקוה מרשותיה בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו:

    כיון דלא ירתי לה קרי ולא ענו לה משמע דכל היכא דירית לה מטמא לה דהוי מטמא למת מצוה ולפי זה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר (לקמן יבמות דף צ:) ואין מטמא לאשתו פסולה דאי הוה ירית לה הוה מטמא לה כמו למת מצוה ומיהו על כרחך לאו הא בהא תליא דהא נשאת על פי ב"ד ואח"כ בא בעלה אמרי' דאין מטמא אע"ג דבעלה הראשון יורשה דלדידיה לא קנסו ואע"ג דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה היינו משום קנס דידה אבל ירושה אמאי ליפסיד בעל ועוד דא"כ כהן גדול ונזיר יטמאו לקרוביהם ולכל מורישיהם כשאין יורש אלא הם וכן לנשיהם ועוד למ"ד (כתובות דף פג.) ירושה דבעל דאורייתא אמאי איצטריך קרא שהבעל מטמא לאשתו פשיטא דמת מצוה היא ונראה לר"י דמשום דירית לה לא הויא מת מצוה אלא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה כדפירשתי לעיל דכיון דלא ירתי לה דומה למת מצוה ומיהו אינה מת מצוה גמור וכן נראה דאי משום דהויא מת מצוה גמור מטמא לה אם כן היאך יטמא לה במקום שיש ישראל דהא במת מצוה אם יש ישראל וכהן אמרינן בנזיר (דף מז.) יטמא ישראל ואל יטמא כהן ובנישואי קטנה דהוו דרבנן משמע דמטמא כשאר בעל שמיטמא לאשתו דאורייתא אם יש שם כמה ישראל ומדאמר לקמן (יבמות דף צ:) נמי ולא זה וזה מיפר נדריה משום דתתגנה ותתגנה אין להוכיח דאין מיפר לאשתו פסולה כגון אלמנה לכהן גדול דהתם רבנן הוא דקנסוה דלא יפר אבל אלמנה לכהן גדול כי היכי דלא קנסוה בכתובתה דהא יש לה כתובה כדאמר לעיל (יבמות דף פה.) ה"נ לא קנסוה בהפרת נדריה:

    Tosafot on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הכא נמי כיון דלא ירתי לא קריא ולא ענו לה מהכא משמע שפיר כל שקורא ואחרים עונין אותו דאמרינן גבי מת מצוה כל שהחולה עצמו קורא לחברו [בכת"י: לקברו, נ"א לחברו] ואין יורשים שעונים אותו קאמר. ולפיכך כל שאין לו קרובים ראוין ליורשו כהן מטמא לו ומשום כך הוא קובר אשתו קטנה. ובירושלמי מס' נזיר (פ"ז ה"א) לא משמע הכין אלא כל שהכהן קורא לאחרים לקבור את המת ואין עונין אותו, הא יש מי שמטפל בו אסור ליטמא בו. והכי נמי מסתברא שאין הכהן מטמא למת מצוה אלא משום כבוד הבריות, וכיון שאפשר על ידי אחרים למה יטמא לו. ויש לומר דהכי קאמר אם אתה אומר שלא יטמא לה בעלה, היא עצמה קוראה לקוברה ואין עונה אותה, שהבעל אינו קורא ולא קובר, קרובים אינן עונין אותה ולא משגיחין עליה שיירש אחר והם קוברים. ואף אם הבעל קורא אין עונין אותו הקרובים דיאמרו הוא יורש ואנן קוברין. וכל שכן אחרים שאין נזקקין לה כיון שיש לה קרובים ויורשים, לפיכך עשאוה כמת מצוה והטילוה על הבעל, וכיון שהיא מוטלת עליו גנאי הדבר לקוברה על ידי אחרים, וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה זה. ואי גרסינן קרי ולא ענו ליה ניחא דמצינן לפרושי קרי בעל וליכא דמשגח ביה לומר שאין אחרים נזקקין לה, וכיון שכן הטילו חכמים עליו ואפילו כשהוא מוצא אחרים כדי שתהא קבורתה מזומנת לה. ולפיכך התירה תורה טומאת הקרובים הרמב"ן נר"ו. ואינו מחוור בעיני כל הצורך, שא"כ למה אסרה תורה אחותו בעולה. וכבר כתבתי אני למעלה דלא אמרי כן אלא באשתו קטנה לפי שאינו יורשה דבר תורה ומשום הכי קרי ולא ענו לה ואף הוא קרי ולא ענו ליה לקברה, וכיון שאינו צריך לקבור אלא משום דליכא דמיטפל בה הרי זו כמת מצוה שטומאה דחויה ומותרת אצלו ואינו זקוק לשכור אחרים לקבור, אלא הרי הוא ככהן אצל מת מצוה כשאין אחרים רוצין לקבור אלא בשכר, שאין אתה מחייב את הכהן לשכור ושלא יטמא, אלא מטמא הוא ואין צריך לשכור, מה שאין כן באחותו בעולה או באשתו פסולה שהן מוטלין עליהן לקבור בממונן וכיון שכן שוכר וקובר ואינו מטמא כנ"ל.

    Rashba on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    שאני הכא דמדאוריתא תרומה מעליא הוא מדר' אילעי פי' אבל הכא בתורם מן הנקוב עלשאינו נקוב ומן החיוב על הפטור אין תרומתו תרומה ומה שהפריש טבל גמור הוא מן התורה ולפי' צריך שיוצי' עליו תרומ' מעשר ומיני' ובי' או מחיוב אחר ומיהו באידך שתר מן שאינו נקוב על הנקוב אעפ"י שאין תרומתו תרומה דה"ל מן החיוב על הפטור מסתייה לתקן את התבוא' שהיתה מן הנקוב דאלו אידך שאינו נקוב אינו חייב בכלו' מן התור' ואין שם תרומה חל עליו מן התורה וגם אינו טבל וכיון דכן הוי' תרומ' דרבנן בעלמא ולא הוצריכוהו לחזור ולתקנ':

    אימא משתעמוד בקומתה ותכנס לחופ' (וכניסה לחופה) בעי' לכולי עלמא לדידכנו דקאמרית פי' דב"ש בקיאים הם בדברי ב"ה ויודעי' היו סברתם אלא שהתנא מקדי' דברי ב"ש לעולם:

    הפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא ופסיק הרמב"ם ז"ל דה"ה לכל ב"ד חשוב בכ"מ ובכל זמן וכדאמרינן במס' מ"ק ומ"ל דמפקרי. ומכאן סמך להכרזות שנהגו במלכותינו כי מפני שיש בו תיקון לקוחות ולמוכרו מפקיעים זכותו של מערער מפני שלא מיחה:

    והתניא איהו מת מצוה כל שאין לו קוברין ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה. יש שפי' שהמת הבא להפטר קורא קרובין ואין עונה אותו כלומר שאין לו קרובים ואעפ"י שיש רחוקים שיתעסקו בו מת מצוה חשיב שיטמא עליו אפי' כהן ונזיר והראיה מהא דאמרי' הכא נמי כיון דלא יירת לה קרובים קריא ולא ענו לה הו' והוי' מת מצוה ואין פירוש זה נכון חדא דאין כהן מטמא למת מצוה אלא מפני כבוד הבריות שלא יהא המ' מוטל בלא קבורה וכל שיש עוסקי' בו ואפי' רחוקים הרי כבודו עמו ולמה יטמא לו כהן ונזיר ועוד דבירוש' דמ' נזיר פי' להדיא דקורא ואחרי' עוני' זהו שהכהן הבא ליטמ' קורא לאחרים לקוברו ואין עונים אותו לפיכך אמרה תורה שיטמא לו בעצמו ואפי' היה מוצא אנשים לקוברו בשכר אינו צריך לשכור אלא הוא בעצמו מטמא אם ירצה והא דאמרי' הכא דכיון דלא יירתי לה קרובים קריא ולא עני לה לישנא בעלמא נקט שאפי' היא בעצמה קורא לקרובים לא יענו לה וכ"ש כשהכהן קורא אותם וכיון שהקרובים לא יטפלו בדבר כ"ש הרחוקי' דאמרי הא איתי לה בעל והא אית לה קרובים ומפני שהוא מת מצוה הטילו קבורתה על בעל כיון שהוא יורשה וסבר דכל שירושתו מן התורה ומן התורה אין לו ליטמא אין הקרובי' ולא הרחוקים מקפידים ולפי' אינו מטמא לאשתו פסולה ואעפ"י שהוא יורשה והטעם שאמרה תורה לכהני' שיטמאו לקרובי' אינו מפני מת מצוה דהא ודאי שפיר נטפלים בהם קרובים ורחוקי' אלא הטעם כדי שתהא קבורתם מזומנת יותר ע"י קרובי' עשאו הכתוב לענין זה כענין מת מצוה ודיני מת מצוה כתבתי במקומו בס"ד. (א"ה עיין בנמקי יוסף יבמות בפ' זה):

    Ritva on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במשנתנו שאין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה אלא באחד משלשה דרכים או בשב ואל תעשה או באפקורי ממונא או הוראת שעה דרך סייג וגדר ומכל מקום כל ענין שבאישות אינן עוקרין אלא שכל המקדש על דעת חכמים מקדש ויש להם רשות להפקיע:

    וכבר ידעת שהבעל יורש את אשתו מדברי סופרים אלא שסמכוה מן התורה ולא עוד אלא שיש אומרין בו שהוא מן התורה ומאימתי הוא יורשה משתצא מרשות אביה אע"פ שלא נכנסה לחופה כגון שמסרה אביה לבעלה או לשלוחי בעלה או שמסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחי בעלה ומכל מקום קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ירושתה מדברי סופרים לדברי הכל בלא סמך תורה כלל ואינו יורשה אלא משתכנס לחופה ואף זו דוקא בקטנה הצריכה מיאון אבל קטנה שאינה צריכה למאן אין כאן אישות כלל ואין כאן ירושה הא בצריכה מיאון בעלה יורשה ואע"פ שמן התורה אביה ראוי לירש הפקר בית דין הפקר אבל מה שאמרו מיטמא לה אע"פ שמן התורה אינה אשתו והרי יש כאן עקירת דבר מן התורה אין זה אלא מפני שהיא כמת מצוה וכמו שאמרו כיון דלא ירית לה ר"ל אביה קריא ולא עני לה היא כלומר שאפילו היא עצמה צווחת מי יקברנה אינה מוצאה שהרי הקרובים אומרים בעל יורש ואנו קוברים ואינו דומה לאדם שיש לו יורש קטן שבזו אין הקרובים מערערים על ירושתו אחר שראויה לו וקוברים אבל זו שנחלתה ראויה להם וחוזרת לבעלה אינם קוברים ונמצאה כמת מצוה שאין לו קוברין שהכל מטילין קבורתה עליו ולאו של טומאתו נדחית מפני כבוד הבריות ומכאן נראה שזה שאמרו אי זהו מת מצוה כל שאין לו קוברים קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה פירושו על החולה עצמו שקורא וצווח מי יקברנו ואין לו יורש שיעננו וכל שהוא בדרך זה כהן רשאי ליטמא אע"פ שאיפשר באחרים ומכל מקום בתלמוד המערב שבמסכת נזיר פירשו בה כל שהכהן קורא לאחרים שיקברוהו ואינו מוצא הא כל שמוצא מי שיטפל בו אסור וכן הדברים נראין שלא הותרה אלא מפני כבוד הבריות ואף זו שבכאן יש לפרשה כן ומה שאמר קריא ולא ענו לה היא פירושו אם אתה אומר שלא יטמא לה בעל אפילו היא צווחת בכך אינה מוצאה וכל שכן לאחר מיתה שאין הכהן מוצא מי יטמא לה שהרי הבעל אינו קורא ולא קובר שסומך הוא על הקרובים וקרובים אין משגיחין עליה שיהא נכרי יורש והם קוברים וכל שכן שאר בני אדם שסומכין על הקרובים ועל היורש ואם כן לאו אקורא ואחרים עונין אותו קאי אלא מילתא יתירתא קאמר דאפילו היא גופה צוחה ליכא דמשגח בה ויש גורסין קרי ולא ענו לה הוא ופירשו בה קרי בעל וליכא דמשגח ביה שאין אחרים נזקקין לה ומתוך כך הטילוה עליו אף בשאיפשר באחרים כדי שתהא קבורתה מזומנת וכבר כתבנו למעלה שלא הוצרכנו לומר כן אלא באשתו קטנה שאינו יורש מן הדין והויא לה כמת מצוה וקובר ואינו צריך לשכור אבל אשתו פסולה ואחותו בעולה אע"פ שיורשן אינו מיטמא להן אלא שוכר וקובר וכן מה שאמרו שאוכלת בגינו בתרומה אע"פ שמן התורה אין הנשואין כלום פירושו בתרומה דרבנן ולמדת שאשה דעלמא אין דין טומאת הבעל בה מדין מת מצוה אלא משום דרחמנא שרייה בהכי וגדולי המחברים כתבו הטעם בכלן משום מת מצוה ולא נראו הדברים:

    ממה שכתבנו למדת ששמועה זו בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאם השיאה אביה נשואין גמורין הם ואע"פ שאמרו בה דמדאוריתא אבוה ירית לה דמשמע דבדאית לה אב עסקינן פירושו יורשי אביה אי נמי ביש לה אב וכגון שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב כגון שהשיאה האב כבר ונתארמלה או נתגרשה ואחר כך נשאת:

    Meiri on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה משתעמוד בקומתה כו' דמ"ש מקדושין דמהני כשהיו בקטנותה ואח"כ עמדה בקומתה עכ"ל משמע להו דבקדושין ודאי מהני קודם שתעמוד בקומתה דאם לא כן הל"ל נמי משתעמוד בקומתה ותיבעל למ"ד ביאה אירוסין עושה כדאר"א משתיבעל:

    בד"ה משתגדיל ותיבעל וא"ת כו' וטעמא דיורשה משום דהפקר ב"ד היה הפקר עכ"ל ורב חסדא דלא סליק אדעתיה השתא טעמא דהפקר ב"ד היה הפקר אלא דב"ד עוקרין דבר מן התורה לר"א נמי לגבי ירושה עוקרין דבר מן התורה ולא קאמר אין מעשה קטנה כלום אלא לענין תרומה דהכי מיתנייא במתניתין בפרק ב"ש לגבי תרומה ומשתגדיל ותיבעל שפיר אוכלת בתרומה דליכא למיחש לדעולא ולא לסמפון כמ"ש התוס' ואע"ג דבברייתא התם קאמר נמי דאין מעשה קטנה כלום לגבי ירושה אולי דרב חסדא לא ידע הך ברייתא והתוס' שכתבו טעמא דיורשה משום דהפקר ב"ד היה הפקר היינו למסקנא דהכא ומיהו לא קאמרינן לר"א דהפקר ב"ד היה הפקר אלא לאחר שתגדיל ותיבעל אבל בקטנותה לא נימא דהפקר ב"ד היה הפקר כדתני התם בברייתא דאין מעשה קטנה כלום אף לגבי ירושה לר"א:

    Chidushei Halachot on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה משתגדל ותיבעל וא"ת וכו' היכי מהני חופה שהיתה בקטנות והא דכתבו התוס' בדבור שלפני זה וה"ה אם נכנסה לחופה ואח"כ עמדה בקומתה דמהניא חופה שבקטנות וכו' לא כתבו זה אלא לסברת ב"ש דלא הצריכו בעילה אחר גדלות א"כ ס"ל דמהני קדושין דקטנות ה"ה חופה אבל ר"א דמצריך בעילה לאחר שתגדיל דלהוי קדושין בגדלות ולא מהני לדידיה קדושין דהוו בקטנות משום דאין מעשה קטן כלום לכך הקשו התוס' א"כ היכא מהני חופה שהיתה בקטנותה:

    Maharam on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' והא הכא דמדאוריי' וכו' עי' כתובות דף קא ע"א תוס' ד"ה ובהפרת נדריה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה, ב"ש אומרים משתעמוד בקומתה (ותכנס לחופה): ואין אומרים דלמא עתידה היתה למאן דהא ב"ש סברי אין ממאנין אלא ארוסות, וא"צ למה שפי' רש"י דאין חוששין דלמא היתה ממאנת:

    גמרא קתני מיהת (בקטנה שנכנסה לחופה דבעלה) יורשה, והא הכא דמדאורייתא אבוה ירית לה ומדרבנן ירית להבעל (אלמא דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה). האי דמשכחת דמדאורייתא אבוה ירית לה, היינו בנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ואף דהתוס' כתבו בפ' בן סורר (סנהדרין דף סח) דלא משכחת לה שיהא ממון לקטנה רק דרך ירושה מאביה, הא מ"מ באמת משכחת לה בהרויחה במעשה ידיה, וכמ"ש התוס' שם. ואין צורך למה שפי' רש"י דאבוה לאו דוקא אלא קרובי האב:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 89b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 89, Amud Bet, about 379 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “מאי שנא מהא דתנן: מן הנקוב על…”

    2. Segment 230 words

      Opens “שאני הכא, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא, כדרבי…”

      Named: רבי אלעאי.

    3. Segment 314 words

      Opens “ואם אין קדוש נשיאות חטא למה? מיכן…”

    4. Segment 442 words

      Opens “א"ל רבה לרב חסדא: לדידך דאמרת לא…”

      Named: רב חסדא, רבה.

    5. Segment 524 words

      Opens “א"ל ואת לא תסברא? והתנן: הולד ממזר…”

    6. Segment 621 words

      Opens “א"ל הכי אמר שמואל: אסור בממזרת. וכן…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 743 words

      Opens “שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב…”

      Named: רב חסדא, רב אחא בר רב, רבי אליעזר, רבה.

    8. Segment 833 words

      Opens “ב"ש אומרים: משתעמוד בקומתה. אע"ג דלא נכנסה…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ר' אליעזר אומר: משתבעל. והאמר ר' אליעזר:…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “קתני מיהת יורשה והא הכא, דמדאורייתא אבוה…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה…”

    12. Segment 1245 words

      Opens “ר' אלעזר אמר, מהכא: (יהושע יט, נא)…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “ומיטמא לה. והא הכא, דמדאורייתא אביה מיטמא…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “ומי הוי מת מצוה? והתניא: אי זהו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 89b · Segment 6 — “א"ל הכי אמר שמואל: אסור בממזרת.

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yevamot 89b · Segment 7 — “…חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא: ואין…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 89b · Segment 6 — “א"ל הכי אמר שמואל: אסור בממזרת. וכן כי אתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 89b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026