Talmud Builders

    Yevamot 55b

    Back to index

    English translation — Yevamot 55b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is derived from a verbal analogy between the terms entering and entering. The verse states in the context of a prohibition: “A mamzer shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:3), and in the context of a prohibition derived from a positive mitzva: “The children that are born to them of the third generation may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9). Consequently, these types of prohibitions are equated.

    2The Gemara poses another question: From where do we derive that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse with regard to the prohibition against a yevama having intercourse with a man from the general public? The Gemara answers that there is no need for an independent source in this case: If you are asking according to the one who said that this is an ordinary prohibition, it is a prohibition like any other. If you are asking according to the one who said that this is a positive mitzva, it is a positive mitzva like any other.

    3Rather, the question is as follows: From where do we derive that a yevama is acquired by her yavam via the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words entering and entering. This verb is used with regard to ordinary Torah prohibitions, as mentioned above, and also with regard to levirate marriage, in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5).

    4The Gemara asks further: From where do we derive that a woman is betrothed to her husband through the initial stage of intercourse? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words taking and taking. With regard to betrothal, the verse states: “When a man takes a wife and marries her” (Deuteronomy 24:1). This verb is also used with regard to forbidden intercourse, as in the verse: “And if a man shall take his sister” (Leviticus 20:17).

    5§ Rava said: Now that it has been established that the initial stage of intercourse is considered an act of sexual intercourse, why do I need the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 19:20) that the Merciful One writes with regard to a designated maidservant; the expression “cohabitation with seed” (Leviticus 18:20) written with regard to a married woman; and the expression “cohabitation with seed” (Numbers 5:13) written with regard to a sota ?

    6The Gemara explains that the expression is necessary with regard to a designated maidservant as we said above (55a), because it indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of intercourse with a designated maidservant but not for the initial stage of intercourse. With regard to a married woman, the word seed excludes one who has intercourse with a dead organ, i.e., one that is not erect, as this cannot lead to childbirth.

    7The Gemara questions this resolution: This works out well according to the one who said that one who has intercourse while his organ is dead with those with whom relations are forbidden, is exempt, as this is not considered an act of intercourse. However, according to the one who said that he is liable, what is there to say? Rather, according to this opinion, the verse excludes one who has intercourse with a dead woman. As it might enter your mind to say: Since after death she is also called her husband’s kin, say that one who had intercourse with her should be liable to receive punishment for committing adultery with a married woman. It therefore teaches us that intercourse with a dead woman is not considered intercourse at all.

    8The Gemara addresses the third case: Why do I need the expression cohabitation with seed in the context of a sota ? It is needed for that which is taught in a baraita , that the expression a cohabitation with seed excludes something else. The Gemara asks: What is this something else? Rav Sheshet said: It excludes a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself and have atypical, i.e., anal, sexual intercourse with another man. Rava objected to this explanation and said to him: It is written: “The cohabitations of a woman” (Leviticus 18:22), indicating that there are two types of intercourse with a woman, and the same halakha applies to both.

    9Rather, Rava said: It excludes a situation where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. The verse indicates that the wife does not become prohibited to her husband if she secludes herself with the man after this warning. Abaye said to him: Does the Merciful One prohibit a woman to her husband due merely to licentious behavior without sexual intercourse? Since this behavior would not render a woman prohibited to her husband, it is obvious that a warning that explicitly mentions this behavior is insufficient to cause the woman to become a sota if she then secludes herself with the man.

    10Rather, Abaye said: It excludes a case where he was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and kiss, i.e., have external contact of the sexual organs. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona; therefore, mere external contact is not considered sexual intercourse. However, according to the one who said that the definition of the initial stage of intercourse is a kiss, what is there to say?

    11Rather, the expression: Something else, in the baraita , is actually referring to a case where the husband was jealous with regard to her and warned her not to seclude herself with another man and engage in intimate contact by way of other limbs. And it is necessary to state that the woman does not become prohibited to her husband as a sota in this case, as it might enter your mind to say that the Merciful One made this halakha dependent on the husband’s objection, as it is his decision to warn his wife, and since he objects to contact of this nature, she becomes a sota if she secludes herself after this warning. The Torah therefore teaches us that this is not considered a warning.

    12§ The Gemara returns to the precise definition of the initial stage of intercourse. Shmuel said: The definition of the initial stage of intercourse is a kiss, i.e., external contact of the sexual organs. Shmuel explains: This is comparable to a person who places his finger on his mouth; it is impossible that he not press the flesh of his lips. Similarly, when there is contact of the sexual organs, there will certainly be at least a small amount of penetration, and this is considered an act of sexual intercourse.

    13When Rabba bar bar Ḥana came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: The completion of intercourse stated with regard to a designated maidservant is the insertion of the corona, and no more. Rav Sheshet raised an objection based upon the following baraita : The phrase cohabitation with seed indicates that one is liable to receive punishment only for a complete act of sexual intercourse. What, does this not refer to the complete insertion of the member? The Gemara responds: No, it is possible that it is referring to the complete insertion of the corona.

    14When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. They said to him: But Rabba bar bar Ḥana did not say so, as he taught that Rabbi Yoḥanan said that the insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse and is not considered merely the initial stage of intercourse. He said to them: Either he lied or I am lying. There is clearly a contradiction, and one of us cited Rabbi Yoḥanan’s opinion incorrectly.

    15When Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona. The Gemara comments: He certainly disagrees with Rabba bar bar Ḥana, who cited Rabbi Yoḥanan as stating that insertion of the corona constitutes a complete act of sexual intercourse. Shall we say that he also disagrees with Shmuel, who defined the initial stage of intercourse as external contact of the sexual organs?

    16The Gemara responds: No; it is possible that there is no dispute between them, and Ravin said that Rabbi Yoḥanan calls the entire process from a kiss until the insertion of the corona the initial stage of intercourse, while anything beyond that point is a complete act of sexual intercourse.

    17When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael he reported that Rabbi Yoḥanan said: The definition of the initial stage of intercourse is the insertion of the corona, whereas a complete act of sexual intercourse is literally a complete act of sexual intercourse, i.e., insertion of the male organ beyond the corona.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ביאה ביאהמחייבי לאוין דכתיב בהו לא יבא ממזר:

    יבמה לשוקבלא חליצה מנין דהעראה דידה כגמר ביאה:

    אי למאן דאמר לאודכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כ״ה:ה׳) ילפינן העראה לחייבי לאוין:

    אי למאן דאמר עשהדכתיב (שם) יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי לא תהיה מפיק לה לאין קידושין תופסין בה וה"ק לא יהא בה הויה לזר. ופלוגתא דרב ושמואל היא בהאשה קמא (לקמן יבמות צב:):

    אלא יבמה ליבם מנלןדקני לה בהעראה:

    אשה לבעלהלענין מקדש בביאה מנלן דבהעראה מקדשה:

    קיחה קיחהכי יקח איש אשה ובעלה (דברים כ״ד:א׳) ומהכא ילפינן קידושי ביאה כתיב הכא קיחה וכתיב התם בחייבי כריתות קיחה (ויקרא כ):

    למה לי למיכתב שכבת זרע באשת אישואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא י״ח:כ׳) והא איתרבי בה העראה מהקישא דר' יונה:

    שכבת זרע בסוטההנסתרה דנאסרת מספק כתיב ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה׳:י״ג):

    כדאמרןדבעינן גמר ביאה דלא תימא כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה:

    למשמש מתבאבר מת בלא קישוי דאין ראוי להזריע:

    הניחא למ"דבשבועות בפרק ידיעות הטומאה:

    למשמש מתהאשת איש לאחר מיתתה:

    סד"א הואיל ולאחר מיתתהשארו דבעלה מיקרי דכתיב גבי טומאה כי אם לשארו (ויקרא כא) ואמרי' שארו זו אשתו ליחייב עליה:

    לשקינא לה שלא כדרכהשהיה חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא לשקינא לה שלא כדרכה אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה:

    משכבי אשה כתיבהוקשו שניהן:

    דרך אבריםמיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים:

    פריצותא קאסר רחמנאבתמיה. כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה:

    בנשיקהאבר נושק במקום תשמיש:

    הניחא למ"דלקמן בשמעתין העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה לאו העראה היא ולא מיתסרא לבעלה בהכי שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא:

    אלא למ"ד נשיקה העראה היאהיכי ממעט לה:

    גמר ביאה זו הכנסת עטרהמכלל דנשיקה העראה היא כשמואל:

    שכבת זרעבשפחה חרופה קאי:

    מירוקשמזריע:

    עטרהראש הגיד היא ואינה מן הגיד אלא בשר:

    ודאי פליגאדהא אמר הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה והכא קרי לה העראה:

    אדשמואלדאמר נשיקה הוי העראה:

    מי לימא פליגדלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה ולרבין נשיקה לאו כלום היא או דלמא תרוייהו בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 55 עמוד ב

    1אתיא ״ביאה״ ״ביאה״.

    2יבמה לשוק, מנלן? אי למאן דאמר לאו לאו, אי למאן דאמר עשה עשה.

    3אלא: יבמה ליבם מנלן? אתיא ״ביאה״ ״ביאה״.

    4אשה לבעלה מנלן? אתיא ״קיחה״ ״קיחה״.

    5אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא ״שכבת זרע״ בשפחה חרופה, ״שכבת זרע״ באשת איש, ״שכבת זרע״ בסוטה?

    6דשפחה חרופה כדאמרן. דאשת איש פרט למשמש מת.

    7הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור, אלא למ"ד חייב, מאי איכא למימר? אלא: פרט למשמש מתה. דסד"א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי ״שארו״, אימא ליחייב עלה באשת איש, קמ"ל׃

    8דסוטה למה לי? לכדתניא: ״שכבת זרע״, פרט לדבר אחר. מאי ״דבר אחר״? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה. א"ל רבא: ״משכבי אשה״ כתיב!

    9אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא אסר רחמנא?

    10אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה. אלא למ"ד זו נשיקה, מאי איכא למימר?

    11אלא, לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך, סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד, קמ"ל׃

    12אמר שמואל: העראה זו נשיקה. משל לאדם שמניח אצבעו על פיו, אי אפשר שלא ידחוק הבשר.

    13כי אתא רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה. מתיב רב ששת: ״שכבת זרע״, אינו חייב אלא על ביאת המירוק. מאי לאו מירוק גיד?! לא, מירוק עטרה.

    14כי אתא רב דימי, א"ר יוחנן העראה זו הכנסת עטרה. אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי! אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי.

    15כי אתא רבין, א"ר יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. אדרבה בר בר חנה ודאי פליג. אדשמואל מי לימא פליג?

    16לא, מנשיקה ועד הכנסת עטרה העראה קרי לה.

    17כי אתא רב שמואל בר יהודה, א"ר יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה, גמר ביאה גמר ביאה ממש.

    Tosafot

    אתיא ביאה ביאהוהוי כאילו כתיב דור שלישי יערה משמע הא דור שני לא יערה ולא שייך לאקשויי מהא דאמר בסוף הנשרפין (סנהדרין פד.) דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזירה שוה דהכא ביאה דאתיא לגזירה שוה כתיבא בהדיא ולא מן הכלל אתי כי ההיא דהתם דלא ילפינן חילול חילול מתרומה כהן העובד באנינות דלא כתיב חילול אלא דנפיק מכלל דכתב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל (ויקרא כא) הא אחר שעבד חלל:

    אי למאן דאמר עשה עשהל"ג לי' וברוב ספרים ליתא דבין לרב ובין לשמואל איכא לאו כדפרישי' בסוף החולץ (לעיל יבמות מט: ד"ה אי כרב):

    אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחהפירוש דנקנית בהעראה הקשה ה"ר נסים דבפ"ק דקדושין (דף י. ושם) בעי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה שהערה בה וקבלה קידושין מאחר כו' ומסיק רבא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קני בהעראה ותירץ הר' שמעון הזקן דהא דאמר הכא דקני בהעראה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד ולא גמר ביאתו אבל התם איירי כשעושה כל הביאה דלא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה וכן מוכח הלשון דקאמר התם כל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קאמר כל המערה וה"ר יצחק בן ה"ר מאיר פירש דכשמפרש שרוצה לקנות בהעראה קני בהעראה אפי' אם גומר ביאתו אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור"ת פירש שם בע"א ושם פירשתי:

    קיחה קיחהתימה דנפקא לן בפרק קמא דקדושין (דף ט:) דאשה נקנית בביאה מדכתיב ובעלה ותיפוק ליה מקיחה קיחה וי"ל אי לאו דכתיב ובעלה מקיחה דעריות לא הוה גמרינן עיקר ביאה כיון דקיחה דעריות לא משתעי בקנין כלל אבל לענין שתיחשב העראה כגמר ביאה ילפינן שפיר מהתם ואם תאמר ונילף מקיחה דיבמה דאיירי בקנין דכתיב ולקחה לו לאשה וי"ל דאינו מופנה לג"ש וא"ת ונילף מקיחה דחייבי לאוין דכהונה דקיחה דידהו איירי בקנין כדאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עח.) קדש לוקה משום לא יקח ודרשינן ליה נמי לג"ש וי"ל דלא איירי בקיחה דביאה אלא בסתם קידושין כדאמר התם בעל לוקה משום לא יחלל ועוד י"ל דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן קידושי כסף מקיחה קיחה דשדה עפרון אלא הוה מוקמינן קיחה דקרא בקידושי ביאה משום דמסתבר למגמר טפי קיחה דאשה מקיחה דאשה אבל השתא דכתיב ובעלה ע"כ גמרינן קיחה משדה עפרון קידושי כסף דליכא למימר דאיצטריך קיחה להעראה דא"כ לשתוק מובעלה ונילף כולה מילתא מעריות:

    לאחר מיתה נמי שארו איקרי כו'והא דפשיטא לן בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קיד:) דאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר וקאמר נמי התם כשם שאין האיש יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו כך הבן לא יירש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב הא דפשיטא ליה בבעל טפי מבבן היינו מהך דרשא דהכא דאשמועינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו וא"ת דבפרק ד' מיתות (סנהדרין סו:) ממעט משמש מתה מקרא אחרינא דדריש התם ומתו גם שניהם פרט למעשה הורדוס והיינו משמש מתה כדאמר בבבא בתרא (דף ג:) דהטמין בדובשא ינוקתא דבי חשמונאי והיה בא עליה לייתובי יצריה ואר"י דאיצטריך דרשא דשמעתין למאן דדריש התם ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם שוים והא דקאמר התם ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא המ"ל דנפקא ליה מקרא דהכא אלא דניחא ליה לאוקמי ההוא תנא דדריש עד שיהו שניהם שוים אפילו כמ"ד משמש מת בעריות פטור ויש ספרים דגרסי התם פרט למעשה חידודין וכן גורס בערוך ופי' רש"י שם דמעשה חידודין היינו דרך אברים וקשה דהכא פשיטא ליה לאביי דדרך אברים לאו כלום הוא וי"ל דהיינו כמ"ד התם דמעשה חידודין לאו כלום הוא ואפילו למאן דממעט התם מקרא איכא למימר דמקרא דהתם פשיטא ליה לאביי הכא:

    לשקינא לה דרך אבריםואם תאמר הא אפילו אמר לה אל תסתרי סתם הוי קינוי ואם כן מה בכך אם הזכיר נמי דרך אברים כיון דאמר לה נמי אל תסתרי ויש לומר דהכי פירושו שקינא לה דרך אברים שאמר לה איני חושדך אלא דרך אברים וכן שלא כדרכה:

    אינו חייב אלא על ביאת מירוקנראה דמחייב בשפחה חרופה אפילו בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראויה להזריע כמו באשת איש דלא בעינן הוצאת זרע אף על גב דכתיב בה ש"ז ולא אתא למעוטי בשפחה חרופה אלא העראה ושלא כדרכה בספ"ב דכריתות (דף יא:) ונראה דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אין ראויה להתעבר בהעראה אלא במירוק גיד שאם היתה ראויה להתעבר לא הוה מוקמי קרא למעוטי העראה אלא שלא כדרכה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אשה לבעלה מניןכתבתיה בארוכה פרק קמא דקדושין (י, א ד"ה כל) בס"ד.

    הא דאמרינן ביבמה לשוק אי לאו לאו אי עשה עשהכתבתיה בארוכה בקדושין בשלהי פרק האומר (סח, א ד"ה הא) בס"ד.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 55b

    Yevamot 55b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 280 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ביאה ביאה מחייבי לאוין דכתיב בהו לא יבא ממזר:

    יבמה לשוק בלא חליצה מנין דהעראה דידה כגמר ביאה:

    אי למאן דאמר לאו דכתיב לא תהיה אשת המת (דברים כ״ה:ה׳) ילפינן העראה לחייבי לאוין:

    אי למאן דאמר עשה דכתיב (שם) יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה והאי לא תהיה מפיק לה לאין קידושין תופסין בה וה"ק לא יהא בה הויה לזר. ופלוגתא דרב ושמואל היא בהאשה קמא (לקמן יבמות צב:):

    אלא יבמה ליבם מנלן דקני לה בהעראה:

    אשה לבעלה לענין מקדש בביאה מנלן דבהעראה מקדשה:

    קיחה קיחה כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כ״ד:א׳) ומהכא ילפינן קידושי ביאה כתיב הכא קיחה וכתיב התם בחייבי כריתות קיחה (ויקרא כ):

    למה לי למיכתב שכבת זרע באשת איש ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא י״ח:כ׳) והא איתרבי בה העראה מהקישא דר' יונה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אתיא ביאה ביאה והוי כאילו כתיב דור שלישי יערה משמע הא דור שני לא יערה ולא שייך לאקשויי מהא דאמר בסוף הנשרפין (סנהדרין פד.) דבר הבא מן הכלל אין דנין אותו בגזירה שוה דהכא ביאה דאתיא לגזירה שוה כתיבא בהדיא ולא מן הכלל אתי כי ההיא דהתם דלא ילפינן חילול חילול מתרומה כהן העובד באנינות דלא כתיב חילול אלא דנפיק מכלל דכתב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל (ויקרא כא) הא אחר שעבד חלל:

    אי למאן דאמר עשה עשה ל"ג לי' וברוב ספרים ליתא דבין לרב ובין לשמואל איכא לאו כדפרישי' בסוף החולץ (לעיל יבמות מט: ד"ה אי כרב):

    אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה פירוש דנקנית בהעראה הקשה ה"ר נסים דבפ"ק דקדושין (דף י. ושם) בעי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה שהערה בה וקבלה קידושין מאחר כו' ומסיק רבא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קני בהעראה ותירץ הר' שמעון הזקן דהא דאמר הכא דקני בהעראה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד ולא גמר ביאתו אבל התם איירי כשעושה כל הביאה דלא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה וכן מוכח הלשון דקאמר התם כל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא קאמר כל המערה וה"ר יצחק בן ה"ר מאיר פירש דכשמפרש שרוצה לקנות בהעראה קני בהעראה אפי' אם גומר ביאתו אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור"ת פירש שם בע"א ושם פירשתי:

    קיחה קיחה תימה דנפקא לן בפרק קמא דקדושין (דף ט:) דאשה נקנית בביאה מדכתיב ובעלה ותיפוק ליה מקיחה קיחה וי"ל אי לאו דכתיב ובעלה מקיחה דעריות לא הוה גמרינן עיקר ביאה כיון דקיחה דעריות לא משתעי בקנין כלל אבל לענין שתיחשב העראה כגמר ביאה ילפינן שפיר מהתם ואם תאמר ונילף מקיחה דיבמה דאיירי בקנין דכתיב ולקחה לו לאשה וי"ל דאינו מופנה לג"ש וא"ת ונילף מקיחה דחייבי לאוין דכהונה דקיחה דידהו איירי בקנין כדאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עח.) קדש לוקה משום לא יקח ודרשינן ליה נמי לג"ש וי"ל דלא איירי בקיחה דביאה אלא בסתם קידושין כדאמר התם בעל לוקה משום לא יחלל ועוד י"ל דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן קידושי כסף מקיחה קיחה דשדה עפרון אלא הוה מוקמינן קיחה דקרא בקידושי ביאה משום דמסתבר למגמר טפי קיחה דאשה מקיחה דאשה אבל השתא דכתיב ובעלה ע"כ גמרינן קיחה משדה עפרון קידושי כסף דליכא למימר דאיצטריך קיחה להעראה דא"כ לשתוק מובעלה ונילף כולה מילתא מעריות:

    לאחר מיתה נמי שארו איקרי כו' והא דפשיטא לן בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קיד:) דאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר וקאמר נמי התם כשם שאין האיש יורש את אשתו בקבר להנחיל לקרוביו כך הבן לא יירש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב הא דפשיטא ליה בבעל טפי מבבן היינו מהך דרשא דהכא דאשמועינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו וא"ת דבפרק ד' מיתות (סנהדרין סו:) ממעט משמש מתה מקרא אחרינא דדריש התם ומתו גם שניהם פרט למעשה הורדוס והיינו משמש מתה כדאמר בבבא בתרא (דף ג:) דהטמין בדובשא ינוקתא דבי חשמונאי והיה בא עליה לייתובי יצריה ואר"י דאיצטריך דרשא דשמעתין למאן דדריש התם ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם שוים והא דקאמר התם ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא המ"ל דנפקא ליה מקרא דהכא אלא דניחא ליה לאוקמי ההוא תנא דדריש עד שיהו שניהם שוים אפילו כמ"ד משמש מת בעריות פטור ויש ספרים דגרסי התם פרט למעשה חידודין וכן גורס בערוך ופי' רש"י שם דמעשה חידודין היינו דרך אברים וקשה דהכא פשיטא ליה לאביי דדרך אברים לאו כלום הוא וי"ל דהיינו כמ"ד התם דמעשה חידודין לאו כלום הוא ואפילו למאן דממעט התם מקרא איכא למימר דמקרא דהתם פשיטא ליה לאביי הכא:

    לשקינא לה דרך אברים ואם תאמר הא אפילו אמר לה אל תסתרי סתם הוי קינוי ואם כן מה בכך אם הזכיר נמי דרך אברים כיון דאמר לה נמי אל תסתרי ויש לומר דהכי פירושו שקינא לה דרך אברים שאמר לה איני חושדך אלא דרך אברים וכן שלא כדרכה:

    אינו חייב אלא על ביאת מירוק נראה דמחייב בשפחה חרופה אפילו בלא הוצאת זרע אלא שתהא ביאה הראויה להזריע כמו באשת איש דלא בעינן הוצאת זרע אף על גב דכתיב בה ש"ז ולא אתא למעוטי בשפחה חרופה אלא העראה ושלא כדרכה בספ"ב דכריתות (דף יא:) ונראה דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה אין ראויה להתעבר בהעראה אלא במירוק גיד שאם היתה ראויה להתעבר לא הוה מוקמי קרא למעוטי העראה אלא שלא כדרכה:

    Tosafot on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אשה לבעלה מנין כתבתיה בארוכה פרק קמא דקדושין (י, א ד"ה כל) בס"ד.

    הא דאמרינן ביבמה לשוק אי לאו לאו אי עשה עשה כתבתיה בארוכה בקדושין בשלהי פרק האומר (סח, א ד"ה הא) בס"ד.

    Rashba on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    יבמה לשוק מ"ל גרש"י ז"ל אי למאן דאמר לאו לאו אי למאן דאמר עשה עשה ופירש הוא ז"ל דלמאן דאמר אין קדושיה תופסים ביבמה ליכא לאו ביבמה לשוק דכי כתיב לא תהיה לאיש זר לא בא לאזהרת עונש אלא ללמד שלא תהא בה הויה לאיש זר דלא תפסי בה קדושין ולדידי ליכא ביבמה אלא עשה מדכתי' יבמה יבא עליה ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה אבל למ"ד קדושי' תופסי' ביבמה יש לאו ג"כ ביבמה דלא תהיה אשת המת לאיש אחר ללאו בלחוד הוא דאתא והיינו דאמר הכא דלמ"ד שיש לאו ביבמה גמר מחייבי לאוין דעלמא ולמ"ד דיבמה בעשה גמר מחייבי עשה ויש קצת הוכחא לדברי הרב ז"ל מהא דאמרי' לקמן במכיל' דשמואל דאמר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה האי לא תהיה אי ללאו יצאת אתא אי דלא תפסי בה קדושי' אתא ור"ת ז"ל מקשה דהא בכולה מכילתי' קרינן יבמה לשוק חייבי לאוין כדאמרי' בפ"ק דבני צרות דב"ה חייבי לאוין לב"ש ואמרי' נמי לאפוקי מדר"ע דאמר אין קדושין תופסי' בחייבי לאוין ולא משמ' דתהוי דלא כרב ולפי' פי' הוא ז"ל דלכ"ע אזהרת לאו ביבמה מדלא תהי' אשת המת החוצה אלא דרב דריש מינה נמי מדאפקי' בלשון הויה דרשי ליה שלא תהיה בה הויה לאיש זר ושמואל מספקא ליה אי ללאו בלחוד אתא אי למילף מינה נמי דלא תפסי בה קדושין ובכאן גורס רבי' ז"ל כדגרסי במקלת נוסחי יבמה לשוק מנ"ל אי ללאו לאו אי לעשה עש' כלו' אי משום לאו דאי' בי' הרי הוא בכלל חייב לאוין ואי משום עש' דאי' בי' ה"ה בכלל חייבי עשה ועוד יש להלם ג"ה לפי' וה"ק אי למ"ד ובעי על לאו הרי הוא בכלל חייבי לאוין ואי למ"ד על עשה דאית ביה מה דינו הרי הוא בכלל חייבי עשה וכבר ביארתי בזה יותר במסכת קדושי' בס"ד:

    אשה לבעלה מ"ל פי' שנקנית בביאה בהעראה אתיא קיחה קיחה פי' וכתיב בה כי יקח איש אשה וגמר קיחה מינהון וחייבי לאוין ואע"ג דקיחה דהתם בקדושי כסף מיירי ולא בקדושי ביאה כיון דכתיב בה בהדי' שפיר גמרינן קיחה קיחה ללמד על ביאה האמורה וכו' וק"ל למה לי כולי האי נימא דאתיא ביאה ביאה כדאמרינן ביבמה וי"ל דמשו' דקנין ביאה נפקא לן מדכתיב כי יקח שהוא לשון קנין נקט קיחה ואשמועינן דאפילו בקיחה קיח' מצי למיגמר על הביאה ויש מקשים דהכא אמרינן דאשה לבעלה הנקנית בביאה סגי ליה בהעראה ואלו בפ"ק דקדושין משמע דלא קני עד גמר ביאה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה. והנכון דהתם כשגומר ביאתו סתם אבל בהעראה בלבד או שפי' שדעתו לקנות בהעראה קונה בהעראה כדאמרינן הכא ומיהו ביבמתו אפילו בגומר ביאתו ואומר שאינו רוצה לקנות אלא בגמר ביאה אין הדבר בדעתו שהתורה רבת' שוגג כמזיד ולפי' קונה בה העראה לעולם ושם הארכתי בס"ד:

    ולמה לי למכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה וכו' כלומר למאי כתבינהו רחמנא כיון דהא עביד לן כלל דכלהו בהעראה. ופליגא אדשמואל פי' ודרבנן אמר רבי יוחנן כדרב ושמואל והעראה זו הכנסת העטרה למעוטי נשיק' דלא משוי' פלוגת' בין תלמידי ר' יוחנן בכדי:

    Ritva on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    וכן כל שקונין בביאה קונין בהעראה כגון יבם ביבמתו או בעל באשתו וכמו שאמרו כאן אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה כתיב בחייבי כריתות אשר יקח את אחותו ובאשה לבעלה כי יקח איש אשה מה להלן בהעראה אף כאן בהעראה ואם תאמר והלא בראשון של קדושין י' א' שאלו אם תחלת ביאה קונה או סוף ביאה והעלו בה שכל הבועל דעתו על גמר ביאה אלמא תחלת ביאה אינה קונה פירשוה גדולי הפוסקים דההיא בביאה דאירוסין דאכתי לא הוה ליה קנין בגוה והשתא הוא דבעי למיקני וזו שבכאן שכבר נתקדשה לו אלא שלא כנסה ועכשו קונה לה בהעראה ליורשה וליטמא לה ולכל ענין של נשואין ואם תאמר היכי יליף לה מגזירה שוה דקיחה קיחה ומקיחה דקדושין איפשר דלא יליף לה אלא מקיחה דמוציא שם רע דכתיב בה ובא אליה ושנאה וההיא ודאי ביאה דלאחר קדושין היא אי נמי מדכתיב אשר אירס אשה ולא לקחה ויש מתרצים אותה בפנים אחרים וכבר ביארנום בראשון של קדושין:

    אף באשת איש נאמר לשון שכבת זרע דכתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע וזו ודאי העראה מחייבת בה שהרי כל העריות הוקשו זו לזו ולא נאמר בה לשון שכבת זרע אלא מלמד שהמשמש באבר מת ר"ל בלא קשוי האבר אפילו בגמר ביאה אין בו חיוב כלל לא למיתה ולא לכרת ולא למלקות שאינה ביאה כלל אלא שמכל מקום פוסלת מן התרומה וכן מכין אותם מכת מרדות וכן הבא על הערוה לאחר מיתתה פטור:

    אף בסוטה נאמר בה לשון שכבת זרע כדכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע ללמד שאם קנא לה דרך איברים כלומר אל תסתתרי עם פלוני לנאף עמו דרך איברים אין זה קנוי ולא נאסרה עליו בעידי סתירה אבל אם קנא לה סתם או שקנא להעראה או לשלא כדרכה הרי זה קנוי:

    העראה זו שכתבנו שהיא נדונת כביאה גמורה פירושו הכנסת העטרה וכל שלא הכניס את כל העטרה נשיקה בעלמא היא ופטור ובשפחה חרופה שלא חייבנו בה אלא בגמר ביאה פירושו בהוצאת זרע והוא הנקרא כאן מירוק גיד:

    Meiri on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה קיחה קיחה תימה כו' וי"ל דאינו מופנה לג"ש כו' עכ"ל יש להקשות הא אי נמי דקיחה דיבמה אינו מופנה מ"מ קיחה דאשה לבעלה מופנה דהא דרשינן לה נמי לגז"ש וא"כ ה"ל מופנה מצד א' כמו ביאה לג"ש דאינו מופנה אלא מצד אחד כמ"ש התוס' לעיל וליכא למימר דקיחה דאשה לבעלה נמי אינו מופנה אלא דגמר לה מג"ש דקיחה דעריות דהוא מופנה דא"כ מאי קא קשיא להו וא"ת נילף מקיחה דחייבי לאוין דדרשינן ליה לג"ש הא איכא למימר דקיחה דחייבי לאוין נמי אינו מופנה אלא דיליף הג"ש מקיחה דעריות שהוא מופנה וי"ל דודאי קיחה דאשה לבעלה מופנה הוא אלא דקים ליה לתלמודא שום פירכא על ג"ש דקיחה קיחה והיכא דהוי הג"ש מופנה מב' צדדין קאמר תלמודא דגמרינן לה ואין משיבין עליה אבל מקיחה דיבמה כיון דאינו מופנה ה"ל הג"ש אינה מופנה אלא מצד א' ומשיבין עליה וזו היא המדה:

    בד"ה לאחר מיתה נמי שארו כו' בסופו ואפילו למ"ד דממעט התם מקרא איכא למימר דמקרא דהתם פשיטא ליה לאביי הכא עכ"ל בפרק ד' מיתות דקאמר ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא לא רצו התוס' לפרש דה"נ מקרא דהכא פשיטא ליה התם דלישנא דלאו כלום הוא לא משמע להו דמקרא דהכא קאמר אלא דלאו כלום הוא ולא צריך קרא אבל לישנא דאביי דאמר הכא פריצותא אסר רחמנא משמע להו שפיר דאקרא דהתם סמך לומר הכי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה אשה לבעלה מנין וכו' עד תירץ הר"ר שמעון וכו' עיין באלפסי שתירץ קושיא זו בענין אחר:

    Maharam on Yevamot 55b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 55, Amud Bet, about 280 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “אתיא ״ביאה״ ״ביאה״.…”

    2. Segment 213 words

      Opens “יבמה לשוק, מנלן? אי למאן דאמר לאו…”

    3. Segment 37 words

      Opens “אלא: יבמה ליבם מנלן? אתיא ״ביאה״ ״ביאה״.…”

    4. Segment 46 words

      Opens “אשה לבעלה מנלן? אתיא ״קיחה״ ״קיחה״.…”

    5. Segment 517 words

      Opens “אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא ״שכבת…”

      Named: רבא.

    6. Segment 68 words

      Opens “דשפחה חרופה כדאמרן. דאשת איש פרט למשמש…”

    7. Segment 730 words

      Opens “הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור,…”

    8. Segment 825 words

      Opens “דסוטה למה לי? לכדתניא: ״שכבת זרע״, פרט…”

      Named: רב ששת, רבא.

    9. Segment 913 words

      Opens “אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך…”

      Named: רבא, אביי.

    10. Segment 1020 words

      Opens “אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה.…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1116 words

      Opens “אלא, לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך,…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “אמר שמואל: העראה זו נשיקה. משל לאדם…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1334 words

      Opens “כי אתא רבה בר בר חנה, אמר…”

      Named: רבי יוחנן, רב ששת, רבה.

    14. Segment 1428 words

      Opens “כי אתא רב דימי, א"ר יוחנן העראה…”

      Named: רב דימי, רבה.

    15. Segment 1519 words

      Opens “כי אתא רבין, א"ר יוחנן: העראה זו…”

      Named: רבה, שמואל.

    16. Segment 168 words

      Opens “לא, מנשיקה ועד הכנסת עטרה העראה קרי…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “כי אתא רב שמואל בר יהודה, א"ר…”

      Named: רב שמואל בר יהודה, שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 55b · Segment 14 — “כי אתא רב דימי, א"ר יוחנן העראה זו הכנסת…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 55b · Segment 12 — “אמר שמואל: העראה זו נשיקה. משל לאדם שמניח אצבעו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 55b · Segment 9 — “…דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא אסר רחמנא?

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 55b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026