Talmud Builders

    Yevamot 32b

    Back to index

    English translation — Yevamot 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Abbahu said: Rabbi Yosei concedes that a prohibition takes effect where another prohibition already exists when it is an expanded prohibition. An expanded prohibition is a prohibition that has a greater scope than the original prohibition, either because it applies with greater severity or because it applies to additional individuals. Rabbi Yosei holds that if the second prohibition incorporates additional individuals into the list of those for whom the original item is prohibited, then it takes effect in addition to the previous prohibition that had a more limited range.

    2The Gemara asks: This works out well in cases where the living brother married his wife first, and her sister became forbidden to him as a wife’s sister, and then afterward the brother who was subsequently deceased married his wife’s sister. In that case it is possible to say: Since a prohibition was added for all the brothers, a prohibition was added for the living brother as well, and he is liable due to both prohibitions, as this prohibition is more wide-ranging than the previous one. In other words, at first this sister was permitted to the other brothers, and when the second brother married her she was rendered a brother’s wife and so she was additionally forbidden to the other brothers.

    3However, where the deceased brother married first and afterward the living brother married her sister, in what way is there a prohibition that adds? No additional individuals were incorporated into the prohibition as a result of the marriage of the living brother with the sister, since the prohibition here proscribing a wife’s sister applies to him alone.

    4And if you would say: Since he himself now married a sister he became prohibited to all of the other sisters, as opposed to the prior state of affairs where only his brother was married to one of the sisters and all of the other sisters were permitted to him, and therefore an additional prohibition now applies to him, this is difficult. In this case the new prohibition is not considered an expanded prohibition, but rather it is considered a more inclusive prohibition. It is more inclusive and more comprehensive in that it adds additional aspects to the prohibition for the same individual. This is not called an expanded prohibition, as it does not add prohibitions to additional individuals.

    5Rather, Rava said that when Rabbi Yosei stated in the baraita that the man is liable due to both prohibitions, for a brother’s wife and for a wife’s sister, he meant to say: I ascribe to him liability as though he transgressed twice, since indeed he violated two prohibitions, yet he is liable to receive punishment in human courts on only one count. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: I ascribe to him liability as though he transgressed twice, yet he is liable to receive punishment on only one count. The Gemara asks: What difference does it make if we consider it as though he transgressed twice? The Gemara answers: It affects the decision whether or not to bury him among the completely wicked. Just as a righteous individual is not buried among the wicked, so too, a wicked individual is not buried among those more wicked than himself. He who violated this prohibition is considered as though he committed two transgressions and not one, and so he would be buried accordingly.

    6§ The Gemara comments that the issue of a prohibition taking effect where another prohibition already exists is taught in the dispute found in a baraita , where it was stated: With regard to a non-priest who served in some capacity in one of the Temple services, such as the burning of a burnt-offering on the altar on Shabbat, Rabbi Ḥiyya says: He is liable to receive punishment on two counts, both because he was a non-priest serving in the Temple and because he desecrated Shabbat. Bar Kappara says: He is liable on only one count. Rabbi Ḥiyya jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on two counts. Bar Kappara jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on one count.

    7Since the matter could not be decided by tradition, Rabbi Ḥiyya began to deliberate and analyze the question logically. Prohibited labor on Shabbat was prohibited to all. When prohibited labor was permitted in the Temple for the purposes of the Temple service, it was permitted only for priests. This indicates that it was permitted for priests and not for non-priests. Therefore, when a non-priest serves in the Temple on Shabbat, there is a transgression here due to his serving as a non-priest and there is a transgression here due to his desecrating Shabbat. Bar Kappara began to deliberate in a different manner: Shabbat was prohibited to all. When it was permitted it was permitted in the Temple, so that if it was permitted for one to serve in the Temple, it was permitted for him to serve on Shabbat. Therefore, there is a transgression here only for his serving as a non-priest, since if this man were a priest his service would have been permitted. Therefore, he is not liable to receive punishment for desecrating Shabbat.

    8They disagreed over a similar issue as well, the case of a priest with a blemish who served in the Temple by sacrificing a public offering, which overrides ritual impurity, while he was ritually impure. Rabbi Ḥiyya says: He is liable on two counts, both for serving with a blemish and for being ritually impure. Bar Kappara says: He is liable on only one count, for serving with a blemish. Rabbi Ḥiyya jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on two counts. Bar Kappara jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on one count.

    9Rabbi Ḥiyya began to deliberate. Ritual impurity was prohibited to all, as it was prohibited for all individuals who are ritually impure to enter into the Temple. When it was permitted in the Temple in circumstances where the entire public was impure, it was permitted for unblemished priests. Therefore, it was permitted only for unblemished priests and not for priests with blemishes. Consequently, if that priest with a blemish served while impure, there is a transgression here due to his status as a blemished priest and there is a transgression here due to ritual impurity. Bar Kappara began to deliberate in a different manner: Ritual impurity was prohibited to all. When it was permitted in the Temple, it was permitted for all. Therefore, the only problem was that this priest was blemished, and so there is a transgression here only due to his status as a blemished priest.

    10They disagreed over a similar issue as well. This dispute is with regard to a non-priest who ate a bird sin-offering that was killed by pinching the back of its neck. It is permitted for priests to consume such an offering, but it is prohibited to consume any other bird killed in such a manner, since it was not ritually slaughtered. Rabbi Ḥiyya says: He is liable to receive punishment on two counts, both for being a non-priest who ate a priestly offering and for eating something that was not properly slaughtered. Bar Kappara says: He is liable on only one count. Rabbi Ḥiyya jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on two counts. Bar Kappara jumped up and swore: I swear by the Temple service that this I heard from Rabbi Yehuda HaNasi: He is liable on one count.

    11Rabbi Ḥiyya began to deliberate. An unslaughtered animal carcass was prohibited to all. When it was permitted in the Temple, it was permitted to priests alone. Since it was permitted to priests and not to non-priests, there is a transgression here due to his status as a non-priest who ate of the sin-offering and there is a transgression here due to eating an animal killed by pinching. Bar Kappara began to deliberate: An unslaughtered animal carcass was prohibited to all. When it was permitted in the Temple, it was permitted to all. Therefore there is a transgression here only for being a non-priest, since if he were a priest there would be no prohibition at all.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיףשהוא חל על איסור כגון איסור אשת אח דמוסיף הוא שבתחלה כשנשא זה את אחותה וזו פנויה נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו נשאת לאחד מהן נאסרה על כולן משום אשת אח ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו ומגו דחייל שם אשת אח עלה לגבי שאר אחיו שהיתה מותרת להם חל נמי השם הזה לגבי דידיה ואע"ג דאסירא עליה וקיימא. אבל אשת איש ונעשית חמותו מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש נשא זה את בתה אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים דנימא מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה דהאי דחמותו ונעשית אשת איש ודאי איסור מוסיף הוא שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם נעשית אשת איש איתוסף האי שם עלה לגבי כ"ע ומגו דחייל עלייהו חייל נמי לגבי דהאי. והאי דקאמר רבי יוסי נידון בחמותו משום דבמיתות עסקינן ואי אתה יכול להמיתו בב' מיתות הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה אבל אם היה שוגג היה חייב ב' חטאות:

    תינח נשא חידאחות אשה קדים ואח"כ נשא מת אתי איסור אשת אח חייל כדפרישית מגו דאיתוסף איסורא דהאי שם לגבי אחיו כו':

    אלא היכא דנשא מתדאיסור אשת אח קדים עליה דהאי ואח"כ נשא אחותה מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא מגו:

    וכי תימא מגודבהנך נישואין דבתרייתא מתסר האי גברא בכולהו אחוותא משום אחות אשה דעד השתא הוו שריין ליה איתסר נמי משום האי שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו האי לאו איסור מוסיף הוא דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא אלא איסור כולל הוא דכייל לה לקמייתא בשם אחות אשה מגו דחייל על אחותה:

    איסור מוסיףכשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שמותרת עליו. איסור כולל שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו:

    ואית דגרסי הכא ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הואושיבוש הוא בידם ואע"ג דודאי איסור מוסיף הוא לאו פירכא היא דודאי אית ליה לר' יוסי איסור מוסיף כגון אשת איש חל על איסור חמותו ותרוייהו איסורי עליה והא דקאמר ונידון בחמותו משום דזו היא החמורה דאי אמרת נידון באשת איש אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור:

    אלא אמר רבאלעולם לית ליה לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג לחייבו שתי חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור ולקברו בין רשעים גמורים שהרשע נקבר אצל רשעים דתנן בסנהדרין (דף מו.) שתי קברות היו מתוקנין לב"ד א' לנהרגין ולנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין והכא נמי אע"ג דהאי לאו מחייבי ב"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין:

    חייב ב'ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת:

    מרבירבינו הקדוש:

    כשהותרה במקדש הותרהסתם הלכך אין כאן אלא משום זרות:

    ששימש בטומאהבקרבן צבור קאמר שדוחה הטומאה וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה ואזהרתיה מוינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו (ויקרא כ״ב:ב׳):

    אצל תמימים הותרהדראוים לעבוד דילפינן מבמועדו אפי' בטומאה (פסחים דף עז.):

    זר שאכלמליקת הכהנים:

    חייב שתיםמשום זרות ומשום נבילה דקרבן הנאכל לכהנים זר האוכלו עובר משום וזר לא יאכל כי קדש הם (שמות כ״ט:ל״ג) ולאו היינו אזהרה דמעילה דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה:

    לכהנים הותרהבחטאת העוף:

    יבמות 32 עמוד ב

    1אמר ר' אבהו: מודה ר' יוסי באיסור מוסיף.

    2תינח היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת מגו דאתוסף איסור לגבי אחים, אתוסף איסור לגבי דידיה.

    3אלא היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי, מאי איסור מוסיף איכא?

    4וכ"ת מגו דאיתסר בכולהו אחוותא האי איסור כולל הוא.

    5אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים, ואינו חייב אלא אחת. וכן כי אתא רבין, א"ר יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ואינו חייב אלא אחת. מאי נפקא מינה? לקברו בין רשעים גמורים.

    6ובפלוגתא. דאיתמר: זר ששימש בשבת, רבי חייא אומר: חייב שתים. בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת. קפץ רבי חייא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים. קפץ בר קפרא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת.

    7התחיל רבי חייא לדון: שבת לכל נאסרה, כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה. לכהנים הותרה, ולא לזרים. יש כאן משום זרות, ויש כאן משום שבת. התחיל בר קפרא לדון: שבת לכל נאסרה, כשהותרה במקדש הותרה. אין כאן אלא זרות.

    8בעל מום ששימש בטומאה. רבי חייא אומר: חייב שתים. בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת. קפץ ר' חייא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים. קפץ בר קפרא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת.

    9התחיל ר"ח לדון: טומאה לכל נאסרה, כשהותרה במקדש אצל כהנים תמימים הותרה. לכהנים תמימים הותרה, ולא לבעלי מומין. יש כאן משום בעלי מומין, ויש כאן משום טומאה. התחיל בר קפרא לדון: טומאה לכל נאסרה, כשהותרה במקדש הותרה, אין כאן אלא משום בעל מום.

    10זר שאכל מליקה, ר' חייא אומר: חייב שתים. בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת. קפץ רבי חייא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים. קפץ בר קפרא ונשבע: העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת.

    11התחיל רבי חייא לדון: נבלה לכל נאסרה. כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה. לכהנים הותרה, ולא לזרים. יש כאן משום זרות, ויש כאן משום מליקה. התחיל בר קפרא לדון: נבלה לכל נאסרה, כשהותרה במקדש הותרה, אין כאן אלא משום זרות.

    Tosafot

    איסור כולל הואוא"ת ודלמא ר' יוסי אית ליה נמי איסור כולל ואומר ר"י דקסבר דאשת איש ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא דמגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון באשת איש ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג דאיתסר בשאר קרובות כיון שאין שם אחד כי היכי דלא תקשה דרבי יוסי אדר' יוסי והא דחשיב איסור כולל בעל מום ששימש בטומאה דמעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי ליה מגו דאיתסר באכילה איתסר נמי בעבודה אכילה ועבודה חשיב נמי שם אחד דשניהם נאסרו בלשון קריבה דבעבודה כתיב כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' (ויקרא כ״א:י״ח) ובאכילה בטומאה כתיב איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו' (שם כב) דמיירי באכילה כדאמרינן בפ"ב דמעילה (דף י:) ובזבחים (דף מה:) ומיהו איסור מוסיף אומר ר"י דחשיב אפילו כשאין השמות שוין כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות יד:) גבי הבא על בת בתו חייב משום כלתו כו' ואין להאריך כאן:

    ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הואבקונטרס לא גרס ליה דאפילו חייל עליה איסור אשת איש נידון בחמורה וליכא למימר דמשמע ליה נידון בחמותו ולא חל כלל איסור אשת איש ואם לא התרו בו משום חמותו אלא משום אשת איש פטור דהא בפרק הנשרפים (סנהדרין דף פא. ושם) פריך רב אדא בר אהבה וליתרו נמי משום איסור אשת איש דהא א"ר אבהו מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ומשני ליה התם אדא ברי אטו בתרי קטלי קטלת ליה משמע בהדיא דחל איסור אשת איש אלא משום דנידון בחמורה ור"ת אומר דשפיר גרס ליה וטעי הכא כדהוה טעי התם רב אדא בר אהבה והוה סבור דנידון בחמותו משום דלא חייל עליה איסור אשת איש ולא חש לתרץ כיון דע"כ צריך לשינויא אחרינא משום קושיא קמייתא:

    אלא אמר רבא מעלה כו'לפי המסקנא דהכא לא איצטריך לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף מ"מ בהנשרפים (ג"ז שם) מייתי מדרבי אבהו משום דהאמת הוא דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כדמשמע בפ' אמרו לו (כריתות דף יד: ושם) גבי א"ר יוסי אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משום אשת משום הכי איצטריך ליה לרבי אבהו לאסוקי הכי:

    בין רשעים גמוריםפירוש אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ולא כמו שפירש בקונטרס לקוברו אצל נסקלים ונשרפין ור"ש סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורין כיון דלא מיחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים:

    בעל מום ששימש בטומאההא דלא נקט זר כדנקט לעיל היינו משום דאטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו' (ויקרא כ״ב:ב׳) והא דקאמר טומאה לכל נאסרה היינו אפי' בעלי מומין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא היכא דנשא ומת ואחר כך נשא חי מאי איסור מוסיף איכאור' יוסי ודאי אף בהא פליג מדתניא ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד.

    זר ששמש בשבתפירוש, תמידין או מוספין שהותרו בשבת.

    חייב שתיםכלומר לקברו בין רשעים גמורים. דליכא למימר שתי חטאות, דזרות לא מיחייב חטאת דזדונו מיתה בידי שמים, ואין חייבין חטאת אלא על שגגת כרת, אלא לאו איסורי קא חשיב וכדאיתא במסקנא דשמעתין וכן פירש רש"י ז"ל (בד"ה חייב ב').

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 32b

    Yevamot 32b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 302 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף שהוא חל על איסור כגון איסור אשת אח דמוסיף הוא שבתחלה כשנשא זה את אחותה וזו פנויה נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו נשאת לאחד מהן נאסרה על כולן משום אשת אח ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו ומגו דחייל שם אשת אח עלה לגבי שאר אחיו שהיתה מותרת להם חל נמי השם הזה לגבי דידיה ואע"ג דאסירא עליה וקיימא. אבל אשת איש ונעשית חמותו מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש נשא זה את בתה אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים דנימא מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה דהאי דחמותו ונעשית אשת איש ודאי איסור מוסיף הוא שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם נעשית אשת איש איתוסף האי שם עלה לגבי כ"ע ומגו דחייל עלייהו חייל נמי לגבי דהאי. והאי דקאמר רבי יוסי נידון בחמותו משום דבמיתות עסקינן ואי אתה יכול להמיתו בב' מיתות הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה אבל אם היה שוגג היה חייב ב' חטאות:

    תינח נשא חי דאחות אשה קדים ואח"כ נשא מת אתי איסור אשת אח חייל כדפרישית מגו דאיתוסף איסורא דהאי שם לגבי אחיו כו':

    אלא היכא דנשא מת דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי ואח"כ נשא אחותה מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא מגו:

    וכי תימא מגו דבהנך נישואין דבתרייתא מתסר האי גברא בכולהו אחוותא משום אחות אשה דעד השתא הוו שריין ליה איתסר נמי משום האי שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו האי לאו איסור מוסיף הוא דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא אלא איסור כולל הוא דכייל לה לקמייתא בשם אחות אשה מגו דחייל על אחותה:

    איסור מוסיף כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שמותרת עליו. איסור כולל שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו:

    ואית דגרסי הכא ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הוא ושיבוש הוא בידם ואע"ג דודאי איסור מוסיף הוא לאו פירכא היא דודאי אית ליה לר' יוסי איסור מוסיף כגון אשת איש חל על איסור חמותו ותרוייהו איסורי עליה והא דקאמר ונידון בחמותו משום דזו היא החמורה דאי אמרת נידון באשת איש אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור:

    אלא אמר רבא לעולם לית ליה לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג לחייבו שתי חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור ולקברו בין רשעים גמורים שהרשע נקבר אצל רשעים דתנן בסנהדרין (דף מו.) שתי קברות היו מתוקנין לב"ד א' לנהרגין ולנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין והכא נמי אע"ג דהאי לאו מחייבי ב"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין:

    חייב ב' ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 32b · Sefaria

    Tosafot

    איסור כולל הוא וא"ת ודלמא ר' יוסי אית ליה נמי איסור כולל ואומר ר"י דקסבר דאשת איש ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא דמגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון באשת איש ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דאשת איש ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג דאיתסר בשאר קרובות כיון שאין שם אחד כי היכי דלא תקשה דרבי יוסי אדר' יוסי והא דחשיב איסור כולל בעל מום ששימש בטומאה דמעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי ליה מגו דאיתסר באכילה איתסר נמי בעבודה אכילה ועבודה חשיב נמי שם אחד דשניהם נאסרו בלשון קריבה דבעבודה כתיב כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' (ויקרא כ״א:י״ח) ובאכילה בטומאה כתיב איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו' (שם כב) דמיירי באכילה כדאמרינן בפ"ב דמעילה (דף י:) ובזבחים (דף מה:) ומיהו איסור מוסיף אומר ר"י דחשיב אפילו כשאין השמות שוין כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות יד:) גבי הבא על בת בתו חייב משום כלתו כו' ואין להאריך כאן:

    ותו חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף הוא בקונטרס לא גרס ליה דאפילו חייל עליה איסור אשת איש נידון בחמורה וליכא למימר דמשמע ליה נידון בחמותו ולא חל כלל איסור אשת איש ואם לא התרו בו משום חמותו אלא משום אשת איש פטור דהא בפרק הנשרפים (סנהדרין דף פא. ושם) פריך רב אדא בר אהבה וליתרו נמי משום איסור אשת איש דהא א"ר אבהו מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ומשני ליה התם אדא ברי אטו בתרי קטלי קטלת ליה משמע בהדיא דחל איסור אשת איש אלא משום דנידון בחמורה ור"ת אומר דשפיר גרס ליה וטעי הכא כדהוה טעי התם רב אדא בר אהבה והוה סבור דנידון בחמותו משום דלא חייל עליה איסור אשת איש ולא חש לתרץ כיון דע"כ צריך לשינויא אחרינא משום קושיא קמייתא:

    אלא אמר רבא מעלה כו' לפי המסקנא דהכא לא איצטריך לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף מ"מ בהנשרפים (ג"ז שם) מייתי מדרבי אבהו משום דהאמת הוא דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כדמשמע בפ' אמרו לו (כריתות דף יד: ושם) גבי א"ר יוסי אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משום אשת משום הכי איצטריך ליה לרבי אבהו לאסוקי הכי:

    בין רשעים גמורים פירוש אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ולא כמו שפירש בקונטרס לקוברו אצל נסקלים ונשרפין ור"ש סבר דאע"פ שיש בעבירה זו שני איסורין כיון דלא מיחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים:

    בעל מום ששימש בטומאה הא דלא נקט זר כדנקט לעיל היינו משום דאטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו' (ויקרא כ״ב:ב׳) והא דקאמר טומאה לכל נאסרה היינו אפי' בעלי מומין:

    Tosafot on Yevamot 32b · Sefaria

    Rashba

    אלא היכא דנשא ומת ואחר כך נשא חי מאי איסור מוסיף איכא ור' יוסי ודאי אף בהא פליג מדתניא ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד.

    זר ששמש בשבת פירוש, תמידין או מוספין שהותרו בשבת.

    חייב שתים כלומר לקברו בין רשעים גמורים. דליכא למימר שתי חטאות, דזרות לא מיחייב חטאת דזדונו מיתה בידי שמים, ואין חייבין חטאת אלא על שגגת כרת, אלא לאו איסורי קא חשיב וכדאיתא במסקנא דשמעתין וכן פירש רש"י ז"ל (בד"ה חייב ב').

    Rashba on Yevamot 32b · Sefaria

    Ritva

    אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף פי' איסור מוסיף על ב' דרכים הא' שיש לו תוספת איסור באחרון מן הראשון אפילו לגבי הנאסר הראשון כגון שהראשון איסור אכילה והב' איסור הנאה וכדאמרינן לקמן גבי אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד ובדוכתא אחרינא והב' שיש באיסור ב' תוספות איסור לאחרים שהיו מותרים באיסור הראשון כגון אחות אשתו שנעש' אשת אח דמעיקרא הוי איסור לדידיה והשתא לכולי עלמא ומגו דחל איסור על שאר בני אדם חל עליו. ואיסור כולל הוא שזה האיסור האחרון כולל דבר הנאסר דברים שהיו מותרים מחמת האיסור הראשון כי האיסור דברים המותרים ודברים האסורים כגון נבילה מערב יוה"כ דכי את' יוה"כ חל על הנבלה בכלל שחל על השחוטה וכיוצ' בו בשקדש אחיו אשה וחזר הוא וקדש אחותה נאסר עליו אשת אחיו משום אחות אשה בכולל שהיו לאשתו זאת קרובות אחרות שנאסרו לו בקדושי אשתו ונכללה בכללן אף אשת אחיו שהיתה אסורה עליו קודם לכן משום אשת אח וכן כל כיוצא בזה והיינו דאמרי תינח שנשא חי ואח"כ נשא מת פי' דאיסור אחות אשה קדים וכי אתי איסור אשת אח דבתרייתא הוי איסור מוסיף כדמפרש ואזיל דמגו דאיתוסף איסורה לכל בני העולם משום אשת איש וי"ל דניח' ליה שום חלות דאשת אח עצמו דאיתוסף על אחרים ועוד דנקט איסור שאר אחים דחמיר טפי דאיתי' אפילו לאחר מיתת אחיהם:

    וכ"ת מיגו דאיתסר בכלהו אחוות' (אתסר) האי איסור כולל הוא פי' ור' יוסי לית ליה איסור כולל מדקתני בברית' דפרכינן מינה אשת איש ונעשה חמותו שנדון איסור כולל היא שנכללה בכלל שאר קרובות אשתו שנאסרו עליו בקדושי אשתו והיינו נמי דלא נקט רבי אבהו דמודה רבי יוסי באיסור כולל:

    ויש גרסאות דגרסי ותו חמותו ונעשת אשת איש איסור מוסיף הוא ולית' כדכתב רש"י ז"ל דאפילו תימ' דחייל איסור אשת איש על חמותו אינו נדון באשת איש דקל שאין איסור חל לדחות איסו' ראשון וכדפרכינן התם משום דאקדושי' פקע איסור גיד הנשה והכי איתא בפרק אלו הן הנשרפין א"ל רב אחא בר אהבה לרב' חמותו ונעשת אשת איש נדון בחמותו וליתרו נמי באיסור א"א דהא אמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל ברי בתרי קטלת ליה פי' דליכא לחיובי בתרי קטלי וכיון דכן בחמותו דחמיר' דחל' עליה מעיקר' והוי יודע דאפילו הכי למאן דאית ליה איסור מוסיף אהני ליה שאם לא התרו בו משום חמותו והתרו בו משום א"א נדון כאשת איש והא דקתני לעיל נדון כחמותו שהתרו בו משום חמותו או אפי' משום שתיהן:

    אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאלו עשאן ואינו חייב אלא א' פי' דלענין מלקות וחטאות אינו חייב אלא א' וכי קתני חייב שתים לקבלם בין רשעים חמורים אם עשה כן במזיד. ופרש"י ז"ל דרבא קאמ' דר' יוסי לית ליה איסור חל על איסור כלל ואפי' באיסור מוסיף וכי קתני בבא על אשת אחיו חייב שתים לקברו בין רשעים גמורים ותימא למה ליה למינד מדר' אבהו בכדי דהא לא קיימ' לן אלא איסור כולל וי"ל דלא ניחא לן לאוקומי ברייתא דבא עליה בתרי גווני חד' לענין מלקות וחטאו' כשנש' חי ואח"כ נשא מת דאיסור מוסיף ואידך דנש' מת ואח"כ נש' חי דאיסור כולל הוא ולשון אלא אמר רב' מוכיח כן דאוקים רב' לקברו בין רשעים גמורים דאידך כר' אבהו מפרש לה דההיא דר' אבהו דוקא היה ובסנהדרין ובכריתו' מייתי לה ומ"מ ר"ש פליג דאפי' לקברו בין רשעים גמורים אינו חייב אלא א' אבל מורי הר"ם ז"ל היה מפרש דל' פליג אלא לענין חטאות דכי היכי דבכולל אינו חייב אלא א' לענין קרבן כך אינו חייב אלא א' באידך דאיסו' מוסיף ואין זו שיטת התוספו' ושיטת רבי' הרמב"ן ז"ל:

    זר ששמש בשבת פי' דתמידין ומוספים דשרו לכהנים בשבת חייב שתים פי' איסור' חשיב או למלקות או לקברו בין רשעים גמורים דמשום זר ששמש או משום בעל מום ששמש ליכ' חטאת שאין חטאת אלא בדבר שזדונו בכרת והני זדונם במיתה בידי שמים כדכת' בפ' אלו הנחנקים אלו הן שבמיתה האוכל טבל וזר ששמש ובעל מום ששמש וכדפרש"י ז"ל:

    התחיל ר' חיי' לדון וכו' ק"ל דלקמן אמרינן דפליגי באיסור כולל או באיסור בת ראשון לפום האי טעמא דאמרינן אינהו לא פליגי אלא בשבת וטומאה אם הותרה לכהנים בלבד או אפי' לזרים וי"ל דאליבא דר' אבהו באיסור כולל או באיסור בת א' פליגי כדאמרן לקמן והכא טעמא דנפשייהו קאמרי לסייע לעצמו למ"ש בשם ר'. והכי דייק לישנ' דאמרי התחיל ר' חייא נדון התחיל בר קפרא לדון וסייעתי' כל דהו דמסייעין לעיקר דינא ואע"פי שאין זה איסור כולל ואיסור בת א':

    Ritva on Yevamot 32b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שכל שאין שם אחת מדרכים אלו אין איסור חל על איסור מכל מקום בדיני שמים חייב ואם לא עשה תשובה אף בית דין קוברין אותו אצל רשעים חמורים ר"ל בקברות המתוקנים לנסקלין ונשרפין על הדרך שביארנו בסנהדרין מ"ו א' אע"פ שלא עבר על דבר שיתחייב בו סקילה או שריפה הואיל ושתים רעות עשה ולא שב בנתים:

    זר ששימש בשבת עבודה הניתרת לכהנים בשבת כגון תמידין ומוספין חייב שתים אחת משום זרות ואחת משום שבת שאע"פ שהותרה שבת לענין עבודה לא הותרה אלא לכהנים ומכל מקום חיובין אלו אין שניהם חלין כאחד שאם בשוגג הרי אין חטאת בזר ששימש שאין חטאת אלא בדבר שזדונו כרת וזרות אין בזדונו אלא מיתה בידי שמים ואם במזיד בהתראת מלקות ולמלקות הרי אין מלקות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא אלא חייב שתים דקאמר שחייב על כל אחת לפי הראוי אם בשוגג חייב קרבן על השבת ואם במזיד חייב מלקות על הזרות ואזהרתו וזר לא יקרב אליכם ולענין ביאור בסוף השמועה לקמן ל"ג ב' פירש דאיסורי קא חשיב ולקברו בין רשעים חמורים:

    כהן בעל מום ששימש בטומאת מת קרבן צבור שטומאת מת דחויה אצלו בקרבן שקבוע לו זמן אם היו הכהנים המקריבים טמאים במת כמו שיתבאר במקומו חייב שתים אחת משום בעל מום ואחת משום טומאה שאע"פ שהותרה טומאה במקדש לא הותרה אלא אצל תמימים ואף זו לא לקרבן שהרי אין זדונן כרת אלא מיתה בידי שמים אלא או לענין איסורין ולקברו בין רשעים חמורים או למלקויות בעל מום מדכתיב ואל המזבח לא יגש כי מום בו וטמא מדכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל ושמא תאמר והרי יש כאן כרת מיהא מצד ביאתו למקדש בטומאה פירשוה במסכת שבועות כגון שנטמא בעזרה ויצא לו מיד בקצרה והיתה צינורא בידו והפך בה אבר על גבי המזבח וקירב שריפתו וקרובי עבודה עבודה היא והוא הדין בשני אלו אם הם בהפך ר"ל זר ששימש בטומאה ובעל מום שימש בשבת:

    זר שאכל מליקה חייב שתים אחת משום זר שאכל קדש ואחת משום אוכל נבלה שלא הותרה מליקה אלא במקדש ולכהנים ודבר זה לא לקרבן אלא למלקויות זר שאכל קדש מדכתיב וכל זר לא יאכל קדש ואכילת נבלה מדכתיב לא תאכלו כל נבלה:

    Meiri on Yevamot 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה איסור כולל הוא וא"ת כו' ומיהו אר"י דלההוא לישנא דלקמן דסבר רבי חייא דרבי יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל כו' עכ"ל מדבריהם נראה דלר' חייא צ"ל כן ולא לבר קפרא וק"ק מי דחקו למימר הכי לרבי חייא דוקא ולההוא לישנא דפליגי ר' חייא ובר קפרא באיסור כולל אליבא דר' יוסי הא למסקנא דפליגי באיסור בת אחת אליבא דר"ש ע"כ אפילו בר קפרא סבר הכי דחייב תרתי באיסור כולל לרבי יוסי כדמוכח לקמן ואפילו לרב אשי דמוקי בזר ששימש בשבת למנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים מ"מ בבעל מום ששימש בטומאה חייב לגמרי שתים לר' יוסי כמו שכתבו התוס' לקמן וא"כ לבר קפרא נמי צ"ל כך דא"א ונעשית חמותו אינו חשוב איסור כולל כו' כי היכי דלא תקשי דר' יוסי אדר"י וצ"ע:

    בד"ה אלא אמר רבא מעלה כו' לפי המסקנא דהכא לא איצטריך לר' אבהו למימר דמודה ר' יוסי כו' דמודה כו' עכ"ל ולא בעו למימר דהא דמייתי בהנשרפין מדר' אבהו היינו לר' חייא ובר קפרא דסבירא להו במסקנא דהכא דר' יוסי באיסור כולל מחייב תרתי והאי תירוצא דרבא קאי במסקנא דניחא להו למימר דסתמא דתלמודא דהתם בהנשרפין אזלא אפילו אליבא דר' יוחנן דפליג עלייהו וסבר דר' יוסי אינו מחייב באיסור כולל וקושטא דמלתא קאמר דמחייב ר' יוסי באיסור מוסיף דרבין משמיה דרבי יוחנן גופיה דפליג הכא קאמר בהדיא בפרק אמרו לו דמחייב רבי יוסי באיסור מוסיף ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 32, Amud Bet, about 302 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אמר ר' אבהו: מודה ר' יוסי באיסור…”

    2. Segment 216 words

      Opens “תינח היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת…”

    3. Segment 311 words

      Opens “אלא היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי,…”

    4. Segment 49 words

      Opens “וכ"ת מגו דאיתסר בכולהו אחוותא האי איסור…”

    5. Segment 536 words

      Opens “אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו…”

      Named: רבא.

    6. Segment 635 words

      Opens “ובפלוגתא. דאיתמר: זר ששימש בשבת, רבי חייא…”

      Named: רבי חייא.

    7. Segment 738 words

      Opens “התחיל רבי חייא לדון: שבת לכל נאסרה,…”

      Named: רבי חייא.

    8. Segment 834 words

      Opens “בעל מום ששימש בטומאה. רבי חייא אומר:…”

      Named: רבי חייא.

    9. Segment 943 words

      Opens “התחיל ר"ח לדון: טומאה לכל נאסרה, כשהותרה…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “זר שאכל מליקה, ר' חייא אומר: חייב…”

      Named: רבי חייא.

    11. Segment 1139 words

      Opens “התחיל רבי חייא לדון: נבלה לכל נאסרה.…”

      Named: רבי חייא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 32b · Segment 5 — “אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים,…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Yevamot 32b · Segment 1 — “אמר ר' אבהו: מודה ר' יוסי באיסור מוסיף.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026