Talmud Builders

    Yevamot 18b

    Chapter 2 - Keitzad Eshet Achiv

    גם: יבמות דף י״ח ע״ב, פרק ב׳ כיצד אשת אחיו

    English translation - Yevamot 18b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In the case of a widow waiting for her yavam to take her in levirate marriage or perform ḥalitza , if his brother betrothed her sister they said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: They say to the brother who betrothed her: Wait and do not marry your betrothed until your brother performs the required action, either ḥalitza or levirate marriage. This is because until that time the levirate bond is still applicable and the woman betrothed to you is forbidden to you as the sister of a woman bonded to you. And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira. From here one may infer that Shmuel holds that the levirate bond is substantial.

    2Rav Yosef said to him: And if it were the opinion of Rav, what problem would there be? Abaye said to him: It is difficult because there would be a contradiction between the opinion of Rav and another statement of Rav, since Rav Huna cited Rav, and the conclusion from his statements was that the levirate bond is not substantial. He said to him: Rav Huna and Rav Yehuda each cited Rav. Perhaps they are amora’im and disagree in accordance with the opinion of Rav, i.e., with regard to his opinion? The Gemara answers: Since that which was stated in the name of Shmuel was explicit, while that said in the name of Rav must be explained as an amoraic dispute, we will not leave that statement said explicitly in the name of Shmuel and explain it as an amoraic dispute according to the opinion of Rav.

    3Rav Kahana said: I reported this discussion before Rav Zevid of Neharde’a. He said: That is how you teach this, without knowing for certain that Rav Yehuda was stating the halakha in the name of Shmuel. We learn it explicitly: Rav Yehuda said that Shmuel said: In the case of a widow waiting for her yavam who died before he could perform ḥalitza or levirate marriage, he is prohibited from marrying her mother. Apparently Shmuel holds that the levirate bond is substantial. And Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel also said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira.

    4The Gemara comments: Both statements by Shmuel on the subject are necessary and there was no redundancy here, as, if he were to teach us only the principle that the levirate bond is substantial, I would say that this applies only to the case of one yavam but not to a case of two yevamin , where the levirate bond is not as strong. This comes to teach us that even in the case of two yevamin there is a bond, and that is the conclusive halakha put forth by Rabbi Yehuda ben Beteira. And if he were to teach us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, I would say that this applies only in the case where the woman awaiting levirate marriage is living, but after her death the levirate bond is terminated and he is permitted to marry her relatives. This comes to teach us that the levirate bond is not terminated without cause but rather it is necessary to perform some act in order to exempt her from it.

    5MISHNA: If there were two brothers, and one died, and the second entered into levirate marriage with his brother’s wife while he was already married to another woman, and subsequently a third brother was born to them, and the second brother then died, whereby both of his wives happened before the third brother for levirate marriage, then the first woman, who was the wife of the first brother, is exempt due to the fact that she is the wife of a brother with whom the third brother did not coexist, and the second woman, who was the first wife of the second brother, is exempt due to her rival wife. If the second brother had performed only levirate betrothal with her and then died before fully marrying her, the second woman performs ḥalitza and may not enter into levirate marriage, as the levirate betrothal is not considered a sufficiently valid marriage so as to render her the rival wife of a relation forbidden to the third brother.

    6Rabbi Shimon says with regard to the first clause of the mishna: The third brother either enters into levirate marriage with whichever one he wishes, or he performs ḥalitza with whichever one he wishes. Since he was born after his second brother had already entered into levirate marriage with the first brother’s widow, she is considered the wife of a brother with whom he did coexist, not the wife of a brother with whom he did not coexist. Therefore, he may enter into levirate marriage with her.

    7GEMARA: Rav Oshaya said: Rabbi Shimon’s opinion differed even on the first mishna. That is, Rabbi Shimon disagreed not only in the case stated explicitly in this mishna, in which the newly born brother came into the world after the widow of his first brother had already married his second brother, but he also disagreed in the case of the first mishna in the chapter, where the third brother was born prior to his second brother entering into levirate marriage with the widow. From where is this derived? Rav Oshaya came to this conclusion from the fact that it teaches a superfluous mishna.

    8How so? In accordance with whose opinion is it teaching the section of the first clause, i.e., the previous mishna? If we say it is the opinion of the Rabbis, who prohibit marriage to the wife of a brother with whom one did not coexist in all cases, then let us look at the second mishna. Now that even in the case where the second brother entered into levirate marriage and afterward the third brother was born, such that when he found her, i.e., when he was born, she had a permitted status, as she was already married to the second brother, she was never in his lifetime the wife of a brother with whom he did not coexist but was in fact for him the wife of a living brother. Nevertheless, even under such circumstances, the Rabbis prohibit him from entering into levirate marriage with her. Is it necessary, then, to teach the case presented in the first mishna of a third brother who was born and subsequently the second brother entered into levirate marriage with the wife of the first brother? According to the opinion of the Rabbis, this first mishna is redundant. Rather, is it not that it was necessary to state this first mishna for the opinion of Rabbi Shimon?

    9If so, this is how it must be understood: The first mishna was taught in order to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Shimon, which allows even the case specified in the first mishna, and the latter clause, i.e., the present mishna, was taught to convey the far-reaching nature of the opinion of the Rabbis, that even if the third brother was born after levirate marriage to the second brother she remains forbidden to the third brother. And by right it should have explained that Rabbi Shimon disagrees even in the first mishna, but the author of the mishna waited until the Rabbis finished their words, and then he went back and wrote that Rabbi Shimon disagreed with them.

    10The Gemara asks: But according to the opinion of Rabbi Shimon, how can you find this case of the wife of a brother with whom he did not coexist? The Gemara answers: It is in the case of a single brother who died and subsequently another brother was born to him. Here, the widow would be the wife of a brother with whom he did not coexist, and she would not be required to perform ḥalitza or enter into levirate marriage with him. Alternatively, it can be found in the case of two brothers, one of whom died, and the remaining brother did not take the deceased brother’s wife in levirate marriage, and did not die, and in the meantime a third brother was born. She still has the levirate bond due to the deceased brother, who was a brother with whom the newly born brother did not coexist.

    11The Gemara proceeds to clarify Rabbi Shimon’s position: Granted, in the case when the second brother first performed levirate marriage and subsequently the third brother was born, it is possible to explain that when the third brother found her, i.e., when he was born, he found her in a permitted state because when he was born she was already the wife of a living brother with whom he coexisted. But if he was born and subsequently the second brother performed levirate marriage, what is the reason that Rabbi Shimon renders her permitted? The Gemara answers: One must say that Rabbi Shimon holds that the levirate bond is substantial, and that the bond itself created a tie of kinship. Moreover, a woman with a levirate bond is considered like a married woman. Since there is a bond between the yevama and the living brother it is as though she were already married to him. Accordingly, she is, for the new brother, like the wife of his brother with whom he coexisted.

    12Rav Yosef strongly objects to this: Now that in the case of a levirate bond and a levirate betrothal together Rabbi Shimon is uncertain as to whether she is similar to a married woman or an unmarried woman, is it necessary to say that by levirate bond alone she is not like a married woman? If so, how can the Gemara assume that for Rabbi Shimon, the levirate bond alone gives her the status of a married woman?

    13What is the proof that this is Rabbi Shimon’s opinion? As we learned in a mishna (31b): In the case of three brothers who were married to three unrelated women, and one of the brothers died, and the second brother performed levirate betrothal with the widow and subsequently died, then these women, both the first wife of the second brother and the betrothed widow of the first brother, must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage with the third brother.

    14What is the reason that the wife of the first brother is not eligible for levirate marriage? As it is stated: “And one of them dies…her brother-in-law will have intercourse with her and will take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). From here it is derived: She who is subject to a levirate bond with a single yavam enters levirate marriage and not she who is subject to a levirate bond with two yevamin . This woman requires levirate marriage due to the death of the first brother, and also, due to the subsequent levirate betrothal, requires levirate marriage following the death of the second brother.

    15However, Rabbi Shimon says: Let him enter into levirate marriage with whichever he wishes and perform ḥalitza with the second. Rabbi Shimon does not accept the homiletical interpretation forbidding a woman who is subject to two levirate bonds. The Gemara explains his opinion: Rabbi Shimon does not allow him to take both in levirate marriage. Why not? Perhaps the levirate bond is substantial, and combined with the levirate bond to the second brother the woman might be considered to be already married to the second brother, and then these two women would be two yevamot who come

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שומרת יבם - ממתנת לייבום יבמה:

    שקדש אחיו - של יבם את אחותה אחר שנפלה זו לפניו:

    אומרים לו - למארס המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא:

    עד שיעשה אחיך מעשה - עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך. אלמא זיקה אסרה לאחותה:

    א"ל - רב יוסף לאביי ואי משמיה דרב אמרה מאי קשיא לך:

    דרב אדרב - דא"ר הונא אמר רב לעיל מותר באמה:

    אמוראי נינהו - רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו ופליגי אליביה:

    כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא - דיש זיקה דשמואל עצמו אמרה ולא תלמידו משמו ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה:

    ומשמיה דרב איתמר כאמוראי - בפלוגתא דהא פליג רב הונא לא שבקינן כו':

    הכי קמתניתו לה - לרב יהודה דלעיל בסתמא שלא הזכיר שם רבו וצריכיתו למידק הא דרב יהודה דשמואל היא:

    ה"ג אנן בהדיא מתנינן לה:

    ואזדא שמואל לטעמיה - כולה רב כהנא אמרה:

    ה"מ מחיים - כל זמן שיבמתו קיימת:

    מתני' ומת - המייבם:

    מייבם לאיזו שירצה - ופטורה חברתה. ולאו אעשה בה מאמר קאי אלא ארישא דקתני הראשונה יוצאה כו' דקאמר ר"ש דכיון דכשנולד כבר נתייבמה ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם מותרת לו:

    גמ' אף בראשונה - וקא שרי נולד ואח"כ ייבם:

    מדקתני משנה יתירה - לכולה ההיא בבא דרישא דלמאן קתני לה אי לאו דפלוגתא דר"ש עלה קיימא ולהכי תנייה לאשמועינן דאפי' בההיא שרי:

    למאן קתני לה - לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא:

    אילימא לרבנן - לאשמועינן איסורא לרבנן דהא לא איסור ולא היתר לר"ש שמעת מינה ברישא דהא לא איירי בה:

    ונטר להו - המתין להם:

    והדר פליג עלייהו - בכולה מילתא:

    בחד אחא - דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה לזה להתייבם:

    אי נמי בתרי - אחים ומת האחד ונולד להם אח השלישי:

    ולא ייבם - זה השני את יבמתו:

    ולא מת - אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליבמה מזיקת אח שלא היה בעולמו. אבל היכא דייבמה השני פקעה זיקת אח הראשון ונעשית אשתו של זה השני אי נמי לא יבמה האי שני הואיל והוזקקה לו הרי היא ככנוסה כדלקמן וכשמת מותרת לשלישי:

    בהתירא אשכחה - שלא נאסרה עליו שעה אחת שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום:

    יש זיקה - כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה ונזקקה לו לשני אלימא ההיא זיקה לשוויא ככנוסה והוי ליה כייבם ולבסוף נולד:

    זיקת יבם אחד - כגון שלא נפלה אלא פעם אחת או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה וכשמת אין כאן אלא זיקת ייבום של שני או לא עשה בה מאמר ומת אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון ועכשיו יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין שיש עליה קצת זיקה מן הראשון דכל זמן שלא נתייבמה לא פקע זיקתה מן השני וצרתה אשת השני אסורה משום דידה:

    מייבם לאיזו שירצה - דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים דאי מאמר קונה הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו ואם אין קונה הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון:

    וחולץ לשניה - משום ספיקא כדמפרש ואזיל:

    יבמות 18 עמוד ב

    1שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה, משום ר' יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו: המתן עד שיעשה אחיך מעשה. ואמר שמואל: הלכה כר' יהודה בן בתירה.

    2א"ל דאי דרב מאי? א"ל קשיא דרב אדרב! דלמא אמוראי נינהו, ואליבא דרב. כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא, ומשמיה דרב כאמוראי לא שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן כאמוראי ואליבא דרב.

    3אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר: אתון, הכי מתניתו לה! אנן, בהדיא מתנינן. אמר רב יהודה אמר שמואל: שומרת יבם שמתה אסור באמה. אלמא קסבר יש זיקה. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.

    4וצריכי, דאי אשמעינן יש זיקה, ה"א ה"מ בחד, אבל בתרי לא, קמ"ל ואי אשמעינן הלכה כר' יהודה בן בתירה, ה"א ה"מ מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה, קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה.

    Mishna

    5שני אחים, ומת אחד מהן, ויבם השני את אשת אחיו, ואח"כ נולד להן אח, ומת, הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת השניה חולצת ולא מתייבמת.

    6ר"ש אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה, או חולץ לאיזו מהן שירצה.

    Gemara

    7אמר רב אושעיא: חלוק היה ר"ש אף בראשונה. ממאי מדקתני משנה יתירה.

    8בבא דרישא למאן קתני לה? אילימא לרבנן, השתא יבם ולבסוף נולד, דכי אשכחה בהתירא אשכחה, אסרי רבנן, נולד ואח"כ יבם, מיבעיא? אלא לאו, לר"ש איצטריך,׃

    9ותנא רישא להודיעך כחו דר"ש ותנא סיפא להודיעך כחן דרבנן. ובדין הוא דנפלוג ר"ש ברישא, אלא נטר להו לרבנן עד דמסיימי למילתייהו, והדר פליג עלייהו.

    10אלא אשת אחיו שלא היה בעולמו לר"ש היכי משכחת לה? בחד אחא, ומית, ונולד לו אח. אי נמי: בתרי, ולא יבם, ולא מית.

    11בשלמא יבם ואח"כ נולד, כי אשכחה בהתירא אשכחה. אלא נולד ואח"כ יבם מאי טעמא? קסבר: יש זיקה, וזיקה ככנוסה דמיא.

    12מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא ליה לר"ש אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?

    13מאי היא דתנן: שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר, ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות.

    14שנאמר: ״(דברים כה״, ה) ״ומת אחד מהם... יבמה יבא עליה״, מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין.

    15רבי שמעון אומר: מייבם לאיזהו מהן שירצה, חולץ לשניה. יבומי תרוייהו לא דדלמא יש זיקה, והוו שני יבמות הבאות׃

    Tosafot

    שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו' - אר"י דדוקא קידש אומרים לו המתן מלישא משום דבשעת נישואין נראה כנושא אחות זקוקתו אבל אם נשא כבר שהיא אשתו גמורה פקע לה זיקה לגמרי ואין צריך להמתין מלבעול ודוקא קידש אחר נפילה כדמוכח בהחולץ (לקמן יבמות מא. ושם) דבקידש באיסור איירי דמסיק עלה מתה אשתו מותר ביבמתו משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה אבל אם קידש בהיתר קודם נפילה שלא היתה אחות זקוקתו בשעת קידושין א"צ להמתין כלל:

    אומרים לו המתן - וא"ת למה צריך להמתין דכיון דקדשה פקעה לה זיקה לגמרי כדמוכח בפ' ד' אחים (לקמן יבמות כט. ושם) גבי הא דא"ר אלעזר מאמר לב"ש אינו קונה קנין גמור אלא לדחות בצרה בלבד א"ר אבין אף אנן נמי תנינא ב"ש אומר יקיימו דיעבד אין לכתחלה לא ואי ס"ד דמאמר קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה ומאי קושיא אפי' קני קנין גמור הא אמרי' הכא דצריך להמתין בקידושין דאורייתא ולפי מאי דפרישית לעיל דמש"ה חשיב לר"י בן בתירה יחידאה א"ש וי"ל דלר"י בן בתירה דסבר יש זיקה אין הקידושין מפקיעים הזיקה אבל ר' אבין סבר אין זיקה ולא אסור לייבם אלא משום ביטול מצות יבמין ולהכי פריך אי מאמר קונה לב"ש קנין גמור זה יעשה קנין גמור ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה ויכולים לעשות ע"י שליח בבת אחת דליכא ביטול מצות יבמין והא דשרי הכא לקיימה אפי' לרבי יהודה בן בתירה ובפ' ד' אחין ששניהם נשואים ב' אחיות דאייתי לעיל קתני סיפא קדמו וכנסו יוציאו אר"י דשאני גבי ד' אחים שהאחיות לא היו באות לעולם לכלל היתר שכל אחת אחות זקוקתו אבל היכא דאחות יבמה אתיא לכלל היתר לאחר שיעשה אחיו מעשה לא החמירו להוציא:

    דאי דרב מאי - וא"ת דבסוף פ"ק דכתובות (דף יב:) נמי אמרינן הא דרב יהודה דשמואל היא ולא פריך דאי דרב מאי וי"ל דהכא משמע דרב יהודה משמיה דרב קאמר לה דקאי ארב הונא דקאמר משמיה דרב שומרת יבם שמתה מותר באמה:

    משכחת לה בחד אחא - וא"ת לעיל בפ"ק (יבמות דף ט: ושם) בשמעתיה דלוי קאמר בפלוגתא לא קמיירי ופריך והא א"ר אושעיא חלוק היה ר"ש אף בראשונה הא לרבי אושעיא נמי משכחת לה בחד אחא ולפטור צרתה וצרת צרתה נמי משכחת לה למאי דאמר לקמן דמודי ר"ש בזיקת שני יבמין דלאו ככנוסה דמיא וי"ל דמתני' דפרקין אתא לפרושי פרקין קמא דקתני כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו ולר' אושעיה דחלוק ר"ש אף בראשונה ע"כ מתני' דפרק קמא איירי בפלוגתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה - איכא למידק למה לן למימר ליה לאמתוני, מכי קדש את אחותה תיפוק הלזו משום אחות אשה, דמאי שנא נשואין הא משעת אירוסין נמי אחות אשה היא, והלכך כיון שקדשה אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה, ואמרינן נמי לקמן בפרק ד' אחין (יבמות כט, ב) ואי סלקא דעתך מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה (עיין להלן (יבמות מא, א) ד"ה עוד). ואם תאמר דלמא ב"ש אין זיקה ס"ל, ומשום הכי אתו אפילו קדושין ודחו לה לזיקה דחייה גמורה. הא ליתא, דודאי לכאורה ב"ש יש זיקה ס"ל, וכדתנן ברישא דמתניתין (להלן יבמות כו, א) הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואי אמרת אין זיקה זה יכנוס וזה יכנוס אלמא יש זיקה. אבל בתוס' (ד"ה אומרים) תירצו דלמאן דאמר דיש זיקה ודאי אין קדושין מפקיעין זיקה. וב"ש אין זיקה ס"ל, ומתניתין דקתני חולצות ולא מתיבמות טעמא משום דאסור לבטל מצות יבמין. ואם תאמר אם כן היאך הקשו זה יעשה מאמר ויקנה, והא איכא למיחש דלמא אדמיבם האי מיית אידך. יש לומר דהכי קאמר יעשו שתיהן שליח לקבל מאמר של שניהם בבת אחת ויתיבמו. ואם תאמר אפילו לדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל עדיין שאלתנו במקומה, מה יש בין נשואין לקדושין אפילו למאן דאמר יש זיקה או אלו ואלו ידחו ביבמה, או אלו ואלו לא ידחו, ויש לומר דלדברי האומרים יש זיקה הרי היא כמקודשת אצלו וכשיקדש אחותה האיך תוציא מקודשת זו למקודשת הראשונה, דמאי אולמה דבתרייתא מקמייתא. אבל נשואה שהיא כנוסה אצלו אינו בדין שתוציא המקודשת לזו מביתה אחר שכנס אצלו. כן תירץ הרמב"ן נר"ו. ומכל מקום אין דרכם מתחוור באותה שמועה של זה יעשה מאמר ויקנה, דלמא בית שמאי סבירא ליה יש זיקה ולפיכך אין מאמר מפקיע. ועוד דאי טעמא דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין, מה הועילו בעשיית שליח, והא איכא למגזר אטו מיבם והדר מיבם אידך, דהא מדינא למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין כי חליץ האי והדר מיבם אידך שפיר דמי, אלא דגזרינן אטו מיבם ברישא והדר חליץ ואתי לידי איסור בטול מצוה, והכי נמי לא שנא. ואי אמרת לחלופי לא חיישינן למה [צריך] הוא לעשות מאמר בבת אחת, זה יכנוס וזה יכנוס בשעה אחת ולא צריכינן לקנין גמור של מאמר, אלא ודאי משמע דטעמייהו דב"ש משום דס"ל יש זיקה ואפילו הכי אי מאמר קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה וכונס אותה לכתחלה דמשעת מאמרו הופקעה זיקתו מאחותה לגמרי. ותצא הלזו משום אחות אשה והדרא קושיין לדוכתה. והרמב"ן נר"ו תירץ שהיא גזרה שמא יכנוס בלא קדושין אחרים ונמצא פוגע באחות זקוקתו ולפיכך לא התירו לו ביאה כלל עד שיעשה אחיו הגדול מעשה. וקשיא לי אם כן היאך הקשו שם זה יעשה מאמר ויקנה, כלומר ויכנוס, נחוש דלמא כונס בביאה בלא קדושין, והתם איכא למגזר טפי משום דעיקר קנין ביבמה ביאה ולכולי עלמא מיהת קדושין אין מפקיעין זיקה לגמרי, ולא נפטרה יבמה משום אחות אשה בקדושין בלבד שקדש את אחותה לאחר זיקה וכדתנן (להלן יבמות מא, א) מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. וליבום נמי שריא אם מתה אשתו, כרב דאמר הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון כדאיתא התם בפרק החולץ. ולדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל נראה שהנשואין פוטרין אותה לגמרי, ותצא הלזו משום אחות אשה. ויש לי עוד בשמועה זו, ובאותה דזה יעשה מאמר ויקנה דרך נכון, כתבתיו בסוף המסכת בס"ד. [כ"ה בכת"י וכבר הוכנס בדפוסים להלן (יבמות מא, א) ד"ה עוד].

    וצריכא דאי אתמר בהא הוה אמינא בחד אבל בתרי אין זיקה קא משמע לן הלכה כר' יהודה בן בתירא. (וכן הוא גירסת הרי"ף והרא"ש הלכה וכו'), דקתני לה בהדיא בתרי. קשיא לי דהא אמרינן לעיל דשומרת יבם שמתה אסור באמה משמע אפילו במקום תרי והיינו דאמר ר' יהודה הכי ולא קאמר הלכה כמאן דאמר יש זיקה. ולא היא, דההוא תירוצא לא קאי כדדחינן לעיל (יבמות יז, ב) דהא כי פליג בתרי פליגי, ולא אצטריך לאשמועינן אלא דזיקה בכדי לא פקעה כי הכא.

    ואי אמר הלכה כר' יהודה בן בתירא הוה אמינא הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה. וק"ל כשמואל דיש זיקה ואפילו בתרי, והכין פסקי כולהו רבוותא ז"ל (בה"ג הל' יבום, ר"ח רבינו חפץ ושאר גאונים במרדכי כאן ורי"ף להלן (יבמות ל, א) רמב"ם יבום פ"א הי"ג), ובפרק ד' אחין (יבמות ל, א) נמי משמע דרב אשי דהוא בתרא סבירא ליה הכין גבי שלשה אחין ב' מהן נשואין שני אחיות ואחד מהן נשוי נכרית וגרש אחד מבעלי אחיות את אשתו. והלכך שלשה אחין ומת אחד מהן ואחר כך נולד להן אח ומת אחד מהן או שניהן, נשותיהן אסורות לזה שנולד, לפי שהן צרות אשת אח שלא היה בעולמו בזיקה, כדאמרינן לעיל וחולץ להם אבל לא מיבם, ומתניתין (יז, א) דקתני עשה בה מאמר ומת השניה חולצת ולא מתיבמת, הוא הדין אף על גב דלא עבד בה מאמר, והאי דקתני מאמר לאפוקי מדב"ש (ל, ב) דאמרי מאמר קונה קנין גמור. והא דקתני נמי בפרק ארבעה אחין (שם) שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו כו', עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת, הוא הדין אף על גב דלא עבד בה מאמר. וכי קתני עבד בה מאמר לאפוקי מדב"ש כדמפרש רב אשי עלה התם, ואם תאמר אם כן שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית דקתני בפרק ארבעה אחין (שם) ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה כו' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת למה לי מאמר, תיפוק ליה משום דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה לזה שמת. יש לומר דהוא הדין אף על גב דלא עבד בה מאמר, והאי דקתני עבד בה מאמר לאפוקי מדב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל לקמן בפרק ארבעה אחין. ואי נמי איכא למימר דעבד בה מאמר דוקא, ולא קשיא דאנן לאו זיקה ככנוסה ממש קאמרינן, אלא יש זיקה בלחוד הוא דאמרינן, והלכך כי הויא הך דנפלה ראשונה ערוה לחד מנייהו, אידך נמי אסירא, דכי נפלה שניה קמיה כבר נעשית צרה לערוה בזיקה, ואמרה ליה שניה כל שצרתי שנפלה לפניך אי אתה כונס אי אתה כונסני, אבל כי הויא הך דנפלה לו ראשונה כשרה לו, והוא אינו כונסה מחמת זיקת אחיו השני אלא מחמת הראשון, היאך זו נאסרת עליו מחמת אשת אחיו החי, ואין אשת החי נעשית לזו צרה שתאמר לו כל שאי אתה כונס צרתי אי אתה כונסני, ולקמן בפרק ארבעה אחין (יבמות ל, ב ד"ה הגרש"י) נאריך בס"ד.

    אלא אשת אחיו שלא היה בעולמו לר' שמעון היכי משכחת לה בחד אחא וכו'. דהתם מחמת אחיו שלא היה בעולמו הוא בא לכנוס להכי אצטריך יחדו.

    אי נמי בתרי ולא ייבם ולא מת - פירוש, דאלו מת אף על גב דלא ייבם שריא ליה, מחמת זיקת אחיו השני שהיה בעולמו דזיקה ככנוסה דמיא והוה ליה כנולד ואחר כך ייבם דשרי ר' שמעון. ואם תאמר אם כן רישא דמתניתין דאוקימנא להודיעך כחו דר' שמעון אמאי קתני כנס, ליתני אפילו לא כנס ומת יש לומר דמשום סיפא דקתני כנס להודיעך כחן דרבנן. תנא רישא נמי כנס, ושפיר משתמע הא נמי מינה, דאי אמרת דלא שרי ר' שמעון בשלא כנס ומת, אם כן אף בשכנס תאסר, דהויא לה יבמה שנאסרה לזה בשעת נפילה, וכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה הויא לה כאשת אח שיש לה בנים. ואם תאמר בתרי ולא ייבם ולא מת, למה לי כי ישבו למעוטי לא מת, כיון דסבירא ליה לר' שמעון זיקה ככנוסה דמיא, תיפוק ליה משום דאשח אחיו החי היא. יש לומר אי לאו כי ישבו הוה אמינא כי היכי דנפלה קמי תרי ועמד אחד מהן וכנסה מפקעה כינסה, הא זיקא דאידך אח אף על גב דמעיקרא ככנוסה אף לאידך הות, הכי נמי כשנולד להן אח ליהוי האי אחא כאלו נולד מעיקרא ואיגלי מילתא דזקוקה הות ליה נמי, וכי כניס ליה מפקעה כניסתו מידי זיקת שאר אחין, להכי אצטריך כי ישבו דמחמת אחיו הראשון שלא היה בעולמו לא מצי לבייבם, ואי מחמת שני דבעולמו הרי חי לפניך. ומדמוקי ליה בתרי ולא מיבם ולא מת, ולא מוקי לה בתלתא ולא יבמו בין מתו בין לא מתו, משמע ליה ודאי דסבירא ליה דר"ש לא שני ליה בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמין, דאי לא לוקמה בתלתא ולא יבמו ואפילו מתו דזיקה דתרי לאו ככנוסה. והיינו דאתקיף עליה רב יוסף מזיקת שני יבמין. ותמיהא לי מאי דוחקיה למתלי בר' שמעון כי האי סברא דחוקא ולמימר דאפילו בתרי זיקה ככנוסה דמיא ממש דמתילדין מינה כמה דיחוקין. יש לומר משום דקסבר דכי קא שר ר' שמעון בנולד ולבסוף יבם, אפילו בנפלה קמי תרי קא שרי, ואף על גב דמתניתין שני אחין קתני, לאו דוקא דהא לפרושי אשת אחיו שלא היה בעולמו דקתני בפרקין קמא (ב, א) דפוטרת צרתה וצרת צרתה קא אתי, וההיא לא משכחת לה בזיקת יבם אחד. וכיון שכן על כרחין לר' שמעון זיקה ככנוסה אפילו בשנייבמין, דאי לא בנולד ולבסוף יבם במקום שנים היכא משתירא לנולד, כי אשכחה באיסורא אשכחה, וכיון דנאסרה עליו שעה אחת שוב אין לה היתר כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 18b

    Yevamot 18b. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 363 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 18b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026