Talmud Builders

    Yevamot 30b

    Chapter 3 - Arba'ah Achin

    גם: יבמות דף ל׳ ע״ב, פרק ג׳ ארבעה אחין

    English translation - Yevamot 30b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as a full-fledged acquisition. According to that opinion, the unrelated woman does not even require ḥalitza , since she is considered to be a rival wife of a forbidden relative. This mishna teaches us that the halakha is not in accordance with the opinion of Beit Shammai.

    2The Gemara raises a question from the opposite perspective: And according to Rav Naḥman, who deduced from the earlier mishna that the levirate bond is not substantial, the deduction of Rav Ashi that the levirate bond is substantial is difficult. And if you would try to resolve this in a similar manner and say: With regard to the ruling in the present mishna, which states that the sister’s rival wife, i.e., the unrelated woman, is permitted, the same is true even if Levi had died and then afterward the brother married to the other sister divorced his wife, there is a difficulty. If that is the case, then what does the phrase this is, cited at the end of the mishna, come to exclude? If we follow this explanation then the same ruling would hold true in all cases. The Gemara responds: It excludes the case where Shimon first married the unrelated woman and only afterward divorced the sister, as in such circumstances the unrelated woman is most certainly a rival wife of Reuven’s wife’s sister and is therefore not permitted.

    3The Gemara states: This works out well if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yirmeya, who said with regard to a seeming contradiction between this mishna and an earlier mishna (13a): The mishnayot are disjointed; he who taught this mishna did not teach that mishna. The earlier mishna established the principle that if a man was married to two women, one of whom was a forbidden relative, and he divorced the forbidden relative before he died, then the rival wife is no longer prohibited to the brothers.

    4This dispute is based upon the following: This tanna from the earlier mishna holds that death determines her status when she happens before the brothers, i.e., the crucial moment for determining whether the prohibition relating to rival wives applies is the moment at which the brother dies. In other words, whether the yevama is permitted to the yavam is determined by the status of the yevama at that given moment. Therefore, in the case where he had married a forbidden relative and later divorced her, the rival wife would be permitted. And this tanna of our present mishna holds that the original marriage determines her status when she happens before the brothers. If, at the time the woman was married to the deceased brother she was forbidden as a close relative, and her rival wife was likewise forbidden as the rival wife of a forbidden relative, then even though the status of the relative had changed at the time of the death of the brother, both she and her rival wife remain forbidden.

    5According to this opinion, it is indeed possible to state that the phrase this is comes to exclude the case where he married one woman and ultimately divorced the other. According to this mishna, in that case, the rival wives would be prohibited. However, if he holds in accordance with the opinion of Rava, who said: Actually, understand this to be the opinion of a single tanna , and he teaches the mishna employing the style: This, and it is unnecessary to say that, a difficulty remains. According to Rava, both mishnayot maintain the position that in the case where the yavam married one woman and ultimately divorced the other, the rival wife would be permitted. If that is the case, what does the phrase this is come to exclude? In what case would the rival wife be prohibited to the yavam ? The Gemara responds: Perforce Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of Rabbi Yirmeya with regard to his interpretation of the mishnayot .

    6The Gemara raises a question from a different perspective: And according to Rava, who maintains that in both cases the rival wife is permitted, this works out well if he holds in accordance with the opinion of Rav Ashi that the levirate bond is substantial. In that case the phrase this is comes to exclude the case where he died without divorcing his wife. In this case the rival wife is forbidden because the entire time she was the rival wife of a forbidden relative by levirate bond. If, however, he holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman in this matter, what does the phrase this is come to exclude? The Gemara answers: Perforce Rava holds in accordance with the opinion of Rav Ashi. Accordingly, with regard to this halakha there is a connection between the various opinions as to how to interpret the mishnayot and the dispute.

    7MISHNA: And if any of these fifteen women who are prohibited as forbidden relatives had undergone a betrothal or divorce whose status is uncertain with the deceased brother, then those women who were their rival wives must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage since they are possibly the rival wives of forbidden relatives. The mishna elaborates: How could there be a situation of uncertainty with regard to betrothal? If in the public domain he threw her an item for the purpose of betrothal and there were eight cubits between them, and the item was possibly closer to him and did not enter into her domain, and possibly closer to her, i.e., within four cubits of her, whereby she could acquire the object, this is a case of uncertainty with regard to betrothal.

    8Uncertainty with regard to divorce occurs when, for instance, he wrote a bill of divorce in his handwriting but there are no signatures of witnesses on the document, or there are the signatures of witnesses on the document but there is no date written in it, or the date is written in it but there is only the signature of a single witness. Since there is doubt as to whether these three kinds of bills of divorce are valid, a woman who was divorced through them is only possibly divorced, and so this case is called uncertainty with regard to divorce.

    9GEMARA: The Gemara remarks: But yet when discussing divorce, it does not teach the case where it is uncertain if the bill of divorce is closer to him, and uncertain if it is closer to her. It would have been appropriate to describe this case, as it parallels the case involving the object of betrothal. He could have tossed it in such a way that it was not clear to whom the bill was closer.

    10The Gemara asks: What is the reason the mishna did not present this situation as well? Rabba said: When this type of uncertainty exists, the performance of ḥalitza is not mandatory, as this woman, the rival wife, has the presumptive status of being permitted to marry a man from the general public. At the time of her marriage she was rendered a rival wife of a forbidden relative. And due to an uncertainty alone would you render her forbidden to the general public until she performs ḥalitza , simply because it is unclear to us whether or not the forbidden relative had indeed been divorced? Do not render her forbidden due to an uncertainty. This is not, however, the case with the various bills of divorce mentioned in the mishna, for they are all certainly considered effective bills of divorce, even if the circumstances involved raise some questions or doubts.

    11Abaye said to him: If that is so, let us say in the case of betrothal as well that this woman, the rival wife, has the presumptive status of being permitted to the yavam before he betrothed the forbidden relative, and due to the uncertainty whether she is the rival wife of a forbidden relative would you come and render her forbidden? Do not render her forbidden due to an uncertainty. Consequently, you should permit her to enter into levirate marriage.

    12The Gemara explains: There, with regard to betrothal, the halakha follows the stringent ruling, because the rival wife is certainly his wife and requires levirate marriage. As there is uncertainty with regard to the betrothal with the forbidden relative, the ruling is stringent; she may not enter into levirate marriage and must only perform ḥalitza .

    13The Gemara objects: Yet this is a stringency that might bring about a leniency in another scenario. How so? Sometimes that same man who betrothed the forbidden relative might go and betroth her sister with a betrothal whose status is certain. If one says that due to a stringency the rival wife may not enter into levirate marriage due to her possible status as the rival wife of a forbidden relative, people might come to assume that the betrothal with the forbidden relative was a valid betrothal, and that the subsequent betrothal with her sister was not valid, since she is his wife’s sister. This would be assumed because they would not know that the status of the first betrothal was itself uncertain and that only due to a stringent ruling is the rival wife not allowed to enter into levirate marriage. In fact, the status of the betrothal with the sister of the forbidden relative is also uncertain. As a result of this ruling, however, people might be led to think that a man’s wife, i.e., the sister of the forbidden relative, is in fact permitted.

    14Alternatively, sometimes another man might come and betroth the forbidden relative herself with a betrothal whose status is certain, and since the Master rendered it prohibited for the rival wife to enter into levirate marriage, people would say that the betrothal of the first man, i.e., the deceased brother, was a fully effective betrothal, and that the betrothal of the latter man was not a valid betrothal. If she was married to the first man, then she is forbidden to the second as the man’s wife, and betrothal cannot take effect with her. However, since the status of her betrothal to the first man was uncertain, then she is also considered possibly betrothed to the second man and would require a divorce from him as well. As a result, one can find a situation that would lead people to think that a man’s wife is in fact permitted.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קנין גמור - ואפי' חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה קמ"ל חולצת:

    ה"ה דאפי' מת - נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנסה מותרת לשלישי כשימות זה ולא אמרי' צרת אחות אשתו של זה בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין:

    כנס - הנכרית ואח"כ גירש את אשתו ומת דאסורה נכרית משום צרת אחות אשה ואע"ג דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו:

    הניחא אי סבר לה - רב נחמן כר' ירמיה דאמר בפ"ק כי רמינן הא מתני' דזו היא דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ואמר רבי ירמיה תברא כו':

    אלא אי סבר לה כרבא - דזו ואין צריך לומר זו קתני אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דהכא וזו היא לאו למעוטי אתא:

    זו היא למעוטי מאי - אי למעוטי מת אחיו ואח"כ גירש אשתו וכנס יבמתה השתא כנס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ כנס מיבעיא ואי למעוטי מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו ומת דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן ובהא מודי רבא הא לר"נ ליכא למימר הכי דהא אין זיקה סבירא ליה והלכך על כרחך כרבי ירמיה סבירא ליה ולמעוטי כנס ואח"כ גירש דאמר נישואין מפילין והאי שעתא צרת ערוה הויא:

    ולרבא - דאמר מיתה מפלת וכנס ואח"כ גירש שריא:

    הניחא אי סבר[לה] כרב אשי - דיש זיקה:

    זו היא למעוטי מת בלא גירש - ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר הא מת ואח"כ גירש אסורה דהא רבא מיתה מפלת סבירא ליה וכיון דגירש שריא אלא הכי דייק טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו ואפי' לא כנס את הנכרית אסורה דהואי צרת אחות אשה בזיקה ואפילו בשעת מיתה דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני. וא"ת הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני הויא אשת ב' מתים דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא לא היא דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות:

    אלא אי סבר לה כרב נחמן - דאין זיקה והא שריא זו היא למעוטי מאי הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש וההיא פשיטא דהא בהדיא תנינא לה ולא אתא זו היא למעוטה:

    מתני' וכולן - ט"ו עריות:

    שהיו בהן - לאחיו המת:

    קידושי ספק או גירושי ספק - הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה ולגבי קידושין דלמא לא מיקדשה:

    הרי אלו הצרות חולצות - ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא:

    ולא מתייבמות - דלמא צרת ערוה היא:

    ספק קרוב לו - שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן בר"ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לה ספק בד' אמות הקרוב לו:

    כתב בכתב ידו - דקי"ל (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא:

    יש עליו עדים ואין בו זמן - כתוב או יש בו זמן ואין בו אלא עד א' ואינו כתב ידו של בעל זהו ספק גירושין דאמרינן במס' גיטין (דף פו.) ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו כו'. וה"נ חולצת צרתה כיון דגיטא הוא דאם ניסת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסול לכתחלה הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת. ובגמרא בעי אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו':

    גמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני - דהתם אפי' חליצה נמי לא בעיא צרתה מ"ט:

    אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת - קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא:

    ומספק אתה בא לאוסרה - שמא נתגרשה הערוה:

    אל תאסרנה מספק - אבל בהנך ג' גיטין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאין מן המובחר:

    בקידושין נמי - אמאי אסרינן לה לייבומי לימא אשה זו קודם שקידש בעלה את בת אחיו בחזקת היתר ליבום עומדת כשימות ומספק אתה בא כו':

    לחומרא - שנויא הוא:

    ופרכינן הא חומרא דאתי לידי קולא הוא - דאזיל האי מקדש בספק וקמקדש לאחותה של זו שקדש בספק קידושין ודאי:

    קידושי ודאי - בחיי בעלה:

    אי נמי אתי איניש אחרינא ומקדש לה - להך מקודשת בקידושי ספק:

    וכיון דקאסר מר לצרתה לייבומי - לאביה של זו משום צרת הבת:

    אמרי - אינשי קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין:

    ודבתרא לאו קידושין - שאשת איש קידש ואינה צריכה הימנו גט. ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא ופגע בערוה:

    יבמות 30 עמוד ב

    1קנין גמור, קמ"ל דלא כב"ש׃

    2ולרב נחמן קשיא דרב אשי! וכ"ת הוא הדין דאפי' מת ואחר כך גירש צרתה מותרת, אלא ״זו היא״ למעוטי מאי? למעוטי כנס ואח"כ גירש.

    3הניחא אי סבר לה כרבי ירמיה, דאמר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.

    4והאי תנא סבר מיתה מפלת, והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילים.

    5״זו היא״ למעוטי כנס ולבסוף גירש. אלא אי סבר לה כרבא, דאמר: לעולם חד תנא הוא, וזו ואין צ"ל זו״ קתני, ״זו היא למעוטי מאי? על כרחך כרבי ירמיה סבירא ליה.

    6ולרבא, הניחא אי סבר לה כרב אשי ״זו היא״ למעוטי מת בלא גירש. אלא אי סבר לה כרב נחמן, ״זו היא״ למעוטי מאי? ע"כ כרב אשי סבירא ליה.

    Mishna

    7וכולן שהיו בהן קדושין או גרושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קדושין? זרק לה קדושין, ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קדושין.

    8ספק גרושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, זהו ספק גרושין.

    Gemara

    9ואילו בגרושין, ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני.

    10מאי טעמא? אמר רבה: אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק.

    11אמר ליה אביי: אי הכי, בקדושין נמי נימא: אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת, ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק!

    12התם, לחומרא.

    13האי חומרא דאתי לידי קולא הוא. זימנין דאזיל הוא, ומקדש לה לאחותה קדושי ודאי.

    14ואי נמי, זימנין דאתא אחר ומקדש לה לדידה קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי, אמרי: דקמא קדושין, ודבתרא לאו קדושין!

    Tosafot

    כתב בכתב ידו - מפרש ר"י בר' מאיר אפי' אין כאן אלא חתימת ידו והא דתנן (ב"ב דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו כו' היינו חתימת ידו וכן מוכח בפרק שני דכתובות (דף כא. ושם) דאמר אביי לא ליחוי איניש חתימת ידיה אלא אחספא או ארישא דמגילתא דלמא משכח איניש דלא מעלי ותנן הוציא כתב ידו כו' אר"י דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול משום זמן דיכול להקדים זמן כמו שירצה וא"ת [מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן לקנוניא ועוד] אם הוא חשוד להקדים זמן ולעשות עם האשה קנוניא על הלקוחות בפירות שמכר מזמן הכתוב עד עכשיו א"כ אנן לא נסמוך על הזמן הכתוב ואמאי פסול וי"ל דאע"פ שבא לגרשה חיישינן לקנוניא כדחיישינן בסוף פרק שנים אוחזין (ב"מ דף יט: ושם) גבי שובר ולא סמכינן אזמן הכתוב בו ופעמים תפסיד האשה שלא כדין בשלא הקדים הזמן ואנו חושדין אותו שביום הנתינה כתב והקדים הזמן ומפסדת האשה שלא כדין פירות שמשעת הזמן עד הנתינה אבל כשנפסלנו לא תפסיד שלא כדין דבדין הוא שלא תטרוף דהא דאין לבעל פירות משעת כתיבה וחתימה היינו דווקא בגט כשר:

    יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וכו' - הנך ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כדתנן בפ' בתרא דגיטין (דף פו. ושם) ולמאן דמפרש התם דכתב ידו ועד אחד שנינו איצטריך רישא כתב ידו ואין עליו עדים לאשמועינן דאפילו הכי הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד אצטריך לאשמועינן דאפ"ה לא תנשא לכתחלה וא"ת ולמ"ד דכתב סופר ועד שנינו ניחוש שמא הסופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה והחתימה עליו האשה עד אחד וי"ל שהסופרים חוששים שיבא לידי מכשול ונזהרים בכך ומ"מ לא חשיב סופר ועד כשני עדים לגרש בו לכתחלה:

    אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת - וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הויא בחזקת היתר לשוק ועוד לר"י דוקא בגירש ולבסוף כנס איירי וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין (דף ט. ושם) אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיליד אחר שחיטה הויא בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקבו אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור ואר"י דהתם חיישי' לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כדאמר בריש אלו טרפות (חולין דף מג. ושם) וארי שנכנס לבין השוורים ופסק התם אמימר הלכתא דחוששין לספק דרוסה אע"ג דאמרינן התם איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי מ"מ מסתברא טעמא לאיסורא טפי מלהתירא תדע דהא בספק כלבא ספק שונרא אמרינן התם (דף נג:) אימור כלבא אפי' לשמואל דחייש לספק דרוסה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הגרש"י ז"ל הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת ולא גרש ולא כנס. ופירש אי סבר לה כרב אשי דאמר יש זיקה, אלא מיהו לא דאיק למתניתין כרב אשי, דהשתא כנס ואחר כך גרש שריא לרבא אף על גב דנעשית צרה בנשואין, מת ואחר כך גרש דלא נעשית צרה לערוה אלא בזיקה לא כל שכן, אלא לרבא זו היא למעוטי מת אחד מבעלי אחיות ולא גרש את אשתו נכרית אסורה ואף על פי שלא כנסה לפי שנעשית צרת ערוה בזיקה, ודייק לה למתניתין הכי, טעמא דגרש הא לא גרש אלא שמת שני ולא הספיק לגרש את אשתו נכרית אסורה, לפי שנעשו צרות בשעתמיתה כדאמרן, ואיכא למידק דהא נכרית שנפלה לפני שני יבמין נשואין שני אחיות הרי זו מתיבמת לאחד מהן, וכדתנן (לעיל ע"א) שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, אם כן כשמת אחד מבעלי אחיות ולא כנס למה נאסרה נכרית לאחיו השני. יש לומר מחיים כיון שהערוה עומדת עם בעלה הויא לה אידך צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא אבל מת אחד מבעלי אחיות כיון ששתיהן באות להתיבם, הויין להו צרות ואסורות דחשבינן לה לצרה כאלו נתיבמה אצל זה שמת, ונפלה היא והערוה עכשיו לפני האחר השלישי. ואינו מחוור דאם כן אתה עושה אותן צרות לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה וכענין שאמרו בירושלמי בפרקין (ה"א) גב מלתא אחורי דגרסינן התם אמר ר' יודן אלו בקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה, בתחלה הוא מותר ולבסוף הוא אסור, אם את אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה. וממנו אתה למד לנדון שלפנינו השתא מחיים שהיה ראוי ליבם לא היתה זיקתו מעכבת על אחיו, לפי שרואין את המיבם כאלו מתחלה ועד סוף היתה זקוקתו ואחיו השני מותר בקרובותיה, ועכשיו שמת ואינו ראוי ליבם תעכב עליו זיקתו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד דלפי גירסא זו הא דקתני במתניתין שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתווכו' עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת לאפוקי מדב"ש היא ולאפוקי מדבית שמאי תרתי למה לי. ועוד שמצאתי בתוספתא בפ"ה דמכילתין (ה"ג) מת נשוי נכרית ועמד אחד מבעלי אחיות ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת נכרית זו או חולצת או מתיבמת, עשה בה מאמר ולא הספיק לכנסה עד שמת נכרית זו חולצת ולא מתיבמת אלא שאפשר לומר דתנא דהא ברייתא סבירא ליה אין זיקה. ועוד קשיא לי דהא משמע דזו היא שאמרו וכולן שנתגרשו למעוטי גרושין אחרים הוא דאתא, ולפי גירסתו של רש"י ז"ל לא מיעט גרושין אלא אדרבה מיעט מי שלא גירש. ור"ח ורב אלפסי ז"ל גרסי זו היא למעוטי מת ואחר כך גירש. וכן הוא בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל. ולומר דרב' כרב אשי סבירא ליה לגמרי וכותיה דייק לה למתניתין דאלו מת נשוי נכרית ואחר כך גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת הנכרית אסורה הואיל ונעשית צרת ערוה בזיקה. ואף על גב דאפילו בכנס ולבסוף גרש גרש שרינן לרבא דמיתה מפלת, כבר כתב רבינו אלפסי ז"ל טעם הדבר דהתם גבי ערוה דכיון שגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גרושין, דכי נפלה לה צרה קמי יבם בהיתרא נפלה קמיה, אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גרושין. ואם תאמר והלא כשנפלה נכרית זו לפניהם כל אחד מהם שירצה מיבם וכדתנן במתניתין וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, יש לומר דשאני הכא דכיון שכנסה זה לבסוף איגלאי מלתא דמשעת נפילה היתה זקוקתו וכאלו אינה זקוקה לשני אלא לו, והלכך כשלא גירש עד שמת נמצאת זו צרת אחות אשה בזיקה, וכאלו אסורה לשני משום צרת אחות אשה ואסורה עליו לעולם דכיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור צרת אחות אשה, שוב אין לה היתר ואף על פי שגירש אחיו את אשתו ובשעת מיתה אינה צרה לערוה. ואי קשיא דאפילו הכי מכל מקום בשעה ראשונה צרה לערוה שלא במקום מצוה הוא. יש לומר דכל המ' גזרות נינהו ועשאום כאלו משעה ראשונה נפלו שתיהן ליבום. ועל כרחין אית לן למימר הכין למאן דאמר נשואין הראשונים מפילין, והכא נמי לדידן לא שנא. ואם תאמר אם כן מאי האי דקא מקשינן לרב נחמן אי סבירא ליה כרבא זו היא למעוטי מאי, לדידיה נמי למעוטי מת ואחר כך גרש, דהא אומרת דאיהי עדיפא מכנס ולבסוף גרש, לא היא, דלרב נחמן כיון דלית ליה זיקה לאו צרות נינהו כלל. והלכך לדעת רבינו אלפסי ז"ל כנס נכרית דעלמא ולבסוף גרש מותרת דמיתה מפלת ולא נשואין הראשונים, אבל מת ואחר כך גרש ואחר כך כנס, וכל שכן מת וכנס ולבסוף גרש אסורה, הואיל ונעשית אחת צרת אחות אשה בין בנשואין בין בזיקה. ומיהו אם לא כנס כלל ומת נכרית מותרת, דלא חשבינן לה צרת ערוה כיון דלבסוף לא כנסה, ולא יפה כח זיקת השני אחר שמת מכח זיקתו בשעה שהוא קיים. ואיני יודע להלום גירסא זו של הגאונים ז"ל דאם איתא דרבא נמי מוקי לה כרב אשי ממש ולדידיה נמי מת ואחר כך גרש אסורה, אם כן מאי קאמר רבא בפרקין קמא (יג, א) לעולם חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני, הא רבא גופיה מודה בעיקר מה שהקשינו ממשנה זו על משנתנו דפרק קמא דלכאורה קשיין אהדדי. אלא דההיא דפרקין קמא בנכרית דעלמא, והא דפרקין דארבע אחין בנכרית שנפלה לו מאחיו והוה ליה למימר שאני התם דיש זיקה ובשכנס לבסוף. ועוד דאפילו לפי פירושו הוה להו לאוסופי בגירס' ואחר כך כנס דכנס הוא העיקר הגורם. ולפי גירסת רש"י ושאר המפרשים מת ואחר כך גרש בין כנס בין לא כנס נכרית שריא כרבא, דאף על גב דרב אשי דהוא בתרא דייקא לה למתניתין דטעמא משום דגרש ואחר כך מת אבל מת ואחר כך גרש אסורה, אנן כרבא סבירי לן בהא, משום דכולה מכלתין בהכי רהטא דמיתה מפלת ולא נשואין הראשונים. אבל מת שני ולא גרש אף על פי שלא גרש נכרית אסורה דהויא לה זיקה ככניסה כיון שמת שני. והראב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי בשם גדולי המפרשים) נמי הכי כתב והוסיף בה דברים ואמר דרבא ורב אשי בחדי שיטתא קיימי לגמרי ומת ואחר כך גרש לרב אשי נמי נכרית שרית דמדאמרינן דרבא כרב אשי סבירא ליה רב אשי נמי כרבא סבירא ליה. והא דדייקינן טעמא דגרש ואחר כך מת לאו ודקא דרב אשי הוא אלא תלמודא הוא דדייק הכי, ורב אשי לא אמר אלא זאת אומרת יש זיקה כלומר מדקתני זו היא. וכן נראה מדברי הרב בעל ההלכות (גדולות) ז"ל (הלכות יבום דף סע"ב ועיין רמב"ן).

    מתניתין - זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה. פרש"י ז"ל (בד"ה ספק) כגון דקיימו ברשות הרבים בתוך שמנה אמות מצומצמות ולא ידעתי מי הזקיקו לרבינו ז"ל לפרש כך, דהתם בפרק הזורק (גיטין עח, א) דאתינן לאוקמי מתניתין דזרק לה גיטה כגון דקיימי בתוך שמונה אמות מצומצמות, היינו מדקתני במתניתין מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ועוד דההיא אוקמתא גופא אידחייא ולא קיימי התם גבי גט. אלא ספק קרוב לו ספק קרוב לה דהכא, בשנסתפק הדבר לעדים אם היא יכולה לשמור והוא אינו יכול לשמרן, או אם הוא יכול לשמרן והיא אינה יכולה לשמרן כדאיתא התם בגיטין פרק הזורק (גיטין עח, ב).

    גמ' - אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת. פירוש, ואפילו נשאת הנכרית ראשונה דמכל מקום כיון שכנס את הערוה נכנסה נכרית בחזקת היתר גמור לשוק. ואיכא מאן דמפרש דדוקא בשכנס את הנכרית ואחר כך גרש את הערוה גרושי ספק דנכרית בחזקת היתר גמור לשוק הות קיימא, ומספק גרושין אלו אל תאסרנה, אבל גרש ואחר כך כנס את הנכרית נכרית חולצת דהא מעולם לא קיימא בחזקת היתר לשוק אלא מסופקת ועומדת מתחלתה (עיין רמב"ן) ורבותינו בעלי התוס' ז"ל (בד"ה אשה זו) אמרו דאפילו גרש ולבסוף כנס נמי דכיון דערוה נתקדשה ודאי ולא נתגרשה אלא גירושי ספק, ערוה בחזקת נשואה קיימא ומספק אל תוציאנה, אם כן נכרית בחזקת היתר לשוק עומדת. והא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, איכא דקשיא להו והא באסור אשת איש קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הות קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור ואף על גב דאיסורא קמא אסתלק להו דכותה אשחכן בעלמא דמחזקינן איסור לאיסור כדאמרינן (חולין ט, א) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, כלומר בחזקת איסור אבר מן החי עד שיודע לך במה נשחטה, ואף על גב דמשעה שנשחטה נסתלק איסור אבר מן החי אפילו הכי חוששין לה משום נבלה, אלמא מחזיקינן מאיסור לאיסור. ומתרצין דלא דמי דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה, אבל הכא אי אפשר שתצא מתחת בעלה שלא תהא מותרת לשוק, הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת (עיין רמב"ן ד"ה ואקשינן). ואין לשון זה מחוור לי, דודאי אפשר שתצא מתחת בעלה ותאסר לשוק, אלו היה גט זה קרוב לערוה ומת הבעל, וכיון דאפשר שקרוב לה היה למה לא נעמידנה בחזקת איסור לשוק. וגבי קדושין נמי דאקשינן אי הכי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת מספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה, התם נמי הרי אפשר לצאת מתחת בעלה ותאסר ליבם אם היו קדושין אלו קרובין לערוה. ולשון אחר נ"ל לפרשם דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה, והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה. ודכותה הכא כיון שזו מתחלתה צרה לערוה הות ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו, כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה, עליך הראיה. וכן הדין בקדושין כי האי גוונא זה נ"ל, (ועיין ריטב"א).

    דבתרייתא לאו קדושי - פירש"י ז"ל דאין קדושין תופסין באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית דעלמא. וקשיא לן אמאי נקיט אחיו מאמו אפילו מאביו נמי. ובתשובה הארכתי בה יותר בס"ד (ח"ד סי' שב).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 30b

    Yevamot 30b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 254 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 30b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026