Talmud Builders

    Yevamot 50a

    Back to index

    English translation — Yevamot 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1these are the years of the generations, i.e., the allotted lifespan that is preordained for each individual before birth. If he is deserving, God completes his allotted lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Akiva assumes one cannot outlive one’s preordained allotted lifespan. The Rabbis say: If he is deserving, God adds years to his lifespan. If he is not deserving, God reduces his lifespan. According to the Rabbis, Isaiah’s prophecy is referring to one who deserved to have extra years added to his allotted lifespan, and the verse in the Torah is referring to one who deserved to merely complete his lifespan.

    2The Rabbis said to Rabbi Akiva: How can you claim that one cannot outlive one’s allotted lifespan when there is a verse that states that Isaiah prophesied to Hezekiah as Hezekiah lay on his deathbed: “And I will add unto your days fifteen years”? Rabbi Akiva said to them: Those additional years that God added to his lifespan are from his own allotted lifespan. When Hezekiah sinned God decreed that his lifespan be shortened, but when he repented God allowed him to live out those years. Know that this is so, as a prophet during the reign of King Jeroboam stood and prophesied: “Behold, a son shall be born unto the House of David, Josiah is his name” (I Kings 13:2). Josiah was the grandson of Manasseh, Hezekiah’s son, and at the time Hezekiah lay on his deathbed, Manasseh had not yet been born. Evidently, Hezekiah’s preordained allotted lifespan had still not been completed.

    3And what would the Rabbis respond to Rabbi Akiva’s proof? They could counter: Is it written that Josiah was to be born specifically from the descendants of Hezekiah? It is written only that he would be born “unto the House of David,” so he could be born either from the descendants of Hezekiah or from a different person of the House of David. Accordingly, no proof concerning Hezekiah’s allotted lifespan can be deduced from that verse.

    4§ The mishna details the prohibition with regard to one’s wife’s sister in various cases: If a man’s wife died, he is permitted to her sister; if his yevama died, he is permitted to her sister. Rav Yosef said: Here Rabbi Yehuda HaNasi taught an unnecessary mishna, since the prohibition with regard to one’s wife’s sister and the fact that the prohibition exists only in the lifetime of one’s wife is stated explicitly in the Torah, and there is no additional novelty in this mishna’s ruling.

    5MISHNA: Rabban Gamliel says: A bill of divorce [ get ] is not effective when given after a bill of divorce was previously given to a yevama . Once a yevama receives a bill of divorce from a yavam , no bill of divorce given by that yavam to her rival wife or a bill of divorce given to her by a different yavam is of any effect. And levirate betrothal is not effective after a previous levirate betrothal was performed, and intercourse with a second yevama is not effective after intercourse with the first one, and ḥalitza is not effective after ḥalitza was previously performed. But the Rabbis say: A bill of divorce is effective when given after a bill of divorce, and levirate betrothal is effective after levirate betrothal, but nothing is effective after intercourse or after ḥalitza . If a yavam has relations with the yevama or performs ḥalitza with her, no other action performed afterward is effective, whether performed by that yavam toward a different yevama or by any yavam with the original yevama .

    6The mishna elaborates: How do these laws work in practice? If a yavam performed levirate betrothal with his yevama , and he later gave her a bill of divorce, she nevertheless requires ḥalitza from him. The bill of divorce does not fully exempt her from levirate marriage, as the levirate bond remains intact. If he performed levirate betrothal and then ḥalitza , she requires a bill of divorce from him in order to cancel the levirate betrothal. If the yavam performed levirate betrothal and then engaged in intercourse with the yevama , this is the way to perform levirate marriage in accordance with its mitzva, as the Sages instituted this as the proper procedure for a yavam to perform levirate marriage.

    7If the yavam gave the yevama a bill of divorce and afterward performed levirate betrothal with her, she requires another bill of divorce to cancel the levirate betrothal, as well as ḥalitza to nullify the levirate bond. If he gave her a bill of divorce and then engaged in intercourse with her, she requires a bill of divorce to cancel the betrothal that took place via intercourse, and ḥalitza to nullify the levirate bond; the intercourse did not affect the levirate bond because once he gave her a bill of divorce she was forbidden to him. If he gave her a bill of divorce and performed ḥalitza , nothing is effective after ḥalitza , as the levirate bond was completely nullified.

    8Similarly, if he performed ḥalitza with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or engaged in intercourse with her; alternatively, if he engaged in intercourse with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or performed ḥalitza after they engaged in relations, nothing is effective after ḥalitza or intercourse. Any action performed afterward is unrelated to the levirate bond.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שני דורותשנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו:

    זכה מוסיפין לווהאי אמלא לשון תוספת הוא:

    משלו הוסיפו לואלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו:

    תדעשמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת:

    שהרי נביא נתנבאבימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו:

    משנה שאינה צריכהדזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה:

    פרק חמישירבן גמליאל

    מתני' רבן גמליאל אומרסדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:

    אין גט אחר גטשתי יבמות לאדם אחד מאח אחד ונתן גט לזו וגט לזו אינו אסור בקרובות שניה דאי קמא אהני הא פקעה זיקה דתרוייהו והוי כמגרש נכרית ואי קמא לא אהני למידחי בתרא נמי לא אהני והלכך לאו גרושתו היא. וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה וטעמא כדפרישית:

    ולא מאמר אחר מאמרבין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמים ליבמה אחת האחרון אין כלום לפסול את הראשונה עליו ואינה צריכה הימנו גט ולא ליאסר בקרובות השניה:

    ולא בעילה אחר בעילהבא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא הוא ואין אסור בקרובותיה:

    יש גט אחר גטדקמא לא דחה לגמרי הלכך אכתי איכא פלגא זיקה דהא בעיא חליצה הלכך אהני בתרא והויא גרושתו ואסור בקרובותיה:

    כיצדלאו אפלוגתא קאי אלא מלתא באנפי נפשה היא ואיבם אחד ואיבמה אחת קאי והכי קאמר כיצד דין יבם ויבמה והכי מפרש בגמ':

    צריכה הימנו חליצהואם רצה לכנוס לא יכנוס דכיון דהתחיל בגירושין קיימא עליה בלא יבנה:

    צריכה הימנו גטדחליצה אפקעתה לזיקתה ובעי גט לאפקועי קדושין דיליה דחליצה לא מפקעת קידושין:

    הרי זו כמצותהמפרש בגמרא אף זו כמצותה:

    נתן גט ועשה מאמרבאותה יבמה עצמה אפי' ר"ג מודה דיש מאמר אחר הגט דמספקא ליה אי גט דחי אי לא ודלמא גט לא דחי ואהני מאמר יבמין בה וכ"ש לרבנן דאמרי גט דוחה קצת ומשייר קצת אהני מאמר למיקני שיורא דגט וצריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו ויבומי לא דמגט קמא קיימא עליה בלא יבנה:

    נתן גט ובעלאסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו. גט לביאתו ואפילו לר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא הך מתני' כולה ר' עקיבא היא כדמפרש בגמ' הכא מודי דתפסי קידושי ביאה דגט לאו כחליצה דמי לאפקועי כולה זיקה הלכך לא עמדה עליו בלאו גמור:

    וחליצהלזיקתו. ובגט לחודיה לא מפטרא [כמו] שאחר כונס את יבמתו שיכול לפוטרה בגט משום דהוי ביאה פסולה משום גט קמא ולא קניא לגמרי:

    אין לאחר חליצה כלוםואע"ג דחליצה פסולה היא דאי הוה בעי לייבומי לא מצי ואפ"ה דחיא לגמרי ואין אחריה כלום דאי הדר ומקדש לה במאמר או בביאה לא בעינן גט וכדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והכי מפרש בגמ' דמתני' ר"ע היא:

    חלץ ועשה בה מאמראו נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא. וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמ':

    או בעל ועשה מאמראו נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין. ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ':

    אין אחר חליצה כלוםארישא קאי וכדפרישית לעיל. ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי ליה:

    יבמות 50 עמוד א

    1אלו שני דורות. זכה משלימין לו, לא זכה פוחתין לו, דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: זכה מוסיפים לו, לא זכה פוחתין לו.

    2אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר: ״והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה״! אמר להם: משלו הוסיפו לו. תדע, שהרי נביא עומד ומתנבא (מלכים א יג, ב) ״הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו״, ועדיין לא נולד מנשה!

    3ורבנן מי כתיב ״מחזקיה״? ״לבית דוד״ כתיב״, אי מחזקיה נולד, אי מאינש אחרינא.״

    4אשתו שמתה וכו' יבמתו שמתה וכו'. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה.

    5הדרן עלך החולץ׃

    Mishna

    6רבן גמליאל אומר: אין גט אחר גט, ולא מאמר אחר מאמר, ולא בעילה אחר בעילה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים: יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר. אבל לא אחר בעילה, ולא אחר חליצה כלום.

    7כיצד: עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה. עשה מאמר וחליצה צריכה הימנו גט. עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה.

    8נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה. נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה. נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום.

    9חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום.

    Tosafot

    They add to it [the following]that which is quoted in Moed Katan 28a that "sons, life, and sustenance do not depend on merit"—this is no difficulty, for that matter depends on fortune from planetary favor. It is obvious that great merit is necessary, as it says in Shabbat 156b: "There is no luck for Israel." However, it is not common for astrological fortune to be changed, as is shown in Taanit 25a regarding the incident of R. Elazar ben Pedat.

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמרפירוש בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בשני יבמין ויבמה אחת כדקתני לקמן. ויש מפרשים (ריב"ן בתוד"ה רבן גמליאל) דהא דאמר ר"ג דאין מאמר אחר מאמר אליבא דר' עקיבא קאמר דאלו לרבנן דאמרי דקדושין תופסין בחייבי לאוין לא מיבעיא אחר מאמר דרבנן דתפסי קדושין אלא אפילו אחר ביאה דקיימא אידך עליה בלאו דאורייתא תפסי בהו קדושי. ואי קשיא לך אם כן אמאי לא אמרינן עלה בגמרא זו דברי ר' עקיבא כדקאמרינן (להלן יבמות נב, ב) על מתניתין דאין לאחר חליצה כלום. יש לומר משום דרבנן דרישא לא אמרי כותיה. ויש מפרשים דרבן גמליאל אפילו כדברי חכמים קאמר דאין מאמר אחר מאמר, דכיון דמאמר דרבנן היא חד מאמר תקינו רבנן שני מאמרין לא תקינו, דלא אלים מאמר לקנות אחר מאמר אחר. אב חלץ או בעל שנפקעה זיקתו לגמרי ואי קדיש קדושיו דאורייתא נינהו מודה רבן גמליאל דהוו קדושין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 50a

    Yevamot 50a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 188 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שני דורות שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו:

    זכה מוסיפין לו והאי אמלא לשון תוספת הוא:

    משלו הוסיפו לו אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו:

    תדע שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת:

    שהרי נביא נתנבא בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו:

    משנה שאינה צריכה דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה:

    פרק חמישי רבן גמליאל

    מתני' רבן גמליאל אומר סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 50a · Sefaria

    Tosafot

    They add to it [the following] that which is quoted in Moed Katan 28a that "sons, life, and sustenance do not depend on merit"—this is no difficulty, for that matter depends on fortune from planetary favor. It is obvious that great merit is necessary, as it says in Shabbat 156b: "There is no luck for Israel." However, it is not common for astrological fortune to be changed, as is shown in Taanit 25a regarding the incident of R. Elazar ben Pedat.

    Tosafot on Yevamot 50a · Sefaria · CC0

    Rashba

    רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר פירוש בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בשני יבמין ויבמה אחת כדקתני לקמן. ויש מפרשים (ריב"ן בתוד"ה רבן גמליאל) דהא דאמר ר"ג דאין מאמר אחר מאמר אליבא דר' עקיבא קאמר דאלו לרבנן דאמרי דקדושין תופסין בחייבי לאוין לא מיבעיא אחר מאמר דרבנן דתפסי קדושין אלא אפילו אחר ביאה דקיימא אידך עליה בלאו דאורייתא תפסי בהו קדושי. ואי קשיא לך אם כן אמאי לא אמרינן עלה בגמרא זו דברי ר' עקיבא כדקאמרינן (להלן יבמות נב, ב) על מתניתין דאין לאחר חליצה כלום. יש לומר משום דרבנן דרישא לא אמרי כותיה. ויש מפרשים דרבן גמליאל אפילו כדברי חכמים קאמר דאין מאמר אחר מאמר, דכיון דמאמר דרבנן היא חד מאמר תקינו רבנן שני מאמרין לא תקינו, דלא אלים מאמר לקנות אחר מאמר אחר. אב חלץ או בעל שנפקעה זיקתו לגמרי ואי קדיש קדושיו דאורייתא נינהו מודה רבן גמליאל דהוו קדושין.

    Rashba on Yevamot 50a · Sefaria

    Ritva

    כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה פי' דכולה זיל קרי בי רב דכולי עלמא ידעי דאחות אשה בחייה בלבד אסורה וכל שמת' אשתו מותרת וכ"ש אחות יבימתו והכל יודעים ג"כ דכל זמן שלא מתה אשתו אע"פ שנתגרשה ונשאת לאחרים אחותה אסורה וכן ביבמתו ויש מקשים דהא ברישא אשמועינן דמתה אשתו מותרת באחותה הא באמ' אסור' דאמות לאחר מיתה דאוריתא והא מדרשא אתי בסנהדרין בסיפא אשמועינן מתה יבימתו מותר באחותה הא באמה אסור דיש זיקא ואפילו לאחר מיתה וכדאיתא לעיל בפ' כיצד ותימא דאנן הכי קאמרי דכלה פשטיה דמתני' אינה צריכה ולא הל"ל כולי האי מתניתין אריכתא טובא משום דיוקא דחד בבא או דתרתי וכ"ש דדיוקא דסיפא לא ברירא דדילמא ה"ה דמותר באמה ואיידי דתני ברישא אחותה נקט סיפא אחותה וכדדחי בפ' כיצד אלא ודאי צריכה ותנא קתני לה לפרושי דיני בעלמא ויגדיל תורה ויאדיר. ובהכי סליק פירק' תושבחן וברכן למארי שמיה וארקא:

    רבן גמליאל

    רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר פי' בין ביבם א' וב' יבמות בין ביבמה א' וב' יבמין הגט הראשון פוסל אותה ולצרתה עליו ועל כל האחים ואסור בקרובותיה והמאמר הראשון קונה מדרבנן להצריכה גט אבל המאמר האחרון אינו כלום ואינו צריך והגט האחרון אינו אוסרה בקרובותיה וי"מ דהא דקאמר ר"ג אין מאמר אחר מאמר היינו אליבא דר"ע דסבר שאין מאמר אחר ביאה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולפי' אין מאמר קונה אחר מאמר מדרבנן אבל לרבנן דאמרי קונה לצרה אחר ביאת צרתה דקם ליה בלא יבנה לחוד וקדושין תופסין בחייבי לאוין ה"נ קונה מאמר אחר מאמר וא"ת א"כ היאך לא אמרו בגמ' על רישא זו דברי ר"ע ואמרו על סיפא וי"ל דרבנן פליגי בהדיא על האי רישא לא בעי למימר הכי ואין זה מחוור אלא אפילו לרבנן אין מאמר אחר מאמר ואעפ"י שיש קדושין אחר ביאה מדאוריתא דכיון דמאמר ביבמה מדרבנן הוא חד מאמר ולא תקון תרי מאמרי וסדרא דמתני פירשה רש"י ז"ל יפה בפירושיו ואינו צריך לפנים וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה מדאורייתא ומאמר וגט מדרבנן ותנא מפרש להו לכלהו על כל חד מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר בתחלה ואחריו גט וביאה וחליצה ואחרי כן פי' כשהגט בתחלה ואחריו השאר ואח"כ פי' כשהחליצה בתחלה והשאר אחריו ואח"כ פי' כשהביא' תחלה ואח"כ השאר ופי' דמייתי אלו בתחלה ביבם א' ויבמה א' ואח"כ ביבם א' וב' יבמות והדר קתני דה"ה ביבמה א' וב' יבמין. ולעולם מפרש תנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוי מדרבנן וחביבין ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאוריתא ופתח בחליצה דפוטרה יבמה לשוק עדיפא ליה וכדאיתא בגמ'. ודקא' כיצד בגמרא מפרש מאי קאמר:

    נתן גט ועשה מאמר פירש באותה יבמה עצמה צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואע"ג דמאמ' פסול הוא שכבר נפסלה בגט א"ה צריך גט:

    נתן גט ובעל פי' באותה יבמ' עצמה והויא ביאה פסולה ממנו בגט מדרבנן צריכא גט וחליצה פי' גט לביאתו מן התורה וחליצה לזיקתו מדרבנן מפני שהיתה ביאה גרועה עשאה כאלו אינה גומרת וזיקתו קיימת ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין תפסא בה ביאתו דהא משום גט אינה משו' לא יבנה אלא מדרבנן:

    נתן גט וחלץ אין לאחר חליצה כלום פי' דאע"ג דחלוצה פסולה היא שאלו רצה לייבם אינו רשאי שכבר נפסלה עליו בגט מדרבנן א"ה חליצה גמורה חשיבא ואין אחריה כלום וכדמפרש טעמא:

    Ritva on Yevamot 50a · Sefaria

    Meiri

    בעזרת הצור ובישועתו:

    רבן גמליאל אומר וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון גם כן ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום וכלו סובב על ענין אחד והוא המאמר ביבמה על אי זה צד מועיל לקנות והגט ביבמה גם כן על אי זה צד מועיל לפסול וזהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים והם מעט וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והיא כוללת כל המכוון בפרק:

    וקודם שתכנס בביאורה צריך שתדע דרך הקדמה שהיבמה עם היבם אין בה מן התורה דרך להיות קנויה לו אלא בביאה וכן אין דרך ליפטר ממנו בחייו אלא בחליצה אלא שחכמים תקנו שלא יבעול היבם עד שיקדש ומכל מקום תקנו שיהו קדושין אלו קונין ביבמה קצת קנין וקדושין אלו נקראין מאמר ולא אמרו בו שקונה אלא לחומרא והוא ליאסר בקרובותיה כדין מקודשת גמורה אף לכשיחלוץ לה אחיו שאלמלא הקדושין היה זה שלא חלץ מותר בקרובותיה והמאמר גורם ליאסר וכן שאם רצה להוציאה אפילו תחלוץ צריכה גט מצד המאמר וכן שמאחר שקדש את זו נאסר בצרתה כאלו כנסה אבל מכל מקום אינה נקנית לגמרי שתהא יוצאה בגט לבד בלא חליצה אלא צריך חליצה וכן קדושין אלו אע"פ שפוסלין אותה לשאר אחים אינם מעמידים אותה עליהם באיסור אשת אח וכן תקנו שיהא גט דוחה מקצת ליאסר צרתה על כל האחים ולאסור בעל הגט בקרובותיה ולפסלה לכהונה אבל מכל מקום כל שיבא להוציאה צריכה חליצה וכל שיש כאן יבם אחד ויבמה אחת דין כניסתה שיקדש ואחר כך יבא עליה ומאמר זה נקרא מאמר כשר או מאמר הראוי אבל אם נתן גט תחלה ואחר כך עשה בה מאמר או עשה בה מאמר ואחר כך נתן גט הרי זה מאמר פסול ואינו יכול לכנסה וכשבא להוציאה צריכה גט מצד המאמר וחליצה מצד הזיקה שלא נפקעה וכן אם עשה מאמר תחלה ואחר כך חלץ צריכה גט מצד המאמר אבל אם חלץ תחלה אין מאמר שאחריו כלום שאין אחר חליצה כלום ואם יש כאן שתי יבמות ויבם אחד ונתן גט לזו ולזו או עשה מאמר לזו ולזו או מאמר לאחת וגט לאחת וכן יבמה אחת ושני יבמין ונתנו שניהם גט או עשו מאמר או עשה אחד מהם מאמר ואחד נתן גט אף אתה דן בהם על הדרך שביארנו לענין פסק אלא שרבן גמליאל חולק בזו על הדרך שיתבאר ובגמרא יתבאר הטעם למה תקנו על המאמר שיקנה ועל הגט שידחה:

    ומעתה אתה מתחיל בביאורה של משנה הכוללת כל ענינים אלו והוא שאמר רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכמים אומרים יש אחר גט ואחר מאמר אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום אמר הר"ם העקרים אשר יהיו שמורים בדעתך בזה הפרק מה שאספר וזה שהיבמה לא ישלם שלוחיה ותהיה מותרת לכל אדם אלא בחליצה ולא ישלם קנינה ותעתק מדין היבמה אלא בבעילה והמאמר הוא נתינת הקדושין בפרוטה או בשוה פרוטה יקנה קצת קנין והגט גם כן ליבמה ושולח קצת שלוח וקשר הקדושין לא יוסר כי אם בגט ולזה מי שנתן גט ליבמתו אי אפשר לה שלא יחלוץ לה ואז תסור זיקת יבם ומי שעשה מאמר אי אפשר לו כי אם בגט להסיר בו קשר המאמר ויחלוץ אם רצה להתירה לעולם ויסיר זיקת יבום כמו שאבאר ודעת רבן גמליאל ששתי יבמות ליבם אחד כאשר נתן גט לזו ואחר לזו בעל אותם יחד או קדש זו אחר זו או חולץ להם יחד שפעולתו האחרונה בשלה כאלו לא היתה כלל הנה כאשר נתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה ומותר בקרובת שניה וכן כאשר חלץ או בעל לשתיהן יהיה מותר בקרובת שניה וכן מאמר אחר מאמר ובעל מאמר השני צריכה גט גם כן ואסור בקרובותיה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ר"ל שאם יש כאן שתי יבמות הבאות מבית אחד ונפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו ואחר כך נתן גט לשניה או עשה מאמר בזו ואחר כך עשה מאמר בחברתה אין גט של שניה או מאמר של שניה עושים כלום והרי הם כמי שאינן הן שלא ליאסר בעל הגט או בעל המאמר בקרובות שניה הן לשאר הדברים וכן ביבמה אחת עם שני יבמין שאין גיטו או מאמרו של שני עושים כלום ושמא תאמר היאך איפשר שאין מאמר אחר מאמר והלא אפילו חלץ לזו או כנסה קדושין תופסין בצרתה שהרי אינה אלא בלאו דלא יבנה בחלץ ובעשה דבית אחד הוא בונה בכנס או שתיהן בלאו לדעת קצת כמו שביארנו בפרק ראשון י"א א' ומתוך כך פירשו רבים שלדעת ר' עקיבא נאמרה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומפרשים אף בכנס שהיא בלאו אלא שיש לדון שאם כן לא אישתמיט תלמודא למימר מתניתין ר' עקיבא וכדקאמר במתניתין דלקמיה נ"ב ב' אלא ודאי רבן גמליאל אף לדעת חכמים אמרה וכל שחלץ או בעל נסתלקה הזיקה לגמרי ונעשית היא וצרתה חייבי לאוין וכי קדיש הוו להו קדושי תורה שתופסין בחייבי לאוין אבל כל שהיא זקוקה לו אין מקום בה לקדושין כלל ואין לה דרך קנין אלא בביאה וחכמים הוא שתקנו שיהו קדושין קונין בה לקצת דברים לחומרא ומשום גזרה גט משום גזירת חליצה ומאמר משום גזירת ביאה ר"ל שאם תאמר גט ביבמה לא מהני יאמרו גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט ביבמה לא מהניא חליצה נמי לא מהניא אלא למשרייה לעלמא אבל אם הוא בא לבעול אחר חליצה רשאי וכן אם תאמר מאמר ביבמה לא מהני אמרי מאמר בעלמא לקנות וביאה בעלמא לקנות ומדמאמר ביבמה לא מהני אף ביאה לא מהניא ואתי למיבעל אחר ביאתו על צרתה או אחר ביאת אחד מן האחין ואחר שאין גט ומאמר מועילים אלא מדרבנן חד מאמר תקינו תרי לא וכן בגט ואיפשר לפרש גם כן שמאחר שהגט מהני מגזירת חליצה והמאמר מגזירת ביאה כשם שחליצה אחר חליצה או ביאה אחר ביאה אינו כלום כמו שיתבאר בסמוך כך גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אינו כלום:

    ואמר אחר כן ולא ביאה אחר ביאה ולא חליצה אחר חליצה ר"ל שאם בא על האחת ואחר כך בא על האחרת ביאה של זנות אין ביאת השניה אוסרתו בקרובותיה כלל שזנות בעלמא היא אלא שאם לשם קדושין בעל קדושין תופסין שהרי אין בה אלא עשה או לאו לדעת קצת אבל ביאה סתם אחר ביאה אינה כלום וכן חליצה אחר חליצה והוא הדין לביאה אחר חליצה או חליצה אחר ביאה וכל שכן גט או מאמר אחר ביאה או אחר חליצה:

    וחכמים אומרים יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר ליאסר בקרובות מצד השני ובשני יבמין להיות אף השני נאסר בקרובות שמאחר שאין מאמר ראשון קונה לגמרי ולא גט ראשון דוחה לגמרי קמא רווחא לבתרא שבק מאמר לקנות וגט לדחות אבל אין אחר ביאה או אחר חליצה כלום כמו שביארנו והלכה כחכמים ואף רבן גמליאל בגט אחר מאמר או מאמר אחר גט מודה הוא שמועיל בין בשתי יבמות ליבם אחד בין ביבמה אחת לשני יבמין שלא אמרה אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אלא שאף בזו הלכה כחכמים ועכשו הוא מפרש דינין אלו ומתחיל ואומר:

    משנה כיצד עשה מאמר ביבמתו נתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה מאמר ובעל הרי זה כמצותה נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אחד יבמה אחת אחד שתי יבמות אמר הר"ם פי' אמרו כיצד ירצה בו כיצד לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום ואלו ההלכות כלם מבוארות בעקרים אשר עשינו ואמר נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה אמנם שיצטרך לה גט הנה מבאר שהיא נקנית בבעילה והיתה אשת איש וחייבנו אותה חליצה ואע"פ שנבעלה מפני הגט אשר קדם לבעילה לפי שאנחנו נאמר בעילה קנין גמור ואין אחריה כלום אלא אם כן היתה בעילה כשרה אבל הבעילה אשר היא פסולה תצטרך אחריה חליצה ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שהוא לא יותר אצלו מאמר בחלוצתו וזה אמנם הוא דעת ר' עקיבא אשר דעתו שאין קדושין תופסין בחליצה מפני שהיא אצלה וכאשר נחלצה חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מות אחיו ואין הלכה כר' עקיבא:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 50a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה תדע שהרי נביא עומד וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו כו' ואור"י הדורות נגזרו להוולד כו' עכ"ל ע"ש וצ"ל נמי שאין הנביא מתנבא דברים שעתידין להיות אלא לפי הגזירה ולא לפי הזכות דאי לא כן מאי קא מקשה להו רבי עקיבא לרבנן שהרי נביא עומד כו' דשמא לפי מה שראוי להיות לפי הזכות שיוסיפו לו ט"ו שנים ניבא שיולד בן ליחזקיהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 50a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה ר"ג, ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי רע"ק וקשה לי דעדיין יקשה אמאי לא קאמר עלה דר"ג בהא דאין בעילה אחר בעילה. ובעיקר קושייתם היה נ"ל דההוכחה זו אינה לר"ל דס"ל לעיל (דף יא ע"א) דעל צרתה בכרת, ולשיטת תוס' אף שהוא עצמו בא על צרתה בכרת, וא"כ הוי ח"כ לזה נקט הדיוק על סיפא, דחלץ ועשה בה מאמר, דגם לר"ל הוי בלאו:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 50a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לָהֶם מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. מקשים אמאי לא קאמר 'הוסיפו לו משל אחרים' וכדאיתא בחגיגה בהך עובדא דמרים? ונראה לי בס"ד דהתם אמר לו בהדיא דאין מוסיפין אלא רק לתלמיד חכם דמעביר במיליה אך אם אינו מעביר במיליה אפילו שהוא צדיק גמור אין מוסיפין לו ומצינו בחזקיהו המלך ע"ה דהלך על קו הדין ואמר ליתי ישעיה לגבאי שכן מצינו לאליהו זכור לטוב גבי אחאב עד שעשה הקדוש ברוך הוא פשרה שחלה חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה וכדאיתא בברכות דף יו"ד ואי איתא דהוה מעביר במליה הוה אזיל אצל ישעיהו הנביא ע"ה אף על גב דלדעתו אינו מחוייב בכך ולכן אמרו לו משלו הוסיפו לו דאי הוה אמרי ליה משל אחרים הוה מצי למדחי בהכי. ועוד נראה לי בס"ד דהאי מילתא דאתמר בחגיגה בעובדא דמרים ליתא הכא גבי חזקיהו המלך ע"ה כיון שהיה מלך וצדיק גדול ליכא למימר שיוסיפו לו חיים מבני אדם פשוטים ואם תאמר המצא ימצא בדורו צדיקים גדולי הדור הנה אנשים גדולים כאלה לא שכיח שיהיו מן הנאספים בלא משפט כדהוה בעובדא דמרים וגם לא תהיה מיתתם מעיקרא על ידי מלאך המוות כדי שיקרה להם כזאת.

    (שמות כג, כו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", אֵלּוּ שְׁנֵי דּוֹרוֹת נראה לי כל סך חיי האדם הקצובים לו קוראם שני דורות מפני כי האדם רואה בשנות חייו שני דורות דהיינו בתחלת ימיו רואה דור הזקנים ובסוף ימיו רואה דור הבחורים וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט) עיין שם.

    Ben Yehoyada on Yevamot 50a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 50, Amud Aleph, about 188 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אלו שני דורות. זכה משלימין לו, לא…”

    2. Segment 238 words

      Opens “אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר:…”

      Named: רבי עקיבא.

    3. Segment 313 words

      Opens “ורבנן מי כתיב מחזקיה? ״לבית דוד״ כתיב,…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אשתו שמתה וכו' יבמתו שמתה וכו'. אמר…”

      Named: רב יוסף, רבי משנה.

    5. Segment 53 words

      Opens “הדרן עלך החולץ…”

    6. Segment 638 words

      Opens “מתני׳ רבן גמליאל אומר: אין גט אחר…”

      Named: רבן גמליאל.

    7. Segment 722 words

      Opens “כיצד: עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט…”

    8. Segment 820 words

      Opens “נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה.…”

    9. Segment 917 words

      Opens “חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 50a · Segment 1 — “…פוחתין לו, דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: זכה מוסיפים…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 50a · Segment 4 — “…שמתה וכו'. אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026