Talmud Builders

    Yevamot 103a

    Chapter 12 - Mitzvat Chalitzah

    גם: יבמות דף ק״ג ע״א, פרק י״ב מצות חליצה

    English translation - Yevamot 103a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1whether the yavam is standing or sitting or leaning; and a woman who performs ḥalitza on a blind yavam ; in all of these cases her ḥalitza is valid. But if she performs ḥalitza when he is wearing a shoe that is so torn that it does not cover most of the foot; or using a broken sandal that does not hold most of the foot; or using a hand blanket that the amputee wears on his hands, similar to a leather shoe, in order to drag himself using them; or using a soft shoe [ anpileya ] made of cloth; or a woman who performs halitza with a yavam who is a minor; in all these cases her ḥalitza is disqualified.

    2The Gemara comments: Who is the tanna who holds that an amputee’s prosthetic is considered a shoe? It is Rabbi Meir, as we learned in a mishna ( Shabbat 65b): One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir. He reasons that the prosthesis functions like the shoe of any other person, indicating that Rabbi Meir is not especially concerned about the material from which the shoe is made. And Rabbi Yosei, on the other hand, prohibits the amputee from going out on Shabbat with his wooden leg, as he does not consider it a shoe that is being worn, but rather a wooden object that is being carried.

    3The Gemara asks how Rabbi Meir can be the tanna of the baraita , as the continuation of the baraita states ḥalitza is disqualified if performed with an anpileya made of cloth, as this cloth shoe is not to be considered a shoe. If so, have we come to the opinion of the Rabbis, who rule in accordance with Rabbi Yosei, and render it prohibited to use any shoes for ḥalitza that are not made of leather?

    4In an attempt to resolve the contradiction Abaye said: Since the latter clause of the baraita is in accordance with the Rabbis, who rule like Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the Rabbis. And therefore the first clause, which permits the amputee’s prosthesis, is referring to a prosthetic foot covered in leather, as it constitutes a shoe due to its leather exterior.

    5Rava said to him: But according to your explanation, if the prosthesis is not covered in leather, what would its status be? It would be unfit. If so, rather than teaching in the latter clause: Anpileya made of cloth is invalid for ḥalitza , let it distinguish within the matter itself and say: In what case is this statement that a wooden prosthesis is fit said? It is in the case of a prosthetic leg covered in leather, but if it is not covered in leather, it is unfit.

    6Rather, the fact that the baraita was not taught in that manner indicates that Abaye’s explanation is incorrect. Therefore, Rava said that the contradiction should be reconciled in another way: Since the first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that the shoes need not be made of leather, the latter clause is also taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir , and the distinction between a wooden prosthetic and an anpileya of cloth is: This prosthesis protects the foot, and that soft shoe does not protect the foot, as it does not have a hard sole. Rabbi Meir does not require that the shoe be of leather, but he does require that it be protective footwear.

    7With regard to the statement in the baraita that indicates that ḥalitza may be performed even if the yavam is not standing, Ameimar said: The one who performs ḥalitza by having his yevama remove his shoe must press his foot to the ground, and while in this position the yevama will remove his shoe.

    8Rav Ashi said to Ameimar: But isn’t it taught in the baraita above: She may perform ḥalitza whether he was standing or sitting or leaning? One who is leaning cannot easily press his foot into the ground. He answered him: Say that the man may perform ḥalitza while in any of these positions, but that actually this is true only if he presses his foot to the ground, which is admittedly more difficult to do while leaning.

    9And Ameimar also said about this issue: Someone who walks on the backs of his feet, meaning he is clubfooted and his foot is twisted upside down, cannot perform ḥalitza . Rav Ashi said to Ameimar: But isn’t it taught in a baraita : Leg supports can be used for ḥalitza . Does this not mean that this lame individual performs ḥalitza using these supports on his knees? This would indicate that even one with twisted feet can perform ḥalitza . The Gemara answers: No, the intention is that if he gave these supports to another whose foot is shaped normally and he wore them while performing ḥalitza , it is valid. That other one is allowed to perform ḥalitza while wearing these supports because they are also considered shoes, but one whose foot is misshapen may not perform ḥalitza with them, as it functions for him as a foot, not a shoe.

    10Rav Ashi said: According to what Ameimar said, bar Uva cannot perform ḥalitza and bar Kipof cannot perform ḥalitza , as these two, who were famous eulogizers in Rav Ashi’s generation, had feet that became so crooked that they were unable to walk normally.

    11It was taught in the mishna that if one’s leg was amputated from the knee down and his yevama performed ḥalitza with him, the ḥalitza is valid. The Gemara raises a contradiction from a baraita that comments on the pilgrimage one makes to Jerusalem during a Festival. The Torah states: “Three Festivals [ regalim ] you shall celebrate for Me in the year” (Exodus 23:14). The baraita comments on the verse: Festivals are referred to in the verse as regalim , which literally means feet, indicating that one must actually make the pilgrimage to Jerusalem by foot [ regel ] during the Festival, which comes to exclude people who have prostheses. This indicates that a prosthetic foot is not called a regel , which seems to contradict the mishna that allows ḥalitza on a prosthetic from the knee down.

    12The Gemara answers: It is different here, with respect to ḥalitza , as it is written: “She removes the shoe from on his foot [ me’al raglo ]” (Deuteronomy 25:9), which indicates that not only can his actual foot be used for performing ḥalitza , but also the part above it, i.e., the calf. The Gemara objects: If that is so, that one may use a part of his leg above his foot to perform ḥalitza , then if one’s leg was amputated from above the knee, he should also be eligible for ḥalitza ; and yet, the same mishna taught that only one with a leg amputated from below the knee is eligible for ḥalitza . The Gemara answers that the verse states: “From on his foot,” meaning above his foot, but not: From on that which is on his foot; the wording indicates that it can be above his foot until the knee, but not any further above that.

    13Rav Pappa said: Learn from here that the heel bone [ istavira ] reaches to the ground where it connects to the foot, for if it enters your mind to say that it is separate and divided, and there is another bone in between, then that ankle bone is “from on the foot” and the calf would be prohibited for ḥalitza , as it would be considered: From on that which is on his foot. Rav Ashi said: Even if you say that it is separate and divided from the calf, because anything that is connected with the sole of the foot is considered like the foot, then the ankle is certainly part of the foot, making the calf the area that is “from on the foot.”

    14It was taught in the mishna that if one’s legs were amputated from the knee and above, the ḥalitza is invalid. This implies that the regel includes the calf but not the thigh. Rav Kahana raised an objection from the verse: “And against her afterbirth that emerges from between her legs [ ragleha ]” (Deuteronomy 28:57), implying that regel includes even the thighs. Abaye said: The verse actually means between her feet, as when a woman crouches to give birth, she pushes her heels into her thighs and she gives birth, so it appears as if the fetus emerges from between her feet.

    15The Gemara continues its challenge. Come and hear another verse: “He had neither dressed his feet [ raglav ], nor trimmed his beard” (II Samuel 19:25). The phrase “dressed his feet [ raglav ]” is referring to treating his pubic hair, implying that even the area around the thigh is referred to as regel . The Gemara answers: This is a euphemism. The Gemara attempts another challenge: Come and hear from another verse: “And Saul went in to cover his feet [ raglav ]” (I Samuel 24:3), meaning: To urinate, implying that regel refers even to the thighs. The Gemara answers: This is also a euphemism.

    16Come and hear the meaning of: His feet, from the following verse regarding the Moabite king, Eglon, which states: “Surely he is covering his feet [ raglav ] in the cabinet of the cool chamber” (Judges 3:24). The Gemara answers: This is a euphemism. The Gemara attempts another proof from a verse regarding Sisera’s encounter with Yael: “At her feet [ ragleha ] he sunk, he fell” (Judges 5:27), which indicates that they had sexual intercourse, and implies that regel includes the thigh. The Gemara answers: This is also a euphemism.

    17The Gemara elaborates on what happened when Sisera was in Yael’s tent. Rabbi Yoḥanan said: That wicked man, Sisera, had sexual intercourse with Yael seven times that day, as it is stated: “At her feet he sunk, he fell, he lay; at her feet he sunk, he fell; where he sunk, there he fell down dead” (Judges 5:27). Each instance of the terms “sunk,” “fell,” or “lay” in the verse indicates an act of intercourse, as Yael sought to tire and weaken Sisera to enable her to kill him. The Gemara asks: But how could Yael do this even for the noble purpose of killing the wicked Sisera, as she derived pleasure from the transgression of licentious sexual relations with a gentile? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Every act that is a benefit for the wicked

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סמיכות הידים - שעושה לידיו בתים של עור מפני שמכניסם בטיט וסומך עליהן וגורר את רגליו:

    קב הקיטע - דחשיב ליה מנעל מני רבי מאיר היא:

    יוצא - בשבת:

    אנפיליא של בגד - דקתני סיפא חליצתה פסולה אתאן לרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר בקב הקיטע אלמא דלא הוי מנעל דאי רבי מאיר כיון דקב הקיטע הוה נעל אלמא ואנעלך תחש לא דייק אנפיליא נמי תהוי נעל:

    מדסיפא רבנן - רישא דקב הקיטע נמי רבנן ודייקי ואנעלך תחש ודקתני קב הקיטע כשר במחופה עור:

    אדתני סיפא אנפיליא של בגד - פסולה האי הוא ודאי דלאו נעל הוא דהא לא מגין לישמעינן חילוק בקב הקיטע דאע"ג דמגין לאו נעל וכ"ש האי:

    סיפא נמי ר' מאיר - ולא דייק תחש ואפילו הכי של בגד לא משום דלא מגין אבל קב הקיטע מגין הלכך אפילו אין מחופה עור כשר:

    למדחסיה - לדחוף רגלו בקרקע:

    מוטה - לאו אורחיה למדחסיה:

    על ליחתא דכרעיה - שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל. ליחתא לשון לווחים (שבת דף מז.) פלנקא. כלומר שאינו דורס במקום מדרס רגלו. ואע"ג דתנן (לעיל יבמות דף קא.) מן הארכובה ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוקו אבל האי לאו רגל הוא:

    והתניא בסמיכות הרגלים - כשרה:

    מאי לאו דחליץ בהו איהו - הגורר את רגליו והם עקומים:

    לאחר - שרגלו ישרה:

    בר אובא ובר קיפוף - בפ' אלו מגלחין (מ"ק כה:) דאחלשו לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך כרעייהו:

    רגלים - שלש רגלים תחוג (שמות כ״ג:י״ד):

    פרט לבעלי קבין - שפטורים מן הראייה. אלמא שוק לאו רגל הוא:

    מעל רגלו - משמע מדבר שהוא על רגלו מדלא כתיב וחלצה נעלו מרגלו:

    שמע מינה - ממתני' דקא מכשר מן הארכובה ולמטה:

    האי אסתוירא - קביל"א המפסקת בין שוק לרגל:

    עד ארעא נחית - ואין עוד פרק אחר למטה הימנה בעקב:

    דלהדי כרעא - השוה ועומד למול כף הרגל לאו מעל הוא וככרעא דמי:

    ובשליתה היוצאת מבין רגליה - אלמא ירכים נמי מיקרו רגל:

    נועצת עקביה בירכותיה - והולד יוצא מבין רגליה ממש והיינו דכתיב מבין רגליה:

    לא עשה רגליו - לא הסיר שער זקן התחתון:

    להסך את רגליו - מי רגלים. אלמא ירכים רגל מיקרו:

    אך מסיך הוא את רגליו - בעגלון מלך מואב כתיב:

    בין רגליה - בין ירכותיה שבא עליה סיסרא ונתכוונה כדי לייגעו:

    כרע נפל שכב - שבעה כתיבי בקרא:

    יבמות 103 עמוד א

    1בין עומד, בין יושב, בין מוטה, והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה. אבל במנעל הנפרם שאין חופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל, ובסמיכת הידים, ובאנפיליא של בגד, וחולצת מן הקטן חליצתה פסולה.

    2קב הקיטע, מני רבי מאיר היא, דתנן: הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר. ר' יוסי אוסר.

    3באנפיליא של בגד, אתאן לרבנן!

    4אמר אביי: מדסיפא רבנן, רישא נמי רבנן. ורישא, במחופה עור.

    5אמר ליה רבא: אבל אין מחופה עור, מאי פסול? אי הכי, אדתני סיפא באנפיליא של בגד, ליפלוג בדידה: בד"א במחופה עור, אבל אין מחופה עור פסול!

    6אלא אמר רבא: מדרישא רבי מאיר, סיפא נמי רבי מאיר: האי מגין, והאי לא מגין.

    7אמר אמימר: האי מאן דחליץ, צריך למדחסיה לכרעיה.

    8אמר ליה רב אשי לאמימר, והתניא: בין עומד, בין יושב, בין מוטה! אימא: ולעולם דדחיס לכרעיה.

    9ואמר אמימר: האי מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה, לא חליץ. אמר ליה רב אשי לאמימר, והתניא: סמוכות הרגלים, לאו דחליץ בה איהו? לא, דיהיב ליה לאחר וחליץ.

    10אמר רב אשי: למאי דקאמר אמימר, לאו בר אובא חליץ, ולאו בר קיפוף חליץ.

    11מן הארכובה ולמטה כו'. ורמינהי: רגלים פרט לבעלי קבין!

    12שאני הכא, דכתיב: ״(דברים כה״, ט) ״מעל רגלו״. אי הכי, למעלה מן הארכובה נמי! ״מעל״, ולא מעל דמעל.

    13אמר רב פפא: שמע מינה, האי איסתוירא עד ארעא נחית. דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק, הוה ליה איהו ״מעל״, ושוקא מעל דמעל! אמר רב אשי: אפילו תימא מיפסק פסיק, כל דבהדי כרעא ככרעא דמי.

    14מן הארכובה ולמעלה. מתיב רב כהנא: (דברים כח, נז) ״ובשליתה היוצאת מבין רגליה״! אמר אביי: בשעה שכורעת לילד, נועצת עקביה בירכותיה ויולדת.

    15ת"ש (שמואל ב יט, כה) ״לא עשה רגליו ולא עשה שפמו״! לישנא מעליא. תא שמע: (שמואל א כד, ד) ״ויבא שאול להסך את רגליו״! לישנא מעליא.

    16ת"ש (שופטים ג, כד) ״אך מסיך הוא רגליו בחדר המקירה לישנא מעליא. ״בין רגליה כו'! לישנא מעליא.

    17אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, שנאמר: ״(שופטים ה״, כז) ״בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד״. והא קא מתהניא מעבירה! אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל טובתן של רשעים׃

    Tosafot

    בין עומד בין יושב - וא"ת ומהיכא ס"ד לפסול יושב וי"ל משום דאמר לקמן (יבמות דף קד.) דהויא כגמר דין ואמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובעלי דינין בעמידה ומהאי טעמא בעינן לקמן (יבמות דף קו.) עמידה לכתחלה דא"ל רבי חייא בתי עמודי לל"א שפי' בקונט' ועוד דכתיב ועמד ואמר ומיהו עיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר אבל ועמד ואמר אינו אלא סיפור דברים בעלמא והכי נמי מפרש במסכת מועד קטן (דף כא. ושם) גבי מנין לקריעה מעומד אבל ועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב ויעמדו היינו לפי שאין כתיב שם מעשה אחר כך אבל הכא אחר ועמד כתיב המעשה ואין כאן אלא סיפור דברים בעלמא כמו עמדו וקדשו ועמדה ונשאת והא דדרשינן בספרי ועמד אין דברים הללו אלא בעמידה אומר רבינו יהודה דשמא לכתחלה בעי הכי כדפרישית:

    והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה - וא"ת מהיכא ס"ד למעוטי סומא וי"ל מדכתיב לעיני הזקנים וה"א דה"ה לפני יבם א"נ משום דכתיב וירקה בפניו דהוי כמו לעיניו קמ"ל דלא:

    הקיטע מני רבי מאיר היא - דחשיב מנעל ממה שאין רגילים לעשות:

    באנפיליא של בגד אתאן לרבנן - דלא חשיב מנעל מבגד כיון דאין רגילות לעשות כן וה"ה אנפיליא הקשה ר"ת דהכא משמע דר' יוסי לא חשיב קב הקיטע מנעל מדמוקי ברייתא דמכשרא ליה לחליצה כר' מאיר דוקא וכן משמע בפרק במה אשה (שבת דף סה: ושם) ואילו בפרק בתרא דיומא (דף עח: ושם) אמרינן דקב הקיטע בין לר' מאיר בין לרבי יוסי מנעל הוא וטעם דר' יוסי גבי שבת דלמא מיפסק ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר ועוד קשיא דהכא שרינן של שעם לחלוץ ובפרק בתרא דיומא (שם) אמרינן אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביה"כ ובשמעתין מדמי יה"כ לחליצה:

    מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה לא חליץ - פי' בקונט' שאין זה קרוי רגל כיון שהופכו כל שוק דידיה נמי לא מיקרי מעל רגלו אבל היכא שנקטעה רגלו שוקו היינו מעל רגלו דכיון דקודם קטיעה היה שוקו מעל רגלו אחר קטיעה נמי קרינא מעל רגלו ובענין זה פי' גאון אחד ור"ח פי' טעמא דלא חליץ מאן דמסגי על ליחתא דכרעיה דלא מצי שפיר למדחסיה לכולי כרעיה אארעא לפי זה נמי אתי שפיר הא דגריע מקיטע דקיטע דחיס שפיר כוליה שוקיה אארעא מתוך פירושם משמע דפשיטא להו דקיטע חולץ אבל אין נראה לר"י דהא בירושלמי מפרש הא דקתני במתני' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה היינו בקושר רצועות הסנדל מארכובה ולמטה אבל בקיטע לא איירי מידי והא דקתני בברייתא קב הקיטע איכא לפרושי נמי דיהיב לאחר וחליץ כדאמר אסמיכות רגלים וה"מ למימר וליטעמיך קב הקיטע מי חליץ אלא דיהיב לאחר וכן דרך בכמה מקומות דיכול לומר וליטעמיך ואין אומר ועוד מעיקרא דסבר דברגל הפוכה שייכא חליצה ה"ה דקיטע נמי חליץ אבל לפי המסקנא לא והא דפריך רגלים פרט לבעלי קבין הכי פריך כיון דשוק לא מיקרי רגל א"כ למטה מהארכובה אמאי כשרה הא לא הויא קשירה במקום רגל ורבינו נסים נמי פירש במגלת סתרים דקיטע לא חליץ מכ"ש דרגלו הפוכה ומן הארכובה ולמטה דמכשיר במתני' לאו באיפסקא לכרעיה אלא בקשירת רצועות איירי כדאמר בירושלמי:

    פרט לבעלי קבין - ואף על פי דעיקר דרשא נפקא לן מפעמים בפרק קמא דחגיגה (דף ג. ושם) מכל מקום פריך שפיר מדאסמכיה תנא ארגלים:

    והא קא מתהניא מעבירה - ליכא למימר דפריך אמאי לא מסרה עצמה שהרי קרקע עולם היא כדאמר גבי אסתר ועוד כי הוא לא היה מאנסה ואדרבה היא שדלתו בדברים להכריעו להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל אלא פריך אמאי משבחה הכתוב כל כך דכתיב תבורך מנשים וגו' ואמרינן בנזיר (דף כג: ושם) ובהוריות (דף י:) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה פירוש מאמהות לפי שהיו נהנות מן הביאה ויעל לא היתה נהנית מן הביאה ומשני דודאי לא היתה נהנית משום דטובתן של רשעים כו' ואההיא מילתא קיימא הך פירכא בנזיר (דף כג:) ובהוריות (דף י:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ליה רב אשי והתניא בין יושב בין עומד בין מוטה - מהכי משמע דחליצה אפילו מיושב ואפילו לכתחלה, דאי לא תימא הכי מאי קא מקשה ליה רב אשי לאמימר, דהא אמימר צריך קאמר דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד ודאי אף על גב דלא דחיס ליה חליצתה כשרה. ויושב נמי היינו בדיעבד הא לכתחלה עומד בעינן, ואם כן מאי קושיא. אלא על כרחין משמע דיושב אפילו לכתחלה. ואף על גב דקתני בברייתא חליצתה כשרה, לאו בדיעבד קאמר אלא משום דקתני סיפא חליצתה פסולה תנא רישא חליצתה כשרה והוא הדין לכתחלה. ותדע לך דהא עומד לכתחלה הוא, וקתני בין עומד חליצתה כשרה. ואיכא למידק נמי מהא דגרסינן בפרק אלו מגלחין במועד (מועד קטן כ, ב כא, א) אדכר דמיושב קרע וקם וקרע מעומד, אמר ליה קריעה דמעומד מנא לן אלימא מדכתיב ויקם איוב ויקרע, אלא מעתה ועמד ואמר [לא חפצתי לקחתה] הכי נמי והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה חליצתה כשרה, ומהדרינן התם מי כתיב ויעמד ויאמר ועמד כתיב. אלא שיש לדחות בזו, דהתם בדיעבד קאמר ומדקרע מיושב והדר קם וקרע מעומד, לומר דאפילו בדיעבד לא מהני, אקשי ליה מחליצה דבדיעבד מיהא חליצתה כשרה, ואהדר ליה דכיון דלא כתיב ויעמד ויאמר לא משמע עיכובא אלא לכתחלה. אבל מהא דאקשי ליה רב אשי איכא למידק ודאי דאפילו לכתחלה נמי חולצת בין עומד בין יושב כדאמרן. והא דתניא בספרי (כי תצא פי' רצ) ועמד ואמר מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה, משמע דפליגא אברייתא דבין עומד בין יושב. ותנאי נינהו דתנא דספרי דריש ועמד ואמר, ותנא דבין עומד בין יושב לא דריש ליה, מדלא כתיב ויעמד ויאמר. ואנן אברייתא דשנויה בגמרין סמכינן דמשמע דאיהי נשנית בבית המדרש. ועוד מדמותבינן מינה אלמא הלכתא היא. אבל הגאונים ז"ל (הובא ברמב"ן להלן (יבמות קו, ב) ד"ה קוראה) נראה שסמכו על אותה ברייתא שבספרי וכתבו דדברים אלו אין אומרין אותן אלא בעמידה. וכן בהלכות ה' רבינו אלפסי ז"ל בסדור החליצה (להלן בסוף הפרק בסוף גט חליצה) ואיני יודע מפני מה סמכו על אותה ברייתא ולא על ברייתא זו שהיא העיקר כמ"ש. ושמא חששו לה להחמיר. והתימא הגדול שהצריכו אפילו האשה בעמידה, ואפילו לאותה ברייתא שבספרי לא משמע אלא באיש בלבד, וכדתניא מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה. וכי כתיב בדידיה כתיב ועמד ואמר, ולא כתיב ועמדה ואמרה, אלא שמע מינה בדידיה בלחוד קפיד קרא. (וכן כתב הרי"ף שם רק על היבם וקושית הרשב"א היא על הגאונים). והא דאמרינן לקמן (יבמות קו, א) בההיא דאתאי לקמיה דר' חייא בר אבא ואמר לה בתי עמודי, לאו בשעת חליצה הואי אלא קודם חליצה שבאה לפניו להתרעם, או ליטול עצה כיצד תעשה (וכמה תשלם ליבם), [בכת"י: ובמה תנצל מן היבם], דקא בעי למיכליה לממונה. ותדע לך דהא אמר לה לא ידע ליה, כלומר לא ידע בה במום זה שהיא קטעת, ואמר לה לא ניחא לך ביה חליץ, דאלמא לאו באפי יבם הוה, אלא מפני שהיה נראה לו שהיתה קטעת, ולא היה ברי לו אם כמו שהיה סבור אם לא. אמר לה בתי עמודי. וטעמא דמלתא דעל ידי כך הכיר שהיבם הזה אינו הגון שלא היה מתכוין למצוה אלא לשם דבר אחר ועל כן סמך והטעהו. דאלו היה הגון לה למה היה מטעה אותו, חלילה להם להטעות ולרמות אלא לצורך מצוה. ולעולם חליצה בין יושבת בין עומדת בין מוטה, דלכולי עלמא בדידה לא קפיד קרא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ד הלכה ו-ז) והיא יושבת ופושטת ידה בבית דין ומתרת רצועות הסנדל. אלא שאחר כך כתב, ואחר כך עומדת ורוקקת בארץ כנגד פניו רוק הנראה לדיינין שמצות חליצה שיהיו שניהם עומדין בשעת רקיקה ובשעת קריאה. ונראה מדבריו דחליצה בין בעמידה בין בישיבה ואפילו לכתחלה וכדמוכח הכא כדכתיבנא (לעיל ד"ה אמר), אבל קריאה לכתחילה מעומד. וטעמא דמלתא משום דלא כתיב ועמדה וחלצה נעלו, אלא ועמד ואמר שתהא קריאה מעומד דבקריאה הקפיד הכתוב. והלכך לא שנא איהו לא שנא איהי לעולם תהא הקריאה מעומד. אלא דאכתי קשה לי דהא לא משמע הכי בההיא דאלו מגלחין (מועד קטן שם) מדמקשינן אלא מעתה ועמד ואמר ה"נ והתניא בין עומד בין יושב, ומאי קושיא דהא ועמד ואמר בקריאה הוא, אבל חליצה דלא כתיב בה עמידה בין יושב בין מוטה, וברייתא דקתני בין יושב בין מוטה בחליצה תניא. ואפשר לתרץ לפי דבריו דהא דקתני והחולצת מן הגדול בין עומד בין יושב כללא הוא לכל ענין החליצה שהוא קריאה וחליצה ורקיקה, ולא לחליצת הסנדל בלבד. והיינו דאקשינן מינה בפרק אלו מגלחין כאלו קתני בברייתא בהדיא קרא בין עומד בין יושב חליצתה כשרה, דברייתא כללא היא לכל מילי דחליצה. ולא עוד אלא דעיקר צריכותא דברייתא משום קריאה היא, ולומר דאף על גב דכתיב ועמד ואמר דמשמע דקריאה מעומד הני מילי לכתחלה הא אי עבר וקרא מיושב חליצתה כשרה, ומיהו ברייתא בדיעבד היא הא לכתחלה קריאה מעומד בעינן. והא דאקשי ליה (אביי) [צ"ל: רב אשי] לאמימר מהא דמשמע דברייתא אפילו לכתחלה קתני וכדכתבינן, היינו דוקא בחליצת הסנדל והכי קאמר, והא קתני בין יושב בין מוטה, ואף על גב דברייתא בדיעבד היא, הכי משמע בקריאה משום דכתיב בה ועמד ואמר, הא בחליצת הסנדל אפילו לכתחלה משום דבדידה לא כתיב עמידה. והוא הדין דהוה ליה לאקשויי מקרא גופיה, דהא לא כתיב עמידה אלא בקריאה, הא בחליצה לא שנא הכי ולא שנא הכי, אלא משום דברייתא קתני בהדיא בין עומד בין יושב ניחא ליה טפי לאקשויי מברייתא. ויש לנו כיוצא בה בתלמוד בפרק קמא דקדושין (יח, א) יש בעברי שאין בעבריה שהעברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון, ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין, אף על גב דהוה מצי לאקשויי מגופיה דקרא דהא בהדיא כתיב (דברים טו, יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים. זהו שנראה לי להעמיד דברי הרב ודברי הגאונים. אלא שראיתי לקצת המחברים (ספר התרומה הלכות חליצה סי' קלג) שהצריכו בעמידה אפילו בחליצת הסנדל ולא ירדתי לסוף דעתם ואם תאמר תיפוק ליה משום דבעינן ועמדו שני האנשים ובין שתהא חליצה כתחלת דין בין שתהא כגמ"ד בעינן ועמדו. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן (יבמות קו, א ד"ה לישנא אחרינא) בתי עמודי על רגלך דכתיב ועמדו ב' האנשים בעמידה. יש לומר חליצה לאו כדין דמיא להא, דהא אפילו בהדיוטות הוא דבר תורה, מה שאין כן בשאר דינין והוא הדין לעמידה, ותדע לך מדאיצטריך למכתב ועמד ואמר, ואי כדין היא למה לי קרא תיפוק ליה משום דכתיב ועמדו ומיהו אכתי קשיא לי לדברי הרמב"ם ז"ל דכיון דלא בעי עמידה בחליצת הסנדל, אם כן אף ברקיקה כן דברקיקה נמי לא כתיב עמידה וצ"ת. (ועיין ריטב"א כאן ומ"מ שם).

    הא דאמר רבא מדרישא ר' מאיר סיפא נמי ר' מאיר - לאו לאפוקי מדר' יוסי דלר' יוסי של עץ נמי מנעל הוא כדאמר רבא במס' יומא בפרק בתרא (עח, ב) דכולי עלמא מנעל הוא כלומר בין ר' מאיר בין ר' יוסי, אלא הכא לאפוקי מדר' יוחנן בן נורי קאמר וכדאיתא בפרק במה אשה גבי הא דתנן סנדל של סיידין (שבת סה, ב) טמא מדרס ואשה חולצת בו דברי ר' עקיבא ולא הודו לו ואמר רב לא הודו לו רבי יוחנן בן נורי אבל ר' יוסי הודה לן.

    מתניתין - מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה. פירוש מתניתין כללא הוא דכל שהוא למטה מן הארכובה, מעל רגלו קרינא ביה. והלכך אם נקטעה רגלו חולץ בשוקו כל שהוא מן הארכובה ולמטה והיינו דאקשיה למתניתין מרגלים פרט לבעלי קבין, מכל מקום מתניתין משמע להו בנקטעה רגלו, ושאני הכא דכתיב מעל רגלו, לומר דכל שהוא למטה מן הארכובה כשר לחליצה, דמנעל אמר רחמנא והוא דדחיס מאי דאישתייר אארעא וכדאמר אמימר (לעיל בסמוך). ומתניתין נמי היכא דלא נקטעה רגלו אלא שקשר מנעל למעלה מן הארכובה חליצתה פסולה, דמעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל, אבל למטה כשרה. והיינו דגרסינן בירושלמי (ה"א) כולי מתניתא בקושר מן הארכובה ולמעלה פסולה, איני והא כתיב ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם, ותניא ביד עד לפרק ברגל עד סובך וכה את אמר הכין, שניא היא דכתיב מעל רגלו אי הכי תהא כשרה אפילו מהארכובה ולמעלה מעל רגלו ולא מעל דמעל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 103a

    Yevamot 103a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 343 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 103a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026