Talmud Builders

    Yevamot 11a

    Chapter 1 - Chamesh Esreh Nashim

    גם: יבמות דף י״א ע״א, פרק א׳ חמש עשרה נשים

    English translation - Yevamot 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The Gemara comments: Rav Sheshet’s explanation of the contradiction between the first clause and latter clause of the baraita is difficult. Consequently, the Gemara cites different resolutions of this contradiction. Rav Ashi holds in accordance with the opinion of Reish Lakish and resolves the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Ravina, in contrast, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and resolves the baraita in accordance with the opinion of the Rabbis.

    2The Gemara elaborates: Rav Ashi holds in accordance with the opinion of Reish Lakish and resolves the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. This is his interpretation: In the case of one who performs ḥalitza with his yevama and went back and betrothed her, and then died, she requires ḥalitza from one of the brothers. Who are the brothers referred to here?

    3Rav Ashi explains that they are the newborn brothers, i.e., those who were born only after the brother betrothed her. Consequently, although this woman was the wife of the first deceased brother before they were born, after their birth she was already the wife of a living brother. Therefore, the prohibition of a wife of a brother with whom he did not coexist never applied, and she requires ḥalitza . In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that in a case of this kind the brothers are not considered to be coexisting.

    4Meanwhile, the latter clause speaks of a case where one of the brothers who was born in the lifetime of the first brother arose and betrothed her, after another brother had performed ḥalitza . In this case, she has no claims of a bill of divorce on him. In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Reish Lakish, who maintains that the penalty of karet applies in this case, and therefore the betrothal is entirely invalid.

    5The Gemara continues its explanation of the opinions. Ravina holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and resolves the baraita in accordance with the opinion of the Rabbis. How so? In the case of one who performs ḥalitza with his yevama and went back and betrothed her and then died, she requires ḥalitza from one of the brothers. Who are these brothers? This is referring to the brothers already born in the lifetime of the first brother. In accordance with whose opinion is this interpretation? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who held that this case constitutes a regular prohibition. Consequently, the yevama is not exempt from the obligation of ḥalitza .

    6If one of the newborn brothers, who were born after the death of the first brother, arose and betrothed her, she has no claim on him. Since he is considered a brother who did not coexist with his deceased brother, the yevama is prohibited to him as a brother’s wife, and as this prohibition entails karet , the betrothal is invalid. This is the halakha even if he was born after the second deceased brother betrothed her. In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that the prohibition of a wife of a brother with whom one did not coexist applies even to a brother’s widow who entered into levirate marriage before the younger brother was born.

    7It was stated that there is a similar dispute between amora’im with regard to one who had relations with his yevama and thereby performed the mitzva of levirate marriage as required, and one of the other brothers had relations with her rival wife. Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to this matter. One said: The second brother is liable to receive karet . And the other one said that he is in violation of only a positive mitzva. The verse: “Who does not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9), is a positive mitzva, as it teaches that one house may be built up, but not two houses, i.e., no more than one wife of a deceased brother may be married by one of his brothers. Any mitzva formulated as a positive injunction has the status of a positive mitzva, even if it is violated by the performance of an action, in the manner of a prohibition.

    8The Gemara explains: The one who said that he is liable to receive karet holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, who maintains that after the mitzva is performed with one yevama who required levirate marriage, the prohibition of a brother’s wife is once again fully applicable to her rival wife. And the one who said that he is in violation of only a positive mitzva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    9The Gemara further analyzes the list of women exempt from levirate marriage. Rav Yehuda said that Rav said: The rival wife of a sota is forbidden. In this context, sota refers to an unfaithful wife. If the husband died, the unfaithful wife and her rival wife are exempt from both ḥalitza and levirate marriage.

    10What is the reason for this? The term defilement is written in that passage dealing with an unfaithful wife: “She being defiled secretly” (Numbers 5:13), just as defilement is written with regard to those with whom relations are forbidden in the verse: “Defile not yourselves in any of these things, for in all these the nations are defiled, which I cast out from before you” (Leviticus 18:24). This teaches that the halakha of an unfaithful wife is like that of a woman with whom relations are forbidden; both she and her rival wife are exempt from levirate marriage and ḥalitza .

    11Rav Ḥisda raised an objection to this from the case of a woman who heard that her husband had died and remarried, only afterward to discover that he had still been alive at that time before dying later. What is the halakha in this case? Rabbi Shimon says: Her relations with or ḥalitza from the brother of the first husband exempts her rival wife. This shows that the obligation of levirate marriage applies to this woman. Although she lived as a married woman with someone else during her husband’s lifetime, Rabbi Shimon nevertheless maintains that her sexual intercourse or ḥalitza fulfills the mitzva of levirate marriage and exempts her rival wife. This suggests that the rival wife of an unfaithful wife requires levirate marriage.

    12The Gemara answers that Rav could have said to you in response: I spoke to you about the halakha of a sota by Torah law, i.e., a wife who was intentionally unfaithful, and you speak to me of a sota by rabbinic law? The case you mentioned is an unavoidable accident, as the wife married another man only because she received testimony that her husband was deceased. When the Sages instituted that she was forbidden to both her first and second husbands, this was a penalty designed to ensure that women would examine testimony of this kind very thoroughly. However, this is not a case of a sota by Torah law, as she was not intentionally unfaithful, and therefore the mitzva of levirate marriage certainly applies to her.

    13Since this response is overwhelmingly obvious, the Gemara asks: And he who asked it, why did he ask it? There are apparently no grounds for this comparison at all. The Gemara explains: He held that all ordinances that the Sages instituted, they instituted parallel to Torah law. Consequently, if a sota by Torah law is exempt from levirate marriage and exempts her rival wife as though she were a forbidden relative, the same should apply to a sota by rabbinic law.

    14Rav Ashi raised an objection to Rav’s opinion from a different source: The halakha is that a wife who was warned by her husband not to be secluded with a specific man and yet entered alone with him in private, and remained with him long enough to be defiled, i.e., sufficient time to have sexual relations, she is forbidden to her house, i.e., her husband, from that moment until she undergoes the sota ritual. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma , as she was possibly disqualified by unfaithfulness. And if he dies, she performs ḥalitza

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קשיא - לרב ששת דשנייה הכי:

    רב אשי סבר לה כריש לקיש - דאמר בכרת וסיפא ניחא:

    ומתרץ לה - לרישא דברייתא דקתני צריך חליצה באחים שנולדו לאחר חליצה וקדושין של שני וכר' שמעון דאמר ייבם ולבסוף נולד לא מהניא נפילתה מן הראשון למהוי עלה אשת אחיו שלא היה בעולמו הלכך זיקת ההיא נפילה לא אסרה לה עליה דהאי הואיל וכשנולד כבר קדשה זה:

    רבינא סבר לה כרבי יוחנן - דאמר חייבי לאוין נינהו ורישא ניחא ומתרץ לסיפא דקתני אין לה עליו כלום באחין שנולדו לאחר מכאן וכרבנן דאמרי אשת אחיו שלא היה בעולמו היא ולא תקשי רישא לסיפא:

    הילודים - שנולדו אחר קדושין של זה ולא איתסרא עלייהו בחליצתו דהא זיקה קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי ומשום אשת אחיו שלא היה בעולמו לא מיתסרא כר"ש דאמר ייבם ולבסוף נולד שריא:

    עמד אחד מן הנולדים - שהיו בשעת חליצה ראשונה:

    אין לה עליו כלום - כר"ל דאמר האחין חייבין על החלוצה כרת:

    עמד אחד מן הילודים - אחר חליצה או אפילו אחר קדושין וכשמת זה החולץ קדשה אותו ילוד אין לה עליו כלום ולאו משום חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו שלא היה בעולמו מנפילה ראשונה:

    כמאן כרבנן - דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא:

    בעשה - בית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה:

    ומ"ד בכרת כר"ל - דאמר לאו שליחות דאחים קעביד הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור אשת אח:

    מ"ד בעשה כרבי יוחנן - דאמר איהו שליחותא דאחין קעביד וכי היכי דלדידיה הויא צרה בעשה לאחים נמי הויא בעשה:

    צרת סוטה אסורה - היה נשוי ב' נשים וזינתה האחת תחתיו ויש עדים ומת בלא בנים היא וצרתה פטורות אף מן החליצה מאי טעמא טומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה׳:י״ג):

    כעריות - דכתיב אל תטמאו בכל אלה (ויקרא י״ח:כ״ד):

    ביאתה או חליצתה וכו' - האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת היא לכתחלה את צרתה שהרי היא כשאר נשים לגבי יבם דלא קנסוה רבנן מיבם דודאי שריא ליה שאנוסה היתה ששמעה שמת. אלמא נבעלה תחת בעלה שריא צרתה לייבם ואפי' רבנן לא פליגי אר"ש אלא בדידה אבל בצרתה מודו:

    סוטה דאורייתא - שזינתה והתורה אסרה בה:

    ואת אמרת לי סוטה דרבנן - דהא מדאורייתא שריא שניסת ע"פ ב"ד בעד אחד ואנוסה היא ורחמנא שריא דכתיב (במדבר ה) ועד אין בה תרי אלא אחד והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת ורבנן הוא דגזרו בה כי היכי דתידוק שפיר שמת בעלה עד שלא תנשא:

    ודקארי לה מאי קארי לה - הא לא אמר רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה:

    קסבר - האי דפריך כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואי סוטה דאורייתא היא וצרתה אסורה הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום ומצרכי לה חליצה:

    נכנסה עמו - המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני:

    לביתה - לבעלה שמא זינתה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ואם כהנת היא אסורה בתרומה כדיליף במסכת סוטה (דף כח.) נטמאה נטמאה ונטמאה ג' פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

    יבמות 11 עמוד א

    1קשיא. רב אשי סבר לה כריש לקיש, ומתרץ לה כר' שמעון. רבינא סבר לה כר' יוחנן, ומתרץ כרבנן.

    2רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כר' שמעון: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין. מאן אחין׃

    3אחין הילודים. כמאן כר"ש׃

    4עמד אחד מן הנולדים וקדשה אין לה עליו כלום, כמאן כר"ל׃

    5רבינא סבר לה כרבי יוחנן, ומתרץ לה אליבא דרבנן: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין. מאן אחין אחין הנולדים, כמאן כר' יוחנן.

    6עמד אחד מן הילודים וקדשה אין לה עליו כלום, כמאן כרבנן.

    7איתמר: הבא על יבמה, ובא אחד מן האחין על צרתה, פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: בכרת. וחד אמר: בעשה.

    8מ"ד בכרת כריש לקיש, ומ"ד בעשה כר' יוחנן.

    9אמר רב יהודה אמר רב: צרת סוטה אסורה.

    10טומאה כתיב בה, כעריות.

    11מתיב רב חסדא, רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה.

    12[אמר לך רב] אמינא לך אנא סוטה דאורייתא, ואת אמרת לי סוטה דרבנן?!

    13ודקארי לה מאי קארי לה? קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון.

    14מתיב רב אשי: נכנסה עמו לסתר, ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה, ואסורה לאכול בתרומה. ואם מת, חולצת׃

    Tosafot

    מאן אחין אחין הנולדים - אומר ר"י דנולדים קרי לאותן העתידין להולד בלשון הש"ס כדאמרינן בפרק ד' נדרים (נדרים ל:) למימרא דנולדים העתידים משמע ובספ"ק דגיטין (דף יג: ושם) קאמר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות ה"נ כו':

    צריכה חליצה מן האחין - מתייבמת אינה מאחר דאסירה לבעלה דהשתא במותר לה אסורה באסור לה לא כ"ש:

    כמאן כרבנן - הוה מצי לאוקומי כר"ש כגון שנולד קודם שקדשה אלא ניחא ליה לאוקמי כרבנן ונולד אפילו אחר שקדשה:

    חד אמר בעשה - כן גירסת הקונטרס ופי' בקונטרס משום דדרשינן בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה וקשה כיון דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם את שתיהן מנלן דאתיא קרא לנתקו מכלל כרת ללאו ואמר ר"ת דגרסינן חד אמר בלאו וכן פר"ח דכשייבם אחת קאי אצרה בלא יבנה דקרינא בצרה כיון שלא בנאה שוב לא יבנה אותה וכן האחים לא קיימא עלה אלא בלאו לרבי יוחנן וגרסינן שפיר וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה אבל לפ"ה דגרסינן בעשה לא פליגי אלא באחין אבל איהו לכ"ע בעשה:

    צרת סוטה אסורה - לאו דוקא אסורה דאף מחליצה פטורה כדפירש בקונטרס ודוקא סוטה ודאי אבל סוטה ספק בעי חליצה כדמייתי בסמוך וקרא דונסתרה והיא נטמאה בנבעלה ודאי איירי כדמסיק לקמן אבל סוטה ספק לא כתב בה טומאה וא"ת והא תנן נכנסה עמו לבית הסתר אסורה לביתה ואסורה לתרומה ודרשינן בפרק כשם (סוטה דף כח. ושם) שלשה פעמים ונטמאה כתיב אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה וי"ל דלא אסרה הכתוב אלא משום ספק שמא נבעלה ונטמאה ולעולם לא כתיב טומאה אלא על הודאי נבעלה וא"ת כיון שלא נכתב שם טומאה אלא על הודאי אמאי אסורה לביתה ולתרומה וי"ל דעשה ספק כודאי כדאמר בפרק כשם (ג"ז שם) אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה נשקית מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי ולהכי ספק סוטה בעיא חליצה דדוקא להחמיר עשה הכתוב ספק כודאי ולא להקל לפטרה בלא חליצה ולמאי דפרישית לעיל (יבמות דף ג: ד"ה לפי) דלמסקנא דשמעתין טומאה כעריות כתיב בה דאמר רב היינו במקום לאו ניחא דההוא טומאה לא כתיבא אלא על ודאי נבעלה אבל מ"מ קשה כיון דסוטה ודאי חשיב לה רב כערוה א"כ סוטה ספק הוה לה ליחשב כספק ערוה וא"כ היכי פריך ותתייבם ייבומי:

    רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה כו' - וא"ת ואמאי לא מקשה מת"ק דאמר אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולרב לא בעינן חליצה וי"ל דהא אתי ליה שפיר דחולצת דמדאורייתא בעיא חליצה דסוטה דרבנן היא ולא פריך מר' שמעון אלא משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והיה לנו לאוסרה להתייבם וא"ת ודלמא ר' שמעון לא קאמר אלא דבדיעבד פוטרת צרתה אבל לכתחלה לא ואמר ר"י דבדיעבד מודה ת"ק דלא אשכחן דפליגי והא דלא נקט אחיו של ראשון רצה חולץ רצה מייבם דמשמע לכתחלה אמר ר"י דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דאע"ג דאיכא צרה דשייך בה ייבום טפי אפ"ה ביאתה או חליצה שלה פוטרת לכתחילה צרתה דס"ד דלא פטרה דנראה כאשתו דשני וא"ת לרב חסדא שרוצה לדקדק דסוטה דאורייתא שריא תקשי ליה מתני' דפרק קמא דסוטה (דף ב. ודף ו. ושם) דמייתי בסמוך דספק סוטה אינה מתייבמת וי"ל דהוה אמינא דהא דקתני שאין מתייבמת היינו מדרבנן אע"ג דהתם מוכח דאסירא מדאורייתא מכל מקום מכח משנה עצמה אין להוכיח עליו כלום ועוד אמר רבי יצחק דדוקא לרב פריך דמשוי ליה כערוה לסוטה דאורייתא ופטורה אף מן החליצה ולכך בסוטה דרבנן סברא היא דיש לאוסרה להתייבם אבל בההיא דסוטה דספק סוטה חולצת אין תימה אם נאמר דבסוטה דרבנן אפילו מתייבמת ועוד פירש רבינו יצחק דלרבי שמעון אסורה להתייבם לכתחלה מדקתני סיפא ואין הולד ממזר דאי שרי לייבם לכתחלה פשיטא דאין הולד ממזר ועוד בירושלמי קורא לההיא דרבי שמעון חליצה פסולה ואם היתה מותרת להתייבם חליצה כשרה היא ופריך מהא דקאמר ר"ש דפוטרת צרתה דכיון דאמר בסוטה דאורייתא דלאו בת חליצה וייבום היא בסוטה דרבנן אין לחליצה להועיל לפטור צרתה וכ"ת ממה נפשך תועיל דאם חשיבא כסוטה גמורה צרתה נמי לא בעי חליצה ואי לא חשיבא כסוטה א"כ שפיר פטרה צרתה דמסתבר ליה להש"ס דכיון דדמיא לסוטה דאורייתא חליצתה כמאן דליתא ואין לה לפטור צרתה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבינא סבר לה כר' יוחנן ומתרץ לה אליבא דרבנן - כלומר, אפילו לרבנן והוא הדין אליבא דר'שמעון צריכה חליצה מן האחין.

    מאן אחין אחין הילודים - כלומר שנולדו קודם מתית הראשון.

    עמד אחד מן הנולדים - כלומר שנולד (קודם) [לאחר כת"י] מיתת הראשון עד שלא הספיק השני לכנוס וקדשה אין לה עליו כלום ואפילו נולד לאחר שחלץ לה הראשון, לפי שחליצה אינה קנין אלא פטור, כדאיתא בירושלמי (יבמות פ"ג ה"א) ובין לרבנן בין לר' שמעון, דבנולד ולבסוף יבם לא פליג ר' שמעון. ואע"ג דנולדים משמע בין עתידים להולד בין נולדו כבר כדאיתא בנדרים פרק ארבעה נדרים (נדרים ל, א). כיון שרוצה לחלק בין שכבר נולדו לעתידין להולד לא רצה להוציאן בלשון אחר. וילודין לא משמע אלא שנולדו כבר כדאיתא התם.

    ה"ג רש"י ז"ל חד אמר בעשה וחד אמר בכרת - וכן הוא בפר"ח ז"ל ובהלכות הרב אלפסי ז"ל (להלן פ"ד סוסי' נב) ומפרשי לה משום דכתיב אשר לא יבנה בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים, ולאו הבא מכלל עשה, עשה. ואינו מחוור דהא לא כתיב יבנה בית אחיו, דאשר לא יבנה כתיב. ועוד דלפירושו לא גרסינן בא הוא או אחד מן האחין, דלגבין אחין ודאי קאי בלא יבנה לר' יוחנן ולאו איכא כדאיתא בשמעתין (לעיל יבמות י, ב) ובכל הספרים גרסינן הוא או אחד מן האחין. והרמב"ם ז"ל (הל' יבום פ"א הי"ב) פירש משום דכתיב (דברים כה, ה) יבמה יבא עליה, עליה ולא עליה ועל חברתה, כדדרשינן בעלמא אותה ולא אותה ואת חברתה בפרק א בסוטה. וגם זה אינו מחוור, מדגרסינן אחד מן האחין בכל הספרים. ועוד שלא מצינו כן בשום מקום, ובפירוש דרשינן ליה בפרק החולץ (יבמות מד, א) מבית אחד הוא בונה. אבל ר"ת ז"ל (בספר הישר סי' ל"ה מובא בתוס' ד"ה חד) גריס חד אמר בלאו והביא ראיה שהרי חלוצתו בלאו מאשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וכן נמי צרת חלוצתו, והלכך הוא הדין לצרת כנוסתו דהא חליצה ויבום כהדדי נינהו, וכל שנפטרה בין על ידו בין על ידי האחין, בין על ידה בין על ידי חברתה, בין בחליצה בין ביבום, קרי בה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. ותלמודא דנקיט בפרק החולץ (שם) בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, לאו בית אחיו קא דריש, אאל משום לא יבנה קאמר, כלומר אינו בונה הבית השני כיון שלא בנאו וריהטיה נקיט ואזיל, ועוד הביא ראיה מדתנן בפרק ר"ג (להלן יבמות נג, א) אין אחר ביאה כלום ואוקימנא בגמרא (להלן יבמות כ, ב) כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ואי סלקא דעתך חייבי עשה נינהו הא מני, דלא אשכחן תנא דסתם לן כר' ישבב (להלן יבמות מט, א) דאמר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר. ועוד דר' ישבב גופיה לא איבריר אי אפילו חייבי עשה קאמר או לא, כדאמרינן בקדושין פרק האומר (סח, א) ובכתובות פרק אלו נערות (כתובות כט, א) הניחא לר' ישבב אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קא אתי אלא טעמא דנפשיה קאמר ואפילו חייבי עשה נמי מאי איכא למימר, ואם איתא תפשוט מהא דקתני בפר"ג אין לאחר ביאה כלום דר' ישבב טעמא דנפשיה קאמר ואפילו בחייבי עשה אין קדושין תופסין לר' עקיבא. אלא ודאי שמע מינה דל"ת גרסינן. ובפר"ג (להלן יבמות נג, א ד"ה הניחא) הארכתי יותר בס"ד.

    אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיבא בה כעריות - ובדין הוא דהוה ליה לאשמועינן סוטה עצמה דמיפטרא עצמה כערוה, אלא חדא דאית בה תרתי קאמר. ואסורה דקאמר לאו דוקא, דאפילו מן החליצה נמי פטורה, דכולה סוגיין מוכחת דרב כערוה ממש עביד לה לפטור צרתה מן החליצה ומן היבום, והכי נמי משמע בריש מכלתין דאמרינן ולרב אסי ליתנינו כלומר במתניתין, ודחינן לפי שאינן בצרת צרה. דאלמא לרב הרי היא כחמש עשרה נשים דמתניתין לפטור צרתה. ואיכא למידק דהא אמרינן בפרק קמא דסוטה (ה, ב)גבי מתניתין דנכנסה עמו לסתר או לחורבה ושהתה עמו כדי ביאה כו' ואם מת חולצת ולא מתיבמת, ואמאי תתיבם נמי יבומי, ואמר רב יוסף אמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר לאחר ולא ליבם, ואקשינן אי הכי חליצה נמי לא תבעי, אמר ליה רב יוסף אלו איתיה לבעל לא בעיא גיטא הכי נמי בעיא חליצה. אלמא כל דבעיא גיטא מבעל בעיה חליצה מיבם. וסוטה ודאי נמי הא בעיא גיטא מבעל. ועוד דהא מחזיר גרושתו אפילו לר' יוסי בן כיפר דאמר (להלן בע"ב) טומאה בדידה כתיבא, צרתה חולצת כדמוכח בכולה סוגיין (עי' חזו"א אה"ע סי' קל סק"א), דליכא דפטר לה בלא כלום, ומאי שנא צרת סוטה לרב מצרת מחזיר גרושתו לר' יוסי בן כיפר, הכא והכא טומאה כתיבא בהו. ויש לומר דרב לית ליה דר' יוסף דאמר דכל דבעיא גיטא מבעל בעיא חליצה מיבם, אלא סוטה גיטא (גרידא) הוא דבעיא מבעל, משום דאין קדושי סוטה נפקעין, דהא גבי מצא בה ערות דבר כתיב וכתב לה ספר כריתות אם גרשה קדושין תופסין בה לכתחלה כשם שאין הראשונים נפקעין ממנה, ולא אדכר בה הכתוב טומאה אלא לענין חליצה. ונראה דמשמע ליה לרב הכי מדכתיב לאיש אחר ודריש ליה לאחר ולא ליבם (סוטה שם), ולגמרי משמע ליה לפטור אותה מן החליצה ומן היבום, ואלו לא כתוב בה לאיש אחר לא הוה פטר לה לגמרי אלא מן היבום, וכיון דכתיבה בה טומאה כעריות מה עריות צרותיהן כיוצא בהן אף סוטה צרתה כיוצא בה. אבל מחזיר גרושתו שלא פטרה הכתוב בפי' מיבום (דהתם), חייבי לאוין היא, וחייבי לאוין בני חליצה הן, וטומאה דכתיב בה לעשות צרתה כיוצא בה, הלכך חולצת כמותה ואינה מתיבמת (ודוקא) [ודיקא] נמי דלא גמר רב פטור סוטה עצמה מטומאה מדקאמר צרת סוטה אסור ולא קאמר סוטה פטורה ופוטרת הרמב"ן נר"ו.

    וקשיא לי - מדאקשינן עליה דרב בסמוך ממתני' דסוטה דקתני נכנסת עמו לסתר או לחורבה כו' אסורה לביתה כו' ואם מת חולצת ולא מתיבמת, ופריק אמינא לך סוטה ודאי ואת אמרת סוטה ספק, ואקשינן תו עליה מאי שנא סוטה ודאי דלא מתיבמא דכתיבא בה טומאה, סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה. ואם איתא מאי קושיא, דסוטה ודאי לאו היא גופה משום דכתיבא בה טומאה נפקא ליה לרב, אלא מלאיש אחר נפקא ליה. ויש לומר דרב לאו ודאי על איש אחר בלחוד סמיך, דאי לאו דכתיבא טומאה גבי סוטה, ודאי לא הוי פטריה לה מיבם כלל ואף על גב דכתיב לאיש אחר, משום דיבם נמי לגבי אחר כאחר דמי, וכדאמרינן בפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות פ, ב) גבי שומרת יבם. אלא השתא דכתיבא בה טומאה כעריות, דרשינן האי לאיש אחר ולא ליבם. ואלו נמי כתיב בה טומאתה ולא כתיב לאיש אחר, לא הוי אסרינן לה אלא ליבום וכדאמרינן במחזיר גרושתו אפילו לר' יוסי בן כיפר, וטומאה דכתיב בה לעשות צרתה כיוצא בה. השתא דכתיב לאיש אחר גלי לן אטומאה דכתיב בה דתהוי כעריות ממש, ובא זה וגלה על זה. וכיון שכן אפילו סוטה ספק אי כתיבא בה טומאה לא חלצה, דהא גלי לן רחמנא דכל סוטה הטמאה תהיה לאיש אחר ולא ליבם כנ"ל.

    ר' שמעון אומר ביאתה אי חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה - יש מפרשים דהכי קא פריך כיון דאמר ר' שמעון ביאתה או חליצתה פוטרין, משמע דאשווי משוי להו, וכי היכי דחולץ לה לכתחלה הכי נמי מיבם לה לכתחלה, אלמא לא קנסו ביבם כלל, ואם איתא לדרב לא הוה ליה לר' שמעון למשרי ליבם לכתחלה, אלא הוה ליה למיסר משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכדמסיק טעמיה דמקשה בגמרא. ואם תאמר אי לכתחלה קאמר הכי הוה ליה למימר, חולצת או מתיבמת לאחיו של ראשון. יש לומר דמלתא אגב אורחיה קא משמע לן דאף על גב דאיכא צרה דשייך בה יבום טפי, והוה סלקא דעתך דלא תפטור האי צרתה, משום דהיא נראית כאשת השני, דסבורים שגרש הראשון ונשא שני זה, קא משמע לן דאפילו הכי חולצת או מתיבמת לכתחלה ופוטרת צרתה. ואם תאמר אדמותיב ליה מדר' שמעון ליסייעיה מדתנא קמא. יש לומר תנא קמא קנסא הוא דקניס ואפילו ליבם, ולא משום גזרת סוטה ודאי דאורייתא קאמר ובתוס' (הרא"ש) הקשו דאי אפשר לומר דר' שמעון לכתחלה קאמר מדקתני והולד ממנו אינו ממזר, וממנו משמע דקאי איבם. וברוב הספרים גרסי ממנו. ואם איתא דר' שמעון לכתחלה קאמר שהיא מתייבמת, צריכה למימר דהולד אינו ממזר. ועוד דבירושלמי (להלן פ"י ה"ב ועיי' מה"פ) קרי לה לחליצתה חליצה פסולה ואפילו לר' שמעון (עי' תוס' ד"ה רבי שמעון) והם פירשו דמדקא שרי ר' שמעון צרתה בחליצתה או בביאתה ואפילו בדיעבד קא מקשה, דאם איתא דסוטה ודאי לאו בת חליצה ויבום היא אפילו סוטה דרבנן לא הוה ליה למיפטר צרתה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ואם תאמר ממה נפשך תועיל דאי כסוטה גמורה חשבת לה, צרתה אינה צריכה חליצה, ואי לא כסוטה גמורה חשבת לה א"כ ביאתה או חליצתה פטרה. יש לומר דהוה משמע ליה השתא דכיון דצרתה צריכה חליצה מדאורייתא או כסוטה מדרבנן ודמיא לסוטה דאורייתא, חליצתה כמו שאינה דמיא ואין לה לפטור צרתה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 11a

    Yevamot 11a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 186 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026