Talmud Builders

    Yevamot 72a

    Back to index

    English translation — Yevamot 72a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And if you wish, say instead that it was because the north wind did not blow for them, and the hot weather was likely to lead to medical complications following the procedure. As it is taught in a baraita : All those forty years that the Jewish people were in the wilderness, the north wind did not blow for them.

    2The Gemara asks: What is the reason that this wholesome wind did not blow all those years? If you wish, say it was because they were under censure following the sin of the spies and were therefore undeserving of this salutary wind. And if you wish, say instead that it was so that the clouds of glory covering the Tabernacle should not disperse.

    3Rav Pappa said: Therefore, learn from here that on a cloudy day or on a day that a south wind [ shuta ] blows, we may neither circumcise nor let blood [ mesokhrinan ], owing to the danger involved. But nowadays, when many are accustomed to ignoring these safeguards, the verse “The Lord preserves the simple” (Psalms 116:6) is applied, and it is assumed that they will come to no harm.

    4The Sages taught in a baraita : All those forty years that the Jewish people were in the wilderness there was not a day in which the north wind did not blow at midnight, as it is stated: “And it came to pass at midnight, that the Lord smote all the firstborn in the land of Egypt” (Exodus 12:29). The Gemara asks: What is the biblical derivation? How is it derived from this verse that speaks of the exodus from Egypt that a north wind blew at midnight during the forty years that the Jewish people wandered in the wilderness? The Gemara answers: This comes to teach us that a time of favor is a significant matter. Since midnight had once been a time of divine favor at the beginning of the exodus from Egypt, it continued to be a time of favor throughout the forty years that the Jewish people sojourned in the wilderness.

    5§ Rav Huna said: By Torah law, if one had been circumcised, but subsequently the residual foreskin was drawn forward by itself or manually so that it covered the corona, he may partake of teruma , as he is considered circumcised. However, from the words of the Sages, they decreed that he must be circumcised again because he looks as if he were uncircumcised.

    6The Gemara raises an objection based on the following baraita : One whose residual foreskin was drawn forward so that it covers the corona requires a second circumcision, indicating that he is not considered circumcised. The Gemara explains: This requirement is by rabbinic law, and by Torah law he is considered circumcised. The Gemara asks: And the amora who asked this question, why did he ask it in the first place? The baraita merely teaches that such an individual requires circumcision, and does not indicate that it is a Torah obligation.

    7The Gemara explains: The amora who raised the question erred due to the latter clause of that same baraita , which states: Rabbi Yehuda says: He should not be circumcised because it would be dangerous for him to do so. His colleagues said to him: But weren’t there many who had drawn their residual foreskins forward and subsequently were circumcised a second time in the days of ben Koziva, otherwise known as bar Kokheva, and they fathered sons and daughters. Such re-circumcision is necessary, as it is stated: “He must surely be circumcised [ himmol yimmol ]” (Genesis 17:13), the double verb form indicating: Even one hundred times. And furthermore, it says: “He has broken My covenant” (Genesis 17:14), which comes to include one whose foreskin was drawn forward.

    8The Gemara comments: What is the meaning of: And furthermore, it says? Why was it necessary to cite two verses in support of the same halakha ? The Gemara answers: The additional verse is necessary, lest you say that this first verse: “He shall surely be circumcised,” comes only to include the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut and to indicate that they must be removed. If so, come and hear a second verse: “He has broken My covenant,” which comes to include one whose foreskin was drawn forward.

    9Now he, the amora who raised an objection based on the first part of the baraita , thought that since at the end of the baraita the tanna brings a derivation from a verse, this halakha must be by Torah law. But in fact that is not so. It is only by rabbinic law, and the verse quoted is a mere support but not the source of the halakha .

    10The Gemara raises an objection from a different source: A priest who is a tumtum may not partake of teruma , but his wives and slaves may partake of it. A priest who had been circumcised, but subsequently the residual foreskin was drawn forward, and similarly one who was born circumcised, i.e., without a foreskin, may partake of teruma . A priest who is a hermaphrodite [ androginos ], possessing both male and female genitals, and was circumcised may partake of teruma , as whether he is male or female he is entitled to eat teruma , but he may not partake of sacrificial food, which is permitted only to male priests, as he might not be a male. A priest who is a tumtum may not partake of teruma or sacrificial food, as he might be a male, and since his member is hidden he cannot be circumcised.

    11In any event, this baraita teaches that a priest whose foreskin was drawn forward and one who was born circumcised may partake of teruma . This would seem to be a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna that a priest whose foreskin was drawn forward may not eat teruma at least by rabbinic law. The Gemara concludes: This is in fact a conclusive refutation of his opinion.

    12The Master said above in the baraita : A priest who is a tumtum may not partake of teruma , but his wives [ nashav ] and slaves may partake of it. The Gemara is puzzled by this teaching: From where does a tumtum have wives? If he does not have a visible male organ, how can he marry a woman? If we say that he merely betrothed a woman, as it is taught in another baraita : If a tumtum betrothed a woman his betrothal is considered a valid betrothal, as he might be a male, and similarly if he was betrothed by a man, his betrothal is deemed a valid betrothal as he might be a female, there is a difficulty.

    13One could say that the tanna said that the betrothal of a tumtum is valid only as a stringency, i.e., out of concern that he might be a male, and therefore the woman cannot leave without a proper bill of divorce. But should we say that his betrothal is valid also as a leniency, to allow his wife to eat teruma ? There is an uncertainty here that perhaps he is a woman, and one woman cannot betroth another woman.

    14Abaye said: The tanna is referring to a tumtum whose male organ is hidden, but he is speaking of a situation where his testicles are visible externally. Since it is evident that he is a male, he can betroth a woman even though he cannot have relations with her.

    15Rava said a different answer: What is meant here by the word nashav , which was translated earlier as his wives, but which can also be understood as his women? It refers here to the priest’s mother, who, after her husband the priest has passed away, may continue to eat teruma by virtue of her son. The Gemara questions this interpretation of the baraita : His mother? It is obvious that she may eat teruma on his account, as he is her offspring by a priest. The Gemara explains: This statement is nevertheless necessary, lest you say that only if the priest is capable of having children does he enable his mother to eat teruma , but if he is incapable of having children he does not enable his mother to eat teruma , and therefore a tumtum , who cannot have children, should not enable his mother to eat teruma . Therefore, the tanna teaches us that this is not so, as a woman may eat teruma by virtue of the child she bore a priest, even if that child is incapable of having children.

    16Come and hear a proof in support of Abaye’s opinion from that which is taught in the latter part of the baraita : A priest who is a tumtum may not partake of teruma or sacrificial food. There is a difficulty here, as the halakha that a tumtum may not partake of teruma was already taught in the first part of the baraita . Granted, according to Abaye, the tanna teaches in the first clause of the baraita the halakha governing a tumtum who is definitely uncircumcised, i.e., one whose testicles are visible externally, so that he is definitely male but cannot undergo circumcision because his member itself is hidden. And then he teaches in the latter clause of the baraita the halakha governing a tumtum about whom there is uncertainty as to whether he is uncircumcised, i.e., one whose genitalia are completely hidden, so that he might not even be a male.

    17But according to Rava, why do I need the repetition of the halakha governing a tumtum in the latter clause? The tanna already stated this halakha in the first part of the baraita . The Gemara answers: What is this tumtum referred to in the latter clause? It is a man who is definitely uncircumcised.

    18The Gemara asks: Now, if a tumtum , about whom there is uncertainty as to whether he is uncircumcised, may not partake of teruma , as stated in the first clause of the baraita , can it be supposed that a man who is definitely uncircumcised may eat teruma , so that it was necessary for the baraita to teach in the latter clause that he may not do so? The Gemara answers: He is saying: What is the reason. The baraita should be understood as follows: What is the reason that a tumtum may not partake of teruma ? It is because there is uncertainty as to whether he is uncircumcised, and an uncircumcised priest may not partake of teruma or sacrificial food.

    19The Gemara suggests: Let us say that this amoraic dispute as to whether or not one who had been circumcised but his residual foreskin was drawn forward is considered uncircumcised by Torah law is parallel to the following dispute between tanna’im . As it is taught in the Tosefta ( Shabbat 16:7): One whose foreskin was drawn forward, and similarly, one who was born circumcised, and a convert who converted when he was already circumcised, and a child whose appropriate time for circumcision already passed and he was still uncircumcised, and all others who require circumcision, which, as the Gemara parenthetically adds, comes to include one who has two foreskins, both of which must be removed, may be circumcised only during the day. Rabbi Elazar bar Shimon says: If the circumcision is performed at its appropriate time, i.e., on the eighth day,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רוח צפוניתנוחה לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת:

    לא נשבה להם רוח צפוניתביום ולא זרחה חמה עליהם:

    איבעית אימא משום דנזופים היוממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה:

    ואיבעית אימאמשום הכי לא נשבה כי היכי דלא ניבדרו ענני כבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס:

    יומא דעיבאיום המעונן:

    יומא דשותאשרוח דרומית מנשבת והיא קשה מכל הרוחות:

    עת רצון מילתא היאוכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות הואי נמי עת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה. וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור. והאי דנקט הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו אותן מ' שנה דנזופים היו ולא נשבה להו בימים נשבה להו בחצות לילה משום דעת רצון הוא:

    משוךמהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה:

    הא צריך קתנימדרבנן מדלא קתני משוך הרי זה ערל:

    שסכנה היא לושמא יעשה כרות שפכה:

    בימי בן כוזיבאשמשכום עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:

    הוא סברההוא דאותיב לעיל לרב הונא מרישא סבר מדנסבי לה רבנן לימוד' למילתייהו מדאורייתא אלמא מדאורייתא הוא:

    ה"ג מיתיבי טומטום אינו אוכל בתרומה כו' ובסיפא גרס קתני מיהא משוך תיובתא דרב הונא תיובתא:

    טומטום אינו אוכל בתרומהשמא אם היה נקרע ימצא זכר והרי הוא ערל:

    נשיו ועבדיולקמן מפרש נשים לטומטום מנא ליה:

    אנדרוגינוסמהול מותר לאכול בתרומה ממה נפשך בין שהוא איש בין שהוא אשה בין שהוא בריה בפני עצמה זרעו של כהן הוא:

    ואין אוכל בקדשיםבקדשי קדשים קמיירי כגון חטאת ואשם ושירי מנחות שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה הוא:

    טומטום אינו אוכללקמן מפרש אמאי הדר נקט ליה:

    קתני מיהת משוך אוכלאלמא לא גזור עליה תיובתא דרב הונא דאמר מדבריהן גזרו עליו תיובתא. לישנא אחרינא גרסי' [לימא] מסייע ליה [לרב הונא] טומטום אינו אוכל כו' והאי אוכלין דמשוך ונולד מהול מדאורייתא קאמר וסייעתא דרב הונא וזו שמעתי והיא נראית עיקר מדקאמרינן לקמן לימא כתנאי כו' מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן אלמא ליכא למאן דמכשיר לגמרי:

    אי נימא דקדיששקידש אשה ושמא זכר הוא וקדושיו קדושין דהא תניא טומטום שקידש קדושיו קדושין מספק וצריכה גט:

    נתקדש קדושיו קדושיןונפקא מינה לאיתסורי האי דקדשיה באחותו של טומטום ובאמו שמא אשה הוא:

    לחומראדבעינן גט מיניה:

    לקולא מי אמרי'דניחזקיה כזכר ודאי ויאכיל בת ישראל בתרומה:

    מוליד מאכילאת אמו בתרומה דדייקינן לה ויליד ביתו (ויקרא כ״ב:י״א) בראוי להוליד קמשמע לן:

    מאי טומטוםדקתני בסיפא ערל גמור:

    מה טעם קאמרסיפא לפרושי רישא אתא והכי קאמר מה טעם טומטום אין אוכל מפני שהוא ספק ערל וערל אין אוכל לא בתרומה ולא בקדשים:

    נימא כתנאימילתא דרב הונא תנאי היא אי הוי משוך דאורייתא או דרבנן:

    (ונולד כשהוא מהולשצריך להטיף ממנו דם ברית):

    וגר שנתגייר כשהוא מהולכגון ערבי וגבעוני שנתגיירו וצריך להטיף ממנו דם ברית:

    שתי ערלותב' עורות זו על גבי זו:

    License: CC0

    יבמות 72 עמוד א

    1ואיבעית אימא: משום דלא נשיב להו רוח צפונית. דתניא: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית.

    2מאי טעמא? איבעית אימא משום דנזופים הוו, ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד.

    3א"ר פפא: הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה, ולא מסוכרינן ביה. והאידנא דדשו בה רבים, (תהלים קטז, ו) ״שומר פתאים ה'״.

    Baraita

    4ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנא' (שמות יב, כט) ״ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'״ מאי תלמודא? הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא.

    5א"ר הונא: דבר תורה, משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו, מפני שנראה כערל.

    6מיתיבי: משוך צריך שימול! מדרבנן. ודקארי לה, מאי קארי לה? הא ״צריך״ קתני!

    7קטעי בסיפא, ר' יהודה אומר: לא ימול, מפני שסכנה היא לו. אמרו לו: והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים ובנות, שנאמר: ״(בראשית יז״, יג) ״המול ימול״, אפי' מאה פעמים, ואומר: (בראשית יז, יד) ״את בריתי הפר״ לרבות את המשוך.

    8מאי ״ואומר״? וכי תימא: האי ״המול ימול״ לרבות ציצין המעכבים את המילה ת"ש ״את בריתי הפר״, לרבות את המשוך.

    9הוא סבר: מדקא נסיב לה הש"ס קרא דאורייתא היא. ולא היא: מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    10מיתיבי: טומטום אין אוכל בתרומה, נשיו ועבדיו אוכלין. משוך, ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלים. אנדרוגינוס אוכל בתרומה, ואין אוכל בקדשים. טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.

    11קתני מיהת: משוך, ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין, תיובתא דרב הונא! תיובתא.

    12אמר מר: טומטום אינו אוכל בתרומה, נשיו ועבדיו אוכלים. נשיו לטומטום מנא ליה? אילימא דקדיש, דתניא: טומטום שקידש קדושיו קדושין, נתקדש קדושיו קדושין,׃

    13אימר דאמר לחומרא, לקולא מי אמרינן? ספק אשה הוא, ואין אשה מקדשת אשה?

    14אמר אביי: כשביציו ניכרות מבחוץ.

    15רבא אמר: מאי ״נשיו״ אמו. אמו, פשיטא! מהו דתימא: מוליד מאכיל, שאין מוליד אינו מאכיל, קמ"ל׃

    16ת"ש טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים. בשלמא לאביי, תנא רישא ערל ודאי, וקתני סיפא ספק ערל.

    17אלא לרבא, טומטום דסיפא ל"ל מאי טומטום ערל.

    18השתא ספק ערל לא אכיל ודאי ערל אכיל?! מה טעם קאמר: מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה? מפני שספק ערל הוא, וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.

    19לימא כתנאי: משוך (ונולד כשהוא מהול), וגר שנתגייר כשהוא מהול, וקטן שעבר זמנו, ושאר כל הנימולים, לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום. רבי אלעזר בר שמעון אומר: בזמנו׃

    Tosafot

    משום דלא נשיב להו רוח צפוניתבספרי אומר דבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במ' שנה שהיו במדבר שלא מצינו שעשו פסח אלא בשנה שניה ותימה וכי במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיו מעכבים וחשיב גנות לפי שגרמו הם דבר זה והא כיון דלא אפשר לא היתה מעכבת כדאמר לעיל (יבמות דף עא.) המול לו אמר רחמנא ואז יקרב וגו' ואמר רבינו יצחק דעשו פסחים אבל לא עשו כתקנן אלא אחד:

    לא נשבה להם רוח צפוניתפי' בפני עצמה אבל אין לפרש דלא נשבה כלל דהא אמר בסוף כל הגט (גיטין דף לא: ושם) ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאלמלא כן אין העולם מתקיים:

    נזופין היואמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם:

    דלא ניבדור ענני כבודלא משום דתקיפה דנוחה היא וטוב לנחבלים אלא שמפזרת העננים והעת יפה כדאמר (מגילה דף כח:) בעיא שמעתתא צילותא כיומא דאסתנא וכתיב נמי (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה זהב לשון אורה כמו המריקין זהב (זכריה ד) וכן פירש מנחם ואף לפי המדרש כן הוא דדרשינן (בב"ב דף כה:) שמזלת הזהב לפי שמפזרת את העננים והגשמים נעצרים והתבואה ביוקר ולכך הזהב בזול:

    ומדבריהם גזרו עליהםוהא דאמר בנגמר הדין (סנהדרין דף מד.) עכן משוך בערלתו היה ומפיק ליה מקרא אסמכתא בעלמא היא והא דאמר בפרק קמא דשבועות (דף יג.) דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל:

    מיתיבי כו'דמשוך אוכל בתרומה אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ולפי הספרים דגרסי לימא מסייע ליה צ"ל דמשמע ליה אוכל מן התורה אבל מדרבנן אסור כדמוכח [ברייתא] דקתני צריך שימול:

    מבחוץוא"ת אכתי היאך מאכיל את אשתו דכיון דאינו בן ביאה לא הוי חופתו חופה כמו פחותה מבת ג' לעיל בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז:) וי"ל דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    משום דנזופין היופירש רש"י משום מעשה העגל. ואיכ למידק שהרי נמחל אותו עון והשרה שכינתו בתוכם לאחר מכן וצוה על המשכן (כ"ה בתוס' ד"ה נזופין), והנכון שנזיפתן היתה מדבת מרגלים שלא נתנה למחילה, וכדאמרינן בעלמא (תענית ל, ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וכו' (דברים ב, טז) ודרשינן אלי היה הדבור מלמד שעד כאן לא היה הדבור אליו.

    הגרש"י ז"ל (בד"ה קתני בלישנא אחרינא) תניא דמסייע ליה טומטום אינו אוכלולא גרסינן מתיבי דהא לכ"ע מיהא משמע דסבירא להו דמשוך אינו אוכל או מדאורייתא או מדרבנן, אלא דפליגי אי מדאורייתא או מדרבנן כדמשמע בסמוך וכדאמרינן מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן וכמו שכתב רש"י ז"ל. ועוד דלישנא דרב הונא ודאי הכי מכרע מדקאמר משוך אוכל בתרומה, דאלמא דחדושו של רב הונא אינו אלא שהוא אוכל בתרומה דבר תורה, מדלא קאמר משוך אף על פי שהוא אוכל דבר תורה מדבריהם גזרו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 72a

    Yevamot 72a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 381 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רוח צפונית נוחה לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת:

    לא נשבה להם רוח צפונית ביום ולא זרחה חמה עליהם:

    איבעית אימא משום דנזופים היו ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה:

    ואיבעית אימא משום הכי לא נשבה כי היכי דלא ניבדרו ענני כבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס:

    יומא דעיבא יום המעונן:

    יומא דשותא שרוח דרומית מנשבת והיא קשה מכל הרוחות:

    עת רצון מילתא היא וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות הואי נמי עת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה. וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור. והאי דנקט הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו אותן מ' שנה דנזופים היו ולא נשבה להו בימים נשבה להו בחצות לילה משום דעת רצון הוא:

    משוך מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 72a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    משום דלא נשיב להו רוח צפונית בספרי אומר דבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במ' שנה שהיו במדבר שלא מצינו שעשו פסח אלא בשנה שניה ותימה וכי במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיו מעכבים וחשיב גנות לפי שגרמו הם דבר זה והא כיון דלא אפשר לא היתה מעכבת כדאמר לעיל (יבמות דף עא.) המול לו אמר רחמנא ואז יקרב וגו' ואמר רבינו יצחק דעשו פסחים אבל לא עשו כתקנן אלא אחד:

    לא נשבה להם רוח צפונית פי' בפני עצמה אבל אין לפרש דלא נשבה כלל דהא אמר בסוף כל הגט (גיטין דף לא: ושם) ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאלמלא כן אין העולם מתקיים:

    נזופין היו אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם:

    דלא ניבדור ענני כבוד לא משום דתקיפה דנוחה היא וטוב לנחבלים אלא שמפזרת העננים והעת יפה כדאמר (מגילה דף כח:) בעיא שמעתתא צילותא כיומא דאסתנא וכתיב נמי (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה זהב לשון אורה כמו המריקין זהב (זכריה ד) וכן פירש מנחם ואף לפי המדרש כן הוא דדרשינן (בב"ב דף כה:) שמזלת הזהב לפי שמפזרת את העננים והגשמים נעצרים והתבואה ביוקר ולכך הזהב בזול:

    ומדבריהם גזרו עליהם והא דאמר בנגמר הדין (סנהדרין דף מד.) עכן משוך בערלתו היה ומפיק ליה מקרא אסמכתא בעלמא היא והא דאמר בפרק קמא דשבועות (דף יג.) דמשוך ערלה בכרת היינו שלא מל כלל:

    מיתיבי כו' דמשוך אוכל בתרומה אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ולפי הספרים דגרסי לימא מסייע ליה צ"ל דמשמע ליה אוכל מן התורה אבל מדרבנן אסור כדמוכח [ברייתא] דקתני צריך שימול:

    מבחוץ וא"ת אכתי היאך מאכיל את אשתו דכיון דאינו בן ביאה לא הוי חופתו חופה כמו פחותה מבת ג' לעיל בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נז:) וי"ל דכיון דראוי לקרוע הוי בר חופה:

    Tosafot on Yevamot 72a · Sefaria

    Rashba

    משום דנזופין היו פירש רש"י משום מעשה העגל. ואיכ למידק שהרי נמחל אותו עון והשרה שכינתו בתוכם לאחר מכן וצוה על המשכן (כ"ה בתוס' ד"ה נזופין), והנכון שנזיפתן היתה מדבת מרגלים שלא נתנה למחילה, וכדאמרינן בעלמא (תענית ל, ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וכו' (דברים ב, טז) ודרשינן אלי היה הדבור מלמד שעד כאן לא היה הדבור אליו.

    הגרש"י ז"ל (בד"ה קתני בלישנא אחרינא) תניא דמסייע ליה טומטום אינו אוכל ולא גרסינן מתיבי דהא לכ"ע מיהא משמע דסבירא להו דמשוך אינו אוכל או מדאורייתא או מדרבנן, אלא דפליגי אי מדאורייתא או מדרבנן כדמשמע בסמוך וכדאמרינן מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן וכמו שכתב רש"י ז"ל. ועוד דלישנא דרב הונא ודאי הכי מכרע מדקאמר משוך אוכל בתרומה, דאלמא דחדושו של רב הונא אינו אלא שהוא אוכל בתרומה דבר תורה, מדלא קאמר משוך אף על פי שהוא אוכל דבר תורה מדבריהם גזרו.

    Rashba on Yevamot 72a · Sefaria

    Ritva

    אי בעית אימא דלא נשיב להו רוח צפונית פי' לאו דלא נשיב כלל דא"כ אין העול' מתקיים כדאיתא בבבא בתרא בסמוך אמרי' שנשבה בחצי הלילה אלא לומר שלא נשבה ביום לבדה כמנהגה אלא עם שאר הרוחות:

    אי בעית אימא משום דניזופין הוו פרש"י ז"ל מפני עון העגל והקשו בתוס' שהרי נמחל אותו עון והשרה שכינתו בתוכם לאחר מיכן וצוה על המשכן לפי' פי' כי נזיפתן היה מפני דבת המרגלי' בשנה השני' לאחר שהוקם המשכן וכל מ' שנים לאו דוקא והכי אמרי' בעלמא כי מאותה שעה ואילך לא היה הדבו' עם משה מפני שהיו נזופין ומ"מ בין למ"ד משום חולשות דאורחא בין למ"ד משום רוח צפוני' לא היה זה אלא לאח' השנ' השני' כשהוק' המשכן והוקמו הדגלי' ואז היו נוסעי' וחונים והוה להו חולש' דאורחא:

    ואיבדור ענני כבוד אבל קודם לכן הילודי' במדבר מולים היו וכשקבלו ישראל את התור' לא היה בהם ערל ומה שאמ' בהגדה על מי מנה עפר יעקב שראה בלעם המדבר מלא ערלות של ישראל ואמר מי יוכל לעמוד בזכות דם המכוסה בעפר הארץ ומכאן התקינו לכסות הערלה עם הדם בעפר וכדאית' בפרקי ר' אליעזר יש לפרש כי הערלות היו מאותם שמלו קודם השנה השנית ומיהו ק"ל דשמעי' מה שאמרו בהגדה ר' ישמעאל אומ' וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה בסיני אלא נמולי' היו שלא כתקון והיו כורתי' את המילה ולא היו פורעי' ולכך הכתו' אומ' לא מלו וכשב' לארץ צוה הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים וכן עשה וכו' :

    אלמא סבר ליה שכלם מלו במדבר אלא שלא פרעו את המיל' עד שבא יהושע ונצטוה בכך. ואין שיטת הגמרא שלנו אלא דלא מהול כלל משום חולשא דאורתא או משום דנזופי' היו והרבה מדרשות יש שחולקי' על התלמוד ואגמ' דילן סמכי' ואפשר שהמדרש שאמרו בבלעם אזיל בשטית' דאידך מדרש ולפי שיטתנו כל ישראל עשו את הפסח בשנה השנית שלא הוה בניהם ערל אבל מכאן ואילך לא עשו פסח הערלים אבל המולי' עשו פסח ואעפ"י שהיו בזכריו ערלים הק"ל דערלות זכריו באונס מעכבת בו כדאית' לעיל:

    ויש שואלים היאך אכלו בשר במדבר אותם שהיו ערלי' דהא בשר תאוה נאסר לדור המדבר ושלמי' אסור לערל ואינה שאלה דדילמא אה"נ שלא אכלו בשר ומיהו היה להם לאכול בשר חיה ועוף שאינן קרבין שלא נאסר בשר תאוה אלא בראוי לבא אל אהל מועד וכדאית' בפ"ק דחולין (דף ט"ז ע"א)

    דלא ליבדור ענני כבוד פי' לאו משום דתקיף אלא מתוך שנוח' היא ויפה נבלע' בענני כבוד ומתפזרים ומאיר העולם ויש שואלים וכי לא היה הב"ה יכול להשיב רוח צפונית ולא ליבדור ענני כבוד וכשם שלא נצחה הרוח עשן המערכה וי"ל שלא היה רוצה הב"ה לעשות נס זה שלא לצורך כיון דדינא דאוריתא דמילה דספ' סכנה אפשר לשהות' וכ"ש כי לאחר שהיו נזופי' לא היו ראוים לעשות עמהם נס זה:

    שומר פתאי' ה' ולפום האי טעמא מאן דלא בעי לממהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר עבד שלא לסמוך על שומר פתאים ה' מהר"ם. וה"ה שהיה ראוי שלא לימול בשבת ושהוא יום מעונן:

    אמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומ' פי' משוך שהיה מהול ואח"כ נמשכה ערלתו או בידים או ע"י חולי עד שכסתה את הערלה כלומר את העטרה. ונראה כאלו אינו מהול גרש"י זכרונו לברכה תניא דמסייע ליה וכו' ופירוש הוא זכרונו לברכה דסייעתא מדקתני משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלי' ורצה לומר שאכלו מן התורה דאלו מדרבנן דכ"ע לא אכיל וכדאיתא לקמן בשמעתין. ורב הונא היינו עקר חדושיה דמדבר תורה אוכל בתרומה ועל הא אצטריך לסיועי' והכי מוכח לישנא דכב הונא דאי לא הל"ל אמר רב הונא אעפ"י שאמרו משוך אוכל בתרומה דבר תורה מדבריהם גזרו עליו זו שיטת רש"י ז"ל ונכונה היא לפום גרסתו. אבל אנו מצאנו ברוב הנסחאות מתיבי טומטום אינו אוכל עד קתני מיהת ערל ונולד כשהוא מהול אוכלי' ותיובת' דרב הונא תיובת' ומיהו ק"ל להאי נסחא מאי תיובת' דהא איכא ברית' לעיל כרב הונא דקתני משוך צריך שימול ועוד היכי אמרינן לקמן משוך דרבנן וי"ל דאנן נמי מודי' דצריך שימול מדרבנן מפני שנר' כערל אלא דס"ל דא"ה אין זו מעכב באכילת תרומה ואפי' מדבריהם והיינו דאותביה מהא דקתני סתמא משוך ונולד כשהוא מהול אוכלים וסתמא קתני שאוכלים ואפי' מדבריהם במשמע:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 72a · Sefaria

    Meiri

    משוך הוא שאחר שנימול גדל בשר ערלתו ונמשך עד שכסתה העטרה אלא שאינה נדבקת בה ומותר לאכול בתרומה שאפילו מדברי סופרים לא גזרו בה אע"פ שנראה כערל אלא שמכל מקום מדברי סופרים צריך שימול כדי שלא יראה כערל הא לתרומה אוכל בהדיא אף מדברי סופרים ומה שאמר רב הונא מדבריהם גזרו ר"ל שלא לאכול בתרומה אין הלכה כמותו דהא איתותב ליה מברייתא דקאמר בהדיא דמשוך אוכל ולא מפליג ביה דלא למיכל מדברי סופרים ולשיטה זו גירסת הספרים מיתיבי טומטום כו' עד תיובתא דרב הונא תיובתא ומכל מקום יש גורסין תניא דמסייע ליה ואוכל דקאמר בברייתא דוקא דבר תורה ולשיטה זו משוך אינו אוכל בתרומה מדברי סופרים וכן עיקר:

    טומטום אינו אוכל בתרומה וכל שכן בקדשים מספק ערל אלא שאינו מעכב לאב ואדון בקרבן הפסח כמו שביארנו למעלה ונשיו ועבדיו אוכלין אנדרוגינוס מל ואוכל בתרומה אבל לא בקדשים ר"ל בקדשי קדשים הא בקדשים קלים הנאכלין לכל אדם אוכל והנולד כשהוא מהול אינו אוכל בתרומה שהרי צריך להטיף ממנו דם ברית מספק ערלה כבושה וכמו שכתבנו למעלה שמעכב מספק וברייתא זו דקאמרה אוכל דלא כהלכתא היא וכדעת האומר אין צריך להטיף כו' וגדולי המחברים שפסקו בו שאוכל תמהני עליהם:

    זה שכתבנו בטומטום שמאכיל את נשיו פירושו באמו ובאם אמו שמאכילן מתורת זרע וכן באנדרוגינוס אבל אשתו ממש לא שאע"פ שאמרו שטומטום שקידש את האשה או שנתקדש על ידי איש חוששין לקדושיו לא נאמר כן אלא לחומרא לאיסור קרובות ולהצריך גט מספק וכן הדין באנדרוגינוס אבל לקולא להאכיל לתרומה לא ויש פוסקים מסוגיא זו שאם ביציו מבחוץ אע"פ שלא נקרע וגידו עדיין אטום קדושיו קדושין גמורים ואשתו אוכלת בתרומה על ידו וממה שקראו בסוגיא זו טומטום שביציו מבחוץ ערל ודאי פירשו רבים שחייב לקרעו כדי למולו ויש חולקים:

    לעולם אין מלין אלא ביום בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה כגון משמיני ואילך שלא תאמר אין הענין ביום אלא שתעבור עליו ליל שמיני קודם מילה הא משהגיע לשמיני אפילו בלילה אלא לעולם אין מלין אלא ביום אפילו הטפת דם ברית למי שנולד מהול או גוי שנתגייר כשהוא מהול אינה אלא ביום וכן מי שיש לו שתי ערלות וכבר מל את האחת ביום אינו מל את השניה בלילה ויש מפרשים שתי ערלות שתי עורות של ערלה זה על גב זה ואינו נראה ממה שאמרו במסכת שבת קל"ה ב' שהקטן שיש לו שתי ערלות אין מילתו דוחה שבת הואיל ולא נודע אי זו עיקר ואם שתי עורות הא הוה ליה כציצין המעכבין שדוחין את השבת אלא פירושו בשתי ערלות ממש ואף המשוך אין מילתו אלא ביום דכל דתקון כעין דאוריתא תקון וכן הנותר בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום:

    Meiri on Yevamot 72a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה משום דלא נשיב רוח צפונית כו' וההיא כיון דלא אפשר לא היתה מעכבת כדאמר לעיל המול לו אמר רחמנא ואז יקרב גו' כו' עכ"ל ומה שחילקו התוס' בריש פרקין בין ערלה שלא בזמנה דלא הוי בר מילה בשום מקום ובין ערלה דאחר ח' אע"ג דא"א לו למול היינו דוקא במילת עצמן אבל במילת זכרים דמעכבת אין לחלק בזה וכן הוא בדברי בעל המאור וראיה לזה למאי דמוקמינן לברייתא בחלצתו חמה ובכל הני שנויי אע"ג דאחר ח' הן אפ"ה לא מעכב ערלתם עשיית הפסח וע"כ אית לן למימר כיון דלא אפשר לא מעכב אבל הרא"ם כתב בפרשה בהעלותך דבניהם שנולדו להם משיצאו ממצרים ערלים היו ומילת זכרים מעכבת מלאכול פסח כו' עכ"ל ואין מחוור כמו שהוכחנו מתוך שמעתין ואין סברא לחלק בין א"א למול משום חלצתו חמה ובין א"א למול משום דלא נשיב רוח צפונית כמ"ש התוס' ואולי נעלם מעיני הרא"ם דברי התוס':

    גמ' המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה וקשה דבפרק אין מעמידין לא ידע לאוקמי האי קרא דהמול ימול לרבי יהודה דפוסל מילת עובד כוכבים אלא דדברה תורה כלשון בני אדם אמאי לא קאמר דאתא לדרשא דהכא לרבות ציצין כו' וצ"ע:

    בפרש"י ל"א גרסינן לימא מסייע כו' והיא נראית עיקר מדקאמרינן לקמן לימא כתנאי כו' אלמא ליכא למאן דמכשר לגמרי כו' עכ"ל מפירושו נראה דמאן דאית ליה דצריך שימול מדרבנן ודאי לא מכשיר לאכול בתרומה ולפי זה גם מברייתא דלעיל דקתני צריך שימול ה"מ להקשות להך לישנא דקאמר תיובתא לרב הונא הא לא הוי תיובתא כיון דהך ברייתא דלעיל דקתני צריך שימול אית לה כרב הונא דאסור בתרומה אבל לדברי התוספות ניחא דבין הך ברייתא דלעיל ובין הני תנאי דלקמן דסברי צריך שימול אפ"ה מצי סברי דמותר בתרומה כהך ברייתא דמייתינן מינה תיובתא לרב הונא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 72a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה מיתיבי וכו' ולפי הספרים דגרסי לימא מסייע ליה וכו' הוגה בספרים תנא דמסייע ליה וכן מגיהין ברש"י והאמת אתם דהא אין שם דיחוי השייך על לישנא דלימא בגמ':

    Maharam on Yevamot 72a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 72, Amud Aleph, about 381 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “ואיבעית אימא: משום דלא נשיב להו רוח…”

    2. Segment 214 words

      Opens “מאי טעמא? איבעית אימא משום דנזופים הוו,…”

    3. Segment 323 words

      Opens “א"ר פפא: הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא…”

    4. Segment 438 words

      Opens “ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל…”

    5. Segment 513 words

      Opens “א"ר הונא: דבר תורה, משוך אוכל בתרומה,…”

    6. Segment 613 words

      Opens “מיתיבי: משוך צריך שימול! מדרבנן. ודקארי לה,…”

    7. Segment 741 words

      Opens “קטעי בסיפא, ר' יהודה אומר: לא ימול,…”

      Named: רבה.

    8. Segment 819 words

      Opens “מאי ״ואומר״? וכי תימא: האי ״המול ימול״…”

    9. Segment 915 words

      Opens “הוא סבר: מדקא נסיב לה הש"ס קרא…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “מיתיבי: טומטום אין אוכל בתרומה, נשיו ועבדיו…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “קתני מיהת: משוך, ונולד כשהוא מהול הרי…”

      Named: רב הונא.

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמר מר: טומטום אינו אוכל בתרומה, נשיו…”

    13. Segment 1313 words

      Opens “אימר דאמר לחומרא, לקולא מי אמרינן? ספק…”

    14. Segment 145 words

      Opens “אמר אביי: כשביציו ניכרות מבחוץ.…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1516 words

      Opens “רבא אמר: מאי ״נשיו״ אמו. אמו, פשיטא!…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1618 words

      Opens “ת"ש טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא…”

      Named: אביי.

    17. Segment 178 words

      Opens “אלא לרבא, טומטום דסיפא ל"ל מאי טומטום…”

      Named: רבא.

    18. Segment 1828 words

      Opens “השתא ספק ערל לא אכיל ודאי ערל…”

    19. Segment 1932 words

      Opens “לימא כתנאי: משוך (ונולד כשהוא מהול), וגר…”

      Named: רבי אלעזר בר שמעון.

    Sages named on this page

    • Rabbi Huna · Amoraim · Second Generation Amoraim

      Rabbi Huna, a preeminent student of Rav, led the Sura Yeshiva for forty years.

      Source: Yevamot 72a · Segment 5 — “א"ר הונא: דבר תורה, משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו…

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Yevamot 72a · Segment 3 — “א"ר פפא: הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 72a · Segment 14 — “אמר אביי: כשביציו ניכרות מבחוץ.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 72a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026