Talmud Builders

    Yevamot 18a

    Back to index

    English translation — Yevamot 18a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1I would say that the levirate bond applies as long as the yevama requiring levirate marriage is alive but that after her death the bond was terminated. In other words, after the yevama died any relationship between the two dissolved. This comes to teach us that the bond is not terminated without cause but instead requires an actual act, such as ḥalitza or levirate marriage. Until one of these acts is performed, the bond remains in place. Let us say that it supports Rav Yehuda’s opinion from that which was taught: If his yevama dies, he is permitted to marry her sister. From here the Gemara deduces: Her sister, yes; her mother, no, in accordance with the opinion of Rav Yehuda.

    2The Gemara rejects this: The same is true, that even her mother is permitted. And this language was used only since he taught in the first clause of the baraita : If his wife dies he is permitted to take her sister; specifically her sister but not her mother, as she is forbidden by Torah law. Therefore, he also taught in the latter clause that he is permitted to marry her sister.

    3Rav Huna bar Ḥiyya raised an objection to this from the mishna: If he performed levirate betrothal with her and then died, the second woman performs ḥalitza and may not enter into levirate marriage. This implies that the reason is specifically that he performed levirate betrothal with her. Had the brother not performed levirate betrothal with her, the second woman would also be permitted to enter into levirate marriage. And if you say that the levirate bond is substantial, then she would be considered a rival wife of the wife of a brother with whom the third brother did not coexist by that bond. Since the wife of a brother with whom he did not coexist is prohibited from entering into levirate marriage, her rival wife would likewise be forbidden from doing so.

    4Rabba said: This should not be read precisely, as the same is true even if the second brother did not perform levirate betrothal; the second woman must perform ḥalitza but may not enter into levirate marriage, as the levirate bond renders her a rival wife of the wife of a brother with whom the third brother did not coexist.

    5And the reason that it teaches the case of levirate betrothal specifically was in order to exclude the opinion of Beit Shammai, who said: The legal status of levirate betrothal with a yevama eligible for levirate marriage is that of a full-fledged acquisition, and it is legally binding to the same degree as an actual betrothal. Therefore, even ḥalitza would be unnecessary, similar to the case of a rival wife of a forbidden relation. This is what it comes to teach us: Even if he performed levirate betrothal she is not truly considered the rival wife of a forbidden relation; the prohibition concerning her is by rabbinic law, and she is therefore required to perform ḥalitza .

    6Abaye raised an objection to this from that which was taught: In the case of two brothers who coexisted, and one died childless and the second arose to perform levirate betrothal with his yevama but did not manage to perform levirate betrothal before a third brother was born, and then the second brother, who also had a wife, died, whereby both women would fall before the newly born brother for levirate marriage, then the first goes out and is not obligated in levirate marriage because she is the wife of his brother with whom he did not coexist, and the second woman, who was the wife of the second brother, either performs ḥalitza or enters into levirate marriage. But if you say that the levirate bond is substantial, then the wife of the second brother would be rendered a rival wife of the wife of a brother with whom he did not coexist by that bond.

    7The Gemara rejects that: In accordance with whose opinion is this? It is the opinion of Rabbi Meir, who said: The levirate bond is not substantial. The Gemara asks: Does Rabbi Meir hold that the levirate bond is not substantial? After all, unattributed mishnayot are in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and didn’t we learn in a mishna (26a): In the case of four brothers, two of whom are married to two sisters, if those married to the sisters died, whereby both sisters fall before the surviving brothers for levirate marriage, then those two sisters must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage. It would seem that the reason for this is that each of the sisters has a levirate bond to both remaining brothers.

    8And if it enters your mind to say that Rabbi Meir held that the levirate bond is not substantial, didn’t these two sisters come from two different houses, as each was married to a different brother? If so, one brother should take one in levirate marriage and the other should take one in levirate marriage.

    9The Gemara answers: Actually, in Rabbi Meir’s opinion the levirate bond is not substantial. The mishna states that they perform ḥalitza and do not enter into levirate marriage because he held that it is prohibited to nullify the mitzva of levirate marriage. That is to say, it is prohibited to act in such a way that the mitzva of levirate marriage becomes obviated. Under these circumstances there is concern that perhaps as one brother performs levirate marriage to one of the sisters the other brother dies before he manages to perform levirate marriage to the other. If that were to happen, you would thereby nullify the mitzva of levirate marriage since the sister that would now fall before the remaining brother would be his wife’s sister and therefore prohibited from entering into levirate marriage with him.

    10The Gemara objects: But if the levirate bond is not substantial, then let the mitzva of levirate marriage be nullified. That is, if the levirate bond does not carry any real obligation, then the mitzva itself never truly came into effect. As Rabban Gamliel said: The levirate bond is not substantial, and it is permitted to nullify the mitzva of levirate marriage.

    11As we learned in a mishna (109a): That mishna discusses a case of two brothers who were married to two sisters. One sister is an adult and therefore her marriage was fully effectual, and one sister is still a minor, and she was orphaned from her father, and her marriage was valid only by rabbinic ordinance. If the brother who was married to the elder sister died, then that sister falls for levirate marriage before the brother married to the minor. Under these circumstances, the Sages suggested directing the minor to refuse her marriage to her husband so that he would be able to take his brother’s wife in levirate marriage. If the minor does not do so, he would be unable to take her sister in marriage, as she would be the sister of his minor wife and thereby fully exempt from the levirate obligation. Rabban Gamliel said: If the minor refused in the meantime of her own accord, then she refused, but if she did not refuse, let her wait until she reaches the age of maturity, and then that other adult sister will be exempt from performing ḥalitza or levirate marriage due to the fact that she is his wife’s sister. Here it is apparent that Rabban Gamliel is not concerned about nullifying the mitzva of levirate marriage from one of them.

    12Rabba said to Abaye: Do you wish to raise a contradiction between the words of Rabban Gamliel and Rabbi Meir? This would imply that the contradiction needs to be resolved, but statements from two different tanna’im do not need to agree or to be resolved. Abaye responded: No, in fact this is what we meant to say: How could one possibly say that Rabbi Meir is concerned lest there be nullification of the mitzva of levirate marriage even when it is uncertain because perhaps the first brother will not die, whereas Rabban Gamliel is not concerned that the mitzva be nullified even when it is certain? It is surprising that there should be such a great difference between the tannaitic opinions. Rabba answered: Perhaps the one who is not concerned about nullification of the mitzva of levirate marriage is not concerned even if nullification is certain, and the one who is concerned is concerned even if nullification is uncertain.

    13With regard to the actual dispute between Rav Huna and Rav Yehuda, Abaye said to Rav Yosef: This halakha stated by Rav Yehuda, that even if a woman waiting for levirate marriage dies her mother is still forbidden to the yavam , is from his teacher Shmuel and not from Rav, who was also one of his teachers. Evidence for this can be found in that which we learned in a mishna (41a):

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    באחותה איןדאפי' כנוסה שמתה מותר באחותה:

    עשה בה מאמרמתני' היא:

    מחלץ חלצהנכרית:

    יבומי לא מייבמהדהויא צרת ערוה בזיקה שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו ונזקקה לו נעשית צרה לאשתו בזיקה והויא השתא הך נכרית לגביה צרת ערוה בשביל זיקה שהיתה לאחין בה:

    מדב"שבפ' ד' אחין (לקמן יבמות ד' כט.) ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו':

    קנין גמורותיהוי צרת ערוה ותיפטר אף מן החליצה קמ"ל:

    עד שנולד לו אח ומתאותו שני ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד:

    בזיקהשנזקקה לשני לפני מותו ונעשית צרה לאשתו:

    ר"מ היאר"מ קאמר לה להך ברייתא בפירקין דאמר תניא כוותיה דרב אדא ומייתי לה להך מתניתא וקתני סיפא דברי ר"מ:

    ומתו הנשואין שתי האחיותונפלו שתיהן יחד לפני האחין:

    ולא מתייבמותמשום דתרווייהו זקיקי ליה להאי ותרוייהו זקיקי ליה להאי ואי נסיב חד חדא פגע באחות זקוקתו:

    מתרי בתימשני אחין נפלו:

    לעולם אין זיקהוהא דקאמר לא מתייבמות משום דאסור לבטל מצות יבמין ואי אמרת לייבם האי חדא דלמא מיית אידך אח ולא מייבם לאידך ונפקא מהאי משום אחות אשה מחליצה ומייבום הלכך אמרינן ליה לקמא חלוץ דאי נמי מיית אידך הדר האי חולץ וחליץ לה ומדינא לבתר חליצה דקמא מצי אידך לייבומי דהשתא מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא:

    ואי אין זיקהדלית ליה איסור זיקה תיבטל מצות יבמין ולא איכפת לן דמאן דלית ליה איסור זיקה לא חייש נמי לבטול מצות יבמין:

    דהא לר"ג דשמעינן ליה אין זיקהבפ' ר"ג (לקמן יבמות דף נא.) שמעינן ליה נמי דאמר מותר לבטל מצות יבמין בפרק ב"ש (לקמן יבמות קט.):

    דתנן ר"ג אומר כו'שני אחין נשואין שתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה מלמדים את הקטנה למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו שלא היו נישואיה גמורים שמא תמאן ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה:

    ר"ג אומר אם מיאנה מיאנהותתייבם הגדולה ואם לאו תמתין גדולה עד שתגדיל קטנה ויבעול ויהיו קידושין גמורין ותצא גדולה משום אחות אשה. אלמא אין זיקה מדשרי קטנה עליה ומותר לבטל מצות יבמין ולר"מ נמי אי סבר אין זיקה לימא נמי מותר לבטל מצות יבמין:

    רבן גמליאל אדר"מ קרמיתנהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי בביטול יבמין פליגי:

    אפילו לספיקאכי ההיא דלעיל אדמייבם חד מיית אידך ורבן גמליאל אפי' היכא דודאי בטלה כגון הכא דתמתין עד שתגדיל לא חייש:

    הא דרב יהודהדאמר לעיל אסור באמה דיש זיקה:

    דשמואל היאמשמיה דשמואל רביה שמיע ליה ולא מרב דהוה נמי רביה:

    יבמות 18 עמוד א

    1הוה אמינא מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה, קמ"ל דזיקה בכדי לא פקעה. לימא מסייע ליה: יבמתו שמתה מותר באחותה. באחותה אין, באמה לא!

    2ה"ה דאפי' באמה, ואיידי דתנא רישא: אשתו שמתה מותר באחותה, דוקא באחותה, אבל באמה לא, דהויא לה איסורא דאורייתא תנא נמי סיפא מותר באחותה.

    3מתיב רב הונא בר חייא: עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתייבמת. טעמא דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר שניה נמי יבומי מייבמה, ואי אמרת יש זיקה, הויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה!

    4אמר רבה: הוא הדין דאע"ג דלא עבד בה מאמר שניה מחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה.

    5והא דקתני מאמר, לאפוקי מב"ש דאמרי: מאמר קונה קנין גמור קמ"ל׃

    6איתיביה אביי: שני אחין בעולם אחד, ומת אחד מהן בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו, ולא הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו אח, ומת. הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושניה או חולצת או מתייבמת. ואי אמרת יש זיקה, הויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה!

    7הא מני ר"מ היא, דאמר: אין זיקה. ומי סבירא ליה לרבי מאיר אין זיקה? והתנן: ארבעה אחים, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואין האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות.

    8ואי ס"ד סבר ר"מ אין זיקה, הני מתרי בתי קאתיין, האי לייבם חדא והאי לייבם חדא!

    9לעולם אין זיקה. משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין דדלמא אדמייבם חד, מיית אידך, וקא בטלת מצות יבמין.

    10ואי אין זיקה תיבטל! דהא ר"ג אמר: אין זיקה, ומותר לבטל מצות יבמין.

    11דתנן, ר"ג אומר: אם מאנה מאנה, ואם לא מאנה תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו, משום אחות אשה.

    12אמר ליה: דרבן גמליאל אדרבי מאיר קרמית?! לא, הכי קאמרינן: ר"מ חייש אפי' לספיקא, ר"ג אפילו לודאי לא חייש! דלמא מאן דלא חייש אפי' לודאי לא חייש, ומאן דחייש אפי' לספיקא חייש.

    13א"ל אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה דשמואל היא. דתנן:

    Tosafot

    והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"שתימה דמה צריך למיתני בשני מקומות לאפוקי מב"ש דלקמן בפ' ד' אחין (יבמות דף ל.) גבי ג' אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות כו' קתני נמי עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת וקאמר רב אשי בגמ' דה"ה אע"ג דלא עשה בה מאמר דיש זיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש וי"ל דאי לאו משנה יתירה הוה דייקינן מתני' כפשטה דמשמע דוקא עשה בה מאמר ורב דאמר אין זיקה סבר דמסברא ה"א דיש זיקה ואי לאו משנה יתירה הוה אמרי' דנקט עשה בה מאמר לאפוקי מב"ש:

    הא מני ר"מדקתני בסיפא דברי ר"מ לעיל דפריך ממתני' ה"מ לשנויי נמי הא מני רבי מאיר אלא דניחא ליה לתרוצי סתמא דמתני' כוותיה:

    הני מתרי בתי קאתייןהלשון מגומגם דמשמע דאפשר להם להיות מבית אחד ולא ה"ל למימר טפי אלא ואי אין זיקה האי לייבם חדא כו':

    משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמיןהא דלא כר"ע דלרבי עקיבא כי חליץ נמי בטיל מצות יבמין (מדאידך) דדריש בפרק החולץ (לקמן יבמות מד. ושם) בית חלוץ הכתוב קראו ביתו ומדאורייתא אחות חלוצה הויא כאחות אשה:

    דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו'וא"ת הא רבנן למיתה לא חשו דלית להו שמתקנין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו (יומא ב.) ור"מ גופיה לא חייש לשמא יבקע הנוד ולא לשמא ימות בפרק כל הגט (גיטין דף כח. ושם) וי"ל דלאלתר דוקא לא חייש אבל הכא פעמים שמאחר זמן גדול מלחלוץ ומלייבם אחר חברו ובזמן מרובה חיישינן שמא ימות לכ"ע ואע"ג דאביי מדמה שמא מת לשמא ימות ולשמא מת לא חייש ר"מ אפי' לזמן מרובה דתנן (שם) בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ושמעתין אתיא כאביי דמשמע דקבלה מיניה אביי לא מדמי להו לגמרי אלא שמא ימות לאלתר לשמא מת לזמן מרובה תדע דלא לגמרי מדמי דהא לר' יהודה דחייש לשמא ימות לאלתר אי הוה חייש נמי לשמא מת לאלתר א"כ אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתו לא תאכל בתרומה אלא כשרואה בעלה בפניה חי וא"ת וליחלוץ חד והדר לייבם אידך דתו ליכא למיחש לביטול יבמין וי"ל דגזרינן דלמא אתי לייבם ברישא וריב"ן פי' משום דבשעת נפילה לא חזו תרווייהו כל זמן שלא חלץ לאחת וקשיא לפירושו דאותה שנפלה תחילה תשתרי כי חלץ לשניה דהוה לה יבמה שהותרה ונאסרה דתחזור להתירה הראשון:

    מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדילופי' בקונטרס תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנה ואין הלשון משמע כן דלא הוה ליה למימר הלזו אלא ותצא משום אחות אשה הואיל דתמתין נמי אגדולה קאי אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות אסור לבעול אע"ג דסבר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטרה גדולה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דמותבינן עליה דר' יהודה ממתניתין דעשה בה מאמר ומת, משום דסתם מתניתין היא מותבינן ליה מיניה, הא לאו הכי מאי תיובתיה, הא איכא ר' יהודה בן בתירא דסבר יש זיקה ואפילו בתרי, ורב דאמר כותיה.

    והא דמותבינן מברייתא דשני אחין בעולם אחד ומת אחד מהן בלא ולדהיינו משום דברייתא פירושא דמתניתין היא וכאלו אותביה ממתניתין גופה.

    ופריק דברייתא ר' מאיר קתני להואי מתניתין ר' מאיר לא קיימא לן כותיה דיחידאה הוא. ומיהו אכתי קשיא דמאי קא מקשה עליה ממתניתין, והלא אפילו לפי סברתו הויא לה סתם במתניתין דפרקין ומחלוקת בפרק החולץ (יבמות מא, א) דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר' יהודה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה וקיימא לן כמחלוקת. ותירץ הר' משה בר' שניאור זצ"ל דעל מאי דאמר רב יהודה יש זיקה ואפילו לאחר מיתה קא מותבינן, וקסבר דהא דקתני עשה בה מאמר דברי הכל היא, ואפילו למאן דאמר יש זיקה, משום דזיקה בכדי פקעה לאחר מיתת יבם, והוא הדין דפקעה מעיקרא לאחר מיתת יבמה ומותר באמה. כ"כ מורי ר' יונה זצ"ל.

    וא"ר מאיר אין זיקה והתנן ארבעה אחין כו'לאו אפרוקין קא מקשינן ולומר דלאו ר' מאיר היא, דהא בהדיא קתני בברייתא דברי ר' מאיר, ואפילו בלא סוגיין הוה לן לאקשויי הכין, אלא אורחא דתלמודא בהכי דכי מייתי מתניתין או ברייתא לא סליק מינה עד דשקיל וטרי בה לברורה. ואי נמי איכא לפרושי דאסוגיין דהכא בלחוד הוא דאקשינן הכי, הא בלאו הכי ליכא לאקשויי מידי, משום דברישא לא מדכר בה ר"מ אלא בסיפא, ואנן הוא דמוקמינן לה כולה כר' מאיר להכי מקשינן ומי אמר ר"מ הכי והתנן כו', וסתם מתניתין כר' מאיר, אלמא רישא דברייתא לאו ר' מאיר היא ותנא אחרינא הוא דתני לה ומתניתין לאו יחידאה היא. ולמאי דכתב מורי הרב ז"ל בשם רבו הרב ר' משה (לעיל בד"ה הא דמותבינן) דאמאי דאמר ר' יהודה דזיקה לאחר מיתה לא פקעה קא מקשינן, א"א לאקשויי נמי אלא אסוגיין דהכא, אבל בלא סוגיין לא, דדלמא מתניתין משום דמחיים אבל ברייתא, משום דלאחר מיתת יבם פקעה לה זיקה. ולהאי פירוש נמי יש לי לפרש דמאי דאקשינן ומי אמר ר' מאיר אין זיקה והתנן כו', כולה רב הונא מקשי לה, כלומר בשלמא אי זיקה בתר מיתה פקעה מעיקרא שפיר, דמתניתין דפרקין וברייתא משום דפקעה לה זיקה ואפילו למאן דאמר יש זיקה, ומתניתין דארבעה אחין משום דיש זיקה מחיים דיבם ויבמה, אלא לרב יהודה דאמר דזיקה לא פקעה אפילו לאחר מיתה, ומתניתין דפרקין וברייתא ר"מ, אם כן תקשי לן סתם מתניתין דארבעה אחין, אבל לפירוש קמא על כרחך האי קושיא לאו רב הונא מקשה לה, דאדרבה רב הונא על כרחך סבירא ליה דמתניתין דארבעה אחין אין זיקה סבירא ליה ומשום דאסור לבטל מצות יבמין וכפירוקין דפרקין לה, דאי לא אדמותיב ליה לרב יהודה ממתניתין דפרקין לסייעיה ממתניתין דפרק ד' אחין. אלא האי מקשה אחרינא הוא דאית ליה דמתניתין דפרקין יש זיקה ס"ל, והוא הדין אף על גב דלא עבד לה מאמר כדפרקינן לעיל. ורישא דברייתא לאו ר' מאיר תני לה ומתניתין דארבעה אחין משום דקסבר יש זיקה היא כנ"ל לפרש לפי פירושא קמא דפרשינן.

    וקסבר ר' מאיר אסור לבטל מצות יבמין דדלמא אדמיבם חד מיית אידךקשיא לן והא ר' מאיר לא חייש למיתה כדאיתא בשלהי כל הגט (גיטין כח, א) והא דתניא האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד, דלא כר' מאיר, דלר' מאיר מותרת דלשמא ימות לא חיישינן כדאיתא התם, ותנן נמי בפרק קמא דיומא (ב, א) ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו, ופליגי רבנן עליה דלא חיישי למיתה, ומאן תנא דפליג על ר' יהודה ר' מאיר הוא, וכדמשמע בסוכה (כג, א) גמ' העושה סוכתו על בהמה. ויש מי שתירץ כיון דיבום וחליצה כהדדי, אף על גב דמיתה לא שכיחא שלא לצורך לא נביא עצמינו לידי ספק בטול מצוה, כיון דאפשר דמיית אידך אדמיבם האי. אבל לגבי גט צורך הוא שלא לחוש, כדי שלא תהא מפסידה מן התרומה. וגבי נוד דלא חייש ר' מאיר לבקיעת הנוד בלוקח יין מבין הכותיים, התם נמי לצורך הוא, לפי שבערב שבת עם חשכה הוא, ואי אפשר להפריש ואין לו מה ישתה, ולפיכך לא חשש. וגבי יום הכיפורים משום דאם כן אין לדבר סוף וכדמפרש התם (יג, א) ואפילו מאן דחייש בעלמא התם לא חייש, ובתוס' (ד"ה דילמא) תירצו דכי לא חייש ר' מאיר למיתה היינו למיתה דלזמן מועט, כגון בקיעת הנוד דחששא דחד יומא הוא, ואי נמי בתרומה משום שלא אמר לה אלא שעה אחת קודם למיתתו, ואם אתה אוסרה מיד נמצאת חושש למיתה דלאחר שעה, ואל תחוש ונמצאת מותרת כל ימיה. וגבי יום הכיפורים מהאי טעמא נמי דלמיתה דיום אחד לא חיישינן, וכל שכן שאין לדבר סוף. אבל גבי יבום דלמא לא מייבם אידך לאלתר עד לאחר זמן מרובה, והלכך איכא למיחש לשמא ימות בין זמן מרובה ומיבטלא מצות יבמין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 18a

    Yevamot 18a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 303 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    באחותה אין דאפי' כנוסה שמתה מותר באחותה:

    עשה בה מאמר מתני' היא:

    מחלץ חלצה נכרית:

    יבומי לא מייבמה דהויא צרת ערוה בזיקה שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו ונזקקה לו נעשית צרה לאשתו בזיקה והויא השתא הך נכרית לגביה צרת ערוה בשביל זיקה שהיתה לאחין בה:

    מדב"ש בפ' ד' אחין (לקמן יבמות ד' כט.) ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו':

    קנין גמור ותיהוי צרת ערוה ותיפטר אף מן החליצה קמ"ל:

    עד שנולד לו אח ומת אותו שני ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד:

    בזיקה שנזקקה לשני לפני מותו ונעשית צרה לאשתו:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 18a · Sefaria

    Tosafot

    והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"ש תימה דמה צריך למיתני בשני מקומות לאפוקי מב"ש דלקמן בפ' ד' אחין (יבמות דף ל.) גבי ג' אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות כו' קתני נמי עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת וקאמר רב אשי בגמ' דה"ה אע"ג דלא עשה בה מאמר דיש זיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מב"ש וי"ל דאי לאו משנה יתירה הוה דייקינן מתני' כפשטה דמשמע דוקא עשה בה מאמר ורב דאמר אין זיקה סבר דמסברא ה"א דיש זיקה ואי לאו משנה יתירה הוה אמרי' דנקט עשה בה מאמר לאפוקי מב"ש:

    הא מני ר"מ דקתני בסיפא דברי ר"מ לעיל דפריך ממתני' ה"מ לשנויי נמי הא מני רבי מאיר אלא דניחא ליה לתרוצי סתמא דמתני' כוותיה:

    הני מתרי בתי קאתיין הלשון מגומגם דמשמע דאפשר להם להיות מבית אחד ולא ה"ל למימר טפי אלא ואי אין זיקה האי לייבם חדא כו':

    משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין הא דלא כר"ע דלרבי עקיבא כי חליץ נמי בטיל מצות יבמין (מדאידך) דדריש בפרק החולץ (לקמן יבמות מד. ושם) בית חלוץ הכתוב קראו ביתו ומדאורייתא אחות חלוצה הויא כאחות אשה:

    דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו' וא"ת הא רבנן למיתה לא חשו דלית להו שמתקנין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו (יומא ב.) ור"מ גופיה לא חייש לשמא יבקע הנוד ולא לשמא ימות בפרק כל הגט (גיטין דף כח. ושם) וי"ל דלאלתר דוקא לא חייש אבל הכא פעמים שמאחר זמן גדול מלחלוץ ומלייבם אחר חברו ובזמן מרובה חיישינן שמא ימות לכ"ע ואע"ג דאביי מדמה שמא מת לשמא ימות ולשמא מת לא חייש ר"מ אפי' לזמן מרובה דתנן (שם) בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ושמעתין אתיא כאביי דמשמע דקבלה מיניה אביי לא מדמי להו לגמרי אלא שמא ימות לאלתר לשמא מת לזמן מרובה תדע דלא לגמרי מדמי דהא לר' יהודה דחייש לשמא ימות לאלתר אי הוה חייש נמי לשמא מת לאלתר א"כ אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתו לא תאכל בתרומה אלא כשרואה בעלה בפניה חי וא"ת וליחלוץ חד והדר לייבם אידך דתו ליכא למיחש לביטול יבמין וי"ל דגזרינן דלמא אתי לייבם ברישא וריב"ן פי' משום דבשעת נפילה לא חזו תרווייהו כל זמן שלא חלץ לאחת וקשיא לפירושו דאותה שנפלה תחילה תשתרי כי חלץ לשניה דהוה לה יבמה שהותרה ונאסרה דתחזור להתירה הראשון:

    מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ופי' בקונטרס תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנה ואין הלשון משמע כן דלא הוה ליה למימר הלזו אלא ותצא משום אחות אשה הואיל דתמתין נמי אגדולה קאי אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות אסור לבעול אע"ג דסבר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטרה גדולה:

    Tosafot on Yevamot 18a · Sefaria

    Rashba

    הא דמותבינן עליה דר' יהודה ממתניתין דעשה בה מאמר ומת, משום דסתם מתניתין היא מותבינן ליה מיניה, הא לאו הכי מאי תיובתיה, הא איכא ר' יהודה בן בתירא דסבר יש זיקה ואפילו בתרי, ורב דאמר כותיה.

    והא דמותבינן מברייתא דשני אחין בעולם אחד ומת אחד מהן בלא ולד היינו משום דברייתא פירושא דמתניתין היא וכאלו אותביה ממתניתין גופה.

    ופריק דברייתא ר' מאיר קתני לה ואי מתניתין ר' מאיר לא קיימא לן כותיה דיחידאה הוא. ומיהו אכתי קשיא דמאי קא מקשה עליה ממתניתין, והלא אפילו לפי סברתו הויא לה סתם במתניתין דפרקין ומחלוקת בפרק החולץ (יבמות מא, א) דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר' יהודה אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה וקיימא לן כמחלוקת. ותירץ הר' משה בר' שניאור זצ"ל דעל מאי דאמר רב יהודה יש זיקה ואפילו לאחר מיתה קא מותבינן, וקסבר דהא דקתני עשה בה מאמר דברי הכל היא, ואפילו למאן דאמר יש זיקה, משום דזיקה בכדי פקעה לאחר מיתת יבם, והוא הדין דפקעה מעיקרא לאחר מיתת יבמה ומותר באמה. כ"כ מורי ר' יונה זצ"ל.

    וא"ר מאיר אין זיקה והתנן ארבעה אחין כו' לאו אפרוקין קא מקשינן ולומר דלאו ר' מאיר היא, דהא בהדיא קתני בברייתא דברי ר' מאיר, ואפילו בלא סוגיין הוה לן לאקשויי הכין, אלא אורחא דתלמודא בהכי דכי מייתי מתניתין או ברייתא לא סליק מינה עד דשקיל וטרי בה לברורה. ואי נמי איכא לפרושי דאסוגיין דהכא בלחוד הוא דאקשינן הכי, הא בלאו הכי ליכא לאקשויי מידי, משום דברישא לא מדכר בה ר"מ אלא בסיפא, ואנן הוא דמוקמינן לה כולה כר' מאיר להכי מקשינן ומי אמר ר"מ הכי והתנן כו', וסתם מתניתין כר' מאיר, אלמא רישא דברייתא לאו ר' מאיר היא ותנא אחרינא הוא דתני לה ומתניתין לאו יחידאה היא. ולמאי דכתב מורי הרב ז"ל בשם רבו הרב ר' משה (לעיל בד"ה הא דמותבינן) דאמאי דאמר ר' יהודה דזיקה לאחר מיתה לא פקעה קא מקשינן, א"א לאקשויי נמי אלא אסוגיין דהכא, אבל בלא סוגיין לא, דדלמא מתניתין משום דמחיים אבל ברייתא, משום דלאחר מיתת יבם פקעה לה זיקה. ולהאי פירוש נמי יש לי לפרש דמאי דאקשינן ומי אמר ר' מאיר אין זיקה והתנן כו', כולה רב הונא מקשי לה, כלומר בשלמא אי זיקה בתר מיתה פקעה מעיקרא שפיר, דמתניתין דפרקין וברייתא משום דפקעה לה זיקה ואפילו למאן דאמר יש זיקה, ומתניתין דארבעה אחין משום דיש זיקה מחיים דיבם ויבמה, אלא לרב יהודה דאמר דזיקה לא פקעה אפילו לאחר מיתה, ומתניתין דפרקין וברייתא ר"מ, אם כן תקשי לן סתם מתניתין דארבעה אחין, אבל לפירוש קמא על כרחך האי קושיא לאו רב הונא מקשה לה, דאדרבה רב הונא על כרחך סבירא ליה דמתניתין דארבעה אחין אין זיקה סבירא ליה ומשום דאסור לבטל מצות יבמין וכפירוקין דפרקין לה, דאי לא אדמותיב ליה לרב יהודה ממתניתין דפרקין לסייעיה ממתניתין דפרק ד' אחין. אלא האי מקשה אחרינא הוא דאית ליה דמתניתין דפרקין יש זיקה ס"ל, והוא הדין אף על גב דלא עבד לה מאמר כדפרקינן לעיל. ורישא דברייתא לאו ר' מאיר תני לה ומתניתין דארבעה אחין משום דקסבר יש זיקה היא כנ"ל לפרש לפי פירושא קמא דפרשינן.

    וקסבר ר' מאיר אסור לבטל מצות יבמין דדלמא אדמיבם חד מיית אידך קשיא לן והא ר' מאיר לא חייש למיתה כדאיתא בשלהי כל הגט (גיטין כח, א) והא דתניא האומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד, דלא כר' מאיר, דלר' מאיר מותרת דלשמא ימות לא חיישינן כדאיתא התם, ותנן נמי בפרק קמא דיומא (ב, א) ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו, ופליגי רבנן עליה דלא חיישי למיתה, ומאן תנא דפליג על ר' יהודה ר' מאיר הוא, וכדמשמע בסוכה (כג, א) גמ' העושה סוכתו על בהמה. ויש מי שתירץ כיון דיבום וחליצה כהדדי, אף על גב דמיתה לא שכיחא שלא לצורך לא נביא עצמינו לידי ספק בטול מצוה, כיון דאפשר דמיית אידך אדמיבם האי. אבל לגבי גט צורך הוא שלא לחוש, כדי שלא תהא מפסידה מן התרומה. וגבי נוד דלא חייש ר' מאיר לבקיעת הנוד בלוקח יין מבין הכותיים, התם נמי לצורך הוא, לפי שבערב שבת עם חשכה הוא, ואי אפשר להפריש ואין לו מה ישתה, ולפיכך לא חשש. וגבי יום הכיפורים משום דאם כן אין לדבר סוף וכדמפרש התם (יג, א) ואפילו מאן דחייש בעלמא התם לא חייש, ובתוס' (ד"ה דילמא) תירצו דכי לא חייש ר' מאיר למיתה היינו למיתה דלזמן מועט, כגון בקיעת הנוד דחששא דחד יומא הוא, ואי נמי בתרומה משום שלא אמר לה אלא שעה אחת קודם למיתתו, ואם אתה אוסרה מיד נמצאת חושש למיתה דלאחר שעה, ואל תחוש ונמצאת מותרת כל ימיה. וגבי יום הכיפורים מהאי טעמא נמי דלמיתה דיום אחד לא חיישינן, וכל שכן שאין לדבר סוף. אבל גבי יבום דלמא לא מייבם אידך לאלתר עד לאחר זמן מרובה, והלכך איכא למיחש לשמא ימות בין זמן מרובה ומיבטלא מצות יבמין.

    Rashba on Yevamot 18a · Sefaria

    Ritva

    מתיב רב הונא בר בר חייא עשה בה מאמר וכו' וא"ת ומאי קושי' אי תנא דמתני' סבר אין זיקה אפי' בחד הא איכא תנאי דסברי דיש זיקה אפי' בתרי וכ"ש בחד תירצו בתוס' דקושייא משום דמתני' הלכת' כסתם משנה היא והא דהדר מותביה מבריית' משום דסברי דההיא ברייתא לפרושי מתני' אתיא ולכי מתיב ליה לפרושי מתני' דוק' קתני מאמר ולאפוקי ממאי דדחי רבא דמאמ' לאו דוקא ודחי' לה דההיא ר"מ היא ופליג אמתני':

    וכשתמצא לומ' דלא פליגי ומתני' כברייתא דסבר אין זיקה לית הלכתא כמתני' דיחידא' היא כר"מ וסתם לן תנא משום דסתם מתני' כר"מ ולא משום דתהוי הלכת' והא דאוקימנא כר"מ ולא אוקימנא כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה איבעית אימא משום דלא פליגי בה בהדיא ואי בעית אימ' והוא הנכון משום דבסיפא קתני דברי ר"מ וכדאיתא לקמן בתניא כוותה וכדפרש"י ז"ל וא"ת היכי חשבי' לסתם מתני' דהכא הלכה דהא סתם ואח"כ מחלוקת היא דבפ"ד אחים תני סברא דר' יהודה בן בתירא דפליג עלה וסבר יש זיקה ואפי' בתרי וקיימי לן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם י"ל דלא חשיב ההיא מחלוקת כיון שלא שנו שם אלא דברי ר' יהודה ומשום ר"י אמרו קתני וליה לא ס"ל וכפ"י בתוס' דודאי סתם ואח"כ מחלוקת היא והא דאותבי' ממתני' ומשום דסבי' לן דתנא דמתני' לדברי הכל קתני לה דאפי' למ"ד יש זיקה כיון שמת היבם פסקה זיקתו דמיתה בכדי פקעה כמיתת היבם לגבי אידך לגמרי וה"ה דכי מתה היבמה פקעה זיקתה לגבי קרובותי' ודלא כר' יהודה ומהאי טעמ' נמי מותבי' מברייתא ודחי דלעולם למאן דסבר יש זיקה לא פקעה בכדי וההיא ברייתא ר"מ הוא דאמר אין זיקה והה"נ דכי אמרי' מתני' ולא צריכי לדחויי דרבא ולהאי פירושה אתיא שפיר הא דהדר פרכא וסבר ר"מ אין זיקה והתנן וקושיי' על מאי דפרקי' אליבא דר' יהודה דפריש טעמא דמתני' משום דסבר אין זיקה ותקשי לך אידך סתמא דסבר יש זיקה וסתם מתני' ר"מ דבשלמא למאי דמותיב ר"ה בר חייא דאנן סברי דר"מ סבר יש זיקה מחיים דמתני' אלא דפקעה כמתני' וכמתנית' דהכא אבל לפי הראשונים קשיא לן טובא מאי פרכי השתא אליבא דר' יהוד' דהא לכולי עלמ' קשה דבמתנית' קתני בהדיא ר"מ סבר אין זיקה ובאידך תנן סתם יש זיקה וסתם מתני' ר"מ ויש מתרצי' דלדידן לא הוה קשיא דאנן הוה סברי' דאע"ג דסיפא דמתני' ר"מ רישא לאו ר"מ אבל לרב יהודה דדחי דכולה ר"מ קשה ואין זה מחוור דאנן אפשר דסברי מעיקרא דרישא דברי הכל וסיפא ר"מ אבל הוה סלוקא אדעתין דתהוו רישא רבנן וסיפא ר"מ ואחרים פירשו דהא דפרכינן השתא מדר' מאיר אדר"מ לאו על מאי דפרקי אליבא דרב יהודה אלא לדברי הכל פרכי לה דכיון דמייתי לה להא מתנית' דר"מ בעי' לברורי ואורחא דתלמודא בהכי:

    דילמא אדמיית חד מיית אידך וקא בטיל מצות יבמין פי' דכיון דסברי אין זיקה מכיון שבנה לא נפטרה אחותה היבמה האחרת והלכה לה והקשו בתוס' והא ר"מ לא חייש למיתה כדאמרי' במס' סוכה גבי העושה בהמה דופן לסוכה וכדאמרי' נמי במס' גיטין דהא דקתני' דשכיב מרע שאמר הרי זה גיטך שעה א' קודם למיתתי אסור' לאכול בתרומה מיד אתיא כר' יהודה דחייש למיתה ולא כר"מ דאמרי' נמי דר"מ לא חייש לבקיע' הנאד וכן בפ"ק דיומא אמר ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ורבנן פליגי עליה דלא חיישי למיתה ומסתמא הנהו רבנן ר"מ היא דסבר דלא חיישי למיתה תירץ ר"י לוי ז"ל דכי לא חייש ר"מ למיתה היינו דלזמן מועט כגון בקיעת הנאד דחששא דחד יומא הוא דלא שריא ר"מ אלא לשבת בלחוד וכן גבי דופן סוכה דחד יומא הוא וגבי יום הכפורים נמי חד יומא הוא ועוד דהתם איכא טעמא דא"כ אין לדבר וכו' וכן גבי תרומה נמי לא חייש שתמות לאחר שעה אבל מיתה דלאחר זמן מרובה חייש וגבי ייבום דילמ' לא מייבם אידך לאלתר עד לאחר זמן מרובה ומיית אידך וקא מבטלא מצות יבמי' ואחרים תירצו דר"מ לא חייש למיתה או לבקיעת הנאד כשיש בדבר שום הפסד ומשום צורך דבר כגון שלא להפסידה בתרומה וכן גבי בקיעת הנאד לצורך שבת דהא בערב שבת עם חשיכה מיירי שאין לו פנאי לעשר וגבי סוכה כשאין לו דבר אחר לעשות סוכתו וגבי יום הכפורים אע"ג דצור' הוא מ"מ אין לדבר סוף אבל הכא כיון דאפשר דמיית ואפשר בחליצה למה נביא עצמינו לבית הספק לבטל מצות יבמין כיון דאפשר דמיית אידך ואין זה מחוור כל הצורך דהא אמרי' לקמן דחליצה במקום ייבום לאו מילתא היא אלא אם כן אתה אומר דמצות חליצה קודמת למצות ייבום וכאבא שאול:

    ואי אין זיקה תבטיל דהא ר"ג דאמ' אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין אתי' ע"כ לההוא מאן דאמ' בפ' ב"ש דסבר ר"ג דקדושי קטנה כי גדלו לא גדלו בהדה ואי בעל לאחר גדלות גמרו קדושי' ואי לא לא הויא מקודשת וכיון דשרי לבעול אחר שתגדל ואעפ"י שהיא אחות זקוקתו קסבר אין זיקה וכדפרש"י ז"ל הכא וסברא נמי מותר לבטל מצות יבמין שהרי זיקת אחותו קדמה לקדושי' של זו והוא מבטל אותה זיקה בידים כשבועל דסבר ר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אבל לההוא לישנ' דאמר דכי גדלה גדלי קדושיה בהדה דילמא לא שרי ר"מ לבעול וסבר יש זיקה וליכא בטול מצות יבמין דאדרבה מכי גדלה הא איגלאי מילתא למפרע שה"ל אחות אשתו ולא רמיא קמיא כלל וממילא מבטל זיקה מעיקר' והכא בכל דכן פרכי שפיר מיהא אדרבא דכיון דהתם שרי לבעול ולבטל בידים מפני שהיתה נשואתו כבר כדפריש זכרונו לברכה כ"ש הכא שאין עושה בטול חוצה לה אלא שמייבם יבימתו הזקוקה לו ג"כ ובמצותו הוא עסוק:

    הא דרב יהודה דשמואל היא פי' דפסק כר' יהודה דאמר יש זיקה ומיהו לא מוכח מהכא דזיקה בכדי לא פקעה כדאמר ר' יהודה אלא דאנן לא אתינן השתא אלא לאורויי לענין יש זיקה מחיים דמדשמואל הוא דאילו רב אין זיקה ס"ל וכדרב יהודה ושפיר אתיא הא אפי' לפי התירוצי' ' האחרונים שכתבנו לעי' דאע"ג דבסוגיי' לא פרכי לרב יהודה אלא במאי דקאמ' דזיקה בכדי לא מפקע' מ"מ ה"נ אשמועי' רב יהודה דיש זיקה וצריך הוא לסיוע כזה ולומר דכשמואל היא:

    Ritva on Yevamot 18a · Sefaria

    Meiri

    מאחר שביארנו שיש זיקה צריך לחזור ולדון על מה שכתבנו במשנתנו עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת שמשמען של דברים שאלמלא המאמר היתה השניה מתיבמת ואחר שאתה אומר יש זיקה היאך היא מתיבמת והרי מכל מקום השניה צרה לאותה אשת אח שלא היה בעולמו מחמת הזיקה ונהי דמחליצה לא פטרה דלא אמרינן יש זיקה לענין יבום אלא לחומרא לא שנדון אותה ככנוסה לגמרי ליפטר מן החליצה מכל מקום יבום מיהא היאך תתיבם תדע שאף בלא עשה בה מאמר אינה מתיבמת שמכל מקום הויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו מחמת הזיקה אע"פ שלא כנסה והאי דנקט עשה בה מאמר לאפוקי ממאי דקאמרי בית שמאי מאמר קונה לגמרי להיותה ככנוסה ליפטר צרתה אף בלא חליצה ולימד שהמאמר אינו קונה לגמרי ומכל מקום אף בלא מאמר אין השניה מתיבמת עד שתפקע זיקה של זו כך אנו צריכים לפסוק מכח שמועה זו ר"ל מתיב רב הונא עשה בה מאמר כו' ומה שתירץ בה רבא ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי בפירושי המשנה שהביאוה כפשטה ופירשוה דוקא במאמר הא ליכא מאמר מתיבמת ואף בשאר חבוריהם כתבוה בדרך זה לפי הנראה ואף גדולי המגיהים לא הרגישו בה והדברים מתמיהים:

    ולענין ביאור מכל מקום יש שואלין בה מאי קושיא וכי עד השתא לא ידעינן דיש זיקה ואין זיקה תנאי היא ודילמא איהו סבירא ליה כמאן דאמר יש זיקה ומתרצים שאין הענין אלא משום דהלכה כסתם משנה ואע"פ שבא מחלוקת אחריה והיא הא דר' יהודה בן בתירא איפשר דהואיל ולא פליג איניש בהדיא בהדי ר' יהודה לאו מחלוקת היא אי נמי אין למדין מן הכללות:

    מתוך דברינו אתה למד בשני אחים שבעולם אחד ומת אחד מהם בלא ולד ועמד השני לעשות מאמר ולא הספיק עד שנולד לו אח ומת השני קודם שעשה מאמר שאשת הראשון יוצאת משום אשת אח שלא היה בעולמו ואשת השני חולצת ולא מתיבמת ומה שאמרו עליה בבריתא או חולצת או מתיבמת אין הלכה כן:

    מאחר שפסקנו יש זיקה ארבעה אחים ששנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונזדקקו שתיהן לשנים הנשארים חולצות ולא מתיבמות שהרי כל אחת מהן זקוקה לכל אחד מהם ונמצא פוגע באחות זקוקתו ויש צדדין שיחלוץ האחד תחלה ותפקע זיקתה ואחר כך יכנוס השני את האחרת כמו שיתבאר לדעת רוב הפוסקים:

    ולענין ביאור זה שהיה אומר לר' מאיר דלאו משום דיש זיקה הוא אלא משום דאסור לבטל מצות יבמין ואדמיבם האי מאית האי וקא בטלה מאידך מצות יבמין שהרי אחות אשתו היא יש שואלין והא ר' מאיר לא חייש למיתה כדאמרינן בפרק כל הגט כ"ח א' בהאומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו דלדידה שריא למיכל בתרומה וכן ביומא ב' א' קאמ' ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ואמרינן עלה י"ג א' ורבנן לא חיישי למיתה ומסתמא מאן פליג עליה דר' יהודה אלא ר' מאיר וכן בשני של סכה כ"ג א' חזינן בעושה סכתו על הבהמה דלא חייש ר' מאיר לסתירת הדופן ולא לבקיעת נאד בלוקח יין מבין הכותים ותירצו בתוספות דר' מאיר לא חייש לכולהו הני משום דכולהו חששא לזמן מועט הוא בקיעת נאד ואשתו דיום הכפורים חששא דחד יומא תרומה לאשת כהן אתה רוצה לאסרה עכשו מחששא דלאלתר וכן בכלם אבל זו של יבום אף למיתה לזמן מרובה יש לחוש ויש מתרצים דבכולהו יש בהם צורך בקיעת הנאד שהרי ערב שבת הוא ואינו יכול להפריש ויום הכפורים צורך עבודה הוא וכן שאם כן אין לדבר סוף וכן בכלן יש בהן צורך אבל זו הואיל ואפשר לו בחליצה אין לו ליכנס לבית הספק וראשון עיקר אלא שלענין פסק אין לנו:

    שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן כדי לקיים מצות יבום בגדולה ואין הלכה כרבן גמליאל שאמר אם מיאנה מיאנה ותתיבם גדולה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ויבעול שיהו קדושיו גמורים ותצא גדולה משום אחות אשה דהא טעמיה משום דאין זיקה וכבר פסקנו יש זיקה ומכל מקום טעם אחר הוזכר לרבן גמליאל שם אלא שאין צורך בו בכאן ולפי דרכך למדת לענין ביאור דרבן גמליאל לא חייש לבטול מצות יבמין אף במקום שהבטול בא בודאי ומכל מקום הלכה כתנא קמא ומלמדין אותה שתמאן ואם לא מיאנה והגדילה תחתיו הואיל ויש זיקה הויא לה אחות זקוקתו ומוציא את זו בגט ואשת אחיו בחליצה כמו שיתבאר שם וגדולי הדור כתבו בפרק הערל ע"ט ב' שאם גדלה אצלו ובעל לדברי הכל נפטרה היבמה והלכה בלא כלום וראיה להם בסוגית שמעתי שהסריס חולץ כו' שהביאו בה שמועה זו ואין בה הכרח:

    Meiri on Yevamot 18a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה דלמא אדמיבם חד וכו' עד ושמעתין אתיא כאביי דמשמע דקבלה מיניה. י פירוש דהא איתא בשמעתין איתיביה אביי שני אחין וכו' ומשני הא מני ר"מ וכו' ופריך ומי ס"ל לר"מ וכו' ומשני לעולם אין זיקה ומשום דאסיר לבטל מצות יבמין וכו ' ומשמע דאביי קבל האי תירוצא מיניה:

    Maharam on Yevamot 18a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל אביי לרב יוסף הא דר"י דשמואל היא עירובין דף ז ע"א ד' פה ע"א כתובות ד' יב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Yevamot 18a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 18, Amud Aleph, about 303 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “הוה אמינא מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה…”

    2. Segment 224 words

      Opens “ה"ה דאפי' באמה, ואיידי דתנא רישא: אשתו…”

    3. Segment 339 words

      Opens “מתיב רב הונא בר חייא: עשה בה…”

      Named: רב הונא בר חייא.

    4. Segment 415 words

      Opens “אמר רבה: הוא הדין דאע"ג דלא עבד…”

      Named: רבה.

    5. Segment 511 words

      Opens “והא דקתני מאמר, לאפוקי מב"ש דאמרי: מאמר…”

    6. Segment 653 words

      Opens “איתיביה אביי: שני אחין בעולם אחד, ומת…”

      Named: אביי.

    7. Segment 730 words

      Opens “הא מני ר"מ היא, דאמר: אין זיקה.…”

      Named: רבי מאיר.

    8. Segment 816 words

      Opens “ואי ס"ד סבר ר"מ אין זיקה, הני…”

    9. Segment 918 words

      Opens “לעולם אין זיקה. משום דקסבר אסור לבטל…”

    10. Segment 1013 words

      Opens “ואי אין זיקה תיבטל! דהא ר"ג אמר:…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “דתנן, ר"ג אומר: אם מאנה מאנה, ואם…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “אמר ליה: דרבן גמליאל אדרבי מאיר קרמית?!…”

      Named: רבי מאיר, רבן גמליאל.

    13. Segment 1310 words

      Opens “א"ל אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה…”

      Named: רב יוסף, רב יהודה, אביי, שמואל.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 18a · Segment 6 — “איתיביה אביי: שני אחין בעולם אחד, ומת אחד מהן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 18a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026