Talmud Builders

    Yevamot 98a

    Chapter 11 - Nosin Al HaAnusah

    גם: יבמות דף צ״ח ע״א, פרק י״א נושאין על האנוסה

    English translation - Yevamot 98a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1there is a rabbinic prohibition, contrary to Rav Aḥa’s opinion. The Gemara answers: The same is true that there is no prohibition, either. And since the baraita wanted to teach in the latter clause that if they were born in sanctity they are liable, it also taught in the first clause that they are not liable. For this reason, the baraita mentions only the absence of liability.

    2Rava said: With regard to that which the Sages said, that a gentile has no patrilineage, do not say that it is because they are so steeped in licentiousness that they do not know the identity of their fathers with certainty, but if that identity is known, we are concerned that the paternity is recognized, with regard to the prohibition of intercourse with forbidden paternal relatives and other halakhic issues. Rather, even when it is known, we are still not concerned.

    3The proof is from the case of two identical twin brothers, who were one drop that was divided into two and obviously have the same father, and yet it is taught in the latter clause of the baraita : They do not perform ḥalitza and they do not perform levirate marriage, although they certainly have the same father. Learn from this that the Merciful One dispossesses the male gentile of his offspring, as it is written with regard to Egyptians: “Whose flesh is the flesh of donkeys, and whose semen is the semen of horses” (Ezekiel 23:20), i.e., the offspring of a male gentile is considered no more related to him than the offspring of donkeys and horses.

    4The Gemara resumes its discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof, as Rabbi Yosei said: An incident took place involving Niftayim the convert, who married the wife of his maternal half brother, and the incident came before the Sages, and they said that there is no valid marriage for a convert. The Gemara asks: Is this possible? And if a convert betroths a woman who is not related to him, is his betrothal to her indeed ineffective? Rather, modify the baraita and say that with regard to a convert there is no prohibition proscribing a brother’s wife. The Gemara concludes: What, is the baraita not referring to a case where the brother, her first husband, married her when he was already a convert, thereby proving that a convert is permitted to marry the wife of his deceased brother who was also a convert, even if they were maternal brothers?

    5The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile, and since he converted they are no longer married. The Gemara asks: If he married her while he was a gentile, what is the purpose of stating this obvious halakha ? The Gemara answers: Lest you say the Sages should decree that the marriage is prohibited even in a case where the first husband married her while he was a gentile, due to the prohibition against their marriage if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.

    6Come and hear another proof, as ben Yasiyan said: When I went to cities overseas, I found one convert who married the wife of his maternal half brother. I said to him: My son, who permitted this to you? He said to me: There is a local woman and her seven sons to whom this was permitted. On this very bench [ safsal ], Rabbi Akiva sat and said two statements: He said that a convert may marry the former wife of his maternal half brother, and he said that the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” (Jonah 3:1) implies that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him, i.e., Jonah did not receive any more prophecies. In any event, this baraita teaches that a convert may marry the wife of his maternal brother. What, is it not referring to a case where the convert’s brother married her when he himself was already a convert?

    7The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this obvious halakha ? The Gemara answers: Lest you say we should decree that marriage between a convert and the former wife of his brother is prohibited even if the brother married her while he was still a gentile, due to the prohibition against their marrying if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.

    8And is that convert who cited Rabbi Akiva a reliable witness, despite the fact that the ruling affects him personally? Didn’t Rabbi Abba say that Rav Huna said that Rav said: With regard to any Torah scholar who teaches a ruling of halakha in a certain case and it comes to be, if he said it before the incident, one listens to him. And if not, if the ruling followed the incident, one does not listen to him.

    9The Gemara answers: If you wish, say that the convert taught the ruling, and only afterward it came to be that he himself married his sister-in-law. And if you wish, say that he is reliable because he supported his ruling by stating that there was a practical case involving a woman and her seven sons, in which Rabbi Akiva ruled that this kind of marriage is permitted. And if you wish, say that here it is different, as the convert stated a different incident with it. Since he cited an unrelated teaching of Rabbi Akiva in the same testimony, this teaching is also considered reliable.

    10The Master said that Rabbi Akiva inferred from the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him. The Gemara asks: Isn’t it written with regard to King Jeroboam ben Joash: “He restored the border of Israel from the entrance of Hamath to the Sea of the Arabah, according to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet” (II Kings 14:25)? Evidently, Jonah prophesied at least once more.

    11Ravina said: Rabbi Akiva was saying that Jonah did not prophesize a third time about the issue of Nineveh. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is the meaning of the phrase “According to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet”: It is not that Jonah had prophesized about the conquests of Jeroboam ben Joash, but rather that just as the fortune of Nineveh turned from bad to good, so too, in the days of Jeroboam ben Joash, Israel’s fortune turned from bad to good.

    12The Gemara resumes discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof: A convert whose birth was in sanctity but whose conception was not in sanctity has maternal kinship, i.e., his relationship to his mother’s relatives is recognized. However, he does not have paternal kinship. How so? If he married his maternal half sister, who was born before him and converted, he must divorce her. Although by Torah law they are considered unrelated, the Sages rendered it prohibited for them to marry, lest he marry a maternal half sister who was born after him and is forbidden to him. If she is his paternal half sister, he may maintain her as his wife. If he married his father’s maternal half sister, he must divorce her.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא איסורא איכא - מדרבנן דלא ליתי לאיחלופי בישראל וקשיא לרב אחא:

    הא דאמור רבנן אין אב למצרי - ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין לו שאר מן האב:

    לא תימא משום דשטופי זימה הוא ולא ידעינן - אבוה מנו אבל היכא דידיע כגון היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר חיישינן ואי נולד בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי אבוה הוא:

    דהא שני אחין תאומים כו':

    ה"ג וקאמר לא חולצין ולא מייבמין - ומסיפא יליף טעמא דאי מרישא לא מצי למילף דאפילו שאר האם אין לו דטעמא לאו משום דזרמת סוסים הוא אלא משום דכקטן שנולד דמי:

    זרמת - זרע שהוא יורה כחץ כזרם מים המקלח בכח:

    בנפטיים הגר:

    דנסבא אחיו - המת כשהוא גר דהויא קידושיו קידושין ושריא לאחיו דאין לו אחוה דכקטן שנולד דמי:

    כשהוא עובד כוכבים - ומשנתגייר לא ידעה דלא הוה ליה בה קידושין הלכך שרי לאחוה:

    הרי אשה - גיורת ושבעה בניה שהתיר להן רבי עקיבא לישא איש את אשת אחיו ומהן למדתי:

    אם קודם - שבא מעשה לידו היה רגיל לשנותו לתלמידיו שומעין לו ואם לאו הואיל ודבר חידוש הוא שמא בשביל מעשה שבא לידו אומרה:

    הרי אשה ושבעה בניה - ראיה של קודם לכן הביא:

    ואי בעית אימא שאני הכא דקאמר - מילתא דיונה בן אמתי בהדה ומגו דמהימן אהא מהימן נמי אהא דניכרין דברי אמת שביחד קבלן:

    הוא השיב - ירבעם בן יואש:

    על עסקי נינוה קאמר - דלא דברה עמו על עסקי נינוה אלא שתי פעמים:

    ה"ג גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:

    נשא אחותו מן האם - שנולדה בהיותה עובדת כוכבים יוציא. ואע"ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי גזירה דלמא אתי למנסב אחותו שנולדה אחריו דבההיא איכא כרת דלידת שניהם בקדושה ואחותו גמורה מן האם הויא כישראלית שילדה בן ובת:

    מן האב יקיים - שהכל יודעין דאין אב לעובד כוכבים וא"נ אתי למנסב בת אביו שיוליד מאשה אחרת משנתגייר לא איכפת לן דהא לאו בנו הוא:

    אחות האב מן האם יוציא - גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 98 עמוד א

    1הא איסורא איכא! ה"ה דאפילו איסורא נמי ליכא, ואיידי דבעי למיתני סיפא ״אבל חייבין״, תנא נמי רישא ״אין חייבין״.

    2אמר רבא, הא דאמור רבנן: אין אב למצרי לא תימא משום דשטופי בזמה, דלא ידיע, אבל ידיע חיישינן, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן.

    3דהא שני אחין תאומים, דטפה אחת היה. ונחלקה לשתים וקתני סיפא לא חולצין ולא מייבמין ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב ״(יחזקאל כג״, כ) בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃

    4ת"ש דאמר רבי יוסי מעשה בניפטיים הגר שנשא אשת אחיו מאמו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אישות לגר ואלא גר דקדיש ה"נ לא תפסי בה קדושין אלא אימא אין איסור אשת אח לגר מאי לאו דנסבא אח כשהוא גר׃

    5לא דנסבא כשהוא עובד כוכבים כשהוא עובד כוכבים מאי למימרא מהו דתימא ליגזור כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר קמ"ל׃

    6ת"ש דאמר בן יאסיין כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו אמרתי לו בני מי הרשך אמר לי הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים גר נושא אשת אחיו מאמו ואמר (יונה ג, א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו שכינה קתני מיהת גר נושא אשת אחיו מאמו מאי לאו דנסבא אחיו כשהוא גר׃

    7לא דנסבא כשהוא עובד כוכבים מאי למימרא מהו דתימא נגזור כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר קמ"ל׃

    8ומי מהימן והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו׃

    9איבעית אימא מורה ובא היה ואיבעית אימא משום דקאמר הרי אשה ושבעה בניה ואיבעית אימא שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדה׃

    10אמר מר ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו והא כתיב ״(מלכים ב יד״, כה) הוא השיב [את] גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא׃

    11אמר רבינא על עסקי נינוה קאמר רב נחמן בר יצחק אמר הכי קאמר כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו הנביא כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה׃

    12ת"ש גר שהיה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים אחות האב מן האם יוציא׃

    Tosafot

    על עסקי נינוה - תימה דאמאי איצטריך למכתב שנית ולא שלישית דלא אשכחן שדברה עמו שלישית ושמא כיון שמצינו שחזרו לקלקולם ונתנבא עליהם נחום האלקושי היינו יכולים לסבור שגם אז נתנבא עליהן יונה וא"ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי נינוה דכתיב ויאמר ה' אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו' ואני לא אחוס על נינוה וגו' וי"ל דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו לרב נחמן בר יצחק דאמר שוב לא דברה עמו קשיא וי"ל שזה היה אותו יום וחשיב הכל נבואה אחת:

    רב נחמן בר יצחק אומר ה"ק כו' - אמר ר"י שחולק על אותו מדרש שהביא רש"י בפירוש נביאים (מלכים ב י׳:ל׳) ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות וגו' ע"י יונה בן אמתי אמר לו או שמא אינו חושב אלא דברים שהוא צורך גדול כגון מעשה נינוה וכיוצא בו:

    נשא אחותו מן האם יוציא - פירש בקונטרס דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו שיש בה כרת משמע שסובר דאם היתה גם לידתו שלא בקדושה היה מותר באחותו מן האם שנולדה בנכריות כיון דתרוייהו שלא בקדושה דהתם ליכא למגזר שמא ישא אחותו שנולדה אחריו וקשה דהא לעיל בפ"ב (ד' כב. ושם) אמימר אמר [אפי'] האחין מן האם מעידים לכתחלה ומאי שנא מעריות פי' שאפי' נתגיירו ונולדו בנכריות שייך בהו קורבה ומשני ערוה לכל מסורה כו' משמע דאפילו נולדו בנכריות שייך בהו קורבה דאם דבסתם גיורת מיירי ועוד בני יודן אמתא הורתן ולידתן שלא בקדושה הוה אפ"ה אסר להו רב ששת (לעיל יבמות ד' צז:) למינסב נשי דהדדי אלא י"ל דטעמא דדלמא אתי לאיחלופי בישראל ואפי' בנולדו בהיותם נכריות יש לגזור בקורבת אם והא דנקט הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה דאע"ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות דמו אפ"ה אסירי דלמא אתו לאיחלופי בישראל וריב"א פי' דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה דאי בקדושה הרי הוא כישראל גמור ומותר באחותו שנולדה בהיותה נכרית כיון דלית ביה צד נכריות כלל ולא שייך בה שמא יאמרו אי נמי משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא ליה מילתא שאז איירי בין נולדה לפניו בנכריות בין נולדה אחריו בקדושה וה"ר חיים פירש דדוקא נקט ולידתו בקדושה דאז מן האב יקיים שלא ראה עצמו בנכריות וליכא למימר ביה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם גם לידה שלא בקדושה אפי' מן האב יוציא דכיון שראה עצמו בנכריות אתי למימר באנו מקדושה חמורה כו' דהא שמעינן לרבי מאיר דהכא בירושלמי ובבראשית רבה דאסר בן נח באחותו בין מן האב בין מן האם דדריש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו (בראשית ב׳:כ״ד) בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ומיהו נראה לר"י דהך ברייתא פליגא אירושלמי ובראשית רבה דהא משמע דכ"ע מוקי הכא קרא לאחות אב ואחות אם והיינו כרבנן דהתם ועוד דטעמא דאחות אב מן האם יוציא משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין נח.) דהוי משום שמא יאמרו באנו דאילו טעמא דאיחלופי ליתיה הכא בקורבת אב א"כ משמע דבהאי גר דלידתו בקדושה שייך שפיר טעמא שמא יאמרו אע"פ שלא ראה עצמו שעה אחת בנכריות וזה דוחק לומר דאחות אב מן האם לא קאי אגר דרישא אלא מיירי בלידתו שלא בקדושה כי היכי דלא קאי נמי סיפא דקתני נשא אשה ובתה ארישא כדפי' בקונט' דהכא משמע דקאי אגר דרישא:

    אחות האב מן האם יוציא - פי' בקונט' דגזרינן משום אחותו מן האם ואין נראה דבהדיא משמע בפרק ד' מיתות (נ"ז שם) דטעמא משום שמא יאמרו דמוקי התם הך ברייתא כר' אליעזר דדריש את אביו זו אחות אביו ואם כן מיתסרא בנכריות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב ר"ע כו' - כתב ר"ח ז"ל יש מי שפירש הרי אשה ושבעה בניה מעידין שעל ספסל זה ישב ר"ע ואמר שני דברים אלו. והוא ז"ל כתב דלא מסתבר האי טעמא ע"כ. ובודאי שאין פירוש זה מחוור מדאקשינן בסמוך ומי מהימן והא אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו וכו', ופרקינן שאני הכא דהא איכא אשה ושבעה בניה. ואם איתא מאי קא מהדר ליה, היינו פרכין אשה ושבעה בניה מי מהימני, אלא העיקר כלשון השני שפירש ר"ח ז"ל הרי אשה זו שהתיר ר"ע לאחר ואלו שבעה בניה וכן פירש רש"י ז"ל (להלן ד"ה הרי).

    גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - יש מי שפירש (תוס' ד"ה נשא בשם ריב"א) דהוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה שיש לו שאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. והא דנקט הכי למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, שאלו היתה הורתו ולידתו בקדושה מותר אפילו בשאר האם משום דישראל גמור הוא ולא אמרינן ביה באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ויש מי שפירש (תוס' שם בא"ד א"נ) דהוא הדין להורתו ולידתו בקדושה ואי נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הכי משום דהורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא ליה דבאותן שנולדו בגרותן אפילו בשאר האב אסורין מן התורה. ולא נקט נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה דקא משמע לן דאפילו לידתו בקדושה אין לו שאר האב, ואין צריך לומר הורתו ולידתו שלא בקדושה. וסיפא נמי הכי מוכח דלאו דוקא הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, אלא הוא הדין בהורתו ולידתו שלא בקדושה, מדקא תני סיפא (להלן ע"ב) נשא אשה ובתה (כו') כונס אחת ומוציא אחת. וההיא ודאי אגר דעלמא קאי ובשנשאן בגיותן ונתגיירו עמו קאמר וכמו שפירש רש"י ז"ל (בד"ה נשא). והכין איתא בהדיא בירושלמי (ה"ב). אלמא הני דיני דברייתא לאו דוקא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. ופירוש דברייתא הכי, נשא אחותו מאמו יוצא, משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה, דהא אינהו בגיותן אחוה מן האם אית להו. מן האב יקיים, משום דבגיותן לית להו שאר האב, דרחמנא אפקריה לזרעיה. אחות האב מן האם, משום דלדידהו נמי בגיותן אסירא, דבפירוש רבתה אותה הכתוב, דכתיב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודרשינן ליה בפרק ארבעה מיתות (סנהדרין נח, א) את אביו, זו אחות אביו, כלומר אחות האב מן האם, דאלו אחות האב מישרא שריא, דכתיב ויקח עמם את יוכבד דודתו לו לאשה. אחות האם מן האם יוציא מן האב ר' מאיר אומר יוציא, דקסבר ר' מאיר דגזרינן הא משום לתא דהנך אף על גב דלדידהו לית להו. ורש"י ז"ל (מד"ה אחות ואילך) לא פירש כן אלא כולהו משום גזרה דלמא אתי למנסב שאר האם שנולדה בגיורת, ובשאר האב לא גזרינן משום דהכל יודעין דאין אב לעכו"ם. ואי נמי אתי למינסב בת אביו שהוליד מאשה אחרת משנתגייר, לא איכפת לן דהאי לאו בנו הוא. ואחות האב מן האם, גזרה משום אחותו מן האם. ואף על גב דאחותו מן האם עצמה גזרה היא, כולה חדה גזרה היא, דאי לא הא לא קיימא הא. אבל אחותו מן האב לא גזרינן משום אחותו מן האם, דכיון דליכא צד אם לא דמיא לה ולא גזרינן. ומותר באשת אחיו אפילו מאמו, דבקרובה גזור רבנן, במידי דלא אתי ליה אלא על ידי קדושין לא גזור רבנן. ולדבריו דוקא נקט לידתו בקדושה, דבדידיה איכא למיגזר אטו אחותו שנולדה לאחר גירות. והוא ז"ל לא פירש כן במסכת סנהדרין (שם ד"ה שהורתו). והתם ודאי מוכח דלאו משום גזרה היא, אלא משום דבגיותן אסירי, דתניא התם (נז, ב) כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין בית דין ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות שאין בית דין ישראל ממיתין עליה, פירוש כגון חייבי כריתות אין בן נח מוזהר עליה, והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו שלא בקדושה וכו'. כלומר, וכיון דבגירותן אסירי מדרבנן, שמע מינה בגיותן אסירי מדאורייתא, דלא גזרו בה אלא משום גזרה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ופרקינן הא ר' מאיר אליבא דר"א הא ר' מאיר אליבא דרבי יעקב, דתניא על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, את אביו אחות אביו, ואת אמו אחות אמו דברי ר"א, ר' עקיבא אומר את אביו אשת אשת אביו. כלומר אחר מיתת אביו, וחידוש הוא דלדידהו קורבא דאשות לית להו אלא בעולת בעל בלבד הוא דאית להו. ותדע לך שהרי יהודה אמר על כלתו צדקה ממני, ואלו היתה אסורה לו משום כלה, אכתי חייבת מיתה היא משום ערוה לכולי עלמא, דהא בית דין של ישראל ממיתין עליה, אלא ודאי עריות דאישות דקרובים לית להו. ומיהו אין תמר ראיה דמותרת היתה לו ליהודה דבר תורה משום יבמה, דקודם התורה היה יבום מותר בקרובין, אלא שרצה יהודה לנהוג בה כדרך שצותה התורה באחים, לא כאב שהאח עיקר, ובקי היה בענינו. ויורה על זה בועז כנ"ל. והא דתניא כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה לאו בעריות דאישות קא מיירי אלא בעריות דשאר ואיסור אשת אב חדוש הוא לר"ע כדאמרן. ואחות האב מן האב לר"א נמי הוי חדוש, דהא לית להו שאר האב כלל, ואב מותר בבתו כדאמר רב הונא התם. וכן נמי אחות האב מן האב שריא אלא דאחות האב מן האם דאסירא לר"א, גזרת הכתוב היא.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 98a

    Yevamot 98a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 378 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 98a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026