Talmud Builders

    Yevamot 45b

    Chapter 4 - HaCholetz

    גם: יבמות דף מ״ה ע״ב, פרק ד׳ החולץ

    English translation - Yevamot 45b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1who is he? He is Rav Yehuda, as the Gemara cited above. But didn’t Rav Yehuda himself say: With regard to one who is a half-slave half-freeman who engaged in intercourse with a Jewish woman, that offspring of that union has no recourse to be able to marry? It is apparent, then, that even one who permits the offspring of a slave to marry into the congregation of Israel does not permit the offspring of a half-slave to do so, contrary to Rava’s assertion.

    2The Gemara resolves the difficulty: When this ruling of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave betrothed a Jewish woman. Since a slave’s betrothal does not take effect, the result of that betrothal is that the woman is married to only the free half of the half-slave half-freeman, such that it emerges that when he has relations with her, the slave side of him is engaging in relations with a married woman to whom that side of him is not married, and so the offspring of that union is a mamzer .

    3The Gemara raises an objection: But didn’t the Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Ya’akov: According to the statement of the one who renders the child of a gentile or slave and a Jewish woman unfit to marry into the congregation of Israel, he renders the child unfit even when the mother is an unmarried woman. And according to the statement of the one who renders the child fit, he renders the child fit even when the mother is a married woman.

    4And both of them derived their opinions only from the halakha of one’s father’s wife, as follows: The one who renders the child unfit holds that just as with regard to one’s father’s wife, one’s betrothal of her does not take effect even after she is widowed or divorced, and so the offspring of such a union is a mamzer , so too, with regard to any one for whom betrothal of her does not take effect, including a gentile or a slave, the offspring is a mamzer .

    5And the one who renders the child fit holds that the derivation from the halakha of one’s father’s wife is more limited, and it is derived that the offspring is a mamzer only in a case just like one’s father’s wife, in that although his betrothal of her does not take effect, with someone else his betrothal of her does take effect. This is to the exclusion of a gentile and a slave, for whom betrothal of any Jewish woman does not take effect at all, and so the offspring of such a union will not be a mamzer . It is apparent from this statement of the Sages of Neharde’a that according to the lenient opinion, the offspring of a slave is never a mamzer , irrespective of the marital status of the Jewish woman. Therefore, the Gemara’s resolution is undermined.

    6The Gemara offers a different resolution: Rather, when this statement of Rav Yehuda was stated, it was referring to a case where the half-slave half-freeman engaged in intercourse with a married woman who was married to someone else, and it therefore emerges that although the woman’s union with the slave side of him will not render the offspring a mamzer , the free side of him is engaging in relations with a married woman to whom he is not married, and due to that side of him the offspring is a mamzer .

    7Ravina said: Rav Gazza said to me that Rabbi Yosei bar Avin once happened to come to our place, and there was an incident involving an unmarried woman who had engaged in intercourse with a slave, and Rabbi Yosei bar Avin rendered her offspring fit to marry into the congregation of Israel. And there was another incident involving a married woman who had engaged in intercourse with a slave, and he rendered her offspring unfit to marry into the congregation of Israel by ruling the offspring was a mamzeret . Rav Sheshet said: Rav Gazza told me that it was not Rabbi Yosei bar Avin; rather, it was Rabbi Yosei, son of Rabbi Zevida, and he rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman. Rav Aḥa, son of Rabba, said to Ravina: Ameimar once happened to come to our place and rendered the offspring fit both in the case of an unmarried woman and in the case of a married woman.

    8The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the lineage of the offspring is unflawed, whether she was an unmarried or a married woman.

    9The Gemara cites a related halakha : Rava ruled that Rav Mari bar Raḥel, who was the son of a gentile father and a Jewish mother, was fit to marry into the congregation of Israel, and furthermore he appointed him as one of the officials [ pursei ] of Babylonia. And although the Master said that from the verse, “You shall place a king over you whom the Lord your God shall chose; from among your brethren shall you place a king over you” (Deuteronomy 17:15) it is derived that not only with regard to the kingship but also with regard to all positions of authority that you appoint, the incumbents may be selected only from among your brethren who share your Jewish lineage. Nevertheless, with regard to this one, i.e., Rav Mari bar Raḥel, since his mother is of Jewish lineage, we call him “from among your brethren,” and so he is eligible.

    10§ A gentile slave purchased by a Jew must be circumcised and then immersed in a ritual bath. By being immersed for the sake of slavery, he takes on the status of a full slave, which, among other things, obligates him to keep certain mitzvot. However, if the slave, or any gentile, is immersed for the sake of conversion, he then becomes a full Jew and fully obligated in mitzvot like any other Jew. The Gemara considers the result of different intentions accompanying an immersion: Rabbi Ḥiyya bar Ami’s slave immersed a certain gentile woman for the sake of having intimate relations, i.e., to purify her from her menstrual impurity. Rav Yosef said: I am able to render both her and her daughter fit to marry into the congregation of Israel.

    11With regard to her, I can render her fit in accordance with the opinion of Rav Asi, as Rav Asi said concerning a woman whose status as a convert was unclear but who lived as a part of the Jewish people and acted like all other Jewish women: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? Therefore, even if the original immersion was invalid, her intention in subsequent immersions was sufficient to be considered for the sake of conversion, since ultimately she immersed as an expression of her commitment to Judaism. She is therefore fully Jewish.

    12And with regard to her daughter, she is the daughter of a gentile or slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, and the halakha is that the lineage of the offspring is unflawed.

    13The Gemara details the circumstances of Rav Asi’s ruling: There was a certain man whom people would call: Son of the Aramean woman, as they cast aspersions on the validity of his mother’s conversion. With regard to that case, Rav Asi said: Didn’t she immerse for the sake of purifying herself from her menstruation? A similar incident is recounted: There was a certain man whom people would call: Son of an Aramean man, as they cast aspersions on the validity of his father’s conversion. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Didn’t he immerse for the sake of purifying himself from his seminal emission? That intention is sufficient to consider the immersion an immersion for the sake of conversion.

    14Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: In the case of a Jew who purchased a slave from a gentile, and before he managed to immerse him for the sake of slavery the slave preempted him and immersed for the sake of conversion to render himself a freeman, he thereby acquired himself and becomes a freeman, i.e., his immersion effects a full conversion and he is no longer a slave. What is the reason for this halakha ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מנו רב יהודה - כדאמר ואף רב יהודה מורה בה להיתירא:

    והאמר רב יהודה - גבי חציו עבד הבא על בת ישראל:

    הולד אין לו תקנה - בבת ישראל כלומר ממזר הוא:

    כי איתמר - ההיא דאין לו תקנה:

    כגון דקדיש - מי שחציו עבד וחציו בן חורין את בת ישראל ואח"כ בא עליה דכיון דקדשה הויא מקודשת לצד חירות אבל לא לצד עבדות ונמצא צד עבד שבו משתמש בא"א ולפיכך הולד ממזר דכל הני דמכשרי בפנויה מכשרי אבל באשת איש אפילו בישראל הולד ממזר וכ"ש עובד כוכבים ועבד אבל היכא דבא עליה בלא קדושין כשר:

    ה"ג דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש:

    לדברי המכשיר - בעבד הבא על בת ישראל מכשיר אפי' בא"א וטעמא מפרש ואזיל:

    אלא מאשת אב - דממזרות לגבה כתיב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר (דברים כ״ג:א׳):

    כגון שבא על אשת איש - ומשום הכי הולד אין לו תקנה בבת ישראל דנמצא צד חירות של עבד כשבא עליה משתמש באשת איש. ואע"ג דאי כולו עבד הולד כשר כדאמרן לדברי המכשיר מכשיר אפי' בא"א הכא ממזר משום צד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר:

    רב גזא גרסי':

    הוה עובדא - בעבד גמור:

    בין באשת איש - כדאמרן שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קדושין על אחרים:

    רב מרי בר רחל - מעובד כוכבים הבא על ישראלית הוה:

    בפורסי דבבל - גבאים ממונים על ישראל. ואע"ג דגר בעלמא אסור למנותו פרנס על ישראל דאמר מר כו' האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

    אטבלה לשם אנתתא - לשם טבילת נדה ולא לשם טבילת גירות:

    יכילנא לאכשורי בה - להיות גיורת גמורה ואע"פ שלא טבלה לשם גירות ואמר לקמן (יבמות דף מו:) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה:

    ובברתה - ואע"ג דבת עבד הבא על בת ישראל היא דהא נתגיירה זו וכבת ישראל היא אפ"ה כשרה בתה:

    בה כדרב אסי - דאמר בשמעתין ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא שלא טבלה אמו לשם גירות ואמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה אלמא טבילת נדה סלקא לה לשם גירות:

    ל"א לשם אנתתא - לשם אישות וטבילת גירות הוה אלא שאינה טבילה דאמר בכיצד (לעיל יבמות דף כד:) אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש אינן גרים. יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדותה. כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן הלכתא התם הלכה כולן גרים ואפי' למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרא נמי לא סלקא לה דלאו לשם שמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני:

    בר ארמייתא - שלא טבלה אמו כשנתגיירה:

    מי לא טבלה לנדותה - ואותה טבילה עולה לה לטבילת גירות דדת יהודית היא וכן מי לא טבל לקריו:

    יבמות 45 עמוד ב

    1מנו רב יהודה. והא אמר רב יהודה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על בת ישראל אותו ולד אין לו תקנה!

    2כי איתמר דרב יהודה, כגון דקדיש בת ישראל, דנמצא צד עבדות שבו משתמש באשת איש.

    3והאמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב: לדברי הפוסל פוסל אפילו בפנויה, לדברי המכשיר מכשיר אפי' באשת איש.

    4ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב. מאן דפסיל סבר: מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין [הולד ממזר], אף כל דלא תפסי בה קדושין הולד ממזר.

    5ומאן דמכשר סבר: מה אשת אב, דלדידיה לא תפסי בה קדושין, לאחריני תפסי בה קדושין, לאפוקי עובד כוכבים ועבד דלא תפסי בהו קדושין כלל.

    6אלא: כי איתמר דרב יהודה, כגון שבא על אשת איש, ונמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש.

    7אמר רבינא, אמר לי רב גזא: איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין והוה עובדא בפנויה, ואכשר. באשת איש, ופסיל. א"ר ששת: לדידי אמר לי רב גזא: לא ר' יוסי בר אבין הוה אלא רבי יוסי ברבי זבידא הוה, ואכשר בין בפנויה בין באשת איש. א"ל רב אחא בריה דרבה לרבינא איקלע אמימר לאתרין ואכשר בין בפנויה בין באשת איש׃

    8והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. בין בפנויה בין באשת איש׃

    9רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל ואע"ג דאמר מר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים אל יהו אלא מקרב אחיך האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה׃

    10עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא אמר רב יוסף יכילנא לאכשורי בה ובברתה׃

    11בה כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה׃

    12בברתה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר׃

    13ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא אמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טבל לקריו׃

    14אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם וטבל לשם בן חורין, קנה עצמו בן חורין. מאי טעמא׃

    Tosafot

    משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש - והא דמשמע בפ"ק דקדושין (דף ז. ושם) דהתקדשי לחציי לא אמר כלום אי לאו משום דאי בעינן למינסב אחריתי נסיבנא קאמר היינו משום דשייר בקניינו כדאמר בהשולח (גיטין דף מג. ושם) והכא לא שייר:

    מה אשת אב כו' - וא"ת מה לאשת אב שכן כרת ומיתה ויש לומר דממזרות תלוי בתפיסת קדושין כדפרישית לעיל:

    רבא אכשריה לרב מרי בר רחל - רבא גרסי' ולא רב דרב מרי בריה דאיסור גיורא הוה שהיה בימי רבא כדמוכח בפ' מי שמת (ב"ב קמט. ושם):

    פורסי דבבל - ממונה כדאמר בפ"ק דיומא (דף ט.) מאי פרהדרין פורסי:

    כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה - מכאן קשה לפי' הקונטרס דפירש באלו נאמרין (סוטה דף מא. ושם) גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמרא דבאותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראוהו אחינו לפי שהיתה אמו מישראל ולפירושו אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע"ג דתניא בתוספתא (דסנהדרין פ"ד) דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאים לכהונה מ"מ תימה הוא לומר דמשום איסורא דרבנן נתחייבו כלייה ואומר רבינו שמואל דהורדוס לא נשא בת ישראל שעשה תשובה כדאמרינן בפ"ק דב"ב (דף ד.) ולכך נענשו ואע"פ שהיה עבד קראוהו אחינו לפי שהיה אחיהם במצות ואתי שפיר הא דאמר שמואל בפ' עשרה יוחסין (קדושין ע:) כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא ושמואל גופיה אית ליה (לעיל עמוד א) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא ודאי לא נשא ישראלית וא"ת מ"מ אמאי עבדא הוא והלא מסתמא כשמלך הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית ליה (לקמן יבמות דף מח.) המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור וי"ל דשמא היו מצפים שתהא גאותו מושפלת וא"ת דהכא משמע דגר שאין אמו מישראל אין כשר לדון ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו: ושם) תנן הכל כשרים לדון ופריך תנינא ומשני חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר משמע דגר אע"פ שאין אמו מישראל אלא שנתגייר בעצמו דכשר לדון דקרינן ליה בא מטיפה פסולה דקאמר התם אבל גר מטיפה פסולה לא וי"ל דהתם מיירי לדון גר חברו כדאמר בפ' מצות חליצה (לקמן יבמות דף קב. ושם) גר דן את חברו דבר תורה ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל וא"ת בפ' עשרה יוחסין (קדושין עו:) אמרינן מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים למימרא דלא מוקמינן פסולים ורמינהו הכל כשרים לדון כו' ואמר רב יהודה לאתויי ממזר ומאי קושיא דהתם היינו לדון את חברו וי"ל דממזר כיון דאביו ואמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה תדע דהא דרשינן עליך הוא דבעינן מקרב אחיך וחברו ממזר מיקרי שפיר עליך שבא מזרע ישראל ואי מיפסל ממזר לדון את ישראל מיפסל נמי לחברו ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:) דקעביד צריכותא בין גר לממזר אע"פ שגר וממזר חלוקין דגר אינו דן אלא חברו מ"מ נקט צריכותא לפי שהמשנה שנויה סתם ואין חילוק זה מפורש בה:

    אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשום אנתתא - שהיה רוצה לייחדה לו והיה מטבילה כדרך כל בנות ישראל שטובלות משנתבעות לינשא וטועה היה דבעבד לא גזרו נשג"ז כדאמרינן בנדה (דף כ):

    מי לא טבלה לנדותה - תימה דאמר לקמן (יבמות דף מו:) דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה ואפילו למאן דאמר בריש סנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה דף מט:) כל הכשר לדון כשר להעיד ובהדיא איתא בירושלמי דיומא מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה ודבורה לא היתה דנה אלא מלמדת להן שידונו אי נמי על פי הדיבור שאני וי"ל האי דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (יבמות דף מז:) דשני ת"ח עומדים מבחוץ היינו לכתחלה דעדיף טפי ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה כאילו עומדים שם דמי ומיהו קשיא דטבילת נדה בלילה ולקמן (יבמות דף מו:) אמר אין מטבילין גר בלילה אבל אי לאו כתיב משפט אלא אקבלת מצוה אתי שפיר והא דאין מטבילין היינו לכתחלה מדרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכין איתא בנוסחאי ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב מה אשת אב לא תפסי בה קדושי וכו' ומאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב דלדידיה לא תפסי בהו קדושי לאחריני תפסי בהו קדושי לאפוקי הני דלא תפסי בהו קדושי כלל. וכתבו מקצת מרבותינו (רמב"ן) דלא דייקא שמעתין להאי נוסחא דכל שכן הוא, ומפני שמצאתי הגירסא בספרים מוגהים בישיבת הגאונים ז"ל אני אומר כי יש ליישבה יפה, דמאן דמכשר ה"ק ע"כ ליכא למיתלי בתפיסת קדושין אלא במי שיש לו קדושין בעלמא, דכיון דאית ליה קדושין באחריני והכא לית ליה, אלמא משום חומרא דערוה זו הוא, והויא לה לגבי כאשת אב. אבל עכו"ם ועבד הא דלא תפסי להו קדושי בבת ישראל דלמא לאו משום חומרא דערוה אלא דאינהו לאו בני קדושי נינהו ואפילו בבת מינן כנ"ל. אבל לרב האיי גאון ז"ל נמצא בתשובה (מובא ברמב"ן) אנחנא הכין גריסנא מאן דמכשר סבר כאשת אב מה אשת אב שזרעו מיוחס אחריו הולד ממזר לאפוקי האי שאין זרעו מיוחס אחריו והולד כשר, והאי לישנא הוא בריר טעמיה ע"כ (ועיין שאילתות שם). ויש לי להקשות להאי גירסא דבשלמא עבד אין זרעו מיוחס אחריו דהוקש לחמור, אבל עכו"ם זרעו מיוחס אחריו הוא כדאמרינן לקמן בפרק הבא על יבמתו (יבמות סב, א) ולכולי עלמא מיהא בגיותן אית להו חייס בלאדן בן בלאדן. וניחא לי דבבא על בת ישראל אינו מיוחס אחריו דבן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך.

    כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה - לקמן בפרק מצות חליצה כתבתי בס"ד (יבמות קב, א ועיין נדה מט, ב).

    הא דאמרינן מי לא טבלה לנדותה מי לא טבל לקריו - איכא למידק דהא אמר ר' יוחנן לקמן (יבמות מו, ב) גר צריך שלשה משפט כתיב ביה, ואפילו לטבילה נמי כדאמרינן לקמן אמר ליה שהי כאן ונטבלינך למחר, ואמרינן עלה שמע מינה גר צריך שלשה, ורבינו אלפסי ז"ל כתב דההיא דר' יוחנן לכתחלה, דלא נהגינן ביה מנהג ישראל ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד שתטבול בפני שלשה. ועוד צריכה תלמוד דהא אמר ליה ר' יהודה (להלן יבמות מז, א) לההוא דאתא לקמן ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי אי אתה נאמן לפסול בניך, וקא פריש ר"נ דה"ק ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם, ואמאי אדרבה לפי דבריו ישראל הוא. ועוד דאפילו לדבריו בניו כשרים הם, אלא שבזו יש לומר דאף הבנים לכתחלה פוסלין אותן. ועוד דאמרינן בקדושין בפרק האומר (סב, א) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, גר נמי לאו בידו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא, ואם איתא גר נמי בידו דאי בעי מתגייר בינו לבין עצמו וגר הוא בדיעבד. וכתב הרמב"ן ז"ל להעמיד דברי הרב רב אלפסי ז"ל דלכתחילה צריך שלשה בין במילה בין בטבילה, ואלו נתגייר בינו לבין עצמו לגמרי אפילו בדיעבד אינו גר ועכו"ם גמור הוא דמשפט כתיב ביה, אבל אי קביל עליה בפני שלשה לימול וליטבול והודיעוהו מקצת מצות כדינו, והלך ומל או טבל בינו לבין עצמו גר הוא לכתחילה ולא פסלינן לזרעיה, אבל לדידיה לא מנסבינן בת ישראל לכתחלה והשתא ניחא כלהו.

    וקדם וטבל לשם בן חורין - כלומר קודם שיטבילנו רבו לשם עבדות. ואינו צריך גט שחרור דהא לא קני ליה גופו אלא למעשה ידיו. ומינה נמי דאי אמר ליה קודם טבילה זיל, לא צריך גט שחרור, דכל שאין לו בו קנין הגוף לא צריך גט שחרור, וכדאמרינן בקדושין (טז, א) עבד עבר גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל, וכ"כ הרמב"ן ז"ל (בד"ה וקדם) וכתב הרב ז"ל דמסתברא דאף על גב דקנה עצמו חייב הוא לכתוב לרבו שטר על דמיו וכאותה ששנינו בפרק השולח (גיטין מ, ב) העושה עבדו אפותיקי ושחררו שורת הדין וכו' רשב"ג אומר אין העבד כותב אלא המשחרר כותב משום דמזיק שעבודו של חברו. וקיימא לן כותיה משום דינא דגרמי, כ"ש לגבי עבד דמשתרשי ליה דהאי דמחייב לשלומי ליה דמי, אף על גב שאינו כותב לו גט כלל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 45b

    Yevamot 45b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 316 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 45b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026