Talmud Builders

    Yevamot 94b

    Back to index

    English translation — Yevamot 94b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to him, as his erroneous marriage to her sister is considered licentious sexual relations, and one who has intercourse with his wife’s relatives has not rendered his first wife forbidden to himself. And he is permitted to the relatives of the second woman, e.g., her daughter, and this second woman is permitted to his relatives, e.g., his son, as the marriage was entirely invalid. And if the first woman died he is permitted to the second woman, despite the fact that he has already engaged in forbidden relations with her.

    2If they said to him that his wife is dead, and he married her sister, and afterward they said to him that she was alive when he married the sister and only later died, in this case the first child, born to the sister while his wife was still alive, is a mamzer , as he was born from the union of a man and his sister-in-law, and the last one is not a mamzer . Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself either. Rabbi Yosei’s obscure statement will be explained by the Gemara.

    3GEMARA: With regard to the case of a man who married his wife’s sister after he was informed that his wife was dead, the Gemara comments: And even if his wife and his brother-in-law both went overseas and he was told that they had died, the halakha is that this marriage he performed is effective only to the extent that his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law. The reason for this prohibition is that he performed a marriage ceremony with a married woman by mistake, and one who erroneously weds a married woman has thereby rendered her forbidden to her husband. The Gemara adds: Even so, it is only his brother-in-law’s wife who is forbidden to her husband, whereas his own wife remains permitted to him.

    4It might have been thought that his own marriage, which caused this to be an act of forbidden sexual relations, would also be adversely affected. But the Gemara adds that we do not say: Since his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law, his wife is likewise forbidden to him. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The reason is that if the mishna follows the opinion of Rabbi Akiva, his wife is now considered, with regard to him, the sister of his divorcée.

    5As it is taught in a baraita : None of those with whom relations are forbidden by Torah law require a bill of divorce from him, even if he married them in a proper manner, apart from a married woman who married by mistake by permission of the court. And Rabbi Akiva adds: Also a brother’s wife and a wife’s sister. Since it is possible that these two women could become permitted to him, by levirate marriage in the case of a brother’s wife, or a wife’s sister after his wife’s death, they too require a bill of divorce. And with regard to the issue at hand, since Rabbi Akiva said that a wife’s sister requires a bill of divorce, this factor by itself indicates that his wife is forbidden to him, as his wife is considered the sister of his divorcée.

    6The Gemara refutes this claim: And wasn’t it stated with regard to this case that Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: In the case of this brother’s wife, mentioned by Rabbi Akiva, what are the circumstances? For example, if his brother betrothed a woman and then went overseas, and the man who was here heard that his brother was dead, and he arose and married his brother’s wife as a yevama . The reason for Rabbi Akiva’s ruling is that uninformed people will say: This first one had a condition in the betrothal with his wife, and his betrothal was canceled because the condition was left unfulfilled, and this other one married well, in compliance with the halakha , as she was not his brother’s wife. It is for this reason that Rabbi Akiva requires him to give her a bill of divorce.

    7And in this case of a wife’s sister as well, what are the circumstances? For example, if he betrothed a woman and she went overseas, and he heard she died and arose and married her sister. As people will say: This first one, he had a condition in her betrothal, and as the condition was not fulfilled the betrothal is annulled, and this other one married well. However, with regard to the case of the mishna, which involves an actual previous marriage, can it be said that he had a condition in the marriage? There is a presumption that no man marries a woman conditionally. Once he marries her, it is assumed that he waived all prior conditions, and therefore even Rabbi Akiva agrees that a bill of divorce is not required in this case.

    8Rav Ashi said to Rav Kahana: If it is the opinion of Rabbi Akiva, let him also teach the case of his mother-in-law, as she is another forbidden woman who nevertheless requires a bill of divorce, as we have heard him, Rabbi Akiva, say: One who has relations with his mother-in-law after his wife’s death is not liable to being executed by burning, because the prohibition lapses upon his wife’s death.

    9As it is taught in a baraita : The Torah states, with regard to one who takes a woman and her daughter: “They shall be burned in fire, he and they [ et’hen ]” (Leviticus 20:14). Now this cannot literally mean that both women are burned, as the first woman he took did not sin at all. The Sages therefore explained that the word et’hen means he and one of them [ mehen ]. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: He and both of them. Since it is hard to understand how they could both deserve punishment, the amora’im suggested various interpretations of Rabbi Akiva’s opinion.

    10Granted, this makes sense according to the explanation of this dispute suggested by Abaye, who said that the interpretation of the meaning of the verse is the difference between them. In other words, Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva did not argue over the halakha itself, but merely over the manner in which the halakha is derived from the Torah. That is, Rabbi Yishmael holds that it states: One woman, and the plain meaning of the verse is: He and one of them. And Rabbi Akiva holds that it states: Two, e.g., if he took two women who were both forbidden to him, such as his mother-in-law and her mother, they are both liable to be executed by burning. If this is the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael, it is fine, as there is no proof from here that the prohibition of a mother-in-law lapses upon his wife’s death.

    11However, there is a difficulty according to the explanation of Rava, who said that the practical difference between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva’s opinion concerns one’s mother-in-law after his wife’s death. Rabbi Yishmael maintains that even after the death of one’s wife he is liable for marrying his mother-in-law. Rabbi Akiva maintains that one is liable only if both women are alive, as the verse mentions two women, but if the first one has already died his relations with the second woman are no longer punishable by Torah law. If so, let the tanna of the mishna, according to Rabbi Akiva, also teach that one must give a bill of divorce to his mother-in-law whom he married by mistake, as she too will be permitted to him after his wife’s death.

    12Rav Kahana said to Rav Ashi: Granted that the verse excluded her from the punishment of burning, did the verse also exclude her from a prohibition? Even Rabbi Akiva agrees that the Torah prohibits a man from marrying his mother-in-law after his wife’s death. Consequently, he cannot marry her in a permitted manner, despite the fact that according to Rava’s explanation Rabbi Akiva maintains that they are not executed by burning.

    13§ The Gemara asks another question, from a different perspective: And let his wife be forbidden by his sexual relations with her sister, just as it is in the case of a woman whose husband went overseas, who is forbidden to her husband if she had relations with another man by mistake. The Gemara answers: This is not comparable. With regard to his wife, who is forbidden to him by Torah law if she committed adultery intentionally, the Sages decreed concerning her that she is forbidden to him even if she did so unwittingly.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומותר בקרובות השניהלישא בתה דקי"ל (לקמן יבמות דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה:

    ר' יוסיבגמ' מפרש לה:

    גמ' וגיסובעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו:

    לימא מתני'דקתני מותרת לחזור לו:

    דלא כר"ע דאי ר"עכיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו:

    חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"דומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (יבמות דף פח:):

    ר"ע מוסיףוהשתא ס"ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה. וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא:

    אבל נשואיןכי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום:

    אי ר"עאי מתני' ר"ע היא דקמהפכת לאוקומי נמי כר"ע ליתני חמותו אמרו לו מתה אשתך ונשא אמה דלר"ע חמותו לאחר מיתת אשתו שריא:

    ואת אחת מהןשכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואמרה רחמנא אחרונה שנשא באיסור תשרף:

    אותו ואת שתיהןכדקבעינן התם בסנהדרין מאי בינייהו הא ודאי אשתו גמורה לא אמר ר"ע דבשרפה שהרי עניה זו מה חטאה הרי בהיתר נשאת לו ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו דר"ע סבר תרתי כתיבי חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה דהכי אמר קרא איש כי יקח את אשה ואמה ושתיהן לאיסור כגון שנשא חמותו ואם חמותו באש ישרפו ור' ישמעאל סבר חדא כתיב חמותו לחודה שמעינן מינה דהאי כי יקח את אשה היינו אשתו הראשונה הנשאת בהיתר ואת אמה זו חמותו ואמר רחמנא ישרפו אותו ואת אחת מהן ואם חמותו דבשרפה מג"ש נפקא לן באלו הן הנשרפין (סנהדרין עה:) ורבא אמר חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו דלר' ישמעאל בשרפה דה"ק אותו ואת אחת מהן אפי' אין שתיהן קיימות כגון שמתה אשתו ונשא את אמה תשרף ור"ע סבר אותו ואת שתיהן בזמן ששתיהן קיימות אשתו וחמותו ישרפו אותו ומסתמא כדינו כן דין חמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומתני' דלא קתני חמותו הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו לר"ע נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא ולר' ישמעאל לא נפקא ליה מהכא ולא איירי ר' ישמעאל ור"ע בחמותו לאחר מיתה כלל שפיר אלא לרבא ליתנייה. ומשנינן נהי דמיעטה קרא לחמותו אחר מיתה משרפה כו':

    ותאסראשתו הראשונה עליו בשכיבתה דאחותה:

    מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת היםדמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת ואמאי קתני מתני' מותרת לחזור לו: ומשנינן לא דמי אשה שהלך כו':

    דבמזיד מיתסרא מדאורייתאדכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע איסורא הלכך בשוגג כגון ע"פ ב"ד גזרו בה רבנן:

    יבמות 94 עמוד ב

    1לו. ומותר בקרובות שניה, ושניה מותרת בקרוביו. ואם מתה ראשונה מותר בשניה.

    2אמרו לו: מתה אשתו, ונשא את אחותה. ואחר כך אמרו לו: קיימת היתה, ומתה. הולד ראשון ממזר, והאחרון אין ממזר. ר' יוסי אומר: כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו, וכל שאין פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו.

    Gemara

    3ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים, דאהני הני נשואים דקמיתסרא אשת גיסו אגיסו, אפ"ה אשת גיסו אסירא, אשתו שריא, ולא׃

    4אמרינן: מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו, תיאסר אשתו עליו. לימא מתניתין דלא כר"ע דאי ר"ע הויא לה אחות גרושתו.

    5דתניא: כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט, חוץ מאשת איש שנשאת על פי ב"ד ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. וכיון דאמר ר"ע בעיא גט, ממילא איתסרא עליה, דהויא לה אחות גרושתו.

    6ולאו איתמר עלה, א"ר גידל א"ר חייא בר יוסף אמר רב: האי אשת אח היכי דמי כגון שקדש אחיו את האשה, והלך למדינת הים, ושמע שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו, דאמרי אינשי: הך קמא, תנאה הוה ליה בקידושין, והאי שפיר נסיב.

    7והאי אחות אשה נמי היכי דמי כגון שקידש את אשה, והלכה למדינת הים, ושמע שמתה, עמד ונשא את אחותה. דאמרי אינשי: הך קמייתא, תנאי הוה ליה בקדושיה, והא שפיר נסיב. אלא נשואין, מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין?

    8אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אי ר' עקיבא, ליתני נמי חמותו. דהא שמעינן ליה לר"ע דאמר: חמותו לאחר מיתה לאו בשרפה.

    9דתניא: (ויקרא כ, יד) ״באש ישרפו אותו ואתהן״ אותו ואת אחת מהן, דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר: אותו ואת שתיהן.

    10בשלמא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו, דר' ישמעאל סבר: חדא כתיב״, ור' עקיבא סבר: תרתי כתיב שפיר.״

    11אלא לרבא, דאמר: חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו ליתני נמי חמותו!

    12אמר ליה: נהי דמיעטה קרא משרפה מאיסורא מי מיעטה קרא?

    13ותאסר בשכיבה דאחותה, מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למ"ה לא דמי: אשתו, דבמזיד אסירא מדאוריי' בשוגג גזרו בה רבנן,׃

    Tosafot

    ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת היםאין לפרש דמשמע ליה מתני' באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה צ"ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת' מק"ו דא"א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר עלה רבי יוסי כל שפוסל ע"י אחרים כו' משמע דת"ק איירי בפוסל על ידי אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אחותה א"נ בדאיכא תרי על גיסו נמי וכמ"ד לעיל (יבמות דף צא.) דרבנן פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות וקניס אפילו בב' עדים ולקמן נמי בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים על כרחך פריך אליבא דמאן דקניס בב' עדים דמיתת אשתו לא מיתוקמא אלא בב' עדים:

    אשת גיסו אסורהדקנסינן ככולהו קנסא דמתניתין אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל ידי שמועת טעות נשאת לו ומש"ה אשתו שריא והא דקתני מתני' אם מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה מיירי:

    לימא מתני' דלא כר"עמשום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו קאמר מתני' דלא כר"ע אבל אי הוה מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי' לר"ע כיון דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת אחותה אוסרתה:

    רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח כו'אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא שכיח דנסבי להו ע"י שמועת טעות דאסירי לאחר מיתה:

    ולאו איתמר עלה כו'הך שינויא לא מיתוקמא אלא כר' אמי לקמן (יבמות צה:) דלר' יצחק נפחא לא מיתוקמא ת"ק כר"ע דלדידיה רבי יוסי הוא דקאי כר' עקיבא דמפליג בין ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת"ק לא שני ליה:

    אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואיןואפילו למ"ד (כתובות דף עד.) המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ"מ לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן בפרק בית שמאי (יבמות דף קז: ושם):

    אי ר"ע ניתני נמי חמותואברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני' הוה ליה למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה:

    מאיסורא מי מיעטה רחמנאכלומר מלאו וכרת לא מיעטה אלא משרפה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת היםיש לפרש דפירושא בעלמא הוא דקא מפרש לה למתניתין, משום דלקמן (יבמות צה, ב) מוקי לה הכי משום דר' יוסי ולאו דצריכי להכי משום אתקפתא דאיתקיף לימא מתניתין דלא כר"ע, דכשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה, הוא הדין דאתיא מתניתין דלא כר"ע, ודאמרינן נמי לימא מתניתין דלא כר"ע מלתא באפי נפשא היא. ויש לפרש דכולה חדא מלתא היא ואלומיה אלמיה לקושייה וה"ק, לימא מתניתין דלא כר' עקיבא, דאי ר' עקיבא כשהלכה אשתו לבד למדינת הים, הא ודאי מתניתין דלא כר' עקיבא. ואפילו ת"ל דר' עקיבא דוקא בשהלכה אשתו וגיסו קאמר וכדי לברר איסורו של ראשון, אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא במידי ולא צריכה גט, אפילו הכי מתניתין דלא כותיה, דמתניתין נמי בדאזיל אשתו וגיסו היא מדר' יוסי הרמב"ן נר"ו.

    אלא בנשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואיןיש לפרש משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעת קדושין הראשונים הוא בועל וכן פירש רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה רב לטעמיה דאמר בפרק המדיר (כתובות עב, ב עג, א) קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנה גט דעל דעת קדושין הוא בועל עכשיו ולא על דעת קדושין הראשונים. ודלא כרב יהודה אמר שמואל משמיה דר' ישמעאל שאמר שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (שם עד, א) ומשום דלית הלכתא כר' ישמעאל קאמרינן הכי להדיא מי איכא למימר תנאה הוה ליה. אי נמי יש לפרש דמשום דלא שכיחא קאמרינן, והכי קאמר, מי איכא למימר דחיישי אינשי ואמרי תנאה הוה ליה בנשואין, הא ודאי כיון דלא שכיחא לא חיישינן. ותדע לך דהא שמואל דאית ליה (שם) אפילו בנשואין על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, סברינן למימר לקמן (יבמות צה, ב) דלא חייש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה אפילו בקדושין, גבי הא דאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש, ומשום האי טעמא דאמרן דמלתא דלא שכיחא היא (עיין תוס' ד"ה אלא).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 94b

    Yevamot 94b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 306 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומותר בקרובות השניה לישא בתה דקי"ל (לקמן יבמות דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה:

    ר' יוסי בגמ' מפרש לה:

    גמ' וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו:

    לימא מתני' דקתני מותרת לחזור לו:

    דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו:

    חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד ומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (יבמות דף פח:):

    ר"ע מוסיף והשתא ס"ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה. וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא:

    אבל נשואין כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 94b · Sefaria

    Tosafot

    ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אין לפרש דמשמע ליה מתני' באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה צ"ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת' מק"ו דא"א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר עלה רבי יוסי כל שפוסל ע"י אחרים כו' משמע דת"ק איירי בפוסל על ידי אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אחותה א"נ בדאיכא תרי על גיסו נמי וכמ"ד לעיל (יבמות דף צא.) דרבנן פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות וקניס אפילו בב' עדים ולקמן נמי בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים על כרחך פריך אליבא דמאן דקניס בב' עדים דמיתת אשתו לא מיתוקמא אלא בב' עדים:

    אשת גיסו אסורה דקנסינן ככולהו קנסא דמתניתין אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל ידי שמועת טעות נשאת לו ומש"ה אשתו שריא והא דקתני מתני' אם מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה מיירי:

    לימא מתני' דלא כר"ע משום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו קאמר מתני' דלא כר"ע אבל אי הוה מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי' לר"ע כיון דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת אחותה אוסרתה:

    רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא שכיח דנסבי להו ע"י שמועת טעות דאסירי לאחר מיתה:

    ולאו איתמר עלה כו' הך שינויא לא מיתוקמא אלא כר' אמי לקמן (יבמות צה:) דלר' יצחק נפחא לא מיתוקמא ת"ק כר"ע דלדידיה רבי יוסי הוא דקאי כר' עקיבא דמפליג בין ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת"ק לא שני ליה:

    אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין ואפילו למ"ד (כתובות דף עד.) המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ"מ לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן בפרק בית שמאי (יבמות דף קז: ושם):

    אי ר"ע ניתני נמי חמותו אברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני' הוה ליה למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה:

    מאיסורא מי מיעטה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטה אלא משרפה:

    Tosafot on Yevamot 94b · Sefaria

    Rashba

    ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים יש לפרש דפירושא בעלמא הוא דקא מפרש לה למתניתין, משום דלקמן (יבמות צה, ב) מוקי לה הכי משום דר' יוסי ולאו דצריכי להכי משום אתקפתא דאיתקיף לימא מתניתין דלא כר"ע, דכשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה, הוא הדין דאתיא מתניתין דלא כר"ע, ודאמרינן נמי לימא מתניתין דלא כר"ע מלתא באפי נפשא היא. ויש לפרש דכולה חדא מלתא היא ואלומיה אלמיה לקושייה וה"ק, לימא מתניתין דלא כר' עקיבא, דאי ר' עקיבא כשהלכה אשתו לבד למדינת הים, הא ודאי מתניתין דלא כר' עקיבא. ואפילו ת"ל דר' עקיבא דוקא בשהלכה אשתו וגיסו קאמר וכדי לברר איסורו של ראשון, אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא במידי ולא צריכה גט, אפילו הכי מתניתין דלא כותיה, דמתניתין נמי בדאזיל אשתו וגיסו היא מדר' יוסי הרמב"ן נר"ו.

    אלא בנשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין יש לפרש משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעת קדושין הראשונים הוא בועל וכן פירש רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה רב לטעמיה דאמר בפרק המדיר (כתובות עב, ב עג, א) קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנה גט דעל דעת קדושין הוא בועל עכשיו ולא על דעת קדושין הראשונים. ודלא כרב יהודה אמר שמואל משמיה דר' ישמעאל שאמר שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (שם עד, א) ומשום דלית הלכתא כר' ישמעאל קאמרינן הכי להדיא מי איכא למימר תנאה הוה ליה. אי נמי יש לפרש דמשום דלא שכיחא קאמרינן, והכי קאמר, מי איכא למימר דחיישי אינשי ואמרי תנאה הוה ליה בנשואין, הא ודאי כיון דלא שכיחא לא חיישינן. ותדע לך דהא שמואל דאית ליה (שם) אפילו בנשואין על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, סברינן למימר לקמן (יבמות צה, ב) דלא חייש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה אפילו בקדושין, גבי הא דאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש, ומשום האי טעמא דאמרן דמלתא דלא שכיחא היא (עיין תוס' ד"ה אלא).

    Rashba on Yevamot 94b · Sefaria

    Ritva

    ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דבהני נשואי' קא מתסר' אשת גיסו אגיסו וכו' פי' אע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ב' עדים והעידו על מיתת אשתו שאין עד א' נאמן בה כדאמר לעיל כיון דליכא משום עגונא והעידו ג"כ שניהם או א' מהם שמת גיסו ואליבא דר"ש דאמר על פי עדים מותרת לחזור לו אתיא בשלא העיד על גיסו אלא א' מהם ולרבנן אתיא כשהעידו שניהם כן וכשבאו אשתו וגיסו קא מתסרא אשת גיסו אגיסו כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמר לה מת בעלה ואח"כ בא בעלה:

    אפי' הכי אשת גיסו אסורה ואשתו דידיה שרי פי' כדקתני מותרת לחזור ולא אמרי' מגו שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו פירוש לאו מדין מגו דהא לא שייך הכא כלל אלא ה"פ דלא אמרי' כיון דמתסרא אשת גיסו אגיסו כדין אשה שהלך בעלה וכו'. תהא צריכה גט כדי לקנסה ולאוסרה על בעלה כדתני' וצריכה גט מזה ומזה אלא מקילין עלה שלא לקנסה בגט כדי שתהא אשתו מותרת לחזור לו שאלו נותן גט לאשת גיסו נראה כמקיים קדושיו ותאסר אשתו עליו מדין אחות אשתו אלא ודאי לא מצריכי לה גיטא מיניה והיינו דאמרי' דמתני' דלא כר"ע דאלו לר"ע הוי אשת גיסו צריכה גט ממנו ונמצאת אשתו אסורה עליו. וטעמא דלא מצריכי' גט לאשת גיסו עולה יפה לפי מה שפי' רש"י ז"ל בריש פרקי' וכדפריש הכא דהת' קנסי' לה בגט לומר גרש זה ונשא זה ואלו הכא ליכא למימר הכי שאפי' גרש גיסו את אשתו אין קדושי' תופסי' לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה אבל למאי דפרישנא לעיל דבלאו טעמא דגרש זה ונשא זה קנס' לה בגט כדי לברר איסור של ראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ה"נ קנסינן ונצרכינ' גט וי"ל דאע"ג דאנן טעמא דידן משום קנסא עיקר מ"מ עבדי' סניפי' קצת בטעמא דגרש זה ואע"ג דטעמא קלישא הוא אבל היכא דלא שייך למימ' גרש זה כי הכא א"א לנו לקנוס בגט דכ"ע אמרי שאין הגט הזה כלום וכו' מ"ר:

    לימא מתני' דלא כר"ע וכו' עד ר"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי' דכיון דאשת אח לאו היתר לפעמים וצריכא גט ממנו אף מזמן שאסורו' נצרכי' גט והק' בתוס' והא לר"ע אפי' באחות אשה פנויה שנשאה מצריך גט משום קנסא כדי להאסר בקרובות ועשה בזמן האיסור כזמן ההיתר דהיינו כאלו מתה אשתו ונשאת וא"כ למה לן לאוקומי מתני' כשהיתה אשת איש ובדאזיל אשתו וגיסו וי"ל דאלומי לקושי' דאפי' תימא דהא דר"ע מיירי באחות אשה שהלך בעלה וכו' מתני' דלא כוותיה דמתני' ע"כ בדאזיל אשתו וגיסו כדמוכח סיפא מדר' יוסי וכדאיתא לקמן. ועוד דהא דאמרי' השתא ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו קושטא דמילתא נקטי' משום דמוכח סיפא הכי ובעי לפירושא ולא נקטי' משום מאי דבעי' למימר דמתני' דלא כר"ע:

    אלא נשואין מי איכא למימר תנאה ה"ל בנשואין פרש"י ז"ל הא כ"ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ י"ל דה"ט נקיט תלמודא משום דמארי' דשמעתתא דא היינו רב דאמר התם בכתובות בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והנכון דאפי' לשמואל דאמר התם על דעת קדושי' הראשונים בועל ואדם עושה בעילתו בעילת זנות התם הוא דחזיא דקפיד ואתני בהדיא אבל מסתברא תנאי בקדושי' ונשואין לא שכיח ורוב העולם מוחלי' אותו בפי' בשעת נשואין והיינו דנקטי' לה הכא בהדיא ולא תנינן לה במימרא דרב דהתם:

    נהי דמעטי קרא משריפה מאיסור מי מעטיה האי לישנא מוכח בהדיא דאיסור דאוריית' איכא דאי לא ה"ל למימר נהי דאיסור דאורייתא ליכא איסורה דרבנן איכא ולא מצי למיתני נמי שמע שמתה אשתו ונשא אחותה ותו משמע האי לישנא דאיסורה הוא דאיכא אבל כרת ליכא והיינו דבכולי תלמודא לא נקטי בחמות לאחר מיתה אלא איסורה והיינו דבפרקין דנושא על האנוסה אמרי' דלכ"ע חמות לאחר מיתה קלישא איסורה ואי הוה ביה כרת לא אמרי' דקליש' דלא למגזר בה משום דלית בה כרת ולא כפרש"י ז"ל שפי' דאסור דאוריתא לאו וכרת אלא ודאי דלית בה כרת וטעמא דמילתא משום דכרת לא כתיב' בחמות אלא דילפ' מאשה ובתה וכיון דכן דון מינה ואוקי באתרא וכי היכי דלית בה לאחר מיתה שריפה דכתיב בה ה"נ לית בה כרת לאחר מיתה ומה"ט נמי לאו וכרת דהכא מג"ש דאשה ובתה נפקא לן ואיסור דאוריתא דאמרי' הכא היינו משו' דארור שוכב עם חותנתו וכ"פ בתוס' ומ"מ איכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתת אשתו דאע"ג דבאשה ובתה ליכא שריפה ומחמותו הוא דילפי' שריפה בג"ש דזמה זמה מ"מ כיון דכתיב בה כרת סתם ואפי' לאחר מיתה אמרי כן לגבי שריפה דון מינה ואוקי באתרה וזהו דעת הרמב"ן ז"ל והוא הנכון והכין משמע בפ' נושאין לקמן אבל יש שכתבו דחמות לאחר מיתה בכרת כאשה ובתה דילפי' מינה דליכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתה כי היכי דליכא בחמותו לאחר מיתה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ואתיא כמ"ד דון מינה ומינה:

    Ritva on Yevamot 94b · Sefaria

    Meiri

    אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה בשעה שנשאת את אחותה אלא שאחר כך מתה הולד הראשון ר"ל אותו שהוליד ממנה בעוד שאשתו קיימת ממזר והאחרון ר"ל אם הוליד ממנה לאחר שמתה כשר:

    ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו וטרחו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששאלו בה מאי קאמר ר' יוסי אילימא דקאמר תנא קמא דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים נשואים לשתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אחותה ושמע זה שבכאן שמתו שניהם ונשא זו שבכאן וקאמר תנא קמא דאשת גיסו אסירא ואשתו מותרת לחזור לו ומשום דלא מצריכינן גיטא לאשת גיסו עד שנדון את אשתו באחות גרושה על הדרך שנבאר בסוגית הגמרא ואתא ר' יוסי למימר כל שאשתו של זה שנשא את אחותה מותרת לחזור אף אשת גיסו שריא לגיסו דהואיל ולא מצרכת לה גיטא לאו שם אישות היא אלא אונס גמור ומותרת לגיסו אע"פ שתתקלקל בשאר הדברים השנויים שהרי אין כאן חשש שמא יאמרו גירש זה כו' אם כן מאי האי דקאמר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אדרבה היה לו לומר כל שאינו פוסל על ידי עצמו אינו פוסל על ידי אחרים כלומר שמאחר שאין אשתו אסורה לזה אף אשת גיסו לא תאסר לגיסו אלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אגיסו אשתו נמי אסירא אדידיה משום דאיהו סבר דאשת גיסו צריכה גט והויא לה אשתו אחות גרושתו אי נמי דהואיל ואהנו הני נשואין למיסר אשת גיסו לגיסו ושלא לדון ביאה זו כביאת זנות וביאה של אונס אהנו נמי למיחל עליהו שם נשואין לדונה כאשתו לדון אחותה באחות אשתו מדרבנן אע"פ שהיא אשתו גמורה הא תינח כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כלומר כשם שאתה אוסר אשת גיסו כך אתה אוסר לזה את אשתו ומאי האי דקאמר בתר הכי כל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ותירץ ר' אמי דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו למדינת הים על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגית הגמרא ומחלוקתם סובבת במחלקת של רבנן ור' שמעון במה שאמרו נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן דאלמא לרבנן בין נשאת זו הנשארת לבעל אחותה שבכאן על פי בית דין כגון בעד אחד בין שלא בבית דין כגון בשני עדים שאינה צריכה היתר בית דין אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה הנשאר מותרת לו מפני שאין מצריכין גט מזה לאשת גיסו שתעשה אשתו כאחות גרושה שכל שבאחות אשה אין לחוש לשמא יאמרו גירש זה כו' כמו שיתבאר בסוגית הגמרא ור' יוסי סבירא ליה כר' שמעון דנשאת בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור וכן סובר שבנשאת על פי בית דין שאסורה לחזור אף בדאזול תרויהו מצריכין אותה גט מזה ונעשית אשתו כאחות אשה והילכך נשאת אשת גיסו בבית דין דאשת גיסו אסורה לגיסו מצריכין אותה גט מזה ופוסל לעצמו את אשתו מדין אחות גרושה אבל נשאת אשת גיסו בעדים שאשת גיסו מותרת לגיסו אין מצריכין אותה גט ואף אשתו של זה מותרת לו וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שאשת גיסו צריכה גט ואעפ"כ אשתו של זה מותרת והדברים מתמיהין:

    ויש מפרשים בסוגיא זו דתנא קמא נמי אליבא דר' שמעון קא אתי וגורסין תנא קמא סבר לא שנא על פי עדים דאשת גיסו שריא כר' שמעון ולא שנא על פי בית דין דאשת גיסו אסירא אשתו שריא ומשום דאשת גיסו לא בעיא גיטא דליכא למימר גירש זה כו' דהא כל שבחייה אסורה ור' יוסי סבר דעל פי בית דין דהואיל ואשת גיסו אסירא מצריכין אותה גט מזה כדי לברר איסורו של ראשון ונאסרה אשתו לזה מדין אחות גרושה ור' יצחק נפחא פירש במחלקתם דר' יוסי ודאי לאו כר' שמעון סבירא ליה ולא מפליג כלל בין נשאת על פי בית דין לנשאת בעדים ולאו אמתניתין דלעיל מהדרי כלל אלא אמתניתין גופה והוא דשמעיה לתנא קמא דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגיא ושמעיה לתנא קמא דלא מפליג בין אזול אשתו וגיסו בין אזול ארוסתו וגיסו דבתרויהו אשת גיסו אסירא דהואיל ושם אישות הוא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה וכו' ואשתו או ארוסתו שריא ליה ומשום דלא מצריכינן גיטא מיניה לאשת גיסו עד שנדון את זו כאחות גרושתו ור' יוסי חולק לומר דבאשתו וגיסו אף אשת גיסו מותרת דאונס הוא ואין לחוש לשמא יאמרו גירש זה וכו' דהא כל שבחייה מידע ידעי דאסירא ולא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו' דהליכת אשה למדינת הים לא שכיחא וכמו שאמרו בתלמוד המערב דרכו של איש לצאת ואין דרכה של אשה לצאת וכן חולק לומר דבארוסתו וגיסתו איכא למיחש שמא יאמרו תנאה הוה ליה בקדושין וגירש זה ונשא זה וכדין נשא וצריכה גט ואוסרין אשת גיסו אגיסו מפני שדומה למחזיר גרושה משנשאה וכן אוסרין לזה את אשתו שכל שנאסרה אשת גיסו על גיסו צריכה היא גט מזה מטעם שהזכרנו ונעשית אשתו אחות גרושתו והיינו דקאמר ארוסתו וגיסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין וכדין נסיב פוסל על ידי אחרים ר"ל שאוסר אשת גיסו על גיסו ופוסל לעצמו על ידי גיטה של אשת גיסו אבל אשתו וגיסו דליכא למיחש דלימרו תנאה הוה ליה בנשואין אף אשת גיסו מותרת לגיסו אלא שמתקלקלת בשאר הדרכים השנויים והילכך אינה צריכה גט מזה ומתוך כך אינו פוסל לעצמו:

    ואיפסיקא הלכתא בגמרא כר' יוסי ואע"פ שנסתפקו בה אם לדעת ר' אמי אם לדעת ר' יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר' יצחק נפחא דילמא דוקא אאינו פוסל נראין הדברים שדחיות בעלמא הם והלכה כר' יוסי ולדעת ר' יצחק נפחא ובאשתו וגיסו תרויהו שריין ובארוסתו וגיסו תרויהו אסירן ואין בה חלוק בין נשאת על פי עדים לנשאת על פי בית דין כלל ומכל מקום יש שכתבו שלא נתברר להם מה שפסקו כר' יוסי אם לדעת ר' אמי אם לדעת ר' יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר' יצחק אי אפוסל אי אאינו פוסל ומתוך כך הם מחמירים בה וכוללים דבריהם שלדעת ר' אמי סובר ר' יוסי דבין אשתו וגיטו בין ארוסתו וגיסו כל שנשאת אשת גיסו על פי בית דין מתוך שנאסרה אשת גיסו לגיסו אשתו אסורה לו וכל שנשאת על פי עדים מתוך שאשת גיסו מותרת לגיסו אשתו מותרת לו ולשיטה זו אין הלכה כר' יוסי אלא בעל פי בית דין הא בעדים לא דהא קיימא לן כרבנן דאף בעדים אסורה לחזור והילכך על כל פנים לענין ספק ואליבא דר' אמי בין אשתו וגיסו בין ארוסתו וגיסו בין בבית דין בין בעדים אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה לזה ולר' יצחק נפחא בין בבית דין בין בעדים כל שבאשתו וגיסו שתיהן מותרות וכל שבארוסתו וגיסו שתיהן אסורות ומכיון שלא נתברר אוסרין את שתיהן על כל פנים כר' אמי ולדעת רבנן דפליגי בהדי ר' שמעון ויש פוסקים דארוסתו וגיסו תרויהו אסירן כר' יוסי ולדעת ר' יצחק נפחא וכן אשתו וגיסו בנשאת בעד אחד ועל פי בית דין תרויהו אסירן כר' יוסי אליבא דר' אמי דדילמא הא דקאמרת הלכה כר' יוסי אדר' אמי קאי ואפוסל קאי אבל אשתו וגיסו ובעדים אשתו מיהא מותרת דהא לכולהו שריא וגדולי המפרשים כתבו כן אף באשת גיסו מגיסו דהא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריין ועיקר הדברים לדעתי כדעת ראשון:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    סוגיא זו הבאה על משנתנו מבולבלת הרבה וצריכה ביאור והריני מעירך בביאורה דרך קצרה ומתוך ביאורה אתה בורר מה שראוי להעלות ממנה דרך פסק והוא שאמרו אע"ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים כלומר זו שאמרו בהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו שהיא מותרת לחזור לו ומצד שאין שכיבת אחותה אוסרתה אע"ג דאיכא למימר גיסו מאן דכר שמיה דהא אשתו לחודה קאתני מכל מקום הואיל וסתמא איתניא פירושה אף בשהלכו אשתו וגיסו למדינת הים אי נמי מדקאמר ר' יוסי עלה כל שפוסל על ידי אחרים אלמא בגיסו עסקינן ומדידיה נשמע לרבנן למישרי אשתו אף בהלכו אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים שנשואין שתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אותה שהלכה והרי זו הנשארת אצל זה הנשאר אשת איש ואחות אשה ואמרו לו לזה הנשאר שמתו שניהם במדינת הים ונעשית זו שבכאן מותרת לו שהרי אשת איש אין כאן שכבר מת בעלה לפי השמועה ואחות אשה אין כאן שכבר מתה אשתו לפי השמועה ומתוך כך נשא את זו בחזקת היתר ואחר כך באו אשתו וגיסו ונמצאת זו שנשא בחזקת היתר אסורה לו מדין אשת איש ואחות אשה ואמרו עליה במשנתנו שמותרת אשתו לחזור לו שאין שכיבת אחותה אוסרתה ואע"פ שזו שנשא בחזקת היתר נאסרה לגיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר במשנה ראשונה דאע"ג דליכא למיחש דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה דאף לכשגירש כל שבחיי אשתו ערוה היא והכל יודעין שבטעות היה מכל מקום אסורה לבעלה דהואיל ואיתעביד בה איסורא בחזקת נשואין קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אי נמי משום דמיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו' ואפילו הכי אשתו מותרת לחזור לו ואין אומרין מתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו בביאתו של זה תאסר אשתו של זה עליו ואם כן צריך אתה לומר שאע"פ שנאסרה אשת גיסו על גיסו ונתקלקלה בכל הדרכים השנויים במשנתנו מכל מקום גט מיהא יצא מן הכלל ואינה צריכה גט מזה שנשאה בחזקת היתר שאילו כן אף אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו והיאך יאמר שמותרת לחזור לו אלא ודאי אע"פ שנאסרה לגיסו ונתקלקלה בשאר הדרכים גט מיהא מזה אינה צריכה וכן הדין שלא אמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא שצריכה גט מזה אלא מפני שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ובאחות אשה אי אפשר לומר כן שאף אם גירשה כל שבחייה אחותה אסורה לו והכל יודעין שבטעות נשאה ואם כן מתניתין דלא כר' עקיבא דאי ר' עקיבא הרי הוא מצריכה גט ומאחר שצריכה גט נעשית אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו דתניא כל העריות שאמרו ר"ל כל שהיא ערוה על אחד אם נשאה בחזקת היתר אינה צריכה גט שהדבר ידוע שאין קדושין תופסין בה חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ר"ל בעד אחד וסתמא כר' שמעון שאמר במשנתנו כל שנשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור לו הא לענין פסק אף אם נשאת בעדים כן ר"ל ובין נשאת בעד אחד וברשות בית דין בין נשאת שלא ברשות ובעדים שתיהן צריכות גט מטעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ומטעם זה בעצמו החמירו בה בשאר הדרכים השנויים מה שלא החמירו ולא קנסו בשאר עריות אפילו במקום שהיה ראוי לקנוס כגון אם זינה עם אחות אשתו שלא קנסוהו לאסרה עליו אחר מיתת אשתו דאשת איש דאית לה היתר בחיי בעלה על ידי גירושין הוא שיש לחוש בה בנשאת בטעות לומר גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אבל שאר עריות שאין להן היתר בחיי אוסרן אין לחוש שיאמרו גירש ונשא זה והכל יודעין שכל שנישאו בחיי אוסרן בטעות היה ור' עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה ר"ל אם שמע שמת אחיו וייבם את אשתו או ששמע שמתה אשתו ונשא את אחותה בתורת יבום שאם נודע אחר כן שאחיו קיים או אשתו קיימת צריכות גט מזה שמאחר שיש להן היתר מיהא לאחר מיתה שם נשואין חל עליהם אצל השומעין ואין להוציאו בלא גט דאתי למיטעי מיניה לשאר אישות מה שאין כן בשאר עריות כגון אשת אביו וכלתו ובת אשתו וחברותיהן שמאחר שאין להם היתר לאחר איסורן אין שם אישות חל עליהן כלל:

    ולענין פירוש ראוי לשאול שאף כשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה ושמע שמתה ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו לדברי ר' עקיבא צריכה גט וממילא נאסרה אשתו מדין אחות גרושתו תדע שמתוך כך יש מפרשים בסוגיא זו דפירושא בעלמא הוא דמפרש למתניתין הכי משום דלקמן איתפרשה לה הכי כדפרישנא במתניתין הא משום אתקפתא דלימא מתניתין דלא כר' עקיבא לא איצטריכא ויש מפרשים דהאי לימא מתניתין מילתא באפי נפשה היא והא דקאמר אע"ג דאזלא אשתו וגיסו פירושא דמתניתין היא ויש מפרשין דאלומי אלמה לקושיא כלומר מתניתין אף בדאזלא אשתו לחודה דלא כר' עקיבא היא ואף כשתמצא לומר דר' עקיבא לא מצריך גיטא באחות אשה אלא בהלכה אשתו וגיסו וכדי לברר איסורו של ראשון אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא ולא צריכא גט אפילו הכי מתניתין דלא כר' עקיבא דהא מתניתין סתמא איתניא אף באזול אשתו וגיסו:

    ומחזר לתרץ דמתניתין אף לדעת ר' עקיבא נאמרה שלא הוסיף ר' עקיבא להצריך גט באשת אח ואחות אשה אלא במקום שאין שם נשואין אלא אירוסין לבד כגון אשת אח שקדש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו שמאחר שלא היתה זו נשואה לאחיו אע"פ שנתקדשה לו מימר אמרי קמא תנאה הוה ליה בקדושין ולא איקיים וזה כדין נשאה ומתוך כך אין מוציאין אותה בלא גט וכן באחות אשה שקדש אשה ושמע שמתה ונשא את אחותה דמימר אמרי קמיתא תנאה הוה לה בקדושין ולא איקיים וכדין נשא את אחותה אבל בנשואין מודה ר' עקיבא שאינה צריכה שהרי אין לומר תנאי היה בנשואין שהרי הכל יודעין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכדאסיקנא בפרק המדיר ע"ד א' בקדשה על תנאי וכנס סתם ונשואי הראשונה נשואין גמורין היו ובטעות נשא את זו ואינה צריכה גט ולפיכך אשתו מותרת לחזור לו ואם כן מתניתין דבנשואין היא אף לר' עקיבא אתיא ואע"ג דרבנן מיהא פליגי אדר' עקיבא לומר דאפילו באירוסין לא מצריכי גיטא ומשום דלא מסקי אינשי אדעתיהו למימר תנאה הוה ליה בגויה מכל מקום מתניתין בנשואין קא מיירי ואתיא אף לר' עקיבא והלכה כר' עקיבא וכמו שכתבנוה למעלה ומשום דקם ליה כר' יוסי ומכל מקום יש חולקים שלא לפסוק כר' עקיבא מפני שלדעתם לא אמרה ר' יוסי אלא באחות אשה שהיא אשת איש אבל אחות אשה גרידתא שאין בה איסור אשת איש אפילו אחות ארוסה נמי אינה צריכה גט וכן הדברים נראין:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 94b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך כו' עכ"ל צ"ע דהא בעד אחד שמתה אשתו אינו יכול לישא אחותה כדמשמע לעיל בשמעתין וי"ל בדוחק דרש"י סבר כמו שחילקו התוס' לעיל דלא בעי תלמודא למידק מרישא (א) משום דאיכא למימר דגבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכה"ג כו' כמ"ש התוס' לעיל ועי"ל דמיירי בעבר ונשא שטעה לומר דכמו דעד אחד נאמן במת בעלה כך הוא נאמן על מיתת אשתו וק"ל:

    תוס' בד"ה ר' עקיבא מוסיף כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למנקט כו' עכ"ל יראה דהכא נמי ר"ל בעבר ונשא שהכירה ואפ"ה צריכה גט דשמא יאמרו תנאה הוה ליה לקמא בקידושין כך נראה לפרש מדברי הרי"ף והרא"ש ע"ש ומהרש"ל פירש בע"א בדוחק ואין להאריך:

    בד"ה מאיסורא מי מיעטיה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטיה אלא משריפה עכ"ל מכאן יש לקיים דברי התוספות שכתבו בריש מכילתין בד"ה ואי אתה יכול לומר בחמותו כו' דבקידושי קטנות מיירי ומשכחת שפיר שהיתה חמותו קטנה כשנשאה אחיו והיה לו בת עמה ונשאה זה ומתה הבת דאפילו לרבי עקיבא ניחא דלא מיעטה קרא חמותו לאחר מיתת הבת אלא משריפה אבל כרת איכא אבל מהרש"ל כתב דלישנא דתלמודא בפרק הנשרפין לא משמע כן דקאמר התם לר"ע חמותה כו' איסורא בעלמא וכן נראה מלשון רש"י וסמ"ג עכ"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 94b · Sefaria

    Maharam

    תוד"ה לימא מתניתין וכו' אלא אי הוה מיירי בפנויה וכו' צ"ל אבל אי הוה מיירי בפנויה וכו':

    ד"ה אלא נישואין וכו' עד תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה אין תנאי בנשואין וכו'. ור"ל דשמואל אית ליה האי סברא דהמקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט ואפ"ה אית ליה אין תנאי בנשואין אלא על כרחך צ"ל הא דאית ליה אין תנאי ר"ל אין רגילות שיתבטלו הנישואין מחמת התנאי וכו' ועיין לקמן בתוס' ריש פ' בית שמאי:

    ד"ה אגורה באהלך וכו' נ"ל להגיה ושפתותיו נעות בקבר ור"ל כשנשמתו של צדיק בישיבה של מעלה וגם שפתותיו נעות בקבר כשאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה א"כ אז הוא דר בשעה אחת בשני עולמות והוכרחו התוס' לפרש כן דאל"כ היכן מצינו דמשום שאומרים דבר שמועה מפיו הוא דר בב' עולמות:

    Maharam on Yevamot 94b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 94, Amud Bet, about 306 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “לו. ומותר בקרובות שניה, ושניה מותרת בקרוביו.…”

    2. Segment 239 words

      Opens “אמרו לו: מתה אשתו, ונשא את אחותה.…”

    3. Segment 321 words

      Opens “גמ׳ ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים,…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אמרינן: מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו, תיאסר…”

    5. Segment 534 words

      Opens “דתניא: כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו…”

    6. Segment 642 words

      Opens “ולאו איתמר עלה, א"ר גידל א"ר חייא…”

    7. Segment 739 words

      Opens “והאי אחות אשה נמי היכי דמי כגון…”

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אי…”

      Named: רב אשי, רב כהנא.

    9. Segment 920 words

      Opens “דתניא: (ויקרא כ, יד) ״באש ישרפו אותו…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “בשלמא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו,…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1111 words

      Opens “אלא לרבא, דאמר: חמותו לאחר מיתה איכא…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1210 words

      Opens “אמר ליה: נהי דמיעטה קרא משרפה מאיסורא…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “ותאסר בשכיבה דאחותה, מידי דהוה אאשה שהלך…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva [R"A] · Second Generation of Tannaim

      Rabbi Akiva, a central figure among the Tannaim, rose from humble beginnings to become one of the greatest sages in Jewish history.

      Source: Yevamot 94b · Segment 8 — “…לרב כהנא: אי ר' עקיבא, ליתני נמי חמותו. דהא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 94b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026