Talmud Builders

    Yevamot 97a

    Back to index

    English translation — Yevamot 97a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that they will say a matter of halakha in my name in this world when I have passed on to another world. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to any Torah scholar in whose name a matter of halakha is said in this world, his lips mouth the words in the grave, as though he is talking. Rabbi Yitzḥak ben Ze’eira said, and some say this was stated by Shimon the Nazirite: What is the verse from which it is derived? “And the roof of your mouth is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those who are asleep” (Song of Songs 7:10).

    2He explains: This is like a pile [ komer ] of grapes left to warm before they are pressed: Just as in the case of a pile of grapes, when a person places his finger on it, immediately it moves, as the wine bursts through and the whole pile shakes, so too with Torah scholars: When a teaching is said in their name in this world their lips mouth the words in the grave. For this reason Rabbi Yoḥanan wanted his Torah statements to be attributed to him, so that he would earn eternal life.

    3§ The Gemara addresses the statement of the mishna that this is the halakha both for a boy who is nine years and one day old as well as a twenty-year old who has not developed two pubic hairs. In both cases, their sexual relations are not considered proper intercourse with regard to levirate marriage. And the Gemara raises a contradiction against this from the following source: With regard to a man twenty years old who has not developed two pubic hairs, they must bring proof that he is twenty years old, and he is established as a eunuch, who may neither perform ḥalitza nor perform levirate marriage.

    4Likewise, in the case of a woman who is twenty years old and has not developed two pubic hairs, they must bring proof that she is twenty years old, and that she is a sexually underdeveloped woman, who may neither perform ḥalitza nor enter into levirate marriage. This shows that the status of a nine-year-old male and a twenty-year old man without pubic hairs are not the same, as the intercourse of a nine-year-old is considered of some significance, whereas that of a eunuch is entirely disregarded, as he may not even perform ḥalitza .

    5The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rav Shmuel bar Yitzḥak said that Rav said: And this halakha applies only if he developed other signs of a eunuch by the age of twenty. The mishna, by contrast, is referring to one who merely showed the signs of maturity at a late age. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: And he is the eunuch. One can learn from here that this is referring to one who is definitely a eunuch.

    6The Gemara asks a question with regard to the halakha itself: And in a case where he does not develop the signs of a eunuch, until what age is he considered a minor? The school of Rabbi Ḥiyya taught: Until most of his years have passed, i.e., until he reaches the age of thirty-five, i.e., halfway to seventy, the standard length of a man’s life.

    7On the same issue, the Gemara relates: When they would come before Rava to inquire about someone who had reached the age of maturity but had not yet developed the physical signs, if the person in question was thin, he would say to them: Go and fatten him up before we decide on his status. And if he was fat, he would say to them: Go and make him thin. As these signs, the pubic hairs of maturity, sometimes they fall off due to thinness and sometimes they fall off due to fatness. It is therefore possible that after his bodily shape is adjusted he will develop the signs of maturity and will not have the status of a eunuch.

    8MISHNA: One may marry a relative, e.g., the sister or the mother, of the woman he raped and of the woman he seduced. However, one who rapes and one who seduces a relative of the woman who is married to him is liable to receive capital punishment or karet for engaging in prohibited sexual intercourse, depending on the particular family relationship. A man may marry a woman raped by his father, or a woman seduced by his father, or a woman raped by his son, or a woman seduced by his son. Rabbi Yehuda prohibits marriage in the case of a woman raped by his father or a woman seduced by his father.

    9GEMARA: We learned in the mishna that which the Sages teach in a baraita : If a man raped a woman, he is permitted to marry her daughter. If he married a woman, it is prohibited for him to marry her daughter. However, the Gemara raises a contradiction from another baraita : One who is alleged to have engaged in intercourse with a particular woman is prohibited from marriage with her mother, and with her daughter, and with her sister. Apparently, as a consequence of non-marital intercourse, there is a prohibition against the man marrying the woman’s relatives. The Gemara answers: This is merely prohibited by rabbinic decree, lest the man continue to engage in intercourse with this particular woman after marrying one of her relatives, thereby transgressing a Torah prohibition.

    10The Gemara asks: And anywhere that there is a rabbinic prohibition, does the mishna teach that one may marry the woman ab initio ? Since the marriage is prohibited by rabbinic decree, the mishna should have taught that if he marries her, he is exempt from punishment. The Gemara answers: When we learned in the mishna that he may marry her ab initio , it was dealing with their marriage after the death of the woman that he raped or seduced. The rabbinic prohibition does not relate to this case, as concern with regard to forbidden relatives is not relevant there.

    11The Gemara asks: With regard to the mishna’s ruling, from where are these matters derived? It is as the Sages taught: With regard to all other prohibited sexual relations, lying is stated, whereas here, with regard to a man’s intercourse with his wife’s relatives, taking is stated. This is to tell you that the Torah prohibited intercourse with these relatives only through taking, i.e., the man’s acquisition of his wife through marriage. It did not prohibit intercourse with the relative of a woman with whom he engaged in nonmarital relations.

    12Rav Pappa said to Abaye: However, if that interpretation is so, then with regard to intercourse with one’s sister, concerning whom it is written: “And if a man takes his sister, his father’s daughter, or his mother’s daughter” (Leviticus 20:17), you must also say that is it is only intercourse through taking, i.e., marriage, that is prohibited. But intercourse through lying, i.e., without marriage, is permitted. How can this be?

    13Abaye said to Rav Pappa: When the term taking is stated in the Torah without specification, it is interpreted in accordance with the context. With regard to the context of a relationship that has potential for taking through marriage, this verb is interpreted as taking through marriage. In the context of a relationship that has potential only for lying, as their marriage would be invalid, taking the woman is understood to mean lying with her.

    14Rava said: The halakha that if a man raped a woman it is permitted for him to marry her daughter is derived from here. It is stated: “The nakedness of your son’s daughter, or of your daughter’s daughter, even their nakedness… you may not uncover” (Leviticus 18:10). It may be inferred from here that the daughter of the woman’s own son from a different relationship, and the daughter of her own daughter, may be uncovered, i.e., intercourse with them is not prohibited.

    15And it is also written: “You may not uncover the nakedness of a woman and her daughter; you may not take her son’s daughter, or her daughter’s daughter, to uncover her nakedness; they are near kinswomen, it is lewdness” (Leviticus 18:17). How so? How can the two verses be reconciled? Evidently, the former verse is stated with regard to rape. A man may marry the daughter or granddaughter of the woman he raped, provided they are not his own offspring. The latter verse is stated with regard to marriage. Marrying the relatives of one’s wife is prohibited.

    16The Gemara asks: Perhaps I should reverse the resolution of the contradiction between the verses and state that the daughter or granddaughter of his rape victim is forbidden, whereas the relatives of his wife are permitted. The Gemara answers: With regard to those with whom intercourse is forbidden, the concept of kinship is stated (see Leviticus 18:13, 17). In marriage there is kinship, whereas in the case of rape there is no kinship. Therefore, the prohibition against intercourse with a woman and her daughter or granddaughter is clearly referring to the daughter and granddaughter of one’s wife and not of the woman he raped.

    17§ It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda prohibits marrying a woman raped by his father or a woman seduced by his father. Rav Giddel said that Rav said: What is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda? It is as it is written: “A man may not take his father’s wife, and may not uncover his father’s skirt” (Deuteronomy 23:1), meaning that one may not uncover the skirt that his father has seen.

    18And from where is it apparent that this verse is written with regard to a woman raped by his father and not with regard to his father’s wife? It is as it is written just before that verse, with regard to rape: “And the man who lay with her shall give the young woman’s father fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29).

    19And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda, respond to this proof? If the prohibition stated had been juxtaposed with the verse dealing with rape, it would be as you said. However, now that it is not juxtaposed with it, as there is another prohibition in between, namely “a man may not take his father’s wife” (Deuteronomy 23:1), the prohibition of “he may not uncover his father’s skirt” is necessary to teach that which Rav Anan taught, as Rav Anan said that Shmuel said: The verse is speaking of a widow waiting for her brother-in-law, who is this man’s father, to perform levirate marriage. And what is the meaning of the phrase “his father’s skirt”? The skirt that is potentially his father’s, he may not uncover.

    20The Gemara questions this interpretation: Why does the Torah need to explicitly prohibit intercourse with the yevama of one’s father? Derive that intercourse is prohibited due to the fact that she is his aunt, as she is his father’s brother’s widow. The Gemara answers: The Torah purposely rendered this act a more serious offense. By specifying that it is prohibited for one to engage in sexual relations with his father’s yevama , one who engaged in intercourse with her has violated two prohibitions. The Torah specifically prohibited his father’s yevama in order to have one who engages in relations with her violate two prohibitions, the prohibition proscribing relations with his aunt and the prohibition proscribing relations with his father’s yevama , thereby rendering it a more serious offense.

    21The Gemara asks: But why not derive that one violates two prohibitions because there is also a prohibition against a yevama engaging in intercourse with a member of the public, i.e., someone other than her yavam . The Gemara answers: The Torah prohibited one’s father’s yevama so that one who engaged in intercourse with her will have violated three prohibitions: Intercourse with one’s aunt, with one’s yevama , and with one’s father’s yevama . And if you wish, say instead that the verse that prohibits his father’s yevama is referring to the period after the death of his father, who has no additional brothers, so there is no prohibition against the yevama engaging in intercourse with a member of the public.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזהשיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:

    דובבותנעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:

    כומרכלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):

    דובבהיין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:

    לא חולץ ולא מייבםדלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:

    והוא שנולדו כו'הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:

    עד כמהנידון כקטן:

    כי אתו לקמיה דרבאבן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:

    אבריוהוהאכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:

    מתני' נושאין על האנוסהלאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה:

    ר' יהודה אוסר כו'בגמרא מפרש טעמא:

    גמ' הנטעןהנחשד ויצא עליו קול:

    מדרבנןמשום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה:

    תני נושאין לכתחלהבתמיה:

    לאחר מיתהשמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:

    בכולן נאמר שכיבהבכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:

    וכאןבאשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו:

    נאמרה קיחהאיש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ׳:י״ד) ואשה אל אחותה לא תקח (שם יח):

    דרך ליקוחיןשהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:

    הראוי לשכיבההיכא דליכא למימר ליקוחין ממש:

    ואיפוך אנאבת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה:

    לאחר מיתהשמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:

    יבמות 97 עמוד א

    1שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה (שיר השירים ז, י) ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״.

    2ככומר של ענבים: מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב; אף תלמידי חכמים, כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר.

    3אחד בן ט' שנים וכו'. ורמינהו: בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם.

    4בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית לא חולצת ולא מתייבמת.

    5הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס. אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: והוא הסריס. שמע מינה.

    6וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה? תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו.

    7כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר להו: זילו אבריוהו ואי בריא אמר להו: זילו אכחשוהו דהני סימנין, זמנין דנתרי מחמת כחישותא, וזמנין דנתרי מחמת בריותא.

    8הדרן עלך האישה רבה׃

    Mishna

    9נושאין על האנוסה ועל המפותה, האונס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.

    Gemara

    10תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר לישא בתה, נשא אשה אסור לישא בתה. ורמינהו: הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה! מדרבנן.

    11וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין לכתחלה?! כי תנן מתניתין לאחר מיתה.

    12מנא הני מילי? דת"ר בכולן נאמר שכיבה, וכאן נאמר קיחה, לומר לך: דרך ליקוחין אסרה תורה.

    13א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי אחותו דכתיב: ״(ויקרא כ״, יז) ״איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו״, הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי?!

    14א"ל ליקוחין כתיב״י בתורה סתם״. הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה.

    15רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה מהכא, כתיב: ״(ויקרא יח״, י) ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״, הא בת בנה דידה, ובת בתה דידה גלי,׃

    16וכתיב: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח״, הא כיצד? כאן באונסין, כאן בנשואין.

    17איפוך אנא? עריות ״שאר״ כתיב בהו. בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר.

    18רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו'. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב: ״(דברים כג״, א) ״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״, כנף שראה אביו לא יגלה.

    19וממאי דבאנוסה כתיב ״דכתיב מעילויה דקרא״: (דברים כב, כט) ״ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף״.

    20ורבנן: אי הוה סמיך ליה כדקאמרת. השתא דלא סמיך ליה, מיבעי ליה לכדרב ענן. דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר. ומאי ״כנף אביו״ כנף הראוי לאביו לא יגלה.

    21ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני לאוין.

    22ותיפוק ליה משום יבמה לשוק! לעבור עליה בשלשה לאוין. ואיבעית אימא: לאחר מיתה.

    Tosafot

    מתני' נושאין על האנוסהאיידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:

    וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלהה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:

    הראוי לקיחה קיחהמדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:

    ואיפוך אנאדאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:

    עריות שאר כתיב בהווא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:

    איבעית אימא לאחר מיתהוכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:

    תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 97a

    Yevamot 97a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 470 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:

    דובבות נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:

    כומר כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):

    דובב היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:

    לא חולץ ולא מייבם דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:

    והוא שנולדו כו' הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:

    עד כמה נידון כקטן:

    כי אתו לקמיה דרבא בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 97a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' נושאין על האנוסה איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:

    וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה ה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:

    הראוי לקיחה קיחה מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:

    ואיפוך אנא דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:

    עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:

    איבעית אימא לאחר מיתה וכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:

    Tosafot on Yevamot 97a · Sefaria

    Ritva

    דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:

    תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:

    Ritva on Yevamot 97a · Sefaria

    Meiri

    בעזרת הצור:

    נושאין על האנוסה וכו' זה הפרק יכלול קצת החלק הרביעי בענין איסורי ביאה וקצת החלק הראשון בעניני הלכות חליצה ויבום ובפרט בקצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום ובספיקי ולדות על אי זה צד חולצין ונתגלגל מזה לבאר בספיקי ולדות של כהונה היאך דנין בהם לעניני דינין שבכהונה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין איסורי ביאה והשני בענין קצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום והשלישי בענין דין ספיקי ולדות לענין חליצה ויבום והרביעי בענין דין ספיקי ולדות שבכהונה לענין דינין שבכהונה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שכבר קדם:

    והמשנה הראשונה תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר' יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו אמר הר"ם הדין בזאת ההלכה הוא לפי מה שאספר וזה כי האדם כאשר נחשד על האשה על הפנים אשר קדם לנו באמרו הנטען מן השפחה ותתאמת החשד עמה הנה אין מותר ליקח קרובת זאת האשה ור"ל באמרו קרובות הקרובות אשר נאסרו לה בעבורה אם היתה אשתו וכן כאשר אנס אדם אשה או פתה אין מותר לו לישא הקרובות שלה וזאת המניעה מדרבנן וסבתה הרחקת עבירה לפי שאם נשא קרובתה אפשר שתבא אל ביתו לבקר את אשתו והיא קרובתה ויהיה לבו גס בה ויבאו לידי עבירה ולכן כאשר מנה זאת האנוסה או המפותה אשר נחשד עליה מותר עליו לישא קרובתה לפי שהרי סרה זאת הסבה ואמרו נושאין על האנוסה רצו כן אחר מותה ור' יהודה יביא ראיה מאמרו לא יגלה כנף אביו ר"ל כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה את האשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה שלא נאסרו קרובות אלא מחמת נשואין שהעריות שאר כתיב בהו ואין שאר אלא דרך נשואין ואלו אונס ומפתה על הנשואה חייב ר"ל שאם נשא אשה ואחר כך אנס או פתה את בתה או את אמה או את אחותה חייב אמה משום חמותו ובשריפה ובתה משום בת אשתו ובשריפה גם כן ואחותה משום אחות אשתו ובכרת וכן הלכה ויתבאר בגמרא שזו שאמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה שמשמעו אף לכתחלה פירושו לאחר מיתת האנוסה והמפותה אבל בחייה אסור מדרבנן שהאנוסה והמפותה באות אצלו בטענת ראיית קרובתן ומתוך שלבו גס בה יבא לידי הרגל עבירה ולא סוף דבר באנס או פתה בודאי אלא אף בנטען כן ומכל מקום אם כנס לא יוציא אף באנס או פתה ודאי ואין צריך לומר בנטען וקרובות אלו שאסרו לכתחלה באונס ומפתה ובנטען יש אומרין דוקא באותם שהוזכרו ר"ל אמה ובתה ואחותה וכמו שאמרו בבריתא בסוגיא זו הנטען מן האשה אסור באמה ובאחותה ובבתה והואיל ואין זה אלא גזירה בעלמא אין לך אלא אותם שמנו חכמים ומכל מקום הגאונים החמירו בכל הקרובות שהן שבע ר"ל אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה וכן כתבוה גדולי המחברים:

    נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אפילו לכתחלה וכן אנוסת בנו ומפותת בנו שלא נאמר אלא אשת אביך ואשת בנך וכן שכתוב בהן שאר ואין שאר אלא בנשואין ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ומדכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו אף שלא בדרך נשואין לא יגלה ומכל מקום תנא קמא מוקים ליה לשומרת יבם של אביו ולעבור עליו בשלשה לאוין משום דודתו ומשום יבמה לשוק ומשום כנף אביו כמו שהתבאר ואין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אע"פ שאין אנו צריכים בהם לענין פסק לענין ביאור מיהא כך הם:

    Meiri on Yevamot 97a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דרך לקוחין כו' דבשנייה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קידושין עכ"ל פירוש דהשתא ע"כ אית לן למימר דבשניה אין חילוק בין נשואין לאונסין דהא לא שייך בה נשואין דקידושין לא תפסי בה וע"כ הקיחה דכתב קרא דצריך היינו בהך דשייך בה קיחה וראויה לנשואין והיינו הראשונה דשייך בה קיחה צריך שתהא בקיחה ונשואין ולא באונסין:

    גמ' רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה כו' אינו בא לומר דרבא פליג אברייתא דמפיק ליה מדנאמר בכולן שכיבה וכאן נאמר קיחה כו' אלא דרבא בא לומר דלא תימא דדרך ליקוחין אסרה תורה וכ"ש באונסין דיש לאסור יותר כמו שפירשו התוספות ואהא קאמר רבא דאנס אשה מותר לישא בתה כו' ומהשתא אית לן למימר דה"ה בכל אינך דכתיב בהו קיחה אם אנס אחת שרי לישא אחריה הערוה והא דפריך איפוך אנא ה"ק דא"נ דרך ליקוחין אסרה תורה לא תימא בניסת הראשונה והשניה בין בנשואין בין באונסין אלא דאכתי אימא איפכא דדוקא בהראשונה באונסין אסור לישא אחריה הערוה דיש יותר לאסור באונסין כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה כו' כמו שפירשו התוספות ואהא קמשני דבנשואין איכא שאר פי' דמשמע ליה דהיינו שאר בראשונה והא דקאמר בברייתא וכאן נאמר קיחה ולא קאמר דשאר כתיב בהו דמשמע נשואין היינו משום דלא נאמר שאר אלא באשה ובתה ולא באחות אשתו ולא באשתו ואמה אלא משום דמצינו באשה ובתה קיחה דכתיב בהו היינו נשואין מדכתיב בה שאר אית לן למימר נמי בכל אינך דכתיב בהו קיחה דדרך ליקוחין אסרה תורה והשתא ניחא לפי דרכינו דקמשני שאר כתיב בהו מדלא קאמר אלא לא חזר ע"כ רבא מהא דקא יליף ליה מרומיא דקראי כאן באונסין וכאן בנשואין ולא סגיא ליה בהא דשאר כתיב בהו והיינו משום דאיכא למימר דאשמועינן קרא בנשואין וכ"ש באונסין וק"ל:

    תוס' בד"ה עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון כו' אימא דלא אסר הכתוב אלא היכא דגילה ערות שתיהן כו' עכ"ל דבכל שאר הנאסרות מחמת קורבה כגון בבת בנה ובבת בתה כתיב לא תגלה ערותה וכן באחות אשה כתיב לגלות ערותה דמשמע גילוי ערוה חדא דהיינו בנשואין של הראשונה לחוד אסור לגלות ערות השנייה וכן באשה ואמה לא כתיב כלל לשון גילוי ערוה אבל באשה ובתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע ערות שתיהן לא תגלה ולא סגי בנשואין הראשונה לחוד תקשי להו אימא דלא אסר הכתוב כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 97a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה עריות וכו' ואר"י דסנרא היא וכו' ע' לעיל ד' ב' ע"ב תד"ה בתו:

    Gilyon HaShas on Yevamot 97a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 97, Amud Aleph, about 470 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 147 words

      Opens “שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    2. Segment 226 words

      Opens “ככומר של ענבים: מה כומר של ענבים,…”

    3. Segment 324 words

      Opens “אחד בן ט' שנים וכו'. ורמינהו: בן…”

    4. Segment 418 words

      Opens “בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות…”

    5. Segment 523 words

      Opens “הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק…”

      Named: שמואל, רבא.

    6. Segment 615 words

      Opens “וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד…”

      Named: רבי חייא.

    7. Segment 726 words

      Opens “כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר…”

      Named: רבא.

    8. Segment 84 words

      Opens “הדרן עלך האישה רבה…”

      Named: רבה.

    9. Segment 928 words

      Opens “מתני׳ נושאין על האנוסה ועל המפותה, האונס…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1023 words

      Opens “גמ׳ תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “מנא הני מילי? דת"ר בכולן נאמר שכיבה,…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי…”

      Named: רב פפא, אביי.

    14. Segment 1411 words

      Opens “א"ל ליקוחין כתיבי בתורה סתם. הראוי לקיחה…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1620 words

      Opens “וכתיב: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “איפוך אנא? עריות ״שאר״ כתיב בהו. בנשואין…”

    18. Segment 1834 words

      Opens “רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו'. אמר…”

      Named: רבי יהודה, רב גידל.

    19. Segment 1917 words

      Opens “וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב מעילויה דקרא: (דברים…”

    20. Segment 2033 words

      Opens “ורבנן: אי הוה סמיך ליה כדקאמרת. השתא…”

      Named: רב ענן, שמואל.

    21. Segment 218 words

      Opens “ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני…”

    22. Segment 2213 words

      Opens “ותיפוק ליה משום יבמה לשוק! לעבור עליה…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 97a · Segment 5 — “…אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק אמר רב: והוא…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 97a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026