Talmud Builders

    Yevamot 62b

    Back to index

    English translation — Yevamot 62b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Grandchildren are considered like children. This indicates that if one’s children have passed away, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply only if they had children of their own, as they are considered like his own children. The Gemara responds: When that baraita is taught it is with regard to completing the required number of children, e.g., if he had only a son, but his son had a daughter, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.

    2The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from another baraita : Grandchildren are considered like children. If one of a man’s children died or was discovered to be a eunuch, the father has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. This directly contradicts Rav Huna’s statement that one fulfills the mitzva even if his children die. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Huna is indeed a conclusive refutation.

    3§ It was taught in the baraita that grandchildren are considered like children. Abaye thought to say that if one’s children die, he fulfills the mitzva to be fruitful and multiply through grandchildren, provided a son was born to his son and a daughter to his daughter, and all the more so if a son was born to his daughter, as his grandchildren take the place of his children in these cases. However, if a daughter was born to his son, no, she cannot take the place of her father. Rava said to him: We require merely fulfillment of the verse: “He formed it to be inhabited,” and there is fulfillment in this case, as the earth is inhabited by his descendants.

    4The Gemara comments: In any event, everyone agrees that if one has two grandchildren from one child, no, he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, even if he has both a grandson and a granddaughter. The Gemara asks: And has he not? Didn’t the Rabbis say to Rav Sheshet: Marry a woman and have sons, as you have not yet fathered any sons, and Rav Sheshet said to them: The sons of my daughter are my sons? This indicates that one can fulfill the mitzva through grandchildren even if he did not have a son and daughter of his own.

    5The Gemara answers: There, Rav Sheshet was merely putting them off. The real reason he did not want to get remarried was because Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s discourse. Rav Huna’s discourses were so lengthy that Rav Sheshet became impotent after waiting for so long without relieving himself.

    6Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that the Sages stated derived, that grandchildren are considered like children? If we say it is derived from the fact that it is written in Laban’s speech to Jacob: “The daughters are my daughters and the children are my children” (Genesis 31:43), which indicates that Jacob’s children were also considered to be the children of their grandfather Laban, if that is so, does the continuation of Laban’s statement: “And the flocks are my flocks” (Genesis 31:43), indicate that so too, Jacob’s flocks were considered as belonging to Laban? Rather, Laban was saying that you, Jacob, acquired them from me. Here too, with regard to the children, Laban was saying: You acquired them from me, i.e., it is only due to me that you have children.

    7Rather, the proof is from here: “And afterward Hezron went in to the daughter of Machir, the father of Gilead…and she bore him Segub” (I Chronicles 2:21), and it is written: “Out of Machir came down governors” (Judges 5:14), and it is written: “Judah is my governor” (Psalms 60:9). Consequently, the governors, who were from the tribe of Judah, were also called the sons of Machir, who was from the tribe of Manasseh. This must be because they were the children of Machir’s daughter and Hezron, indicating that grandchildren are considered like children.

    8§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.

    9Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect.

    10And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations.

    11With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot . Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria.

    12Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.

    13§ Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing, without goodness. He proceeds to quote verses to support each part of his statement. He is without joy, as it is written: “And you shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26), which indicates that a man is in a joyful state only when he is with his household, i.e., his wife. He is without blessing, as it is written: “To cause a blessing to rest in your house” (Ezekiel 44:30), which indicates that blessing comes through one’s house, i.e., one’s wife. He is without goodness, as it is written: “It is not good that man should be alone” (Genesis 2:18), i.e., without a wife.

    14In the West, Eretz Yisrael, they say: One who lives without a wife is left without Torah, and without a wall of protection. He is without Torah, as it is written: “Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven from me?” (Job 6:13), indicating that one who does not have a wife lacks sound wisdom, i.e., Torah. He is without a wall, as it is written: “A woman shall go round a man” (Jeremiah 31:22), similar to a protective wall.

    15Rava bar Ulla said: One who does not have a wife is left without peace, as it is written: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation and shall miss nothing” (Job 5:24). This indicates that a man has peace only when he has a tent, i.e., a wife.

    16On the same verse, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever knows that his wife fears Heaven and she desires him, and he does not visit her, i.e., have intercourse with her, is called a sinner, as it is stated: And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A man is obligated to visit his wife for the purpose of having intercourse when he is about to depart on a journey, as it is stated: “And you shall know that your tent is in peace, etc.”

    17The Gemara asks: Is this last statement derived from here? It is derived from there: “And your desire shall be to your husband” (Genesis 3:16), which teaches that a wife desires her husband when he is about to depart on a journey. Rav Yosef said: The additional derivation cited by Rabbi Yehoshua ben Levi is necessary only near the time of her set pattern, i.e., when she expects to begin experiencing menstrual bleeding. Although the Sages generally prohibited intercourse at this time due to a concern that the couple might have intercourse after she begins bleeding, if he is about to depart on a journey he must have intercourse with her.

    18The Gemara asks: And how much before the expected onset of menstrual bleeding is considered near the time of her set pattern? Rava said: An interval of time, i.e., half a daily cycle, either a day or a night. The Gemara comments: And this statement that a man must have intercourse with his wife before he departs on a journey applies only if he is traveling for an optional matter, but if he is traveling in order to attend to a matter pertaining to a mitzva, he is not required to have intercourse with his wife so that he not become preoccupied and neglect the mitzva.

    19§ The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself, and who honors her more than himself, and who instructs his sons and daughters in an upright path, and who marries them off near the time when they reach maturity, about him the verse states: And you shall know that your tent is in peace. As a result of his actions, there will be peace in his home, as it will be devoid of quarrel and sin. One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בני בנים הרי הן כבניםקס"ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא:

    כי תניא ההיא להשליםכגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה:

    דכולי עלמאבין לאביי בין לרבא:

    תרי מחדוהשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה:

    איעקר מפרקיה דרב הונאשהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:):

    מנא הא מילתא כו'אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן:

    מני מכיר ירדו מחוקקיםולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו:

    מתניתיןדקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע:

    לערבלעת זקנתו:

    אי זה יכשראיזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים:

    מגבת עד אנטיפרס[בין העיירות הללו היו כולם]:

    שמםשנשתכחה תורה:

    ביתךאשה:

    האם אין עזרתי ביאשתי דכתיב (בראשית ב׳:י״ח) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח:

    וידעת כי שלום אהלךבזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם:

    ואין פוקדהבתשמיש בעת עונתה:

    כי שלום אהלךשלימה ביראת שמים:

    בשעה שיוצא לדרךמשום שמתאוה לו באותה שעה יותר:

    תשוקתךתאותך:

    ה"ג לא נצרכה אלא סמוך לווסתה[אע"ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה:

    עונהאם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה:

    וה"מדחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה:

    יותר מגופודזילותא דאיתתא קשה מדגברא:

    והנושא בת אחותוגיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:

    יבמות 62 עמוד ב

    1בני בנים הרי הן כבנים! כי תניא ההיא, להשלים.

    2מיתיבי: בני בנים הרי הם כבנים, מת אחד מהם או שנמצא סריס לא קיים פריה ורביה. תיובתא דרב הונא תיובתא.

    3בני בנים הרי הם כבנים. סבר אביי למימר, ברא לברא וברתא לברתא, וכ"ש ברא לברתא. אבל ברתא לברא לא. א"ל רבא לשבת יצרה בעיא והא איכא׃

    4דכולי עלמא מיהת תרי מחד לא ולא והא אמרי ליה רבנן: לרב ששת נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו בני ברתי בני נינהו׃

    5התם דחויי קמדחי להו דרב ששת איעקר מפירקיה דרב הונא׃

    6אמר ליה רבה לרבא בר מארי מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים אילימא מדכתיב ״(בראשית לא״, מג) הבנות בנותי והבנים בני אלא מעתה והצאן צאני הכי נמי אלא דקנית מינאי הכא נמי דקנית מינאי׃

    7אלא מהכא (דברי הימים א ב, כא) ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב וכתיב ״(שופטים ה״, יד) מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב ״(תהלים ס״, ט) יהודה מחוקקי׃

    8מתניתין דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים׃

    9ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו' אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה׃

    10והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה׃

    11תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה׃

    12א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע׃

    13אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה דכתיב ״(דברים יד״, כו) ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב ״(יחזקאל מד״, ל) להניח ברכה אל ביתך בלא טובה דכתיב ״(בראשית ב״, יח) לא טוב היות האדם לבדו׃

    14במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה בלא תורה דכתיב ״(איוב ו״, יג) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני בלא חומה דכתיב ״(ירמיהו לא״, כב) נקבה תסובב גבר׃

    15רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב ״(איוב ה״, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃

    16אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר ״וידעת כי שלום אהלך וגו' ואמר ריב״ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו'׃

    17הא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך א"ר יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה׃

    18וכמה אמר רבא עונה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרידי׃

    Baraita

    19ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו,׃

    Tosafot

    וכל שכן ברא לברתאאע"ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת:

    חייב אדם לפקוד את אשתואומר ר"ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אא"כ ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר דברים וידבר על לבה ופריך מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וגו' ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה ה"ג בכל הספרים ישנים והכי פי' דחד קרא אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה וכמה עונה אע"פ שאסור לשמש מ"מ שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת בדרך והכי אמרי' בריש הדר (עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני ישראל וגו' ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר הרשות וא"כ אפילו למאן דאמר (נדה דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות:

    סמוך לפירקןאבניו נמי קאי כדאמרי' בהנשרפין (סנהד' דף עו: ושם) ואע"ג דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) מ"מ להכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות:

    והנושא את בת אחותופירש רשב"ם דה"ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מתיבי בני בנים הרי הם כבנים פי' ארישא כשמתו בניו אינו נפטר אא"כ הניחו בני בנים וקשה לרב הונא. ופרקי' כי תליא ההיא להשלים פי' שלא היו לו לעולם אלא בן א' שאם הוליד בן ההו' בת פטור דבני בנים הרי הם כבני' הא כשהיו לו כבר זכר ונקב' ומתו פטור בלא בני בנים:

    וכתיב בני מכיר וכו' פי' על שם בני חצרון שנשא בתו וחצרון משבט יהודה שהם מחוקקי' כדכתיב ומחוקק מבין רגליו וכתיב יהודה מחוקקי:

    לא נצרכה אלא לאשה סמוך לוסתה זו ג"ה וכגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאע"ג דחייב האדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ההיא מדרבנן והכא שרו ליה רבנן ואע"ג דמפקינן לה התם מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה על בני ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתם ההיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפילו בשעת וסתה נמי ק"ל דוסתה דרבנן ורבי' שמשון ז"ל פירש דפקידה דהכ' אינו תשמיש המטה אלא פיוס ורצי בדברים וכו'. וא"ת א"כ אפי' באשתו נדה נמי י"ל דהתם חיישי' דילמא תרגיל אותו לתשמיש מתוך שמשתוקק' לו ויש נסחאות דג' לא נצרכה אלא לאשתו נדה ועולה יפה לפי' דאפי' בנדה ממש שרו לפייסה בדברים ולא חשו להרגל עבירה אבל אין ענין שמעתי' נר' אלא פקידה של תשמיש כדפרש"י ז"ל וי"מ לא נצרכה אלא לאשתו נדה שהגיע זמן טבילת' שיש לו להמתין לה עד שתטבול ויבעול וכמה עונה והיינו סמוך לוסתה כלו' לוסת טבילת' ופי' נכון הוא וחדש:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 62b

    Yevamot 62b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 507 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בני בנים הרי הן כבנים קס"ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא:

    כי תניא ההיא להשלים כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה:

    דכולי עלמא בין לאביי בין לרבא:

    תרי מחד והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה:

    איעקר מפרקיה דרב הונא שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:):

    מנא הא מילתא כו' אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן:

    מני מכיר ירדו מחוקקים ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו:

    מתניתין דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 62b · Sefaria

    Tosafot

    וכל שכן ברא לברתא אע"ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת:

    חייב אדם לפקוד את אשתו אומר ר"ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אא"כ ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר דברים וידבר על לבה ופריך מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וגו' ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה ה"ג בכל הספרים ישנים והכי פי' דחד קרא אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה וכמה עונה אע"פ שאסור לשמש מ"מ שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת בדרך והכי אמרי' בריש הדר (עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני ישראל וגו' ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר הרשות וא"כ אפילו למאן דאמר (נדה דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות:

    סמוך לפירקן אבניו נמי קאי כדאמרי' בהנשרפין (סנהד' דף עו: ושם) ואע"ג דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) מ"מ להכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות:

    והנושא את בת אחותו פירש רשב"ם דה"ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם:

    Tosafot on Yevamot 62b · Sefaria

    Ritva

    מתיבי בני בנים הרי הם כבנים פי' ארישא כשמתו בניו אינו נפטר אא"כ הניחו בני בנים וקשה לרב הונא. ופרקי' כי תליא ההיא להשלים פי' שלא היו לו לעולם אלא בן א' שאם הוליד בן ההו' בת פטור דבני בנים הרי הם כבני' הא כשהיו לו כבר זכר ונקב' ומתו פטור בלא בני בנים:

    וכתיב בני מכיר וכו' פי' על שם בני חצרון שנשא בתו וחצרון משבט יהודה שהם מחוקקי' כדכתיב ומחוקק מבין רגליו וכתיב יהודה מחוקקי:

    לא נצרכה אלא לאשה סמוך לוסתה זו ג"ה וכגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דאע"ג דחייב האדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ההיא מדרבנן והכא שרו ליה רבנן ואע"ג דמפקינן לה התם מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה על בני ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתם ההיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפילו בשעת וסתה נמי ק"ל דוסתה דרבנן ורבי' שמשון ז"ל פירש דפקידה דהכ' אינו תשמיש המטה אלא פיוס ורצי בדברים וכו'. וא"ת א"כ אפי' באשתו נדה נמי י"ל דהתם חיישי' דילמא תרגיל אותו לתשמיש מתוך שמשתוקק' לו ויש נסחאות דג' לא נצרכה אלא לאשתו נדה ועולה יפה לפי' דאפי' בנדה ממש שרו לפייסה בדברים ולא חשו להרגל עבירה אבל אין ענין שמעתי' נר' אלא פקידה של תשמיש כדפרש"י ז"ל וי"מ לא נצרכה אלא לאשתו נדה שהגיע זמן טבילת' שיש לו להמתין לה עד שתטבול ויבעול וכמה עונה והיינו סמוך לוסתה כלו' לוסת טבילת' ופי' נכון הוא וחדש:

    Ritva on Yevamot 62b · Sefaria

    Meiri

    היו לו בנים סריסים ר"ל שאינן ראויין להוליד לא קיים מצות פריה ורביה שהרי אינם ראויים לקיום הישוב וכן היו לו בנים ומתו חזר לחיובו דהא לשבת יצרה בעינן וליכא אבל אם היו לו מהם בני בנים הרי הם כבנים וכל שנשאר לו אחד מכל אחד מהם הן בן מן הבן ובת מן הבת הן בן משניהם הן בת משניהם קיים מצות פריה ורביה ואע"פ ששתי בנות לכולי עלמא אין בהם קיום מצוה לענין השלמה מיהא אחר שמתו בניו דיו אף בשתי בנות אחת מן הבן שמת ואחת מן הבת שמתה אבל אם לא נשארו לו השנים אלא מאחד מן הבנים אפילו נשארו לו בן ובת מן הבן או מן הבת לא קיים כל תרי מחד או אפילו כמה אין כאן קיום מצוה ואינן עולים אלא לאחד אבל כל שהם שנים משנים קיים וכן אם מת האחד ונשאר ממנו בן או בת הרי זה קיים וכן אם אין לאב אלא בן אחד וזה הבן הוליד בת הרי השלים חובתו וקיים מצות פריה ורביה וכמו שאמרו כי תניא ההיא להשלים ויש חולקין בזו לומר שלא נאמרה אלא לרב הונא שאין הלכה כמותו:

    זה שאמרו בני בנים הרי הן כבנים פירושו אף בבני בנות וכדכתיב הבנות בנותי והבנים בני וכתיב ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד ר"ל בתו של מכיר ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים ושמא תאמר מבני בניו הרי כתוב יהודה מחוקקי אלמא שאותם המחוקקים מזרע יהודה היו והרי מכיר ממשפחת מנשה אלא שבאו מחצרון שהיה מיהודה ואמר מני מכיר אלמא שאף בני בנות כבנים:

    אחר שביארנו שאפילו כמה מבן אחד אינם עולים אלא לאחד זה שאמרו אמרו ליה לרב ששת נסיב איתתא ואוליד ואמר להו בני דשילת ברתאי בראי נינהו דחיה היתה ומפני שכבר נעקר מצד שהאריך פעם אחת בדרשא ועכב מי רגליו יותר מדאי ולא היה ראוי להוליד ושמא תאמר ומכל מקום היה לו לישא אשה שהרי ביארנו שאפילו קיים מצות פריה ורביה או שאינו ראוי להוליד יש לו לישא אשה יראה שפסקה תאותו מצד אותו העקור או שחשקה נפשו בתורה והיה זקן יושב בישיבה ופירש לגמרי:

    אע"פ שנשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו ר"ל אע"פ שכבר קיים מצות פריה ורביה ומדרבנן כמו שביארנו למעלה ס"א ב' למד תורה בילדותו וכו' היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו בזקנותו שפעמים שאותם שבילדותו מתים ובאים אותם שבזקנותו ומשלימין אמרו על ר' עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר' מאיר ור' שמעון ור' יהודה ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע והם הם העמידו את השעה ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן:

    כבר ביארנו שאין ראוי לאדם לעמד בלא אשה דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו בלא שמחה שנאמר ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני כלומר שצריך להתעסק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר כלומר ששומרתו מכמה מיני נזקים בלא שלום שנאמר וידעת כי שלום אהלך:

    כל היודע באשתו שהיא צנועה ביותר ויראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך כו' וכן כל היוצא לדרך ראוי לו לפקדה וליפרד ממנה מתוך חבה שאף האשה לבה עליו בשעת הפרידה ומתעוררת לאהבתו ואפי' היה סמוך לוסתה עונה שראוי לו לפרוש כמו שיתבאר במקומו מכל מקום פוקדה בדברי שעשוע ליפרד ממנה באהבה ויש מפרשים אף בפקידה ממש שאף הפרשת עונה סמוך לוסתה אינה אלא מדברי סופרים והם אמרו ואע"ג דנפקא לן מוהזרתם אסמכתא בעלמא היא ויש מפרשין דסמוך לוסתה שאסרו מן התורה דוקא לאחר הוסת כגון שנתערבו דמיה אבל קודם הוסת מדרבנן ויש גורסין כאן לא נצרכא אלא לאשתו נדה כלומר ולפקידת דברים ויש מפרשים לגירסא זו לאשתו נדה שראוי לו להתאחר עד שתטהר אם היא סמוכה לטבילתה עונה ודברים אלו כלם לאי זו שיטה שתהיה דוקא כשהולך לדבר הרשות אבל אם הולך לדבר מצוה אין ראוי לו להתעכב כלל לשום דבר:

    האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וסמוך לפרקן שכתבנו יש מפרשים בו קודם שיגדלו ויש מפרשין קודם שמנה עשרה שהוא זמן חפה וכבר ביארנו הענין ומה שנחלקו בו המפרשים בסנהדרין פרק שריפה ע"ו ב':

    האוהב את שכניו ומקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה והאי דנקט בת אחותו יש מפרשים דרך כלל על כל קרובה שלו ונקט היותר קרובה שבזווגי היתר קורבא והאי דלא נקט בת אחיו יש מפרשים מפני שאיפשר ליבטל בה מצות יבמים אם ימות בלא בנים ויש מפרשים מפני שדעתו של אדם קרובה אצל אחותו יותר מאחיו ובת אחותו אהובה אצלו יותר ולי נראה שדרך כלל הוא משבח זיווג הקרובות מפני שטבען שוה לטבעו ואהבתן מצוייה ביניהם מתוך שווי הטבעים ונקט בת אחותו מפני שהיא שוה לו בטבע יותר מכלן וכמו שאמרו ב"ב ק"י א' רוב בנים דומים לאחי האם וזהו שהביאו עליו אז תקרא וה' יענה כלומר שתהא נשמע בביתך הרבה ומה ששבחו בכאן המלוה סלע לעני בשעת דחקו מכל מקום אם היה ממציא לו מעות מצד שנותן עיניו בנכסיו הרי זה רשע ערום ונעשית מצותו עבירה ועל זה אמרו ומצאוהו רעות רבות וצרות זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ה' א':

    Meiri on Yevamot 62b · Sefaria · CC0

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מנא הא מלתא כו' אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן עכ"ל צ"ע דהא לעיל אמרינן דברא לברא וברתא לברתא מקרי בני בנים כבנים (ב) וכ"ש ברא לברתא ודוחק לומר דהאי כ"ש ברא לברתא לא קאי אלא על ברתא לברתא ולא על ברא לברא דא"כ הכי הל"ל ברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא וכ"ש ברא לברא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 62b · Sefaria

    Maharam

    גמ' בני בנים הרי הן כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וכו' עיין ביאור שיטת ההלכה זו בספרי שאלות ותשובות שלי בסימן ט"ז:

    Maharam on Yevamot 62b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מנא הא מילתא דאמור רבנן דבני בנים הרי הן כבנים עיין יומא דף סו ע"ב ולעיל דף יז ע"א ובפי' רש"י בחומש בראשית כ י"ב ובמ"ב ח כו וברד"ק שם ובמ"א טו י וצ"ע ובראשית כ"ט ה ש"ב יט כה ובמהרש"א ח"א סוף סוטה ד"ה א"ל אשקיין:

    Gilyon HaShas on Yevamot 62b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדּוּתוֹ, יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ וכו' נראה לי בס"ד היינו טעמא דיש בזה מה שאין בזה דהילדים שיוליד בילדותו יוכל להשגיח עליהם ללמדם תורה ודרך ארץ ומדות ישרות בשנים מרובים עד אשר יגדלו ויהיו לאנשים גדולים כמו שנאמר (משלי כב, ו) חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, מה שאין כן ילדים שיוליד בזקנותו הוא נפטר בעודם קטנים וישארו כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה ועוד בימי זקנותו לא יש לו כח להשגיח עליהם כראוי. אך יש בזה עדיפות להפך דילדים שיוליד בזקנותו אחר שנתקרר דמו ונזדכך חומרו גם הם יהיה להם מזג טוב ונקי מה שאין כן ילדים שיוליד בבחרותו שתאותו מרובה וחומרו עודנו גס ועבור זה גם בניו לא יהיה להם מזג טוב וטהור. וכן בתלמידים יש בזה מה שאין בזה כי בימי בחרותו יש לו כח לסבול עול הלימוד ויהיה יגע עם התלמידים יגיעה רבה להסבירם ולהבינם וכל דבר ודבר ישנהו להם כמה פעמים ולא יקוץ בהם מה שאין כן בימי זקנותו אין לו כח בכך ויש עדיפות בתלמידים של ימי זקנותו אחר שמילא כריסו בתלמוד ויש בידו דברים ברורים המנופים אצלו בכמה נפות וקבל כבר מרבותיו ומחדושיו כמה וכמה מיני הלכות וכמה עובדי חזא ועבד שהם הלכה למעשה מה שאין כן בזמן ילדותו עדיין לא נתמלאת כריסו ואין לו בקיאות כל כך בחדרי תורה ואין בידו הלכות מרובות דעבדי בהו מעשה רב. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש דאמרו רבותינו ז"ל (משנה עדיות ב, ט) האב זוכה לבן בנוי ובכח וכו' והיינו דהנולד בזמן בחרותו עדיף טפי לענין כח וגבורה ונוי והנולד בימי הזקנה עדיף טפי לענין חכמה וכשרון המדות כי כפי מזג האב יהיה מזג זרעו הנזרע ממנו וכן בתלמידים לענין חידוד השכל בפלפול וחריפות טוב ללמוד ממנו בבחרותו כי יש לו יד בזה אך לענין לימוד האמת וסברה ישרה תלמידים של ימי הזקנה עדיפי טפי עד כאן דבריו נר"ו.

    שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא יש להקשות אמאי נקיט שנים עשר אלף זוגים ולא אמר עשרים וארבע אלף תלמידים? ונראה לי בס"ד ללמדך דרבי עקיבה חכם גדול והבין ברוח קדשו שיש להם מדת קנאה ולכן התחכם לזווגם שנים שנים שחיבר קטן עם גדול כדי שבהכרח יכבד הקטן לגדול ולא יהיה קנאה ביניהם ועם כל זה לא הועיל לכך נקיט שנים עשר אלף זוגים שעשאם זוג זוג לתועלתם ותקנתם. ועוד נראה לי בס"ד אי הוה נקיט עשרים וארבע אלף תלמידים היינו חושבין ששפע גדול כזה קבלו מן עשרים וארבע צרופי שם אדנ־י שהם למטה ולכך נקיט שנים עשר אלף זוגים ללמדינו שנשפע מן שנים עשר צרופי שם הוי־ה שהם למעלה. או ללמדינו שנשפע מן שנים עשר פרצופי האצילות.

    כֻּלָּם נִפְטְרוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת הא דנחית תנא דברייתא זו ללמדינו דבר זה אף על גב דיש לזה טעם פשוט כדי ללמדך הזמן שראוי להתאבל בו עליהם וכאשר עשו באמת חז"ל כמה דברים של אבלות באותם הימים הנה עוד נראה לי בס"ד בא להודיע הזמן הזה שמתו בו שיש ללמוד ממנו מוסר השכל שלא להיות שנאה וקנאה בין זה לזה ולא יהיה אחד מזלזל בכבוד חבירו כי הנה תמצא בליל יום טוב של פסח הוא זמן גדלות למעלה בתכלית ואחר כך בימי העומר זמן קטנות ואחר כך לאט לאט יחזרו לגדלות בתכלית שיהיה במוסף של יום טוב חג השבועות. נמצאת אתה למד הגדול לא יגבה לבו על הקטן כי אפשר להיות שזה הגדול ירד תכף למדרגה התחתונה וגם זה הקטן שעתה נראה קטן אפשר שיהיה גדול הרבה כאשר תמצא תכף אחר הגדלות של יום טוב ראשון דפסח נעשה קטנות ואחר שנעשה הקטנות חזר הדבר לגדלות.

    וְכֻלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה הכונה כל אדם שמסתלק ממנו כח הדיבור בעת מותו שאינו יכול לדבר ולצוות זו נקראת 'מִיתָה רָעָה' וכיון דמתו באסכרה לא היו יכולין לדבר כלל. ומה שאמרו מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה קשא אין עון זה כדאי לחייבם מיתה! אך חיוב מיתתם היה מפני חלול השם דנפיק מדבר זה לפני המון העם ועון חלול השם במיתה דכתיב (ישעיהו כב, יד) אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ֹן זֶּה עַד יְמוּתוּן וכנזכר בגמרא דיומא (יומא פו.).

    כָּל (אדם) יְהוּדִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה. לפי גרסה זו דגרסי יהודי יש להקשות למה לא אמר כל אדם? ונראה לי דבא לאפוקי מאותם האומות שיש להם נימוס דהנושא אשה לא יוכל לשלחה כל ימיו והיא תמשול בו ותשביעהו מרורות! דעל זה לא אמרינן כן ורק כָּל יְהוּדִי דהולך אחר משפט תורת אמת דכתיב (דברים כד, א) וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, בזה איירי דְּהַשָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה.

    שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה נראה לי בס"ד יש חמשה מלאכות שחייבת האשה לעשות לבעלה אפילו יש לה כמה שפחות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות (כא, ז) ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ (קהלת ט, ז), שִׂמְחָה בהפוך אתוון 'חמשה', לַחְמֶךָ זו אשה דכתיב (בראשית לט, ו) כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל ולכן מברכים בנישואין 'שהשמחה במעונו' ולזה אמר כאן שרוי בלא שמחה בלא חמשה. או יובן 'בלא חמשה' כלומר האיש יש בו יו־ד ומשתוקק להתחבר באשה שיש בה אות ה' שמספרה חמשה. ואומרו ' בְּלֹא טוֹבָה ' כל עושר שיהיה לאדם אשר בעבורו ינכו לו משכר עולם הבא אין זה ברכה אך אם יש לו אשה יבא לו בעבור אשתו ואז לא ינכו לו כלום וזה נקרא ברכה באמת דאם ינכו לו משכרו אין זה ברכה! ואומרו ' בְּלֹא טוֹבָה ' קשא היינו ברכה היינו טובה וכבר אמר בלא ברכה? ונראה לי שיש לו עושר שהוא ברכה אך אינו יכול ליהנות ממנו כי בטנו תמיד מקולקלת ומזגו חלוש שאינו יכול לאכול בשר שמן וטוב כי אם מעט ארז רך שקורין שורב"א והוא רואה בביתו שלחן ערוך מלא מיני תבשילים שמנים וטובים והוא אינו יכול ליהנות מהם מחמת קלקול האצטומכא שלו ולזה קאמר שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה. והנה זה תלוי באשה שאם יש אשה משמשתו ומשגחת על בריאות גופו הן בשינתו הן באכילתו לא יבא לידי חולי כדי שלא יהנה מן מיני מאכלים ומשקים. אי נמי אם יש לו אשה, כל מאכל שיביא לביתו תשגיח על תיקונו ובישולו שאז יהנה ממנו וזהו טובה דהיינו הנאת גופו ממאכל ומשקה מה שאין כן אם אין לו אשה אפילו שהוא קונה בשר ואורז וכמה מיני מאכל אינו מתענג בהם כי יצא בישולם מקולקל פעם חמוץ פעם שרוף פעם מעושן פעם נשפך פעם קר וכיוצא מדברים אלו המתהווים מחסרון ההשגחה והשמירה.

    בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא חוֹמָה. קשא והא חזינן כמה בחורים חכמים וחריפים בתורה? ונראה לי בס"ד דהכתוב אמר בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (תהלים א, ב) ודרשו רבותינו ז"ל (עבודה זרה יט.) תּוֹרַת הֳ ' זו תורה שמסר לנו השם יתברך וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה הם חידושי תורה שמחדש האדם שנקראת תורה שלו שהוא ילדם לאותם חידושים. וידוע בכל דבר ברא בו השם יתברך כח זכר וכח נקבה ואפילו בשכל האדם כן הוא! ולכן עושה האדם פריה ורביה בתורה כפי שכלו ולזה אמרו השרוי בלא אשה שאינו עושה פריה ורביה בגשמיות שרוי בלא תורה כלומר תורה דיליה שהוא מחדשה בשכלו כי כיון דאינו מקיים מצות פריה ורביה בגשמיות אינו זוכה לקיים פריה ורביה בתורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ומה שאמרו ' בְּלֹא חוֹמָה ' נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (יומא עב:) הלומד תורה בטהרה צריך ליקח אשה דאז פליט מן הרהורים רעים המביאתו לידי טומאה ונמצא היא חומה שלא יכנסו בו כוחות טומאה. ואומרים ' בְּלֹא שָׁלוֹם ' כי כח החומרי וכח הנפשיי שבאדם אשר נצמדים יחד הם נגדיים זה בזה ואם לא יקח אשה להשביע כח החמרי בפת זה שיש לו בסלו אז כח החמרי לא ישקוט ולא ינוח ועושה מריבה עם כח הנפשיי ורק בזאת יהיו בשלום זה בזה. והנה הגאון חיד"א ז"ל עשה סימן לששה דברים אלו עם שם אדם דנקיט ר"א, 'שבח אשתו' שהוא ראשי תיבות ' ש מחה ב רכה ח ומה א דם ש לום ת ורה וט ו בה' עיין שם. נמצא הם שבעה דברים מנו ובזה יובן בס"ד (משלי ט, א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה ואמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח:) אין בית אלא אשה ואז חצבה עמודיה שבעה הם שבעה דברים הנזכרים.

    הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ רוצה לומר כמו שהוא חס על גופו שמביא בני אדם לעזור אותו כן מביא לאשתו עזר הן ביניקה להביא לה מינקת שתעזור לה ביניקה בלילה הן בגידול בנים שמביא לה אומנת לשאת עליה עול הילד וכיוצא בזה. וְהַמְכַבְּדָהּ במלבושים נאים יוֹתֵר מִגּוּפוֹ. וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה דהיינו שלא יכביד עליהם עד שיהיו בועטים בו אלא תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִרְקָן שעדיין לא בערה בהם אש התאוה ביותר דאם יעכב זמן נישואם עד שתהיה התאוה בקרבם להבת שלהבת אז תתגבר ביותר דאפילו אחר נשואם אין לה מכבה אלא יהיו עיניהם חוצה במקום האסור ולא תשבענה עיניהם במותר להם.

    Ben Yehoyada on Yevamot 62b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 62, Amud Bet, about 507 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “בני בנים הרי הן כבנים! כי תניא…”

    2. Segment 220 words

      Opens “מיתיבי: בני בנים הרי הם כבנים, מת…”

      Named: רב הונא.

    3. Segment 326 words

      Opens “בני בנים הרי הם כבנים. סבר אביי…”

      Named: אביי, רבא.

    4. Segment 423 words

      Opens “דכולי עלמא מיהת תרי מחד לא ולא…”

      Named: רב ששת.

    5. Segment 510 words

      Opens “התם דחויי קמדחי להו דרב ששת איעקר…”

      Named: רב ששת, רב הונא.

    6. Segment 638 words

      Opens “אמר ליה רבה לרבא בר מארי מנא…”

      Named: רבה, רבא.

    7. Segment 733 words

      Opens “אלא מהכא (דברי הימים א ב, כא)…”

    8. Segment 848 words

      Opens “מתניתין דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע…”

      Named: רבי יהושע, רב אל.

    9. Segment 945 words

      Opens “ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה…”

      Named: רבי עקיבא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל…”

      Named: רבי שמעון, רבי אלעזר.

    11. Segment 1125 words

      Opens “תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר…”

      Named: רב חמא בר אבא, אבא.

    12. Segment 125 words

      Opens “א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע…”

      Named: רבי יהושע.

    13. Segment 1347 words

      Opens “אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם…”

      Named: רבי תנחום.

    14. Segment 1428 words

      Opens “במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה בלא…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1518 words

      Opens “רבא בר עולא אמר בלא שלום דכתיב…”

      Named: רבא, עולא.

    16. Segment 1635 words

      Opens “אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “הא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “וכמה אמר רבא עונה והני מילי לדבר…”

      Named: רבא.

    19. Segment 1933 words

      Opens “ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר…”

      Named: רב את.

    Sages named on this page

    • Rabbi Nahman · Third Generation Amoraim

      Rabbi Nahman bar Yaakov, a prominent student of Shmuel and head of the academy in Nehardea, was a leading sage whose rulings…

      Source: Yevamot 62b · Segment 11 — “תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 62b · Segment 3 — “…הם כבנים. סבר אביי למימר, ברא לברא וברתא לברתא,…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 62b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026