Talmud Builders

    Yevamot 86b

    Back to index

    English translation — Yevamot 86b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The first tithe is given to a priest. The Gemara is puzzled: To a priest and not to a Levite? But the Torah expressly states that the first tithe is for Levites. The Gemara answers: Say he means it can be given also to a priest. The Gemara clarifies: What is the reason for Rabbi Akiva’s opinion? As it is written: “You shall speak to the Levites, and you shall say to them” (Numbers 18:26). Clearly, the verse speaks of Levites, not priests. And the other tanna , Rabbi Eliezer, maintains in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: In twenty-four places in the Bible the priests are called Levites. And this is one of those verses: “And the priests the Levites, the sons of Zadok” (Ezekiel 44:15).

    2And Rabbi Akiva replies: Here you cannot say the verse is referring to priests, as it is written: “And you may eat it in any place” (Numbers 18:31), from which we learn that the tithe is given to one who can eat it in any place. This excludes a priest, who cannot eat it in a cemetery, as he is prohibited from entering such a place. Consequently, the verse cannot be referring to priests. And the other Sage, Rabbi Eliezer, how does he respond to this claim? He explains the verse as follows: He may eat it anywhere that he wishes, that is, in any city, as it does not require the wall of Jerusalem, like the second tithe. And we further learn from here that if he eats it in a state of bodily impurity he is not flogged. Consequently, we can say that tithe may be eaten by priests in any place.

    3The Gemara relates: There was a certain garden from which Rabbi Elazar ben Azarya, a priest, would take the first tithe, in accordance with his opinion that priests are also entitled to this tithe. Rabbi Akiva went, closed up the garden, and changed its entrance so that it would be facing toward the cemetery, to prevent Rabbi Elazar ben Azarya from entering the garden. Rabbi Elazar said in the form of a lighthearted exaggeration: Akiva, a former shepherd, comes with his satchel, but I have to live; from where will I receive my livelihood if I cannot claim the first tithe? Rabbi Elazar was actually a very wealthy man and did not need the produce from this garden. However, his point was that Rabbi Akiva acted in order to stop him from receiving something that he felt was rightfully his.

    4§ It was stated that amora’im disagreed about the following question: For what reason did the Sages penalize the Levites with regard to their tithe, by declaring that it may be given to priests as well? Rabbi Yonatan and the Elders who were with him disagree with regard to this matter. One said it was because they did not ascend, i.e., immigrate to the land of Israel, in the days of Ezra. And one said that it was not a penalty at all, but they gave the first tithe to the priests so that they could rely on it during their days of impurity. Because it is prohibited for priests to consume teruma while in a state of impurity, they would have had nothing to eat if they were dependent exclusively on teruma . It is permitted, however, to eat the tithe while impure.

    5The Gemara asks: Granted, according to the one who says it was because they did not ascend, we can understand that due to that reason they penalized the Levites by forcing them to share their tithe with the priests. But according to the one who says it was done so that the priests could rely on it during their days of impurity, should we penalize the Levites for the benefit of priests? Rather, everyone agrees that it was a penalty for the fact that they did not ascend in the days of Ezra, and here they disagree about this: One Sage holds that the penalty is that the tithe must be given to the poor, and one Sage holds that priests are classified as poor in the days of their impurity.

    6The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the penalty imposed on the Levites is that the tithe must be given to the poor, due to that reason Rabbi Akiva changed the garden entrance so that it would be facing toward the cemetery, as Rabbi Elazar ben Azarya was a wealthy man. But according to the one who says the tithe was given to the priests, why did he change the entrance so that it would be toward the cemetery? The Gemara answers: This is what he said to him, i.e., this is what he meant: If you come to receive the tithe by virtue of the penalty imposed on the Levites, you may have it, but if you come by the standard halakha of distribution, demanding your share with the Levites, you may not have the tithe. If the owner of the garden chooses to give it to you, you may accept it, but you may not take it yourself.

    7The Gemara asks with regard to the penalty imposed on Levites: And from where do we derive that the Levites did not ascend in the days of Ezra? As it is written: “And I gathered them together to the river that runs to Ahava; and we encamped there for three days; and I viewed the people, and the priests, and found there none of the sons of Levi” (Ezra 8:15). With regard to this, Rav Ḥisda said: Initially they would establish officers over the people only from among the Levites, as it states: “And the officers, the Levites, before you” (II Chronicles 19:11), but now they establish officers only from among the Israelites, as it is stated: And the officers of the many at your heads. This indicates that officers were appointed from: The many, meaning the largest group, ordinary Israelites.

    8MISHNA: An Israelite woman married to a priest may partake of teruma . If the priest died and she had a child from him, she may continue to partake of teruma . If she subsequently married a Levite, she may no longer partake of teruma but she may partake of the first tithe on his account. If he, too, died and she had a child from him, she may continue to partake of tithe on account of the child. If she then married an Israelite, she may partake of neither teruma nor tithe. If her Israelite husband died and she had a child from him, she still may partake of neither teruma nor tithe.

    9If her child from the Israelite also died, while her son from the Levite remained alive, she may partake of tithe on account of the Levite’s child. If her child from the Levite died, leaving her with a son from the priest, she may once again partake of teruma . If her child from the priest died as well, she may no longer partake of either teruma or tithe.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לכהן ולא ללויבתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר:

    בני צדוקוצדוק כהן הוה וקרא לבניו הלוים:

    ר"א בן עזריהכהן הוה כדאמר בברכות (דף כז:) דהוא עשירי לעזרא:

    עקיבא בתרמילומשום דר"ע רעיא דכלבא שבוע הוה:

    תרמילוחמת של עור בשטייל"א בלע"ז ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו:

    מפני מה קנסו לוים במעשרלאו לעיל קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין בהש"ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כ"ג העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי קברי:

    אלא ר' עקיבא מ"ט אהדריה כו'למ"ד קנסא לכהנים קפריך אם איתא דתקנתא לכהנים הואי מי הוה מהדר ר"ע לפתחא לבי קברי נהי נמי דקרא בלוים כתיב מיהו ר"ע לבתר דקנסינהו עזרא הוה:

    ושוטרים הרבים בראשיכםדהיינו ישראל שהם רבים מלוים:

    מתני' ניסת ללויאחר שילדה מכהן:

    תאכל במעשרולא בתרומה דהדר הויא זרה:

    מת ולה הימנו בן תאכל במעשרבשביל בנה והאי בן פסיל לה מתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר וכתיב (ויקרא כ״ב:י״ג) וזרע אין לה ושבה והרי יש לה זרע ואע"ג דקרא בבת כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא נמי בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת בשביל בנה הלכך כי היכי דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרה בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן נמי כי אית לה זרע בין מלוי או מישראל לא הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:

    יבמות 86 עמוד ב

    1לכהן. לכהן ולא ללוי? אימא אף לכהן. מאי טעמא דר' עקיבא דכתיב: ״(במדבר יח״, כו) ״ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם״, בלוים קא משתעי קרא. ואידך כדר' יהושע ב"ל דאמר ר' יהושע ב"ל בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהם: (יחזקאל מד, טו) ״והכהנים הלוים בני צדוק״.

    2ור"ע הכא לא מצית אמרת, דכתיב: ״(במדבר יח״, לא) ואכלתם אותו בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות ואידך כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי׃

    3ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה אזל ר"ע אהדריה לפתחא לבי קברי אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי׃

    4איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר. פליגי בה רבי יונתן וסביא חד אמר שלא עלו בימי עזרא וח"א כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן׃

    5בשלמא למאן דאמר שלא עלו משום הכי קנסינהו אלא למ"ד כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן משום כהנים קנסינהו ללוים אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא והכא בהא קמיפלגי מר סבר קנסא לעניים ומר סבר כהנים בימי טומאתן עניים נינהו׃

    6בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום הכי אהדריה ר"ע לפתחא לבי קברי אלא למאן דאמר לכהנים אמאי אהדריה לפתחא לבי קברי הכי קאמר ליה אי דקא אתית בתורת קנסא אית לך ואי קא אתית בתורת חלוקה לית לך׃

    7ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא דכתיב ״(עזרא ח״, טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אמר רב חסדא בתחלה לא היו מעמידים שוטרי' אלא מן הלוים שנאמר ״(דברי הימים ב יט״, יא) ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל שנאמר ״ושוטרים הרבים בראשיכם״:

    Mishna

    8בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן תאכל במעשר ניסת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת ולה הימנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר׃

    9מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה מלוי תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר׃

    Tosafot

    מאי טעמא דר"עלכאורה נראה דר"מ ור"א פליגי בפלוגתא דר"ע ור' אלעזר בן עזריה דר"מ דלעיל כר"ע ותימה דבפ' המוכר את הספינה (ב"ב פא: ושם) אמר דיהיב ליה לכהן וכר' אלעזר בן עזריה והתם מתרץ לה בין לר"מ בין לרבנן וצ"ל דאליבא דרבנן מוקי לה התם כר"א בן עזריה אבל לר"מ אית ליה לאוקומי בתר דקנסינהו עזרא דלכ"ע לכהן ואפילו למ"ד קנסא לעניים יכול ליתן לכהן עני:

    מי שיכול לאוכלו בכל מקוםוא"ת לר"מ דאוסר לזרים מ"ט דמעשר ללוי ולא לכהן דלא מצי דריש כר"ע מי שיכול לאוכלו בכל מקום דמההוא טעמא דאסור לזרים אסור לאוכלו נמי בטומאת הגוף וא"א לאוכלו בבית הקברות וי"ל דאע"ג דאסור לזרים גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום:

    מפני מה קנסו לוים במעשרפי' ר"י דלא מצינו בהדיא אלא מצינו בעזרא והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים ואיכא למימר דהכי קאמר כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבואו עמהם הכהנים וקשה דלר' אלעזר בן עזריה דלא שקלי לוים כלל בתר קנסא אלא כהנים הא לא משתמע מההוא קרא דהא ליכא למימר שהיו הכהנים עם הלוים לקבל מהם מעשר משלהם דהא בשלהם לא קנסום כדמוכח בפ' הזרוע (חולין דף קלא:) וי"ל דלר"א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדמוכח פ"ב דכתובות (דף כו. ושם) וכ"ש בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס ולכך נאמר שילך הכהן עם הלוים ולמ"ד קנסא לעניים נקט כהן עם הלוים משום דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות וה"ה עניי ישראל למ"ד מעשר מותר לזרים והר' יוסף אומר דנפקא לן מדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר הוא לשכה שתקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י לט) וכיון שמצוה לתת שם מעשר אם כן של כהנים הוא וקי"ל (מגילה טו.) מלאכי זה עזרא ולמ"ד קנסא לעניים מצוה לתת לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית:

    מר סבר קנסא לענייםדוקא ולא לכהנים עשירים ואליבא דר"ע פליגי דלר"א בן עזריה דשקלי כהנים מן התורה אפי' עשירים בתר דקנסינהו נמי דהוי לכהן ולא ללוי כדמוכח בהזרוע (חולין קלא:) ובפרק ב' דכתובות (דף כו. ושם) שקלי נמי כהנים עשירים דלדידהו לא קניס עזרא שהרי עלו וקנסא לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניי לוים ולא עניי ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו ועוד דמשמע הכא דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי לכ"ע אע"ג דמדאורייתא לר"ע ללוי ולא לכהן אלא ודאי עניים דקאמר אפילו עניי ישראל וכהנים ומיהו למ"ד מעשר ראשון אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה וכה"ג אמרינן בפ"ב דכתובות (שם) ונראה דלר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:) ובפ"ב דכתובות (דף כו.) פריך הש"ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר"ע דיין שיקנסום ליתן גם לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר"ע ולר"א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא כדאמר בפ' שני דכתובות (שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר"ע תדע דלמ"ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר"א בן עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (במדבר י״ח:ל״א) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו:

    ומבני לוי לא מצאתי שםוהא דתנן בקדושין (דף סט.) עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשיב לוים וקרא נמי כתיב (עזרא א׳:ה׳) ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והלוים וגו' אלמא עלו פרש"י בעשרה יוחסין (שם) דאותן לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונותיהן ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    ת"ר תרומה לכהן וכו' עד ההוא גנתא וכו' איתמר למה קנסו לויים במעשר פרש"י ז"ל דלאו אפלוגתא דר"ע ור' אלעזר בן עזריה קאי דאינהו מדאורייתא פליגי כדמוכח לעיל אלא אעלמא קיומי דאמרי' בכמה דוכתי' דקנסינהו ונקטי ליה הכא לאתויי עליה עובדא דגנתא דהוה שקיל ראב"ע ובמ' כתובות לא פי' כן והא ודאי דלר' אלעזר בן עזריה כיון דמדאורייתא בין לכהן בין ללוי קנסא דעזרא הוה לכהן ולא ללוי כלל אבל לר"ע דאמר דמדאוריתא ללוי דוקא קנסא דעזרא אפשר דלא הוה אלא דליהבו בין לכהן בין ללוי וא"ת א"כ מאי טעמא אהדרי' לפתחא לבי קברי לגנתא דר' אלעזר הא פרישנא טעמא בסמוך משום דאיהו הוה שקיל בתורת חלוקה ולא מדין קנסא דעזרא וא"ת כיון דמדאוריתא לר"ע דוקא ללוי היאך אפשר לקנוס עזרא שיתנו לכהן כלל שהרי לא יצאו ישראל ידי נתינה וי"ל כיון דממונא הוא הפקר ב"ד הפקר ואפקוה רבנן למעשר מן הלוים ואוקמינהו ברשות כהנים ועשאום כשלוחי' של לויים:

    בתורת חלוקה לי' לך פי' דכיון שאין אתה גומר לקבל אלא בתורת חלוק' ולא משום קנס עזרא אף הם לא יצאו ידי נתינה דמדאוריתא ללוי ולא לכהן כלל:

    בת ישראל לכהןכללא דמתני' דבת ישראל שנשא' לכהן אוכלת בתרומה בשבילו וא' מת אוכל' בשביל זרעו וכשנשאת לאחרים נפסלת מאכילתה בשבילו ואם נתאלמנה ואין לה זרע ממנו חוזרת ואוכלת בשביל זרעו של כהן וכשם שישראל וזרעו פוסלה כך לוי וזרעו. ומיהו דין הלוי במעשר כדין כהן בתרומה ואמרי' בגמ' מ"ל דבת ישראל לכהן אוכלת בשביל בנה כהן שאם נשאת לישראל ואין לה זרע ממנו חוזר' ואוכלת בשביל בנה כהן ואמרי אמ' ר' אבא בת ובת ואוקימנא אפי' לרבנן דלא דרשי ו' כוליה ובת קרא יתירא וכבר פי' בפ' אלמנה לכ"ג. וק"ל והיא גופא דאכלה בשביל בנה מ"ל דאי משום דדרשי' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו מהיכא תיתי לך האי דרשא לסרוסי קרא הכי ואי משום דמקרא מיותר הוא דקנין כסף אוכל וק"ו ליליד בית הא דרשי' ליה במ' גיטין דאייתר לה למדריש דיליד בית אעפ"י שאינו שוה כלום אוכל בתרומה מש"כ בקנין כספו דבעינן שיהא שוה פרוטה לכל והנכון בזה מה שתירץ הרמב"ן ז"ל דאי משום ההי' דרשא דהתם מסתייה דליכתוב קרא כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו ולמה לי' למהדר ומכתב הם יאכלו בלחמו אלא ודאי מיותר לדרשא דקרינן בי' יאכילו בלחמו האי יליד בית שהוא בנתים לדרוש לפניו ולאחריו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 86b

    Yevamot 86b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 331 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לכהן ולא ללוי בתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר:

    בני צדוק וצדוק כהן הוה וקרא לבניו הלוים:

    ר"א בן עזריה כהן הוה כדאמר בברכות (דף כז:) דהוא עשירי לעזרא:

    עקיבא בתרמילו משום דר"ע רעיא דכלבא שבוע הוה:

    תרמילו חמת של עור בשטייל"א בלע"ז ורועה נותן בה פתו ותולה בצוארו:

    מפני מה קנסו לוים במעשר לאו לעיל קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין בהש"ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:) תנן יוחנן כ"ג העביר הודיית המעשר ואמר מפני שאין מפרישין אותו כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה משום דקבעי למיפרך עלה מהא דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי קברי:

    אלא ר' עקיבא מ"ט אהדריה כו' למ"ד קנסא לכהנים קפריך אם איתא דתקנתא לכהנים הואי מי הוה מהדר ר"ע לפתחא לבי קברי נהי נמי דקרא בלוים כתיב מיהו ר"ע לבתר דקנסינהו עזרא הוה:

    ושוטרים הרבים בראשיכם דהיינו ישראל שהם רבים מלוים:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 86b · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא דר"ע לכאורה נראה דר"מ ור"א פליגי בפלוגתא דר"ע ור' אלעזר בן עזריה דר"מ דלעיל כר"ע ותימה דבפ' המוכר את הספינה (ב"ב פא: ושם) אמר דיהיב ליה לכהן וכר' אלעזר בן עזריה והתם מתרץ לה בין לר"מ בין לרבנן וצ"ל דאליבא דרבנן מוקי לה התם כר"א בן עזריה אבל לר"מ אית ליה לאוקומי בתר דקנסינהו עזרא דלכ"ע לכהן ואפילו למ"ד קנסא לעניים יכול ליתן לכהן עני:

    מי שיכול לאוכלו בכל מקום וא"ת לר"מ דאוסר לזרים מ"ט דמעשר ללוי ולא לכהן דלא מצי דריש כר"ע מי שיכול לאוכלו בכל מקום דמההוא טעמא דאסור לזרים אסור לאוכלו נמי בטומאת הגוף וא"א לאוכלו בבית הקברות וי"ל דאע"ג דאסור לזרים גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום:

    מפני מה קנסו לוים במעשר פי' ר"י דלא מצינו בהדיא אלא מצינו בעזרא והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים ואיכא למימר דהכי קאמר כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבואו עמהם הכהנים וקשה דלר' אלעזר בן עזריה דלא שקלי לוים כלל בתר קנסא אלא כהנים הא לא משתמע מההוא קרא דהא ליכא למימר שהיו הכהנים עם הלוים לקבל מהם מעשר משלהם דהא בשלהם לא קנסום כדמוכח בפ' הזרוע (חולין דף קלא:) וי"ל דלר"א בן עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך לבית הגרנות לחלוק במעשר כדמוכח פ"ב דכתובות (דף כו. ושם) וכ"ש בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס ולכך נאמר שילך הכהן עם הלוים ולמ"ד קנסא לעניים נקט כהן עם הלוים משום דשכיחי עניי כהנים טפי לפי שאין עסוקין במלאכה אלא בעבודת בית המקדש וגם אין להם קרקעות וה"ה עניי ישראל למ"ד מעשר מותר לזרים והר' יוסף אומר דנפקא לן מדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר הוא לשכה שתקן עזרא לתת שם תרומת כהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י לט) וכיון שמצוה לתת שם מעשר אם כן של כהנים הוא וקי"ל (מגילה טו.) מלאכי זה עזרא ולמ"ד קנסא לעניים מצוה לתת לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כדפרישית:

    מר סבר קנסא לעניים דוקא ולא לכהנים עשירים ואליבא דר"ע פליגי דלר"א בן עזריה דשקלי כהנים מן התורה אפי' עשירים בתר דקנסינהו נמי דהוי לכהן ולא ללוי כדמוכח בהזרוע (חולין קלא:) ובפרק ב' דכתובות (דף כו. ושם) שקלי נמי כהנים עשירים דלדידהו לא קניס עזרא שהרי עלו וקנסא לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניי לוים ולא עניי ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו ועוד דמשמע הכא דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי לכ"ע אע"ג דמדאורייתא לר"ע ללוי ולא לכהן אלא ודאי עניים דקאמר אפילו עניי ישראל וכהנים ומיהו למ"ד מעשר ראשון אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה וכה"ג אמרינן בפ"ב דכתובות (שם) ונראה דלר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:) ובפ"ב דכתובות (דף כו.) פריך הש"ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר"ע דיין שיקנסום ליתן גם לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר"ע ולר"א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא כדאמר בפ' שני דכתובות (שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר"ע תדע דלמ"ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר"א בן עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (במדבר י״ח:ל״א) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו:

    ומבני לוי לא מצאתי שם והא דתנן בקדושין (דף סט.) עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשיב לוים וקרא נמי כתיב (עזרא א׳:ה׳) ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והלוים וגו' אלמא עלו פרש"י בעשרה יוחסין (שם) דאותן לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונותיהן ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים:

    Tosafot on Yevamot 86b · Sefaria

    Ritva

    ת"ר תרומה לכהן וכו' עד ההוא גנתא וכו' איתמר למה קנסו לויים במעשר פרש"י ז"ל דלאו אפלוגתא דר"ע ור' אלעזר בן עזריה קאי דאינהו מדאורייתא פליגי כדמוכח לעיל אלא אעלמא קיומי דאמרי' בכמה דוכתי' דקנסינהו ונקטי ליה הכא לאתויי עליה עובדא דגנתא דהוה שקיל ראב"ע ובמ' כתובות לא פי' כן והא ודאי דלר' אלעזר בן עזריה כיון דמדאורייתא בין לכהן בין ללוי קנסא דעזרא הוה לכהן ולא ללוי כלל אבל לר"ע דאמר דמדאוריתא ללוי דוקא קנסא דעזרא אפשר דלא הוה אלא דליהבו בין לכהן בין ללוי וא"ת א"כ מאי טעמא אהדרי' לפתחא לבי קברי לגנתא דר' אלעזר הא פרישנא טעמא בסמוך משום דאיהו הוה שקיל בתורת חלוקה ולא מדין קנסא דעזרא וא"ת כיון דמדאוריתא לר"ע דוקא ללוי היאך אפשר לקנוס עזרא שיתנו לכהן כלל שהרי לא יצאו ישראל ידי נתינה וי"ל כיון דממונא הוא הפקר ב"ד הפקר ואפקוה רבנן למעשר מן הלוים ואוקמינהו ברשות כהנים ועשאום כשלוחי' של לויים:

    בתורת חלוקה לי' לך פי' דכיון שאין אתה גומר לקבל אלא בתורת חלוק' ולא משום קנס עזרא אף הם לא יצאו ידי נתינה דמדאוריתא ללוי ולא לכהן כלל:

    בת ישראל לכהן כללא דמתני' דבת ישראל שנשא' לכהן אוכלת בתרומה בשבילו וא' מת אוכל' בשביל זרעו וכשנשאת לאחרים נפסלת מאכילתה בשבילו ואם נתאלמנה ואין לה זרע ממנו חוזרת ואוכלת בשביל זרעו של כהן וכשם שישראל וזרעו פוסלה כך לוי וזרעו. ומיהו דין הלוי במעשר כדין כהן בתרומה ואמרי' בגמ' מ"ל דבת ישראל לכהן אוכלת בשביל בנה כהן שאם נשאת לישראל ואין לה זרע ממנו חוזר' ואוכלת בשביל בנה כהן ואמרי אמ' ר' אבא בת ובת ואוקימנא אפי' לרבנן דלא דרשי ו' כוליה ובת קרא יתירא וכבר פי' בפ' אלמנה לכ"ג. וק"ל והיא גופא דאכלה בשביל בנה מ"ל דאי משום דדרשי' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו מהיכא תיתי לך האי דרשא לסרוסי קרא הכי ואי משום דמקרא מיותר הוא דקנין כסף אוכל וק"ו ליליד בית הא דרשי' ליה במ' גיטין דאייתר לה למדריש דיליד בית אעפ"י שאינו שוה כלום אוכל בתרומה מש"כ בקנין כספו דבעינן שיהא שוה פרוטה לכל והנכון בזה מה שתירץ הרמב"ן ז"ל דאי משום ההי' דרשא דהתם מסתייה דליכתוב קרא כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו ולמה לי' למהדר ומכתב הם יאכלו בלחמו אלא ודאי מיותר לדרשא דקרינן בי' יאכילו בלחמו האי יליד בית שהוא בנתים לדרוש לפניו ולאחריו:

    Ritva on Yevamot 86b · Sefaria

    Meiri

    מעשר ראשון התורה נתנתו ללוי שנאמר ואל הלוים תדבר ונאכל בכל מקום שאינו צריך חומה ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל אלא כל שניטלה תרומתו הרי הוא חולין שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן ולויים וכהנים אף הם מפרישין תרומות ומעשרות לעצמן אלא שאין מוציאין מעשר ראשון מיד הכהן ליתנו ללוי וכן שאר מתנות כהונה אין מוציאין אותם מכהן לכהן ובימי עזרא קנסו את הלויים שלא ליתן להם מעשר ראשון כלל מפני שלא עלו עמו לירושלם אלא ינתן או לעניים או לכהנים לאכלו בימי טומאתן ולא להם כלל ויש אומרים שלא היה הקנס אלא ליתנו להם או לכהן ואין זה כלום שהרי בסוגיא זו חלק ר' אלעזר בן עזריה לומר דמדאוריתא אף לכהן ואם כן לדידיה מיהא מאי קנסא ור' עקיבא לא חלק עמו אלא בדין תורה אבל לענין קנס מודי ליה והראיה שהרי מצינו בסוגיא זו בההיא גינתא דהוה ר' אלעזר בן עזריה שקיל מעשר ראשון מינה ר"ל מתורת כהונה ואהדריה ר' עקיבא לפתחא דגינתא אבי קברי ר"ל שהחזיר הפתח שלא יוכל אדם ליכנס בה אלא דרך בית הקברות כדי שלא יוכל ר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן ליכנס לשם ושיתנהו לעניים עד שכעס עליו ואמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי כלומר אפילו הוא חוזר לתרמילו שהיה רועה עם כלבא שבוע אנא חיי בלא מעשר שלו ושאלו בה מאי טעמא עבד ר' עקיבא הכי והשיבו מפני שהיה ר' אלעזר נוטלו בדין תורה ומפני שהיה אומר שאף מן התורה כהנים ולויים שוים בו ולא בתורת קנס ואמר ליה אי בתורת קנס קא אתית אית לך כלומר ולא ללוי אי בתורת חלוקה קא אתית לית לך אלא אתננו לעניים אלמא דלגמרי קנסינהו ואף בשני של כתובות אמרו אימר דאמר ר' אלעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר ותירץ לבתר דקנסינהו עזרא אלמא לגמרי קנסינהו:

    Meiri on Yevamot 86b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מ"ס קנס לעניים כו' וקנס לעניים דקאמר הכא אין לפרש דוקא לעניים לוים כו' עכ"ל ויש לתמוה לדבריהם היאך קס"ד למימר דוקא לעניים לוים קאמר דא"כ קרא דוהיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים דמיניה ילפינן קנסא לעיל היאך מתוקם וכן לפי' הר"ר יוסף דבלשכה היו נותנין אותו לכהנים משום דעניים שכיחי בהו כמ"ש התוס' לעיל ובתוס' פרק האשה שנתארמלה כתבו ג"כ כל דבריהם שבשמעתין אך שהקדימו דבריהם אלו ואח"כ כתבו הא דפי' הר"ר יוסף ממה שקנסו לוים וכן נראה דדבריהם אלו כבר נאמרו מקודם ממה שכתבו לעיל בפשיטות לראב"ע דלא שקלו לוים כלל כו' ועדיין לא פירשו זה אלא בדיבור זה ולפי זה שנקדים דברים אלו יש ליישב קצת התמיהא ודו"ק גם מההיא דפרק הספינה שכתבו התוס' לעיל דקאמר דיהיב ליה לכהן מוכח שפיר דלאו דוקא לעניים לוים דאם כן היאך מיתוקמא לר"מ כמו שפירש לעיל התוס' אלא לפי שהתוס' בפ' האשה שנתארמלה לא דברו מזה כלום ואגב שיטפא לישנא דתוס' דפ' האשה שנתארמלה אזלי כאן בדבריהם אלו:

    Chidushei Halachot on Yevamot 86b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה מי שיכול לאוכלו בכל מקום וכו' עד וי"ל וכו' גזירת הכתוב הוא ואכלתם אותו בכל מקום. ר"ל דאע"ג דאסור לזרים אע"פ כן גזירת הכתוב הוא שמותר לאוכלו בטומאת הגוף ובבית הקברות כדמשמע מקרא דואכלתם אותו בכל מקום דמשמע אפי' בבית הקברות:

    ד"ה מפני מה וכו' עד וי"ל דלראב"ע לא נמנעו וכו' ר"ל אע"ג שלר' אלעזר בן עזריה שקנסו הלוים שלא יתנו להם מעשר כלל מכל מקום הלוים שלא חשו לזה והלכו מעצמן על כרחן של הב"ד ליטול המעשר לכך צוה שילכו הכהנים עמהם:

    בא"ד לעיל מזה לקבל המעשר משלהם פירש כשהיה להם ללוים תבואה שלהם שקצרו משדותיהם היו מחויבים ליתן מאותה תבואה מעשר לכהנים:

    ד"ה ומבני לוי לא מצאתי וכו' עד קצוצי בהונות היו וכו' ודבר תמוה הוא שחיו כל אותן הימים עד שחזרו מן הגולה:

    Maharam on Yevamot 86b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עֲקִיבָא בְּתַרְמִילוֹ וַאֲנָא חַיִּי עיין פירוש רש"י ז"ל. ונראה לי בס"ד ודאי לא כיון לזלזל בכבודו של אותו צדיק אלא דרך בדיחות דיבר כלומר רבי עקיבה עודנו פקח גדול במילי דעלמא כמו זמן שהיה תרמילו בידו שגם עתה דבר חכמה עשה שהיסב הפתח לצד אחר.

    בַּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ מַעֲמִידִין שׁוֹטְרִים אֶלָּא מִן הַלְּוִיִּים נראה לי בס"ד הטעם כי בעון העגל לא חטאו ואדרבה נתקנאו קנאת ה' וחגרו איש חרבו לעשות דין ולנקום נקם בעובדי העגל כמו שנאמר (דברים לג, ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, וכאשר דרשו רבותינו ז"ל (יומא סו:) בזה מה שאין כן בכל שבטי ישראל לא נתקנאו בקנאה זו לכן פסקו להם מן השמים מעלה זו שלא היו מעמידין שוטרים אלא מהם.

    Ben Yehoyada on Yevamot 86b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 86, Amud Bet, about 331 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 148 words

      Opens “לכהן. לכהן ולא ללוי? אימא אף לכהן.…”

    2. Segment 239 words

      Opens “ור"ע הכא לא מצית אמרת, דכתיב: (במדבר…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן…”

      Named: רבי אלעזר.

    4. Segment 424 words

      Opens “איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר. פליגי…”

      Named: רבי יונתן.

    5. Segment 542 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר שלא עלו משום הכי…”

    6. Segment 638 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום הכי…”

    7. Segment 758 words

      Opens “ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא דכתיב…”

      Named: רב חסדא.

    8. Segment 841 words

      Opens “מתני׳ בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה.…”

    9. Segment 919 words

      Opens “מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 86b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026