Talmud Builders

    Yevamot 36a

    Back to index

    English translation — Yevamot 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that anyone who is eligible for levirate marriage is eligible for ḥalitza and anyone who is not eligible for levirate marriage is not eligible for ḥalitza . Therefore, the original understanding of Rabbi Yoḥanan’s opinion, that both the intercourse and the ḥalitza of a pregnant woman are valid, was accurate.

    2Rava therefore provides a different defense of Rabbi Yoḥanan’s opinion: Rather, Rava said that this is what the baraita is saying: In the case of one who consummates the levirate marriage with his yevama under the assumption that there is a mitzva to do so, and then she is found to have been pregnant at the time of the intercourse, a rival wife of this yevama may not marry lest the offspring be viable, and intercourse with a woman pregnant with viable offspring is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse, and ḥalitza of a woman pregnant with viable offspring is not considered effective ḥalitza . And furthermore, even if the offspring is viable, it does not release her and her rival wives from the levirate bond until it comes into the air of the world, i.e., until it is actually born.

    3It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: In the case of one who consummates a levirate marriage with his yevama , and then she is found to have been pregnant at the time of the intercourse, a rival wife of this yevama may not marry lest the offspring be viable. This is because intercourse or ḥalitza with a woman pregnant with viable offspring does not release a yevama from the levirate bond; rather, the offspring releases her. And furthermore, even if the offspring is viable, it does not release her and her rival wives from the levirate marriage bond until it comes into the air of the world.

    4The Gemara explains that the baraita appears to contradict Reish Lakish’s opinion: According to the baraita , the only reason that levirate marriage with the pregnant yevama does not permit the rival wife to marry is as the baraita stated: Lest the offspring be viable. By inference, were the offspring not viable, her rival wife would be released from the levirate bond. If so, let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish.

    5The Gemara defends Reish Lakish’s opinion: Reish Lakish could have said to you: This is what the baraita is teaching: In the case of one who consummates a levirate marriage with his yevama , and then she was found to have been pregnant at the time of the intercourse, a rival wife of this yevama may not marry lest the offspring not be viable, which would mean that all the rival wives are bound by the levirate bond. And even if one of those wives has intercourse or performs ḥalitza with the yavam , it would be ineffective in releasing them from the levirate bond because ḥalitza with a pregnant woman is not considered effective ḥalitza , and intercourse with a pregnant woman is not considered a valid consummation of levirate marriage through intercourse.

    6Reish Lakish explains the need for the final clause of the baraita : And even if you say: Let the wives marry without the need for any levirate marriage or ḥalitza because one should follow the majority of women, and the majority of women give birth to a full-fledged, i.e., viable, offspring, and therefore one should presume no levirate bond exists, to counter this claim the baraita concludes: Even if the offspring will be viable, an offspring does not release a yevama and her rival wives from the levirate bond until it comes into the air of the world.

    7Rabbi Elazar said: Is it possible that there is halakhic acceptance of this opinion of Reish Lakish and it was not hinted to by something taught in the Mishna? He went out of the study hall, carefully checked the mishnayot , and found one that supported Reish Lakish’s opinion, as we learned in a mishna: In the case of a woman whose husband and rival wife went overseas, and then witnesses came and said to her: Your husband died, and her husband had a brother, this woman may neither marry someone other than his brother, nor may she enter into levirate marriage with that brother, until she knows whether perhaps her rival wife is pregnant. If she discovers that her rival wife is not pregnant, she would then be able to perform levirate marriage or ḥalitza . If she discovers her rival wife is pregnant, she would have to wait to see if the pregnancy is viable. If it is found to be viable, only at that point would she be permitted to marry someone else.

    8Rabbi Elazar explains how this mishna supports Reish Lakish’s opinion: Granted, she may not enter levirate marriage as perhaps her rival wife is pregnant and the offspring will be viable, and therefore by consummating the levirate marriage the yavam would encounter the Torah prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. But why may she not perform ḥalitza ? Granted, she may not perform ḥalitza during the first nine months following her husband’s death and then proceed to also marry during those nine months; this is prohibited due to the fact that there is the uncertainty whether her rival wife is pregnant with viable offspring, in which case she would be released from the levirate bond.

    9But let her perform ḥalitza during the first nine months following her husband’s death and then wait to marry until after those nine months. By that point in time, even if the rival wife was pregnant she would have already given birth. If the offspring was viable, then it emerges that there was never a levirate bond, and if it is not viable, then she was released from her levirate bond through the ḥalitza she performed. Either way, she would now be permitted to remarry. Why, then, does the mishna not consider this possibility? Rabbi Elazar claims that the only explanation for this is if the mishna assumes that ḥalitza performed while one of the wives of the deceased is pregnant is not effective. As such, the mishna is a proof for Reish Lakish’s opinion.

    10The Gemara rejects Rabbi Elazar’s proof: But even according to your reasoning that ḥalitza with a pregnant woman is not effective, the mishna should have considered an additional possibility: Let her perform ḥalitza and marry, doing both after nine months have passed since the death of her husband. Doing so should be effective according to both Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan.

    11Rather, the discussion of this topic should be held apart from that mishna, as the true reason for that mishna’s ruling is as it is Abaye bar Abba and Rav Ḥinnana bar Abaye who both say that she is prohibited from performing ḥalitza while one of the wives of the deceased is pregnant because perhaps the offspring will be viable, in which case any ḥalitza performed would be entirely unnecessary and therefore meaningless, and she would remain permitted to marry into the priesthood, as the opening mishna of the chapter rules. However, in this situation people might not realize that the ḥalitza she performed was meaningless, and they would think she is a ḥalutza , who is prohibited from marrying a priest. And it would therefore emerge that if she were allowed to perform ḥalitza while pregnant, it is possible that you will ultimately require a public announcement to be made for her to attest to the fact that she is in fact still permitted to marry into the priesthood.

    12The Gemara wonders why this poses a problem: But why not let her perform ḥalitza while still pregnant, and then if it becomes necessary, require a public announcement to be made for her? The Gemara explains why one should avoid having to rely on a public announcement: Perhaps there were some people who were present at the ḥalitza and were not present at the public announcement, and when the courts permit her to marry a priest they might come to say that they are permitting a ḥalutza to marry a priest.

    13Abaye suggests another rejection of Rabbi Elazar’s proof from that mishna: Abaye said to Rabbi Elazar: The very formulation of the mishna refutes Reish Lakish’s opinion, as does the mishna teach that she may neither perform ḥalitza nor enter into levirate marriage? No, the mishna teaches only that she may neither be married nor enter into levirate marriage, which implies only that she may not marry without first performing ḥalitza , but if the yavam performs ḥalitza with her, she would indeed be permitted to marry after nine months have passed since her husband’s death. This understanding of the mishna undermines the basis of Rabbi Elazar’s proof from the mishna.

    14Even if that mishna does not support Reish Lakish’s opinion, nevertheless it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: In the case of one who performs ḥalitza with a pregnant woman and she miscarries, she requires another ḥalitza with the brothers in order to release her from the levirate bond. The baraita assumes that the original ḥalitza is ineffective because it was done while she was still pregnant, which is in accordance with the opinion of Reish Lakish.

    15Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of Reish Lakish in these three disputes: One, this dispute that we already stated with regard to the ḥalitza of a pregnant woman. The other dispute concerns that which we learned in a mishna: In the case of one who verbally divides up his possessions among his descendants, stating how he wishes his estate to be divided after his death, if he increases the proportion of his estate that should go to one of his children or decreases the proportion of his estate that should go to another one of his children, or if he equally distributes between them the double portion of the firstborn, then his words are binding.

    16But if he said explicitly that the receipt of those portions should be considered as an inheritance, then it as though the verbal division of his property that he said is nothing, i.e., it is non-binding, since his words directly contradict the halakhot of inheritance as they are written in the Torah. However, if he wrote a will and somewhere therein he wrote, whether at the beginning, whether at the end, or whether in the middle, that the receipt of the portions should be considered as a gift, as opposed to an inheritance, then his words are binding.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דכל העולה לייבום כו'דביאתה פוטרתה:

    עולה לחליצהדכתיב (דברים כ״ה:ז׳) אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו':

    שמא יהא הולד של קיימא וביאת מעוברתבולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי והכא ליכא למימר הכי והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    הא לא יהא ולד של קיימאדלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה:

    אמר לך ר"ל הכי קתניכלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא לא יהא. והאי דקתני סיפא ולד אינו פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא מיירי הכי קאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    שהלך בעלהואין לו בנים:

    לא תנשאקס"ד אפילו ע"י חליצה קאמר דלא תנשא לשוק לעולם:

    היא צרתהאותה צרתה שהלכה עמו. אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא צרתה והכי מפרש בפ' האשה:

    אלא לא תחלוץותנשא לשוק:

    אמאיאי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה:

    בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך ג'שמת:

    לאאפשר דהיינו ספק דבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאפילו נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון אכתי איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא ואע"פ שאין אלא ו' חדשים וב' ימים דקי"ל (ר"ה דף יא.) יולדת לז' יולדת למקוטעין ואע"ג דהיא לאו ודאי מעוברת דהא מדקתני שמא מעוברת צרתה מכלל דאחר זמן מרובה שהלך בעלה למדינת הים קמיירי לא פלוג רבנן בנשים אלא כולן צריכות להמתין:

    אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר כו'וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי נהי נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה הני מילי בנפל אבל הכא הא איכא למיחש שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי הכל אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם. ונראה בעיני דה"ג בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא דהיינו ספק שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ול"ג אי בן ט' לראשון ופירושו היה בספרים משובשים. אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא חליצה לא פטרה כר"ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו:

    ולטעמיךאי טעמא דלא תחלוץ משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה היא תחלוץ לאחר ט' דהשתא ודאי לאו מעוברת היא ותנשא ומ"ט קתני עד שתדע ואפי' לסוף כמה שנים:

    אלא בר מינה דההיאכלומר מההיא לא תידוק סייעתא לר"ל דהא דקתני לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא אלא כדאביי בר אבין כו':

    שמא יהא ולדצרתה:

    בן קיימאונמצא חליצתה שלא לצורך וכשרה לכהונה ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלתה חליצתה:

    [א"ל] אביי מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתנידתידוק מינה סייעתא לר"ל:

    לא תנשא קתנידלא תנשא לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר צרתי ילדה לבעלי אע"פ שרוב נשים יולדות אבל אי חלצה אפי' בתוך ט' ה"נ דמשתריא לאחר ט' דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה:

    על פיואחרי דברי פיו ולא בסתם ירושה בשתיקה:

    ריבה לאחד ומיעט לאחד או שהשוה לו את הבכור דבריו קיימיםדלכולן נתן בחייו ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט מיעט:

    ואם אמר משום ירושהפלוני יירש שדה פלונית ופלוני שדה פלונית:

    לא אמר כלוםשהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הואיל ולא חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים:

    בתחלהתנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה:

    באמצעירשה ותנתן לו וירשה:

    בסוףירשה ותנתן לו:

    יבמות 36 עמוד א

    1דכל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאין עולה ליבום אינו עולה לחליצה.

    2אלא אמר רבא, הכי קאמר: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא. וביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה. והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם.

    Baraita

    3תניא כוותיה דרבא: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא, ואין ביאה וחליצה פוטרת, אלא ולד פוטר. והולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם.

    4טעמא דשמא יהא ולד בן קיימא הוא, הא לא הוי ולד בן קיימא מיפטר צרתה, לימא תיהוי תיובתא דר"ל׃

    5אמר לך ר"ל הכי קתני: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה, שמא לא יהא הולד בן קיימא, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה.

    6וא"ת הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן, ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם.

    7א"ר אלעזר: אפשר איתא להא דריש לקיש ולא תנן לה במתניתין? נפק, דק ואשכח, דתנן: האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעלך הרי זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה.

    8בשלמא יבומי לא שמא יהא ולד בן קיימא, ויפגע באיסור אשת אח דאורייתא, אלא: לא תחלוץ, אמאי? בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא, היינו ספק.

    9אלא תחלוץ בתוך תשעה, ותנשא לאחר תשעה.

    10ולטעמיך: תחלוץ ותנשא לאחר ט'׃

    11אלא, בר מינה דההיא. דאביי בר אבא ורב חיננא בר אביי דאמרי תרוייהו: שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה.

    12ולצרכה! דלמא איכא איניש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואתי למימר: קשרי חלוצה לכהן.

    13א"ל אביי: מידי ״לא תחלוץ ולא תתייבם״ קתני? ״לא תנשא ולא תתייבם״ קתני, בלא חליצה, אבל אי חליץ לה הכי נמי דשריא.

    Baraita

    14תניא כוותיה דריש לקיש: החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין.

    15אמר רבא: הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת: חדא הא דאמרן. אידך, דתנן: המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להם את הבכור דבריו קיימין.

    16ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב, בין בתחלה בין בסוף בין באמצע, משום מתנה דבריו קיימין.

    Tosafot

    בשלמא בתוך ג' חדשים כו'אין גירסא זו נכונה כדפירש בקונטרס ועוד דאי אפשר כלל לדקדק מדאינה חולצת תוך ג' לינשא אחר ג' דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דהא ודאי תוך ג' מודה ר' יוחנן דאין חולצת כדתנן היבמה לא תחלוץ עד שיהיו לה ג' חדשים וטעמא משום דאינה עולה לייבום דאפי' יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא לאו בת ייבום היא ולכך אינה עולה לחליצה אבל בתוך ט' בת ייבום היא אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא או אפילו הפילה לכך דייק שפיר אלא ה"ג תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט':

    ותנשא לאחר ט'תימה דלא מסיק אדעתיה האי ולטעמיך דפריך:

    ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונהודוקא בשאר נשים דלאו גרושות איירי וכן מוקי לה בהדיא בפרק בתרא (לקמן יבמות קיט: ושם) והא דפריך לקמן (יבמות דף מא:) גבי והיבמה לא תחלוץ עד שיהא לה ג' חדשים ומפרש בגמרא מעיקרא טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצא מצריכה כרוז לכהונה תינח אלמנה גרושה מאי איכא למימר אר"י משום דהתם בא להשמיענו דין כל הנשים שנופלות לייבום ואם היה דין אחר לגרושה ה"ל לפרושי אבל הכא דאיירי אם אירע בו מעשה באשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים איירי שפיר דוקא בשאר נשים דלאו גרושות ועדיפא מינה בפרק בתרא דמוקי ההיא דהאשה שלום דוקא בגרושה דפריך מינה אההיא דמייתי הכא:

    הלכתא כר"ל בהני תלתהא דפליגי בפרק ב' דחולין (דף כט: ושם) גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא חשיב הכא אע"ג דסבירא ליה כוותיה בפ' ב' דזבחים (דף ל. ושם) היינו משום דר"ל משמיה דלוי סבא אמרה ותימה דלא חשיב הא דפ"ק דמסכת ע"ז (דף ו: ושם) דתניא כותיה דר"ל דנשא ונתן מותר כיון דחשיב הכא מידי דתניא כוותיה ואור"י דמ"מ התם הלכתא כר' יוחנן דהתם גבי הא דתנן וחכ"א לפניהם אסור לאחריהם מותר פריך חכמים היינו ת"ק ומשני נשא ונתן איכא בינייהו ובפרק קמא דסנהדרין (דף טו: ושם) גבי זאב וארי דתניא כוותיה דר"ל התם פליגי אליבא דר"א ולא סבירא להו כוותיה:

    משום ירושה לא אמר כלוםטעמא מפרש התם במתניתין לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה ורבי יוחנן בן ברוקא פליג בפרק יש נוחלין (ב"ב קל.) ואמר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים וטעמא מפרש התם משום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה והא דכתיב לא יוכל לבכר היינו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות יכול ורבנן ביום הנחילו את בניו מוקמי לדרשא אחריתי ולא יוכל לבכר איצטריך משום דהורע כחו שאין נוטל בראוי כבמוחזק וס"ד דהורע כחו נמי בהא א"נ איצטריך דס"ד כיון דשנואה שנואה בנישואיה דיכול לבכר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    היינו טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונהואי קשיא לך אמאי לא אקשינן הכא תינח אלמנה גרושה מאי איכא למימר כדאקשינן לקמן (יבמות מא, ב) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם תוך שלשה חדשים יש לומר הכי קתני האשה וכי היכי דלא תקשי לן מוקמינן לה באלמנה וכדמוקמינן נמי בפרק האשה שהלך בעלה וצרתה (להלן יבמות קיט, ב) מתניתין דקתני האשה שאמרה נתן לי בן במדינת הים מת בעלי ואחר כך בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת בגרושה ולא באלמנה, כי היכי דלא תקשי לן דאקשינן התם וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדין אמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ואוקמה רב פפא בגרושה משום דאשה משמע הכין ומשמע הכין. אבל לקמן (יבמות מא, ב) דקתני היבמה ושאר כל הנשים כולן במשמע משום הכי קא פרכינן.

    אמר רבא הלכתא כותיה דריש לקיש בהני תלת וכו'ואף על גב דקיימא לן (לעיל יבמות ל, א) כל יבמה שאין אני קורה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, האי בשעת נפילה זקוקה היא אלא דרחמנא אמר עיין עליה לידע אם זקוקה היא אם לא, וכיון שהפילה איגלי מלתא למפרע דזקוקה היתה. אלא דקשיא לי דהא לא עדיפא מקטן וקטנה לר' מאיר דאמר (להלן יבמות סא, ב) דאינן מיבמין משום שמא ימצא סריס, ואפילו הכי פרכינן עליה דר' מאיר בשלהי פרק בית שמאי (יבמות קיא, ב) כדאמרינן התם אמר רבא בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעה שריא ליה והא אמר ר' יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו', ונראה שם מדברי ר"ח ז"ל דאר"מ פריך, אלא דנראה לי דארבנן פריך ושם אאריך בה בס"ד (בד"ה רבא).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 36a

    Yevamot 36a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 336 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דכל העולה לייבום כו' דביאתה פוטרתה:

    עולה לחליצה דכתיב (דברים כ״ה:ז׳) אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו':

    שמא יהא הולד של קיימא וביאת מעוברת בולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי והכא ליכא למימר הכי והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    הא לא יהא ולד של קיימא דלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה:

    אמר לך ר"ל הכי קתני כלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא לא יהא. והאי דקתני סיפא ולד אינו פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא מיירי הכי קאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    שהלך בעלה ואין לו בנים:

    לא תנשא קס"ד אפילו ע"י חליצה קאמר דלא תנשא לשוק לעולם:

    היא צרתה אותה צרתה שהלכה עמו. אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא צרתה והכי מפרש בפ' האשה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 36a · Sefaria

    Tosafot

    בשלמא בתוך ג' חדשים כו' אין גירסא זו נכונה כדפירש בקונטרס ועוד דאי אפשר כלל לדקדק מדאינה חולצת תוך ג' לינשא אחר ג' דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דהא ודאי תוך ג' מודה ר' יוחנן דאין חולצת כדתנן היבמה לא תחלוץ עד שיהיו לה ג' חדשים וטעמא משום דאינה עולה לייבום דאפי' יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא לאו בת ייבום היא ולכך אינה עולה לחליצה אבל בתוך ט' בת ייבום היא אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברא או אפילו הפילה לכך דייק שפיר אלא ה"ג תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט':

    ותנשא לאחר ט' תימה דלא מסיק אדעתיה האי ולטעמיך דפריך:

    ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ודוקא בשאר נשים דלאו גרושות איירי וכן מוקי לה בהדיא בפרק בתרא (לקמן יבמות קיט: ושם) והא דפריך לקמן (יבמות דף מא:) גבי והיבמה לא תחלוץ עד שיהא לה ג' חדשים ומפרש בגמרא מעיקרא טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצא מצריכה כרוז לכהונה תינח אלמנה גרושה מאי איכא למימר אר"י משום דהתם בא להשמיענו דין כל הנשים שנופלות לייבום ואם היה דין אחר לגרושה ה"ל לפרושי אבל הכא דאיירי אם אירע בו מעשה באשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים איירי שפיר דוקא בשאר נשים דלאו גרושות ועדיפא מינה בפרק בתרא דמוקי ההיא דהאשה שלום דוקא בגרושה דפריך מינה אההיא דמייתי הכא:

    הלכתא כר"ל בהני תלת הא דפליגי בפרק ב' דחולין (דף כט: ושם) גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא חשיב הכא אע"ג דסבירא ליה כוותיה בפ' ב' דזבחים (דף ל. ושם) היינו משום דר"ל משמיה דלוי סבא אמרה ותימה דלא חשיב הא דפ"ק דמסכת ע"ז (דף ו: ושם) דתניא כותיה דר"ל דנשא ונתן מותר כיון דחשיב הכא מידי דתניא כוותיה ואור"י דמ"מ התם הלכתא כר' יוחנן דהתם גבי הא דתנן וחכ"א לפניהם אסור לאחריהם מותר פריך חכמים היינו ת"ק ומשני נשא ונתן איכא בינייהו ובפרק קמא דסנהדרין (דף טו: ושם) גבי זאב וארי דתניא כוותיה דר"ל התם פליגי אליבא דר"א ולא סבירא להו כוותיה:

    משום ירושה לא אמר כלום טעמא מפרש התם במתניתין לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה ורבי יוחנן בן ברוקא פליג בפרק יש נוחלין (ב"ב קל.) ואמר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים וטעמא מפרש התם משום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה והא דכתיב לא יוכל לבכר היינו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות יכול ורבנן ביום הנחילו את בניו מוקמי לדרשא אחריתי ולא יוכל לבכר איצטריך משום דהורע כחו שאין נוטל בראוי כבמוחזק וס"ד דהורע כחו נמי בהא א"נ איצטריך דס"ד כיון דשנואה שנואה בנישואיה דיכול לבכר:

    Tosafot on Yevamot 36a · Sefaria

    Rashba

    היינו טעמא שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה ואי קשיא לך אמאי לא אקשינן הכא תינח אלמנה גרושה מאי איכא למימר כדאקשינן לקמן (יבמות מא, ב) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם תוך שלשה חדשים יש לומר הכי קתני האשה וכי היכי דלא תקשי לן מוקמינן לה באלמנה וכדמוקמינן נמי בפרק האשה שהלך בעלה וצרתה (להלן יבמות קיט, ב) מתניתין דקתני האשה שאמרה נתן לי בן במדינת הים מת בעלי ואחר כך בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת בגרושה ולא באלמנה, כי היכי דלא תקשי לן דאקשינן התם וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדין אמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ואוקמה רב פפא בגרושה משום דאשה משמע הכין ומשמע הכין. אבל לקמן (יבמות מא, ב) דקתני היבמה ושאר כל הנשים כולן במשמע משום הכי קא פרכינן.

    אמר רבא הלכתא כותיה דריש לקיש בהני תלת וכו' ואף על גב דקיימא לן (לעיל יבמות ל, א) כל יבמה שאין אני קורה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, האי בשעת נפילה זקוקה היא אלא דרחמנא אמר עיין עליה לידע אם זקוקה היא אם לא, וכיון שהפילה איגלי מלתא למפרע דזקוקה היתה. אלא דקשיא לי דהא לא עדיפא מקטן וקטנה לר' מאיר דאמר (להלן יבמות סא, ב) דאינן מיבמין משום שמא ימצא סריס, ואפילו הכי פרכינן עליה דר' מאיר בשלהי פרק בית שמאי (יבמות קיא, ב) כדאמרינן התם אמר רבא בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעה שריא ליה והא אמר ר' יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה וכו', ונראה שם מדברי ר"ח ז"ל דאר"מ פריך, אלא דנראה לי דארבנן פריך ושם אאריך בה בס"ד (בד"ה רבא).

    Rashba on Yevamot 36a · Sefaria

    Ritva

    דכל העולה לייבום עולה לחליצה ושאינה עולה לייבום אינו עולה לחליצה וא"ת אביי היכי מעיד בה דכ"ע היא ומקרא דרשינן בפ' כיצד בהדיא והכין סוגיא במכילתין כולה ואע"ג דאיכא חייבי לאוין ועשה שעולים לחליצה ואין עולים לייבום התם מרבויי דיבמתו היא כדאיתא בפרק כיצד וי"ל דאביי סבר דכיון דלבסוף הובררה לו וראויי' לייבום אלא שהיתה צריכה להמתין כדי שיתברר ולא יהא באיסור עולה ליבום קרינן ביה ורבה אהדר ליה דבהא נמי דרש"ל כל שאינה עולה ליבום שלא תהא עולה לחליצה לעולם אין חליצה אלא כשיכול לייבם באותה שעה ממש:

    אפשר איתא להא דר"ל וכו' פי' דקי"ל כוותיה והסכימו עליה רבנן ולא תנינן לה במתני':

    נפק דק ואשכח וכו' עד אלא לא תחלוץ אמאי פי' דקס"ד דהכי קאמר לא תנשא אפילו בחליצ' והיינו רבות' דידי'

    ה"ג וכן היא גרש"י ז"ל אלא לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' פי' ממ"נ אם ילדה ולד של קיימא הא ולד פוטר אות' ואם ילדה ולד שאינה של קיימ' נפטרה בחליצת הראשון דהא אמרת דחליצת מעוברת שמה חליצה ול"ג תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר ג' ונראה דטעותא היא דהא איכא למיחש שמא תלד ולד של קיימא שלדברי הכל חליצתה פסולה ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם וכן מחק רש"י ז"ל:

    וליטעמיך תחלוץ ותנשא לאחר ט' פי' וליטעמיך דסברת דטעמא דאינה חולצת תוך ט' הוא מפני חשש פסולה דחליצה אם לא יהא ולד של קיימא תחלוץ לאחר ט' מיהת ממ"נ דאי איכא ולד הולד פוטר ואי ליכא ולד הרי חליצה זו פוטרת לגמרי. וא"ת ודילמא ה"ג דהא הכי קתני שלא תנשא עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה וכיון שעברו ג' חדשים שוב אינה צריכה לידע כלום וי"ל דא"כ מאי עד שתדע דקתני הכי ה"ל למיתני לא תנשא ולא תתייבם שמא מעוברת היא צרתה אלא אימא עד שתדע אמיתת הדברים קאמר או שילדה ולד של קיימא או שהפילה או שלא היתה מעובר' כלל:

    שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה וא"ת והא מוכח לעיל דכל היכא דאיכא ולד דמוכח סמכי אהכרזה דולד דחברתה שהיא במדינת הים לא מוכח עלה מידי וכאילו ילדה היא ולד שאינו של קיימא. ושמעינן מסוגייא דהכא דחליצת מעוברת דלא שמה חליצה היינו אפילו בחולץ לאחת והיתה צרתה מעוברת היא. וא"ת ואמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה וי"ל דחיישי' דלמא לא קיימ' באיסור' מכיון דידעי דילד' צרתה ולא הית' חליצת' כלום:

    הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת וכבר פי' במסכ' מכות דאיכא אחריני דהלכתא כר"ל משום דסוגייא כוותיה או דתניא כוותיה ולא נאמרו הכללות אלא על הרוב ומן הסתם ולפי' אמרו שאין למדין מהן אפי' במקום שנאמר בהם חוץ וכ"ת ולמה הוצרך לפסוק הלכה כר"ל בהא דשמעתין כיון דתניא כוותיה י"ל דלא נקטה אלא משום אידך תרתי. פי' במקומם בס"ד בבא בתרא הילכך הא דתנן אם אין הולד של קיימא יקיים היינו שיחזור ויקיים בדברים ר"ל ומיירי כגון שהפילה או שנולד לח' ודאי ולא נגמרו סימניו הא לאו הכי מוציאה בחליצה דמטילין אותו לחומרא שמא ולד של קיימא הוא דחיישינן לרבנן דפליגי עליה דרשב"ג וצריכה חליצה להתירה לשוק מדרשב"ג דחשיב ליה נפל עד שנדע בבירור שכלו לו חדשיו דבהא ודאי קיימא לן דולד מעליא חשיב:

    Ritva on Yevamot 36a · Sefaria

    Meiri

    כל העולה ליבום מן התורה עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ואע"ג דאלמנה מן הנשואין לכהן גדול חולצת ואם בא עליה לא קנאה התם אינה חולצת אלא מגזירת אלמנה מן האירוסין כמו שביארנו בפרק שני כ' ב':

    הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת לא תנשא צרתה שהרי ביאת מעוברת אינה כלום ושמא לא יהא הולד ולד של קיימא ותצטרך חליצה אחרת ואפילו תמצא לומר שיהא הולד ולד של קיימא כדין רוב נשים מכל מקום מאחר שאין הביאה פוטרת אי אתה פוטרתה אלא מחמת הולד ואין ולד פוטר עד שיצא לאויר העולם אף לכשתמצא לומר שהוא ולד של קיימא וכל שכן לענין פסק שחוששין שמא אינו של קיימא ואף לכשיולד עד שיצא מספק נפל:

    גדולי הדורות שאלו יבמה שילדה וחלצה בתוך שלשים ללידתה כגון שהיה יבמה הולך למדינת הים ומתיראה שמא ימות הולד ותתעגן וחלצה לו ומת הבן תוך שלשים אם נאמר שאינה בת חליצה וצריכה חליצה אחרת אם לאו ופשטו בה שאינה צריכה חליצה אחרת שאף ריש לקיש לא אמרה אלא במעוברת:

    האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ואמרו לה שמת בעלה לא תנשא אף בחליצה ולא תתיבם עד שתדע שאין צרתה מעוברת שמא נתעברה צרתה ואם תתיבם שמא יהא ולד של קיימא ונמצא פוגע באשת אח ואם תאמר שתחלוץ ותנשא הרי אין חליצת מעוברת כלום ואם לא יהא ולד של קיימא תצטרך לחלוץ פעם אחרת ואם תאמר שתחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר תשעה הרי מכל מקום הואיל ופסקת שחליצת מעוברת אינה חליצה הואיל והאחת מעוברת אין תורת חליצה באחת מהן שהרי אמרו עיין עליו ומכל מקום אם החליצה והנשואין שניהם אחר תשעה מן הדין מותר אלא שאסרו בה שמא ילדה צרתה ולד של קיימא וחליצתה של זו ללא צורך וכשרה לכהונה ורואי חליצתה מחזיקין אותה בפסולה ואתה מצריכה כרוז שאם ילדה צרתה אינה חליצה ואע"ג דבדיעבד כשרה אף בלא כרוז כמו שביארנו במשנה מכל מקום לכתחלה יש לחוש ומתוך כך לא תנשא עד שתדע ומכל מקום כתבו גדולי הדורות שאם היא פסולה לכהונה מצד אחר כגון שהיתה גרושה תחלוץ לאחר תשעה ותנשא וסעד להם בתלמוד המערב פ"ד ה"א שאמרו על משנתנו תחלוץ מיד אם בן קיימא הוא לא נגעא ביה חליצה אם אינו בן קיימא חליצתה בידה ר' זעירא אומר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה ר' אושעיא תני מאן יבמי את שאומרין לו יבם אומרין לו חלוץ את שאין אומרין לו יבם אין אומרין לו חלוץ מה נפיק מביניהון היתה כשרה ונתחללה מאן דמר משום כרוז אינה צריכה כרוז מאן דמר את שאין אומרין לו יבם הרי אין אומרין לו יבם ולענין משנתנו מיהא הלכה כר' אושעיא שכשם שאין ביאת מעוברת קונה כך אין חליצתה פוטרת כמו שכתבנו אלא שזו של כרוז יש לה מקום לענין איסור לכתחלה:

    כלל ידוע בכל התלמוד ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן בר מתלת ואחת מהן זו שביארנו בחולץ למעוברת שצריכה חליצה והשניה היא שאמרו בפרק יש נוחלין קכ"ו ב' המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים כלומר הואיל ובלשון מתנה אמרה דלא גרעי בניו מאינשי דעלמא שאלו רצה ליתן נותן ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום ר"ל בהשואת הבכור שאלו באחרים כל שאמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימים ואפילו בשני בני אדם ובשתי שדות כגון ינתן שדה פלונית לפלוני וירש פלוני שדה פלוני קנה אף אותו שבירושה הואיל ובתוך כדי דבור אמרן אבל אם לא אמרן בתוך כדי דבור נחלקו בה ר' יוחנן וריש לקיש ולדעת ריש לקיש אינו כלום אלא אם כן היסב לשון המתנה על שניהם ועל שתי השדות שלשון מתנה של אחד אינו מועיל לאחר והוא שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להם במתנה וירשום וכל שכן אם אין לשון ירושה אלא בתחלה או בסוף והלכה כריש לקיש והשלישית היא שאמרו גם כן בפרק יש נוחלין קל"ו א' הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו ר"ל שאמר לו גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב הרי הן מכורין עד שימות האב מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לדעת ר' יוחנן לא קנה לוקח אף לכשימות האב אלא שיורשו של בן צריך להחזיר דמים ללוקח דקנין פירות דאב כקנין הגוף דמי ולריש לקיש קנה לוקח מיהא לכשימות האב דקנין פירות דאב אינו כקנין הגוף והלכה כריש לקיש ומכל מקום יש אחרת בראשון של ע"ז ו' ב' בנשא ונתן לפני אידיהן שלדעת ר' יוחנן אסור ולריש לקיש מותר והלכה כריש לקיש מדתניא כותיה ואם תאמר משום דהואיל דתניא כותיה לא איצטריך למיתנייה והרי חולץ למעוברת דתניא כותיה ותני לה אלא דבאיסורא לא קא מיירי וחולץ למעוברת מכל מקום בחליצה ליכא איסורא וכן יש אחרות הרבה בתלמוד שהלכה בהם כריש לקיש במקום ר' יוחנן אלא שהם תלויים במחלוקת אחרים ואין הכללים נאמרים אלא במה שהוא מחלוקת של עצמם אבל מה שתלוי במחלוקת אחרים אינו מן הכלל כמו שרמזנו בכמה מקומות מזה החבור:

    Meiri on Yevamot 36a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' שמא לא יהא הולד בן קיימא וחליצת מעוברת כו' צ"ע אלשון שמא דקאמר דהא אם הולד בן קיימא לכ"ע אין חליצת מעוברת שמה חליצה והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם כדמסיק (ב) ויש ליישב דאף לאחר שתלד ויצא הולד לאויר העולם לא תינשא צרתה משום שמא לא יהיה הולד בן קיימא שימות תוך ל' וחליצתה לא תהא חליצה דמעוברת היתה ואליבא דר"מ קאמר הכי דחייש למיעוטא דנשים יולדות שלא בן קיימא וה"נ מוקי בפרק בתרא מתני' דמייתי בסמוך כר"מ ומיהו סיפא דברייתא דקאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים כו' ע"כ אליבא דרבנן קאמר הכי:

    Chidushei Halachot on Yevamot 36a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה הלכתא כר"ל בהני תלת וכו' עד ותימה דלא חשיב הא דפ"ק דע"ז דתניא כוותיה לא חשיב לה זה אינו דהא חשיב הכא מידי דתניא כוותיה דר"ל וכו'. ר"ל כיון דתנא כוותיה מסתמא הלכתא כר"ל א"כ לחשבי' וכ"ת היא הנותנת דהואיל ותניא כוותיה לא חשיב לה זה אינו דהא חשיב הכא מידי דתניא כוותיה ותירץ ואור"י דמ"מ ר"ל אע"ג דתניא כוותיה דריש לקיש לית הלכתא כוותיה אלא כר' יוחנן וכו' ולכך לא חשיב לה הכא וע"ש בתוס' במסכת ע"ז ובמה שכתבתי שם:

    ד"ה משום ירושה לא אמר כלום וכו' עד ורבנן ביום הנחילו את בניו וכו' ולא יוכל לבכר. הוצרכו לכתוב זה משום דקשה להו לתוס' לרבנן לא לכתוב ולא יוכל לבכר ואנא ידענא ממילא דבין חלק פשוט ובין חלק בכורה לא יוכל להנחיל ולשנות מטעם דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה ומהיכי תיתי שנוכל לשנות חלק בכורה דאצטריך קרא למעוטי ועיין בפ' יש נוחלין בתוספות דף ק"ל ריש ע"ב:

    Maharam on Yevamot 36a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אתה מצריכה כרוז לכהונה קשה לי הא בידה לאסור על עצמה על דעת רבים תשמיש של כל הכהנים, וליכא כרוז לכהונה. אחר הזמן נזכרתי בעזה"י שבב"י (סי' קנו) כתב בשם הרי"ו דמסתפק אם מהני תקנתא דנודרת:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 36a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 36, Amud Aleph, about 336 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “דכל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאין…”

    2. Segment 236 words

      Opens “אלא אמר רבא, הכי קאמר: הכונס יבמתו…”

      Named: רבא.

    3. Segment 331 words

      Opens “תניא כוותיה דרבא: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת…”

      Named: רבא.

    4. Segment 419 words

      Opens “טעמא דשמא יהא ולד בן קיימא הוא,…”

    5. Segment 530 words

      Opens “אמר לך ר"ל הכי קתני: הכונס יבמתו…”

    6. Segment 617 words

      Opens “וא"ת הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים…”

    7. Segment 738 words

      Opens “א"ר אלעזר: אפשר איתא להא דריש לקיש…”

    8. Segment 827 words

      Opens “בשלמא יבומי לא שמא יהא ולד בן…”

    9. Segment 97 words

      Opens “אלא תחלוץ בתוך תשעה, ותנשא לאחר תשעה.…”

    10. Segment 105 words

      Opens “ולטעמיך: תחלוץ ותנשא לאחר ט'…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “אלא, בר מינה דההיא. דאביי בר אבא…”

      Named: רב חיננא בר אביי, אביי, אבא.

    12. Segment 1214 words

      Opens “ולצרכה! דלמא איכא איניש דהוי בחליצה ולא…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “א"ל אביי: מידי ״לא תחלוץ ולא תתייבם״…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1411 words

      Opens “תניא כוותיה דריש לקיש: החולץ למעוברת והפילה…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “אמר רבא: הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת:…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1618 words

      Opens “ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום.…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 36a · Segment 13 — “א"ל אביי: מידי ״לא תחלוץ ולא תתייבם״ קתני? ״לא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026