Talmud Builders

    Yevamot 43b

    Chapter 4 - HaCholetz

    גם: יבמות דף מ״ג ע״ב, פרק ד׳ החולץ

    English translation - Yevamot 43b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But does Rabbi Yosei not accept that there is a decree to wait three months in order to distinguish between the seed of the first and second husbands? According to the Gemara’s emendation of his statement, it would appear there is no case in which Rabbi Yosei applies the decree.

    2The Gemara answers: Indeed, he does not accept the decree. And if you wish, say that actually, he does accept the decree and applies it in the case of a married woman who was divorced. And with regard to the challenge to his opinion from the a fortiori inference, emend the mishna and say: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months, since the reason to wait does not apply in this case.

    3The Gemara asks: If so, then this opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of Rabbi Yehuda. What difference is there between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in the case of a woman who was married to her previous husband and seeks to be betrothed. Rabbi Yehuda holds that it is permitted to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months. And Rabbi Yosei holds that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months.

    4The Gemara asks: But does Rabbi Yosei really hold that it is prohibited to betroth a woman who was married to her previous husband without first waiting three months? Isn’t it taught in a baraita : Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband; and how long is her mourning period? It is thirty days. And none of them may be married until they have waited three months.

    5The Gemara clarifies the question: What difficulty does this baraita pose? If we say that the baraita teaches: Rabbi Yosei says that all women may be betrothed without waiting, is the baraita stronger than the mishna that was established as teaching that women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months? Here, too, the baraita could be established as teaching that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may be married within three months.

    6Rather, the difficulty arises from the latter clause that teaches: And none of them may marry until they have waited three months. This implies that Rabbi Yosei holds that it is specifically marrying that is not permitted, but betrothing seems well and is permitted. This challenges the Gemara’s original claim that Rabbi Yosei disagrees with Rabbi Yehuda on this point.

    7Rava said: Resolve the difficulty and emend Rabbi Yosei’s statement to say this: Rabbi Yosei says that all women who were only betrothed to their previous husbands and then divorced may marry within three months except for a widow, due to the mourning period she must observe for her deceased husband. And how long is her mourning period? It is thirty days. And women who were married to their previous husbands may not be betrothed until they have waited three months.

    8The Gemara asks: But does a woman who became a widow from betrothal have to observe a mourning period for her husband? Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Ami teach in a baraita : If one’s wife to whom he was betrothed died, he does not observe a period of acute mourning for her, and if he is a priest he is not permitted to become ritually impure for her. And similarly, if he dies, she does not observe a period of acute mourning for him and she does not become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her. If he dies, she collects payment of her marriage contract. The baraita demonstrates that a widow is required to mourn her husband only if she was married to him and not merely betrothed. If so, clearly Rabbi Yosei’s ruling in the mishna is referring to married women. Accordingly, all of the Gemara’s emendations of Rabbi Yosei’s statement, in order to defend his statement from Rav Ḥisda’s a fortiori inference, are refuted.

    9Rather, it must be that the question of whether it is permitted to betroth a woman during the period prior to the week of the Ninth of Av is subject to a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : From the New Moon of Av and until the fast on the ninth, the public reduces its activities, refraining from business transactions, from building and planting, and from betrothing and marrying. During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut hair and to launder clothes, and it is prohibited to be betrothed. And some say: It is prohibited for the entire month. The Gemara’s challenge to Rabbi Yosei’s opinion that it is prohibited for a widow to be betrothed during her mourning period was based on an a fortiori inference that assumes that it is permitted to be betrothed during the mourning period preceding the week of the Ninth of Av. However, since this ruling is subject to a dispute, Rabbi Yosei could reject the a fortiori inference by stating that he holds in accordance with the opinion that it is in fact prohibited to be betrothed during that period.

    10Rav Ashi strongly objects to this: From where is it known that when the baraita prohibits one to be betrothed, it is referring to actually betrothing? Perhaps it is only to make a betrothal feast that is prohibited, but merely to be betrothed seems well and is permitted.

    11The Gemara questions Rav Ashi’s objection: If so, then with regard to the prohibition against marrying as well one could make the same claim: With regard to the prohibition to marry, too, it is only to make a marriage feast that is prohibited, but merely to marry seems well and is permitted. The Gemara rejects its question: How can these cases be compared? Granted, from a marriage, even without a feast, there is joy, but from a betrothal without a feast, is there any joy? It is merely a legal ceremony.

    12Rather, Rav Ashi stated a different resolution of Rav Yosei’s opinion: New mourning, i.e., the mourning for a relative who has just passed away, is different from old mourning, i.e., the mourning over historic events such as the destruction of the Temple, and it is appropriate to be more lenient in the latter. And the mourning of the public is different from the private mourning of the individual, and it is appropriate to be more stringent in the latter. As such, it is not possible to form an a fortiori inference from the halakhot of mourning for the Temple to those of a wife mourning for her husband.

    13MISHNA: In a case of four brothers married to four women and some of the brothers died childless, their wives thereby become yevamot . If the eldest of the brothers who survived wished to consummate the levirate marriage with all of his yevamot , he has permission to do so.

    14In the case of one who was married to two women and died childless, the intercourse or ḥalitza of either one of the wives with the yavam releases her rival wife from the levirate bond, and the rival wife need not enter into levirate marriage or perform ḥalitza .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואי בעית אימא אית ליה - ואפ"ה ינשאו קתני [ולא אנשואות קאי] אלא אארוסות קאי וה"ק כל הארוסות שנתגרשו ינשאו חוץ מן הארוסות אלמנות מחמת האיבול. ולקמן פריך מי חייל איבול אארוסה:

    אי הכי היינו ר' יהודה - דרבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא וליכא למימר הכא כדלעיל דרבי יוסי איבול אתא לאשמועינן דנשואין אסור כל ל' יום דהא בנשואין כ"ע מודו דשמחה היא וינשאו דקאמר רבי יהודה אגרושה דליכא איבול קאמר:

    איכא בינייהו נשואה ליארס - דקאמר רבי יהודה הנשואות יתארסו דלא גזר אירוסין אטו נשואין ואתא רבי יוסי למימר כל ארוסות [גרושות] ינשאו הואיל וליכא איבול שרי ומשום הבחנה לא מיתסרא דהא לאו מעוברת היא וארוסה אטו נשואה לא גזרינן אבל נשואות לא יתארסו דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואי שרית לה להתארס אתי לאינסובי:

    כל הנשים יתארסו - ואפילו נשואות:

    וכולן - הנשואות בין גרושה בין אלמנה לא ינשאו משום הבחנה עד שלשה חדשים:

    הכא נמי - תני הכי כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה אפי' ארוסה מפני האיבול:

    וכולן - הנשואות לא ינשאו אפי' גרושה דליכא איבול דחיישינן להבחנה:

    אלא מסיפא דקתני וכולן לא ינשאו - דעל כרחך אנשואות לא ינשאו קאי דהא אוקמא רישא אארוסות ינשאו ולא גזרינן משום הבחנה דנשואות הלכך סיפא אנשואות קאי דקתני לא ינשאו דבעינן הבחנה אבל איתרוסי שפיר דמי ולא גזרינן אירוסין אטו נשואין:

    תריץ ואימא הכי כו' - דודאי סיפא אנשואין קאי כדקאמרת ומיהו לא תיתני לא ינשאו אלא לא יתארסו:

    ולא מיטמאה - כלומר אינה מצווה להתעסק בו:

    גובה כתובתה - וכגון דכתב לה מן האירוסין:

    ה"ג אלא תנאי היא - אלא לעולם כדקתני מתני' כל הנשים יתארסו וכדפרשינן בריש שמעתין דאנשואות קאי ואיבול איכא בינייהו ואשמעינן דאירוסין בימי אבל אסור ודקשיא לך קודם הזמן דקתני ומארסין תנאי היא דאיכא למאן דאסר וההיא דקתני מארסין לאו דברי הכל היא ולא סבירא ליה לרבי יוסי:

    אלא אמר רב אשי - לא תוקמא כתנאי ורבי יוסי מודה בההיא דמארסין ודקשיא לך ק"ו הוא שאני בין אבילות חדשה דתשעה באב דהוי אבילות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 43 עמוד ב

    1ולית ליה לרבי יוסי להבחין?

    2לית ליה. ואיבעית אימא: לעולם אית ליה, ואימא, רבי יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו.

    3אי הכי, היינו ר' יהודה? איכא בינייהו נשואה ליארס. רבי יהודה סבר: נשואה מותרת ליארס. ורבי יוסי סבר: נשואה אסורה ליארס.

    4וסבר ר' יוסי נשואה אסורה ליארס? והתניא, רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה מפני האיבול, וכמה איבול שלה שלשים יום. וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים.

    5האי, מאי קושיא? אילימא דקתני, רבי יוסי אומר: כל הנשים יתארסו מי אלימא ממתני' דאוקימנא בארוסות גרושות ינשאו, ה"נ כל ארוסות גרושות ינשאו.

    6אלא מסיפא, דקתני: וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים. אינסובי הוא דלא, הא איתרוסי שפיר דמי!

    7אמר רבא: תריץ ואימא הכי, ר' יוסי אומר: כל ארוסות גרושות ינשאו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול. וכמה איבול שלה שלשים יום. ונשואות לא יתארסו עד שיהא להן שלשה חדשים.

    8ואלמנה מן האירוסין מי אית לה איבול? והתני, רבי חייא בר אמי: אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו. מתה אינו יורשה. מת הוא גובה כתובתה!

    9אלא, תנאי היא. דתניא: מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן, מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע, ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס (ואסור ליארס). וי"א כל החדש אסור.

    10מתקיף לה רב אשי: ממאי דליארס, ליארס ממש? דלמא למיעבד סעודת אירוסין הוא דאסור, הא ליארס שפיר דמי.

    11אי הכי, מלישא לינשא נמי, למיעבד סעודת נשואין הוא דאסור, הא לישא שפיר דמי? הכי השתא?! בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה?

    12אלא אמר רב אשי: שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה, ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד.

    Mishna

    13ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו, אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן הרשות בידו.

    14מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

    Tosafot

    ולית ליה לרבי יוסי להבחין לית ליה - ורדופה וחברותיה דנקט לעיל משום ר"מ:

    אי הכי היינו רבי יהודה - השתא לא בעי למימר דאיכא בינייהו איבול דלא מסתברא ליה למימר שלא יחוש רבי יהודה באיבול לענין נישואין כדפי' בקונטר' אע"ג דלפי המסקנא ליכא איבול בארוסה מ"מ למאי דס"ד השתא דאיכא איבול בארוסה אין סברא לומר שלא יחוש ר' יהודה לענין נישואין:

    שאני בין אבילות חדשה - פי' בקונט' דאבילות דתשעה באב דהוי ישנה ודרבים קילא וקשיא דאכתי תקשי ק"ו כדמעיקרא ומפרש ר"ת שאני בין אבילות חדשה שאסרו ליארס לפי שבחדשה יש להחמיר מבישנה משא"כ באבילות ישנה ובאבילות דרבים יש להחמיר טפי לענין משא ומתן מאבילות דיחיד דמשא ומתן שהוא דבר של פרהסיא אם יעסקו בפרקמטיא כל היום יבאו ויאמרו שאין חוששין להתאבל על ירושלים ולא דמי לאירוסין שאין אלא שעה אחת וכדאוקמי' בקודם דקודם אבל בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור ליארס דאי שרי אכתי איכא ק"ו דכיבוס ומיהו במגילת סתרים מתיר ליארס אפילו בט' באב שלא יקדמנו אחר ברחמים והביא ראיה מירושלמי וצ"ל דבאבילות דרבים יש להחמיר נמי בכיבוס דכיבוס נמי דבר של פרהסיא שלא יהו כולם עוסקים לכבס ולספר וליפות עצמם ונראים שאין חוששין להתאבל כלל וא"ת דהכא אסרי' ליארס תוך שלשים ובפרק בתרא דמו"ק (דף כג. ושם) תני כל שלשים יום לנישואין משמע דליארס שרי וי"ל דההיא כרבי יהודה דשרי אי נמי נשואין נקט לאשמועינן דאפילו נשואין שרי מיד לאחר שלשים יום אע"פ שבאשתו קתני דצריך להמתין ג' רגלים ונראה לר"ת דאע"ג דאסרינן באביו ובאמו בית השמחה עד י"ב חדש מ"מ מותר לישא אחר שלשים משום מצות פריה ורביה דכל ל' יום לנשואין סתמא קתני אפילו באביו ובאמו דלא מפליג אלא באשתו ואע"ג דקיים פריה ורביה שרי דהלכה כר' יהושע דאמר בהבא על יבמתו ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך (קהלת י״א:ו׳) ואם יש לו בנים קטנים מותר לכנוס אפילו תוך ז' או שאין לו בנים כלל או לכל הפחות אחר שבעה כדמשמע בעובדא דר' יוסף הכהן (מו"ק דף כג.) דבעוד שהיה בבית הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני אחותך ומשמע דכנסה לאלתר מדקתני אעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה ומפרש התם דהיינו ל' ומשמע דלא בא עליה אבל נשואין הוו ור"ח הביא הירושלמי דקתני אע"פ שכנסה לא הכיר בה עד לאחר שלשים ומעשה באחת משודכת שמת אחיה לאחר הזמנת קרואים סמוך לחופה והתיר לכונסה תוך שלשים משום פריה ורביה דבעל מאחר שאם לא ישא את זו לא ישא אחרת ושמא אפי' אם לא היתה משודכת היה מתיר מאחר שחפץ בה יותר מאחרת כדאשכחן ברבי יוסף הכהן דמשום פרנסת בניו אשתראי אע"פ שהיתה אבילה מאחותה ומיהו התם לא אפשר באחרת לפי שמרחמת על בני אחותה יותר משאר נשים והא דאסר במתני' ליארס תוך שלשים ולא מפליג אפילו רוצה לינשא למי שיש לו בנים קטנים או למי שאין לו בנים כלל לפי שצריכה להמתין עדיין לינשא עד שלשה חדשים משום הבחנה ועוד אומר ר"ת דמי שאין לו בנים מותר לישא ולבעול תוך ל' דלא מקיימא מצות פריה ורביה אלא בבעילה אבל תוך ז' ימי אבילות אסור לכנוס כדמוכח בריש כתובות (דף ד. ושם) דלא שרי אלא בטבחו טבוח ויינו מזוג ובמת אביו של חתן או אמה של כלה דוקא ובשאין לו בנים מיירי התם מדקאמרינן התם דאביו של חתן קטרח ורבי יוסף הכהן אף על פי שדבר עמה בבית הקברות לא כנס עד אחר שבעה או שמא משום פרנסת בנים שרי לכנוס אפילו תוך שבעה וק"ק לפירוש רבינו תם מדתני במסכת שמחות פרק ז' גבי אשתו דצריך להמתין שלש רגלים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אחרת לאחר שלשים יום ומותר לישא צריך לומר דלישא ולבעול קאמר דלכנוס גרידא אפילו תוך שלשים שרי כדמוכח בעובדא דר' יוסף דמשמע אע"פ שאין לו בנים כלל אין מותר לבעול עד לאחר שלשים ושמא מילתא דפסיקא לתרוייהו נקט ולעולם באין לו בנים שרי אפילו תוך שלשים ולר"י נראה באין לו בנים כלל אסור אפילו לכנוס תוך שלשים כיון דאינו יכול לבעול עד לאחר שלשים ואתי שפיר דנקט במס' שמחות לישא משום דאין לו בנים נקטיה דאפילו לישא אסור והר"ר יוסף אומר דהא דאסרינן בית השמחה היינו דוקא שמחה של רשות דאמרינן במסכת שמחות (פ"ט) על כל המתים אסור לילך לבית השמחה עד שלשים יום ועל אביו ועל אמו שנים עשר חדש אא"כ היתה סעודה של מצוה דאפשר דלא שרי בסעודה של מצוה אלא אחר שלשים וקאי אאביו ואמו אך קצת משמע דשרי אפילו תוך שלשים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר רב אשי שאני בין אבלות חדשה לאבלות ישנה ושאני בין אבילות דרבים לאבילות דיחיד. פירש רש"י ז"ל ט' באב אבלות ישנה ואבלות דרבים הלכך קילא. וקשיא לן דמכל מקום קושיא דרב חסדא לא אפריקא דאנן קל וחומר מכבוס לארוס קא אמרינן ואכתי איתיה קל וחומר ומה במקום אבלות ישנה שאסור לכבס התירו לארוס אבלות חדשה שמותר לכבס אינו דין שמותר לארוס. ועוד קשיא לי לישנא דגמרא דלא הוה ליה למימר תרי זמני שאני שאני, אלא שאני בין אבילות ישנה ואבילות דרבים לאבלות חדשה ודיחיד. אלא ודאי תרתי אמר והכי פירושו, שאני אבלות ישנה קילא ליה ולפיכך הוצרכו להחמיר עליו ולאסור את הכיבוס, אבל באבלות חדשה דחמירא ליה לא הוצרכו להחמיר עליו כן. ושאני בין אבלות דיחיד לאבלות דרבים לומר שהארוסין אף על פי שאין בה שמחה בלא סעודה, מכל מקום החמירום ואסרום באבלות דיחיד גזרה שמא יעשה בהן סעודה, או שמא יכנוס. אבל אבלות דרבים אין לחוש לכך שאם הוא יקל לא יקלו האחרים באבלותם משום שמחתו של זה וכיוצא בדבר אמרו בריש פרק קמא דכתובות (ד, ב) כאן באבלות דידה כאן באבלות דידיה, כלומר באבלות דידיה גזרינן שמא יתגבר יצרו עליו, אף היא אינה מונעתו אבל באבלות דידה לא גזרינן שאע"פ שיצרו מתגבר עליו ויקל, היא מונעתו דאבלות חמירא לה. ומהא דרב אשי משמע דארוסין גרידא בלא סעודה אינן אסורין כלל ואפילו בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה ובירושלמי בריש פ"ק דמסכת כתובות (ה"א) גרסינן ר' בא בר כהן אמר קמי ר' אסא בר אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דתימר שלא לעשות סעודת ארוסין הא לארס יארס, שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שלא יקדמנו אחר, מיחלפא שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר אלקים מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכה הוא אמר הכין שלא יקדמנו אחר בתפלה אפילו כן לא קיימא ע"כ בירושלמי. אבל באבלות חדשה כל הנשים לא יתארסו עד תשעים יום חוץ מיום שמת בו בעלה וחוץ מיום שנתארסה בו כדאיפסיקא הלכתא לעיל אבל באבלות דעלמא כגון לשאר קרובים בין באיש בין באשה כל שלשים אסורין בארוסין גזרה שמא יעשה סעודה או יכנוס. והא דתניא בפרק אלו מגלחין (מועד קטן כג, א) שלשים יום לנשואין דמשמע הא לארוסין לא איכא למימר דהתם לרבותא נקט נשואין דסלקא דעתך אמינא כיון דמקיים מצוה לישתרי קא משמע לן דלא. והוא הדין לאירוסין וכענין שאמרו (שם יח, ב) גבי ואלו כותבין במועד אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו, הא לארס שרי, לא מבעי קאמר לא מבעי לארס דלא קא עביד מצוה אלא אפילו לישא דקא עביד מצוה אסור. אי נמי איכא למימר דמשום סיפא נקט נשואין, דקתני סיפא מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים דדוקא לישא אבל לארס שרי, נקט נמי רישא נשואין. אי נמי ההיא ר' יהודה הוא דלית ליה שלשים לאירוסין דאיהו איירי עלה התם, אבל אנן כר' יוסי קיימא לן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 43b

    Yevamot 43b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 298 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 43b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026