Talmud Builders

    Yevamot 105b

    Chapter 12 - Mitzvat Chalitzah

    גם: יבמות דף ק״ה ע״ב, פרק י״ב מצות חליצה

    English translation - Yevamot 105b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Yehuda said that Rav said: This teaching of the mishna with regard to a minor is the statement of Rabbi Meir, who maintains that such a ḥalitza has significance in that it disqualifies a subsequent levirate marriage, but it is insufficient to permit the woman to marry a stranger. But the Rabbis say: The ḥalitza of a male minor isn’t significant of anything, as she is permitted to one of the brothers in levirate marriage as one who performed no ḥalitza at all.

    2§ It was taught in the mishna: If a female minor performed ḥalitza , she must perform ḥalitza a second time once she becomes an adult, and if she does not, her first ḥalitza is invalid. Rav Yehuda said that Rav said: This is the statement of Rabbi Meir, who said: “Man” is written in the Torah portion about ḥalitza : “And if the man does not wish” (Deuteronomy 25:7), implying an adult must perform ḥalitza , and we juxtapose and compare a woman with a man, indicating that the woman must also be an adult at the time of ḥalitza .

    3But the Rabbis say: “Man” is written in this Torah portion, which indicates that an adult male must perform ḥalitza , but with respect to the woman who removes the shoe, since the term woman is not used to describe her, but rather the more general term yevama is written, as the continuation of the above-mentioned verse says: “To take his yevama ” (Deuteronomy 25:9), she may be either an adult or a female minor.

    4The Gemara asks: Who are these Rabbis who disagree with Rabbi Meir? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it seems from this incident: As, Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi were sitting outside the house of study, immersed in Torah learning. One of them began and said: One who prays must direct his gaze downward while praying, as it is stated by God with regard to the Holy Temple: “And My eyes and My heart shall be there perpetually” (I Kings 9:3), meaning: The Divine Presence rests in the Eretz Yisrael, and one must direct his gaze to the sacred land when praying.

    5And one of them said he must direct his eyes upward, because it is stated: “Let us lift our hearts with our hands toward God in Heaven” (Lamentations 3:41). In the meantime, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, came beside them. He said to them: What are you dealing with? They said to him: With prayer, as we are debating the proper posture for prayer. He said to them: My father, Rabbi Yosei, said as follows: One who prays must direct his eyes downward and his heart upward, in order to fulfill both of these verses.

    6In the meantime, while they were talking, Rabbi Yehuda HaNasi came to the house of study and everyone quickly went to sit in their assigned places. Those who were light-footed hurried and sat in their places. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, due to his being very heavy, was stepping and walking slowly, as everyone was already sitting in his place on the ground, requiring him to pass over their heads in order to get to his place.

    7Abdon, the shortened form of the name of Rabbi Yehuda HaNasi’s student and attendant, Abba Yudan, said to him: Who is that individual stepping over the heads of a sacred people, for it appeared to him as an act of disrespect to those sitting that Rabbi Yishmael stepped over their heads. He said to him: I am Yishmael, son of Rabbi Yosei, who came to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi. Abdon said to him: But are you fit to learn Torah from Rabbi Yehuda HaNasi, for it seems that you are showing disrespect to others in order to accomplish it?

    8He said to him: Was Moses fit to learn Torah from the mouth of the Almighty? Rather, it is not necessary that the student be as dignified as his teacher. He said to him: And are you Moses? Rabbi Yishmael said to him: And is your teacher God? Rav Yosef said about this part of the story: Here Rabbi Yehuda HaNasi received his retribution [ mittarpesei ] for remaining silent during this discussion and not reprimanding his student for humiliating Rabbi Yishmael. And what is his retribution? When Rabbi Yishmael spoke to Abdon, he said your teacher, and not my teacher, implying that he did not accept Rabbi Yehuda HaNasi’s authority upon himself.

    9In the meantime, a yevama came before Rabbi, and she was a minor close to the age of maturity who had performed ḥalitza , but it was not clear whether she had already reached the age of maturity necessary to validate her ḥalitza . Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Go and check to see if she has already reached maturity. After Abdon left, Rabbi Yishmael said to Rabbi Yehuda HaNasi : My father, Rabbi Yosei, said as follows: “Man” is written in the Torah portion of ḥalitza , but the woman may be either an adult woman or a female minor.

    10Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon : Come back. You do not need to check, as the Elder, Rabbi Yosei, has already ruled that a minor can perform ḥalitza , and therefore no further examination is required. Abdon was stepping and coming over the heads of the others in order to return to his place. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: One upon whom a holy people depends may step over the heads of a holy people. But one upon whom a holy people does not depend, as there is no longer a need for Abdon to examine the woman, how can he step over the heads of a holy people?

    11Rabbi Yehuda HaNasi said to Abdon: Stand in your place and do not go any further. It was taught: At that moment Abdon was afflicted with leprosy as a punishment for insulting Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and two of his sons who were recently married drowned, and his two daughters-in-law, who were minors married to those sons, made declarations of refusal and annulled their marriages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Blessed is the Merciful One, Who shames Abdon in this world, for this prevents him from being punished further in the World-to-Come, as all his iniquities have been forgiven through this suffering.

    12Rabbi Ami said: From the words of the great man, Rabbi Yosei, let us learn: A female minor performs ḥalitza even as a young child, at age six or seven. Rava said: She may not perform ḥalitza until she reaches the age of vows as an eleven-year-old, when she has enough intellectual capacity to understand the meaning of a vow. However, the Gemara concludes: And the halakha is: She may not perform ḥalitza until she has two pubic hairs.

    13It was taught in the mishna: If she performed ḥalitza before two or three people, and one of them is found to be disqualified to serve as a judge, Rabbi Shimon and Rabbi Yoḥanan the Cobbler validate it. Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: The halakha does not follow this pair who validate such a case. The Gemara asks: But didn’t Rav Naḥman already say this same ruling one time before? As Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman said: Ḥalitza must be conducted before three people, indicating that there must be no fewer than three valid judges.

    14The Gemara answers: Both are necessary, for if only the first one, stating that ḥalitza must be before three judges, were stated, I would say: This applies ab initio , but after the fact even two is acceptable. Therefore, he teaches us that the halakha does not follow this pair of Sages, and her ḥalitza before two people is invalid even after the fact. And vice versa: If he would have told us only that the halakha does not follow this pair, but rather the first tanna , I would say that it is valid if performed before three people only after the fact, but they must require five people ab initio , in accordance with Rabbi Yehuda’s opinion. Therefore it is necessary to say both of these statements.

    15§ A story is told in the mishna about an incident in which a couple once performed ḥalitza between themselves in private while alone in prison, and the case later came before Rabbi Akiva and he validated it. The Gemara asks: How can we know what happened between him and her? There was no testimony to confirm it, and how can we be certain that the ḥalitza was done properly to validate it? Rav Yehuda said that Shmuel said: And the ḥalitza was validated because there were witnesses who saw them from outside the prison, who testified that the ḥalitza was performed properly.

    16A dilemma was raised before the students in the house of study with regard to the incident recorded in the mishna in which a private ḥalitza performed in a prison was validated: Did the incident in which they performed ḥalitza between him and her privately actually take place outside in a different locale, and the reference to prison is that the case came before Rabbi Akiva when he was confined in prison? Or, perhaps the incident when they performed ḥalitza between him and her took place in prison, and then this case came before Rabbi Akiva? Rav Yehuda said that Rav said: The ḥalitza incident took place in prison, and also the case came to Rabbi Akiva when he was in prison.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זו דברי ר' מאיר - דאמר בהאשה רבה (לעיל יבמות צו.) עשו חליצת בן תשע כגט בגדול:

    אבל חכמים אומרים - דפליגי עליה התם ואמרי עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול אבל בחליצה לא ס"ל כותיה:

    אין חליצת קטן כלום - אפי' לפוסלה עליו:

    זו דברי ר' מאיר - דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין:

    אשה ואיש - דכתיב (דברים כה) ואם לא יחפוץ האיש ולא קטן ואשה נמי אע"ג דלא כתיב מיעוטא בעינן גדולה כאיש דאיתקש לה דכתיב בההוא קרא ועלתה יבמתו השערה:

    עיניו למטה - כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא כדכתיב והיו עיני ולבי שם:

    אתא רבי למתיבתא - למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה: ר' ישמעאל בר' יוסי בעל בשר הוה כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ פד.):

    מפסע ואזיל - הולך לאט:

    אבדן - תלמידו של רבי היה:

    שקליה רבי למטרפסיה - לגמולו על ששמע ולא מיחה:

    פוק בדקה - אם הביאה שתי שערות:

    לא צריכת - למיבדקה:

    כבר הורה זקן - רבי יוסי:

    נצטרע אבדן - עונשו של לשון הרע נגעים:

    מדבריו של ברבי - ר' יוסי. כל ברבי לשון אדם גדול:

    קטנה חולצת - משהיא כפעוטות כבר שית כבר שבע דתנן במס' גיטין (דף נט.) הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין הלכך לענין חליצה הואיל ולא כתיב מיעוט כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין:

    לעונת נדרים - שנה אחת קודם לזמן שתי שערות כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה דבריה קיימין:

    אין הלכה כאותו הזוג - אלא כתנא קמא דבעי ג':

    והאמר רב נחמן כו' - בריש פירקא (דף קא:):

    קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג - דאע"ג דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני מכשירין:

    הני מילי דסגי בתלתא דיעבד - כדקתני חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול פסולה הא כולם כשרים חליצה כשירה אבל לכתחלה ליבעי חמשה כרבי יהודה קמ"ל גבי פלוגתא דרבי יהודה הלכתא כת"ק:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 105 עמוד ב

    1אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: אין חליצת קטן כלום.

    2קטנה שחלצה וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר"מ דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש.

    3אבל חכמים אומרים: ״איש״ כתיב בפרשה. אשה בין גדולה בין קטנה.

    4מאן חכמים? רבי יוסי היא. דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי. פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל, צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר: ״(מלכים א ט״, ג) ״והיו עיני ולבי שם כל הימים״.

    5וחד אמר: עיניו למעלה, שנאמר: ״(איכה ג״, מא) ״נשא לבבנו אל כפים״. אדהכי אתא ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו אמר להו: במאי עסקיתו אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו׃

    6אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל׃

    7אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי׃

    8אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך אלהים הוא אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה דקאמר ליה רבך ולא רבי׃

    9אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי אמר ליה רבי לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק אמר ליה ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה׃

    10אמר ליה תא לא צריכת כבר הורה זקן קמפסע אבדן ואתי אמר ליה רבי ישמעאל בר' יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש׃

    11אמר ליה רבי לאבדן קום בדוכתיך תאנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא׃

    12אמר ר' אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות:

    13חלצה בשנים וכו': אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג והא אמר ר"נ חדא זימנא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן חליצה בשלשה׃

    14צריכי דאי איתמר הך קמייתא הוה אמינא ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אפי' תרי קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג ואי אשמועינן אין הלכה כאותו הזוג אלא כתנא קמא ה"א דיעבד אבל לכתחילה ליבעי חמשה צריכא:

    15מעשה, שחלצו כו': בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ׃

    16איבעיא להו מעשה. שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה׃

    Tosafot

    קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצה פסולה - וא"ת אמאי לא עריב ותני להו קטנה בהדי חרש וחרשת וקטן וי"ל (כדמוכח) משום דבקטנה פליג רבי יוסי בגמ' ואם תאמר מ"מ כיון דתנא פסולה אמאי תני שתחלוץ משתגדיל ועוד דלא תני ליה גבי קטן וי"ל דאי לא הוה תני גבי קטנה ה"א דחליצתה פסולה מדרבנן דהא דמקשינן אשה לאיש אינו מן התורה להכי תני תחלוץ משתגדיל יתור לשון לאשמועינן דחליצת קטנה אינה כלום כמו חליצת קטן ומיהו בירושלמי גרסי' בסדר המשנה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה משמע שסובר דהא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לרבי יוסי חולצת לכתחלה כדאשכחן בעובדא דלקמן ובירושלמי נמי מוקי לה כר"מ:

    אבא יודן בירושלמי ואבדן לישנא קלילא:

    מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש - והא דאמר בפ' קמא דסנהדרין (דף ז:) אזהרה לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדוש היינו היכא שלא יצא לצורך עם קדוש אי נמי אפילו יצא לצורך יש לו לקצר דרכו כל מה שיכול כדאמרינן (קידושין דף לב:) אזהרה לזקן שלא יטריח מויראת ובהוריות (דף יג:) תניא בני חכמים ות"ח בזמן שהצבור צריכין להם מפסיעין על ראשי העם כו' יצא לצורך נכנס ויושב במקומו פירוש לצורך העם ובתוספתא גרסינן בהדיא יצא לצורך העם:

    רבא אמר משתגיע לעונת נדרים - ואם תאמר דבפרק יוצא דופן (נדה מו. ושם) קאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ומסיק כי קאמר רבא למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אלמא קטנה לא חלצה ואר"ת דרבא איירי הכא אליבא דרבי יוסי אבל איהו גופיה סבר עד שתביא שתי שערות והא דמסיק הכא והלכתא עד שתביא שתי שערות סיומא דמילתא הוא ובפרק התקבל (גיטין סה. ושם) דקאמר רבא גבי שלש מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר והקדשו הקדש וכנגדן בקטנה חולצת מדה זו עושה אליבא דרבי יוסי ועוד דר"י הוכיח שם מכח ההיא דמי שמת (ב"ב קנה.) דרבה גרס ולא רבא:

    רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים בשנים - ולאו דוקא שנים אלא לשון עדות בעלמא נקט שנים ובקונטרס ל"ג שנים:

    לכתחלה בעי חמשה - מכאן יש ללמוד דאין צריך חמשה אפי' לכתחלה ומיהו לפרסומי מילתא עבדינן בחמשה:

    ובא מעשה לפני ר' עקיבא בבית האסורין - וא"ת והא במתני' משמע בהדיא שחלצה בבית האסורין דקתני מעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין ובא מעשה לפני רבי עקיבא ויש לומר דבהרבה ספרים גרסי' בא מעשה לפני ר' עקיבא בלא וי"ו וקאי נמי בבית האסורין ארבי עקיבא ואם תאמר והיכי פשיט שהמעשה בא לפני רבי עקיבא בבית האסורין ולא בא אבראי ויש לומר דיודע הגמרא שבא לפניו בבית האסורין כדאמר בירושלמי רבי יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין דרבי עקיבא היה מכריז ואמר מאן בעי מחטין ומאן בעי צנורין חלצה בינו לבינה מהו אדיק ליה רישיה מן כוותיה אמר ליה אית לך כושין אית לך כשר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתניתין - חרש שנחלץ כו'. פירש הרמב"ם ז"ל (מ"ה) דלהכי קתני הכא שנחלץ ולא קתני שחלץ לפי שהוא חרש ואינו מתכוין לחליצה אלא שהיא חולצת לו כן מצאתי לו בפירוש המשנה שלו (ועיין הלכות יבום שם הי"ג).

    גמרא - אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. ומסתברא דרבנן בקטן בלבד הוא דפליגי, אבל חליצת חרש וחרשת לכולי עלמא חליצה פסולה היא. דאי לא, למה לי דפרט רב יהודה חליצת קטן ואמר אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום, לימא זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים אין חליצתן כלום, כלומר בין דקטן בין דחרש וחרשת. ותמהני על הרמב"ם ז"ל (שם הט"ז) שכתב בחליצת חרש וחרשת דאינה חליצה כלל. (עיין מגיד משנה שם הי"ג וריטב"א כאן).

    קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה - כך היא הגירסא ברוב הספרים. גם בדקתי ברוב הנוסחאות הישנות ובספרים מדוקדקים בישיבת הגאונים ז"ל ונמצאת בכלן כן גם בפירושי המשנה להרמב"ם ז"ל. (שם. ועיין בתוס' ד"ה קטנה שכן הוא בירושלמי).

    אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר דאמר מקשינן אשה לאיש. מסתברא דקטנה דלא חלצה לאו דאורייתא היא לר' מאיר אלא מדרבנן גזרה קטנה אטו קטן, דאי מדאוריתא ומשום דמקשינן אשה לאיש, אם לא חלצה משהגדילה אמאי חליצתה כשרה, והא חליצת קטן אפילו בדיעבד פסולה, אלא מדרבנן הוא לר' מאיר. והא דקאמר ומקשינן אשה לאיש מדרבנן קאמר. כלומר גזרה אשה קטנה אטו קטן. והיינו דאוקימנא לה למתניתין כר' מאיר ולא אוקמוה כר' אליעזר דמקיש נמי אשה לאיש, כדתניא בשלהי הבא על יבמתו (לעיל יבמות סא, ב) קטנה מתיבמת ואינה חולצת דברי ר' אליעזר, ותניא נמי התם קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דבר ר' מאיר, אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש. אלא להכי לא אוקמיה למתניתין כר' אליעזר, משום דלר' אליעזר מקשינן לגמרי אשה לאיש ואפילו בדיעבד חליצתה פסולה, וכדתניא בתוספתא דמכלתין פי"ב (ה"ט) קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל אם לא חלצה חליצתה פסולה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אם לא חלצה חליצתה כשרה. ואפשר נמי דלהכי אוקמוה כר' מאיר משום דסתם מתניתין ר' מאיר, ואסיקנא לקמן בסמוך דלית הלכתא כר' יוסי אלא קטנה אינה חולצת עד שתביא שתי שערות. ומיהו בדיעבד אפשר לומר דחליצתה כשרה כר' מאיר. ואף על גב דפליג עליה ר' אליעזר בתוספתא. כיון דלא חשו לשנותה כאן ולומר נמי בסיפא דמתניתין זו דברי ר' מאיר אבל ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה שמע מינה דלא חיישינן לדר' אליעזר וצ"ת.

    רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים - פירש רש"י דהיינו שנת י"ב עצמה, דתנן בפ' יוצא דופן (נדה מה, ב) כל שתים עשרה נדריה נבדקין. וכן פירש כאן ר"ח, ועוד הוסיף בה רש"י בגטין פרק המקבל (סה, א ד"ה חולצת) בשהביאה שתי שערות. ואינו מחוור דאם כן תקשי לן דרבא אדרבא, דאיהו הוא דפסק בפרק יוצא דופן (נדה מו, א) דתוך הפרק כלפני הפרק. ויש מי שפירש דהכא רבא אליבא דר' יוסי קאמר וליה לא סבירא ליה, והוא ניהו הוא דקאמר והלכתא עד שתביא שתי שערות. כלומר לדברי ברבי (עיין רש"י ד"ה מדבריו של ברבי) עד שתגיע לעונת הנדרים מיהא לא תחלוץ, אבל הלכתא שאינה חולצת עד שתביא ב' שערות. כלומר, ובשנים דקודם הזמן הזה אינן נקראין שערות אלא שומא בעלמא. ולא תיקשי לך דלמה קאמר רבא עד שתגיע לעונת הנדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות, דיש לנו כיוצא בה בפסחים (ל, ב) לדידי חדתא עבדין לי והלכתא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין. וההוא דבפרק התקבל (גיטין שם) דאמר רבא ג' מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, ההיא רבא אליבא דנפשיה קאמר, וכנגדן בקטנה דקאמר לומר בשקטנה מגעת לעונת נדרים דקטן היינו מי"ב שנה ויום אחד עד י"ג שנה ויום אחד הרי זו חולצת דגדולה היא ובשהביאה שתי שערות. ואין נראה כן מדברי ר' אלפסי ז"ל, אלא מדבריו שכתב כאן נראה דרבא לטעמיה דנפשיה קאמר הכא, דאיהו ז"ל לא אייתי הכא הא (דרב) [דברבי] ואפילו הכי כתב הא דרבא, דאלמא רבא לטעמא דנפשיה קאמר. ונראה שהוא ז"ל מפרש הגיע לעונת הנדרים דהיינו עונה שנדריה קיימין, דהיינו מי"ב שנה ויום אחד ולמעלה ובשהביאה שתי שערות, והתם (גיטין שם) נמי הכי מפרשינן לה. והא דקאמר התם וכנגדן בקטנה, לאו שתגיע לעונת הנדרים של קטן, דעונת הנדרים לקטן היינו מי"ג שנה ויום אחד ולמעלה, ואשה משהגיעה לי"ב ויום אחד הרי זו גדולה, אלא כנגדן דקאמר היינו עונת הנדרים, כלומר קטן שהגיע לעונת הנדרים נדרו נדר והקדשו הקדש, בין יודע למי נדר בין אינו יודע, וקטנה בשהגיעה לעונת הנדרים שלה חולצת והוא שהביאה שתי שערות דהויא גדולה גמורה כדאיפסיקא הלכתא הכא. וכבר הארכתי יותר מזה בפרק התקבל (שם ד"ה הגיעו. ועיין רשב"א נדה שם ד"ה הא) בס"ד.

    בינו לבינה מנא ידעינן - כלומר, שאף על פי ששניהם מודים וחוששין לה, ואפילו מכאן ולהבא, ואף על פי שיש בידן עכשיו לחלוץ וכדאמרינן בשלהי יש נוחלין (בבא בתרא קלה, א) גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי דאסיקנא התם זיל חוש לה, ואפילו מכאן ולהבא כדאיתא התם (עיין נמוקי יוסף ונתפ"מ סי' לו סק"י).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 105b

    Yevamot 105b. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 431 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 105b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026