Talmud Builders

    Yevamot 115a

    Chapter 15 - HaIshah Shalom

    גם: יבמות דף קט״ו ע״א, פרק ט״ו האשה שלום

    English translation - Yevamot 115a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Because if she wanted to lie she would have said: There was peace in the world, and the court would have accepted her testimony. Or perhaps it can be argued: Since she has maintained that there was a war and this claim of hers has already been accepted, with regard to her report concerning her husband, she will say what she imagines to be the case, and the argument of: Why would I lie, does not come and undermine the established presumption that there was a war.

    2The Gemara cites a baraita in an attempt to resolve this dilemma. Come and hear: It was taught that if a woman comes and says: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, and she adds: My husband died and I was saved, she is not deemed credible. In this case, she herself related the entire story, and even so her version of events is not accepted. The Gemara answers that this is no proof. There, in the case of the fire, it is different, as one says to her: Just as a miracle occurred for you and you were saved, likewise a miracle might have occurred for your husband and he too survived.

    3Come and hear a proof from another baraita . If a woman comes and says: A group of gentiles attacked us, or: A group of bandits attacked us, and she adds: My husband died and I was saved, she is deemed credible. This indicates that her testimony is accepted due to the argument of: Why should she lie? The Gemara rejects this proof. There, in that baraita , her testimony is accepted because it stands to reason that she is speaking the truth, in accordance with the opinion of Rav Idi. As Rav Idi said: With regard to a woman, her weapons are upon her. In other words, a woman is generally not killed by thieves, because the very fact of her being a woman protects her. They would most likely rape her and not kill her. Consequently, it is reasonable to assume that she is speaking the truth.

    4§ The Gemara relates: There was a certain man who got married. At the end of his wedding a fire broke out in the bridal chamber, where the bride and groom were standing, during the ceremony. His wife screamed and said to them: Look at my husband, look at my husband! They went and saw an unrecognizable burnt man fallen down, and a palm of a hand lying there.

    5Rav Ḥiyya bar Avin thought to say: This is the same as the case of: They set our house on fire and the house became filled with smoke, or: They set our cave on fire to smoke us out, i.e., we cannot rely on her claim that her husband died. Rava said: Is this case comparable to those? There she did not say: Look at my husband, look at my husband. And furthermore, there is another difference: Here, there is a burnt man who has fallen down and a palm that is lying there. In other words, her statement is substantiated by facts.

    6And why didn’t Rav Ḥiyya bar Avin accept her testimony? In his opinion, a burnt man who has fallen down is not conclusive proof, as one might still say: Perhaps another person came to the rescue and the fire burned him. And as for the palm lying there, perhaps the fire burned him and caused a deformity through which he lost his hand, and due to his embarrassment he went and ran away to somewhere else in the world, but he is still alive. Consequently, Rav Ḥiyya bar Avin did not want to rely upon the testimony of the wife.

    7§ A dilemma was raised before them: In the case of one witness who testifies to the death of someone during a war, what is the halakha ? The Gemara explains the sides of the dilemma: The reason that one witness is deemed credible when he provides testimony concerning the death of a husband is because the husband being alive is a matter that is likely to be revealed, and one would not lie in a case of this kind. Here, too, one witness would not lie. Or perhaps the reason that one witness is trusted is because his account is supported by the fact that she herself is exacting in her investigation before she marries again. And here, since sometimes she hates him, and war is a situation that requires especially careful investigation and it is tempting for her to rely on the witness, she is not exacting in her investigation before she marries again, and therefore the testimony of one witness is not accepted.

    8Rami bar Ḥama said: Come and hear a resolution to this dilemma. Rabbi Akiva said: When I descended to Neharde’a in Babylonia to intercalate the year, I found there the Sage Neḥemya of Beit D’li, and he said to me: I heard that the Sages do not allow a woman to marry in Eretz Yisrael based on the testimony of one witness, apart from Rabbi Yehuda ben Bava, as the other Sages are reluctant to rely on his opinion. And I said [ namti ] to him: This is so. He said to me: Say to them in my name: Do you know that this country is riddled with troops? This is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness.

    9The Gemara analyzes this baraita in relation to the issue at hand. What is the significance of his comment that this country is riddled with troops? Isn’t he saying: Even though this country is riddled with troops, this is the tradition that I received, that the Sages do allow a woman to marry based on one witness, notwithstanding the war. Apparently, one witness is deemed credible in the case of a missing husband during a time of war.

    10Rava said: If this is how you interpret the matter, in what way is this country different from any other? In other words, why did Neḥemya of Beit D’li mention a particular place? He should have said: Any place where there are troops. Rather, Rava said: This is what he said: You know that this country is riddled with troops, and I cannot leave the members of my household and come before the Sages, due to the danger. Therefore, I cannot testify in person that this is the tradition that I received from Rabban Gamliel the Elder, that the Sages allow a woman to marry based on one witness. According to this interpretation, his statement has no bearing on the matter at hand.

    11The Gemara continues. Come and hear a baraita that relates an incident involving two Torah scholars who were coming with Abba Yosei ben Simai by boat, and that boat sank. And Rabbi Yehuda HaNasi allowed their wives to marry based on the testimony given by women that these men were dead. But consider: Water, i.e., the sea, is like war with respect to this halakha , as there is room in both cases for conjecture and error. And women, even one hundred of them, are considered as one witness with regard to their testimony about a husband’s death. And yet the baraita taught: He allowed them to marry, which indicates that one may rely on one witness even during a war.

    12The Gemara rejects this proof. And how can you understand it that way? Apparently, the women testified only that the boat sank, and this is a case of an endless body of water, as the boat sank at sea in a spot from which it is impossible to see the shore. And the halakha is that if a man was on a boat that sank in an endless body of water his wife is prohibited to marry, as there is no proof that he actually drowned and didn’t emerge from the water on a different shore. Rather, one must say: What are the circumstances? That those women said: Those drowned men were brought up before us

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאי בעיא אמרה שלום בעולם - ומהימנא השתא נמי מהימנא או דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת. ואי קשיא תיפשוט ליה ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת דהא ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי על מטתו מאי אריא שלום בעולם אפי' מלחמה בעולם אמרן לעיל כי אמרה מת על מטתו מהימנא אלא ודאי מת במלחמה איצטריך לאשמועי' היינו החזיקה היא מלחמה בעולם תריץ מתניתין דאמרה מת סתמא ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכי קמיבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה:

    עישינו עלינו בית - הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת:

    אינה נאמנת - והא הכא דהחזיקה היא מלחמה זו וקתני אינה נאמנת ולא אמרי' מה לה לשקר דאי בעיא אמרה מת סתמא:

    שאני התם - דהכי קאמרה דכשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו מת ואי משום עשן כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא כו' אבל לגבי מלחמה איכא למימר לא אמרה אי לא חזיתיה דהא אי בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה בעולם:

    נפלו עלינו עובדי כוכבים כו' - והא הכא היא החזיקה וקתני נאמנת אלמא אמרינן מה לה לשקר:

    התם כדרב אידי בר אבין - כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מלסטים:

    כדר' אידי - במסכת ע"ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כה:):

    חזו גבראי - שהאש אוכלתו:

    היינו עישינו - דאמרן כי היכי דלדידך איתרחיש כו':

    פסתא דידא - מאיש אחר [הבא להצילו]:

    ואתיליד מומא - בבעלה:

    עד אחד במלחמה - מלחמה בעולם ובא עד אחד ואמר מת בעליך מי מהימן או לא:

    והכא לא דייקא - ותרוייהו אמרי בדדמי:

    כן הדברים - כאשר אתה אומר:

    מים כמלחמה - דאיכא למימר בדדמי:

    מים שאין להם סוף - מפרש בפ' בתרא (לקמן יבמות קכא.) כל שעומד ואין רואה מארבע רוחותיו:

    אשתו אסורה - ואע"פ שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא:

    יבמות 115 עמוד א

    1דאי בעיא אמרה: ״שלום בעולם״. או דלמא: כיון דאיחזקה אמרה בדדמי, ולא אתי ״מה לי לשקר״ ומרע חזקתיה.

    2ת"ש ״עישינו עלינו בית״, ״עישינו עלינו מערה״, ״הוא מת, ואני נצלתי״ אינה נאמנת. שאני התם, דאמר לה: כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא, לדידיה נמי איתרחיש ניסא.

    3ת"ש ״נפלו עלינו עובדי כוכבים ״נפלו עלינו ליסטים״, ״הוא מת, ונצלתי נאמנת. התם, כדרב אידי. דא"ר אידי: אשה כלי זיינה עליה.

    4ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי נורא בי גנני אמרה להו דביתהו: ״חזו גבראי! חזו גבראי״ אתו, חזו גברא חרוכא דשדי, ופסתא דידא דשדיא.

    5סבר רב חייא בר אבין למימר: היינו ״עישינו עלינו בית, עישינו עלינו מערה״. אמר רבא: מי דמי? התם לא קאמרה ״חזו גבראי, חזו גבראי״. ועוד, גברא חרוכא דשדי, ופסתא דידא דשדיא.

    6ורב חייא בר אבין גברא חרוכא דשדיא אימא איניש אחרינא אתא לאצולי ואכילתיה נורא ופסתא דידא דשדיא נורא איתליא ואתיליד ביה מומא, ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא.

    7איבעיא להו: עד אחד במלחמה מהו? טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר, ה"נ לא משקר. או דלמא: טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא [כיון דזימנין דסניא ליה], לא דייקא ומינסבא.

    8אמר רמי בר חמא: ת"ש אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא. ונמתי לו: כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים המדינה הזו משובשת בגייסות? כך מקובלני מר"ג הזקן, שמשיאין האשה על פי עד אחד.

    9מאי מדינה משובשת בגייסות? לאו, אע"ג דמדינה זו משובשת, כך מקובלני שמשיאין על פי עד אחד. אלמא עד אחד מהימן.

    10אמר רבא: אי הכי, מאי שנא ״מדינה זו״? ״כל מקום שיש גייסות״ מיבעי ליה! אלא אמר רבא, ה"ק אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות, ולא אפשר לי למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן. כך מקובלני מרבן גמליאל שמשיאין האשה ע"פ עד אחד.

    11ת"ש מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה, וטבעה, והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים. והא מים כמלחמה דמו. ונשים, אפי' מאה כעד א' דמו, וקתני: השיא!

    12ותסברא? מים שאין להם סוף נינהו, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה. אלא ה"ד דאמרי: אסקינהו קמן׃

    Tosafot

    דאי בעיא אמרה שלום בעולם - וא"ת אמאי לא קאמר מיגו שיכולה לומר מת על מטתו ונראה דהיכא שנהרג במלחמה אמרינן מתוך שיכולה לומר נהרג ולא במלחמה אבל נהרג אטו מת לא:

    או דלמא לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה - אר"י דלא דמי להא דמיבעיא בפ"ק דבבא בתרא (דף ה: ושם) פרעתיך בתוך זמני אי מהימן במיגו דאי בעי למימר פרעתיך אחר זמני אי אתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה או לא דהתם מרע לה הכא לא מרע לה כיון דאמרה בדדמי ואי לא מרע התם לפי שאין הווה כלל שיהיה פורע בתוך זמנו אבל הכא מרע דיכול להיות אמת דמת במלחמה וכן הא דקאמר בפ' האומר בקידושין (דף סד.) אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים ויש לי אחים נאמן להתיר פירוש אי הוי איפכא ואין נאמן לאסור דברי רבי ור' נתן אומר כו' ומפרש התם טעמא דרבי משום דאתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא אבל הכא אמרה בדדמי ולכך לא מרע ולרבי נתן דאמר התם לא מרע התם דבשעת מיתה יש לו להיות נאמן יותר:

    טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר - ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהיה גלוי או דלמא טעמא דנאמן משום דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא כאן וסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו כיון דיש רגלים לדבר אבל אין לפרש או דלמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפי' אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי:

    אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה - בסוף מסכת ברכות (דף סג.) אמרי' דרבי עקיבא לא הניח כמותו בארץ ישראל ולכך היה יכול לעבר שנים בחוצה לארץ וכן צריך לומר בפ' שני דמגילה (דף יח:) גבי ר"מ שהלך לעבר שנה בעסיא שלא הניח כמותו בארץ דעסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף נו.) קיני קניזי וקדמוני עסיא ערדיסקיס אספמיא ומה שלא עיברו בארץ ישראל י"ל דשום אונס היה וכן יש בירושלמי ירמיה עיבר בחוצה לארץ וכן יחזקאל וברוך בן נריה ומיהו קשיא לר"י דבפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) ר' חייא בן זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק כו' ושם היה רבי יוחנן גדול מהם מדריש לקיש היה קורא אותם רועי בקר וי"ל דלעבר דקאמר התם לאו דוקא אלא חישוב בעלמא עשו אם השנה צריכה להתעבר דהא שנת שביעית היתה כדמוכח התם דקאמר כהן וחריש ובפ' קמא דסנהדרין (דף יב. ושם) אמר דאין מעברין שנה שביעית ושום אונס היה שלא חישבו בארץ ישראל כדפרישי' לעיל:

    והא מים דכמלחמה דמו - השתא סלקא דעתך שראו הנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ורב חייא בר אבין אינש אחרינא אתא לאצוליה ואכלתיה נורא - כלומר ואף כאן בדדמי קא אמרה סברה בעלה הוא. ומיהו מדקאמרינן סבר רב חייא משמע דלית להו הלכתא הכי, אלא כדרבא דאמר דלא דמיא דכיון דאמרה חזו גבראי לא אמרינן בדדמי, אבל הרב רבינו אלפסי ז"ל נראה שפסק כרב חייא בר אבין.

    הא דאיבעיא להו עד אחד במלחמה מהו - פירש הרב רבינו אלפסי ז"ל באומרת מת וקברתיו דוקא וכטעמא דאמרינן דלמא טעמא דעד אחד משום [דמילתא דעבידא לגלויי] לא משקר הכא נמי לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיתתא גופא דייקא ומנסבא, כלומר דזמנין דעד אחד משקר ואנן לאו עליה קא סמכינן אלא אאיתתא גופא דדייקא עד שתגיע לדבר ברור דאלמא אפילו באומר מת וקברתיו איכא למיחש דהא זמנין דמשקר, אבל באומר מת סתם לא מיבעיא חד דלא מהימן אלא אפילו תרי עדים לא מהימני משום דכל במלחמה אמרי בדדמי, והלכך אפילו תרי לא מהימני. ותמיהא לי דהא בעיין אמתניתין קיימא ומתניתין באומרת מת סתם היא, הא באומרת מת וקברתיו נאמנת. וכל שכן עד אחד דלעולם עד אחד טפי מהימן מינה כדמוכח בפרק האשה רבה (לעיל יבמות צג, ב) דאיבעיא להו התם עד אחד מהו ביבמה ואמרינן הא לא תיבעי לך דאפילו היא מהימנא, דאלמא כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן. ואמרינן נמי התם שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא היא ניהו דלא מהימנא הא עד אחד מהימן, אלמא עד אחד מהימן טפי. ומיהו בהא איכא למימר דלעולם בעלמא איהי מהימנא טפי מעד אחד, משום דאיהי דייקא שפיר דלא תתקלקל עצמה, אלא משום דעדותו של עד אינו אלא משום חששא דידה, דזמנין דאיהי סניא ליה ליבם, וכיון שכן על כרחין כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן כעד דעלמא (מדאמרינן בסמוך ע"א דמהימן, בכת"י ליתא) אלא דאכתי קשיא לי מדאמרינן בסמוך ת"ש מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין בספינה וטבעו והשיא רבי נשותיהם על פי נשים, והא נשים דאפילו מאה כעד אחד דמיין וקתני והשיא רבי את נשותיהם. והתם הוה סלקא דעתך דלא אסקינהו ובעדות טביעה בלבד הימנינהו ועדות טביעה כמת סתם במלחמה דמי, אלמא במת סתם הוא דאיבעיא להו. ואפשר לומר גם בזו דמכל שכן קא מייתי לה, דאפילו בסתם השיא רבי את נשותיהן כל שכן במת וקברתיו. ומכל מקום מדקאמר והא נשים אפילו מאה כעד אחד דמי משמע דשנים כי האי גוונא לכולי עלמא מהימנא דעדים לא משקרי ולא אמחי נמי בדדמי, דאיהי היא דלא משקרא אלא דאמרה בדדמי משום דסברה מת ולא תתעגן, אבל עדים עד דידעי דמת ודאי לא אמרי. והיינו דלא בעי הכא אלא בעד אחד דמספקא לן דלמא משקר ובין אמר מת סתם בין אמר מת במלחמה בין אמר מת וקברתיו קא מבעיא ליה, דדלמא משקר. ואיהי נמי כיון דאיכא מלחמה בעולם לא דייקא וסמכה עליה, דכיון דאמרו לה דאיכא מלחמה בעולם או שירד בעלה במלחמה, סמכה על העד ומהימני ליה בדדמי ותו לא דייקא אם מת ודאי או לא ולא איפשוט בעיין הכא. אבל רבינו אלפסי ז"ל אמר דאיפשיטא מעובדא דההוא דטבע בדיגלת ואנסבא רבה לדביתהו אפומא דשושביני (קכא, א). והרמב"ן ז"ל פשטה מההיא דאמרינן לקמן בשלהי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים (קכב, א) ההוא גוי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ומתו וקברתים דשעת מלחמה וחרבן היה ומת סתם במלחמה משמע, וכל שכן לששים בני אדם כאחד דודאי במלחמה משמע, ואפילו הכי התירו את נשותיהם על פי גוי מסיח לפי תומו, כל שכן על פי עד אחד כשר. ואם תאמר אמאי לא פשטוה בגמרא מהא, איכא למימר דלמא לא שמיע להו. ורבא פשיט ליה מהא מתניתין ואנסבינהו להני נשי. והכא ל"ג רבא אלא רבה ע"כ. ואפשר נמי דהכא רבא גרסינן ומקמי דשמעה לההוא ובתר דשמעה סברה. וגרסינן בירושלמי (ה"א) עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה, נשמיענה מן הדא, חד בר נש אתא ביומי דרבי אמרין ליה ההוא פלן, אמר לון מית ההוא פלן, אמר לון מית, אמרי ליה וכלהו מייתי, אמר לון ולאו הוו בחיין לא הוו מיתין, ר' נחמיה בשם ר' חנניה מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא, אמר רבי אייבי בר נגרי בשעת מלחמה הוא הדא אמרה שעד אחד מהימן בשעת מלחמה ע"כ בירושלמי. ומכאן שעד אחד נאמן במלחמה אפילו מת סתם שלא כדבר רבי' אלפסי ז"ל. והא דקאמר מאן דלא נשאת לא תנשא, היינו משום דקאמר אלו הוו בחיין לא הוו מיתין. לפיכך חשש רבי דשמא בדדמי קאמר. ומיהו למאן דנשאת אמר שלא תצא, דתלו להקל שודאי מת. אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמתו דאלו הוו בחיין הוו מיתין וכיון שנשאת לא תצא הא אמר מת סתם נאמן היה אפילו להשיאה לכתחלה. וכן כתב הראב"ד דעד אחד במלחמה לא בעיא מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחילה. ודייק לה ממעשה דחסא דבפרק בתרא דאינסיבא אפומא דחד דאמר מאן איכא בי חסא טבא חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להם סוף. אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחלה מנסבינן לה, ואפילו לא אמר קברתיו ומים כמלחמה. אבל ר"ח ז"ל כתב דלא איפשיטא וש"מ אשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני, וכל שכן גוי מסיח לפי תומו. והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ט הי"ט) כתב ע"א שאמר ראיתיו במלחמה או שראיתיו שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול ומתו וכיוצא באלו הדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא אשתו על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. וכן (שם ה"כ) האשה שמעיד לה שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ומדברי הרב ז"ל שכתב במים שאין להן סוף או שטבע בים הגדול, נראה דטעמא דעד אחד משום דאמר בדדמי כדברי רב אלפסי ז"ל. אבל במים שיש להם סוף שאפשר לו לעמוד על בוריו של דבר לעולם, אינו מעיד אלא אם כן אמר דשם כדי שתצא נפשו ואחר כך מעיד עליו, הא לאו הכי אינו מעיד. והלכך כל שמעיד מת סתם במים שיש להם סוף נאמן (עיין שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קכ"ח).

    או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומנסבא - תמיהא לי אמאי לא פליג בעד עצמו בין הכא לעלמא ולימא אבל הכא דלמא אמר בדדמי. ויש לומר דחדא דאית בה תרתי קאמר והכי קאמר, טעמא דע"א משום דלא משקר כלל, ועד דידע ממש דמית לא אמר, ואפילו בדדמי נמי לא אמר. או דלמא הכא זמנין דמשקר אלא משום דאיהי דייקא והכא כל שכן דאיכא למיחש דלמא תרוייהו סמכי בדדמי.

    כך היא הגירסא בכל הספרים והכא זמנין דסניא ליה ולא דייקא - והוא תימה בעיני דהרי בבעל לא אשכחן בשום דוכתא דאידכר טעמא דסניה ליה, אלא בדאיכא קטטה ממש בינו לבינו. ועוד דאי חיישת לשנאה אמרת מת בעלי לא תנשא, דהא באומרת מת יבמי דקתני אינה נאמנת מהאי טעמא הוא. ועוד בעד אחד בעלמא נמי דמהימן משום דאיהי דייקא ומנסבא ניחוש דלמא סניא ליה ולא דייקא. ואינו מחוור לומר דהכי קאמר הכא זמנין דסני ליה קצת למיסמך בדדמי, אבל לא סניא ליה כולי האי לא תידוק בעלמא כיון דליכא מידי דלסמוך בדדמי. ונ"ל מפירוש רש"י ז"ל (בד"ה והכא וכו') דאיהו לא גריס הכין אלא הכא לא דייקא ותו לא כלומר דתרוייהו אמרי בדדמי.

    הכא כגון דקאמר אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן. כלומר כיון דעל כרחין בדאסוקינהו קא מיירי, איכא למיחש דבדאמרן סימן מובהק כדרך שנותנין באבדה, וכגון דאמרי סימן שיש להן במקום המוצנע שמחזירין אבדה בכענין זה הוא דסמכינן עלייהו, דודאי תו ליכא למיחש לשקרא. הא לא אמרין סימנין כי הני לא מהימנין דלא סמכינן עלייהו דחיישינן דלמא משקר דאתתא סמכא עלייהו משעה שתדע שטבע דסמכה אבדדמי ולא דייקא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 115a

    Yevamot 115a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 354 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 115a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026