Talmud Builders

    Yevamot 70b

    Back to index

    English translation — Yevamot 70b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Apparently his master does not acquire his body and thereby effect a change in his personal status; rather, he remains a Jew in every sense. Here too, then, with regard to the Paschal lamb, his master does not acquire his body as a slave, and so he is obviously obligated in the mitzva of the Paschal lamb. Rather, the phrase is superfluous and was written only to be available to teach a different matter.

    2The Gemara poses a question: And yet there is still a difficulty: The verbal analogy is available from only one side, as only the phrase with regard to the Paschal lamb is superfluous in its context, and we heard Rabbi Elazar, who said with regard to a verbal analogy available from only one side that one can derive from it, and one can also refute it logically if there is reason to distinguish between the two cases. Since there are grounds here for differentiating between the two halakhot in this case, why is the verbal analogy upheld?

    3The Gemara answers: Since the phrase “a sojourner and a hired servant” is not needed for its own matter, there are two superfluous terms, and one may cast one superfluous term on the halakha with regard to which it is learned that teruma may not be eaten by one who is uncircumcised, and one may cast the other one on the halakha with regard to the Paschal lamb that teaches this, and in this manner it is like a verbal analogy that is available from both sides, which cannot be refuted.

    4The Gemara raises a question: There is a principle that there cannot be half a verbal analogy. Consequently, if this verbal analogy is accepted, the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, one who is an acute mourner, i.e., whose relative died that same day and has not yet been buried, is prohibited from eating it, so too, with regard to teruma , an acute mourner should be prohibited from eating it, but in fact this is not the case.

    5Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma , but not a disqualification based on acute mourning. The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma , but not a disqualification based on a priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma . The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that it is prohibited for an uncircumcised priest to eat teruma .

    6The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? Perhaps just the opposite is true. The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should prevent a priest from eating teruma , as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim ; the divine word; the slave. The Gemara spells out these stringencies: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet ; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb, as is explicitly stated in the Torah (Exodus 12:48).

    7The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and should prevent a priest from eating teruma , as acute mourning is also subject to several stringencies: It is relevant at any time after the death of a close relative, unlike circumcision, which is performed only once in a lifetime; it applies to both men and women, unlike circumcision, which is restricted to men; and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried, unlike an uncircumcised man, who can render himself fit at any time by undergoing circumcision. The Gemara responds: Even so, these arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous.

    8Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy renders it prohibited for an acute mourner to eat teruma . As, is it possible to say that we should leave out the lack of circumcision from the prohibition against eating teruma even though it is written explicitly with regard to the Paschal lamb itself, and learn the halakha that acute mourning is included in the prohibition by way of a verbal analogy from the Paschal lamb when this halakha that an acute mourner is barred from bringing the Paschal lamb is never stated explicitly? As the prohibition against acute mourning with respect to the Paschal lamb itself we learn only from the halakha governing tithes.

    9The Gemara raises another question: If the verbal analogy is valid, then the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating of the offering until he ensures that all of the male members of his household have been circumcised, so too, with regard to teruma , the lack of circumcision of one’s male children and slaves should prevent one from partaking of teruma . However, in reality this is not the halakha .

    10The Gemara rejects this argument: The verse states with regard to the Paschal lamb: “When you have circumcised him, then he shall eat from it” (Exodus 12:44). The words “from it” teach that the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating the Paschal lamb, but the lack of circumcision of one’s male children and slaves does not prevent one from eating teruma , if he himself is eligible to eat it.

    11The Gemara raises a difficulty: If so, that the words “from it” come to exclude any other case, say a similar exposition with regard to the uncircumcised. As it is stated with regard to the Paschal lamb: “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), indicating that “from it,” the Paschal lamb, an uncircumcised man may not eat, but he may eat from teruma . The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that an uncircumcised priest may not partake of teruma .

    12The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma , and not one whose male children and slaves have not been circumcised? The Gemara answers: It stands to reason that one’s own lack of circumcision should be included and should preclude his eating teruma , as an uncircumcised man lacks an act that is performed on his own body, and the failure to perform circumcision is punishable by karet . The Gemara counters: On the contrary, the lack of circumcision of one’s male children and slaves should be included and should preclude a priest’s eating teruma , as it is relevant at any time, since whenever one has a male child or slave under his authority he is commanded to circumcise him.

    13The Gemara answers: These arguments for including one’s own circumcision in the prohibition are more numerous. And if you wish, say: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy comes to include in the prohibition against eating teruma one whose male children or slaves have not been circumcised. As, is there anything that his own lack of circumcision does not preclude him from doing but the lack of circumcision of others does preclude him from doing? Rather, it must be that the verbal analogy comes to teach that the priest’s own lack of circumcision precludes his eating teruma , while that of his male children and slaves does not.

    14The Gemara poses a question: Now that you have said that the phrase “from it” used in this context comes for an exposition and serves to exclude other cases, with regard to the phrase “from it” in the verse “No stranger shall eat from it” (Exodus 12:43), why do I need it? The Gemara answers: This, too, teaches that it is only from it, eating the Paschal lamb,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכא נמי לא קניגופיה לרביה וישראל מעליא הוא וחייב בפסח:

    ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדיןאם אין להשיב ואם יש להשיב משיבין וכאן יש תשובה מה לפסח שכן חייבין עליו כו' כדלעיל. ולקמן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קד.) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין דקתני חלצה בשמאל פסולה ור' אליעזר מכשיר ואמרינן מ"ט דתנא קמא יליף רגל רגל ממצורע דכתיב ביה על בהן רגלו הימנית וקרא יתירא הוא דכיון דכתיב על דם האשם ובדם האשם כתיב ברגל ימנית ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן ואמרינן במנחות בפ"ק (דף י.) מופנה הוא למדרשיה יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל דלא גמר ממצורע דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומקשינן התם (ולקמן יבמות דף קד.) ורבי אליעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא מנין לרציעה שהיא בימין כו' ומשנינן אוזן אוזן מופנה רגל רגל לא מופנה. ואע"ג דג"ש מופנה מצד אחד הוא דרגל דמצורע מופנה הואיל ורגל דחליצה לא מופנה פרכינן:

    כיון דלגופיה לא צריךלא תושב ולא שכיר דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל הוה ליה תרי קראי יתירי:

    שדי חד אלמד וחד אמלמדומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב:

    מה פסח אונן כו'דילפינן (לקמן יבמות דף עג.) לכולהו קדשים ק"ו ממעשר:

    מעשים כרותים בדבר העבדסימנא הוא ומפרש ליה:

    וענוש כרתעל המילה:

    ומילת זכריו ועבדיואם יש לו בן ראוי למול או עבד למול אסור האב או האדון לאכול בפסח אא"כ מלו דכתיב (שמות י״ב:מ״ח) המול לו כל זכר ואז יקרב וגבי עבד כתיב ומלתה אותו אז יאכל בו האיש בעליו דאי משום עבד הא כתב כל ערל לא יאכל בו:

    אדרבה אנינותפסל טפי מערלות דהא אית ביה חומרא שנוהג כל שעה שמת לו מת אבל ערלות דגופיה משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו:

    לא מצית אמרתדנילף תרומה מפסח לענין אנינות ומוקי קרא דמיעוטא לערלות:

    שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסחולא מגמרינן לה מתרומה בג"ש דתושב ושכיר וילפינן אנינות כו':

    ממעשר גמרלקמן בפרקין (יבמות דף עג.):

    ה"ג מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי כו':

    יבמות 70 עמוד ב

    1אלמא לא קני ליה רביה. הכא נמי לא קני ליה רביה, אלא לאפנויי.

    2ואכתי מופנה מצד אחד הוא, ושמעינן ליה לר' אלעזר דאמר: מופנה מצד אחד, למדין ומשיבין?

    3כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד ושדי חד אמלמד, והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין.

    4אי: מה פסח אונן אסור בו אף תרומה אונן אסור בה.

    5א"ר יוסי בר חנינא, אמר קרא: ״(זר) (ויקרא כב״, י) ״וכל זר״, זרות אמרתי לך, ולא אנינות. אימא: ולא ערלות! הא כתיב ״(ויקרא כב״, י) ״תושב ושכיר״.

    6ומה ראית? מסתברא ערלות הו"ל לרבויי, שכן (מעשי"ם. כרותי"ם. בדב"ר. העב"ד) מחוסר מעשה, ומעשה בגופו, וענוש כרת, וישנו לפני הדבור, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת!

    7אדרבה: אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה, ונוהגת באנשים ונשים, ואין בידו לתקן את עצמו! הנך נפישן.

    8רבא אמר: בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת. שבקינן ערלות דכתיב ״בגופיה דפסח״, וילפינן אנינות מפסח?! דפסח גופיה ממעשר גמרינן.

    9אי: מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת, אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת!

    10אמר קרא: ״(שמות יב״, מד) ״ומלתה אותו אז יאכל בו״. מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה.

    11אי הכי, אימא: (שמות יב, מח) ״כל ערל לא יאכל בו״, בו אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה! הא כתיב ״תושב ושכיר״!

    12ומה ראית? מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי, שכן מעשה בגופו, וענוש כרת. אדרבה: מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה!

    13הנך נפישן. ואב"א בלא [הנך] נפישן נמי לא מצית אמרת. מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה, ערלות דאחריני מעכבא ביה?!

    14השתא דאמרת: ״בו״ לדרשה הוא דאתא, (שמות יב, מג) ״כל בן נכר לא יאכל בו״ למה לי? בו׃

    Tosafot

    אלמא לא קני ליה רביהוהא דאמר בפ"ק דקידושין (דף טז. ושם) דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה כדכתיב (דברים ט״ו:י״ח) כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא וא"ת דמשמע דמטעמא דקני ליה רביה יש לו ליפטר והלא עבד כנעני גופו חייב בפסח למ"ד (פסחים דף צא:) נשים בראשון חובה ואפילו למאן דאמר (שם) רשות מכל מקום שרי לאכול פסח והכא כתיב לא יאכל בו וי"ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני ולא בהמנאת אחרים:

    אלא לאפנוייוא"ת וכי בשביל לאפנויי כתב שקר דכתב לא יאכל בו והם אוכלין ואמר ר"י דאיכא לאוקמי קרא בשכיר ותושב עובד כוכבים ומכל מקום לגופיה לא איצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר ובהדיא דריש במכילתא הכי תושב זה גר תושב שכיר זה העובד כוכבים וא"ת כיון דלעובד כוכבים לא איצטריך לכתוב תושב ושכיר יאכל בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי ואמר רבינו יצחק דאם כן הוה משמע גזירה שוה להקל והוה דרשינן גזירה שוה להתיר אונן בפסח והא דילפינן לקמן (יבמות דף עג.) דאונן אסור בפסח מגזירה שוה דממנו ממנו ממעשר לא הוי דרשי הכי אלא הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כדלקמן (יבמות דף עד.):

    שדי חד אלמד וחד אמלמדוהוי כאילו כתיב הכא תושב שלא לצורך והכא שכיר שלא לצורך ואע"ג דהכא תושב והכא שכיר הויא שפיר ג"ש כדתני דבי ר' ישמעאל (לעיל יבמות דף יז:) זו היא שיבה זו היא ביאה:

    אי מה פסח אונן אסור בואר"י אע"פ דתנן בפ' האשה בפסחים (דף צא:) דאונן טובל ואוכל פסחו לערב ומוקמינן ליה בגמרא כמ"ד אנינות לילה דרבנן ולא העמידו דבריהם במקום כרת הכא מצי למימר דאתיא אפי' אליבא דמ"ד אנינות לילה מדרבנן דלא הוי דרבנן אלא כשמת ביום או נקבר ביום למאן דאזיל בתר קבורה דלא תפיס לילו עמו מדאורייתא אבל אם מת בלילה הוי אונן כמת ביום דהיינו כיום מר והא דפריך בפרק טבול יום (זבחים צט: ושם) וסבר רבי שמעון אנינות לילה דרבנן והתניא רבי שמעון אומר שלמים כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן מנין לרבות תודה כו' מנין לרבות פסח כו' קתני מיהא פסח התם לא מצי לשנויי כשמת בלילה דמשמע ליה דמרבי ליה לענין הבאה דאין יכול להביא כשהוא אונן ולהכי פריך כי הוי אונן בשעת הבאת פסח יפסוק האנינות עד הלילה שהוא התחלת זמן אכילתו ואמאי אסור להביא:

    אף תרומה אונן אסור בהבלא גזירה שוה הוה מצי למיפרך דליתסר אונן בתרומה מדאיתקש תרומה לבכורים לקמן (יבמות דף עג:) ובכורים למעשר ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך ולא קאמר:

    שכן מעשים כרותיםהוה מצי למימר שכן נכרתו עליה י"ג בריתות:

    הנך נפישןבלא הנך נפישן נמי ה"מ למימר דכרת עדיפא ליה כדלקמן (יבמות דף עג:):

    דפסח גופיה ממעשר גמרפירוש בגזירה שוה דממנו ממנו וא"ת ושאר כל הקדשים מנלן דכל הקדשים אסורים לאונן כדאמר בזבחים בפ' טבול יום (זבחים דף קא.) מק"ו ממעשר ואק"ו איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה דהכי פריך רבא גופיה בפ' בתרא דמכות (דף יז:) גבי הא דיליף מלקות באוכל תודה ושלמים חוץ לחומה בק"ו ממעשר וי"ל דשאר קדשים גמרינן מפסח בהיקשא דזאת התורה דהתם איתקוש כל הקדשים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ד:) ובמנחות בסוף התודה (מנחות דף פב:) ובההוא קרא כתיב נמי פסח דדרשינן ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח ואע"ג דבההוא קרא נמי כתיב ולמילואים שהם קדשי שעה וקדשי שעה נאכלים באנינות כדמוכח בפ' טבול יום (זבחים קא.) לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלין באנינות אלא בהנהו דאיירי בהו התם דוקא והא דמשמע בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) דהוי פלוגתא בדבר הלמד בגזירה שוה אם חוזר ומלמד בהיקשא היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ"ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד אבל הכא דמעשר דגן חולין הוא לכולי עלמא חוזר ומלמד בהיקש כדאשכחן התם בהדיא שלמדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאתקש לשלמים ושלמים גופייהו גמרי שם שם ממעשר (שם):

    אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבתו כו'תימה דהא הך סוגיא כר' אליעזר ור' אליעזר גופיה דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכבת אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל בו העבד ואמר רבינו יצחק דגמ' לפום רהיטא נקט כר' עקיבא דדריש אז יאכל בו האדון ולר"א מזכריו פריך:

    בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומהאבל מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה בג"ש דתושב ושכיר ובו דכתיב ביה אתא למימר דאינה מעכבת במצה ומרור:

    (הכי גרסינן כל ערל לא יאכל בו למה ליולא גרסינן תושב ושכיר דהא אוקימנא קרא כו' לגזירה שוה ועקרנא ליה מפשטיה לגמרי):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלמא לא קני ליה לרביה קנין גמורואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקדושין (טז, ב) עבד עברי גופו קנוי, קנין גמור מיהא לא קני ליה, דהא יוצא בגרעון כסף, אי נמי בשש וביובל, מה שאין כן בעבד כנעני שאין לו יציאה לעולם אלא מדעת האדון. והוא הדין והוא הטעם באשתו דקרינן ליה קנין גמור משום דאין לה יציאה מתחת הבעל אלא מדעתו.

    אלא לאפנוייקשיא לי האי מופנה לא אתי כשיטת שאר מופנה דעלמא, דאלו מופנה דעלמא דלא צריך למיכתביה, ומיהו דינא הכין כדאיכתיב, אבל הכא דינא איפכא דאלו קרא כתיב תושב ושכיר לא יאכל בו, ואנן אמרינן דתושב ושכיר אוכל בו. ונראה דלר' אלעזר האי תושב ושכיר לאו ישראלים נינהו אלא עכו"ם, והיינו דאמרינן דהוי מופנה דאלו עכו"ם תיפוק ליה משום ערל ואפילו ערבי מהול וגבעוני מהול לאו נמולין נינהו אלא כערלים וכדאיתא לקמן (יבמות עא, א) וכן נראה מפרושי ר"ח.

    הא דאמרינן שדי חד אלמד וחד אמלמדאף על גב דהוי הכא תושב והכא שכיר. מכל מקום תושב ושכיר חד ענינא הוא וכתנא דבי ר' ישמעאל דאמר (לעיל יבמות יז, ב) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה (וכן הוא בתוס' ד"ה שדי ורמב"ן בשמם).

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 70b

    Yevamot 70b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 269 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכא נמי לא קני גופיה לרביה וישראל מעליא הוא וחייב בפסח:

    ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין אם אין להשיב ואם יש להשיב משיבין וכאן יש תשובה מה לפסח שכן חייבין עליו כו' כדלעיל. ולקמן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קד.) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין דקתני חלצה בשמאל פסולה ור' אליעזר מכשיר ואמרינן מ"ט דתנא קמא יליף רגל רגל ממצורע דכתיב ביה על בהן רגלו הימנית וקרא יתירא הוא דכיון דכתיב על דם האשם ובדם האשם כתיב ברגל ימנית ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן ואמרינן במנחות בפ"ק (דף י.) מופנה הוא למדרשיה יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל דלא גמר ממצורע דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומקשינן התם (ולקמן יבמות דף קד.) ורבי אליעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא מנין לרציעה שהיא בימין כו' ומשנינן אוזן אוזן מופנה רגל רגל לא מופנה. ואע"ג דג"ש מופנה מצד אחד הוא דרגל דמצורע מופנה הואיל ורגל דחליצה לא מופנה פרכינן:

    כיון דלגופיה לא צריך לא תושב ולא שכיר דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל הוה ליה תרי קראי יתירי:

    שדי חד אלמד וחד אמלמד ומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב:

    מה פסח אונן כו' דילפינן (לקמן יבמות דף עג.) לכולהו קדשים ק"ו ממעשר:

    מעשים כרותים בדבר העבד סימנא הוא ומפרש ליה:

    וענוש כרת על המילה:

    ומילת זכריו ועבדיו אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול אסור האב או האדון לאכול בפסח אא"כ מלו דכתיב (שמות י״ב:מ״ח) המול לו כל זכר ואז יקרב וגבי עבד כתיב ומלתה אותו אז יאכל בו האיש בעליו דאי משום עבד הא כתב כל ערל לא יאכל בו:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 70b · Sefaria

    Tosafot

    אלמא לא קני ליה רביה והא דאמר בפ"ק דקידושין (דף טז. ושם) דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה כדכתיב (דברים ט״ו:י״ח) כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא וא"ת דמשמע דמטעמא דקני ליה רביה יש לו ליפטר והלא עבד כנעני גופו חייב בפסח למ"ד (פסחים דף צא:) נשים בראשון חובה ואפילו למאן דאמר (שם) רשות מכל מקום שרי לאכול פסח והכא כתיב לא יאכל בו וי"ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני ולא בהמנאת אחרים:

    אלא לאפנויי וא"ת וכי בשביל לאפנויי כתב שקר דכתב לא יאכל בו והם אוכלין ואמר ר"י דאיכא לאוקמי קרא בשכיר ותושב עובד כוכבים ומכל מקום לגופיה לא איצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר ובהדיא דריש במכילתא הכי תושב זה גר תושב שכיר זה העובד כוכבים וא"ת כיון דלעובד כוכבים לא איצטריך לכתוב תושב ושכיר יאכל בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי ואמר רבינו יצחק דאם כן הוה משמע גזירה שוה להקל והוה דרשינן גזירה שוה להתיר אונן בפסח והא דילפינן לקמן (יבמות דף עג.) דאונן אסור בפסח מגזירה שוה דממנו ממנו ממעשר לא הוי דרשי הכי אלא הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כדלקמן (יבמות דף עד.):

    שדי חד אלמד וחד אמלמד והוי כאילו כתיב הכא תושב שלא לצורך והכא שכיר שלא לצורך ואע"ג דהכא תושב והכא שכיר הויא שפיר ג"ש כדתני דבי ר' ישמעאל (לעיל יבמות דף יז:) זו היא שיבה זו היא ביאה:

    אי מה פסח אונן אסור בו אר"י אע"פ דתנן בפ' האשה בפסחים (דף צא:) דאונן טובל ואוכל פסחו לערב ומוקמינן ליה בגמרא כמ"ד אנינות לילה דרבנן ולא העמידו דבריהם במקום כרת הכא מצי למימר דאתיא אפי' אליבא דמ"ד אנינות לילה מדרבנן דלא הוי דרבנן אלא כשמת ביום או נקבר ביום למאן דאזיל בתר קבורה דלא תפיס לילו עמו מדאורייתא אבל אם מת בלילה הוי אונן כמת ביום דהיינו כיום מר והא דפריך בפרק טבול יום (זבחים צט: ושם) וסבר רבי שמעון אנינות לילה דרבנן והתניא רבי שמעון אומר שלמים כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן מנין לרבות תודה כו' מנין לרבות פסח כו' קתני מיהא פסח התם לא מצי לשנויי כשמת בלילה דמשמע ליה דמרבי ליה לענין הבאה דאין יכול להביא כשהוא אונן ולהכי פריך כי הוי אונן בשעת הבאת פסח יפסוק האנינות עד הלילה שהוא התחלת זמן אכילתו ואמאי אסור להביא:

    אף תרומה אונן אסור בה בלא גזירה שוה הוה מצי למיפרך דליתסר אונן בתרומה מדאיתקש תרומה לבכורים לקמן (יבמות דף עג:) ובכורים למעשר ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך ולא קאמר:

    שכן מעשים כרותים הוה מצי למימר שכן נכרתו עליה י"ג בריתות:

    הנך נפישן בלא הנך נפישן נמי ה"מ למימר דכרת עדיפא ליה כדלקמן (יבמות דף עג:):

    דפסח גופיה ממעשר גמר פירוש בגזירה שוה דממנו ממנו וא"ת ושאר כל הקדשים מנלן דכל הקדשים אסורים לאונן כדאמר בזבחים בפ' טבול יום (זבחים דף קא.) מק"ו ממעשר ואק"ו איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה דהכי פריך רבא גופיה בפ' בתרא דמכות (דף יז:) גבי הא דיליף מלקות באוכל תודה ושלמים חוץ לחומה בק"ו ממעשר וי"ל דשאר קדשים גמרינן מפסח בהיקשא דזאת התורה דהתם איתקוש כל הקדשים כדאמר בפ"ק דזבחים (דף ד:) ובמנחות בסוף התודה (מנחות דף פב:) ובההוא קרא כתיב נמי פסח דדרשינן ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח ואע"ג דבההוא קרא נמי כתיב ולמילואים שהם קדשי שעה וקדשי שעה נאכלים באנינות כדמוכח בפ' טבול יום (זבחים קא.) לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלין באנינות אלא בהנהו דאיירי בהו התם דוקא והא דמשמע בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) דהוי פלוגתא בדבר הלמד בגזירה שוה אם חוזר ומלמד בהיקשא היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ"ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד אבל הכא דמעשר דגן חולין הוא לכולי עלמא חוזר ומלמד בהיקש כדאשכחן התם בהדיא שלמדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאתקש לשלמים ושלמים גופייהו גמרי שם שם ממעשר (שם):

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Yevamot 70b · Sefaria

    Rashba

    אלמא לא קני ליה לרביה קנין גמור ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקדושין (טז, ב) עבד עברי גופו קנוי, קנין גמור מיהא לא קני ליה, דהא יוצא בגרעון כסף, אי נמי בשש וביובל, מה שאין כן בעבד כנעני שאין לו יציאה לעולם אלא מדעת האדון. והוא הדין והוא הטעם באשתו דקרינן ליה קנין גמור משום דאין לה יציאה מתחת הבעל אלא מדעתו.

    אלא לאפנויי קשיא לי האי מופנה לא אתי כשיטת שאר מופנה דעלמא, דאלו מופנה דעלמא דלא צריך למיכתביה, ומיהו דינא הכין כדאיכתיב, אבל הכא דינא איפכא דאלו קרא כתיב תושב ושכיר לא יאכל בו, ואנן אמרינן דתושב ושכיר אוכל בו. ונראה דלר' אלעזר האי תושב ושכיר לאו ישראלים נינהו אלא עכו"ם, והיינו דאמרינן דהוי מופנה דאלו עכו"ם תיפוק ליה משום ערל ואפילו ערבי מהול וגבעוני מהול לאו נמולין נינהו אלא כערלים וכדאיתא לקמן (יבמות עא, א) וכן נראה מפרושי ר"ח.

    הא דאמרינן שדי חד אלמד וחד אמלמד אף על גב דהוי הכא תושב והכא שכיר. מכל מקום תושב ושכיר חד ענינא הוא וכתנא דבי ר' ישמעאל דאמר (לעיל יבמות יז, ב) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה (וכן הוא בתוס' ד"ה שדי ורמב"ן בשמם).

    Rashba on Yevamot 70b · Sefaria

    Ritva

    אלמא לא קני ליה רביה קנין גמור וא"ת והא אמרי' בפ"ק דקדושי' זאת אומרת ע"ע גופו קנוי י"ל דהתם גופו קנוי קצת לענין שהרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול כדפרכי' התם אבל אינו קנוי לגמרי להיו' ידו כידו לכל דבר שהרי יוצא בשש וגרעון כסף על כרחו והיינו דנקטי הכא קנין גמור וא"ת ואפי' תימא דהוה קני ליה רביה קנין גמור היאך נפטר מפסח מי גרע עבד עברי מעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדו' שחייב בפסח דהק"ל נשים בראשון חובה וה"ה לעבדי' וי"ל דסוגיי' כמ"ד נשים בראשון רשות והוה אמרי' דתושב ושכיר לא יאכלו בו אינו אסור אלא לומ' שאינו חייב לאכול בו:

    שדי חד אלמד וחד אמלמד וא"ת והיכי עבדיה ג"ש כי האי גוונא דהכא כתיב תושב ושכיר והכא כתיב שכיר י"ל דאתא כר' ישמעאל דאמ' זו היא שיבה זו היא ביאה א"נ דשאני הכא דלהכי כתבינהו תרוייהו בחד דוכתא לאשויינהו למעבד מינייהו ג"ש:

    מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מיעכבא וערלות דאחרים מעכבא בו וא"ת ומעיקרא מאי הוה עבדי' דהא ודאי רבא טעמ' רבה קאמר י"ל דהוה ס"ד דדילמא גזירת הכתוב היה להחמיר עליו בערלות בני ביתו כדי שלא יפשע למול אותם:

    גרש"י ז"ל כל בן נכר לא יאכל בו משומדות פסולות בו ואין משומדות פוסלת במעשר:

    Ritva on Yevamot 70b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שכל גזירה שוה שאינה מופנית כלל אין למדין ממנה ואם מופנית מצד אחד ואינה מופנית מן הצד השני למדין ומשיבין ואם מופנית משני צדדיה למדין ואין משיבין ואחר שכן היאך למדנו איסור ערל בתרומה מפסח בגזירה שוה של תושב ושכיר שבפסח עם תושב ושכיר שבתרומה והרי תושב ושכיר שבתרומה איצטריך ליה ואם תאמר שיאמר תושב ואייתר ליה שכיר הרי בא שכיר ולימד על תושב כמו שביארנו ואין כאן מופנה אלא בשל פסח מכל מקום הואיל ושניהם ר"ל תושב ושכיר של פסח מופנים הם שדי חד אלמד דהיינו תרומה וחד אמלמד דהיינו פסח וילמוד זה מזה ואע"פ שזה תושב וזה שכיר דנין מהן גזירה שוה הואיל ודומים בענין וכמו שאמרו זו היא שיבה זו היא ביאה כמו שהתבאר:

    הפסח אונן אסור בו כשאר קדשים ואע"פ שלא הוזכר אנינות אלא במעשר שני כדכתי' לא אכלתי באוני ממנו מכל מקום למדו איסור אנינות לכל הקדשים מקל וחומר של מעשר אבל התרומה אין האונן אסור בה שנאמר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות ואף בקדשים אונן האוכלם אינו אלא בלאו וערל שאכל את הפסח אינו אלא בלאו ומה שאמרו כאן מיסתברא ערל הוה ליה לרבויי לאיסור תרומה ולא אונן ומשום דערל מחוסר מעשה ובגופו וענוש כרת כו' על המילה עצמה נאמרה כלומר שכל שאינו מל בכרת כדכתיב וערל זכר כו' ונכרתה גו':

    הפסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו ר"ל שאפילו היה האדון מהול אם היה לו בן ראוי לימול ולא מל אין האב אוכל בקרבן הפסח שנאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וכן אם היה לו עבד כנעני שאינו מהול שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ופירשוה יאכל בו אותו איש הנזכר במקרא שהוא האדון אבל אנינות בניו ועבדיו אינה מעכבת באכילת הפסח הא אנינות שלו מעכבת בו בין בנשים בין באנשים שהרי הנשים חייבות בקרבן הפסח ולתרומה מיהא אע"פ שערל אסור בה אין מילת זכריו ועבדיו מעכבתו:

    יום קבורה אינו תופס את לילו מן התורה כמו שביארנו במקומו ואם כן מה שנאמר כאן באנינות שכן ישנה בכל שעה לדעת המפרש שישנה ביום ובלילה מה שאין כן במילה שאין זמנה אלא ביום אין הלכה כן ומכל מקום עיקר הפירוש ישנה בכל שעה שימות לו מת מה שאין כן בערלות שכל שמל פעם אחת שוב אין ערלות עליו וכדקאמר בסמוך במילת זכריו ועבדיו שישנה בכל שעה ור"ל שלידת הבנים וקנין העבדים מצויין בכל שעה:

    זה שביארנו שהמילה בכרת פירושו על מילת עצמו שכל שהגדיל ולא מל מבטל מצות עשה בכל יום ואם מת ערל במזיד חייב כרת וזרעו נכרת וכן שאף הוא עומד בכל יום בחיוב כרת אבל האב על בנו אינו בכרת אלא בביטול מצות עשה והוא שאמרו כאן בערלות דגופיה שכן ענוש כרת מה שאין כן במילת זכריו:

    לענין ביאור זה שהקשו מה ראית להתיר בתרומה ערלת זכריו ועבדיו שלא להיות מילתם מעכבת ולאסור בה ערלת עצמו עד שהוצרך לתרץ מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי כו' וכן תירצוה דמי איכא מידי דערלות גופיה לא מעכבא ערלות דאחריני מעכבא צריך לפרש דקארי לה מאי קארי לה והיאך יעלה על דעת שערלות גופו לא תעכב וערלות זכריו ועבדיו תעכב ויראה לגדולי הדורות מפני שיש צדדין שראוי לומר כן שכל שהוא ערל ודאי או מצד אונס הוא או מצד שהוא כעין אונס על הדרך שביארנו במשנה ומילת זכריו ועבדיו שאין בו שום אונס היתה ראויה לעכב ולפי דרכך למדת שערל שמתו אחיו מחמת מילה אין לו לעכב מילת זכריו בכך:

    Meiri on Yevamot 70b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אלמא לא קני ליה רביה כו' וי"ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני כו' עכ"ל והשתא דלא קני ליה רביה ליכא למימר דלא יאכל בו בהמנאת רבו כעבד כנעני דלא יאכל בו משמע דלא יאכל בו כסתם האוכלין דהיינו בהמנאת אחרים ושוב מצאתי שהראב"ד פירש כך בפ"ט מהלכות קרבן פסח דלמסקנא אתא קרא דלא יאכל לתושב ושכיר ישראל שלא יאכל בהמנאת רבו ומיהו צ"ל דאתא נמי לאפנויי דלהא לא איצטריך קרא וק"ל:

    בד"ה דפסח גופיה ממעשר כו' היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ"ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש כו' עכ"ל ליתא הסוגיא התם הכי אלא דאיכא מ"ד דאזלינן בתר למד ואליביה שפיר ילפינן מההיא דתודה שבאה מן המעשר כו' דה"ה אי הוו שניהם קודש דחוזר ומלמד ואיכא מ"ד דאזלינן בתר מלמד וליכא למילף מידי מההיא דתודה כו' דהתם המלמד חול והנראה להגיה בדברי התוספות וכצ"ל היינו היכא דהמלמד קודש איכא למ"ד התם דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד כו' פי' וליכא למילף הא מלתא מההיא דתודה כו' דלא הוה המלמד קודש ודו"ק:

    גמ' בו מילת זכרים ועבדיו מעכבת כו' אע"ג דלא כתיב בו אלא במילת עבדים הא גמרינן לה לקמן בג"ש דאז אז ליתן האמור של זה בזה ולר"א נמי דאין מילת עבדים מעכבת צ"ל דהאי בו דכתיב בעבדים לא איצטריך לגופיה ובאם אינו ענין תנהו למילת עבדים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 70b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הנך נפישין וכו' כדלקמן סוף דף ע"ג:

    ד"ה דפסח גופיה ממעשר גמר וכו' עד ואק"ו איכא למפרך וכו' והא דקאמר התם דכל הקדשים ילפינן דאסורין לאונן ק"ו ממעשר היינו לפום ריהטא דהא רבי שמעון יליף מלקות באוכל תודה ושלמים וכו' ק"ו ממעשר במכות פרק בתרא ואומר עליו רבא התם דאיכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה ולכך נקט בפ' טבול יום דכל הקדשים אתו בק"ו ממעשר לפום ריהטא כדאמר התם ר"ש במכות אבל כפי האמת לא אתו כל הקדשים בק"ו ממעשר לפי סברת רבא אלא מהיקשא דפסח כשנויא דתוס' דהכא דאתקוש כל הקדשים לפסח בקרא דזאת התורה דכתיב בההוא קרא ביום צוותו דררשינן זה בכור ומעשר ופסח וכו' והאי מעשר הוי מעשר בהמה ולא מעשר שני ולכך אצטריך ג"ש דממנו ממנו דילפינן פסח ממעשר שני דכתיב ביה לא אכלתי באוני ממנו והדר גמרינן כל הקדשים מפסח בהאי היקשא דזאת התורה:

    ד"ה אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבתו וכו' כתוב בספרים שלפנינו דפוס גדול ור"א גופיה דריש במכילתא דמילת זכריו ועבדיו אין מעכבת וכו' ובתר הכי כתוב ואר"י דגמרא לפום ריהטא כר"ע דדריש אז יאכל בו האדון ולפי גירסא זו צ"ל דכוונת התוס' היא באף ע"ג דלר"א אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת לא האב ולא האדון וסוגיא דשמעתין כולה היא אליבא דר"א דיליף ג"ש דתושב ושכיר וא"כ מאי פריך אי מה פסח וכו' ומשני אמר קרא אז יאכל בו וכו' הא גבי פסח גופיה ס"ל לר"א דאין מילת זכריו ועבדיו מעכבת מ"מ מאחר דלפום ריהטא משמעות פירוש הפסוק משמע טפי כר"ע לכך מסקא סוגיא דשמעתין ליישב ג"ש דתושב ושכיר לפי המפורש וסוגיא דעלמא בפי' הפסוק דאז יאכל בו קאי אאדון כדי שאם ימצא מ"ד שיסבור בדין דמילת זכריו ועבדיו כר"ע דמעכבת יכול שיסבור בדין דערל כר"א דגמר ליה מג"ש דתושב ושכיר ולא מריבויא דאיש איש כר"ע דמרבה ערל כטמא לכל התורה וק"ל אמנם מקרוב הוגה בספרים בדבור זה ור"א גופיה דריש במכילתין דמילת עבדיו אין מעכבת וכו' ובסופו גרסי ואמר ר"י דגמרא לפום ריהטא נקטה כר"ע וכו' ולר"א מזכריו פריך ור"ל עיקר קושיתו מזכריו פריך דמעכבת גבי פסח אליבא דכ"ע אפילו לר"א אלא דלפום ריהטא ושיגרא דלישנא נקט בהדי מילת עבדיו אלא שלפי גירסא זו לא יתיישב שנויא דגמרא דמשני אמר קרא ומלת אותו אז יאכל בו דפריך ממילת זכריו ומשני מקרא דעבדיו דהא האי קרא גבי עבדיו כתיב ובעבדיו ס"ל לר"א דגם גבי פסח גופיה לא מעכבת ומה אצטריך קרא למכתב גביה בו למעט תרומה אם לא שנאסר דהאי בו דכתיב גבי עבדיו אתי למעט מילת זכריו גבי תרומה וזה דוחק גדול דהא מילת זכריו כתיב בפרשה מאוחר הרבה אחר מילת עבדיו ואיך יכול האי בו דכתיב גבי מילת עבדיו למעט גבי תרומה מילת זכריו דכתיב גבי פסח בתר הכי מאוחר ממנו וק"ל:

    Maharam on Yevamot 70b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ושמעי' ליה כו' ולא הוי בעי למיהדר עיין לקמן קד ע"א ברש"י ד"ה אוזן אוזן וכו' ובשבת דף קלא ע"א ד"ה מצד אחד ובקדושין דף טו ע"א ד"ה ונאמר להלן אוזן:

    Gilyon HaShas on Yevamot 70b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 70, Amud Bet, about 269 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “אלמא לא קני ליה רביה. הכא נמי…”

    2. Segment 215 words

      Opens “ואכתי מופנה מצד אחד הוא, ושמעינן ליה…”

    3. Segment 317 words

      Opens “כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אי: מה פסח אונן אסור בו אף…”

    5. Segment 527 words

      Opens “א"ר יוסי בר חנינא, אמר קרא: (זר)…”

    6. Segment 624 words

      Opens “ומה ראית? מסתברא ערלות הו"ל לרבויי, שכן…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אדרבה: אנינות הוה ליה לרבויי, שכן ישנה…”

      Named: רבה.

    8. Segment 821 words

      Opens “רבא אמר: בלא הנך נפישן נמי לא…”

      Named: רבא.

    9. Segment 913 words

      Opens “אי: מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת,…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “אמר קרא: (שמות יב, מד) ״ומלתה אותו…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “אי הכי, אימא: (שמות יב, מח) ״כל…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “ומה ראית? מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1322 words

      Opens “הנך נפישן. ואב"א בלא [הנך] נפישן נמי…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “השתא דאמרת: ״בו״ לדרשה הוא דאתא, (שמות…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 70b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026