Talmud Builders

    Yevamot 23b

    Back to index

    English translation — Yevamot 23b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: In the case of one who betrothed one of two sisters and does not know which of them he betrothed, so that both are forbidden to him, he gives a bill of divorce to this one and a bill of divorce to that one due to the uncertainty. If the man who had betrothed one of these women died before he could give a bill of divorce, and he had one brother, that brother performs ḥalitza with both of them, but he may not take either in levirate marriage. This is because he does not know which woman is his yevama and which is forbidden to him as the sister of a woman with whom he has a levirate bond.

    2If the man who betrothed one of these women had two brothers, one of them performs ḥalitza with one of the sisters, but he may not enter into levirate marriage with her due to the possibility that she is the sister of a woman with whom he has a levirate bond. And one takes the other in levirate marriage if he so desires. If the two brothers married the two sisters before consulting the court, the court does not remove them from their marriage and they are permitted to remain married. The couple who performed levirate marriage second was even permitted to do so, since there was no longer any doubt about the levirate bond.

    3Furthermore, in the case of two unrelated men who betrothed two sisters: If this one does not know which sister he betrothed and that one does not know which sister he betrothed, this one gives two bills of divorce, one to each of the women, and that one gives two bills of divorce. If the two men died before they divorced, and this one had a brother and that one had a brother, then this brother performs ḥalitza with both of them, and that brother performs ḥalitza with both of them.

    4If this one had one brother and that one had two brothers, the single brother performs ḥalitza with both of them, and of the two brothers, one performs ḥalitza and one performs levirate marriage if he so desires. If they married the sisters before consulting the court, the court does not remove them from the marriage and they are not told to divorce them. If this one had two brothers and that one had two brothers, the brother of this one performs ḥalitza with one sister, and the brother of that one performs ḥalitza with one sister. The brother of this one who performed ḥalitza may take the woman who performed ḥalitza [ ḥalutza ] of that other’s brother in levirate marriage, and the brother of that second one who performed ḥalitza may take the ḥalutza of that other’s brother in levirate marriage.

    5If the two brothers performed ḥalitza with both wives before consulting the court, the two brothers of the second man may not take either sister in levirate marriage lest one marry the sister of a woman with whom he had a levirate bond. Rather, one performs ḥalitza and one performs levirate marriage if he so desires. If they married their wives before consulting the court, the court does not remove them from the marriage.

    6GEMARA: Learn from here in the mishna that betrothals that cannot ultimately lead to consummation are nevertheless betrothals. There is a dispute between Abaye and Rava in tractate Kiddushin with regard to a case of a betrothal that, due to some halakhic complication, can never be consummated. The cases in this mishna may not be consummated, since each of the two sisters is forbidden due to the uncertainty as to whether she is the woman he betrothed or the sister of the woman he betrothed. Therefore, both are forbidden to him. Nevertheless, the mishna instructs that he must give a bill of divorce to both of them. This implies that such betrothals are valid, in contrast to Rava’s opinion that betrothals that cannot ultimately be consummated are not betrothals at all.

    7The Gemara rejects this: With what are we dealing here? We are dealing with a case when at first both sisters were recognized and at the moment of betrothal he knew whom he betrothed; it was a betrothal destined for consummation. But later the two sisters were mixed up so that he was no longer certain which he betrothed. If so, there was not any flaw in the betrothal itself initially. The language of the mishna is also precise, as it teaches: And he does not know which of them he betrothed, but it does not teach: It is unknown completely. This implies that the matter was known at some time. The Gemara adds: Conclude from here that this is the case.

    8The Gemara asks: If so, what is the mishna teaching us in the segment of the mishna referring to the giving of two bills of divorce? That is obvious. The Gemara answers: It was necessary to teach the last clause of the mishna, as there it teaches: If he died and he had one brother, that brother performs ḥalitza with both of them; if he had two brothers, one performs ḥalitza and the other one enters into levirate marriage if he so desires. Specifically, one brother must perform ḥalitza first, and only subsequently the other brother may perform levirate marriage. But one brother may not enter levirate marriage first, before the other brother has performed ḥalitza , as he would thereby encounter the sister of a woman with whom he has a levirate bond.

    9The mishna says: In the case of two unrelated men who betrothed two sisters: If this one does not know which sister he betrothed and that one does not know which sister he betrothed, this one gives two bills of divorce, one to each of the women, and that one gives two bills of divorce. The Gemara asks: Learn from here that betrothals that cannot ultimately lead to consummation are valid betrothals. The Gemara rejects this: Here too, this is referring to a case where they were recognized and later mixed up. The language is also precise, as it teaches: And he does not know, meaning that he does not know now whom he betrothed, and it does not teach: It is unknown. The Gemara summarizes: Indeed, conclude this from here that this is the case.

    10The Gemara asks: If so, what does it come to teach us in relating that both of them must give bills of divorce? The Gemara explains: It was necessary to teach the last clause, where it says: If they died and this one had one brother and this one had two, the single brother performs ḥalitza with both of them. And of the two, one performs ḥalitza and one enters levirate marriage if he so desires.

    11The Gemara asks: That is obvious, as this is identical to the halakha taught in the first clause of the mishna. Why should this case be different from the previous case of two brothers? The Gemara answers: It is necessary to teach this lest you say the Sages should issue a decree in the case of two brothers due to the case of one brother. In a case of one brother he may only perform ḥalitza but may not enter into levirate marriage. Without this mishna one may have thought the same should be true for two brothers. This comes to teach us that they did not issue such a decree, and in this case one of them is allowed to enter into levirate marriage.

    12And this is specifically if the brother of one man first performs ḥalitza and subsequently the brother of the other man consummates the levirate marriage, but if he consummated the levirate marriage first, then no, that is prohibited. And why is that? He might be encountering the prohibition of a yevama to a member of the public. Possibly the woman he married was not his yevama but someone else’s yevama , and until the other man’s brother performs ḥalitza with her she is still forbidden to other men.

    13The mishna taught: If this one had two brothers and that one had two brothers, the brother of this who performed ḥalitza may take the ḥalutza of that other’s brother in levirate marriage, and the brother of that second one who performed ḥalitza may take the ḥalutza of that other’s brother in levirate marriage. The Gemara asks: Why do I need this as well? This clause is identical to that previous halakha . The Gemara answers: It is necessary lest you say: Let the Sages issue a decree lest he consummate the levirate marriage without the other first performing ḥalitza at all. This comes to teach us that such a decree is not issued. Rather, one of each pair of brothers can enter a levirate marriage.

    14The Gemara asks: In what way is this case different from that which we learned in a mishna (26a): If there were four brothers, and two of them were married to two sisters, and those married to the sisters died, then those two sisters perform ḥalitza but may not enter into levirate marriage with the remaining brothers, since each woman is the sister of a woman with a levirate bond to each of the brothers. Why not say here as well that each is the sister of a woman with a levirate bond?

    15The Gemara rejects this: How can these cases be compared?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' ואין יודע אי זה מהן קידשאסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

    חולץ לשתיהןדלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא דדלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

    היו לו שנים אחד חולץתחלה לאחת והשני אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא קפגע באחות זקוקתו דחליצה אפקעה לזיקה:

    קדמו וכנסוקודם שנמלכו בבית דין:

    אין מוציאין מידםדכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי. ואי נמי הוה איפכא שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא ודאי הויא אסירא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע:

    שנים שקדשו ב' אחיותוהם נכרים:

    זה חולץ לשתיהן וכו'דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע:

    היחיד חולץ לשתיהןכדפרישית לעיל שאי אפשר לו לייבם לא קודם חליצה משום אחות זקוקתו ולא לאחר חליצה משום אחות חלוצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ תחלה לשתיהם כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק:

    והשנים אחד חולץלאפקועי זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו ותשתרי אחותה לשני ממה נפשך אם יבמתו היא שפיר ואם אחותה היא הא קפקעה זיקת היבמה מיניה בחליצת אחיו:

    אחיו של זה מייבם חלוצתו של זהממה נפשך אם זו יבמתו שפיר נסיב שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום ואי לאו יבמתו שפיר נסיב נכרית דאי משום אחות זקוקתו ליכא שהרי חלץ אחיו לאחותה שהיא יבמתו ופקע זיקה ואי משום יבמה לשוק הרי חלצה זו מן היחיד שהוא אח בעלה:

    קדמו שניםאחין של אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעי אי זו היא יבמתו:

    לא ייבמו השניםאחים האחרים זה את זו וזה את זו דקמא דנסיב איכא למימר זו היא אחות זקוקתו אלא אחד חולץ תחלה לאחת ואחד מייבם לשניה ממ"נ אם יבמתו היא שפיר ואי לאו יבמתו היא באחות זקוקתו לא פגע שהרי חלץ אחיו ליבמתו ויבמה לשוק נמי ליכא שהרי היא חלוצה מאחי בעלה:

    ואם קדמואלו שנים האחרונים וכנסו אחר חליצת השנים הראשונים ולא באו לימלך לב"ד אין מוציאין מידם כדפרישית שאין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה בנשואין הראשונים דאיכא למימר קמא דנסיב יבמתו היא ושפיר נסיב ובתרא נמי שפיר נסיב נכרית ואי נמי הוה איפכא דקמא פגע באחות זקוקתו כיון שבא שני ויבמה פקע זיקתה מאחיו והותרה לו אשתו ואיסורא דעבד עבד:

    גמ' שמעת מינה קדושין שאין מסורים לביאהשאין סופן לבא לידי ביאה. דקס"ד דמתניתין בשלא הוכרו בשעת קדושין לא הוה ידע הי מינייהו כגון דאמר הרי אחת מכם מקודשת לי ועשו שתיהן שליח לקבל קדושין וקדושין אלו אין סופן לביאה דכל חדא קיימא עליה בספק אחות אשה ומדקתני נותן גט לזו וגט לזו מכלל דחדא מיהא מקודשת ומשום ספיקא דלא ידע הי מינייהו בעי למיתב גט לתרווייהו אלמא קדושין הן ופלוגתא דאביי ורבא היא בקדושין:

    שהוכרובשעת קדושין ויודע היה את מי מקדש הלכך מסורים לביאה נינהו וחלו קדושין:

    ואינו יודעמשמע השתא אין יודע. אין ידוע משמע לא נודע הדבר מעולם:

    ומאי קמ"למתניתין פשיטא דתרווייהו בעי גיטא דלא ידע הי מינייהו:

    סיפא איצטריכא ליהדקתני אחד חולץ ואחד מייבם וקא שמעינן דוקא מיחלץ חד והדר יבומי אידך ממה נפשך כדפרישית לעיל:

    אבל יבומיחד ברישא והדר מיחלץ שני לאידך לא דקמא דייבם דלמא פגע באחות זקוקתו:

    היינו רישאדהא אשמעינן ברישא היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם:

    מהו דתימאהכא לא לייבם כיון דחד מינייהו יש לו אח יחידי לגזור תרי אחי דלא לייבם חד מינייהו אטו ההוא אח שאין לו אח שני ואתי למפגע באחות זקוקה קמ"ל:

    ודוקא מיחלץהאח היחידי לשתיהן והדר יבומי חד מהשנים אחר חליצת אחיו לשניה:

    אבל יבומי ברישאקודם חליצת היחיד לשתיהן ואפילו חלץ אחיו של מייבם לאחותה דליכא השתא איסור אחות זקוקה לא [מייבם] משום שמא זו היא ארוסת הנכרי וקא פגע ביבמה לשוק בלא חליצה דהיחידי הוא הנכרי ולו היבמה זקוקה והא מילתא לא אשמעינן ברישא:

    אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה הא תו למה ליהיינו הך דהא אשמעינן ברישא השנים אחד חולץ ואחד מייבם וה"נ הכי הוא דהני תרי חד חליץ וחד מייבם והני תרי חד חליץ וחד מייבם:

    מהו דתימא ניגזור דלמאאתי ליבומי אחד משנים אלו ואחד משנים אלו בלא חליצה וקפגע כל חד בספק יבמה לשוק ובאחות זקוקה:

    קמ"לדלא גזרינן. והא מרישא לא שמעינן דהתם לזה אחד ולזה שנים דסוף סוף לא מייבם אלא חדא וכיון דעוסקין בחליצה דחדא מדכרי נמי ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד לשתיהן אבל הכא כיון דלבסוף תרוייהו מייבמין הך להאי ביתא והך להאי ביתא אתי למימר מה לנו ולחליצה:

    מאי שנא מהא וכו' ולא מתייבמותוקתני סיפא אם קדמו וכנסו יוציאו והכא קתני אין מוציאין מידן:

    חולצות ולא מתייבמותולא אמרינן ליחלוץ חד מנייהו ודחי לזיקה דידה מאחיו והאי מייבם חדא כי מתני' דקתני מתייבמות שתיהן כל אחת לאחר חליצת אחותה כדקאמר אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה לימא כולן חולצות כי התם אמאי מהדרינן לייבם:

    הכי השתאהתם זקוקות שתיהן להן אי למ"ד בפרק ד' אחין טעמא דאין מתייבמת אפילו אחת מהן משום דיש זיקה דמרישא מיתסרא משום דקפגע באחות זקוקה וכי חליץ (מייבם) חד לחדא ופקע זיקה לא משתריא אחותה לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה אפילו לאחר נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 23 עמוד ב

    Mishna

    1מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין יודע אי זה מהן קידש נותן גט לזו וגט לזו. מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן.

    2היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו אין מוציאין מידם.

    3שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש, וזה אינו יודע איזו קידש זה נותן שני גיטין, וזה נותן שני גיטין. מתו, לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן.

    4לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן, והשנים אחד חולץ, ואחד מייבם. קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם. לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת. אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה.

    5קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים, אלא אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו אין מוציאין מידם.

    Gemara

    6שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין!

    7הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי, דקתני: ״ואינו יודע״, ולא קתני: ״ואינו ידוע״. ש"מ׃

    8מאי קמ"ל סיפא איצטריכא ליה: מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן, היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם. דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא, דקא פגע באחות זקוקתו.

    9שנים שקדשו שתי אחיות וכו'. שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין! הכא נמי, כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי, דקתני: ״ואין יודע״, ולא קתני ״ואין ידוע״. ש"מ׃

    10ומאי קמ"ל סיפא איצטריכא ליה: מתו, לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן, והשנים אחד חולץ ואחד מייבם.

    11פשיטא, היינו רישא! מהו דתימא: ליגזור תרי אטו חד, קמ"ל׃

    12ודוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא, דקא פגע ביבמה לשוק.

    13לזה שנים ולזה שנים וכו'. הא תו למה לי? היינו הך! מהו דתימא: ליגזור דלמא מייבם בלא חליצה, קמ"ל׃

    14מ"ש מהא דתנן: ארבעה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות?

    15הכי השתא?!

    Tosafot

    קדמו וכנסו אין מוציאין מידםאר"י דווקא משום דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי ודאי הוה זקוק להוציא אף על גב דגבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה (לקמן יבמות דף מא.) אין צריך לרבנן אפילו להמתין היינו משום שקדש תחלה ולא בא עליה באיסור דכבר נפטרה היבמה זיקתה ממנו בקדושי אחותה אבל הכא דקני לה בביאה דוקא במקום ספק הוא דאמרינן קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בודאי לא:

    קדושין שאין מסורים לביאהפירוש דע"י קדושין קא מפסדה בביאה אבל חייבי לאוין ועשה חשיבי קדושין המסורים לביאה:

    דיקא נמי דקתני אינו יודעוא"ת א"כ תקשה לאביי דאמר בפ' האיש מקדש (קדושין דף נא. ושם) דהוי קדושין וי"ל דאין יודע משמע הכי ומשמע הכי:

    ומאי שנא מהא דתנןפי' בקונט' דפריך אהא דקתני במתני' קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וקשה דלפי זה ה"ל לאתויי סיפא דמתניתין דד' אחין ועוד דבסמוך מייתי סיפא דמתני' אברייתא דשילא ואר"י דפריך אהא דקתני במתניתין אחד חולץ וא' מייבם וגבי ד' אחין שתיהן חולצות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דיקא נמי דקתני ואינו יודע כו'ואם תאמר אם כן תקשי לאביי דאמר בהאיש מקדש (קדושין נא, א) דלא ידע דהוי קדושי הוי קדושי ויש לומר דאינו יודע משמע הכין ומשמע הכין.

    ודוקא מחליץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא וכו'ואפילו הכי לא גזרינן דלמא אתי לאחלופי ומייבם ברישא כדגזרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות לא, ב) גבי ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות, וטעמא דמלתא משום דהתם אי מחליף פגע באסורה לו דבר תורה משום לא יבנה, אבל הכא אפילו מחליף לא פגע אלא באחות זקוקה שהיא מדבריהם, ועוד דדלמא דידיה מתרמיא ליה.

    הכי גרסינן ברוב הספרים ומאי שנא מהא דתנן ד' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות מתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות הכי השתא למאן דאמר כו'. וכן נראית גירסתו של ר"ח וזה חולץ וזה מיבם קא קשיא ליה, אמאי לא גזרינן דלמא מיבם ברישא כדתנן התם שאין אחד מהם מיבם, ואין גירסא זו מחוורת בעיני, דהא אי סבירא ליה לתנא דארבעה אחין יש זיקה לא קשיא ולא מידי, דהתם לאו משום גזרת יבומי ברישא הוא דאסרינן להו ליבומי אלא משום דקמא ודאי פגע באחות זקוקתו, ואם כן היכי קא מקשי בהדיא מאי שנא מהא דתנן, ומאן לימא לן דההוא תנא קסבר אין זיקה. ורש"י (ד"ה מאי שנא) גריס אי קדמו וכנסו לא יוציאו מאי שנא מהא דתנן ד' אחין כו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו. וזו נראית לי הגירסא הנכונה, אלא שבספרים הקשוה בפסקת אחד חולץ ואחד מיבם, ואם איתא היה להם להקשותה (להלן יבמות כד, א) בפסקת קאם קדמו וכנסו לא יוציאו, ועוד דמאי מקשו הכי להדיא דהא בין לאבא שאול בין לר' שמעון (להלן יבמות כח, א) קל היה להם לב"ה בזו ואמרו יקיימו. אלא שבזו יש לומר דהכא מסתמא דמתניתין לסתמא דמתניתין קא מקשה, ובסתמא דמתניתין דפ"ד אחין קתני יוציאו כנ"ל.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 23b

    Yevamot 23b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' ואין יודע אי זה מהן קידש אסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

    חולץ לשתיהן דלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא דדלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

    היו לו שנים אחד חולץ תחלה לאחת והשני אם רצה לייבם לשניה מייבם דאם זו יבמתו שפיר ואם אחותה היא לא קפגע באחות זקוקתו דחליצה אפקעה לזיקה:

    קדמו וכנסו קודם שנמלכו בבית דין:

    אין מוציאין מידם דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי. ואי נמי הוה איפכא שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא ודאי הויא אסירא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע:

    שנים שקדשו ב' אחיות והם נכרים:

    זה חולץ לשתיהן וכו' דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע:

    היחיד חולץ לשתיהן כדפרישית לעיל שאי אפשר לו לייבם לא קודם חליצה משום אחות זקוקתו ולא לאחר חליצה משום אחות חלוצה לפיכך הואיל ואסור לייבם יחלוץ תחלה לשתיהם כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אר"י דווקא משום דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי ודאי הוה זקוק להוציא אף על גב דגבי שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה (לקמן יבמות דף מא.) אין צריך לרבנן אפילו להמתין היינו משום שקדש תחלה ולא בא עליה באיסור דכבר נפטרה היבמה זיקתה ממנו בקדושי אחותה אבל הכא דקני לה בביאה דוקא במקום ספק הוא דאמרינן קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בודאי לא:

    קדושין שאין מסורים לביאה פירוש דע"י קדושין קא מפסדה בביאה אבל חייבי לאוין ועשה חשיבי קדושין המסורים לביאה:

    דיקא נמי דקתני אינו יודע וא"ת א"כ תקשה לאביי דאמר בפ' האיש מקדש (קדושין דף נא. ושם) דהוי קדושין וי"ל דאין יודע משמע הכי ומשמע הכי:

    ומאי שנא מהא דתנן פי' בקונט' דפריך אהא דקתני במתני' קדמו וכנסו אין מוציאין מידם וקשה דלפי זה ה"ל לאתויי סיפא דמתניתין דד' אחין ועוד דבסמוך מייתי סיפא דמתני' אברייתא דשילא ואר"י דפריך אהא דקתני במתניתין אחד חולץ וא' מייבם וגבי ד' אחין שתיהן חולצות:

    Tosafot on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    דיקא נמי דקתני ואינו יודע כו' ואם תאמר אם כן תקשי לאביי דאמר בהאיש מקדש (קדושין נא, א) דלא ידע דהוי קדושי הוי קדושי ויש לומר דאינו יודע משמע הכין ומשמע הכין.

    ודוקא מחליץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא וכו' ואפילו הכי לא גזרינן דלמא אתי לאחלופי ומייבם ברישא כדגזרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות לא, ב) גבי ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות, וטעמא דמלתא משום דהתם אי מחליף פגע באסורה לו דבר תורה משום לא יבנה, אבל הכא אפילו מחליף לא פגע אלא באחות זקוקה שהיא מדבריהם, ועוד דדלמא דידיה מתרמיא ליה.

    הכי גרסינן ברוב הספרים ומאי שנא מהא דתנן ד' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות מתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות הכי השתא למאן דאמר כו'. וכן נראית גירסתו של ר"ח וזה חולץ וזה מיבם קא קשיא ליה, אמאי לא גזרינן דלמא מיבם ברישא כדתנן התם שאין אחד מהם מיבם, ואין גירסא זו מחוורת בעיני, דהא אי סבירא ליה לתנא דארבעה אחין יש זיקה לא קשיא ולא מידי, דהתם לאו משום גזרת יבומי ברישא הוא דאסרינן להו ליבומי אלא משום דקמא ודאי פגע באחות זקוקתו, ואם כן היכי קא מקשי בהדיא מאי שנא מהא דתנן, ומאן לימא לן דההוא תנא קסבר אין זיקה. ורש"י (ד"ה מאי שנא) גריס אי קדמו וכנסו לא יוציאו מאי שנא מהא דתנן ד' אחין כו' הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו. וזו נראית לי הגירסא הנכונה, אלא שבספרים הקשוה בפסקת אחד חולץ ואחד מיבם, ואם איתא היה להם להקשותה (להלן יבמות כד, א) בפסקת קאם קדמו וכנסו לא יוציאו, ועוד דמאי מקשו הכי להדיא דהא בין לאבא שאול בין לר' שמעון (להלן יבמות כח, א) קל היה להם לב"ה בזו ואמרו יקיימו. אלא שבזו יש לומר דהכא מסתמא דמתניתין לסתמא דמתניתין קא מקשה, ובסתמא דמתניתין דפ"ד אחין קתני יוציאו כנ"ל.

    Rashba on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני' מי שקדש אחת משתי אחיות וכו' מת ולו אח א' חולץ לשתיהן פי' לשתיהן וא"א לייבם דאי מייב' ואחר חליץ דילמא פגע באחות זקוקתו ואי חליץ והדר מייבם דילמא פגע באחות חליצתו שהיא אסורה מדברי סופרים וכיון דלא קתני חלץ לא' מהם וכנס לחברתה לא יוציא כדקתני באידך כנסו לא יוציאו ש"מ דההיא אפי' בדיעבד יוציא דילמא כנס לאחות חלוצתו ואע"ג דספיקא דרבנן דדילמ' בדין ייבם הכא קנסו רבנן בדיעבד לאלומי לתרוייהו תדע דאיכ' דוכתי דספיקיה דרבנן אפילו לכתחלה שרי ובכלה מתני' אסר לכתחלה בהדי' דכיון דמילת' דפירסום היא וגזרו באחו' זקוקה אטו אחות אשה דאורייתא שהיא בכרת וגזרו באחות חלוצה אטו אחות גרושה דאורייתא שהיא בכרת אלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספיק' שהיא באיסור תחתיו:

    היו שנים אחד חולץ ואחד מייבם פי' ולא גזרו אטו מייבם ואח"כ חולץ כיון דאפי' מייבם ואח"כ חולץ ספיקא ואפשר דבדין מיבם:

    קדמו וכנסו אין מוציאים מידם פי' ואפי' מן הראשון דדילמ' בדין ייבם ובדידיה פגע ואפי' את"ל דנסיב אחות זקוקתו הא' כיון דייבם אחיו לזקוקתו פקע זיקתיה מיניה ואישתרי' ליה וכדמפרשי בגמ' דבכי הא לא קנסינהו על הספק להוציא:

    שנים שקדשו וכו' היחיד חולץ לשתיהן והשני א' חולץ וא' מייבם ופריש בגמר' דלא גזרו בתרי אטו חד וטעמא דמילת' משום דאפילו גבי חד דמייבם ספיקא דרבנן הוא ופריש בגמ' דדוקא בחלץ היחידי לשתיהן והדר מייבמי דאידך דאי לא אסור שיהא זה חולץ וזה מייבם דחיישי' דילמ' אות' שייבמו היא הראוי' ליחידי ופגע ביבמה לשוק שהיא בלאו מן התור' ובהא ודאי אם קדמו וכנסו עד שלא חלץ היחידי לשתיהן יוציאו משום ספיקא דאוריית' ומיהו כיון דהא נמי ספיק' הוא לא גזרו חולץ יחידי ואח"כ מייבם דאידך אטו זה חולץ וזה מייב' ואח"כ היחיד חולץ והא דקתני וקדמו וכנסו אין מוציאים מידם היינו כשעשו כן לאחר שחלץ היחידי ומטעמ' דאידך קדמו וכנסו לרישא ובדין הוא דלא הוה צריך ליה דמדריש' שמעי' ליה אלא דסיים ענינ':

    אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה וכו' פי' דבהכי ה"ל לכל חד וחד מהני זוגי זה חולץ וזה מייבם ולהכי פרכי בגמ' הא תו למה לי אשמועי' רישא דכל שמת והניח ב' אחים זה חולץ וזה מייבם:

    קדמו שנים וחלצו פי' השני אחים דתו ליכא משום יבמה לשוק לא יבמו השנים אלא זה חולץ וזה מייבם והא נמי מרישא שמעי' לה אלא דמפרשו כלהו בבי ומפרש ואזיל וא"ת ולרב דאמר לקמן בפ"ד אחים דחליצה פסול' צריך לחזר על כל האחי' היכי תנן במתני' זה חולץ וזם מייבם דהא קמייתא דחליץ חליצ' פסול' היא לו דלא חזיא לייבום דילמא פגע באחות זקוק' וה"ל במתני' כל שיהא א' מהם חולץ לשתיהן וי"ל שלא אמרו חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אלא שהיא פסולה משום ודאי זיקה כההי' דנפלו שני אחיות יבמות אבל הכא דמשום ספיקא דקדושיה הוא לא דאי האי דחליץ היא המקודשת חליצה כשר' היא לגמרי ואם אינ' המקודש' הא לא בעיא חליצה מינייהו כלל וזה ברור ופשוט:

    גמרא ש"מ קדושי' שאין מסורי' לביאה הוו קדושי' פי' דקס"ד דהכא כשקדש סתם א' מב' אחיות או ע"י שלוחו או ע"י אביה ולא סיים לאיזו מהם מקודשת וא"א לכנוס אחד מהם דלא ידע הי מינייהו אשתו והי מינייהו אחות אשתו וכיון דקתני דצריכו' גט על הספק אלמא קדושיו קדושי' ופלוגת' דאביי ורב' היא במס' קדושי' וא"ת ולמה אינם מסורים לביאה מתחלתה דהא כיון שאמר א' מהם יכול הוא לברר את מי והובררה שזו היא שקדש למפר' למאן דאית ליה ברירה מיהת והא אביי ורבא אית להו ברירה בפ' כל הגט וי"ל דהכא כשלא בירר אפי' לבסוף כגון שתלו במי שיברור האב או אדם אחר וליתיה בעולם שיברור א"נ דהכא בשקדש סתם ולא אמר איזה שארצה או שירצה פלוני דבהא ליכא דין ברירה א"נ והוא עיקר דמאן דס"ל בהא דקדושי' שאין מסורים לביאה לא הוו קדושי ונסיב לה מקרא מסורי' מתחלת' ממש בעי' (היינו) משעת קיחה:

    הב"ע כשהוכר ולבסוף נתערב דייקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני אינו ידוע וא"ת אכתי הוי תיובתי' דאביי דאמ' קדושי' שאין מסורים לביאה הוו קדושי י"ל דהכא הכי קאמר דייקא נמי דקתני דלא מיירי שלא הובררה מתחלתה מדלא קתני אינו ידוע אבל אינו יודע משמע הכי ומשמע הכי ודכוות' אמרי' בפ"ק דדייק נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו ולא קם אליבא דהלכתא נמצאו שני לשונות משמע או דנמצאו מעיקרא או שנמצאו בסוף אבל שהיו לא משמע אלא שהיו מעיקרא:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע אי זו מהן קדש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ את שתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם פי' מהעקרים השמורים שזקוקה ליבם אין מותר ליבמה שישא קרוביה כמו אמה ואחותה ובתו ולזה אם הניח שני אחים אחד חולץ ראשונה ואחר זה ייבם השני לאחות האחרת מפני שהיא מותרת לו על אי זה פנים שירצה אם היא אשת אחיו כבר ייבם אותה ואם היתה אחות אשר קדש אחיו הנה היא מותרת לו כשאשת אחיו כבר נחלצה אולם אם ייבם אחד מהם בראשונה לא כי אולי זאת אשר ייבם היא אחות מאשר קדש אחיו וקא פגע באחות זקוקתו:

    אמר המאירי מי שקדש אחת משתי אחיות הן שקדש אחות הניכרת לו ולבסוף נתערבה או ששכח אי זו קדש שמכל מקום קדושין המסורין לביאה היו וזה שאמר ואינו יודע פירושו אינו יודע עכשו הן שאף בשעה שקדש היו שם שתי אחיות ואמר להן אחת מכם מקודשת לי שנמצא שלא היו קדושין מסורין לביאה מעולם הואיל ולא בירר אי זו וזה שאמר איני יודע פירושו ואין ידוע כלומר שלא נודע לו מעולם שהרי מכל מקום קדושין שאין מסורין לביאה קדושין הם להצריכן גט כמו שביארנו במקומו ומתוך כך צריך שיתן גט לשתיהן ואם לא הספיק ליתן גט ומת ויש לו אח אחד חולץ לשתיהן ואינו מיבם לאחת מהן שאם תאמר יחלוץ לאחת תחלה ואחר כך ייבם את האחרת שמא אותה שחלץ לה היא המקודשת והרי על כרחך נמצאת האחרת אחות חלוצתו ואחות חלוצתו אסורה מדברי סופרים מגזירת אחת גרושה ואם תאמר ייבם תחלה לאחת ואחר יחלוץ לאחרת שמא האחרת היא המקודשת והרי על כרחך בשעה שמיבם הויא לה אחות זקוקתו שהיא אסורה מדמיון אחות ארוסתו היו לו שני אחים אחד חולץ תחילה לאחת והאחר אם רצה מיבם אחריו את השניה שאם זו השניה היא המקודשת כדין הוא מיבם ואם זו שחלץ לה אחיו היא המקודשת הרי נפקעה זיקתה ואם מפני חליצתה הרי אחות חלוצת אחיו מותרת אבל אין זה מיבם תחלה שמא האחרת היא הזקוקה ונמצאת זו אחות זקוקתו וכן אין שניהם מיבמין זו אחת וזו אחת שהרי יש לחוש שמא המיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם לא באו לישאל וקדמו מאליהן וכנסו כל אחת את שלו אין מוציאין אותם מידם ולא סוף דבר מן המיבם השני שהרי כדין ייבם שהרי אחות זקוקתו אין כאן שהרי הופקעה זיקתה משכנסה האחר אלא אף אותו שכנס ראשון שנמצא בשעה שכנס בספק פגיעה באחות זקוקתו הואיל וספק היה ועכשו מיהא נסתלק אף הספק והופקע ספק הזיקה אין מוציאין מידו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שנים שקדשו שתי אחיות זה אין ידוע אי זו קדש וזה אין ידוע אי זו קדש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מתו ולזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שתים היחידי חולץ את שתיהן השנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה חלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם זה כלו מבואר כאשר הבנת מה שקדם שאתה תחשוב כאלו אחד קדש אחת משתיהן ואין ידוע אי זו מהן קדש וכן תחשוב לשני גם כן כאלו קדש גם כן אחת משתיהן ואין ידוע אי זה מהן קדש כמו שביארנו והחליצה לעולם תקדם היבום באילו שתי ההלכות מהצד אשר זכרנו ואמנם קדמו שנים וחלצו רוצה בו אחי אחד ממתיו אשר נפל להם הספק ואם לא ייבמו השנים מבואר אולי יהיה הראשון מהם פגע באחות זקוקתו כמו שביארנו אלא האחד חולץ ברישא והדר מיבם השני ממה נפשך אם היה אשר קדש אחיו הוא אשר חלצה תחלה לזה הנה מותר לו לישא אחותה כמו שעשה ואם היה אשר קדש אחיו הוא אשר ייבם הרי זה יבם:

    אמר המאירי שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קדש וזה אינו יודע אי זו קדש ואף זו פירושה בין שנודע בשעת הקדושין בין שלא נתברר בשעת הקדושין אלא שכל אחד משניהם אמר אחת מכם מקודשת לי זה נותן גט לשתיהן וזה נותן גט לשתיהן שהרי כל אחת מהן ספק ארוסה לכל אחת מהן ולכנוס אי איפשר שכל אחת בספק אחות אשה לכל אחד:

    לא הספיקו ליתן גט עד שמתו ויש לכל אחד מהן אח אחד זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן ואין אחד מהם מיבם לשום אחת מהן שאם תאמר ייבם זה ויחלוץ זה אם המיבם קודם שמא אין זו אשת אחיו ונמצא פוגע ביבמה לשוק או שהאחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו ואף כשחלץ האחד תחלה לשתיהן אין זה מיבם שמא האחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו:

    לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן תחלה ואינו מיבם לאחת מהן שאם יחלוץ תחלה הויא לה אידך אחות חלוצה ואם מיבם תחלה הויא לה אחות זקוקה או יבמה לשוק אלא יחלוץ לשתיהן ואחר שיחלוץ זה לשתיהן השנים של האחד אחד חולץ לאחת מהן ואחד אם ירצה מיבם לשניה שאם זו היא הזקוקה שפיר קא מיבם ואם אין זו הזקוקה אין בזה כלום שאיסור יבמה לשוק אין כאן שהרי חלץ היחידי לשתיהן ואיסור אחות זקוקה אין כאן שהרי חלץ אחיו לאחרת ונפקעה הזיקה ואיסור אחות חלוצה אין כאן שהרי אחות חלוצת אחיו היא ונמצא שאחר חליצת היחידי לשתיהן וחליצת אחיו לאחת יכול הוא ליבם את השניה ממה נפשך אבל אינו מיבם קודם חליצת אחיו שמא האחרת היא הזקוקה וזו אחות זקוקתו וכן אינו מיבם קודם חליצת היחידי שמא זו היא זקוקת האחד ונמצא פוגע ביבמה לשוק וכן אין שני האחים כונסין אחר חליצת היחידי זו אחת וזו אחת שהמיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם קדמו וכנסו אחר חליצת היחידי אין מוציאין מידם אפילו מאותו שיבם תחלה על הדרך שביארנו בשלפניה:

    היו לזה שני אחים ולזה שני אחים אחד משני אחיו של זה חולץ לאחת ואחד משני אחיו של זה חולץ לאחרת ואחר כך אחיו של זה החולץ לראשונה מיבם חלוצת השני ואחיו של זה החולץ לשניה מיבם חלוצתו של ראשון שאם נזדמנה לכל אחד זקוקתו מוטב וחליצות שבהם אינם כלום שהרי חליצה מן הזר היא ואם לא נזדמנה הזקוקה לכל אחד הרי מכל מקום זיקת אחותה נפקעה בחליצת אחיו ואיסור יבמה לשוק נפקע בחליצת האחר:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    תוס' ד"ה ומ"ש וכו' עד ועוד דבסמוך מייתי סיפא דמתניתין וכו' פי' דלקמן בסמוך דשם סיפא דמתניתין קדמו וכנסו וכו' ומביא ע"ז תני שילא וכו' ואי כפרש"י ל"ל לאתויי לקמן סיפא דמתניתין הא האי קושיא ופירוקא דפריך ומ"ש מהא דתנן וכו' כבר אזיל כולו אסיפא דמתניתין דקדמו וכנסו וכו' וכבר הביא אותה במה שרשם לזה שנים ולזה שנים וכו' דכתיבא וכו' הביא סיפא דמתניתין דקדמו וכנסו וכו':

    Maharam on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא, דיקא נמי (דקתני מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהם קידש) ולא קתני ואינה ידוע ש"מ (דמיירי כשהוכרו ולבסוף נתערבו אבל בלא היה ידוע מתחילה לא תפסי קידושין כלל, דהוי קידושין שאין מסורין לביאה). ומ"מ אין קושיא על אביי דסבר קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין עפ"מ שכתוב בתוס' ורש"י דמה דמקשה לקמן בפרק החולץ (דף מא ע"ב) בקידש אחת משחי אחיות דהדין דחולצת ולא מתיבמת והא אינה עולה ליבום, ולא מקשה כן משאר ספיקות, היינו דהיכא דתצטרך להתעגן לעולם נכון דחולצת, אבל הכא יכולה להמתין עד שיתברר הספק בעדים, וא"כ י"ל דנקט אינו יודע לרבותא, דלא מבעי באינו ידוע, היינו דאמר אחת מכם מקודשת דא"א להתברר לעולם דודאי חולצת אף דאינה עולה ליבום אלא אף בהוכרו ולבסוף נתערבו דאפשר להתברר בעדים מ"מ חולצת, כיון דאם יבא אליהו ויאמר דהוא הוא דקידש בת חליצה היא כדמשני שם בגמרא. ובתוס' דחקו בזה ואין צורך:

    גמרא, היו לו שני אחין (לזה שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהם ומת) אחד חולץ ואחד מיבם, דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא. פירש"י יבומי ברישא והדר מיחלץ. ולא ידעתי אמאי אין רשאי השני ליבם בתר יבום דהראשון, כמו דרשאי ליבם אחר חליצת הראשון, דמ"ש, והוי ליה למנקט אבל יבומי שניהם לא.

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 23b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 23, Amud Bet, about 293 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “מתני׳ מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין…”

    2. Segment 212 words

      Opens “היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם.…”

    3. Segment 334 words

      Opens “שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע…”

    4. Segment 445 words

      Opens “לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן,…”

    5. Segment 516 words

      Opens “קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים, אלא…”

    6. Segment 69 words

      Opens “גמ׳ שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה…”

    7. Segment 716 words

      Opens “הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא…”

    8. Segment 830 words

      Opens “מאי קמ"ל סיפא איצטריכא ליה: מת ולו…”

    9. Segment 928 words

      Opens “שנים שקדשו שתי אחיות וכו'. שמע מינה:…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “ומאי קמ"ל סיפא איצטריכא ליה: מתו, לזה…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “פשיטא, היינו רישא! מהו דתימא: ליגזור תרי…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “ודוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “לזה שנים ולזה שנים וכו'. הא תו…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “מ"ש מהא דתנן: ארבעה אחין, שנים מהן…”

    15. Segment 152 words

      Opens “הכי השתא?!…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 23b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026