Talmud Builders

    Yevamot 33a

    Chapter 3 - Arba'ah Achin

    גם: יבמות דף ל״ג ע״א, פרק ג׳ ארבעה אחין

    English translation - Yevamot 33a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara suggests that they disagree with regard to the issue of a more inclusive prohibition, and this dispute pertains to the status of a more inclusive prohibition specifically according to the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Ḥiyya holds that Rabbi Yosei is of the opinion that in the case of a more inclusive prohibition, one is liable on two counts. Bar Kappara holds that Rabbi Yosei is of the opinion that one is liable only on one count.

    2The Gemara asks: And what more inclusive prohibition is there here in these cases? Granted, in the case of a non-priest who served in the Temple on Shabbat, initially he was permitted to perform labor every day and was prohibited from engaging in the Temple service. When Shabbat came, since he is now prohibited from engaging in prohibited labor in all contexts due to Shabbat, he is also prohibited from engaging in labors related to the Temple service due to Shabbat. Indeed, the additional prohibition of Shabbat was added to the previously existing prohibition against performing service in the Temple. This is a more inclusive prohibition since it also includes prohibited labor outside of the Temple.

    3The same is true with regard to a blemished priest who served in the Temple while ritually impure: Initially, prior to his becoming ritually impure, he was allowed to eat from the consecrated animals but was prohibited from performing the Temple service, like all blemished priests. When he was rendered ritually impure, since he is now prohibited from eating of the consecrated items, he is also prohibited from performing the Temple service due to that same ritual impurity. There is, then, a more inclusive prohibition here. However, with regard to the case of a bird that was killed by pinching, you find that the prohibition against the eating of consecrated items by a non-priest and the prohibition against eating an unslaughtered animal carcass take effect simultaneously. You do not, however, find a more inclusive prohibition here as there was no original prohibition that took effect beforehand. Instead, this is a case of two prohibitions that take effect simultaneously.

    4Rather, the previous explanation is rejected and the Gemara suggests instead that they disagree with regard to an additional prohibition that takes effect simultaneously, and this dispute pertains to the status of these prohibitions specifically according to the opinion of Rabbi Yosei. Rabbi Ḥiyya holds that Rabbi Yosei is of the opinion that one is liable on two counts in cases of prohibitions that take effect simultaneously. And bar Kappara holds that Rabbi Yosei is of the opinion that one is liable only on a single count.

    5The Gemara challenges this explanation: But here, in the first two instances, what case of simultaneous prohibitions is there here? In the two previous cases the prohibitions took effect one after the other, and not simultaneously. The Gemara answers that these cases can also be interpreted as occurring simultaneously as follows: With regard to the non-priest who served on Shabbat, this would be in a case where a minor grew two pubic hairs, signaling adulthood on Shabbat. Before that point he was considered a minor and therefore not liable for his actions. Therefore, this is a case where the prohibition against serving as a non-priest and the prohibition against violating Shabbat took effect together.

    6With regard to the case of one who was blemished, this can be explained as well: This is referring to a case where a minor grew two pubic hairs and was immediately rendered ritually impure. This is a case where the prohibition with regard to a blemished priest and the prohibition with regard to ritual impurity took effect together. Alternatively, it could be a case where he cut off his finger with a ritually impure knife. Here, the cut and removal of his finger rendered him simultaneously blemished and ritually impure.

    7Following this clarification of the dispute, the matter is now considered from a different angle: Granted, according to the opinion of Rabbi Ḥiyya, the dispute between his version of Rabbi Yehuda HaNasi’s ruling and that of bar Kappara can be explained as follows: When Rabbi Yehuda HaNasi taught Rabbi Ḥiyya, he taught him according to the opinion of Rabbi Yosei, and Rabbi Yosei holds that there are cases where two prohibitions can both take effect. And when Rabbi Yehuda HaNasi taught bar Kappara, he did so according to the opinion of Rabbi Shimon who holds that a new prohibition can never take effect where another prohibition already exists. Therefore, Rabbi Ḥiyya could understand why bar Kappara insisted on his opinion. Rabbi Ḥiyya thought that bar Kappara was in fact relating an accurate statement of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Yehuda HaNasi was relating to the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Ḥiyya assumed that bar Kappara did not understand that Rabbi Yehuda HaNasi’s statement was not in accordance with Rabbi Yosei’s opinion. According to bar Kappara, however, was Rabbi Ḥiyya then telling a falsehood? How would bar Kappara relate to Rabbi Ḥiyya’s oath? Did he think that Rabbi Ḥiyya would swear that he heard words from Rabbi Yehuda HaNasi that were never said?

    8Rather, this must be explained differently: Rabbi Ḥiyya and bar Kappara disagree with regard to cases where two prohibitions take effect simultaneously, and this dispute pertains to the status of these prohibition specifically according to the opinion of Rabbi Shimon. It could be suggested that when the two prohibitions take effect simultaneously, Rabbi Shimon would concede that they both take effect. However, this explanation raises a difficulty as well: Granted, according to Rabbi Ḥiyya it is clear why he was swearing. He did so in order to exclude the understanding of Rabbi Shimon’s opinion that was based on his presumed opinion. As it was known that Rabbi Shimon holds that a new prohibition cannot take effect where another prohibition exists; this is the default understanding of his opinion. Therefore, it was incumbent upon Rabbi Ḥiyya to take an oath in order to emphasize that despite Rabbi Shimon’s general opinion, in cases where the prohibitions take effect simultaneously, he would concede that both prohibitions can take effect. However, according to bar Kappara, why was it necessary to swear? It would have sufficed for him simply to make his statement, as it concurs with the default understanding of Rabbi Shimon’s opinion. The Gemara comments: Indeed, this is difficult.

    9One can raise a difficulty with this explanation from a different angle as well: Granted, according to bar Kappara, when Rabbi Yehuda HaNasi taught him, he taught him according to the opinion of Rabbi Shimon, who holds that two prohibitions cannot take effect even in cases when they occur simultaneously, and when he taught the ruling to Rabbi Ḥiyya it was according to the opinion of Rabbi Yosei. Accordingly, Rabbi Ḥiyya did in fact swear that he heard that one is liable only on one count, but he wrongly understood that this was Rabbi Shimon’s opinion. However, according to Rabbi Ḥiyya, who holds that Rabbi Shimon concedes that in cases where the prohibitions take effect simultaneously one is liable for both, was bar Kappara lying? His statement would accord neither with Rabbi Shimon nor with Rabbi Yosei.

    10The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya could have said to you that this is what transpired: When Rabbi Yehuda HaNasi taught him, bar Kappara, he taught him two cases involving exemptions, i.e., the cases of a non-priest who served in the Temple on Shabbat and that of the blemished priest who served while ritually impure. Both of these are cases of more inclusive prohibitions, and he was informing bar Kappara that Rabbi Shimon holds them liable on only one count, because Rabbi Shimon holds that a prohibition takes effect where another prohibition already exists only if the prohibitions take effect simultaneously, but not in cases of more inclusive prohibitions.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    באיסור כולל - לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא:

    ואליבא דר' יוסי - דאמר בשאר איסורי איסור חל על איסור ע"י מגו:

    באיסור כולל מיחייב תרתי - דקתני חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה אפילו נשא מת ואח"כ נשא חי דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל מגו דמיתסר בכולהו אחוותא כולל גם את זו עמהן:

    לא מיחייב אלא חדא - וכי חייביה רבי יוסי תרתי בנשא חי ואח"כ נשא מת דאיסור מוסיף הוא. והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי רבי חייא תני לה בר קפרא לא תני לה:

    מעיקרא - קודם שבת זו:

    מגו דמתסרא במלאכה - משום שבת כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת. והכא לא שייך מוסיף שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה והיכי דמי מוסיף כגון אי הוה מצינו למימר הכי עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים הוה ליה שבת מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת והכי ליכא למימר דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים:

    שרי באכילה - בקדשים דכתיב ומן הקדשים יאכל (ויקרא כ״א:כ״ב):

    מגו דמיתסר באכילה - משום טומאה חייל נמי שם טומאה על העבודה:

    אלא מליקה - כולל לא משכחת לה דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו דכל זמן שלא נמלקה היה עליה איסור מעילה ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע מינה איסור אזהרת מעילה וחייל עליה איסור זרות דזר לא יאכל ואיסור מליקה באיסור בת אחת:

    מיחייב תרתי - דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות והן עשו שליח לקבל קידושיהן ופגע שליח בשליח:

    לא מיחייב אלא חדא - וכי חייב באיסור מוסיף בנשא חי ואח"כ נשא מת כדמפרש לעיל:

    כגון דאייתי שתי שערות - היום בשבת זו דהשתא ליכא למימר כדלעיל מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה דהא לא חל שום איסור עליו עד היום דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו אבל הביא שתי שערות בחול קדים זרות עליה:

    בעל מום נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה - כלומר דאיטמי קודם ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות ובשעת הבאה חלו שניהן שהרי שניהן היו תלוין עליו:

    שחתך אצבעו - והוא המום ונטמאה בחתיכתו בסכין:

    בשלמא לר' חייא - מצי לאוקמי גמריה ודבר קפרא הכי:

    כי אתנייה - [רבי] לדידיה כרבי יוסי ולבר קפרא כר"ש ובר קפרא הוא דטעה וסבר דר' אליבא דר' יוסי אתנייה:

    אלא לבר קפרא - דאמר רבי אליבא דר' יוסי אתנייה קולא א"כ אליבא דמאן אתנייה לר' חייא חומרא וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא דלא אתנייה רבי [לר"י] מחייב שתים:

    ואליבא דר"ש - וה"ק רבי חייא אע"ג דפליג ר' שמעון ופטר הנ"מ בכולל אבל בבת אחת מודה הואיל ולא קדים חד לחבריה ובר קפרא אמר בבת אחת נמי פליג ר"ש:

    לאפוקי לר"ש מחזקיה - דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא ואישתבע לן ר' חייא דבבת אחת מודי:

    בשלמא לבר קפרא - מצי לתרוצי לגמריה וגמריה דרבי חייא ולמימר כי אתניין רבי פטור אליבא דר"ש וכי אתנייה לר' חייא חיובא אליבא דר' יוסי ורבי חייא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דר"ש אתנייה:

    אלא לר' חייא - דאמר אליבא דר"ש אתנייה רבי חיובא אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן וכי שקורי משקר בר קפרא דלא אתנייה ר' פטורא כלל:

    אמר לך רבי חייא - ודאי בר קפרא לא משקר אלא טעי דרבי ודאי פטורא אתנייה ולא בכולהו אלא בתרתי בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דמשתכח בין ע"י כולל בין ע"י בת אחת כדאמר לעיל:

    יבמות 33 עמוד א

    1במאי קמיפלגי באיסור כולל, ואליבא דר' יוסי. רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור כולל מיחייב תרתי, בר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא.

    2ומאי איסור כולל איכא הכא? בשלמא זר: מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה. אתיא לה שבת, מגו דקא מיתסר במלאכה מיתסר נמי בעבודה.

    3בעל מום: מעיקרא שרי באכילה, ואסור בעבודה. איטמי ליה, מגו דקא מיתסר באכילה מיתסר נמי בעבודה. אלא מליקה בבת אחת היא דמשכחת לה, באיסור כולל לא משכחת לה.

    4אלא, קמיפלגי באיסור בבת אחת, ואליבא דר' יוסי. רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור בת אחת מיחייב תרתי, ובר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא.

    5והכא, מאי איסור בת אחת איכא הכא? זר ששימש בשבת כגון דאייתי שתי שערות בשבת, דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי.

    6בעל מום נמי כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה, דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי. א"נ שחתך אצבעו בסכין טמאה.

    7בשלמא לרבי חייא, כי אתנייה לדידיה אליבא דר' יוסי, כי אתנייה לבר קפרא אליבא דר"ש אלא לבר קפרא, ר' חייא שקורי קא משקר?

    8אלא: קמיפלגי באיסור בת אחת, ואליבא דר"ש בשלמא לר' חייא, קא מישתבע לאפוקי לר' שמעון מחזקיה. אלא לבר קפרא למה ליה לאשתבועי? קשיא.

    9בשלמא לבר קפרא, כי אתנייה רבי לדידיה אליבא דר' שמעון, כי אתנייה לרבי חייא אליבא דרבי יוסי. אלא לרבי חייא בר קפרא, שקורי קא משקר?

    10אמר לך ר' חייא: כי אתנייה רבי לדידיה, תרתי לפטור אתנייה,׃

    Tosafot

    במאי קמיפלגי באיסור כולל - הו"מ לאקשויי בשלמא לבר קפרא משתבע לאפוקי ר' יוסי מחזקיה אלא לר' חייא למה ליה אשתבועי דכה"ג דייק בסמוך אלא כאן לא חש לדקדק משום דלא קאי הכי:

    לא מיחייב אלא חדא - פי' בקונטרס והא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד דאוקימנא בנשא מת ואח"כ נשא חי דהוי איסור כולל רבי חייא תני לה ולא בר קפרא ונראה דבר קפרא נמי תני לה ולקברו בין רשעים גמורים:

    אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה - וא"ת היכי הויא בבת אחת והא מיד כי נמלקה הויא לה נבילה ואיסור זרות לא חייל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים כדאמר בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) דכל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן ביה וכל זר לא יאכל קודש וי"ל דאיסור נבילה נמי לא חייל עד אחר הזריקה דנפקא איסור מעילה דלא חייל איסור נבילה על איסור מעילה דחמיר מיניה כי היכי דחמיר איסור מעילה מאיסור גיד כדאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף קא. ושם) ואע"ג דבר קפרא דשמעתין אית ליה בריש מעילה (ד' ה.) דהיתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ איסור איכא עד שיזרוק הלכך לא חייל איסור נבלה עד אחר זריקה ועוי"ל דבר קפרא סבר דר"ש דשמעתין לטעמיה דאית ליה איסור זרות לפני זריקה דאמר התם במכות (דף יז:) דזר שאכל עולה לפני זריקת דמים לוקה חמש ולא משום זרות דכתיב גבי ואכלו אותם אשר כופר בהם דמשום ההוא לא לקי אפי' לר"ש כדאיתא בהדיא התם אלא מההוא קרא דלא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז):

    באיסור בת אחת מיחייב תרתי - פי' בקונטרס דהא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא עליו איסור אשת אח ואחות אשה כאחד ומשכחת לה ע"י שליח כדלקמן (יבמות דף לד.) והשתא הא דפליג עליה ר"ש דאמר אין חייב אלא משום אשת אח בלבד אע"ג דבבת אחת אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו וברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה לא איירי בבת אחת דא"כ היה חייב משום אשת אח אלא בנשא חי ואח"כ נשא מת איירי והא דקאמר ר' חייא דר' יוסי בבת אחת מחייב תרתי לאו דוקא באיסור בת אחת אלא אפילו באיסור מוסיף כדמוכח בפ' אמרו לו (כריתות דף יד:):

    בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא - וההיא דקתני ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אחיו בלבד דמשמע דמחייב ר' יוסי תרתי היינו לקוברו בין רשעים גמורים ובאידך ברייתא דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת מודה בה בר קפרא דלר' יוסי חייב שתים דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף כמו שפירש בקונטרס כדמוכח ממתני' דפ' אמרו לו וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי איסור על איסור מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמיפלגו באיסור בת אחת ואליבא דר"ש וחייב לר' חייא שתים באיסור בת אחת לר"ש ואפ"ה לית ליה איסור מוסיף דקתני לעיל אין חייב אלא משום אחות אשה ואר"י דבודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר בר קפרא דדוקא באיסור בת אחת דהכא כגון אחות אשה וטומאה ושבת ונבילה דלא חיילא היינו משום דהותרה בהדי ההיא דלא הותרה שכן משמע לישנא דקאמר בר קפרא שבת לכל הותרה טומאה לכל הותרה משמע משום דהותרו לא חיילי ורבי חייא לית ליה האי סברא כדקאמר לכהנים הותרה ולא לזרים הלכך קאמר בסמוך דבבת אחת מחייב ר"ש שתים אע"ג דבאיסור מוסיף לא מחייב אלא אחת וכן משמע קצת לקמן דאיסור בת אחת עדיף טפי דקאמר השתא משום כולל מיחייב משום בת אחת מיבעיא ומאן דמחייב באיסור כולל היינו משום דמידי דהוה אאיסור מוסיף כדאמר בפ"ג דשבועות (דף כד: ושם) וא"כ עדיף נמי מאיסור מוסיף:

    אצבעו בסכין טמאה - שהיתה אצבעו חתוכה עד משהו אחרון דכשנגע בו הסכין נטמא ונעשה בעל מום:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    במאי קא מיפלגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי - קשיא לי דהא בר קפרא משום שהותרה לכל הותרה קאמר. ויש לומר דעל כרחין עיקר פלוגתייהו לאו בהכי תליא, דאם כן חד מינייהו שקורי משקר וכדאקשינן לקמן, אלא דבטעמא אחרינא תלה להו ואינהו נינהו דקא מהדרי בתר טעמי לדון מהם שכן הוא בהכרח, והיינו דקא אמרינן התחיל ר'חייא לדון התחיל בר קפרא לדון דאלמא אינהו נינהו דדנו הכי מנפשייהו.

    באיסור כולל ואליבא דר' יוסי - וברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אשת אח, דמשמע דר"י איסור כולל אית ליה ר' חייא קתני לה, ולבר קפרא לאו ההיא ברייתא היא, ואידך ברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אחות אשה דאיסור מוסיף הוא בר קפרא תני לה כפרש"י ז"ל (עיין בד"ה לא מיחייב וכו'). ואיכא למידק לר' חייא הא דקתני (לעיל יבמות לב, א) אשת איש ונעשית חמותו נדון באשת איש, והא איכא איסור כולל ואמאי אינו חייב בחמורה. וליכא למימר ר' חייא תנא הוא ופליג, חדא דההיא ברייתא פירושא דמתני' היא וליכא מאן דפליג עלה. ועוד דאם כן היכי מותבינן תיובתא נמי מברייתא לקמן (בע"ב) לבר קפרא לימא בר קפרא תנא הוא ופליג. וכתב הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ומש"כ שם ראב"ד טס"ה וצ"ל כלפנינו עי"ש להלן בד"ה אלא) דאיכא מאן דאמר דהא דאמר ר' חייא הכא חייב שתים לענין מעלה אני עליו כדאמרינן לעיל (שם) והקשה הוא אם כן תיקשי לך לבר קפרא דאמר אינו חייב אלא אחת לומר דאין אני מעלה עליו אלא אחת. אמאי לא אקשי ליה מברייתא דלעיל דקתני חייב שתים. ותירץ דמשום דהאי אוקמתא לא קיימא לא בעי לאקשויי בה הכין דהא אידחיא מצד אחר ולא מתוקמא פלוגתייהו אלא באסור בת אחת ואליבא דר' שמעון. ולההוא אוקמתא תו ליכא לאקשויי מההיא ברייתא לר' חייא דדלמא כי לא מחייב ר' שמעון תרתי הני מילי באיסור מוסיף הא באיסור בת אחת מחייב שתים. ואי קשיא לך מדרבי יוסי לר' יוסי דאינהו לא פליגי אלא אליבא דר' שמעון הא לר' יוסי לכולי עלמא חייב שתים, ולעיל קאמר ר' יוסי באשת איש ונעשה חמותו דאינו חייב אלא אחת. לא קשיא דהתם לענין עונשין והכא לענין מעלה אני עליו כדלעיל.

    אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה - פירש הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי בשם גדולי קדמונינו) דכשהביא שתי שערות נתחייב בזרות ובנבלה דשתיהן חלו עליו משעה שנעשה גדול, ואף על פי שלא נמלק עוף זה עדיין, מכל מקום הא איכא נבלות טובא דמתסר בהו. אבל בעל מום ששמש בטומאה ליכא למימר דכי אייתי שתי שערות איחייב ליה משום בעל מום ומשום טומאה דאכתי מחוסר מעשה דטומאה ולא חל עליה איסור טומאה עד דאיטמי ליה. והקשה עליו הרמב"ן נר"ו (בד"ה אלא מליקה) מדתניא (לעיל יבמות לב, א) חמותו ונעשית אשת איש נדון בחמותו, אמאי נימא מכי אייתי ליה ב' שערות אתחייב ליה כאשת איש, ואף על פי שזו לא היתה אשת איש. כשם שאתה אומר מיד נתחייב בנבלה, אף על פי שזה העוף לא היו נבלה באותה שעה. ומסתברא דאי מהא לא תותביה, דהתם כיון דנעשית חמותו קם ליה עלה באיסור חמותו, ואלו בא עליה חייב שריפה, השתא משום דנעשית אשת איש לא פקע איסור חמותו מינה דאנן אין איסור חל על איסור קא אמרינן, אבל איסור דוחה איסור לא אמרינן, וכדאמרינן בריש פרק גיד הנשה (חולין פט, ב) פשיטא משום דאקדשיה פקע איסור גיד מיניה. אלא לדידי קשיא לי מדאמרינן לקמן (יבמות לד, א) מאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת, ואמרינן ר' מאיר היא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד כיצד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים, ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב, דאלמא מדר' מאיר דוקא הוא דשמעינן איסור בת אחת, הא בשארא ליכא משום בת אחת, ולדברי הרב ז"ל (הראב"ד) איסור חלב ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קא אתו, דמכיון שהביא שתי שערות איחייב בחלב ובמוקדשין. ואפשר לדחות דאין הכי נמי, ובדין הוא דלימא מאן האי תנא, תנא קמא דר' מאיר הוא, אלא משום דאשכחן ר' מּאיר דאית ליה הכי בהדיא, ותנא קמא דר' מאיר לא איתפרש מאן ניהו נימא ליה למיתלי בדר' מאיר. ואי נמי [בכת"י: ואפשר] דכולה מתניתין ר' מאיר היא ולא מהוציאו קא מייתין ראיה לאיסור בת אחת. וכן פר"ח ז"ל. ומיהו אכתי קשיא לי מדאמרינן בריש פרק גיד הנשה (שם) הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קא אתו. ואם איתא למה ליה למימר דממעי אמן קדושין ולמה ליה למימר דנוהג בשליל, בלאו הכי נמי משהביא זה שתי שערות חלי עליה איסור גיד ואיסור מוקדשין, דגיד ומוקדשין טובא איכא, ומאי קא מקשה נמי התם ומי מצית אמרת בהדי הדדי קא אתו והא תנן על אלו טומאת הנזיר מגלח וכו' אלמא איסור מוקדשין קדים, והא משעה שהביא שתי שערות חל עליו איסור גיד. ותנן נמי התם (ק, ב) ר' יהודה אומר אף בטומאה [בטמאה], ואמרינן עלה בגמרא וסבר ר' יהודה איסור חל על איסור והתני כו', ופרקינן לעולם קסבר יש בגידין בנותן טעם ונוהג בשליל, דאיסור גיד ואיסור טומאה בהדי הדדי קא אתו, ומי מצית אמרת נוהג בשליל כו', ומאי קושיא הא על כרחין אפילו תימא אינו נוהג בשליל מכל מקום בהדי הדדי קא אתו, דמשהביא שתי שערות חלו עליה איסור גיד ואיסור טומאה דגיד ובהמ טמאה טובא איכא. ומיהו לענין זו שאמרו באיסור בת אחת משכחת לה פרש"י ז"ל (בד"ה אלא מליקה (שכל זמן שלא נמלקה יש בה משום איסור מעילה אבל לא משום זרות, דאכתי לא נראית לכהנים ואין זרות אלא משעה שנראית לכהנים, דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם וזר לא יאכל, וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע ממה איסור מעילה וחל עליה איסור זרת ואיסור נבלה כאחת. וכן פירש ר"ח שמליקתה קבעה חטאת העוף לכל ונבלה לזרים.

    אלא קא מיפלגי באיסור בת אחת ואליבא דר' יוסי - פרש"י ז"ל (בד"ה מיחייב תרתי ובד"ה לא מיחייב אלא חדא) דברייתא דקתני לעיל חייב בשתים משכחת לה בדשוו שליח אינהו ואינהי וקא פגע שליח בשליח דכולהו איסורי בבת אחת חיילי, ובר קפרא סבר דלא חייב ר' יוסי אלא באיסור מוסיף וכגון דנשא ואחר כך נשא מת, אבל באיסור בת אחת מודה דאינו חייב אלא אחת, ולית ליה הא דתניא אינו חייב אלא משום אשת אח. ואינו מחוור דאם כן אמאי איתותב בר קפרא מאידך ברייתא דלקמן, לימא דבר קפרא לית ליה ההיא ברייתא כי היכי דלית ליה ההיא דתניא אינו חייב אלא משום אשת אח. ועוד הקשה הרמב"ן נר"ו (בד"ה אלא) דאם כן לא הוה ליה לר' שמעון למימר אינו חייב אלא משום אחות אשה, דכיון דאיסור בת אחת הוא מאי שנא אחות אשה דנקט, הכי הוה ליה למימר אינו חייב אלא אחת. ועוד דכל דאית ליה מוסיף כל שכן דאית ליה בת אחת. ואיכא מאן דאית ליה איסור בת אחת ולית ליה איסור מוסיף כדאיתא לקמן בשמעתין (בע"ב השתא וכו' באיסור כולל מיחייב שתים וכו' ועיין תוס' ד"ה בר קפרא), אלא איכא למימר דקא סלקא דעתא השתא דכי פליגי ר' חייא ובר קפרא למלקות, ובהא פליגי ר' חייא סבר אף על גב דאמר ר' יוסי נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו לומר שאין איסור חל על איסור בכולל והוא הדין במוסיף, בבת אחת מודה. ובר קפרא סבר אף בבת אחת פטור. ודכולי עלמא כי קתני מתניתין לעיל חייב שתים דברי ר' יוסי, לקברו בין רשעים גמורים ולא למלקות ולקרבן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 33a

    Yevamot 33a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 222 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 33a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026