Talmud Builders

    Yevamot 74a

    Back to index

    English translation — Yevamot 74a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Teruma and first fruits apply in all the years of the seven-year Sabbatical cycle, including the third and the sixth years, and they do not have the possibility of redemption, as once they are sanctified they may not be redeemed and rendered non-sacred. This is not the case with regard to second tithe, which applies only in the first, second, fourth, and fifth years of the cycle and which can be redeemed. The Gemara concludes: Learn from here that the tanna did not list all of the differences between second tithe and teruma .

    2The Gemara resumes its discussion of whether or not an uncircumcised man is prohibited from eating second tithe. Come and hear a proof with regard to this question from the following baraita : If shreds of flesh that invalidate the circumcision remain after the foreskin was removed, one may not eat teruma , nor the Paschal lamb, nor sacrificial food, nor tithe. What, is it not referring to tithe of produce, and so the dilemma is resolved? The Gemara refutes this suggestion: No, the tithe mentioned in this baraita is animal tithe. The baraita teaches that the meat of the animal tithe was forbidden to one who is uncircumcised.

    3The Gemara expresses surprise: Animal tithe is the same as sacrificial food, as it too is an offering the meat of which is eaten by the animal’s owner; why would the tanna single it out? The Gemara counters: And according to your reasoning that the baraita would not have singled out specific offerings, didn’t we learn in the baraita that an uncircumcised man may not eat the Paschal lamb, and yet it also teaches that the same halakha applies to sacrificial food?

    4The Gemara rejects this argument: Granted, it is necessary to mention both the Paschal lamb and sacrificial food. As, if the baraita had taught only the halakha in the case of the Paschal lamb, one might have said that an uncircumcised man may not eat the Paschal lamb because the disqualification resulting from lack of circumcision is written explicitly with regard to the Paschal lamb, but with regard to other sacrificial food, concerning which the Bible says nothing about circumcision, one might say that there is no such prohibition. And conversely, if the baraita had taught only the halakha with respect to sacrificial food, I would say: What is meant here by sacrificial food? This is referring specifically to the Paschal lamb, concerning which the prohibition with regard to an uncircumcised man is stated explicitly, but other sacrificial food is permitted to him. But why do I need animal tithe to be mentioned at all? It is no different than any other sacrificial food. In that case, the tithe mentioned in the baraita is referring to second tithe.

    5The Gemara suggests a different refutation of this proof: Rather, the tithe mentioned in the baraita is referring to first tithe, the one-tenth of the produce that is given to the Levites, and the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said that first tithe is forbidden to common Israelites. Since first tithe is forbidden to an ordinary Israelite, it may similarly be forbidden to an uncircumcised man. However, there is no proof from here that second tithe is forbidden to one who is uncircumcised, as second tithe is permitted even to ordinary Israelites.

    6The Gemara suggests: Come and hear a different proof from that which Rabbi Ḥiyya bar Rav of Difti taught in the following baraita : An uncircumcised man is prohibited from eating of two different tithes. What, is it not that one is the tithe of produce and one is animal tithe? The Gemara refutes this argument: Here, too, the baraita is referring to first tithe, and the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    7Come and hear a proof from yet another baraita : It is prohibited for an acute mourner to eat second tithe, but it is permitted for him to eat teruma and to participate in the preparation of the red heifer. It is prohibited for one who immersed himself that day but does not become completely purified until nightfall to eat teruma , but it is permitted for him to participate in the preparation of the red heifer and to eat second tithe. It is prohibited for one who lacks atonement, e.g., a zav or leper who immersed at the conclusion of his period of impurity but has not yet brought an offering for his atonement, to participate in the preparation of the red heifer, but it is permitted for him to eat teruma and second tithe. And if it is so that an uncircumcised man may eat second tithe, let the baraita also teach: It is prohibited for an uncircumcised man to eat teruma , but it is permitted for him to participate in the preparation of the red heifer and to eat second tithe. The fact that the baraita omits this ruling proves that an uncircumcised man is in fact prohibited from eating second tithe.

    8The Gemara rejects this argument: No proof can be adduced from here, as this baraita was taught by a tanna from the school of Rabbi Akiva, who includes an uncircumcised man in the same halakha as that which governs one who is ritually impure. As it is taught in a baraita , Rabbi Akiva says: The words “any man” in the verse “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure” (Leviticus 22:4) come to include one who is uncircumcised; he, too, is prohibited from partaking of consecrated food or participating in the preparation of the red heifer.

    9With regard to the issue itself, the Gemara inquires: And who is the tanna who disagrees with Rabbi Akiva? It is the tanna who disagrees with Rabbi Yosef the Babylonian. As it is taught in a baraita : The burning of the red heifer by an acute mourner or by one who lacks atonement is valid. Rabbi Yosef the Babylonian says: If the burning is performed by an acute mourner, it is valid; but if it is performed by one who lacks atonement, it is invalid. The anonymous first tanna clearly disagrees with Rabbi Akiva, as the previous baraita , which was attributed to Rabbi Akiva, states that one who lacks atonement is prohibited from participating in the preparation of the red heifer. It may be presumed that this tanna disagrees with Rabbi Akiva with respect to one who is uncircumcised as well.

    10The Gemara further comments on this issue. And Rabbi Yitzḥak, too, maintains that an uncircumcised man is prohibited from eating second tithe, as Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that an uncircumcised man is prohibited from eating second tithe? It is stated: “And I did not consume of it while impure” (Deuteronomy 26:14) with regard to second tithe, and it is stated: “Do not eat of it raw” (Exodus 12:9) with regard to the Paschal lamb. Just as in the case of the Paschal lamb, with regard to which “of it” is stated, an uncircumcised man is prohibited from eating it, so too, in the case of second tithe, with regard to which “of it” is stated, an uncircumcised man is prohibited from eating it.

    11With regard to this verbal analogy, the Gemara comments: It must be that this phrase “of it” is available, i.e., it is superfluous in its own context and therefore available for the purpose of establishing a verbal analogy. As, if it is not available, the verbal analogy can be refuted logically, as it is possible to say: What is unique to the Paschal lamb? It is that one is liable to receive karet for eating it due to it being piggul or notar , or due to him being ritually impure. It could therefore be argued that it is owing to the Paschal lamb’s special sanctity and severity that an uncircumcised man may not partake of it. But from where is it derived that an uncircumcised man may not eat second tithe? The Gemara concludes: This is not so, as the phrase “of it” is indeed available for establishing the verbal analogy.

    12The Gemara asks: Which of the phrases “of it” is not needed in its own context and is therefore available for establishing a verbal analogy? Rava said that Rabbi Yitzḥak said: “Of it” is written three times with regard to the Paschal lamb: “Do not eat of it raw… And you shall not leave any of it until morning, and that which remains of it until the morning you shall burn with fire” (Exodus 12:9–10). The three instances of “of it” are expounded as follows: One for itself, to teach that the prohibition relates to the Paschal lamb; and one for the verbal analogy; and one for another purpose.

    13According to the one who says that the verse comes to provide you with a positive mitzva to burn that which is left over after it has taught the prohibition against leaving it over until the morning, to teach that one is not flogged for violating the prohibition, because any prohibition that can be rectified by the performance of a positive mitzva does not carry a punishment of lashes; since “that which remains [ notar ]” is written, “of it” is also written. And according to the one who says that the verse comes to provide him with the second morning for burning, i.e., to teach that the leftover meat of the Paschal lamb is not burned on the following morning, which is a Festival, but rather on the following morning, the first of the intermediate days of the Festival; since “until morning” is written, “of it” is also written.

    14Similarly, “of it” is written three times with regard to second tithe: “I did not eat of it in my mourning, and I did not consume of it while impure, and I did not give of it for the dead” (Deuteronomy 26:14). The three instances of “of it” are expounded as follows: One for itself; and one for that which Rabbi Abbahu said that Rabbi Yoḥanan said, that the verse comes to permit a priest to burn impure teruma oil and derive benefit from its light; and one for the following teaching of Reish Lakish.

    15As Reish Lakish said that Rabbi Samya said: From where is it derived that if the second tithe became ritually impure, it is permitted for one to anoint one’s body with it? As it is stated: “Nor did I give of it for the dead.” It is for the dead that I did not give of it, but for the living in a manner similar to the way it is given for the dead, I gave of it. Now, what usage of tithe is the same for the living and the dead? You must say it is anointing.

    16Mar Zutra strongly objects to this: But say that the verse is referring not to anointing but to purchasing a coffin and shrouds for one who is deceased with money received in exchange for the second tithe; this is prohibited, but buying clothing and the like for one who is living is permitted. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: “Of it” indicates benefit derived from the tithe itself and not from the money acquired in exchange for the tithe. Rav Ashi said a different answer: “I did not give” must be similar to “I did not eat”; just as there, eating is from the tithe itself, so too here, giving is from the tithe itself. In any event, the three instances of “of it” written with regard to second tithe are required for different expositions.

    17The Gemara asks: And yet there is still a difficulty, as the verbal analogy is available only from one side, since only the verse with regard to the Paschal lamb is superfluous in its own context. Granted, this works out well according to the one who says that one can derive from a verbal analogy that is available only from one side and one cannot refute it logically, even if there are valid counterarguments. But according to the one who said that one can derive from such an analogy and one can also refute it logically, if there are grounds to distinguish between the two cases, what can be said? As explained above, the analogy between the Paschal lamb and second tithe can be refuted.

    18The Gemara answers: This halakha of Rabbi Abbahu with regard to the burning of impure teruma oil is derived from what Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said. As Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: What is the meaning of that which is written: “And I, behold, I have given you the charge of My terumot ” (Numbers 18:8)? From the amplification of the plural “My terumot ,” it is derived that the verse is speaking of two terumot , one teruma that is ritually pure and one teruma that is ritually impure. And the Merciful One states: “I have given you,” i.e., it shall be yours, and you may derive benefit from it. Since there is a stringent prohibition against eating impure teruma , the benefit that is permitted is to burn it beneath your cooked dish. As the allowance to benefit from the burning of impure teruma is derived from here, the phrase “of it” is available on both sides.

    19§ It is taught in the mishna that all those who are ritually impure with any type of ritual impurity may not eat teruma . The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael: The verse states: “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure” (Leviticus 22:4). Now, what matter is the same

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ונוהגיןתרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה אבל מעשר שני אין נוהג בג' ובו':

    ור' מאיר היאדאמר בפרק יש מותרות (לקמן יבמות פה:) מעשר ראשון אסור לזרים הלכך לענין ערלות נמי חמור:

    אונן מותר בפרהדקדשי בדק הבית היא ולא קדשי מזבח ומצינו טבול יום מותר בה וכל שכן אונן:

    מחוסר כפרהטומאה דבעיא קרבן כל שלא הביא כפרתו אסור בה דמחוסר מעשה הוא וכמי שטומאתו עליו דמי וכל שכן טבול יום דילה דאיכא תרתי אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ מותר בה דשמשא ממילא ערבא ולאו מחוסר מעשה הוא הלכך כי כתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא למישרי טבול יום אתא ולא מחוסר כפורים:

    ואם איתאדערל מותר במעשר ליתני וערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר כדאמר לעיל (יבמות דף עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה ומדלא תניה שמע מינה משום מעשר הוא דשבקה:

    תנא דבי ר' עקיבא היאדאסר ליה נמי בפרה כדתני לעיל (שם) טומטום שקידש קדושו פסול ואוקמינן כרבי עקיבא:

    ומאן תנאדלעיל דאכשר ערל בפרה ופליג עליה דרבי עקיבא כדקתני לעיל (שם) ערל שהזה הזאתו כשרה:

    הכי גרסינן תנא דיוסף הבבלי היאת"ק דיוסף הבבלי היא דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני מחוסר כפורים פסול בפרה וכי היכי דפליג אמחוסר כפורים איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל לעיל:

    הכי גרסינן בתוספתא (דפרה פ"ד ה"ב) שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה - דכיון דמחוסר מעשה הוא עדיין טומאה עליו ולא קרינא ביה טהור:

    תלתא ממנו כתיבי בפסחאל תאכלו ממנו נא (שמות י״ב:ט׳) לא תותירו ממנו והנותר ממנו:

    בא הכתובבאש תשרופו (שמות י״ב:י׳) ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו:

    בקר שנידמצי למכתב והנותר ממנו באש תשרופו מאי עד בקר הא כתיב ברישא דקרא לא תותירו ממנו עד בקר אלא הכי קאמר והנותר לבקר הראשון שהוא יו"ט המתן עד בקר שני שהוא חול ושורפו ללמדך שאין שורפין קדשים ביו"ט ותרוייהו בכיצד צולין (פסחים דף פג:):

    ותלתא ממנו במעשרלא אכלתי ולא בערתי ולא נתתי (דברים כ״ו:י״ד):

    לכדרבי אבהודאמר לעיל למישרי הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה:

    שמותר לסוכוואע"ג דקיימא לן (שבת דף פו.) דסיכה כשתיה והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה:

    לא נתתי ממנו למתלעיל מיניה כתיב לא בערתי ממנו בטמא וכתיב בתריה ולא נתתי ממנו למת כלומר מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זו נתינה משכחת במת הוי אומר זו סיכה וקדייקינן דכוותיה בחי שרי:

    ואימאלא נתתי ממנו למת לא בסיכה קאמר אלא כך הוא מתודה לא קניתי ממנו ארון ותכריכים למת אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת הא לחי דומיא דמת נתתי ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה אם נטמא מותר לחללו לקנות ממנו חלוק:

    מופנה מצד אחדדההוא דפסח מופנה לגזירה שוה אבל דמעשר כולהו תלתא אצרכת להו:

    הניחא למאן דאמרפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במס' נדה (דף כב:):

    הך דרבי אבהודמפיק חד ממנו למישרי הדלקה בשמן תרומה שנטמאת מדרב נחמן נפקא:

    יבמות 74 עמוד א

    1ונוהגין בשאר שני שבוע, ואין להם פדיון. מה שאין כן במעשר. ש"מ׃

    2ת"ש נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה הרי זה אינו אוכל לא בתרומה, ולא בפסח, ולא בקדשים, ולא במעשר. מאי לאו מעשר דגן, לא מעשר בהמה.

    3מעשר בהמה היינו קדשים? וליטעמיך, מי לא תנן פסח וקתני קדשים!

    4בשלמא פסח וקדשים צריכי, דאי תנא פסח משום דערלות בפסח כתיבא, אבל קדשים אימא לא. ואי תנא קדשים, ה"א מאי קדשים פסח אלא מעשר בהמה למה לי׃

    5אלא מעשר ראשון ור' מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים׃

    6ת"ש מדתני ר' חייא בר רב מדפתי ערל אסור בשתי מעשרות מאי לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה הכא נמי מעשר ראשון ור' מאיר׃

    7ת"ש אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר ואם איתא ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר׃

    8האי תנא דבי רבי עקיבא היא דמרבי ליה לערל כטמא דתניא רבי עקיבא אומר (ויקרא כב, ד) איש איש לרבות את הערל׃

    9ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא תנא דרבי יוסף הבבלי היא דתניא שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה רבי יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה׃

    10ואף ר' יצחק סבר ערל אסור במעשר דא"ר יצחק מנין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו במעשר ונאמר ממנו בפסח מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו׃

    11מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא לאיי אפנויי מופני׃

    12מאי מופני אמר רבא א"ר יצחק תלתא (שמות יב, ט) ממנו כתיב״י בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה וחד״׃

    13למאן דאמר בא הכתוב ליתן לך עשה אחר לא תעשה איידי דכתיב ״נותר כתיב נמי ממנו ולמאן דאמר ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו״׃

    14תלתא ממנו כתיב״י במעשר חד לגופיה וחד לדרבי אבהו א״ר יוחנן וחד לדריש לקיש׃

    15דאמר ריש לקיש א"ר סמיא מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ״(דברים כו״, יד) ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי איזה דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה׃

    16מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכים אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו׃

    17ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למ"ד למדין ומשיבין מאי איכא למימר׃

    18הך דרבי אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מאי דכתיב ״(במדבר יח״, ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסקה תחת תבשילך:

    19וכל הטמאים כו': מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל אמר קרא ״(ויקרא כב״, ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' אי זהו דבר ששוה׃

    Tosafot

    אונן מותר בפרהדלא גרע מטבול יום ואע"ג דאונן אסור במעשר וטבול יום מותר היינו לאכילה אבל לנגיעה תרוייהו שרי:

    הכי גריס בקונט' שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה וגריס נמי תנא דיוסף הבבלי היא - ומדקדק דמדפליג אתנא דלעיל במחוסר כפורים הוא הדין בערל דכשר וקשה לר״י דמה ענין זה אצל זה דמשום דמכשר במחוסר כפורים לא יכשיר בערל ועוד דלייתי מברייתא דלעיל דמכשרא בהדיא ערל או מדרבי אליעזר בריש פירקין (יבמות דף ע.) דלא מרבה ערל כי טמא ולספרים דגרסי הכא שרפת ערל ומחוסר כפורים פסולה יוסף הבבלי אומר ערל כשרה מחוסר כפורים פסולה וגרסינן יוסף הבבלי היא הוה ניחא דמייתי מהכא ולא מההיא דלעיל דניחא ליה לאיתויי שם התנא דמכשר בהדיא אבל אמר ר״י דאי אפשר לגרום כן דבפ״ב דזבחים (דף יז:) מוכח דיוסף הבבלי ורבנן פליגי במחוסר כפורים וגרסינן נמי אונן במקום ערל ואר״י דאי הוה גרסינן כגירסת הקונט' והוה גרסינן כאן ובזבחים (דף יז:) ערל בהדי אונן הוה ניחא:

    מה לפסח כו'ה"מ למימר שכן פנקעכ"ס:

    חד לגופיהאל תאכלו ממנו נא דאי לא כתב ממנו ה"א דאמצות ומרורים דכתב לעיל קאי:

    מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכודס"ד דאסור משום שמבער בטומאה:

    ליקח לו ארון ותכריכיםאע"ג דבהדיא דרשי' ליה להכי במס' מעשר שני (פ"ה מי"ב) הכא פריך דלמא דוקא להכי הוא דאתא אבל סיכה אסורה לפי שמבערו בטומאה ומשני דממנו מגופו דמשמע נמי סיכה:

    תהא להסקה תחת תבשילךאע"ג דבפרק כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לד. ושם) מוקי לה בתרומה תלויה דבעיא שימור במסקנא לא קאי התם הכי א"נ התם דריש ממשמרת דלא קאי אטמאה אבל לך קאי אכולהו תרומות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא תנא קמא דיוסף הבבלי היאפירש"י ז"ל מאן תנא דאכשר ערל בפרה תנא קמא דיוסף הבבלי היא, דכי היכי דפליג במחוסר כפורים איכא למימר נמי דאיהו ניהו דפליג עליה בערל. ואין פירושו מחוור בכאן מכמה צדדים, חדא דאטו משום דפליג עליה במחוסר כפורים פליג ואזיל בכל מאי דקאמר רבי עקיבא, והא לאו חדא בחברתה תליא. ועוד דאברייתא דלעיל דאיירי בהדיא בערל שהזה הוה ליה מיבעי מאן תנא דפליג עליה. ועוד מאי קאמר תנא קמא דיוסף הבבלי היא, לימא ר' אלעזר הוא דפליג עליה בהדיא כדאיתא בריש פרקין, ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש מאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא דאמר מחוסר כפורים אסור בפרה והאונן מותר בה, תנא קמא דיוסף הבבלי היא דמתיר בה אף מחוסר כפורים, ונמצא יוסף הבבלי כר' עקיבא לגמרי דיוסף הבבלי נמי אסר בה מחוסר כפורים ומתיר בה את האונן. ואית דגרסי בהדיא מאן תנא שמעת ליה דאמר מחוסר כפרה אסור בפרה יוסף הבללי היא.

    ואימא ליקח לו ארון ותכריכין ודחינן אמר רב הונא ממנו מגופוורב אשי נמי דחי ואמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי, ושמעינן מינה דחלוק וטלית אף לחי אסור. והכין איתא נמי בירושלמי במסכת (בכורים) [מע"ש] דגרסינן התם (פ"ה ה"ה) מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר זה אפילו לחי אסור. ובספרי (כי תבוא פי' שג) משמע דפליגי בה תנאי דתניא התם ולא נתתי ממנו למת, שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת דברי ר' אלעזר ואיתא נמי במשנת מסכת (בכורים) [מע"ש] (פ"ה מי"ב) ולא מסיים בה דברי ר' אלעזר. ולכאורה משמע מהתם דלחי דומיא דמת כגון ליקח לו חלוק וטלית שרי. ואיכא לפרשו דר' אלער נמי לא שרי ליקח לו חלוק וטלית לחי אלא הכי קאמר, לא נתתי ממנו למת כלומר שלא לקחתי לו ארון ותכריכין והוא הדין לחי, אבל סיכה מותרת לשניהם כדברי ר' אליעזר. וזה דחוק מאד דאם כן למה הוא מזכיר נתתי למת והלא חי ומת שוין הן בדבר זה.

    ואפילו למאן דאמר למדין ומשיבין דר' אבהו מדרב נחמן נפקאכלומר והוה ליה מופנה משני צדדין. קשה לי כיון דהוי מופנה משני צדדין מאי האי לישנא דקאמר אפילו למאן דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, לא הוה ליה למימר אלא הכא נמי מופנה מב' צדדין הוא דאי דר' אבהו מדרב נחמן נפקא. ונראה דאעיקר מלתא דר' יצחק דאמר מנין לערל שאסור במעשר קא מהדר, דאיהו אתי ליה בג"ש, ואקשינן עליה דהא אפשר משום דאינו מופנה אלא מצד אחד ומשיבין ולמאן דאמר משיבין לא קאי, והלכך אהדר ליה דאפילו למאן דאמר בעלמא משיבין מודה בהא דר' יצחק דמופנה משני צדדין הוא דהא דר' אבהו מדרב נחמן נפקא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 74a

    Yevamot 74a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 466 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ונוהגין תרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה אבל מעשר שני אין נוהג בג' ובו':

    ור' מאיר היא דאמר בפרק יש מותרות (לקמן יבמות פה:) מעשר ראשון אסור לזרים הלכך לענין ערלות נמי חמור:

    אונן מותר בפרה דקדשי בדק הבית היא ולא קדשי מזבח ומצינו טבול יום מותר בה וכל שכן אונן:

    מחוסר כפרה טומאה דבעיא קרבן כל שלא הביא כפרתו אסור בה דמחוסר מעשה הוא וכמי שטומאתו עליו דמי וכל שכן טבול יום דילה דאיכא תרתי אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ מותר בה דשמשא ממילא ערבא ולאו מחוסר מעשה הוא הלכך כי כתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא למישרי טבול יום אתא ולא מחוסר כפורים:

    ואם איתא דערל מותר במעשר ליתני וערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר כדאמר לעיל (יבמות דף עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה ומדלא תניה שמע מינה משום מעשר הוא דשבקה:

    תנא דבי ר' עקיבא היא דאסר ליה נמי בפרה כדתני לעיל (שם) טומטום שקידש קדושו פסול ואוקמינן כרבי עקיבא:

    ומאן תנא דלעיל דאכשר ערל בפרה ופליג עליה דרבי עקיבא כדקתני לעיל (שם) ערל שהזה הזאתו כשרה:

    הכי גרסינן תנא דיוסף הבבלי היא ת"ק דיוסף הבבלי היא דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני מחוסר כפורים פסול בפרה וכי היכי דפליג אמחוסר כפורים איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל לעיל:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 74a · Sefaria

    Tosafot

    אונן מותר בפרה דלא גרע מטבול יום ואע"ג דאונן אסור במעשר וטבול יום מותר היינו לאכילה אבל לנגיעה תרוייהו שרי:

    הכי גריס בקונט' שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה וגריס נמי תנא דיוסף הבבלי היא - ומדקדק דמדפליג אתנא דלעיל במחוסר כפורים הוא הדין בערל דכשר וקשה לר״י דמה ענין זה אצל זה דמשום דמכשר במחוסר כפורים לא יכשיר בערל ועוד דלייתי מברייתא דלעיל דמכשרא בהדיא ערל או מדרבי אליעזר בריש פירקין (יבמות דף ע.) דלא מרבה ערל כי טמא ולספרים דגרסי הכא שרפת ערל ומחוסר כפורים פסולה יוסף הבבלי אומר ערל כשרה מחוסר כפורים פסולה וגרסינן יוסף הבבלי היא הוה ניחא דמייתי מהכא ולא מההיא דלעיל דניחא ליה לאיתויי שם התנא דמכשר בהדיא אבל אמר ר״י דאי אפשר לגרום כן דבפ״ב דזבחים (דף יז:) מוכח דיוסף הבבלי ורבנן פליגי במחוסר כפורים וגרסינן נמי אונן במקום ערל ואר״י דאי הוה גרסינן כגירסת הקונט' והוה גרסינן כאן ובזבחים (דף יז:) ערל בהדי אונן הוה ניחא:

    מה לפסח כו' ה"מ למימר שכן פנקעכ"ס:

    חד לגופיה אל תאכלו ממנו נא דאי לא כתב ממנו ה"א דאמצות ומרורים דכתב לעיל קאי:

    מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו דס"ד דאסור משום שמבער בטומאה:

    ליקח לו ארון ותכריכים אע"ג דבהדיא דרשי' ליה להכי במס' מעשר שני (פ"ה מי"ב) הכא פריך דלמא דוקא להכי הוא דאתא אבל סיכה אסורה לפי שמבערו בטומאה ומשני דממנו מגופו דמשמע נמי סיכה:

    תהא להסקה תחת תבשילך אע"ג דבפרק כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לד. ושם) מוקי לה בתרומה תלויה דבעיא שימור במסקנא לא קאי התם הכי א"נ התם דריש ממשמרת דלא קאי אטמאה אבל לך קאי אכולהו תרומות:

    Tosafot on Yevamot 74a · Sefaria

    Rashba

    ומאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא תנא קמא דיוסף הבבלי היא פירש"י ז"ל מאן תנא דאכשר ערל בפרה תנא קמא דיוסף הבבלי היא, דכי היכי דפליג במחוסר כפורים איכא למימר נמי דאיהו ניהו דפליג עליה בערל. ואין פירושו מחוור בכאן מכמה צדדים, חדא דאטו משום דפליג עליה במחוסר כפורים פליג ואזיל בכל מאי דקאמר רבי עקיבא, והא לאו חדא בחברתה תליא. ועוד דאברייתא דלעיל דאיירי בהדיא בערל שהזה הוה ליה מיבעי מאן תנא דפליג עליה. ועוד מאי קאמר תנא קמא דיוסף הבבלי היא, לימא ר' אלעזר הוא דפליג עליה בהדיא כדאיתא בריש פרקין, ונראין דברי ר"ח ז"ל שפירש מאן תנא דפליג עליה דר' עקיבא דאמר מחוסר כפורים אסור בפרה והאונן מותר בה, תנא קמא דיוסף הבבלי היא דמתיר בה אף מחוסר כפורים, ונמצא יוסף הבבלי כר' עקיבא לגמרי דיוסף הבבלי נמי אסר בה מחוסר כפורים ומתיר בה את האונן. ואית דגרסי בהדיא מאן תנא שמעת ליה דאמר מחוסר כפרה אסור בפרה יוסף הבללי היא.

    ואימא ליקח לו ארון ותכריכין ודחינן אמר רב הונא ממנו מגופו ורב אשי נמי דחי ואמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי, ושמעינן מינה דחלוק וטלית אף לחי אסור. והכין איתא נמי בירושלמי במסכת (בכורים) [מע"ש] דגרסינן התם (פ"ה ה"ה) מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר זה אפילו לחי אסור. ובספרי (כי תבוא פי' שג) משמע דפליגי בה תנאי דתניא התם ולא נתתי ממנו למת, שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת דברי ר' אלעזר ואיתא נמי במשנת מסכת (בכורים) [מע"ש] (פ"ה מי"ב) ולא מסיים בה דברי ר' אלעזר. ולכאורה משמע מהתם דלחי דומיא דמת כגון ליקח לו חלוק וטלית שרי. ואיכא לפרשו דר' אלער נמי לא שרי ליקח לו חלוק וטלית לחי אלא הכי קאמר, לא נתתי ממנו למת כלומר שלא לקחתי לו ארון ותכריכין והוא הדין לחי, אבל סיכה מותרת לשניהם כדברי ר' אליעזר. וזה דחוק מאד דאם כן למה הוא מזכיר נתתי למת והלא חי ומת שוין הן בדבר זה.

    ואפילו למאן דאמר למדין ומשיבין דר' אבהו מדרב נחמן נפקא כלומר והוה ליה מופנה משני צדדין. קשה לי כיון דהוי מופנה משני צדדין מאי האי לישנא דקאמר אפילו למאן דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, לא הוה ליה למימר אלא הכא נמי מופנה מב' צדדין הוא דאי דר' אבהו מדרב נחמן נפקא. ונראה דאעיקר מלתא דר' יצחק דאמר מנין לערל שאסור במעשר קא מהדר, דאיהו אתי ליה בג"ש, ואקשינן עליה דהא אפשר משום דאינו מופנה אלא מצד אחד ומשיבין ולמאן דאמר משיבין לא קאי, והלכך אהדר ליה דאפילו למאן דאמר בעלמא משיבין מודה בהא דר' יצחק דמופנה משני צדדין הוא דהא דר' אבהו מדרב נחמן נפקא.

    Rashba on Yevamot 74a · Sefaria

    Ritva

    ור"מ היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים פי' וכשם שהחמיר בו לענין זרות החמיר בו לענין ערלות:

    ומאן דפליג עלה דר"ע תנא קמא דיוסף הבבלי פרש"י ז"ל מאן תנא דפליג על ר"ע לענין ערל שהזה דלר"ע קדושו פסול ואיהו תני לעיל הזאתו הזאה ומהדרין דהיינו ת"ק דר' יוסף הבבלי דקתני מחוסר כפורים כשר בפרה ופליג בהא על ר' עקיבא דבמתני' דלעיל דקתני מחוסר כפורים אסור בפרה ואוקימנא כר"ע וכי היכי דפליג עליהבמחוסר כפורים דפרה פליג עליה נמי בערלות דפרה. והקשו עליו חדא דא"כ הוה ליה לתלמודא למיבעי הא כדאיירי בערל שהזה ואמאי נטר עד הכא ועוד לימא ר' אליעזר היא דלא מרבה ערל בטמא כדאית' בריש פרקין ועוד משום דפליג עליה במחוסר כפורים אמאי פליג בערלות דהא לא שייכי בהדדי כלל דהא אשכחן ערל אסור בתרומה ומחוסר כפורי' כשר בתרומה לכ"פ מאן תנא דפליג על ר"ע בהא דמחוסר כפורים דפרה דאוקימנא כר"ע ת"ק דר' יוסי הבבלי דר' עקיבא קאי כר"י הבבלי ות"ק פליג עליה וכדק' בהדיא:

    אימא ליקח לו ארון ותכריכי' פי' דבמת אסור אבל ברי כיון דנטמא מותר להוציא' בצרכיו ליקח לו חלוק אבל סיכה אסור בין מחיים בין במיתה:

    אמר רב הונא ממנו מגופו ורב אשי אמר לא נתתי דומיא דלא אכלתי ולהאי מסקנא דרב הונא דרב אשי קמ' ליה כר' סימאי דבסיכה הוא שחלק הכתוב בין חי למת אבל בארון ותכריכי' שוים הם ואסור לכלן וכן הוא בירושלמי דמסכת בכורים לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אם לוקח לו ארון ותכריכי' דבר זה אפי' לחי אסור וק"ל דבספרי דריש ולא נתתי ממנו למת ליקח לו ארון ותכריכי' דברי ר' אליעזר וי"ל דפלוגתא דתנאי היא ורבנן פליגי על ר' אליעזר ורב הונא ורב אשי מכרעי בנתיים ואף ע"ג דבמשנת בכורים תני הכי ולא מסיים בה דברי רבי אליעזר דקים ליה דאליבא דרבי אליעזר איתניא:

    ומיהו הא לא מחוור מדלא אדכרו בשמעתי' והנכון דהתם עיקר איסורא קתני למי אסור ליקח לו ממנו ארון ותכריכי' למת ולא למדין מיניה דבהכי משתעי קרא דלמת אסור ולחי מותר אלא לשניהם ועיקר קרא בסיכה היא דלמת אסור ולחי מותר וכ"פ הרמב"ם ז"ל:

    תרומה נמי אינה בחללה פי' כל שנבעל' לפסול לה שנתחלל' מתרומ' וכהונה קריא השתא חללה ולא דייקי בלישנא ועל כלהו משנינן דלאו זרעא דאהרן חשיבי כיון שנתחללו דאס"ד דבחלל' שנולדה מפסולי כהונה דיקא בחללה דאורית' פרכי' ומשנינן תקשי לן אכתי דהא אינה נבעלה לפסול לה שהוא זר אצלה מעיקרא שנפסלה מן התרומה אלא ודאי כדאמרן:

    שכן מחפ"ז פי' מיתה חומש פדיון זרות שאינם במעשר ולא נקט שעולה בא' ומאתים וטעונה רחיצת ידים ורגלים מה שאין כן במעשר משום דחומרי דרבנן לא נקיט וכדפרי' לעיל וא"ת אמאי לא נקט שנוהגת בשאר שני שבוע משא"כ במעשר וי"ל דהכא גבי חומרי לא נקיט אלא חומרי שבגופא לאחר שהיא תרומ' כנ"ל. אדרבה מעשר עדיף שכן בכלל שאסור לבער מהם בטומאה וכדפרש"י ז"ל:

    וגיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו פי' קושיין מגיורת לרבנן שהיא פסולה אף לב"ה דאי לא הוה אכלה מחמת בעלה כהן וקושיין משפחה משוחררת דאי לא הוה אכלה בטבילת גרים:

    Ritva on Yevamot 74a · Sefaria

    Meiri

    מעשר ראשון אינו כדין מעשר שני כלל וערל מותר בו אבל מעשר בהמה ערל אסור בו בפירוש אמרו ערל אסור בשני מעשרות אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ר"ל מעשר שני מעתה לא סוף דבר בערל הגמור אלא אף כל שנשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ומעשר בהמה בכללם ולא במעשר שני:

    אונן אסור במעשר ומותר בתרומה כמו שביארנו וכן מותר במעשה פרה אדומה שהרי אינה אלא קדשי הבית טבול יום אסור בתרומה ומותר במעשר כמו שביארנו וכן מותר בפרה מחוסר כפורים כגון זב ומצורע שטבלו והעריבו שמשן ולא הביאו כפרתם מותר בתרומה ובמעשר ובפרה ולמדת שטבול יום הכשר בפרה לא סוף דבר טבול יום דמת ושרץ שאין מביאין כפרה ואינם מחוסרי כפורים אלא אף טבול יום של זב ומצורע שהם מחוסרי כפרה ומה שאמרו בבריתא זו שמחוסר כפורים אסור בפרה אין הלכה כן ועל דעת יחיד נאמרה שכך שנינו שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה והלכה כתנא קמא וערל כבר ביארנו שמותר במעשה פרה ויש בסוגיא זו נסחאות הרבה ולענין פסק אתה צריך להמשיכן לדעת שכתבנו ואין צורך להודעת ביאורם שכלם דברים פשוטים הם:

    פסח אסור להותיר ממנו עד בקר ואם הותיר עובר בלאו אלא שאינו לוקה עליו שהרי ניתק לעשה של שריפה שנאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וכן שאין בו מעשה ומכל מקום אינו שורפו עד בקר שני שהרי בקר ראשון יום טוב הוא ואין שורפין קדשים ביום טוב:

    מעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ושתיה והסיכה בכלל שתיה כמו שביארנו אבל ליקח ממנו שאר צרכיו אסור אפילו לדבר מצוה כגון ליקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה ואין צריך לומר לחי דומיא דמת כגון ליקח לו בגדים וחלוק או טלית שנאמר לא נתתי ממנו ודרשו בו ממנו מגופו כלומר דוקא בדבר שיש בו קיום לגוף כגון אכילה ושתיה וסיכה ויש מפרשים מגופו מן השמן עצמו וגדולי המחברים כתבו שאם הוציאו לדבר מצוה אוכל כנגדו בתורת מעשר ומעשר שני שניטמא כבר ביארנו שאפילו להדליק בו את הנר אסור עד שיפדה ואם כן אף בסיכה אסור שהרי יכול לפדותו ומה שאמרו כאן מנין למעשר שני שניטמא שמותר לסוכו אם הוא שמן שנאמר לא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זהו דבר ששוה לחיים ולמתים זו סיכה לא נאמרה אלא בניטמא בירושלם ולדעת האומר שאין בו פדיה הא ניטמא חוץ לירושלם יפדנו ולמה יסוך בלא פדיון ואם כן לענין פסק כבר ביארנו במציעא פרק הזהב שאפילו ניטמא בירושלם בר פדיה הוא ואחר שכן היאך יסוך אחר שיש לו תקנה בפדיון ואף כשפדה וחלל אינו קונה בדמיו אלא דברים הראויים לאכילה ושתיה וסיכה:

    זה שביארנו במשנתנו שכהן טמא אסור בתרומה כך למדוה מן המקרא דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ודרשו בקדשים אלו שהם תרומה מדכתיב מזרע אהרן אי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן ר"ל שזכרים ונקבות אוכלין בו הוי אומר זו תרומה שהרי קדשים אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה ושמא תאמר והלא חזה ושוק נאכלים אף לנקבות כדכתיב בהו אתה ובניך ובנותיך ויש לך לדון להעמיד את המקרא בחזה ושוק שלא ליאכל בטומאה כשאר קדשים הא תרומה תהא מותרת לאכילה בטומאה אינו כן שחזה ושוק יש לך נקבה כהנת שאינה אוכלת בהם והיא בת כהן הנשאת לישראל שנתאלמנה או נתגרשה ואין לה זרע שנאמר בה ושבה אל בית אביה כנעוריה וכבר ביארנו ס"ח ב' שאינה חוזרת לחזה ושוק אבל תרומה אין לך נקבה כהנת שלא תאכל בה ואי משום חללה חללה אינה קרויה זרעו של אהרן ואי משום נבעלה לפסול לה אע"פ שאינה חללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה אף זו לענין שאינה קרויה זרעו של אהרן כחללה היא:

    Meiri on Yevamot 74a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוד"ה אונן מותר בפרה דלא גרע מטבול יום כו' אבל לנגיעה תרוייהו שרי עכ"ל פי' ואנן לנגיעה ילפינן האי ק"ו כדלעיל גבי ערל שהזה כו' וכן פירשו התוס' בפ"ב דזבחים ויש לדקדק למאי דמסיק ומוקי ברייתא כר' עקיבא ומרבי לערל כטמא ואסר ליה נמי בפרה כפרש"י נימא דערל יוכיח שמותר בנגיעת תרומה וקדשים ואסור בפרה ואפשר לומר דלמאי דמוקי לה כר"ע אה"נ דמרבי ליה לערל כטמא לאסור בנגיעת תרומה וקדשים אבל מדברי הרמב"ם נראה דלא מרבינן הכא ערל כטמא אלא לאסור במעשר ולא לאוסרו בפרה שהוא פסק בהלכות מעשר שני פ"ג הערל אסור במעשר ובהלכות פרה פ"י פסק דערל כשר להזות והיה נראה לכאורה דטעמו שהוא סובר דאין ערל כטמא ולהכי כשר בפרה אלא דבמעשר אסור משום דר"י דיליף ממנו ממנו מפסח אבל אין לשונו משמע כן שכתב הערל כטמא ואם אכל מעשר שני לוקה לכן נראה שטעמו דודאי מרבינן ערל כטמא ומש"ה אסור במעשר אלא דבפרה מותר משום ק"ו דקאמר ר"א לעיל ותניא כוותיה והא דקאמר הכא האי תנא דבי ר"ע הוא היינו דאסור ערל במעשר (ב) ולא שיהיה אסור נמי בפרה כפרש"י כן נראה ליישב שיטת הרמב"ם ואין להאריך:

    גמ' איזה דבר ששוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה כתב הרא"ם מה שכתב הרמב"ן גם זה לא ידעתי מהו שאם סך ממנו למת הרי ביערו בטמא וכבר התודה עליו לא בערתי ממנו בטמא לא קשיא ולא מידי דהא לא נתתי ממנו למת במעשר טמא קמיירי שהוא טמא בטמא ווידוי דלא בערתי ממנו בטמא הוא טמא בטהור או טהור בטמא וא"כ אין הסיכה למת נכללת בוידוי דלא בערתי ממנו בטמא עכ"ל ותירוצו דחוק דודאי בכלל לא בערתי נמי בשניהם טמאים אלא שי"ל דכיון דהסיכה בטמא אינה בכלל לא בערתי ממנו בטמא דאינה נקראת ביעור שהרי הותרה לחי ע"כ הוצרך הכתוב לאוסרו למת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 74a · Sefaria

    Maharam

    גמ' תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וכו' וחד לכדריש לקיש וכו' מנין למעשר שני שנטמא וכו'. נ"ל דממנו דריש לקיש דאיירי במעשר טמא דמדכתיב ולא נתתי ממנו למת ממנו קאי אמה דכתיב לעיל מניה ולא בערתי ממנו בטמא ועליה קאי ולא נתתי ממנו למת כמו שפירש רש"י דאי לא כתיב ממנו ה"א דולא נתתי למת קאי אסתם מעשר ולא אמעשר טמא ואע"ג דבסמוך מפיק ממנו מגופו ממילא משתמע מניה אבל עיקר קרא דממנו אתי לאורויי דאמעשר טמא קאי ובזה יתיישב הרבה דברים בשיטת הלכה זו:

    תוס' ד"ה חד לגופיה וכו' עד ה"א דאמצות ומרורים דכתיב לעיל קאי מקשין העולם הא כתיב בהאי קרא אל תאכלו ממנו נא ונו' כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו וא"כ איך ס"ד לומר דלא קאי אפסח ונ"ל דהתוס' אין רצונם לומר דס"ד דלא הוה קאי אפסח אלא אמצות ומרורים דוקא אלא שר"ל דה"א דאמצות ומרורים נמי קאי אבל פשיטא דהוה אמרינן דקרא איירי בפסח אלא שה"א דאל תאכלו ממנו נא קאי נמי אמצות ומרורים ולא אפסח לחוד אבל השתא דכתיב ממנו אפסח לחוד דוקא קאי ולא אמצות ומרורים והא דלא פירשו התוס' דלמאי איצטריך גבי מעשר חד ממנו לגופיה דהתם פשוט הוא דאילו לא כתב ממנו ה"א דהאי דלא אכלתי באוני קאי אשאר דברים דכתיבי התם בקרא בכורים תרומה מעשר ראשון כדכתיב בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר וליתום וגו' דבמילי טובא איירי התם וכמו שפרש"י שם:

    Maharam on Yevamot 74a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 74, Amud Aleph, about 466 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “ונוהגין בשאר שני שבוע, ואין להם פדיון.…”

    2. Segment 226 words

      Opens “ת"ש נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה…”

    3. Segment 311 words

      Opens “מעשר בהמה היינו קדשים? וליטעמיך, מי לא…”

    4. Segment 427 words

      Opens “בשלמא פסח וקדשים צריכי, דאי תנא פסח…”

    5. Segment 511 words

      Opens “אלא מעשר ראשון ור' מאיר היא דאמר…”

    6. Segment 625 words

      Opens “ת"ש מדתני ר' חייא בר רב מדפתי…”

      Named: רב מדפתי.

    7. Segment 730 words

      Opens “ת"ש אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה…”

    8. Segment 822 words

      Opens “האי תנא דבי רבי עקיבא היא דמרבי…”

      Named: רבי עקיבא, רבי ליה.

    9. Segment 926 words

      Opens “ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא תנא…”

      Named: רבי עקיבא, רבי יוסף.

    10. Segment 1033 words

      Opens “ואף ר' יצחק סבר ערל אסור במעשר…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “מאי מופני אמר רבא א"ר יצחק תלתא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1330 words

      Opens “למאן דאמר בא הכתוב ליתן לך עשה…”

    14. Segment 1414 words

      Opens “תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד…”

      Named: רבי אבהו.

    15. Segment 1537 words

      Opens “דאמר ריש לקיש א"ר סמיא מנין למעשר…”

    16. Segment 1631 words

      Opens “מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רב אשי.

    17. Segment 1718 words

      Opens “ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן…”

    18. Segment 1847 words

      Opens “הך דרבי אבהו מדרב נחמן אמר רבה…”

      Named: רבי אבהו, רב נחמן, רבה.

    19. Segment 1929 words

      Opens “וכל הטמאים כו': מנא הני מילי א"ר…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Yevamot 74a · Segment 16 — “…ארון ותכריכים אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 74a · Segment 8 — “האי תנא דבי רבי עקיבא היא דמרבי ליה לערל…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yevamot 74a · Segment 14 — “תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לדרבי אבהו…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 74a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026