Talmud Builders

    Yevamot 88a

    Back to index

    English translation — Yevamot 88a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1of the mishna, what is the reason that when he remains silent, the Rabbis obligate him to bring to an offering based on the testimony of one witness? If we say it is because the witness is deemed credible, but there is the case of an ordinary pair of witnesses, where even though he contradicts their claim they are deemed credible, and yet the Rabbis exempt him from bringing an offering. If so, they would certainly not obligate him to bring an offering due to the testimony of a lone witness. Rather, is it not because he remained silent, and silence is considered like an admission? If this is the reason why he brings an offering, there is no proof from here that the testimony of one witness is accepted.

    2Rather, this is evidently based on logical reasoning: Just as it is in the case of a piece of meat about which it is uncertain if it is forbidden fat and uncertain if it is of permitted fat, and there is no way of clarifying which it is, and one witness comes and says: It is clear to me that it is permitted fat, the halakha is that he is deemed credible. Here too, the testimony of a single witness can resolve the uncertainty.

    3The Gemara raises a difficulty: Is it comparable? There, the presumption of a prohibition has not been established, as there is no proof that the piece was ever forbidden, and one can therefore rely on the witness who permits it, whereas here, the presumption of the prohibition with regard to a married woman is established, and there is a principle that nothing involving those with whom relations are forbidden can be determined by fewer than two witnesses.

    4In fact, this is comparable only to a case involving a piece of meat that is definitely forbidden fat, and one witness comes and says: It is clear to me that it is permitted fat, as the halakha is that he is not deemed credible. The Gemara refutes this claim: Is it comparable? There, when it is established as forbidden fat, even if one hundred witnesses come they are not deemed credible. Here, since if two witnesses come and say the husband is dead they would be deemed credible, let us also deem one witness credible. This is just as it is in the case of untithed produce, i.e., produce from which neither teruma nor tithe has been separated, consecrated property, and konamot , an alternative term for offerings [ korbanot ] used in vows creating prohibitions. Such vows are called by the generic term: Konamot .

    5The Gemara asks: With regard to this case of untithed produce, what are the circumstances? If it is his, and he testifies that terumot and tithes have been separated from it, he should be deemed credible because it is within his power to prepare the produce for consumption by separating tithes whenever he wishes. Rather, you must say that he testifies with regard to untithed produce of another, but if so, what does the anonymous Sage who cited this example hold in this case?

    6The Gemara elaborates: If he holds that one who separates tithes from his produce for that of another does not require the owner’s knowledge, and he can prepare his friend’s produce for consumption whenever he chooses, in this case too his testimony is deemed credible because it is within his power to prepare it. And if he holds that the owner’s knowledge is required before someone else can separate the gifts, and this is referring to a situation where the witness comes and says: I know with regard to it that it is prepared, in that case, it itself, this very halakha , from where do we derive it? Why is the case of untithed produce more obvious than the testimony with regard to a missing husband?

    7Similarly, with regard to consecrated property too, if it is merely sanctity that inheres in its value, i.e., it is not an actual offering but an item that has been dedicated to the Temple upkeep, then the reason why the testimony of one witness who says it is not consecrated is accepted is due to the fact that it is within his power to redeem it. And if this is referring to inherent sanctity, the matter still remains to be clarified: If it is his offering, then the reason is due to the fact that it is within his power to request from a Sage that the vow be dissolved, like any other vow. Rather, you must say that it is referring to the offering of another, and he said: I know with regard to it that its owner requested from a Sage that his vow be dissolved. However, here too, in this case itself, from where do we derive that he is deemed credible?

    8In the case of konamot too, if he holds that there is misuse of consecrated objects with regard to konamot , i.e., he holds that articles sanctified by a konam have the status of consecrated property, and that the sanctity that inheres in its value applies to them, then his claim is accepted because it is within his power to redeem it. And if he maintains that there is no misuse of consecrated objects in the case of konamot , and it is an ordinary prohibition that rides on its shoulders, i.e., it is forbidden due to its similarity to consecrated property despite the fact that is not fully sacred, even in this case the above argument applies: If the property in question is his, it is permitted because it is within his power to request from a Sage that his vow be dissolved.

    9Rather, you will say that the konam must belong to another, and he said: I know with regard to it that its owner requested from a Sage that his vow be dissolved. However, with regard to this halakha itself, that one witness is deemed credible in this case, from where do we derive it? Consequently, after the Gemara has refuted these attempts to explain why one witness should be deemed credible, the question remains: Why is the testimony of a single witness accepted in the case of a missing husband?

    10Rabbi Zeira said: Due to the stringency that you were stringent with her, the woman who married on the basis of a single witness, at the end, i.e., if it turns out that the testimony was incorrect and the husband is still alive, the halakha is very severe with her and she loses out in all regards, you are lenient with her at the beginning, by accepting the testimony of a single witness to enable the woman to marry. The Gemara suggests: If so, let us not be stringent at the end and not be lenient at the beginning.

    11The Gemara answers: Due to the case of a deserted wife, the Sages were lenient with her. Since it is not always easy to find two witnesses to attest to a husband’s death, the Sages realized that if the testimony of one witness were not accepted, the woman would be likely to remain a deserted wife, unable to remarry. However, to prevent this leniency from causing mistakes and licentiousness, they were very stringent with her in a case where the testimony is found to be erroneous, to ensure that she is very careful not to accept untrustworthy accounts.

    12§ The mishna teaches that if she was informed that her husband was dead and she married another man, and her husband later returned, she must leave this one and this one. Rav said: They taught this halakha only if she married by virtue of the testimony of one witness, but if she married on the basis of the testimony of two witnesses, she does not have to leave him. They laughed at him in the West, Eretz Yisrael: The man, the first husband, has come and stands before us, and yet you say she does not have to leave her second husband. The Gemara explains: No, it is necessary in a situation when we do not know the man who comes before us claiming to be the first husband.

    13The Gemara asks: If we do not know him, even if she married by one witness, why should she leave? The testimony of the witness who says the husband is dead should be accepted. The Gemara answers: No, it is necessary for a case when two others came and said: We were with him from when he left until now, and it is you who do not recognize him, as his appearance has changed over the course of time. This is as it is written: “And Joseph recognized his brothers but they did not recognize him” (Genesis 42:8), and Rav Ḥisda said that this verse teaches that Joseph left his brothers without a full beard, and he came with a full beard, which is why they failed to recognize him. This shows that one’s appearance can change so much over time that even his own family members are unable to identify him.

    14The Gemara asks: Even in this case, ultimately they are two against two. Initially, two witnesses testified that the man was dead, and now another pair arrives saying he is alive. Why should the testimony of the witnesses who say he is dead be accepted, allowing her to remain with the second husband, while other witnesses claim he is still alive?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי טעמא מחייבי בה רבנןכי אישתיק:

    אי נימא כו'אלא הא דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה סברא הוא:

    ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימןוהא ודאי פשיטא לן דסמכי' עליה כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו:

    לא איתחזק איסוראבההיא חתיכה:

    הא לא דמיאקושיא היא:

    מידי דהוה אטבל והקדש וקונמותדאע"ג דאיתחזק איסורא סמכינן עליה:

    אי קדושת הגוףקדשי מזבח:

    אי קסבר יש מעילה בקונמותדקדשי בדק הבית הן משאמר קונם דבר זה עלי:

    ואי קסבר אין מעילהדקונם לשון נדר הוא:

    שהחמרת עליה בסופהשאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים האלו שבמשנתנו:

    הקלת עליה בתחלהלהתירה לינשא מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה שפיר:

    לא תצאקס"ד לא תצא משני:

    אנן הוינן בהדיה כו'הלכך לגבי עד אחד מהימני אבל לגבי תרי הואיל וניסת לא תצא:

    יבמות 88 עמוד א

    1מ"ט קא מחייבי רבנן? אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא, דאע"ג דקא מכחיש להו אינהו מהימני, וקא פטרי רבנן. אלא לאו, משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא.

    2אלא סברא היא, מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר: ברי לי, דשומן הוא דמהימן.

    3מי דמי? התם לא איתחזק איסורא, הכא איתחזק איסורא דאשת איש, ואין דבר שבערוה פחות משנים!

    4הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב, ואתא עד אחד ואמר: ברי לי דשומן הוה דלא מהימן! מי דמי? התם, אפי' אתו בי מאה לא מהימני. הכא, כיון דכי אתו בי תרי מהימני חד נמי להימניה, מידי דהוה אטבל, הקדש, וקונמות.

    5האי טבל, היכי דמי? אי דידיה משום דבידו לתקנו. אלא דאחר, מאי קסבר:

    6אי קא סבר: תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו, ואי קסבר: צריך דעת בעלים, ואמר: אנא ידענא ביה דמתקן, היא גופה מנלן?

    7הקדש נמי, אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו. אי קדושת הגוף, אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה. אלא דאחר, ואמר: ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה, היא גופה מנלן?

    8קונמות נמי, אי קסבר: יש מעילה בקונמות, וקדושת דמים נחתא להו משום דבידו לפדותו, ואי קסבר: אין מעילה בקונמות, ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה, אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה,׃

    9אלא דאחר, ואמר: אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן?

    10אמר ר' זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה. לא ליחמיר ולא ליקיל!

    11משום עיגונא אקילו בה רבנן.

    12תצא מזה ומזה וכו'. אמר רב: לא שנו אלא שניסת בעד אחד, אבל ניסת על פי שני עדים לא תצא. מחכו עליה במערבא: אתא גברא וקאי, ואת אמרת לא תצא? לא צריכא, דלא ידעינן ליה.

    13אי דלא ידעינן ליה, בעד אחד אמאי תצא? לא צריכא, דאתו בי תרי ואמרי: אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא, ואתון הוא דלא ידעיתו ליה, דכתיב: ״(בראשית מב״, ח) ״ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו״, ואמר רב חסדא: מלמד שיצא בלא חתימת זקן, ובא בחתימת זקן.

    14סוף סוף תרי ותרי נינהו,׃

    Tosafot

    דשתיקה כהודאה דמיאפי' כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש רגלים לדבר אבל ליכא למימר הודאה ממש שיודע ודאי שכן הוא כיון שהוא שותק דאם כן בפרק האומר (קדושין סו. ושם) דאמר אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא זיל אפקה אפילו גזלן נמי מאחר שהוא שותק כמו שמפר"ת התם מכח ההיא דגיטין (דף נד: ושם) דטעמא דאמר ליה עד אחד אכלת חלב ושורך נרבע ונטמאו טהרותיך והלה שותק דנאמן משום דשתיקה כהודאה דמיא כדמסיק הכא ועוד אם היא הודאה ממש לא הוה שייך למימר התם נאמן העד וההוא סמיא נמי (קידושין שם) היכי מצי לידע ודאי שזינתה אלא ודאי לאו הודאה ממש היא:

    ברי לי דשומן דמהימןי"מ דגמרינן מנדה דאמר בהמדיר (כתובות עב. ושם) וספרה לה לעצמה ואם תאמר אם כן אפילו איתחזק איסורא נמי ואמר ר"י נדה נהי שעכשיו ראתה מכ"מ לא איתחזק איסורא שתראה לעולם:

    מידי דהוה אטבל והקדשוא"ת והיכי ילפינן אשה מטבל והקדש דאין דבר שבערוה פחות משנים ואר"י דאי הוה שייך למילף מטבל והקדש הוה אמינא דהאי דאין דבר שבערוה פחות משנים הני מילי לאוסרה על בעלה דאין אחד נאמן לאסור דלענין איסור כתיב כי מצא בה ערות דבר אבל להתירה חד נמי נאמן:

    אי קדושת דמים משום דבידו לפדותוואפי' דחבריה ולא דמיא לנטע רבעי דאין יכול לפדות אלא בעליו דחשיב ברשות בעלים אע"פ שהוא ממון גבוה כיון שהם אוכלים אותו בירושלים אבל הקדש לא חשיב ברשות בעלים יותר משאר כל אדם:

    אי קסבר יש מעילה בקונמותהקשה רבינו יצחק בן רבינו מאיר דבשבועות פרק ג' (דף כב. ושם) משמע דאפילו למאן דאמר יש מעילה בקונמות אין להם פדיון דתניא התם ככר זו הקדש ואכלה בין הוא בין חברו מעל לפיכך יש לה פדיון ככר זו עלי הקדש הוא מעל וחברו לא מעל לפיכך אין לה פדיון וחכמים אומרים לא מעל משמע דברישא דהוי הקדש גמור יש לה פדיון אבל סיפא דקאמר עלי דהוי קונם אע"פ שמעל אין לה פדיון ותירץ רבינו תם דקונמות דאסר להו אכולי עלמא יש לה פדיון לרבי מאיר דהתם כיון דדמיא להקדש תדע מדנקט ככר זו עלי ואם תאמר וליפלוג בקונם גופיה ונראה דרישא גופה איירי בקונם והא דקתני ככר זו הקדש כהקדש קאמר דרבי מאיר לא שני ליה בין קרבן לכקרבן בסוף פרק קמא דנדרים (דף יג.) וה"ה בין הקדש לכהקדש כיון דדעתיה אקונם אי נמי כגון שפירש בהדיא כהקדש ואיידי דלא איירי לפרושי בסיפא דהא קאמר עלי לא פריש ליה נמי ברישא והשתא פליגי חכמים בין ארישא בין אסיפא וברוב ספרים גרס בריש אין בין המודר (נדרים לה.) וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא מעל וגרסינן נמי התם ברישא קונם ככר זו הקדש:

    מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כו'נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומינסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כמו שאפרש לקמן בפרקין (יבמות דף פט:) שבדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה:

    אתא גברא וקאי כו'ואם תאמר כיון דאיכא תרי דאמרי מת אפי' איכא מאה דאמרי שזהו מה בכך הא תרי כמאה דמו ויש לומר דלגבי דבר הנראה וידוע לכל לא היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן אלא סברא הוא מידי דהוי אחתיכה ספק חלב ספק שומןפירש רש"י ז"ל אלא הא דהמנוה רבנן לעד אחד באשה סברא הוא ע"כ. ומתוך לשונו משמע דעד השתא אתינן למיפשט דעד אחד באשה מהימן דבר תורה ושלא כפירושנו שכתבנו למעלה (פז, ב ד"ה הא) ונראה שהביאו רבינו ז"ל לפרש כן מדאמרינן אלא סברא הוא מידי דהוה אחתיכה, דלפי מה שכתבתי דשאר איסורין מדאורייתא מנ"ל קאמר, מאי קאמר מידי דהוה וכו', לא הוה ליה למימר כהאי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר אלא מחתיכה ספק של חלב ספק של שומן. ועוד מדאמרינן מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא דאשת איש, אלמא לאשת איש קיימינן (וכן פסקו התוס' פז, ב ד"ה מכלל). ומיהו ודאי על כרחין נראה לי דהכי אית לן למימר, דאטו עד השתא מי אייתינן קרא לעד אחד שבאשה והא מהודע אליו חטאתו קא מייתינן דשבאר איסורין הוא. אלא משום דחתיכה ספק של חלב ספק של שומר דמהימן ביה עד אחד לאו בהדיא אשכחן אלא מסברא, שאם אין כן אין לך מתארח אצל חבירו וכמו שכתב רש"י ז"ל עצמו (בד"ה ואמר ברי לי), להכי אמרינן בהאי לישנא, ועוד דקושטא דמלתא ודאי עיקר בעיין משום עד אחד שבאשה הוא, והכי קאמר אלא שאר איסורין דמהימן בהו עד אחד סברא הוא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן דמהימן, ועלה סמכו בעד אחד שבאשה להאמינו משום מגו. ואקשינן מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא דאשת איש דאין דבר שבערוה פחות משנים, כלומר עיקרא דמלתא דבעית למידק מינה לאשת איש לא מצי למידק מינה, דכיון דלא אשכחן בשאר האיסורין דכותיה שיהיה עד אחד מהימן ביה בדבר כי היא כשנים היאך האמינו בו עד אחד, שהרי אפילו בשאר האיסורין אלו היה האיסור מוחזק כמו שאשה זו מוחזקת באיסור, יש לומר שלא היה עד אחד נאמן בו, וכל שכן באשה שאי אפשר להקל בה כל כך שהרי דבר תורה אין דבר בערוה מתקיים בה בכל דיניה בפחות משנים וכמו שכתבתי למעלה. ואתינן למיפשט מהקדש טבל וקונמות דאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן ואף על פי כן עד אחד מהימן. ואף על גב דהכא שאני דהוי דבר שבערוה, מכל מקום אלו קמה לן דהתם מהימן דבר תורה, הכא נמי הוה מהימן מדרבנן דעשאוהו כשאר האיסורין להאמין בו עד אחד משום עגונה, דאי לא תימא הכי מאי קא מהדר לאתויי מהקדש וקונמות, דמכל מקום הכא שאני דהוי דבר שבערוה כדאקשינן בהדיא. ודוחק הוא לומר דלאו למילף מינה עיקר בעיין דעד אחד שבאשה הוא דשקלו וטרו בה, אלא אמאי דמדמו לה לודאי חלב ולומר דלא דמי לודאי חלב אלא לטבל והקדש, דאטו בכדי שקלו וטרו בה כיון דלא נפק לן מינה מידי. ואף על פי שראיתי לגדולי המפרשים שפירשו כענין זה, אינו מחוור בעיני שאין זה שיטת התלמוד. ומסקנא אוקימנא טעמא דעד אחד מהימן בעדות אשה דמשום עגונה אקילו בה רבנן, כלומר כולה מלתא משום עגונה הוא ולא סמכו בה אשאר אסורין, אלא עיקרא דמלתא משום עגונה הוא. כך נ"ל לפרש שיטת שמועתנו. ולענין פסק הלכה משמע מהכא בשאר האסורין שאין עד אחד נאמן בהם בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן, ואם כן מצא תרנגולת שחוטה במקום שיש לחוש לנבלה או לשחיטת עכו"ם, אין עד אחד נאמן וכן כל כיוצא בזה. ואם תאמר תפשוט מנדה דאמר רחמנא וספרה לה לעצמה (כתובות עב, א) ואף על גב דאיתחזקה נדה ואין בידה לתקן דבימים תלה רחמנא. איכא למימר דהתם כיון שדרכה להיות רואה ופוסקת והיתר הבא מאליו נאמנת. ואי משום טבילה בידה לתקן הוא (וכ"כ בגיטין ב, ב ד"ה אימור). ויש מפרשים (רמב"ן) דסוגיא זו שאלות בעלמא נינהו מדאורייתא מנא לן, ולעולם עד אחד נאמן בכל איסורין. ואין הטעם הזה מספיק בעיני לסמוך עליו בשל תורה. ול"נ דסוגיין כולה אליבא דלישנא דאתמר בכריתות בשנים אומרים לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דמשום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים איתמרא וכמו שכתבתי למעלה (פז, ב ד"ה אלא), ומשום הכי שקלינן וטרינן בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן מנא לן ולא קמה לן. אבל לאידך לישנא דאוקימנא לה משום מגו ומתניתין דעד אחד כי שתיק אידך דחייב משום נאמנותו של עד הוא דרחמנא הימניה, בעיין איפשיטא ומינה לכל האיסורין דעד אחד נאמן בהם אפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו של עד לתקן כנ"ל. ומיהו ודאי לכולי עלמא היכא דלא איתחזקא איסורא בגוף זה ממש כאשת איש, אי נמי טבל והקדש דאינהו גופייהו איתחזקי באיסור עד אחד נאמן בהם אף על גב דאיתחזק איסורא במקום זה, כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואתא עד אחד ואמר זו של שומן נאמן, דאי לא כן אין לך מתארח אצל חברו דהא איתחזק בהמה בחלב ושומן והיאך יהא נאמן. ועוד מעשים בכל יום במנקרי הבשר שסומכין על אחד לומר אלו גידי הבשר ואלו גידי איסור, ואף על גב דאיתחזק ביה איסור גיד הנשה. וכן נמי בחלב הכליות ושומן הבשר ובחלב אקשתא ואיתרא וזה פשוט. ומינה למעשים בכל יום שנמצאת במקולין טרפה או נבלה ונתערבו חתיכות של התר בשל איסור, שעד אחד נאמן לומר זו של היתר אף על גב דאיתחזק איסור במקולין ואין בידו לתקן. ועוד תדע לך דאם כן אין לך לוקח בשר מן המקולין ביום שנמצאת שם טרפה אלא בעדים.

    הא דאמרינן אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליהקשיא לן והתם נמי אין בידו לתקן דמי יימר דמזדקקי ליה בי דינא וכדאמרינן בפרק האומר (קדושין סב, א) אמר ר' יוחנן כל דבר שהוא בידו לאו כמחוסר מעשה דמי, ואקשינן עליה מדתניא בקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי אחר שאתגייר לאחר שתתגיירי והא התם בידו לאיגיורי, ופרקינן כיון דאמא מר גר צריך שלשה משפט כתיב ביה מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא. ויש לי לומר דכל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאלו נעשה משום שבידו לתקנו, איכא למיחש דלמא לא מזדקקי ליה דפעמים שאין נזקקין. אבל במה שאינו ידוע אם נזקקו לו כבר אם לא, כיון שרובן של בני אדם נזקקין לכך ברוב הפעמים, וזה מעיד שנזקקו לו נאמן. עוד יש לומר דלגבי הפרת נדרים לא בעינן מומחין ובשלשה הדיוטות היודעים לפתוח סגי ליה, וכיון שכן לא אמרינן מי יימר, דודאי משכח דמזדקקי ליה. והכין אמרינן בהדיא בשבת בשלהי פרק כירה (שבת מו, ב) כנ"ל.

    סוף סוף תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאיכבר כתבתי בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (כב, ב ד"ה מכדי) דהיינו כמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא (לעיל יבמות לא, א) דמפקי מחזקתה ולא קאי אלא באשם תלוי, אבל למאן דאמר ספיקא דרבנן הבא עליה בחטאת קאי דבחזקת נשואה קיימא והכא לרווחא דמלתא קאמר הכין, לומר דאפילו למאן דאמר ספיקא דאורייתא מכל מקום באשם תלוי קאי. וכל שכן לכשתמצא לומר כמאן דאמר ספיקא דרבנן דקשיא טפי דהא לדידיה הבא עליה בחטאת קאי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 88a

    Yevamot 88a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 323 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי טעמא מחייבי בה רבנן כי אישתיק:

    אי נימא כו' אלא הא דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה סברא הוא:

    ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן והא ודאי פשיטא לן דסמכי' עליה כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו:

    לא איתחזק איסורא בההיא חתיכה:

    הא לא דמיא קושיא היא:

    מידי דהוה אטבל והקדש וקונמות דאע"ג דאיתחזק איסורא סמכינן עליה:

    אי קדושת הגוף קדשי מזבח:

    אי קסבר יש מעילה בקונמות דקדשי בדק הבית הן משאמר קונם דבר זה עלי:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 88a · Sefaria

    Tosafot

    דשתיקה כהודאה דמיא פי' כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש רגלים לדבר אבל ליכא למימר הודאה ממש שיודע ודאי שכן הוא כיון שהוא שותק דאם כן בפרק האומר (קדושין סו. ושם) דאמר אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא זיל אפקה אפילו גזלן נמי מאחר שהוא שותק כמו שמפר"ת התם מכח ההיא דגיטין (דף נד: ושם) דטעמא דאמר ליה עד אחד אכלת חלב ושורך נרבע ונטמאו טהרותיך והלה שותק דנאמן משום דשתיקה כהודאה דמיא כדמסיק הכא ועוד אם היא הודאה ממש לא הוה שייך למימר התם נאמן העד וההוא סמיא נמי (קידושין שם) היכי מצי לידע ודאי שזינתה אלא ודאי לאו הודאה ממש היא:

    ברי לי דשומן דמהימן י"מ דגמרינן מנדה דאמר בהמדיר (כתובות עב. ושם) וספרה לה לעצמה ואם תאמר אם כן אפילו איתחזק איסורא נמי ואמר ר"י נדה נהי שעכשיו ראתה מכ"מ לא איתחזק איסורא שתראה לעולם:

    מידי דהוה אטבל והקדש וא"ת והיכי ילפינן אשה מטבל והקדש דאין דבר שבערוה פחות משנים ואר"י דאי הוה שייך למילף מטבל והקדש הוה אמינא דהאי דאין דבר שבערוה פחות משנים הני מילי לאוסרה על בעלה דאין אחד נאמן לאסור דלענין איסור כתיב כי מצא בה ערות דבר אבל להתירה חד נמי נאמן:

    אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואפי' דחבריה ולא דמיא לנטע רבעי דאין יכול לפדות אלא בעליו דחשיב ברשות בעלים אע"פ שהוא ממון גבוה כיון שהם אוכלים אותו בירושלים אבל הקדש לא חשיב ברשות בעלים יותר משאר כל אדם:

    אי קסבר יש מעילה בקונמות הקשה רבינו יצחק בן רבינו מאיר דבשבועות פרק ג' (דף כב. ושם) משמע דאפילו למאן דאמר יש מעילה בקונמות אין להם פדיון דתניא התם ככר זו הקדש ואכלה בין הוא בין חברו מעל לפיכך יש לה פדיון ככר זו עלי הקדש הוא מעל וחברו לא מעל לפיכך אין לה פדיון וחכמים אומרים לא מעל משמע דברישא דהוי הקדש גמור יש לה פדיון אבל סיפא דקאמר עלי דהוי קונם אע"פ שמעל אין לה פדיון ותירץ רבינו תם דקונמות דאסר להו אכולי עלמא יש לה פדיון לרבי מאיר דהתם כיון דדמיא להקדש תדע מדנקט ככר זו עלי ואם תאמר וליפלוג בקונם גופיה ונראה דרישא גופה איירי בקונם והא דקתני ככר זו הקדש כהקדש קאמר דרבי מאיר לא שני ליה בין קרבן לכקרבן בסוף פרק קמא דנדרים (דף יג.) וה"ה בין הקדש לכהקדש כיון דדעתיה אקונם אי נמי כגון שפירש בהדיא כהקדש ואיידי דלא איירי לפרושי בסיפא דהא קאמר עלי לא פריש ליה נמי ברישא והשתא פליגי חכמים בין ארישא בין אסיפא וברוב ספרים גרס בריש אין בין המודר (נדרים לה.) וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא מעל וגרסינן נמי התם ברישא קונם ככר זו הקדש:

    מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כו' נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומינסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן ואין זה עקירת דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין כמו שאפרש לקמן בפרקין (יבמות דף פט:) שבדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה:

    אתא גברא וקאי כו' ואם תאמר כיון דאיכא תרי דאמרי מת אפי' איכא מאה דאמרי שזהו מה בכך הא תרי כמאה דמו ויש לומר דלגבי דבר הנראה וידוע לכל לא היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא:

    Tosafot on Yevamot 88a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן אלא סברא הוא מידי דהוי אחתיכה ספק חלב ספק שומן פירש רש"י ז"ל אלא הא דהמנוה רבנן לעד אחד באשה סברא הוא ע"כ. ומתוך לשונו משמע דעד השתא אתינן למיפשט דעד אחד באשה מהימן דבר תורה ושלא כפירושנו שכתבנו למעלה (פז, ב ד"ה הא) ונראה שהביאו רבינו ז"ל לפרש כן מדאמרינן אלא סברא הוא מידי דהוה אחתיכה, דלפי מה שכתבתי דשאר איסורין מדאורייתא מנ"ל קאמר, מאי קאמר מידי דהוה וכו', לא הוה ליה למימר כהאי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר אלא מחתיכה ספק של חלב ספק של שומן. ועוד מדאמרינן מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא דאשת איש, אלמא לאשת איש קיימינן (וכן פסקו התוס' פז, ב ד"ה מכלל). ומיהו ודאי על כרחין נראה לי דהכי אית לן למימר, דאטו עד השתא מי אייתינן קרא לעד אחד שבאשה והא מהודע אליו חטאתו קא מייתינן דשבאר איסורין הוא. אלא משום דחתיכה ספק של חלב ספק של שומר דמהימן ביה עד אחד לאו בהדיא אשכחן אלא מסברא, שאם אין כן אין לך מתארח אצל חבירו וכמו שכתב רש"י ז"ל עצמו (בד"ה ואמר ברי לי), להכי אמרינן בהאי לישנא, ועוד דקושטא דמלתא ודאי עיקר בעיין משום עד אחד שבאשה הוא, והכי קאמר אלא שאר איסורין דמהימן בהו עד אחד סברא הוא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן דמהימן, ועלה סמכו בעד אחד שבאשה להאמינו משום מגו. ואקשינן מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא דאשת איש דאין דבר שבערוה פחות משנים, כלומר עיקרא דמלתא דבעית למידק מינה לאשת איש לא מצי למידק מינה, דכיון דלא אשכחן בשאר האיסורין דכותיה שיהיה עד אחד מהימן ביה בדבר כי היא כשנים היאך האמינו בו עד אחד, שהרי אפילו בשאר האיסורין אלו היה האיסור מוחזק כמו שאשה זו מוחזקת באיסור, יש לומר שלא היה עד אחד נאמן בו, וכל שכן באשה שאי אפשר להקל בה כל כך שהרי דבר תורה אין דבר בערוה מתקיים בה בכל דיניה בפחות משנים וכמו שכתבתי למעלה. ואתינן למיפשט מהקדש טבל וקונמות דאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן ואף על פי כן עד אחד מהימן. ואף על גב דהכא שאני דהוי דבר שבערוה, מכל מקום אלו קמה לן דהתם מהימן דבר תורה, הכא נמי הוה מהימן מדרבנן דעשאוהו כשאר האיסורין להאמין בו עד אחד משום עגונה, דאי לא תימא הכי מאי קא מהדר לאתויי מהקדש וקונמות, דמכל מקום הכא שאני דהוי דבר שבערוה כדאקשינן בהדיא. ודוחק הוא לומר דלאו למילף מינה עיקר בעיין דעד אחד שבאשה הוא דשקלו וטרו בה, אלא אמאי דמדמו לה לודאי חלב ולומר דלא דמי לודאי חלב אלא לטבל והקדש, דאטו בכדי שקלו וטרו בה כיון דלא נפק לן מינה מידי. ואף על פי שראיתי לגדולי המפרשים שפירשו כענין זה, אינו מחוור בעיני שאין זה שיטת התלמוד. ומסקנא אוקימנא טעמא דעד אחד מהימן בעדות אשה דמשום עגונה אקילו בה רבנן, כלומר כולה מלתא משום עגונה הוא ולא סמכו בה אשאר אסורין, אלא עיקרא דמלתא משום עגונה הוא. כך נ"ל לפרש שיטת שמועתנו. ולענין פסק הלכה משמע מהכא בשאר האסורין שאין עד אחד נאמן בהם בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן, ואם כן מצא תרנגולת שחוטה במקום שיש לחוש לנבלה או לשחיטת עכו"ם, אין עד אחד נאמן וכן כל כיוצא בזה. ואם תאמר תפשוט מנדה דאמר רחמנא וספרה לה לעצמה (כתובות עב, א) ואף על גב דאיתחזקה נדה ואין בידה לתקן דבימים תלה רחמנא. איכא למימר דהתם כיון שדרכה להיות רואה ופוסקת והיתר הבא מאליו נאמנת. ואי משום טבילה בידה לתקן הוא (וכ"כ בגיטין ב, ב ד"ה אימור). ויש מפרשים (רמב"ן) דסוגיא זו שאלות בעלמא נינהו מדאורייתא מנא לן, ולעולם עד אחד נאמן בכל איסורין. ואין הטעם הזה מספיק בעיני לסמוך עליו בשל תורה. ול"נ דסוגיין כולה אליבא דלישנא דאתמר בכריתות בשנים אומרים לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דמשום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים איתמרא וכמו שכתבתי למעלה (פז, ב ד"ה אלא), ומשום הכי שקלינן וטרינן בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן מנא לן ולא קמה לן. אבל לאידך לישנא דאוקימנא לה משום מגו ומתניתין דעד אחד כי שתיק אידך דחייב משום נאמנותו של עד הוא דרחמנא הימניה, בעיין איפשיטא ומינה לכל האיסורין דעד אחד נאמן בהם אפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו של עד לתקן כנ"ל. ומיהו ודאי לכולי עלמא היכא דלא איתחזקא איסורא בגוף זה ממש כאשת איש, אי נמי טבל והקדש דאינהו גופייהו איתחזקי באיסור עד אחד נאמן בהם אף על גב דאיתחזק איסורא במקום זה, כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואתא עד אחד ואמר זו של שומן נאמן, דאי לא כן אין לך מתארח אצל חברו דהא איתחזק בהמה בחלב ושומן והיאך יהא נאמן. ועוד מעשים בכל יום במנקרי הבשר שסומכין על אחד לומר אלו גידי הבשר ואלו גידי איסור, ואף על גב דאיתחזק ביה איסור גיד הנשה. וכן נמי בחלב הכליות ושומן הבשר ובחלב אקשתא ואיתרא וזה פשוט. ומינה למעשים בכל יום שנמצאת במקולין טרפה או נבלה ונתערבו חתיכות של התר בשל איסור, שעד אחד נאמן לומר זו של היתר אף על גב דאיתחזק איסור במקולין ואין בידו לתקן. ועוד תדע לך דאם כן אין לך לוקח בשר מן המקולין ביום שנמצאת שם טרפה אלא בעדים.

    הא דאמרינן אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה קשיא לן והתם נמי אין בידו לתקן דמי יימר דמזדקקי ליה בי דינא וכדאמרינן בפרק האומר (קדושין סב, א) אמר ר' יוחנן כל דבר שהוא בידו לאו כמחוסר מעשה דמי, ואקשינן עליה מדתניא בקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת לי אחר שאתגייר לאחר שתתגיירי והא התם בידו לאיגיורי, ופרקינן כיון דאמא מר גר צריך שלשה משפט כתיב ביה מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא. ויש לי לומר דכל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאלו נעשה משום שבידו לתקנו, איכא למיחש דלמא לא מזדקקי ליה דפעמים שאין נזקקין. אבל במה שאינו ידוע אם נזקקו לו כבר אם לא, כיון שרובן של בני אדם נזקקין לכך ברוב הפעמים, וזה מעיד שנזקקו לו נאמן. עוד יש לומר דלגבי הפרת נדרים לא בעינן מומחין ובשלשה הדיוטות היודעים לפתוח סגי ליה, וכיון שכן לא אמרינן מי יימר, דודאי משכח דמזדקקי ליה. והכין אמרינן בהדיא בשבת בשלהי פרק כירה (שבת מו, ב) כנ"ל.

    סוף סוף תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי כבר כתבתי בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (כב, ב ד"ה מכדי) דהיינו כמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא (לעיל יבמות לא, א) דמפקי מחזקתה ולא קאי אלא באשם תלוי, אבל למאן דאמר ספיקא דרבנן הבא עליה בחטאת קאי דבחזקת נשואה קיימא והכא לרווחא דמלתא קאמר הכין, לומר דאפילו למאן דאמר ספיקא דאורייתא מכל מקום באשם תלוי קאי. וכל שכן לכשתמצא לומר כמאן דאמר ספיקא דרבנן דקשיא טפי דהא לדידיה הבא עליה בחטאת קאי.

    Rashba on Yevamot 88a · Sefaria

    Ritva

    מי דמי התם לא אתחזק איסורא פרש"י ז"ל לא אתחזק איסו' בההיא חתיכה למדנו מדבריו ז"ל דכל שלא הוחזק איסו' בחתיכה זו אעפ"י שהוחזק איסור במקו' זה לא חשיב אתחזק אסור' ומכאן לבי' המקולין דאע"ג דאתחזק טריפה שם כיון שלא הוחזק אסור בחתיכה זו שמכר לה הטבח הרי הוא נאמן מן התורה ואפי' למאי דקס"ד השתא וא"ת ואמאי לא מייתי ראיה דאפי' היכא דאתחזק איסורא עד א' נאמן מדכתי' וספרה לה לעצמה תירץ ז"ל דהתם שאני שא"א אלא כן ועוד שכיון שדרך הדם להיות פוסלה רגלים לדבר ואי משום טבילה הא אמרי' לק' דכל שבידו נאמן וזה הטעם שנאמנות על נקור הבשר והדם וחלב דאתחזק אסורא:

    הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותן פי' כיון שהם שלו או של חברו והיינו דלא מפליג בה כי היכי דמפליגי' באידך ודוק:

    ואי קדושת הגוף פי' כגון קדשי מזבח תמימים שאין נפדין:

    אי דידיה משום דבידו לאתשולי עלייהו פי' דקי"ל שנשאלים על הקדש כמו על נדרים דעלמא דק"ל כב"ה דאמרי' יש שאלה בהקדש ודוקא עד שלא בא לידי הגזבר וא"ת והיכי אמרי' דבידו לאתשולי עלייהו נימא מי יימר דמזדקיק ליה חכם י"ל שכבר פי' בפ' כירה דכיון דנדרי' סגי להו בג' הדיוטות שיודעים פתחי נדרים שפיר אמרי' דמצי לאתשולי עלייהו דמילתא דשכיח הוא דמזדקקי ליה הדיוטות כאלו:

    היא גופא מ"ל אלא א"ר זירא וכו' פירוש שכלה תקנת' רבנן היא לגמרי ולא אסמכתא משום דעד א' נאמן באיסור כיוצא בזה מן התורה כך יש לפרש לפי הפי' האחרון דלעיל ומ"מ לפי סוגיי' לא איפשיט' לן שיהא עד א' נאמן באיסורין במידי דאתחזק איסור' כשאין בידו לתקנו ויש שכתבו מרז"ל דשפיר קים ליה לתלמודא דהכי דינא ומהימן אלא דקא שיילי מ"ל מדאורייתא והא איפשיטא לן וק"ל דהא אתו למפשט מחתיכ' ספק חלב ספק שומן ולית לן ראייה מן התורה אלה משום דקים לן כדפרי' לעיל וכפרש"י ז"ל מכלל דבאידך דאיתחזק איסורא לא איתחזק לן וי"ל דבחתיכת ספק חלב ספק שומן קים לן לגמרי במושכל ראשון והוא מוסכם בכל ישראל משום דלא סגיא בלאו הכי אבל באידך אע"ג דקים להו לרבנן משום דגמירי לה לא קים להו לכ"ע ומשום דאמרינן לה מגמרא אמרינן דמדאוריתא מ"ל ולא אפשיטא זהו דעת מהר"ם ז"ל:

    וי"מ דאליבא דאביי דסוגיי' דקדושי' ולההוא לישנא דכריתות שפיר איפשיט מההיא דאכלת' חלב דעד א' נאמן באיסורי' וכההיא סוגיא קי"ל כדכתי' לעיל ואעפ"כ ראוי לחוש ולהחמיר:

    מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלתה עליה בתחלת' ותמיה מילתא היאך סמכי רבנן להתיר מפני זה איסור אשת איש חמור שאינו מן התורה בפחות משנים ולקמן בשמעת' דב"ד מתנו לעקור דבר מן התורה היאך לא הביאו ראיה מזו והביא' ראיה מכמה דברים שנדחו ומגופא דסיפא דמתני' דקתני הולד ממזר ואדחי' לה ולא פשטוה מהא דלית לי' שום דחיה וי"מ דאפקיענהו רבנן לקדושין מיני' ולא מחוור לרבי' ז"ל דא"כ הוה לן לאדכרוה הכא כמדכרי בכל דוכת' דמפקיעי' רבנן קדושין ועוד היכי לא מייתי להא לק' כדאותיבנ' הא דבטל' אינו מבוטרוך ונפרוקל ונפ כדעבדי' בההיא דהא עדיפא לה דהוי' בפרקי' והויה הלכה פסוקה ועוד כיון דרבנן אפקיעי' לקדושי ראשון היכי אמרי' לקמן אחיו של ראש' חולץ מן התורה ואחיו של ב' חולץ מדרבנן איפכ' הוה לן למימר וי"ל דקים להו לרבנן דמילתא דעבידא לגלויי שהחמרת עליה בסופה כ"כ ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייקא ומנסבא בדין מנסבא ואנן סהדי במילתא ופרסום כזה נחשב בכ"מ כעדות גמורה ואפי' מדאורית' והכתו' מסרו לחכמים לדעת איזהו דבר מפורס' שניכר דברי אמת שיהא חשוב כעדו' וזה כפתור ופרח ממ"ה הר"ם ז"ל. הא דאמרי' משום עגונא הקלו בה רבנן ה"ק כלו' שחכמים שהם מחמירין כ"מ הקילו בזה לחשבו פרסום ולדונו כעדות ברור כל זמן שלא יש עליו עדי הכחשה כראוי והיינו דאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים אלמא עדות עד א' שנאמן כשנים בעדות אשה דאורית' הוא:

    הבא עליה באשם תלוי קאי פר"י ז"ל דקושיי' כמ"ד תרי ותרי ספקא דאוריתא ולרבותא נקטיה הכי דאפי' להא תקשי לן וכ"ש למ"ד דתרי ותרי אוקי איתתא אחזקתא דתקשי לן דהא בחזקת אשת איש קיימא והבא עליה כבא על אשת איש גמורה:

    Ritva on Yevamot 88a · Sefaria

    Meiri

    ונשוב לביאור הסוגיא והוא שחכמים אמרו אם ירצה לומר מזיד הייתי ומתוך כך פטור אף במקום שנים אע"ג דמהימני דמכל מקום הוא נאמן על עצמו ואם כן רישא דעד אחד בשתיקה לאו משום דעד אחד מהימן אלא משום דשתיקתו כהודאה כדפרישנא ואפילו הדר ומכחיש לאו כל כמיניה שכבר הודה ומכל מקום קשה לפרש שהרי במסכת קדושין פרק שלישי מוכח מינה אביי דעד אחד נאמן ולאו משום הודאה אלא אף באומר איני יודע עד אחד נאמן וכדמוכח התם בעובדא דההוא סמיא ודינאי המלך אלא דסוגיא דהכא סוגיא בעלמא היא ועיקר הדברים כלישנא קמא וטעמא דעד אחד משום דמהימן הוא ואף סוגיא שבכריתות מוכחת כן דקאמר התם אילימא בתרי תרי ולא מכחיש קרא בעי אלא לאו בחד וכי לא מכחיש נאמן אלמא משום דמהימן הוא וסוגיא דבדוכתה עדיפא וכן אמרו שם פשיטא טעמיהו דרבנן משום מגו דקתני אף זה אם רצה יאמר מזיד הייתי ואע"ג דאידחיא לה התם דחיה בעלמא היא ומתוך כך יש מפרשים כאן אילימא משום דמהימן בשלמא ללישנא קמא דהתם ניחא אלא ללישנא בתרא הא בתרי כו' ומכל מקום אכתי עד אחד ללישנא בתרא מנא לן דמהימן:

    וקאמר אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ואתא חד ואמר בריא לי דשומן הוא דמהימן דבכי הא ודאי ליכא למימר היא גופה מנלן שאם אי אתה אומר כן היאך אדם אוכל אצל חברו או אף בביתו ואם אינו סומך על אי זה מבני ביתו והילכך אף בכל צדדין שבאיסורין כן ואף בעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה אף בכל צדדין שבאיסורין כן וילפי רבנן מינייהו לעדות אשה משום עגונא ואקשי ליה מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש והאי דקאמר הוה ליה דבר שבערוה חדא ועוד קאמר כלומר חדא דאיתחזק איסורא ועוד הוה ליה דבר שבערוה דאף בלא איתחזק אין אחד נאמן דהא אינו נאמן לומר נתקדשה ומנלן דמדאוריתא עד אחד נאמן כך אתה מפרש לשיטה ראשונה אבל לשיטה שניה אתה מפרש התם לא איתחזק איסורא הא במקום דאיתחזק איסורא אף בשאר איסורין מנלן דעד אחד נאמן עד דליסמוך עלה רבנן בעדות אשה דאיתחזק איסורא דאשת איש ואדרבה הא לא דמיא אלא לחתיכת ודאי חלב דעד אחד לא מהימן לומר שומן היא:

    ואתא למיפשטה מטבל וקונמות וקאמר דלא דמיא הא לחתיכת ודאי חלב דהתם כל שהוא ודאי חלב אפילו מאה לא מהימני והכא מיהא כי אתו בי תרי מהימני ואית לן למימר דחד נמי מהימן מידי דהוה אטבל והקדשות וקונמות דאיתחזק איסורא ואחד נאמן בהם ר"ל שאם אמר אני יודע שנתקן הטבל או שנשאלו הבעלים על ההקדש והקונם נאמן ודנין ממנה לשאר איסורין ולעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה דנין ממנה לשאר איסורין וסמכינן עליהו מדרבנן לעדות אשה משום עגונא ואכתי קא מקשי האי טבל היכי דמי אי דידיה האי דמהימן בדאיתחזק איסורא משום דבידו לתקנו הוא ואע"ג דאחר נמי הואיל ובידו לתרום משלו על של חברו בלא צורך דעת בעלים שכך הלכה התורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים ונתקנו פירותיו של חברו בתרומתו וטובת הנאה שלו ר"ל שהתורם נותנה לכל כהן שירצה הא אלו היה צריך דעת בעלים לא שמא לא היה אחד נאמן לומר יודע אני שנתקן והקדש נמי אי קדושת דמים הוא משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף אי דידיה הוא משום דבידו לאיתשולי עליה ואין לומר מי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא דהא שאלה כהפרה ובשלשה הדיוטות סגי והדיוטות ודאי שכיחי כדאיתה בשבת פרק כירה אי נמי כל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאלו נעשה מתוך שבידו לתקנו יש לחוש דילמא לא מיזדקקי ליה אבל מה שאין ידוע אם נזקקו לו אם לאו והוא מעיד שנזקקו לו נאמן הא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה מנלן וקונמות נמי הרי יש מעילה בקונמות כל שאמרן בלשון הקדש או קרבן ר"ל שאם אמר ככר זה עלי הקדש או קרבן ונהנה בו מביא קרבן מעילה אע"פ שלא אסר אלא לעצמו ולפיכך יש לו פדיון והילכך האי דמהימן משום דבידו לפדותו ואפילו לדעת האומר אין מעילה בקונמות להיותה בדין פדיון שהלכה כן ר"ל שאע"פ שמעל זה שנאסרו עליו מכל מקום אין להם פדיון הואיל ולא נאסרו לכל העולם אי דידיה הוא האי דמהימן משום דבידו לאיתשולי הא דאחר ולדעת האומר אין מעילה מנלן דעד אחד נאמן ובאשה דהכא הא איתחזק איסורא ואין בידו לתקן אלא ודאי הא דאשה לאו דאוריתא היא ולשיטה שניה אף שאר איסורין בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן אין אחד נאמן עד שנלמוד מהם לענין אשה אלא באשה סמכו בה אלא שמתוך חומר כו' כמו שפירשנו הא לענין שאר איסורין כל דאיתחזק ואין בידו לתקן אין אחד נאמן ואם כן אתה צריך תלמוד ניקור חלב היאך מאמינין בו עד אחד במקום שאין בידו לתקן כגון שנתבשל שלא במקום בטול ואע"פ שבזו יש מתרצים בה הואיל ומילתא דעבידא לאיגלויי היא אי נמי משום דהאי חתיכת בשר מיהא בחזקת היתר עומדת והוה ליה כשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ולא ידעינן הי מינייהו דאי אתי חד ואמר זו של שומן נאמן שאם לא כן אין לך לוקח בשר מן המקולין ביום שיש בו טריפה אלא בעדים מכל מקום עד אחד בשחיטה היאך נאמן דהא איתחזק איסורא דשאין זבוח ואין בידו לתקן ועוד תיפשוט לן מנדה דאיתחזק איסורא ואין בידה לתקן דהא בימים תלה רחמנא ונאמנת ומתוך כך נראה ברור כמו שכתבנו שסוגיא זו ללישנא בתרא דכריתות איתמרא אבל ללישנא קמא כל עד אחד שלא בהכחשה נאמן בכל איסורין ומשום דרחמנא הימניה כל היכא דליכא מכחיש ואפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן כמתניתין דאכלת חלב וזהו עיקר הדברים אע"פ שהרבה מפרשים נתבלבלו בה ועד אחד מתוך הכתב באיסורין נשאל בו גאון והשיב שנאמן וכן הדברים נראין:

    Meiri on Yevamot 88a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ומה אם ירצה לומר כו' ומשמע ליה דאפילו באמרו לו שנים אכלת חלב בשוגג פטרי רבנן כו' עכ"ל הוצרכו לזה משום דאיכא למימר אכתי מאי מוכח דהא א"נ דמסתמא לא נימא דשוגג היה איכא למימר דרישא איירי באומר בפירוש דשוגג היה ואהא קאמרי דמשמע ליה דאפי בא"ל ב' דשוגג היה פטרי רבנן משום דלא יוכלו לידע בירור הדבר כו' והשתא שפיר מוכח דא"א לחיובי קרבן ע"י שום עדות:

    Chidushei Halachot on Yevamot 88a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ומה אם ירצה לומר וכו' ובכריתות דקאמר דאיכא בין טעמא דמתרץ בדיבוריה וכו'. ע"ש בכריתות דשם איכא ב' לישני דלחד לישנא טעמא דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים בדברים שיש בהם כפרה ולחד לישנא הטעם הוא משום דיכול לתרץ דיבוריה כמו שפירשו התוס' לעיל ומפרש התם נ"מ לאומר לא נטמאתי והיא טומאה חדשה היינו שאומרים היום נטמאת והיום נכנסת למקדש שלא יוכל לתרץ דיבוריה לומר הא דאמרתי לא נטמאתי היינו שטבלתי ונטהרתי מן הטומאה וע"ש:

    Maharam on Yevamot 88a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן עי' תשובת מהריב"ל ח"ג סי' מ"ה:

    תוס' ד"ה מתוך וכו' לא חשיב עוקר וכו' וכ"כ תוס' בנזיר דף מג ע"א ד"ה והאי מ"מ וכו'. ובע"ז דף יג ע"א תוד"ה אמר אביי. ועי' ברכות דף טז ע"א תוס' ד"ה וחותם. ובשבת דף קמה ע"ב רש"י ד"ה לעדות אשה. ועי' בב"מ דף כ ע"א תוס' ד"ה שובר:

    Gilyon HaShas on Yevamot 88a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 88, Amud Aleph, about 323 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “מ"ט קא מחייבי רבנן? אילימא משום דמהימן…”

    2. Segment 221 words

      Opens “אלא סברא היא, מידי דהוה אחתיכה ספק…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מי דמי? התם לא איתחזק איסורא, הכא…”

    4. Segment 441 words

      Opens “הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב,…”

    5. Segment 513 words

      Opens “האי טבל, היכי דמי? אי דידיה משום…”

    6. Segment 628 words

      Opens “אי קא סבר: תורם משלו על של…”

    7. Segment 728 words

      Opens “הקדש נמי, אי קדושת דמים משום דבידו…”

    8. Segment 831 words

      Opens “קונמות נמי, אי קסבר: יש מעילה בקונמות,…”

    9. Segment 911 words

      Opens “אלא דאחר, ואמר: אנא ידענא דאיתשיל מריה…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “אמר ר' זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה…”

    11. Segment 115 words

      Opens “משום עיגונא אקילו בה רבנן.…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “תצא מזה ומזה וכו'. אמר רב: לא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1348 words

      Opens “אי דלא ידעינן ליה, בעד אחד אמאי…”

      Named: רב חסדא.

    14. Segment 145 words

      Opens “סוף סוף תרי ותרי נינהו,…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 88a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026