Talmud Builders

    Yevamot 107b

    Back to index

    English translation — Yevamot 107b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and she can nullify it, as she can subsequently refuse the yavam with whom she entered into levirate marriage. Rather, the reasoning is: With regard to consummation of the levirate marriage and to levirate betrothal, both of which he performs, she can nullify them. But with regard to the levirate bond, which the Merciful One imposes upon her at the death of her first husband, she cannot nullify it. Whereas Ulla said: She may direct her refusal even to his levirate bond. What is the reason? By refusing, she nullifies the original marriage, rather than the levirate bond that resulted from the death of her husband.

    2Rava raised an objection to the statement made by Ulla. It is taught in a baraita : In any case of levirate marriage in which a minor girl is forbidden to the yavam and she could perform refusal but does not perform refusal, her rival wife performs ḥalitza and may not enter into levirate marriage. Rava continues: Why? Let her perform refusal now and nullify the first marriage retroactively, so that the so-called rival wife was never really a rival wife of a forbidden relative at all, and let her rival wife enter into levirate marriage. The Gemara answers: A rival wife of a forbidden relative is different, due to a rabbinic decree, as Rami bar Yeḥezkel taught in a baraita : A minor girl who refuses her husband is permitted to his father, because the marriage was annulled and she is no longer his daughter-in-law. But one who refuses a yavam is forbidden to his father.

    3Evidently, at the time when she happens before her yavam for levirate marriage she appears to be his father’s daughter-in-law. Since people would not understand that her refusal later on would annul her first marriage, the Sages decreed that the father-in-law may no longer marry her. Here, too, in a case, for example, of the rival wife of a girl who was married to her uncle, since at the time she happened before the girl’s father for levirate marriage she appears to be his daughter’s rival wife, the Sages decreed that even if the girl refuses her original marriage, the rival wife is forbidden to the girl’s father.

    4§ Rav said: A minor girl who refuses this yavam who married her in levirate marriage is forbidden to that yavam , his brother, just as it is in a case concerning a yevama who has received a bill of divorce from one of her yevamin . Is it not so that since the yevama who has received a bill of divorce is forbidden to one of them, i.e., the one who gave her the divorce, she is forbidden to all of them? Here too, it is no different.

    5And Shmuel said: If she refused this yavam , she is permitted to that one, and it is not comparable to a yevama who has received a bill of divorce. For in the case of the yevama who has received a bill of divorce, it is he who performed the act of giving the bill of divorce to her, and he thereby renders her forbidden to his brothers as well. Here, she is performing an act on him, as she says: I do not desire you and I do not want you, indicating: It is you whom I do not desire, but I may desire your fellow.

    6Rav Asi said: If she refuses this yavam she is permitted even to him if she changes her mind. The Gemara asks: Shall we say that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya, who said: She cannot refuse his levirate bond, and since the bond still exists and is not dissolved by her refusal, she is consequently permitted to engage in sexual relations with him to consummate it. The Gemara rejects this: Rav Asi’s opinion is consistent with that of Ulla, that refusal of a levirate bond is effective. In the case of one yavam who had no additional brothers, she can indeed nullify the levirate bond. However, here, we are dealing with two yevamin , and there cannot be refusal of half a levirate bond. Since she refuses only one yavam , her status as a yevama remains intact, the levirate bond remains intact, and she is permitted to consummate the levirate bond even with the one she initially refused.

    7The Gemara relates: When Ravin came from Eretz Yisrael he said that Rabbi Yoḥanan said: A minor girl who refuses this yavam is permitted to the brothers, and they did not agree with him. The Gemara asks: Who did not agree with him? Abaye said: It was Rav, as Rav claims that she is forbidden to the brothers. Rava said: It was Rabbi Oshaya, who claims that refusal cannot nullify the levirate bond. And some say: It was Rav Asi who did not agree with him, since according to Rav Asi she is permitted to marry even the brother she refused.

    8§ It is taught in the mishna: Beit Shammai say: The refusal must take place specifically in the presence of the husband, but Beit Hillel say: Either in his presence or in his absence. It is taught in a baraita : Beit Hillel said to Beit Shammai: But didn’t the wife of Pishon the camel driver refuse him in his absence? Beit Shammai said to Beit Hillel: Pishon the camel driver measured using a defective standard, as he did not properly take care of the property she brought into the marriage, and therefore the Sages measured him with a defective standard [ midda kefusha ]. The marriage in that case was annulled by the Sages and the refusal was not treated as a standard refusal.

    9The Gemara asks: Since he was consuming the profits from her property, it is obvious that it is speaking of a case where she was married, as a man is not entitled to the profits of the property of his betrothed. But didn’t Beit Shammai say that a married minor girl cannot perform refusal? The Gemara answers in accordance with Beit Shammai’s opinion: They tied him in two knots, i.e., the Sages punished Pishon in two ways: They permitted the refusal against him to take place in his absence, and they permitted it even though she was already married to him.

    10§ It was taught: Beit Shammai say: The refusal must take place specifically before a court, but Beit Hillel say: It may take place either before a court, or not before a court. We learned in a mishna elsewhere ( Sanhedrin 2a): Ḥalitza and refusals take place in the presence of three judges. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this? Rabba said: It is Beit Shammai who say that refusal must take place specifically before a court. Abaye said: You can even say that it is Beit Hillel. Beit Hillel state only that we do not require expert judges for a refusal, but we do require three upright people, who constitute a court of laymen.

    11As it is taught in a baraita : Beit Shammai say: Before a court, and Beit Hillel say: Either before a court or not before a court, but both this school and that school concede that three people are required. Rabbi Yosei bar Yehuda and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, validate a refusal in the presence of two. Rav Yosef bar Manyumi said that Rav Naḥman said: The halakha is in accordance with that pair.

    12§ The mishna states that Beit Shammai say: She refuses once. And then she must wait until she reaches majority, and refuse, and marry. The Gemara asks: Didn’t she already refuse once? Why must she refuse again? Shmuel said: Beit Shammai’s statement means: The refusal does not take effect until she reaches majority and says: I wish to uphold my initial refusal, in case she changed her mind in the interim.

    13Ulla said: Two different possibilities are taught in Beit Shammai’s statement: Either she should refuse, and then once she has matured she should become betrothed; or she should refuse and marry immediately. She should not refuse and then only become betrothed again. According to Beit Shammai, as a minor, she may not refuse again.

    14The Gemara challenges this: Granted, the explanation of Ulla is consistent with that which is taught: Until she reaches majority and marries. That is: Until she reaches majority, or until she marries. But according to the explanation of Shmuel, the mishna should have said: Until she reaches majority and says that she wishes to uphold the refusal. The Gemara comments: This phrase is difficult according to his explanation.

    15MISHNA: Who is a minor girl who needs to perform refusal in order to annul her marriage? Any minor whose mother or brother married her off with her consent. If they married her off without her consent, she need not refuse her husband at all and may leave her husband without a declaration of refusal. Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any girl who is so young that she cannot keep her betrothal, i.e., the money or document of betrothal, safe does not need to refuse, as the Sages instituted marriage only for a girl old enough to understand what she is doing.

    16Rabbi Elazar says: The act of a minor girl is nothing, so that if a minor girl’s mother or brothers marry her off, the marriage is essentially invalid. Rather, her status is as though she were a seduced unmarried woman. Therefore, a minor daughter of a non-priest married to a priest may not eat teruma , and the minor daughter of a priest married to an Israelite may eat teruma .

    17Rabbi Eliezer ben Ya’akov says otherwise: If there is any obstruction in the matter due to the man, it is as if she were his wife. If there is any obstruction in the matter that is not due to the man, it is as if she were not his wife. This statement will be explained in the Gemara.

    18GEMARA: Rav Yehuda said, and some say it was taught in a baraita : At first, they would write a bill of refusal in this manner: I do not desire him, I do not want him, and I do not wish to be married to him. Once they saw that the text was too long, the Sages said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומציא עקראשלא תהא צריכה גט לביאתו דהא אמרי ב"ה ממאנת ביבם דומיא דבעל:

    נישואין קמאי עקראושוב אין כאן זיקה:

    כל שיכולה למאןבפרק קמא (לעיל יבמות ב:) בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין כגון שהשיאה אביה תחלה לאחר ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב ויכולה למאן ולא מיאנה בו ומת צרתה חולצת שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן אינן נישואין גמורין ולא מתייבמת הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה הך צרת ערוה במקצת:

    צרת ערוה שאנידאע"ג דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה שהוא יבמה למיהוי צרתה מותרת ליבם:

    דתני רמי בר יחזקאלקטנה שמיאנה בבעל מותרת לינשא לאביו דעקרתינהי לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה ביבם אע"ג דנפקא בלא חליצה אלמא נישואי קמאי עקרא אפ"ה אסורה לאביו מפני מראית העין דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם נראית כלתו של חמיה:

    ה"נאע"ג דעקרא לנישואי קמאי נראית צרתה כצרת בתו הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה:

    מיאנהיבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן:

    אבעלת הגטאם נתן לה האחד גט פסלה על כולן:

    אמר אביי רבלא הודה לו דאיהו אמר לעיל מיאנה בזה אסורה לזה:

    רבי אושעיא לא הודה לומדקאמר ר' יוחנן מותרת לאחין אע"ג דאיהו גופיה נמי במשמע ומיהו אי איכא אחין אין דהוה ליה מיאון לחצי זיקה כרב אסי אבל בחד יבם דמיאנה בזיקה שלימה אסורה ולרבי אושעיא אפי' בחד יבם נמי שריא דאין מיאון לזיקה:

    ואמרי לה רב אסינמי לא הודה לו וכל שכן רבי אושעיא דרבי יוחנן דוקא לאחין אמר ולא לו:

    במדה כפושה מדדבמדה כפויה מדד לשון אונאה כמודד בשולי המדה וחברו מצאתי בתוספתא דאהלות קדירה שהיא נתונה כו' היתה כפושה לשון הכפישני באפר (איכה ג׳:ט״ז) שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה:

    תרי קיטרי עבדו ביהשני קשרים עשו עליו לרעתו:

    והרי מיאנה חדא זימנאבבעלה ואמאי קתני ותמאן ותנשא:

    רוצה אנישמא חזרה:

    תרתי קתנילאו למיהדר למאן זימנא אחריתי אלא תרתי מילי נינהו ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רצתה להנשא ממאנת בבעל ותנשא לאלתר דתו לא ממאנת לבית שמאי דנשואה היא:

    מתני' אין מעשה קטנה אלא כמפותהכדקתני בת ישראל לכהן לא תאכל כו' דכמי שלא נשאת דמי:

    כל עכבה כו'כל מה שהיא מעוכבת אצלו בשבילו כאילו היא אשתו ובגמרא מפרש מה היא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יבמות 107 עמוד ב

    1ומציא עקרא! אלא: ביאה ומאמר, דהוא קעביד מציא עקרא. זיקה, דרחמנא רמא עלה לא מציא עקרא. עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי טעמא נישואי קמאי קא עקרא.

    2איתיביה רבא לעולא: כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת. ואמאי? תמאן השתא ותעקרינהו לנישואי קמאי, ותתייבם צרתה! צרת ערוה שאני. דתני רמי בר יחזקאל: מיאנה בבעל מותרת לאביו. ביבם אסורה לאביו.

    3אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו, הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו.

    4אמר רב: מיאנה בזה אסורה לזה, מידי דהוה אבעלת הגט. בעלת הגט, לאו כיון דאיתסרא לה לחד, איתסרא להו לכולהו הכא נמי לא שנא.

    5ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא דמיא לבעלת הגט. בעלת הגט, הוא דקא עביד בה. הכא, היא קעבדא ביה, דאמרה: ״לא רעינא בך, ולא צבינא בך״. בך הוא דלא רעינא, הא בחברך רעינא.

    6רב אסי אמר: מיאנה בזה מותרת אפילו לו. לימא כרבי אושעיא סבירא ליה, דאמר: אינה ממאנת לזיקתו. בחד יבם הכי נמי דמציא עקרא. הכא, בשני יבמין עסקינן דאין מיאון לחצי זיקה.

    7כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: מיאנה בזה מותרת לאחין, ולא הודו לו. מאן לא הודו לו? אמר אביי: רב. רבא אמר: רבי אושעיא. ואמרי לה רב אסי.

    8בית שמאי אומרים: בפניו וכו'. תניא, אמרו להן בית הלל לבית שמאי: והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו! אמרו להן ב"ש לבית הלל: פישון הגמל במדה כפושה מדד, לפיכך מדדו לו במדה כפושה.

    9מדקא אכיל פירי, פשיטא נשואה היא. והאמרי ב"ש נשואה לא ממאנה! תרי קיטרי עבדו ביה.

    10בית שמאי אומרים: בפני בית דין וכו'. תנן התם: החליצה והמיאונין בשלשה. מאן תנא? אמר רבה: בית שמאי היא. אביי אמר: אפי' תימא בית הלל, עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין, אבל שלשה בעינן.

    11כדתניא, בית שמאי אומרים: בפני בית דין, וב"ה אומרים: בפני בית דין ושלא בפני בית דין. ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כאותו הזוג.

    12בית שמאי אומרים: תמאן וכו'. והא מיאנה חדא זימנא! אמר שמואל: עד שתגדיל ותאמר: ״רוצה אני במיאונים הראשונים״.

    13עולא אמר, תרתי קתני: או שתמאן ותגדיל ותיארס, או שתמאן ותנשא לאלתר.

    14בשלמא עולא, היינו דקתני ״עד שתגדיל ותנשא״. אלא לשמואל ״עד שתגדיל ותאמר״ מיבעי ליה! קשיא.

    Mishna

    15אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה. השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן.

    16ר' אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה. בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל תאכל בתרומה.

    17רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו. כל עכבה שאינה מן האיש כאילו אינה אשתו.

    Gemara

    18אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא תנא: בראשונה היו כותבין גט מיאון: ״לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא להתנסבא ליה״. כיון דחזו דנפיש דיבורא, אמרי:

    Tosafot

    מידי דהוה אבעלת הגטהקשה רבינו יהודה א"כ מיאנה בבעל אמאי מותרת לאביו ניחוש מידי דהוה אבעלת הגט שאסורה לאביו ואומר דשמא הכא שייך למיחש טפי כיון שאינה אשתו ואינה אסורה במיאון ה"ה דגט לא אסר לה כיון שאינה אשתו:

    מאן לא הודו לו אמר אביי רבמשמע אבל ר' אושעיא הודה לו ומיאנה בזה מותרת לאחין דקאמר היינו לכל האחין ה"ל כרבי אושעיא דאמר אינה ממאנת לזיקתו מאן לא הודה לו רבי אושעיא דיש לו דאין מיאון לכולה זיקה אבל רב אסי הודה לו דאית ליה אין מיאון לחצי זיקה הא לכולה זיקה יש מיאון והא דקאמר מותרת לאחין היינו אף לו כיון דאין מיאון לחצי זיקה איכא דאמרי אמרו רב אסי וכל שכן ר' אושעיא וכן פירש בקונטרס:

    תרי קיטרי עבדו ביהבירושלמי פריך אילו העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו ומשני רב חסדא (היא) הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על דעתייהו דבית שמאי מיאונה מיאון ואין זו קושיא כ"כ דאיכא למימר דקידושי קטנה דרבנן נינהו ואפקעינהו רבנן לקידושין מינייהו:

    מכשירין בשניםהוא הדין בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה:

    הלכה כאותו הזוגפר"ח דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא דמכשירים דיעבד משמע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ביאה ומאמר דהוא קא עביד בה מצי עקרהכלומר לא פלוג רבנן בין ביאה ומאמר של זו משאר קדושין דעלמא.

    זיקה דרחמנא רמיא עליה לא מצי עקרהכלומר אבל זיקה כיון דהיא לא מיאנה בו בבעל בחייו לא תקינו לה רבנן מיאון, משום דכיון דלא מיאנה בו בחייו כבר גלתה דעתה דניחא ליה בנישואיו, והלכך הוו להו כקדושין גמורין, וכל שקדושי אחיו קדושין גמורין זקוקה היא ליבם בעל כרחה. ולר' הושעיא לא שנא אמרה איני רוצה בנשואך ולא שנא אמרה איני רוצה בנשואיך ולא בנשואי אחיך, לעולם לא כל כמיניה למאן אחר מיתתו. ותדע לך מדאקשינן בסמוך לעולא ממתניתין דכל שיכולה למאן ולא מיאנה ולא אקשינן לר' אושעיא מינה.

    עולא אמר ממאנת אף לזיקתו מאי טעמא דנשואין קמאי קא עקרהלפי שעד עכשיו היתה חפצה בנשואין, ועכשיו שמת והוזקקה מחמתה לאחיו אינה חפצה בנשואין הראשונים. ולא שנא פרשה איני רוצה בנשואיך ולא בנשואי אחיך המת, ולא שנא מאנה סתם, לעולם מיאונה מיאון, ומיהו אסורה לאביו ולשאר קרובי המת משום דנראית בשעת נפילה כאשת המת. וכדמתרצי מתניתין אליבא דעולא כדתני רמי בר יחזקאל מאנה ביבם אסורה לאביו, מאי טעמא דבשעת נפילה נראית ככלתו. והוא הדין לכל שאר הקרובים האסורים באשתו של מת, אבל ודאי אם מאנה בזה מותרת לשאר האחין, משום דלא עקרה זיקת כל הבית אלא זיקתו של זה ועדיין זיקת שאר הבית קיים, והרי היא כאשת המת לגבי שאר האחין, ומניה דידיה דהאי דמאנה בו אפטרה לגמרי, שאם מתו שאר האחין מותרת לעלמא ולקרוביו של זה שמיאנה בו מותרת לגמרי. וקסבר עולא שיש מיאון לחצי זיקה, כשם שיש מיאון לזיקה של מת בממאנת בכולן. ואי קשיא לך לעולא דאמר ממאנת אף לזיקתו והא אסיקנא לקמן (יבמות קח, ב) דאין מיאון לאחר מיתה ואפילו במקום מצוה, דאמרינן התם ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנשואין הראשונים יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או אין מיאון. ואסיקנא דר' עקיבא ור' יהודה בן בתירא אסרי. כבר תירצה רבינו אלפסי ז"ל בהלכות דהתם נמי טעמא כדרמי בר יחזקאל משום שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו. ויש מפרשים דהתם היינו טעמא משום דאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עליה ביבם או בבעל, אבל כשמת בלא יבום והיא מותרת לשוק במה תמאן ולמה תמאן הרי רצתה בו כל ימי חייו. והממאנת ביבם כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"א הי"ז) שהיא אסורה לאביו מפני שנראית ככלתו בשעה שמת בנו, אבל מותרת היא לשאר הקרובים, כשם שהיא מותרת לשאר האחין בשמיאנה באחד מן היבמין, ושלא כמו שכתבנו למעלה. ואינו מחוור דטעמא דשריא לשאר האחין, היינו משום דלא דחיא נפשה מכולה ביתא אלא מזיקתו של זה בלבד, ועדיין נראית כאשת המת, והלכך שריא לאחין משום יבום. אבל לשאר קרובים ודאי אסורה כשם היא אסורה להאב. וגדולה מזו כתב הרב רבינו אלפסי ז"ל לקמן (יבמות קח, ב סי' קלא) שהממאנת באחי אמו אסורה לו מפני שנראית בשעת מיתה כשאת אחי אמו, וכמ"ש למעלה, ואפילו הכי שאינה לזה אל שניה דדבריהם, וכל שכן לשאר הקרובים שהיא ערוה להם דבר תורה. וכן כתב בעל ההלכות (גדולות הלכות מיאון) כדברי רבינו אלפסי ז"ל אף על פי שאין ראיה מאשת אחי אמו לפי הפירוש השני שכתבנו.

    בית שמאי אומרים בבית דין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין. פירוש בבית דין כלומר מומחין והכי איתא בגמרא. ואם תאמר לבית שמאי מאי שנא מיאון מגט דעבדינן שליחותייהו כדאיתא בפרק המגרש (גיטין פח, ב), יש לומר לבית שמאי כיון שהן מתרחקין מן המיאונין תקינן כן הרמב"ן ז"ל.

    אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוגכתב ר"ח ז"ל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא. ודייקינן מדקתני מכשירין שמע מינה דיעבד אמרו עד כאן. ומדבריו נראה דאפילו בדיעבד דוקא בשנים אבל בפני אחד ואפילו בדיעבד לא. ואין נראה כן מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן (יבמות קח, א ד"ה אצל חנוני) אפילו שגרה בעלה אצל חנוני דליכא אלא חנוני אין לך מיאון גדול מזה, דאלמא דאפילו בפני אחד מיאונה מיאון. ואם תאמר מנא ידעינן בעדים שומעין מבחוץ, כדאמר לעיל בשלהי מצות חליצה (יבמות קה, ב) בינו לבינה מנא ידעינן, אמר ר' יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ.

    מתניתיןהשיאה שלא לדעתה. ירושלמי (ה"ב) איזהו דעתה עבדין לה גנון (פירוש, חופה) ומלבשין לא קוזמרין ומדכרין לה גבר. איזהו שלא לדעתה עבדין לה גטן ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר.

    השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאןפירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה (מ"ב) שלנו אינה צריכה למאן, כלומר אינה צריכה מיאון בפני שנים, אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה. ואין פירושו מחוור דנשואין הן הן מיאונין כדאמרינן בגמרא (קח, א). ור"ח ז"ל פירש מדקאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן, שמע מינה דכפנויה היא ואם לא נבעלה כלל שרי לעלמא ואפילו גדלה, דאי לא תימא הכי מאי איכא בין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס לדברי ר' יהודה בן בתירא דקאמר רב יהודה אמר שמואל בתרייהו הלכה כמותו ע"כ. הנה שהוקשה לו ז"ל נמי מה שהוקשה לנו לומר דאלו לינשא לכתחלה נשואין הן הן מיאונין כדר' יהודה בן בתירא. ומיהו מה שדקדק ממנה רבינו לומר דכפנויה היא ואפילו גדלה תחתיו ולא בעל, אין אני רואה הכרח בדבר זה. לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר, לומר שאם מתה אינה יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה וכענין שאמר ר' אליעזר בכל קטנה, וזה פירוש נכון. ואפשר דלר' חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה יוצאה בכדי אלא במיאון, דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים אלו בלבד כמו שכתבתי והויא לדידיה קטנה שאינה יכולה לשמור קדושיה כקטנה דעלמא אף על פי שיודעת לשמור קדושיה לר' אליעזר, דאף על גב דקאמר אין מעשה קטנה כלום, אפילו הכי אמרינן בגמרא (להלן יבמות קח, א) דאפילו לדידיה בכדי לא תיפוק, אלא שאין מעשיה כלום לדברים אלו. ומשום דקאמר ר' חנינא בשאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה מיאון, אבל היודעת צריכה מיאון. אמר ליה ר' אליעזר דכל קטנה יודעת [הרי היא] כשאינה יודעת לא עשו ולא כלום, וזו כזו לדברים אלו, ומינה דזו כזו מיהא וכלהו לא נפקי בכדי כנ"ל (עיין נמוק"י).

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 107b

    Yevamot 107b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 466 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומציא עקרא שלא תהא צריכה גט לביאתו דהא אמרי ב"ה ממאנת ביבם דומיא דבעל:

    נישואין קמאי עקרא ושוב אין כאן זיקה:

    כל שיכולה למאן בפרק קמא (לעיל יבמות ב:) בתו קטנה הנשואה לאחיו ולא קיבל אביה קידושין כגון שהשיאה אביה תחלה לאחר ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב ויכולה למאן ולא מיאנה בו ומת צרתה חולצת שאינה צרת הבת להפטר משום צרת ערוה הואיל והבת יכולה למאן אינן נישואין גמורין ולא מתייבמת הואיל ולא מיאנה הבת הויא לה הך צרת ערוה במקצת:

    צרת ערוה שאני דאע"ג דמהני מיאון לקטנה יבמה בעלמא למיפק בלא חליצה לא מהני לגבי ערוה אם מיאנה באביה שהוא יבמה למיהוי צרתה מותרת ליבם:

    דתני רמי בר יחזקאל קטנה שמיאנה בבעל מותרת לינשא לאביו דעקרתינהי לנשואין והויא כאנוסה ומפותה אבל מת בעלה ולא מיאנה בו ומיאנה ביבם אע"ג דנפקא בלא חליצה אלמא נישואי קמאי עקרא אפ"ה אסורה לאביו מפני מראית העין דמשעת נפילה דאהני נישואי קמאי למיפל קמי יבם ולהצריכה מיאון לגבי יבם נראית כלתו של חמיה:

    ה"נ אע"ג דעקרא לנישואי קמאי נראית צרתה כצרת בתו הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למרמי קמיה:

    מיאנה יבמה באחד מן האחין יבמין אסורה לכולן:

    אבעלת הגט אם נתן לה האחד גט פסלה על כולן:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מידי דהוה אבעלת הגט הקשה רבינו יהודה א"כ מיאנה בבעל אמאי מותרת לאביו ניחוש מידי דהוה אבעלת הגט שאסורה לאביו ואומר דשמא הכא שייך למיחש טפי כיון שאינה אשתו ואינה אסורה במיאון ה"ה דגט לא אסר לה כיון שאינה אשתו:

    מאן לא הודו לו אמר אביי רב משמע אבל ר' אושעיא הודה לו ומיאנה בזה מותרת לאחין דקאמר היינו לכל האחין ה"ל כרבי אושעיא דאמר אינה ממאנת לזיקתו מאן לא הודה לו רבי אושעיא דיש לו דאין מיאון לכולה זיקה אבל רב אסי הודה לו דאית ליה אין מיאון לחצי זיקה הא לכולה זיקה יש מיאון והא דקאמר מותרת לאחין היינו אף לו כיון דאין מיאון לחצי זיקה איכא דאמרי אמרו רב אסי וכל שכן ר' אושעיא וכן פירש בקונטרס:

    תרי קיטרי עבדו ביה בירושלמי פריך אילו העושה דבר שלא כשורה מתירין ערוה שלו ומשני רב חסדא (היא) הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין ושלא בפניו על דעתייהו דבית שמאי מיאונה מיאון ואין זו קושיא כ"כ דאיכא למימר דקידושי קטנה דרבנן נינהו ואפקעינהו רבנן לקידושין מינייהו:

    מכשירין בשנים הוא הדין בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה:

    הלכה כאותו הזוג פר"ח דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא דמכשירים דיעבד משמע:

    Tosafot on Yevamot 107b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ביאה ומאמר דהוא קא עביד בה מצי עקרה כלומר לא פלוג רבנן בין ביאה ומאמר של זו משאר קדושין דעלמא.

    זיקה דרחמנא רמיא עליה לא מצי עקרה כלומר אבל זיקה כיון דהיא לא מיאנה בו בבעל בחייו לא תקינו לה רבנן מיאון, משום דכיון דלא מיאנה בו בחייו כבר גלתה דעתה דניחא ליה בנישואיו, והלכך הוו להו כקדושין גמורין, וכל שקדושי אחיו קדושין גמורין זקוקה היא ליבם בעל כרחה. ולר' הושעיא לא שנא אמרה איני רוצה בנשואך ולא שנא אמרה איני רוצה בנשואיך ולא בנשואי אחיך, לעולם לא כל כמיניה למאן אחר מיתתו. ותדע לך מדאקשינן בסמוך לעולא ממתניתין דכל שיכולה למאן ולא מיאנה ולא אקשינן לר' אושעיא מינה.

    עולא אמר ממאנת אף לזיקתו מאי טעמא דנשואין קמאי קא עקרה לפי שעד עכשיו היתה חפצה בנשואין, ועכשיו שמת והוזקקה מחמתה לאחיו אינה חפצה בנשואין הראשונים. ולא שנא פרשה איני רוצה בנשואיך ולא בנשואי אחיך המת, ולא שנא מאנה סתם, לעולם מיאונה מיאון, ומיהו אסורה לאביו ולשאר קרובי המת משום דנראית בשעת נפילה כאשת המת. וכדמתרצי מתניתין אליבא דעולא כדתני רמי בר יחזקאל מאנה ביבם אסורה לאביו, מאי טעמא דבשעת נפילה נראית ככלתו. והוא הדין לכל שאר הקרובים האסורים באשתו של מת, אבל ודאי אם מאנה בזה מותרת לשאר האחין, משום דלא עקרה זיקת כל הבית אלא זיקתו של זה ועדיין זיקת שאר הבית קיים, והרי היא כאשת המת לגבי שאר האחין, ומניה דידיה דהאי דמאנה בו אפטרה לגמרי, שאם מתו שאר האחין מותרת לעלמא ולקרוביו של זה שמיאנה בו מותרת לגמרי. וקסבר עולא שיש מיאון לחצי זיקה, כשם שיש מיאון לזיקה של מת בממאנת בכולן. ואי קשיא לך לעולא דאמר ממאנת אף לזיקתו והא אסיקנא לקמן (יבמות קח, ב) דאין מיאון לאחר מיתה ואפילו במקום מצוה, דאמרינן התם ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנשואין הראשונים יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או אין מיאון. ואסיקנא דר' עקיבא ור' יהודה בן בתירא אסרי. כבר תירצה רבינו אלפסי ז"ל בהלכות דהתם נמי טעמא כדרמי בר יחזקאל משום שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו. ויש מפרשים דהתם היינו טעמא משום דאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עליה ביבם או בבעל, אבל כשמת בלא יבום והיא מותרת לשוק במה תמאן ולמה תמאן הרי רצתה בו כל ימי חייו. והממאנת ביבם כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"א הי"ז) שהיא אסורה לאביו מפני שנראית ככלתו בשעה שמת בנו, אבל מותרת היא לשאר הקרובים, כשם שהיא מותרת לשאר האחין בשמיאנה באחד מן היבמין, ושלא כמו שכתבנו למעלה. ואינו מחוור דטעמא דשריא לשאר האחין, היינו משום דלא דחיא נפשה מכולה ביתא אלא מזיקתו של זה בלבד, ועדיין נראית כאשת המת, והלכך שריא לאחין משום יבום. אבל לשאר קרובים ודאי אסורה כשם היא אסורה להאב. וגדולה מזו כתב הרב רבינו אלפסי ז"ל לקמן (יבמות קח, ב סי' קלא) שהממאנת באחי אמו אסורה לו מפני שנראית בשעת מיתה כשאת אחי אמו, וכמ"ש למעלה, ואפילו הכי שאינה לזה אל שניה דדבריהם, וכל שכן לשאר הקרובים שהיא ערוה להם דבר תורה. וכן כתב בעל ההלכות (גדולות הלכות מיאון) כדברי רבינו אלפסי ז"ל אף על פי שאין ראיה מאשת אחי אמו לפי הפירוש השני שכתבנו.

    בית שמאי אומרים בבית דין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין. פירוש בבית דין כלומר מומחין והכי איתא בגמרא. ואם תאמר לבית שמאי מאי שנא מיאון מגט דעבדינן שליחותייהו כדאיתא בפרק המגרש (גיטין פח, ב), יש לומר לבית שמאי כיון שהן מתרחקין מן המיאונין תקינן כן הרמב"ן ז"ל.

    אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג כתב ר"ח ז"ל דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא. ודייקינן מדקתני מכשירין שמע מינה דיעבד אמרו עד כאן. ומדבריו נראה דאפילו בדיעבד דוקא בשנים אבל בפני אחד ואפילו בדיעבד לא. ואין נראה כן מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן (יבמות קח, א ד"ה אצל חנוני) אפילו שגרה בעלה אצל חנוני דליכא אלא חנוני אין לך מיאון גדול מזה, דאלמא דאפילו בפני אחד מיאונה מיאון. ואם תאמר מנא ידעינן בעדים שומעין מבחוץ, כדאמר לעיל בשלהי מצות חליצה (יבמות קה, ב) בינו לבינה מנא ידעינן, אמר ר' יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ.

    מתניתין השיאה שלא לדעתה. ירושלמי (ה"ב) איזהו דעתה עבדין לה גנון (פירוש, חופה) ומלבשין לא קוזמרין ומדכרין לה גבר. איזהו שלא לדעתה עבדין לה גטן ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר.

    השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה (מ"ב) שלנו אינה צריכה למאן, כלומר אינה צריכה מיאון בפני שנים, אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה. ואין פירושו מחוור דנשואין הן הן מיאונין כדאמרינן בגמרא (קח, א). ור"ח ז"ל פירש מדקאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן, שמע מינה דכפנויה היא ואם לא נבעלה כלל שרי לעלמא ואפילו גדלה, דאי לא תימא הכי מאי איכא בין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס לדברי ר' יהודה בן בתירא דקאמר רב יהודה אמר שמואל בתרייהו הלכה כמותו ע"כ. הנה שהוקשה לו ז"ל נמי מה שהוקשה לנו לומר דאלו לינשא לכתחלה נשואין הן הן מיאונין כדר' יהודה בן בתירא. ומיהו מה שדקדק ממנה רבינו לומר דכפנויה היא ואפילו גדלה תחתיו ולא בעל, אין אני רואה הכרח בדבר זה. לפי שיש לפרש דאינה צריכה למאן דקאמר, לומר שאם מתה אינה יורשה ואינו מטמא לה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה וכענין שאמר ר' אליעזר בכל קטנה, וזה פירוש נכון. ואפשר דלר' חנינא בן אנטיגנוס אף הקטנה שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה יוצאה בכדי אלא במיאון, דאינה צריכה מיאון דקאמר אינו אלא לדברים אלו בלבד כמו שכתבתי והויא לדידיה קטנה שאינה יכולה לשמור קדושיה כקטנה דעלמא אף על פי שיודעת לשמור קדושיה לר' אליעזר, דאף על גב דקאמר אין מעשה קטנה כלום, אפילו הכי אמרינן בגמרא (להלן יבמות קח, א) דאפילו לדידיה בכדי לא תיפוק, אלא שאין מעשיה כלום לדברים אלו. ומשום דקאמר ר' חנינא בשאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה מיאון, אבל היודעת צריכה מיאון. אמר ליה ר' אליעזר דכל קטנה יודעת [הרי היא] כשאינה יודעת לא עשו ולא כלום, וזו כזו לדברים אלו, ומינה דזו כזו מיהא וכלהו לא נפקי בכדי כנ"ל (עיין נמוק"י).

    Rashba on Yevamot 107b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    זיקה דרחמנא רמא עלה לא מצא עקרא פי' דסבר ר' הושעיא דכיון שלא מיאנה בראשון בחייו כבר קיימה נשואין ואינה יכולה לעקרה לאחר מיתתו כלל וכיון שכן זיקת יבם בע"כ רמיא עלה כמו ביבמה דעלמא ולר' הושעיא אפי' מיאנה בבעל בפי' ורוצה לעקור נשואין אין לה רשות לאחר מותו וטעמא כדאמרן וראיה לדבר מדפרכי' לעולא בסמוך ממתניתין דכל שיכולה למאן ולא פרכי' מינה לר' הושעיא נימא דתמאן השתא בבעל גופיה בפי':

    עולא אמר ממאנת אף לזיקתו פי' דקסבר יש מיאון לאחר מיתה ויכולה לומר רציתי בבעלי הראשון להיות נשאת לו אבל לא נתרציתי לו שיזקיקני ליבם וסובר עולא דאפי כשממאנת ביבם סתם הוי מיאון מהאי טעמא והיינו דאמרי' דמסתמא נשואין קמא עקרה:

    אמאי תמאן השתא ותעקרינהו לנשואין קמאי פי' דכי האי גוונא שהיא יוצאה לשוק לנפשא כולי עלמא מודו שיש לנו ללמדה למאן כדי לקיים מצות ייבום ואפילו למאן דסבר לקמן שאין מלמדין את הקטנה למאן וקשה לי ומאי קושיא לימא ליה דהא מתניתין אבא שאול היא דאמר מצות חליצה קודמת דבפרק קמא אוקימנא לרישא דהא מתניתין כאבא שאול ונראה לי דלישנא דקתני התם ולא מתיבמת משמע דלא אפשר דאתיא לידי יבום וכדאית' בפ' החולץ לא מתיבמת קתני דליכא דין יבום כלל:

    בשעת נפילה נראי' כצרת בתו פי' שהעולם סוברי שאין מיאונה דלאחר מיתה כלום וה"ה לכל ט"ו עריות דמיאנו שצרותיהן אסורות מפני שבשעת נפילה נראות כזקוקות ומיהו כיון דמהאי טעמא הוא דנראות בשעת נפילה כאשתו של ראשון דוקא לקרובי המת היא נאסרת אבל לקרובי היבם לא דהא פקעה מיניה בלא כלום והרמב"ם ז"ל שכתב שהיא אסורה לאביו מפני שנראית ככלתו בשעת שמת בנו אבל מותרת היא לשאר הקרובים אין זה מחוור ואין זה דעת ר"י אלפסי ז"ל ושאר המפרשים ז"ל אלא כמו שכתבנו:

    אמר רב מיאנה בזה אסורה לזה מידי דהוה אבעלת הגט וכו' פי' דסבר רב כל שמיאנה ביבם לדידי' ודאי אסורה מפני שכיון שלא מיאנה בבעל נראית כאלו נשואי הבעל קיימי' אלא שעוקרת זיקתו של יבם דהויא לה גביה כאשת אח שלא במקום מלוה וכיון שאסורה לו מפני טעם זה הרי המיאון כגט שאסורה לכל היבמין:

    ושמואל אמר מיאנה לזה מותרת לזה ולא דמיא לבעל הגט פי' דסבר שמואל דכיון שאף הוא אינו נאסר אלא מפני מראית העין אין לנו לדון לזה אלא כיבמה שאומרת בזה היבם אני רוצה:

    דאין מיאון לחצי זיקה פי' דמיאון דחצי זיקה אינו עקירת קדושי' כלל אלא במי שמתרצה בא' מן היבמי' יותר מן האחרים אבל כשמיאנה בכולם אז אסורה בכולם:

    מאן לא הודו לו אמר אביי רב פי' לא הודו במאי דקאמ' מותרת לאחי'

    4 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 107b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    זה שפסקנו שממאנת היא ביבם אף לזיקתו ופירשנו הטעם משום דנשואי קמאי קא עקרא לא סוף דבר כשפירשה איני רוצה בנשואי אחיך המת ולא בזיקתך אלא אף כשמיאנה בו בסתם אף אנו דנין שכך הוא ענין מיאונה ויש חולקים בזו ואל תחוש לדבריהם שהרי על כרחך ר' אושעיא שאמר שאינה ממאנת לזיקתו ענינו אף במפרשת שכל שלא מיאנה בנשואין הראשונים כבר רצת בהם והוו להו קדושין גמורין לעשות זיקתן זיקה גמורה שאלמלא כן זו שהקשו לעולא ממתניתין דכל היכולה למאן כו' אף לר' אושעיא היו יכולים להקשות בה אלא שאף במפרשת כן ואם כן אף כנגדו לעולא אף בסתם כן בלא ספק:

    אע"פ שהיבמה שמיאנה ביבם נאסרה לאביו לשאר אחין מיהא נחלקו בה רב ושמואל ורב אסי שלדעת רב מיאנה בזה אסורה לשאר אחין מידי דהוה אבעלת הגט דכיון דאיתסרא לחד איתסרא לכולהו ואף לדידיה נמי אסירא הואיל ומיאוניה הפקיעו הזיקה נראית כעין אשת אח ומכל מקום אף לרב אם פירשה שאינה ממאנת אלא לזה בלבד מותרת בין לו בין לאחין מאחר שהיא רוצה להתיבם אין מיאוניה אוסרין כלום ולדעת שמואל מיאנה לזה מותרת לזה דלדידיה ודאי הוא דאסירא שכל אצל זה נשואין ראשונים היא עוקרת ומפני מראית העין אסורה לו כעין אשת אח שלא במקום מצוה אבל לאחים מותרת דלגבי אחין ליכא מראית העין שהרי זו לא עקרה אלא זיקתו של זה אבל זיקת שאר הבית עדין במקומה עומדת ומאחר שכן אף היא לא נפטרה במיאונו של זה משאר אחים הא מיניה מיהא איסתלקא לה ואם מתו שאר אחין מותרת לעלמא ולקרוביו של זה שמיאנה בו ולא דמיא לבעלת הגט דבעלת הגט איהו קא דחי לה וודאי למיסרה אכולהו קא מיכוין דאי לא מכוין אלא למיסרה אנפשיה לישבקה ותיעגן ותיזיל אבל זו איהי קא דחיא נפשה ולא דחיא נפשה אלא לגבי האי והילכך מותרת לשאר אחין ולדידיה מיהא אסירא כדפרישנא ואם מיאנה בכלם אסורה לכלם ולרב אסי מותרת אף לזה שמיאנה בו ולאו משום דאינה ממאנת לזיקתו דבחד יבם הכי נמי דמציא ממאנה אלא דהכא בשני יבמים מיירי וקסבר אין מיאון לחצי זיקה והרי המיאון כמי שאינו אחר שאינה ממאנת בכלם הא כל שמיאנה בכלם נאסרה לכלם וכי אתא ר' יוחנן אמר מותרת לאחין כשמואל ולפי דרכך למדת דכולהו סבירא להו ממאנת לזיקתו כעולא דהא כולהו מודו דלדידיה אסירא ואפילו רב אסי בחד יבם מודה ומכאן ראיה ברורה לפסוק כעולא כמו שכתבנו למעלה ובדין זה מיהא הלכה כשמואל ור' יוחנן ומיאנה לזה אסורה לו ומותרת לשאר אחין וטעם הדבר כמו שרמזנו דלדידיה אסירא משום מראית העין כלומר שכשממאנת ביבם לא מסקי אינשי אדעתייהו דנשואי קמאי קא עקרא אלא ביבם בלחוד היא דממאנה והרי היא עוקרת זיקה שיש לה אצל זה והויא לה לגביה כאשת אח שלא כמקום מצוה ולגבי שאר אחים מיהא דאיהי לא עקרא זיקה דידהו שריא וכיון שמותרת לאחים הויא לה לכולי עלמא יבמה לשוק:

    ולפי דרכך למדת שהממאנת ביבם שהותרה לשאר אחים לא הותרה אלא משום דלא דחיא נפשה מינייהו ולגבי דידהו הויא לה אשת אח במקום מצוה הא לזה שמיאנה בו אסורה וכן הדין לקרוביו של זה שמיאנה בו ולקרובי בעלה המת כגון בנו שכמו שנאסרה לאביו כך לשאר קרובים האסורים באשתו של מת אע"פ שהותרה לאחים כמו שכתבנו וגדולי המחברים כתבו שלא נאסרה ממאנת ביבם אלא לאביו אבל לשאר קרובים מותרת בהם כאחים ועיקר הדברים כדעת ראשון ומטעם שכתבנו ועוד ראיה שהרי פסקנו כאן שממאנת לזיקתו ולמטה אמרו אין מיאון לאחר מיתה אף במקום מצוה והוא שאמרו שם הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו ומת מהו שתמאן ותעקרינהו לנשואיה יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא והעלוה לאיסור ואם כן היאך פסקנו ממאנת לזיקתו ותירצו בה גדולי הפוסקים דהתם מפני שנראית בשעת מיתה כאשת אחי אמו ולמדת שהממאנת באחי אמו אסורה לו ואע"פ שאינה לזה אלא של דבריהם כל שכן לקרובים האסורים מן התורה ומכל מקום יש מתרצים דהתם היינו טעמא משום דאין מיאון אלא במה שנשאר מזיקתו עליה ביבם או בבעל אבל כשמת בלא יבם והיא מותרת לשוק מה ענין במיאון זה אחר שרצת בו כל ימי חייו:

    לענין ביאור זה שאמרו מאן לא הודו לו אביי אמר רב ורבא אמר ר' אושעיא ואמרי לה רב אסי כך הצעתו של דבר אביי סבר דר' יוחנן דקאמר מיאנה בזה מותרת לאחים פירושו אף לזה שמיאנה בו ומפני שאינה ממאנת לזיקתו ואין מיאונה כלום והרי רב שאסרה לכלם חולק עמו אבל רב אסי ור' אושעיא הודו לו ר' אושעיא כמימריה ורב אסי משום דקסבר דרב אסי אף ביבם אחד אמרה ושמואל לא צריך למימר דאודי ליה דהא דשמואל ור' יוחנן חדא מילתא היא לגמרי רבא אמר לא הודו לו ר' אושעיא כלומר אף ר' אושעיא וכל שכן רב אבל ר' אסי הודה לו ומשום דרבא נמי סבירא ליה דר' יוחנן מותרת לאחין קאמר ואפילו לדידיה ומשום דאין מיאון לחצי זיקה הא ביבם אחד מיאונה מיאון ואסורה לו וכן בהרבה יבמים אם מיאנה בכלם אסורה לכלם ונמצא שלא כדעת רב דהא לרב אף בחצי זיקה יש מיאון ואסורה לכלם ודלא כר' אושעיא דלר' אושעיא אף במיאון של כל הזיקה אין מיאון ומותרת לכלם אבל רב אסי אתיא שמעתיה הכי כדאסיקנא בה ואמרי לה רב אסי פירושו וכל שכן רב ור' אושעיא ומשום דסבירא להו דר' יוחנן מותרת לאחין קאמר הא לדידיה אסירא דיש מיאון לחצי זיקה ואתיא דלא כרב דאלו לרב אף לאחין אסירא ודלא כר' אושעיא דאלו לר' אושעיא אף לדידיה שריא ודלא כרב אסי דהא ר' יוחנן אפילו במקום הרבה יבמין אמרה והלכה כדבריו כמו שביארנו:

    כבר ביארנו במשנה שלענין מיאון בשלשה אם מומחין וכבית שמאי אם הדיוטות וכבית הלל אין הלכה כאחד מהם אלא כר' אלעזר ור' שמעון שהכשירו אף בשנים מכל מקום יש מפרשים דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך שלשה והיינו דקאמר מכשירין כלומר בדיעבד וכן כתבוה גאוני הראשונים והרבה למדים מהם שאפילו דיעבד דוקא בשנים אבל באחד אפילו דיעבד לא ומכל מקום גדולי הרבנים נראה שסוברים שאפילו מיאנה בפני אחד כל שאחרים שומעיו מבחוץ ומעידים שמיאנה מיאונה מיאון שהרי למטה ק"ח א' פירשו שגרה בעלה אצל חנוני אין לך מיאון גדול מזה אע"ג דליכא אלא חנוני והדברים רופפים:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנניה בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמר את קדושיה אינה צריכה למאן ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא כמפותה היתה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה בת כהן לישראל תאכל בתרומה אמר הר"ם פי' ענין אמרו איזה צריכה למאן שהיא לא תצטרך למאן בפני שנים אבל תלך ותנשא ותעשה מה שתרצה וזאת היא אשר אינה יודעת לשמור שתהיה פחותה מו' שנים ולנו שנבחין על שעור הבנתה ודעתה מו' שנים עד שלמות י' שנים אמנם אחר הי' שנים הנה היא צריכה למאן בהכרח ואע"פ שהיא בתכלית הסכלות ופחות מו' שנים אינה צריכה למאן בהכרח שהיא בתכלית ההבנה והלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ואין הלכה כר' אליעזר אבל העקר אצלנו נושא קטנה הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון בלתי גט ומה שיתחייב שתדעהו שהבת ממאנת עד שתביא שתי שערות אחר י"ב שנים ויום אחד לפי שקודם הזמן היא שומה או עד שיודע שהיא אילונית זה כאשר לא בא עליה בעלה אבל כאשר נבעלה אחר י"ב שנה אינה יכולה למאן ואע"פ שלא הביאה שתי שערות מפני שאנחנו נאמר שמא נשרו מפני שהיא כבר נקנית בקדושין דאוריתא ר"ל הביאה כמו שהתבאר בקדושין:

    אמר המאירי אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה פי' והוא הדין אם השיאה היא עצמה דנשואין תקינו לה אף על ידי עצמה ואע"פ שיש חולקים בזה יקבלו תשובתם ממה שאמרו ק"ח א' בקטנה הראויה למאן שאם נשאת לאחר נשואיה הן הן מיאוניה ואלו אמה ואחיה אין ממאנין בנשואיה אלא שאף נשואין שעל ידי עצמה נשואין הם ולדעתה שאמרו לא סוף דבר להוציא על כרחה ר"ל שאם השיאוה על כרחה שאינה צריכה מיאון שאף גדולה אין קדושיה שעל כרחה כלום אלא לדעתה האמור כאן פירושו שתהא יודעת בענין נשואין על הדרך שאמרו בפעוטות שיהו יודעין בטיב מקח וממכר שכל שאינה יודעת למה נכנסה אינו כלום וכן הדין והענין אם רמוה ולא הודיעוה שהם משיאין אותה והוא שאמרו בתלמוד המערב עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר זהו שלא לדעתה ואינה צריכה למאן ולא סוף דבר שאינה צריכה מיאון בפני שנים אלא שתלך ותתקדש או תנשא לרצונה כמו שפירשוה גדולי המחברים בפירושי המשנה שהרי זו על כל פנים יהו עדים בנשואיה או בקדושיה והרי נשואיה או קדושיה הן הן מיאוניה כמו שיתבאר אלא שאינה בתורת נשואין ואם מתה אינו יורשה ואינו זכאי במציאתה ובהפרת נדריה שכל שאמרו אינה צריכה מיאון אינו אלא כפתוי בעלמא:

    ור' חנינא בן אנטיגנוס אף הוא מודה לדברי תנא קמא אלא שמוסיף עליו שאפילו היה לדעתה אם אינה יודעת לשמור כסף קדושיה כראוי אינה צריכה מיאון על הדרך שאמרו בגט שאם אינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת והלכה כדבריו ולמדת שאינה צריכה מיאון אלא אם כן הוא לדעתה על הדרך שביארנו ושתהא יודעת לשמור כסף קדושיה הא כל שיש בה שתי אלו צריכה מיאון ומכל מקום דוקא משש שנים עד עשר הא משש ולמטה אפילו פקחת הרבה אינה צריכה מיאון על דעתנו לפי השטה שכתבנו בשמועת שלש מדות בקטן האמורה בפרק התקבל ס"ה א' שעד שהגיעה לזמן פעוטות אינה מתקדשת למיאון ומעשר ולמעלה אפילו סכלה ביותר צריכה מיאון ואם כן כל שאתה מצריכה מיאון דוקא בשלשה דברים והם שנתקדשה או נשאת לדעתה ושתהא מבת שש ולמעלה ושתהא יודעת לשמור כסף קדושיה או שתהא מבת עשר ולמעלה וכבר ביארנו במסכת גיטין שידיעת שמירת זמן קדושיה אינו זמן שוה עם ידיעת שמירת גיטה שידיעת שמירת גיטה לדעתנו הוא בצרור וזורקו אגוז ונוטלו אע"פ שלא הגיעה לשש ומתגרשת על ידי עצמה אף בקדושי אביה ולפי שאנו גורסין שם שבצרור וזורקו כנגדו בקטנה מתגרשת אף בקדושי אביה אע"פ שלא הגיעה לזמן פעוטות שמדת צרור וזורקו והבחנה בין גיטה לדבר אחר שהוא קרוי שם שמירת גיטה מדה אחת היא וכשתאמר מה בין שמירת גיטה לשמירת קדושיה כבר כתבנו שם ששמירת כסף קדושיה צריך לזמן גדול בזמן פעוטות שצריכה לבקיאות שומא כדי שלא תתאונה במכירתה אם באה למכרם וזהו שאמרו שלהתגרש בקדושי אביה דיה בצרור וזורקו ולהתקדש למיאון צריכה שתגיע לזמן פעוטות ויש מפרשים שידיעת שמירת קדושין ושמירת גט אחד הוא וזו שבכאן בהשיאוה אמה או אחיה ודיה בזריקת צרור ונטילת אגוז אע"פ שלא הגיעה לכלל שש כדין גט ומה שהצריכו שם זמן פעוטות להתקדש למיאון בהשיאה היא את עצמה ועיקר הדברים כדעת ראשון:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 107b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 107, Amud Bet, about 466 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “ומציא עקרא! אלא: ביאה ומאמר, דהוא קעביד…”

      Named: עולא.

    2. Segment 234 words

      Opens “איתיביה רבא לעולא: כל שיכולה למאן ולא…”

      Named: רבא, עולא.

    3. Segment 312 words

      Opens “אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו, הכא נמי…”

    4. Segment 424 words

      Opens “אמר רב: מיאנה בזה אסורה לזה, מידי…”

    5. Segment 534 words

      Opens “ושמואל אמר: מיאנה בזה מותרת לזה, ולא…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 631 words

      Opens “רב אסי אמר: מיאנה בזה מותרת אפילו…”

      Named: רב אסי, רבי אושעיא.

    7. Segment 728 words

      Opens “כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: מיאנה…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אושעיא, רב אסי, אביי, רבא.

    8. Segment 834 words

      Opens “בית שמאי אומרים: בפניו וכו'. תניא, אמרו…”

    9. Segment 915 words

      Opens “מדקא אכיל פירי, פשיטא נשואה היא. והאמרי…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “בית שמאי אומרים: בפני בית דין וכו'.…”

      Named: רבה, אביי.

    11. Segment 1142 words

      Opens “כדתניא, בית שמאי אומרים: בפני בית דין,…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה, רבי אלעזר ברבי שמעון, רב יוסף בר מניומי, רב נחמן.

    12. Segment 1218 words

      Opens “בית שמאי אומרים: תמאן וכו'. והא מיאנה…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1312 words

      Opens “עולא אמר, תרתי קתני: או שתמאן ותגדיל…”

      Named: עולא.

    14. Segment 1415 words

      Opens “בשלמא עולא, היינו דקתני ״עד שתגדיל ותנשא״.…”

      Named: עולא, שמואל.

    15. Segment 1532 words

      Opens “מתני׳ אי זו היא קטנה שצריכה למאן…”

      Named: רבי חנינא.

    16. Segment 1620 words

      Opens “ר' אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום,…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה…”

      Named: רבי אליעזר.

    18. Segment 1829 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה, ואמרי לה במתניתא…”

      Named: רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Yevamot 107b · Segment 17 — “רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 107b · Segment 11 — “…מכשירין בשנים. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 107b · Segment 12 — “…חדא זימנא! אמר שמואל: עד שתגדיל ותאמר: ״רוצה אני…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 107b · Segment 7 — “…הודו לו? אמר אביי: רב. רבא אמר: רבי אושעיא.…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yevamot 107b · Segment 1 — “…לא מציא עקרא. עולא אמר: ממאנת אף לזיקתו. מאי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yevamot 107b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026